1. תביעת התובעת לקבלת גמלה לשמירת הריון, נדחתה על ידי נתבע מס' 1, בטענה שהתובעת לא צברה תקופת אכשרה כנדרש בהתאם לסעיפים 50, 58, לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק). התביעה הוגשה כנגד נתבע מס' 1, ולאחר תחילת ההליכים, ביקש בא כוחה המלומד של התובעת, לצרף את נתבעת מס' 2 - קרן ההשתלמות למורים בבתי הספר העל יסודים במכללות ובסמנרים בע"מ (להלן: הקרן). בסופו של דבר הופנו טענותיו של ב"כ התובעת כלפי הקרן בלבד. 2. לא היתה מחלוקת עובדתית למעשה בין הצדדים. התובעת מורה לחינוך גופני החלה את עבודתה ביום 01.09.87, והצטרפה כחברה לקרן ביום 30.09.87. ביום .01.09.94, יצאה התובעת לשנת השתלמות עד ליום 31.08.95. (להלן: השבתון) במשך שנת השבתון, שולם לתובעת על ידי נתבעת מס' 2, תשלומים בהתאם לתקנות הקרן. התובעת שבה לעבודה בבית הספר ביום 01.09.95. התובעת הרתה, ונאלצה להפסיק את עבודתה ביום 01.12.95., בשל מצבה הרפואי הנובע מההריון, כעולה מאישור רפואי, לענין גמלה לשמירת הריון, שצורף לכתב התביעה. התובעת היתה בשמירת הריון ולא עבדה מאותה עת (01.12.95) ועד .02.06.96. 3. בא-כח התובעת, הצביע על ענין עקרוני הנגזר מעניננו והוא, האם זכאית מי שהיתה בשבתון, שבה לעבודתה ונאלצה להעדר בשל שמירת הריון, לקבל תשלום בגין תקופת העדרותה זו. 4. טענותיו של בא-כח התובעת, כנגד נתבעת מס' 1, הינן, בקליפת אגוז, כדלקמן: א. הקרן נטלה על עצמה לשלם דמי לידה במקרה בו ילדה מורה חברה בקרן לאחר שנת השתלמות, והיא אינה זכאית לדמי לידה מהמל"ל, בשל כך שלא צברה תקופת אכשרה מספקת נוכח העובדה שאין לראות בשנת השבתון כשנת עבודה היוצרת אכשרה. יש להרחיב איפוא חבות זו של הקרן גם ביחס לגמלה לשמירת הריון. לפיכך, יש לחייב את הקרן, בתשלום הגמלה לשמירת הריון, עת לא זכאית העמיתה לקבלת הגמלה בשל כך שמימשה את השבתון. ב. הקרן, יצרה מצג מטעה ולפיו, היא משמרת את זכויות העמית היוצא לשבתון, אצל הביטוח הלאומי. בכך הטעתה את התובעת, ויש לחייבה בגין הטעיה זו בתשלום שווה ערך לגמלה לשמירת הריון. ג. הקרן, הפרה את חובת הגילוי כלפי התובעת בכך שלא הודיעה לה כי מימוש השבתון, עשוי לפגוע בזכויותיה אצל הביטוח הלאומי. אי גילוי זה, יש בו משום הטעיה. ד. בגין התנהגותה של הקרן (כדלעיל בסק' ב-ג), זכאית התובעת לבטל את החוזה או חלק ממנו. הכוונה היא לבטל את אותו חלק המופיע בתוספת לתקנות והמגדיר את רשימת הזכויות המוקנות לחבר בקרן המממש שבתון. ה. בכל אופן יש לזכור כי מדובר בחוזה אחיד שיש בו תנאי מקפח כיוון שכך מוסמך בית הדין לבטל תנאי זה. כוונתו של ב"כ התובעת הינה, ככל הנראה, תנאי העולה מהתקנות ולפיו, אין הקרן משלמת תשלום, חלף הגמלה לשמירת הריון. בכך מופלית לרעה מי שיצאה לשנת שבתון לעומת מי שעבדה