בפני בית הדין תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה. המוסד לביטוח לאומי להלן: המוסד) דחה את תביעתה בנימוק שהכנסתה עולה על גובה הגמלה, וטען להכנסה מנכס. העובדות התובעת ילידת 1957, אלמנה, תושבת ישראל. התובעת הגישה תביעה לגימלת הבטחת הכנסה ב-6/10/05. התובעת מתייצבת בשירות התעסוקה מאז חודש 11/05 .התובעת לא התייצבה בחודשים 7/06 ו-8/06 . לתובעת הומצאה החלטת המוסד מיום 18.10.07 לגבי תביעה מחודש 06/07 לפיה אינה זכאית לגמלה עקב הכנסה מנכס. (נספח א' לתביעה). לתובעת דירת מגורים יחידה בא-רם שעומדת ריקה מחודש 5/05. המוסד ערך לבית המגורים והקרקע העודפת שמאות מיום 30/8/07 (נספח א' לכ. ההגנה),(להלן: השמאות). התובעת שוכרת דירה בה גרה בירושלים בדמי שכירות של 650$ לחודש. לתובעת ולבנה חלקים בירושת בעלה לפי צו ירושה. לתובעת 35 חלקים ולבן 14 חלקים. בהתאם לחישוב חלקה במניות הירושה אושרה זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה מאוקטובר 2005 ועד דצמבר 2006 כולל. הסכום שולם לחשבונה. מחודש ינואר 2007 צורף חלקו של בנה להכנסתה עקב שינוי סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, ונשללה הגמלה עקב הכנסות העולות על גובה הגמלה. התובעת הודיעה למוסד כבר בתביעה מ- 10/05 שהיא משלמת את שכר הדירה בירושלים מכסף שאחיה המתגוררים בארה"ב שולחים לה למטרה זו. המחלוקת האם יש לזקוף לתובעת הכנסה מנכס ובאיזה שווי, ומה שיעור ההכנסה. האם ומתי התייצבה התובעת בשירות התעסוקה החל מ- 10/05 ואילך. ומשמעות אי ההתייצבות לעניין תשלום הגמלה.הצדדים הסכימו בעניין זה כאמור בעובדות והשאלה נתייתרה. האם לתובעת הכנסה ממקורות נוספים. (הח' מיום 11.9.08). הכרעת הדין עזרת האחים בשכר דירה התובעת מקבלת מאחיה עזרה קבועה בשכר דירה מדי חודש בחודשו וזאת לאור העובדה ששוכרת דירה בירושלים. לא היתה מחלוקת עובדתית כי סכום הסיוע הוא 650$ וכי הוא מהווה את מלוא שכר הדירה. הצדדים ניתחו את הוראות חוק הבטחת הכנסה ואת פקודת מס הכנסה אולם בעניין זה ניתן לאחרונה פסק דין חד משמעי אשר קובע כי אין ליטול בחשבון עזרה משפחתית מסוג זה מאחר ואינה כלולה בפקודת מס הכנסה וגם לא בחוק ובתקנות הבטחת הכנסה, אלא אם הגיעה לשיעור העולה על השכר הממוצע במשק כפול 6. פסק הדין, בעניין עב"ל 681/07 אהרן בנישו נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 6.7.09) (להלן: עניין בנישו), מנתח היטב את הוראות החוק והפסיקה ומטרת החוק והגישה הפילנטרופית החברתית שיש לעודד ובוודאי עזרת קרובי משפחה, ואין לנו אלא לאמצו ככתבו וכלשונו לתביעה זו. לעניין זה אין חשיבות אם בטעות או שלא בטעות למרות הצהרתה כבר ב- 2005 המוסד לא לקח סכום זה בחשבון. התוצאה היא כי עזרת האחים - סיוע מקרובי משפחה - לתובעת בשכר דירה אינה צריכה להילקח בחשבון הכנסותיה כהכנסה, לא רעיונית ולא בפועל, ועל כן אין לראות בהכנסה זו מקור הכנסה נוסף ואין לשלול לה גמלה בגין הכנסה זו או לקזז סכום כלשהוא בגינה. נכסי ירושת הבעל המנוח בבעלות התובעת נכס שהותיר לה בעלה המנוח באלרם. מדובר בבית ואדמה עודפת. לתובעת 35/56 בנכס ולבנה הקטין יוסף 14/56 חלקים בנכס וביחד 49/56 בנכס. הצדדים הסכימו על עובדה זו וגם על כך שיש לכלול בהכנסתה ע"פ ההנחיות את חלק בנה. המוסד הזמין שומה לנכס והשמאי נחקר על השומה. השומה הינה על בניין מגורים חד קומתי כששטח החלקה 971 מ"ר. מתוכו בנוי שטח 177מ"ר, בבעלות פרטית. הצדדים חלקו על גודלו של השטח שהיה בבעלות הבעל המנוח. הנתבע טען כי כל השטח של המנוח. השמאי מציין בשומה "המצב המשפטי - הזכויות במקרקעין, בהתאם לנסח הרישום מטעם משרדי המקרקעין של הרשות הפלשתינית חלקה 88 בגוש 5 בשטח 971 מ"ר רשומה ע"ש ויליאם קרמי." דהיינו על פי השומה הנכס כולו רשום על שם המנוח. מדובר בבית מגורים הכולל דירה אחת ואדמה עודפת. בחקירתו הנגדית נשאל השמאי ועונה: "ש. אתה רושם שמדובר בנסח של חלקה 88 בגוש 5 בשטח 971 מ"ר. רשומה על שם ויליאם קרמי, מה חלק הזכויות של אותו ויליאם קרמי בשטח זה לפי הנסח. ת. זה מתורגם. לפי הבנתי זה 100%. כי רשום בנסח ששטח זה הוא של ויליאם קרמי. אני מניח שזה 100 אחוז. ש. השומה נערכה בהנחה זו. ת. כן. ש. אז זה לא נכון. רשום לך שיש לו רק חצי מהקרקע. איך זה משנה את השומה. ת.צריך להוריד את המחצית של החצר העודפת. שהיא בדיוק מחצית החלקה וזה 27,000דולר." (ע' 6 סיפא ע' 7 רישא). בשומה עצמה בסופה אכן יש חלוקה זו במפורש (ע' 4 סיפא לשומה - הטבלה). בנוסף לבקשת בית הדין מתורגמנית בית הדין תרגמה את הנסח וציינה כי בבעלות הצד מופיע "1/2". (עמ' 7 ש' 8-15). חזקה עלינו כי מתורגמנית בית הדין תתרגם במדוייק. כתימוכין נוספים לטענת התובעת שמדובר במחצית השטח על פי הנסח הוגשה, אף כי באיחור תעודת עובד ציבור מטעם מינהל הקרקעות המנהל האזרחי וובה הצהיר איציק חודדה, עוזר קמ"ט מקרקעין כי: "לפי תעודת רישום מקרקעין לגבי מקרקעין הידועים כספר 3 ערב דף 24 שטח המקרקעין הינו 971 מ"ר ולויליאם קרמי זכות הבעלות ב-1/2 חלקים ממקרקעין אלה." לתעודה צורף העתק מתעודת הרישום כחלק בלתי נפרד ממנה. המוסד טען כי התודה הוגשה באיחור וכי נשללה ממנו הזכות לחקור עליה ועל כן אין לקבלה אולם בית הדין דחה עמדה זו בהח' מיום 9/3/09. מצאנו כי גם אם משקל התעודה נמוך מהרגיל בשל אופן ועיתוי הגשתה, עדיין מדובר בתעודת עובד ציבור, שניתנה ע"פ הכללים לשם הגשתה כראיה לבית משפט - ככתוב בה, שחלה חזקת תקינות על הגשתה ובנוסף תעודה זו באה כתנא דמסייע לנסח עצמו ולשונו (שהוגש מתורגם בסיכומי התובע ע"פ הח' בית הדין), לנסח בתרגום מתורגמנית בית הדין ובעיקר למענהו המקצועי של השמאי שמקבל עמדה זו ומייד קובע שומה מתאימה, לפי מצב עובדתי זה שהוצג בפניו, בעדותו בפנינו. אשר על כן במחלוקת בין הצדדים הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה לפיו היא יורשת ב -49/56 חלקים בירושת בעלה המנוח שהוא 1/2 בנכס הכולל את הבית, בדיוק כאמור בסעיף 8 לתצהירה, בעוד החצי השני האדמה העודפת כדברי השמאי אינו של המנוח בנכס הרשום בנסח והמושם בשומה וכפי שהגדיר זאת השמאי יש לחשב את השומה בהפחתת 27,000 דולר. קבענו אפוא מהו הנכס ומה שוויו 103,000 $ פחות 27,000 $ =ערכו 76,000$.לתובעת 49/56 חלקים ממנו. עתה עלינו ליתן המענה לשאלה הראשונה במחלוקת, האם יש לזקוף לתובעת הכנסה מנכס ובאיזה שווי, ומה שיעור ההכנסה. הנחת היסוד הוא כי מדובר בבית וחצר במצב המתואר בשומה. (ע' 3 לה) הדירה מוחזקת במצב סביר. (ר' עדותו ע' 7 ש' 20-29, ע' 10 ש' 1-5). ניתן לבנות עליה בינוי נוסף. השמאי מציין מיוזמתו בשומה: "האוכלוסיה במרביתה הינה פלשטינאית שייכת לרשות. חלק ניכר מהתושבים עזבו ועברו לתחומי ירושלים וקיימים בתים רבים ריקים". (ע' 3 סיפא). במענה לחקירתו אומר: "ש. מה לגבי מצב שוק השכירות במקום בו נמצאת הדירה ת. נמוך, כמעט לא קיים, קיים בשוליים. האיזור מתאפיין ההתים , זה צויין בשומה. האיזור מתאפיין בבתים ריקים. החיתוך של גדר ההפרדה מביא לנטישה של תושבים ערבים העוברים לצדו הישראלי של הגדר, מבחינה כלכלית זו תופעה ידועה , קשה להשכיר שם. ש. התובעת רצתה להשכיר את ביתה יכלה לעשות זאת ת.כן, ברמות מחיר נמוכות...כמו 500-600 ₪ לחודש.הדירה הזאת אולי יותר...יכול להיות בגלל הגודל נתן היה לחלק זאת לשתיים ולאחסן שתי משפחות ואז אולי ניתן היה להפיק 1,000 ש"ח ...ש.יש תופעה של פלישה של חוסר אפשרות לפנות אנשים מהבתים ת. לא ידוע לי." (ע' 8 ש' -22). עולה בבירור מהשומה ומעדות השמאי כי לא בלתי אפשרי להשכיר אולם השכירות נמוכה 500-600 ₪ לחודש. אין לחייב את התובעת לערוך שינויים בנכס כדי למקסם את דמי השכירות. (ר' עבל 1010/04 המוסד לביטוחלאומי נ. זהבה עמר פ"ד מ 704). התובעת בעדותה מאששת עדותו של השמאי:"ש. מדוע את לא משכירה את הדירה. ת.מוכנים לשלם בין 50-100 דולר, זה מעט מאד, אני מפחדת שאם יכנסו לא ירצו לעזוב. אני מעדיפה שזה ישאר סגור." (ע' 3 ש' 5-7). ברור מדבריה כי יש ערך שכירות אך היא מעדיפה במחיר זה להשאיר סגור. זו בחירה לגיטימית השאלה מהי הקונסטלציה החוקית לאמירה זו. נדגיש כי גם השמאי וגם התובעת לא שללו יכולת להשכיר וציינו דמי שכירות נמוכים. אנו מעדיפים את גרסתו המקצועית של השמאי ל - 600 -500 ₪. מהו ההקשר הנורמטיבי. בעת שנדחתה תביעת התובעת חלו ההנחיות שהיו בתוקף אז.