לפני בקשה למתן רשות להתגונן. התובעת, מועצה אזורית גליל תחתון, הגישה נגד הנתבעת תביעה כספית זו על סך 89,872 ₪, בגין חוב ארנונה בגין מבנה מגורים, חוב אגרת ביוב בגין מבנה מגורים וחוב ארנונה בגין אדמה חקלאית. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן בה היא טענה כי חלק ממרכיבי התביעה התיישנו מאחר שהם מתייחסים לתקופה שקדמה לשבע שנים מיום הגשת התביעה. נטען עוד, כי הנתבעת זכאית להנחה בשיעור 80% מאחר שהוכרה על ידי המוסד לביטוח הלאומי כנכה ומשולמת לה קצבת נכות בגין דרגת אי כושר העולה על 75%. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי לגבי התקופה שבגינה לא נקבעה לה דרגת אי כושר מעל 75% היא קיבלה גמלת הבטחת הכנסה ולכן הייתה זכאית להנחה בשיעור 70%. לדבריה, במשך השנים היא פנתה למועצה ולפקידיה במטרה להסדיר את העניין, אך משום מה ועל אף הבטחות התובעת ועובדיה לא נעשה בעניינה דבר. בבקשתה העלתה המבקשת אף טענות לעניין שטח מבנה המגורים שבבעלותה וטענת שיהוי. טענות אלה נזנחו ע"י הנתבעת בסיכומים שהוגשו מטעמה וטוב שעשתה כך, שכן אין כל בסיס עובדתית או משפטי לטענות בעניין זה. נוכח המפורט לעיל, אתייחס להלן לשתי הטענות שהעלתה הנתבעת בסיכומה; האחת נוגעת, כאמור, להתיישנות התביעה או חלק ממרכיביה והשניה נוגעת לזכאותה של התובעת להנחות בשל קצבת נכות כללית וגמלת הבטחת הכנסה שהיא מקבלת או קיבלה מהמוסד לביטוח הלאומי. התיישנות מעיון בכתב התביעה עולה, כי התביעה מתייחסת לחובות ארנונה ואגרת ביוב שנצברו בגין נכסים שבבעלות הנתבעת, החל מיום 1/9/05. התביעה הוגשה בחודש 7/2012, בטרם חלפו שבע שנים מהחוב הישן ביותר שבגינו הוגשה התביעה. על כן, אין בסיס לטענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת ודין טענה זו להידחות. הנחה בגין נכות כללית והבטחת הכנסה בסעיף 6 לבקשת הרשות להתגונן טענה הנתבעת, כי החל משנת 2003 היא זכאית להנחה בתשלומי ארנונה בשל היותה מוכרת על ידי המוסד לביטוח הלאומי בדרגת אי כושר מעל 75% וכן בהיותה זכאית ומקבלת קצבת הבטחת הכנסה. תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג - 1993 (להלן: "תקנות הארנונה") מפרטות רשימה ארוכה של הנחות המגיעות לאזרח, בין היתר בשל נכות רפואית ודרגת אי כושר שנקבע לו ע"י המל"ל, בשל הכנסה נמוכה ועוד. רלבנטיות לענייננו תקנות 2(2) ו-2(8). תקנה 2(2) קובעת הנחה עד 80% למי שנקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור 75% ומעלה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, ואילו תקנה 8 קובעת הנחה עד 70% לבעלי הכנסה נמוכה, ששיעורה מפורט בתוספת הראשונה. באשר להנחה בסעיף 2(2), מדובר בהנחה שהאזרח זכאי לה גם אם לא הגיש בקשה למתן הנחה, ואילו ההנחה שבסעיף 2(8) תינתן על פי בקשה חתומה שהמציא המבקש לרשות המקומית לפי טופס 1 שבתוספת השנייה (תקנה 4 לתקנות הארנונה). עולה, לכאורה, כי הנתבעת הראתה טענת הגנה אפשרית, שכן על אף זכאותה, לכאורה, להנחות משמעותיות בהתאם לתקנות הארנונה ועל אף פניותיה