1. נסיבות התובענה שבפנינו הן טרגיות. השאלה העומדת לדיון היא האם בעלותו של התובע על מכונית ששימשה את בנו המנוח של התובע לצרכי ניידות - שוללת את זכותו לגמלת הבטחת הכנסה, בתקופה שלאחר פטירת הבן, תקופה אשר בה המנוח לא היה יכול למכור את המכונית בשל שעבוד שהוטל עליה על ידי הנתבע, וזאת - לשם הבטחת החזר ההלוואה העומדת שהנתבע נתן כסיוע לרכישת המכונית. 2. מאחר שכל העובדות הרלוונטיות לא היו שנויות במחלוקת - לא שמענו עדויות. ב"כ הצדדים פירטו עובדות מוסכמות, ולאחר מכן קיבלו הזדמנות להשלים את טיעוניהם (ב"כ הנתבע אכן ניצלה את ההזדמנות האמורה). אלה העובדות 3. התובע היה אביו של שחאדה בסול ז"ל, שנולד בשנת 1988, כשהוא סובל ממחלות ומפגימות שונות. עקב מחלותיו, הכיר הנתבע בשחאדה ז"ל כילד נכה וכזכאי להטבות על פי הסכם הניידות שבין הנתבע לבין ממשלת ישראל. 4 התובע רכש מכונית לשם הסעת בנו. המכונית היתה רשומה על שם הבן המנוח שחאדה. כדי להתאים את המכונית לצרכיו של שחאדה ז"ל, היה צורך להתקין אבזרים מיוחדים במכונית, ואלה אכן הותקנו. הנתבע העניק לתובע הלוואה עומדת לשם רכישת האבזרים המיוחדים והתקנתם. 5. פרנסתו של התובע אינה מצויה. הוא נזקק לגמלת הבטחת הכנסה. הנתבע שילם לתובע גמלת הבטחת הכנסה לפחות החל מחודש אוקטובר 1998. המכונית ששימשה להסעת בנו המנוח של התובע, לא פגעה בזכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה, והנתבע שילם את הגמלה מדי חודש. 6. למרבה הצער, הלך שחאדה לעולמו ביום 4/3/03. לאחר פטירתו של שחאדה ז"ל, הועברה הבעלות במכונית על שמו של התובע עצמו, והנתבע דאג לרשום שעבוד על המכונית, כדי להבטיח את החזר ההלוואה העומדת. 7. השעבוד גרם לכך שלא היה ניתן למכור את המכונית המשועבדת ללא הסרת השעבוד. בלא מכירת המכונית - לא היה התובע יכול להחזיר לנתבע את ההלוואה העומדת. 8. בחודש נובמבר 2003, הודיע הנתבע לתובע על כך שבשל בעלותו במכונית, מופסקת זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה - החל מחודש אפריל 2003. 9. רק במהלך ההתדיינות בתובענה זו, הביאה ההידברות בין ב"כ הצדדים להסכמה על מכירת המכונית במקביל להסרת השעבוד, כך שהקונה של המכונית העביר לנתבע את הסכום המתאים להחזר ההלוואה, הנתבע הסיר את השעבוד והליך המכירה הושלם. מכירת המכונית באופן זה נעשה באוגוסט 2005. גורל התובענה 10. נוכח תוכנו ומועדו של מכתב הדחיה מיום 10/11/03, הרי שהתקופה הרלוונטית לתובענה זו היא התקופה שבין חודש אפריל לבין חודש נובמבר 2003. 11. באותה תקופה, היתה המכונית בבעלותו של התובע. ככלל, בעלות על כלי רכב מנועי, שוללת זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, כעולה מהוראות סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980. אולם, בתקופה שבה המכונית שימשה את צרכי הניידות של שחאדה ז"ל, המכונית לא הפריעה לזכאות, וגם זאת על פי הוראותיו של סעיף 9א האמור, שנביאן כאן: "(א) בסעיף זה, 'רכב' - רכב מנועי כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת התעבורה 6, למעט אופנוע. (ב) לענין חוק זה רואים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ג), רכב כנכס אשר מופקת ממנו הכנסה חודשית שסכומה אינו נמוך מסכום הגמלה שהיתה משתלמת לתובע, לולא הוראות סעיף קטן זה. (ג) לא יראו רכב כנכס אשר מופקת ממנו הכנסה אם מתקיים אחד מאלה - (1) בוטל. (2) התובע, או בן משפחתו של התובע, זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים, והכל לפי כללים ותנאים