לגבי הנכס עצמו אין לקחתו בחשבון רק את ההכנסה ממנו כאמור בדברי השופט ע. רבינוביץ באותו היקש בסע' 20 בפסק דין בנישו. הוכח להנחת דעתנו כי ההנחיות החדשות מיום 10/4/08 הוחלו רטרואקטיבית (להלן: ההנחיות החדשות). ההחלה הרטרואקטיבית אמנם אינה מצויינת בהוראה עצמה והמוסד לא הציג בפנינו הוראה כזו מהלשכה המשפטית. (ר' עדות עובדת הציבור ע' 10 ש' 13-20). אולם הוכח כי המוסד לא נהג לפי ההנחיה המוקדמת כלל וזאת גם בתעודת עובד הציבור וגם בעדות נותנת התעודה. הדבר גם מתיישב עם תקנה 17(11) לתקנות הבטחת הכנסה , התשמ"ב-1982 (להלן: התקנה), המתייחסת ל"דמי שכירות שאדם מקבל..." ולא להכנסה רעיונית. ההנחיות החדשות מתיישבות עם לשון התקנה. על כן גם לא ניתן לומר כי התובעת הסתמכה על נוהל ישן הנוגד את לשון התקנה. מסקנתנו היא כי על תביעת התובעת חל הנוהל החדש התואם את התקנה. התובעת בעלת דירת מגורים יחידה אותה היא אינה משכירה ואין בכוונתה למוכרה.התובעת שוכרת דירה ששכר הדירה בה גבוה בהרבה מהסכום שהיתה יכולה להשכיר את דירתה.השמאי קבע דמי שכירות בין 500-600 . עניין זה נידון והוכרע בפס"ד בל12779/05 של השופט א. אברהמי ואכן סעיף 17(11) מקבץ רשימת חריגים בהם אין התובעת נכללת. התובעת גם מהווה חריג כי את שכר הדירה איננה משלמת, אלא אחיה. אמנם את עזרתם לא לקחנו בחשבון אך התביעה לקזז גם מההכנסה הרעיונית היא כבר "מתנה לאחים" וזו פרשנות הנוגדת את תכלית החוק ואת מהות הגמלה כרשת מגן אחרונה. כפי שציינו הבחירה לא להשכיר היא בחירה לגיטימית של התובעת אך על פי הכללים אינה יכולה להיות מוטבת בשכ"ד רעיוני. גם ההגיון של ההנחיות החדשות לתמרץ מקבלי גמלה להשיג הכנסה מנכסיהם מתיישבת עם תכלית החוק והתקנות. על כן בשאלה זו שבמחלוקת דחינו את טענת התובעת כי לנכס אין כל ערך להשכרה וקבענו כי יש לו ערך. אך אין לכך חשיבות לצורך קביעתנו כי כלל אין להפחית מההכנסה הרעיונית של התובעת מנכסה באלרם את דמי השכירות שהיא משלמת בירושלים, או שמשלמים אחיה. כפי שציין השופט אברהמי שם: "זהו איפא החריג לכלל וכחריג יש לפרשו בצמצום. הכלל כאמור הינו שמי שיש לו באמתחתו ממון או נכסים יממשם בטרם יפנה לקופת הציבור..." . גם תביעתה זו של התובעת נדחית. סוף דבר דחינו את עמדת המוסד כי יש לזקוף לתובעת כהכנסה את השתתפות אחיה בשכר דירה. מצאנו כי על פי פסק הדין בעניין בנישו יש לקבל את עמדת התובעת ותביעתה בעניין זה מתקבלת. בעניין חישוב ההכנסה הרעיונית מהנכס באלרם נדחית תביעת התובעת ומתקבלת עמדת המוסד לפיה אין על פי התקנה וההנחיות להתייחס להכנסה רעיונית. עניין זה כבר נידון והוכרע בערכאות ובידיעת ב"כ התובעת. בנסיבות אלו ולאחר ששקלנו, מצאנו כי כל צד ישא בהוצאותיו. הבטחת הכנסה