אותה שנה ונאלצה לצאת לשמירת הריון בסמוך לאחר אותה שנה. ו. תשלום חלף גמלה לשמירת הריון, במקרה מתאים, (בו לא זכאית מורה לקבלת גמלה מאחר ומימשה את שנת השבתון ובסמוך לה נאלצה להמצא בשמירת הריון) לא תפגע באיזון הכלכלי של הקרן, ומין הראוי שזו תיקח חבות זו על עצמה. ז. טענותיה של הקרן, בהם מבקשת היא להתנער מחבותה לשלם תשלום חלף גמלה לשמירת הריון לוקות בחוסר תום לב. התנערות זו, של הנתבעת, נוגדת את מטרתה וחובתה לפעול משיקולים סוציאליים ח. התוספת לתקנות,אינה בגדר חוזה המחייב את הקרן. 5. טענותיו של בא-כח הנתבעת מס' 2, הינן בתמצית כדלקמן: א. יש לדחות את התביעה בהעדר מקור זכאות לזכות הנתבעת בתביעה. אין חובה על הנתבעת מס' 2 לשלם את הגמלה לשמירת הריון ואין לתובעת זכות לקבל מהנתבעת מס' 2, גמלה לשמירת הריון. ב. אין בחברות בקרן כדי לוותר על זכויות המוקנות בדין. ג. תקנות הקרן ובקשת ההצטרפות של התובעת מהוות חוזה מחייב בין הנתבעת מס' 2, לתובעת ואין לקרוא לתוכו אלא את מה שיש בו. אין בחוזה זה, מחויבות לשלם גמלה לשמירת הריון ואין לקרוא לתוכו מחויבות כזו. ד. לא היתה טעות או הטעיה של הנתבעת. אין לראות בקרן כמעביד ואין לראות בשבתון כשנת עבודה המעניקה זכויות שונות. פסק-דין: התביעה נגד ביטוח לאומי: 6. בסיכומיו, הודה ב"כ התובעת, כי התובעת בשנת ההשתלמות לא נחשבה כעובדת ולפיכך, לא נצברה לזכותה תקופת אכשרה מספקת לקבלת גמלה לשמירת הריון מהנתבעת מס' 1 (סעיף 12 ו- 13 לסיכומיו). בסיכומיו, מפנה ב"כ התובעת את כל טענותיו כלפי הקרן - נתבעת מס' 2. הוא אינו טוען, ובצדק לטעמי, כי הנתבע מס' 1, חייב בתשלום גמלה לשמירת הריון. לית מאן דפליג, כי אין לראות בשנת ההשתלמות כעבודה לענין סעיפים 50, 58, לחוק. לפיכך, לא צברה התובעת תקופת עבודה, שבגינה שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע. נוכח האמור, יש לדחות כבר בשלב זה את תביעת התובעת, לקבלת גמלה לשמירת הריון, כנגד נתבע מס' 1. עלינו לברר איפוא את התביעה כנגד הקרן - נתבעת מס' 2. התביעה נגד הקרן: 7. סמכות השיפוט ביחס לנתבעת מס 2, נובעת מסעיף 24 (א) (3) לחוק בית הדין לעבודה בשים לב לכך שעסקינן בתובענה הנובעת מחברות בקרן - נתבעת מס' 2 - המהווה קופת גמל כמשמעותה בחוק הגנת השכר. יש לזכור שהקרן הינה התאגדות מתחום המשפט הפרטי, והיא רשומה כחברה בע"מ. אין מדובר בביטוח הלאומי או ברשות מינהלית עליהם חלים כללי המשפט המנהלי. ההסכמים החלים ופרשנותם: 8. ביום 87.09.30, ביקשה התובעת להצטרף לקרן והגישה את טופס בקשת ההצטרפות (להלן הטופס) . בסעיף 1 לבקשה, עליו חתומה התובעת נרשם: "אני מבקשת להצטרף כעמית בקרן ... בהתאם לתקנות הקרן המנוהלת על ידכם. אני מתחייבת למלא אחר תקנות הקרן כפי שתהיינה בתוקף מזמן לזמן". (ההדגשה כאן ולהלן שלי א.