1. בהחלטה מחודש אוגוסט 2010 דחתה מנהלת תחום בכירה גמלאות את בקשתה של התובעת להענקת דמי לידה מטעמי צדק, לפי סעיף 387 לחוק ביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), בנימוק כי; "לא היו גורמים אובייקטיבים אשר מנעו ממך תשלום דמי ביטוח". על החלטה זו, נסוב כתב התביעה מושא פסק דין זה. 2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת והן הרקע לדיון בפסק דין זה הן כדלקמן: א. התובעת מנהלת משפחתון בביתה כעובדת עצמאית, מחודש ספטמבר 2009. ב. בתאריך 4.1.10 ילדה התובעת את ביתה בשעה טובה. ג. בחודש פברואר 2010 הגישה התובעת לנתבע דו"ח רב שנתי, בו דיווחה לראשונה כי היא מנהלת משפחתון בביתה החל מיום 1.9.09 (ראה: דו"ח רב שנתי, הוגש וסומן נ/4). ד. בחודש ביוני 2010 הגיש התובעת לנתבע הצהרה על עבודתה כעצמאית מתאריך 1.9.09. ה. התובעת פנתה להסדיר תשלום דמי ביטוח (הסדרי תשלומים) רק בתאריך 2.3.10. ו. בתאריך 7.2.11 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי לידה. התביעה נדחתה מהטעם כי התובעת לא שילמה דמי לידה לעצמאית למשך תקופת ההכשרה המינימאלית הקבועה בסעיף 50 (א) לחוק הביטוח הלאומי. ז. בתאריך 6.5.10 הגישה התובעת בקשה להענקה מטעמי צדק בהתאם לסעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי, על יסוד הטענה כי היא לא היתה מודעת לחובת תשלום דמי ביטוח לאומי ולמועדי התשלום. ח. בהחלטה מאוגוסט 2010 דחה הנתבע את הבקשה מהטעם שלדעת מנהלת תחום בכירה גמלאות התובעת לא הראתה גורמים אובייקטיבים אשר מנו ממנה תשלום דמי ביטוח כנדרש לפי סעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי 3. בפני בית הדין חזרה התובעת ונימקה את השיהוי בפתיחת תיק כעצמאית במוסד לביטוח לאומי, וכתוצאה מכך בתשלום דמי הביטוח לאומי, באי ידיעת החוק, ובלשונה: "לא ידעתי שצריך לפתוח תיק בביטוח הלאומי וכשאמור לי מיד עשיתי את זה ושילמתי את הקנסות... אמרתי מה שיש לי , חוסר ידיעה זהו. אין לי מה להוסיף." עמ' 1 לפרוטוקול בית הדין מתאריך 13.7.11, בשורות 22-26. 4. המסגרת לדיון בפסק דין זה מצויה בסעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע את סמכותו של המוסד לביטוח לאומי לאשר תשלום גמלה כשתביעתו של מבוטח אינה מאושרת במסגרת ענפי הביטוח. תקנה 3 (10) לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), תשל"ה-1975, קובעת כי יתן המוסד הענקה במקרה שבו נבצר מהמבוטח לשלם דמי ביטוח לאומי מחמת סיבה שמקורה "בנסיבות שלא היו תלויות במבקש, הענקה בתום לב, והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה." 5. בפסק הדין שניתן בדב"ע מח/0-150, תהילה פלבינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (פד"ע כ עמ' 32) קבע בית הדין הארצי כי: "אי ידיעה טעות או שכחה וכיוצ"ב אינן מהוות צידוק לאי מילוי החובה כחוק." 6. לפיכך אין בידינו לקבל את טענת התובעת לפיה יש מקום להתערב בהחלטת הנתבע הדוחה את הבקשה להענקת דמי לידה מטעמי צדק. 7. סוף דבר התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 8. הערעור על פסק דין זה בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום ממועד ההמצאה לצד המבקש. לידההענקה מטעמי צדקדמי לידה