1. מדובר בתביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. 2. הנתבע דחה התביעה בטענה, כי התובעת מנהלת משק בית משותף עם אבי ילדיה, אלקרינאוי דיאב (להלן "בן הזוג"). 3. התובעת העידה. כן הוגשה הודעת "בן הזוג" בפני חוקר המוסד (נ/2), "בן הזוג" נחקר בבית הדין, וכן העיד אחיו של "בן הזוג" וחוקר המוסד. מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור של גב' יהודית צרפתי, מנהלת מדור הבטחת הכנסה. עובדת הציבור לא נדרשה להחקר על תצהירה. 4. מהראיות שבתיק עולה, כי התובעת הינה ה"ידועה בציבור" של "בן הזוג" (הודעת "בן הזוג" - נ/2), וכי לבני הזוג 2 ילדים משותפים. "בן הזוג" נשוי לאישה בשם סוהילה ולהם 4 ילדים משותפים. התובעת גרה בבית הוריו של "בן הזוג" עם 2 ילדיהם המשותפים, בבית מס' 70 ברהט. מדובר בבית בן שתי קומות. התובעת גרה בקומה ב' והורי "בן הזוג" בקומה א'. "בן הזוג" גר ממול עם סוהילה בבית מס' 69 ברהט. התובעת אינה משלמת שכירות להוריו של "בן הזוג". "בן הזוג" העיד בפני חוקר המוסד, כי משלם מידי חודש מזונות לתובעת בסך 800 ש"ח, וכן את חשבונות החשמל של התובעת, והעיד "תלוי כמה היא מושכת" (נ/2). כמו כן העיד, כי משלם לאביו את חשבון המים, הן עבורו והן עבור התובעת (נ/2). מדובר בתשלום של כ-150 ש"ח. עד לקבלת פסק הדין למזונות (18.10.99 - ת/1), היה "בן הזוג" דואג לאוכל ושתיה לילדים המשותפים, אולם העיד, כי "מאז שהיא תבעה אותי למזונות הפסקתי לעשות קניות לבית" (נ/2). "בן הזוג" העיד בפני החוקר (11/99), כי מזה 4 שנים מסוכסך עם התובעת. בחקירתו בבית הדין (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 1.5.01) אישר את האמור בהודעתו לחוקר המוסד, אם כי הכחיש, כי נושא בתשלומי החשמל והמים גם עבור התובעת וטוען שמשלם רק את חלקו. מהודעתו לחוקר המוסד עולה, כי "בן הזוג" בנה ביוב לבית הוריו בשיעור 8,000 ש"ח וכן בנה קיר - הכל על חשבונו, אך הכחיש זאת בעדותו בבית הדין. כן עולה, כי קו טלויזיה מחבר בין ביתו לבין בית הוריו. התובעת נתבקשה להתייצב לחקירה בנתבע, אך לא התייצבה. בעדותה בבית הדין הכחישה העובדה, כי "בן הזוג" נושא בחשבונות המים והחשמל שלה, והעידה, כימשלם רק מזונות, וכי התובעת מקבלת את קצבת הילדים. בני הזוג נפרדו, לטענתה, בעבר לאחר הולדת בתם הראשונה ב-1995, אולם עשו סולחה (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 1.5.01), לאחר מכן נולד בנם השני ב-1998, ומאז נפרדו פעם נוספת ו"בן הזוג" אינו נכנס לביתה. התובעת גרה בבית ההורים מאז נישואיה בשנת 1989 עם "בן הזוג" והמשיכה לגור לאחר מכן כאשר נפרדו ומאז אינו מפרנס אותה. התובעת העידה, כי נהגה לעבוד ולפיכך לא פנתה בתביעה למזונות ולביטוח לאומי, אולם מאחר ופוטרה הגישה תביעה לקבלת הבטחת הכנסה. כמו כן הגישה תביעה חוזרת להבטחת הכנסה בשנת 2000, לאחר שתביעתה הנוכחית נדחתה על ידי פקיד התביעות. חוקר המוסד אישר האמור בדו"ח סיכום החקירה (נ/4). בתעודת עובדת הציבור צויין, כי התובעת הגישה תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה בשנת 2000, במעמד של "ידועה בציבור" של "בן הזוג". כן צויין, כי כיום והחל מ- 8/00 מקבלת הבטחת הכנסה כמשפחה מורחבת, וכן מזונות בסך 800 ש"ח. גמלת הבטחת הכנסה משולמת ל"בן הזוג" בניכוי דמי המזונות. 5. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 6. בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980, הוגדר המונח "בני זוג" לרבות "איש ואישה" החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזו, אם מתקיים בהם אחד מאלה - (1) האישה היא אם לילד שהאיש הוא אביו. (2) משתלמת או השתלמה לאחד מהם, בהתאם לחוק הבטוח, תוספת תלויים בעד משנהו. מטרת האמור בסעיף הנ"ל הייתה להבטיח שוויון בין בני זוג נשואים ושאינם נשואים, לצורך הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. לפיכך אף אם איש ואישה אינם נשואים אך מנהלים משק בית משותף, ייחשבו כ"בני זוג" ובקשת כל אחד מהם לגמלה תיבחן לאור נתוני שניהם, כאמור בסעיף 4 לחוק. בס' 4 לחוק נקבע, כי: "הזכאות לגמלה שכל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי ס' 2". התנאים לזכאות בנפרד של כל אחד מבני הזוג נקבעו בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה. בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב - 1982, מפורט, כי זכאותו בנפרד של כל אחד מבני זוג לא תהיה מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי ס' 2 לחוק, האמור בס' 4 (א) לחוק, כל עוד מתקיימים אחד מאלה: (1) .. (2) בני הזוג חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת, בן הזוג האחד אינו מכלכל את בן זוגו תקופה של 30 ימים רצופים לפחות, ומתקיים אחד מאלה: (א) בן הזוג הגיש לבית משפט או לבית דין תביעה למזונות ופעל בסבירות כדי לאפשר לבית המשפט או לבית הדין לפסוק בתובענה, וכל עוד לא נפסקו מזונות. (ב) אחד מבני הזוג מקבל קצבת נכות לפי ס' 200 לחוק הביטוח ואין לו הכנסה אחרת. (ג) הם חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת 12 חודשים רצופים לפחות. (3) בני הזוג אינם מנהלים משק בית משותף, ואחד מבני הזוג חוייב בפסק דין לתשלום מזונות לבן זוגו והוא אינו מכלכלו; פיסקה זו לא תחול אם כל אחד מבני הזוג זכאי לגמלה , והם חיים תחת קורת גג אחת. (4) המוסד לביטוח לאומי שוכנע שאחד מבני הזוג נמנע מהגשת תביעה למזונות נגד בן זוגו שאינו מכלכלו, בשל איום של ממש בחבלה גופנית; פיסקה זו לא תחול אם כל אחד מבני הזוג זכאי לגמלה, והם חיים תחת קורת גג אחת. (5) בן הזוג אינו תושב ישראל. חוק הבטחת הכנסה קובע כמבחן עיקרי לזכאות בגמלה לגבי בני זוג שאינם נשואים, קיום חיי משפחה ב"משק בית משותף". מטרת החוק הינה להעניק את הגמלה למי שזקוק לה ובכך לשמור על רמת חיים מינימלית, ולא להעניק גמלה באופן מנהלי רק על פי הרישום הרשמי של המעמד האישי (דיון מס' מט/04-136, עזיזה אלעביד ואח' נ. המוסד לבטוח לאומי פד"ע כ"ב, 309, 314). המבחנים לקביעה האם איש ואישה מנהלים "משק בית משותף" במקרה של משפחה ביגמית או פוליגמית וכאשר מדובר בבני זוג שהתגרשו אך ממשיכים להתגורר יחדיו או לנהל בית משותף, נקבעו בפסיקת בית הדין. "לצורך פירוש חוק הבטחת הכנסה, אין להגדיר את המונח "משק בית משותף" על פי פירוש אותו מונח המופיע בסעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965... הפרשנות של ניהול משק בית משותף שבפסיקת בית המשפט העליון, מתייחסת לחוקים אחרים ולבעיות חברתיות מסוימות. לצורך פירוש מונח זה, בתחום חוק הבטחת הכנסה, עלינו לקבוע מבחנים מתאימים לחוק ולביטחון הסוציאלי" (דיון מט/136 - 04 שצוטט לעיל). בדיון מט/10 - 04 פאטמה דיב אבולבן נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' עמ' 334, 337, קבע בית הדין הארצי לעבודה מפי כב' השופט ס. אדלר: "כי הסימנים המעידים על