א.). בסעיף 5 (ב) לטופס ההצטרפות של התובעת נרשם: "תוכנית תשלום זו אינה משנה מוסיפה או גורעת מהאמור בתקנות הקרן...". לאחר סעיף 7 לטופס נרשם: "הריני מאשר כי כל הפרטים הנ"ל נכונים ומדויקים וכי ברורות לי תקנות הקרן והתנאים הנ"ל." מיד לאחר מכן, מופיעה חתימתה של התובעת. 9. ההפרשות לקרן ע"י העובדים והמעסיקים והתנאים התנאים להם זכאים העמיתים בתקופת השבתון, נקבעו בהסכם הקיבוצי לעובדי הוראה וחינוך מופיע באוגדן של מ. פסטרנק הסכמים קיבוציים כרך רביעי 13-80 שם בעמ' 65-71, (להלן: ההסכם הקיבוצי). תנאים אלה, פורסמו בין היתר בעיתון המורים "הד החינוך" מנובמבר 1989 ראה בה"ש 124 עמ' 65 לאוגדן של פסטרנק הנ"ל. 10.בסעיף 72 (ה') להסכם הקיבוצי נקבעו הזכויות בשנת השבתון ומפורטים בו הענינים הבאים: גובה המענק החודשי, החזר שכר לימוד, תשלום מס הכנסה, ביטוח לאומי,דמי לידה, זכאות להנחות, שמירת מקום העבודה, ותק, פנסיה ופיצויים, מילואים, ביטוח תאונות, נכות, מוות ומחלה. התייחסות ההסכם הקיבוצי בסק' (4),(5), של סעיף 72 ה, לענין, ביטוח לאומי ולענין דמי לידה, תובא למען שלמות התמונה להלן: ביטוח לאומי (4.) "בשנת ההשתלמות ישלם החבר דמי ביטוח לאומי בתעריף סטודנט ישירות למוסד לביטוח לאומי או באמצעות האוניברסיטה. הקרן תחזיר את התשלומים לפי קבלות". דמי לידה (5.) "משתלמת שילדה, לאחר תום שנת ההשתלמות (ואינה זכאית לדמי לידה מהביטוח הלאומי, מכיוון שהיתה בחופשה ללא שכר) תקבל את דמי הלידה מהקרן - בשיעור דמי הלידה הניתנים מהמוסד לביטוח לאומי." 11.המחויבות המפורטת בהסכם קיבוצי בענין ביטוח לאומי ודמי לידה, דומה לאמור בתקנות הקרן בענין זה, על אף שינויים קלים בניסוח. הן בתקנות הקרן ובתוספת להם והן בהסכם הקיבוצי, לא נאמר דבר ביחס לתשלום גמלה לשמירת הריון. השאלה איפוא האם יש מקור הסכמי או אחר המחייב את הקרן לשלם תשלום חלף תשלום גמלה לשמירת הריון והאם יש לקרוא לתוך תקנון הקרן והתוספת לו או לתוך ההסכם הקיבוצי, מחויבות לתשלום כאמור. ענין זה יחייב אותנו להידרש למושכלות יסוד בנושא פרשנות. 12 בהתאם לסעיף 25 (א) לחוק החוזים חלק כללי - תשל"ג-1973, יש לפרש החוזה לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מהחוזה ובמידה שהיא אינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות. בהתאם לפסק-דין אפרופים יש לפרש את המסמך בהתאם למכלול נסיבות הענין ולא בהתאם לפרשנות השלבית שהייתה מקובלת בעבר. אומד דעתם של הצדדים, שהוא הענין שאותו עלינו לבחון בהתאם לחוק החוזים, מביא אותנו לתכלית ההסכמית. וכך נאמר: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ פ"ד מט' (2) 265: "אכן, החוזה הוא החוק שבין הצדדים (השווה סעיף 1134 לקוד נפוליאון) ותפיסות היסוד