בעניין זה, המועצה לא טיפלה בפניותיה ובבקשותיה להנחות, ולא העניקה לה את ההנחות המגיעות לה על פי הדין. ברם, ב"כ המועצה טען, כי בהתאם לסעיף 16 לתקנות האגרות "זכאי להנחה שלא פרע במלואה את יתרת הארנונה שהוטלה על הנכס בשנת הכספים, עד יום 31 בדצמבר של אותה שנה, תהיה ההנחה שנקבעה לו בטלה מאותו יום ותיווסף ליתרת הארנונה". מאחר שהנתבעת לא שילמה סכום כלשהו על חשבון הארנונה בשנים שבגינן הוגשה התביעה, הרי היא אינה זכאית עוד להנחה כלשהי, גם אם מלכתחילה היא הייתה זכאית להנחה כאמור. אין בידי לקבל את טענת המועצה בעניין זה. סעיף 16 חל מקום שהמועצה פעלה בהתאם לחוק ומסרה בידי האזרח\המבקש דרישה לתשלום יתרת הארנונה לאחר שהוענקה ההנחה. ברם, מקום שהמועצה כלל לא פועלת בהתאם לתקנות כפי שנטען על ידי הנתבעת וכלל אינה מעניקה את ההנחה המגיעה ואינה מוסרת בידי המבקש דרישה לתשלום יתרת הארנונה לאחר הנחה, ספק רב אם הוראת תקנה 16 חלה בנסיבות אלו. נראה לי בעייתית הגישה שלפיה היה על הנתבעת לשלם את יתרת הארנונה לאחר הנחה מקום שהמועצה כלל לא דנה בטענותיה, לא דנה בזכאותה להנחה וכלל לא מסרה לה דרישה לתשלום יתרת הארנונה. על כן, אין בטיעון זה שהעלתה המועצה כדי לאיין את סיכויי ההגנה שהעלתה הנתבעת בעניין זה. יחד עם זאת, ההנחות בגין דרגת אי כושר ובגין גמלת הבטחת הכנסה חלות על בניין מגורים ואינן חלות על מבנים אחרים או על קרקע חקלאית. כמפורט לעיל, כתב התביעה כולל מרכיבי חוב בגין ארנונה עבור קרקע חקלאית ואגרת ביוב. על מרכיבים אלה אין הנחות כנטען על ידי הנתבעת ועל כן, דין טענות הנתבעת בכל הקשור לחוב ארנונה בגין קרקע חקלאית ובגין אגרת ביוב להידחות. סכום החוב בגין רכיבים אלה מסתכם בסך 14,499 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. יתרה מכך, ההנחה המקסימאלית שיכולה הייתה התובעת לקבל בהתאם לתקנות האגרות ולסעיפים הרלבנטיים לתובעת מגיעה ל-80% מסכום הארנונה הבסיסית שהיה עליה לשלם. על כן, אין לנתבעת טענת הגנה בגין 20% מחוב הארנונה עבור מבנה המגורים. חוב הארנונה הכולל בגין מבנה מגורים עומד, בהתאם למפורט בכתב התביעה, על סך 75,373 ₪ ובהתאם לאמור, חייבת הנתבעת, על פי טענותיה היא, לשלם 20% מסכום זה, קרי סך של 15,074.6 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. סיכומם של דברים. הבקשה למתן רשות להתגונן מתקבלת באופן חלקי בנוגע לסכום של 60,298.4 ₪. תצהיר התובעת שצורף לבקשה למתן רשות להתגונן יהווה כתב הגנה מטעם הנתבעת. לגבי יתרת סכום התביעה המסתכמת בסך של 29,573.6 ₪, דין הבקשה להידחות. בהתאם לכך, הנני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 29,573.6 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם - 1980, החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט באופן יחסי בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל. הנני קובע ישיבת קדם משפט בכל הנוגע ליתרת סכום התביעה שלגביה ניתנה רשות להתגונן, ליום 13.11.2013, שעה 09.30. הבטחת הכנסהארנונה