ניהול משק בית משותף, לצורך יישום של סעיף 1 לחוק, ובמסגרת משפט הביטחון הסוציאלי, מחייב בדיקת נסיבות, כגון: האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו, האם הם גרים בבתים נפרדים, האם נולדו לבני הזוג ילדים לאחר "הגירושים"; האם האישה נשארת בחיק המשפחה או הוצאה ממנה, והאם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושים או אירוע אחר; האם בן הזוג מבקר, אוכל, ישן מחזיק בגדיו בבית האישה; למי שייך הבית בו גרה האישה; מה מרחק הבית שבו גרה האישה מהבתים של הנשים האחרות שעמן גר האיש; האם בן הזוג משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' בגין הבית שבו גרה האישה; מי מקבל את קצבת הילדים; האם לאישה יש חשבון בנק משלה ונפרד מזה של בן הזוג; האם לאישה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה בן הזוג". ובדיון מ"ט/136 - 04, שצוטט לעיל, נפסק בעמ' 317 ובעמ' 320: "יש בני זוג ממשיכים לקיים משק בית משותף גם לאחר ה"גירושין". במקרים כאלה, במגזר הבדואי נעשו הגירושין, כנראה, על מנת שלא לעבור על החוק האוסר ריבוי נשים, אך מבלי כוונה לפרק את המשפחה הפוליגמית... כאשר בני הזוג ממשיכים לנהל משק בית משותף, ללא שינוי ביחסים שהיו קיימים לפני הגירושין, ייחשבו כ"בני זוג" על פי החוק, ובקשת האישה לגמלה, תיבדק על פי הנתונים של שני בני הזוג". (ראה: דב"ע מט/76 - 04 קמחי נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע שן/84 - 04 גז נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע שן/130 - 04 המוסד לביטוח לאומי נ. מזגיני, פדע' כג', 72). 7. לטענת התובעת בסיכום טענותיה, עובדות המקרה מובילות למסקנה, כי אין מדובר בתא משפחתי מורחב, וזאת מהטעמים הבאים: (1) התובעת מקבלת קצבת הילדים, המשולמת בחשבון בנק נפרד (בנק הדואר) הרשום על שמה, ואין לבן זוגה זכות כלשהי בחשבון זה; (2) התובעת היא זו שמפרנסת את עצמה ואת ילדיה ובן זוגה לא דואג להם ולא משלם עבורם את ההוצאות השוטפות החלות על הבית שבו הם גרים; (3) התובעת מסוכסכת עם בן זוגה ואינה מדברת איתו; (4) לא נולדו לתובעת ולבן זוגה ילדים אחרי שנפרדו לאחרונה - סמוך ללידת הילד השני; (5) התובעת ובן זוגה גרים כל אחד בבתים נפרדים; (6) בן הזוג אינו מבקר, ישן, אוכל אצל התובעת ואינו מחזיק בגדיו בבית שלה. 8. לאחר שעיינתי בסיכום טענות התובעת והנתבע, וככל שהוכח בפני, מדובר בבני זוג שממשיכים לנהל משק בית משותף. התובעת ממשיכה להתגורר באותו בית בו התגוררה עת היתה נשואה ל"בן הזוג". מדובר בבית הורי "בן הזוג", כאשר "בן הזוג", עם אשתו הנוכחית סוהילה, גרים סמוך, מול ביתה של התובעת, באותו מקבץ. מגירסת "בן הזוג" בפני חוקר המוסד עולה, כי "בן הזוג" נושא בתשלומי המים והחשמל גם של התובעת. בנקודה זו עדיפה עדותו שניתנה בפני החוקר מהכחשת גירסתו בבית הדין לאחר שהיה מלווה ביעוץ משפטי. ממילא לא הוכח, כי האמור בהודעתו אינו נכון עפ"י כללי הראיות. חוקר המוסד נחקר בבית הדין והעיד, כי רשם את אשר "בן הזוג" העיד, אמנם גם החוקר מאשר, כי נאמר לו שבני הזוג לא חיים יחדיו מזה 4 שנים, אך אין בכך כדי להעתר לתביעה. כל הראיות מובילות למסקנה, כי המשיכו לנהל משק בית משותף גם לאחר שנפרדו. אין די בתשלום מזונות, במקרה הנדון, כדי להגיע למסקנה אחרת. 9. לפיכך, דין התביעה להדחות. אין צו להוצאות. 10. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הבטחת הכנסהבני זוג