הפרשניות שביסודן עומדת התפיסה כי לשון הטקסט צריכה להתפרש על פי תכליתו, וכי תכלית הטקסט נלמדת מכל מקור אמין ומתגבשת על פי שיקול-דעתו של הפרשן באשר למשקלן היחסי של התכליות העולות מהמקורות השונים, תפיסות אלה חלות לעניין פירושם של כל הטקסטים המשפטיים כולם". ובהמשך לעניין המאבק בין התכליות: "תכליתו (הסופית) של החוזה מתגבשת על בסיס התכליות הסוביקטיביות ("אומד דעת הצדדים") והתכליות האוביקטיביות של החוזה. עם זאת בהתנגשות ביניהם, יד התכלית הסוביקטית ("אומד דעת הצדדים") על העליונה. זהו,כפי שראינו, המסר המרכזי העולה מתוך הוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי). זאת ועוד, בגדרי התכלית הסוביקטיבית נתונה עדיפות נורמאטיבית לאומד הדעת העולה מלשונו הרגילה והטבעית של החוזה, על פני אומד הדעת העולה מלשונו הרגילה והטבעית של החוזה, על פני אומד הדעת העולה מלשונו החריגה או מהנסיבות החיצוניות. 'החזקה הינה, כי תכלית החוזה תוגשם, אם תינתן ללשון החוזה המשמעות הרגילה, הנודעת לו בלשון בה נקטו הצדדים. הנטל מוטל על הצד הטוען למשמעות מיוחדת". 13.בצד כללי הפרשנות הרגילים בחוזים, כמו אלה שהובאו לעיל בענין אפרופים, מתקיימים כללי פרשנות מיוחדים בדיני עבודה המתיחסים להסכמים קיבוציים. כללים אלה מתקיימים לצידם של כללי הפרשנות הכלליים, כך עולה למשל מפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה בענין דב"ע נז4/-55 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה עבודה ארצי ל (2) 231 וכן דב"ע שן/205 - 0 שולמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג' 250, 252. "...שני כללים צריך שיעמדו לעיני בית- הדין: הכלל האחד - אין לפרש הסכם קיבוצי, בעיקר הסכם קיבוצי מיוחד, ולו גם פלוראלי, בתלוש מההסכמים הקיבוציים האחרים שחלים, אלא תוך זיקה הדדית וראייתם כשלמות (דב"ע מב/14 - 4 ארגון פרקליטי המדינה ואח' - מדינת ישראל ואח' פד"ע יג 315, בעמ' 319), עת המשקל הראוי לכל אחד מהם ניתן לפי המטריה, המועד וההוראות הספציפיות לענין יחס הגומלין, אם ישנו; הכלל השני - יש לפרש הסכם קיבוצי, או מערכת הסכמים קיבוציים, תוך הזקקות ל"הקשר התעשייתי". דב"ע מד/25 - 4 הסתדרות האקדמאים במדעי הרוח והחברה - מדינת ישראל ואח' פד"ע טז 117, 123 מול האות ד'. 14.תקנות קרן השתלמות הן חוזה שבין הקרן לעמיתיה. ראה: ח' הרדוף זכויות עובדים בקופות גמל (הוצאת פרלשטיין-גינוסר, התשנ"ז-1997), שם הוסבר בעמ' 82-80, כלהלן: "יש אסמכתאות למכביר לכך כי תקנוניהן של קרנות פנסיה, קופות לתגמולים ולפיצויים וקרנות השתלמות, הם בעלי כוח מחייב כחוזה בין הקרן או הקופה ובין חבריה [ראה, למשל, ע"א 84/236 מנהל עיזבון המנוחה הלה יפה נ' שוורץ ואח', פ"ד מה (5) 13, 23]. כאשר מתעוררת שאלה בדבר הזכות לכספים שהופקדו בקופת גמל, יש לחפש את התשובה בראש וראשונה בתקנון הקופה או בפוליסת ביטוח מנהלים, ובמסמכים שנחתמו בעת ההצטרפות לקופה או לתכנית הביטוח. מכלול המסמכים האלה מהווה את החוזה. בית המשפט העליון פסק כי הכללים לאישור קופות גמל. על אף היותם מסגרת מחייבת לפעולותיה של קופת גמל, אינם מקנים במישרין לחבר בקופת גמל זכות כספית כלפי הקופה; זכות כזאת צריכה להיות מעוגנת בתקנון של קופת הגמל [ע"א 303/87, 87/344 בנדרלי ואח' נ' קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ, פ"ד מה (2) 207, 214-213]. ........................ בית הדין הארצי לעבודה פסק הלכה כי זכאותו של עובד לגימלה נקבעת על פי תקנון קופת הגמל לפי נוסחו ביום התגבשות הזכות. לפיכך תאריך הפרישה הוא מועד התגבשותה של הזכות לקיצבת פרישה, והוראות התקנון שהיו בתוקף במועד זה הן הקובעות את עצם הזכות ואת היקפה [דב"ע תשן/60 - 3 ברקן ואח' - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, פד"ע כב 258, 265]". 16. ומין הכלל אל הפרט. בפנינו אפוא מארג הסכמים לו שותפים למעשה ארבעה צדדים: ארגון העובדים, המעסיקים, קרן ההשתלמות, וכל אחד מהעמיתים (החברים בקרן). כפי שכבר ראינו תקנות הקרן והתוספת להם קבעו מסגרת דומה לזו הקבועה בהסכם הקיבוצי. יש לפרש את מארג ההסכמים הנ"ל באופן קוהרנטי כמקשה אחת וכשלמות אחת. בהתאם לסק' 4 ו- 5, הנ"ל, להסכם הקיבוצי, המסדירים את נושא הביטוח הלאומי כמו גם את תשלום דמי הלידה, עולה כי לצדדים היה ברור שבשנת השבתון אין המורה נחשב כעובד המבוטח בכל ענפי הביטוח הלאומי. הצדדים להסכם הקיבוצי הסכימו שהקרן תשלם בין הזכויות אותן היא משלמת, גם דמי לידה, במקרה מתאים. לעומת זאת, לא מצאתי בהסכמים הסכמה שהקרן תשא בחבות בכל הענפים הקיימים בביטוח הלאומי. ובכללם בביטוח גמלה להבטחת הריון.מכלל הן, אתה למד לאו-זהו אחד מכללי הפרשנות המילולית הנקוטים על ידינו. דהיינו - הצדדים להסכם הקיבוצי, הסכימו לכלול חלק מהענפים המבוטחים על ידי הביטוח הלאומי [דמי לידה, סק 72 (ה)(5) וכך גם תגמולי מילואים בסק 72 (ה) (10)]. העובדה שלא כללו את הביטוח בענפים נוספים, כמו ביטוח גמלה לשמירת הריון, מלמדת שלא היתה הסכמה לכך, שהקרן תשא בתשלום זה. 16.יש לזכור, שהקרן מקבלת את הכספים מחבריה ומהמעביד בלבד ומחשבת את המענק אותו היא נותנת לממשי השבתון בהתאם להכנסות אלה. על הקרן לשמור כמובן על נוסחת איזון כלכלי כדי שתוכל להגשים את מטרותיה ולאפשר לעמיתיה לצאת לשבתון. התשלומים עליהם הוסכם בין הצדדים, להסכם הקיבוצי, ובין הקרן נועדו לשמור על: "נוסחת איזון כלכלית זו, וההתחייבויות ההדדיות להעברות התשלומים הקונקרטים הן ההסכמות שנקבעו במשא ומתן שנערך בין נציגי הקרן המעסיקים והמורים" (ראה סעיף 17 לתצהירו של מר רושדי). "התחיבויות ספציפיות הדדיות אלה, נקבעו על יסוד בדיקות ותחשיבים כלכליים שנערכו לאחר משא ומתן בין הצדדים האמורים". (סעיף 19 לתצהירו של מר רושדי). ומסכם מר רושדי: "א.דמי לידה, כיתר התשלומים בתקנות הקרן, משולמים במסגרת התחיבויות הקרן על פי תחשיבים המגלמים איזון כלכלי ומכוח ההסכמה הקיימת בין נציגי הקרן, המורים והמעסיקים. ב. על מנת שתתאפשר הרחבת התחייבויות הקרן כך שתיכללנה בהן גם התחייבויות נוספות, כגון הגימלה שהתובעת מבקשת ועל רקע הגרעון האקטוארי של הקרן, יש לדאוג למציאת מקורות המימון, דהיינו להגדיל את הפרשות המורים והמעסיקים. ג. ל'פתיחת' ההסכמים מחדש ולהרחבת המחויבויות ההדדיות יש לקבל את הסכמת הצדדים האחרים, מהלך שכמתואר מקודם לא צלח". (סעיף 25 לתצהיר). 17.המארג ההסכמי, המתואר לעיל בין המעסיקים אירגוני המורים, הקרן, וכל אחד מהעמיתים נועד לאפשר לעמיתים לממש שבתון בהתאם לתקנון הקרן. יש לזכור שלקרן אין הכנסות אלא אלה המועברות לה על ידי העמיתים והמעסיקים. התשלומים בהם חייבת הקרן לעמיתים הינם נגזרת של התקבולים מהמקורות הנ"ל. תשלומים מעבר למוסכם, יביאו לפריצת המסגרת הכלכלית. תכלית המארג ההסכמי, היתה, ליצור התאמה בין התקבולים מהמעסיקים ומהעמיתים לבין, התשלומים לעמיתים ממשי השבתון. יצירת איזון כזה, תאפשר לקרן להגשים את מטרתה - לאפשר לעמיתים לממש את שנת השבתון. פגיעה באיזון, תיצור (או תעמיק) גרעון אקטוארי ותסכן את יציבות הקרן ועלולה בסופו של דבר לפגוע בעמיתיה. 18.בחינת האופן בו נוהגות קרנות אחרות מסוגה, של נתבעת מס' 2,מלמדת, אף היא, כי הקרנות אינן מעניקות לעמיתים בהם חיסוי ביטוחי מקיף, השווה לזה שהיה מתקבל מהביטוח הלאומי, אילו עבדו אותה שנה ולא מימשו את שנת השבתון. זהו איפוא ההקשר התעשייתי המלמד כי אין לחייב את הקרן - נתבעת מס' 2 - בתשלום גמלה לשמירת הריון. 19.בהתאם לסעיף 10 לתקנות מס הכנסה, (לאישור ולניהול ק ופת גמל) תשכ"ד - 1964, הקרן אינה רשאית לשנות את תקנונה בלא אישור מראש של משרד האוצר. אישור כזה לא התקבל (ואף לא נתבקש). מטרת הגבלה זו, הינה לפקח על אופן ניהול קופת הגמל כדי שחבריה, לא ימצאו עצמם בבוא העת, בפני צרור נקוב. תשלום גמלה לשמירת הריון, עליה לא הוסכם בין הצדדים, והיא נוגדת אפוא את התקנות הנ"ל הינה לפיכך בניגוד לדין. 20.לסיכום, הן על פי הפרשנות המילולית, הן על פי הפרשנות התכלתית, והן על פי כללי הפרשנות הספציפים הנוהגים בדיני העבודה והן על פי כל דין אין מקום להוסיף למארג ההסכמי הקיים מחויבות של הקרן לשלם גמלה לשמירת הריון. טעות והטעיה: 21.באשר לטענת ההטעיה והטעות, הרי שאלה לא הוכחו. מהאמור לעיל בסק' 72 (ה) (4), להסכם הקיבוצי, עולה כי הקרן תחזיר דמי ביטוח שישולמו על ידי העמית. לא ניתן ללמוד מסעיף זה כאילו הקרן מעניקה לעמיתים, ביטוח המקיף את הענפים המבוטחים על ידי הביטוח הלאומי. נהפוך הוא. מסעיף זה עולה כי על העמית לשלם ישירות לביטוח הלאומי, מאחר והוא לא עובד בשנת השבתון ולכן הוא אינו מבוטח ככל עובד. עליו לרכוש איפוא בעצמו ביטוח, בביטוח הלאומי (ככל האפשר) והקרן מחזירה לו חלק מדמי הביטוח ששילם. הקרן אינה המבטח ואינה באה בנעליו של המבטח או המעביד. 22.כאמור לעיל, עם הצטרפותה חתמה התובעת על טופס הבקשה להצטרפות בו נרשם כי תקנות הקרן יחייבו אותה. בתקנות הקרן כמו גם ההסכם הקיבוצי, נרשם במפורש מהם הזכויות להם היא זכאית. לא נרשם כי היא זכאית לזכויות אחרות ולכן, אין בכך כל הטעיה. נזכיר שוב כי התנאים בשבתון פורסמו בהד החינוך, כתב עת של המורים, הם גם מפורטים בהסכם הקיבוצי, הפתוח לכל. לא זו אף זו, בטופס הבקשה ליציאה לשנת השבתון (נת/4), בסעיף 3 נרשמו הדברים הבאים: "ידוע לי כי בתקופת ההשתלמות אינני מבוטח בביטוח לאומי בביטוח בריאות ועלי לשלם על ידי המוסד בו אני משתלם או ישירות לביטוח הלאומי דמי הביטוח לשנת ההשתלמות. כל נזק או הפסד שיגרמו כתוצאה מהיותי לא מבוטח ו/או מאי תשלום כנ"ל, יחולו רק עלי." דברים אלה מדברים בעד עצמם ומפורשים באופן שאינו משתמע לשתי פנים. אין כאן איפוא, לא הטעיה ואף לא מקום לטעות אוביקטיבית. כיוון שכך, דין הטענה בענין טעות או הטעיה להדחות. 23.טעותו היסודית של ב"כ התובעת, הינה, נקודת המוצא לפיה, שנת השבתון מהווה כאילו שנת עבודה ולא כך הדבר. שנת השבתון אינה שנת עבודה ודברים אלה נכתבו במפורש בסעיף 7 (ב) לתקנות הקרן. הקרן אינה מעביד של העמית באותה שנה. מטעם זה אין הקרן משלמת עבורו דמי ביטוח לאומי. לפי מארג ההסכמים המתואר, אין מחויבות לתת לעמית את כל הזכויות שהיה מקבל אילו היה עובד אותה שנה. נהפוך הוא. העמית מקבל רק את אותן זכויות עליהם הסכימו הצדדים וזה כולל רק חלק מהזכויות אותן היה מקבל, אילו היה עובד אותה שנה. אין מקום להרחיב את המסגרת ההסכמית בניגוד לאומד דעתם של הצדדים כאמור ולהסכמים ביניהם. נוכח האמור, ברור כי אינה דומה שנת שבתון לשנת עבודה ולא ניתן לומר, כי יש אפליה, בין מי שעבד אותה שנה למי שהשתלם אותה שנה, שהרי השוויון צריך שיהיה בין שני שווים וכאן מדובר בשני עניינים שונים בתכלית השינוי. על אף כל האמור, נכון יהיה אם כל הצדדים למארג ההסכמים יבדקו באיזה היקף מקרים מדובר וישקלו האם יש מקום, במסגרת הסכם שיחתם, לכלול גם תשלום במקרים דומים לאלה נשוא תביעה זו. 24.סוף דבר התביעה נדחית. מאחר ומדובר בענין עקרוני שהועלה על ידי ב"כ התובעת, לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות משפט. זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. לידהדמי לידהשבתוןשנת שבתון