שקבע השר; לענין זה, 'בן משפחתו' - מי שהתובע מסיע אותו לטיפול רפואי, כאמור בפסקה זו והוא בן זוגו, בנו, בתו, או הורהו של התובע, ובלבד שלבן משפחתו כאמור, אין רכב נוסף; (3) התובע, בן זוגו, או ילדו הוא נכה ברגליו ומשתלם לו מאוצר המדינה, תשלום לאחזקת הרכב, ולגבי מי שאין משתלם לו תשלום כאמור - אם רופא מוסמך כמשמעותו לפי הוראות סעיף 208 של חוק הביטוח קבע כי הוא זקוק להסעה בשל היותו נכה כאמור, לפי כללים, בתנאים ולפרק זמן שקבע השר; (4) לילדו של התובע משתלמת קצבה לפי הוראות סימן ו' לפרק ט' שבחוק הביטוח; (5) רישיון הרכב הופקד אצל הרשות המוסמכת להוציא אותו רישיון, וכל עוד הרישיון מופקד מתקיים אחד מאלה: (א) התובע אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה, ובלבד שהתקופה שבה יראו את הרכב כנכס שלא מופקת ממנו הכנסה כאמור בסעיף קטן (ב), לא תעלה על שישה חודשים מהיום שהגיש את התביעה לגמלה; (ב) הרכב הוא טרקטור כאמור בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ובלבד שהטרקטור אינו בשימוש, ולתובע משק חקלאי שאינו פעיל.". 12. ההוראה הגורפת (גורפת מדי, לטעמנו), האמורה בסעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה, גורמת לכך שמי שהוא בעלים של מכונית, ואשר אינו כלול באחד החריגים המנויים בס"ק (ג) לאותו סעיף - רואים אותו כמי שיש לו הכנסה חודשית השוללת את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. בתקופה שלאחר פטירתו של שחאדה ז"ל, לא היה התובע כלול באחד החריגים האמורים בסעיף 9א(ג) לחוק הבטחת הכנסה, כך שלגבי אותה תקופה - הוא היה בעלים של מכונית, והבעלות האמורה שללה את זכאותו לגמלה. 13. בשל האמור לעיל, אנו סבורים, לצערנו, כי אין אנו יכולים לסייע לתובע. אמנם, הוא נקלע למצב שבו הוא היה הבעלים של המכונית, אשר הפסיקה לשמש את צרכיו של בנו המנוח, ולא היה יכול למכור אותה בלא שיתוף פעולה מצד הנתבע. אולם, לא הוכח (ואף לא נטען) כי לא היה ניתן להשיג את שיתוף הפעולה עם הנתבע (אשר הושג במהלך ההתדיינות בתובענה), במועד מוקדם יותר ולאפשר את מכירת המכונית כבר זמן לא רב לאחר פטירתו המצערת של שחאדה המנוח. לסיכום 14. אשר על כן - אנו דוחים את התביעה. המלצות לנתבע 15. תחילה - המלצה כללית. אנו סבורים שהמצב הקיים, כפי שלמדנו אותו מנסיבותיה של תובענה זו - אינו מניח את הדעת. כאשר יש משפחה הנזקקת לגמלת הבטחת הכנסה, ואשר אחד מבני המשפחה מוגבל בניידות הזכאי להטבות מכח הסכם הניידות - המכונית המשמשת אותו אינה שוללת את הזכאות לגמלה - וטוב שכך. אולם, אם אותו מוגבל בניידות הולך לעולמו - הרי שבבת אחת המכונית לא רק שגורמת להפסקת הזכאות לגמלה, אלא גם מוטל עליה שעבוד שמקשה מאד על מכירתה לאחרים. מהמקרה של התובע למדנו כי במקרה כגון זה, לאחר פטירת המוגבל בניידות, שולח הנתבע לבני משפחתו מכתבים על החזר ההלוואה העומדת ועל הפסקת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה בשל הבעלות במכונית. הנתבע אינו שולח מכתב המסביר כיצד ניתן לשתף עמו פעולה לשם מכירת המכונית באופן מהיר כך שהפגיעה במשפחה תהיה מזערית ככל האפשר. אנו ממליצים לנתבע להסדיר נוהל שלפיו במקרה שבו נפטר מוגבל בניידות שבבעלותו היתה מכונית ואשר בני משפחתו קיבלו גם גמלת הבטחת הכנסה, לא יסתפק הנתבע במשלוח מכתבי דרישה להחזרת ההלוואה העומדת ומכתב דחיה בענין הפסקת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה בשל הבעלות במכונית (המשועבדת לזכות הנתבע), אלא הנתבע ישלח לבני המשפחה של המנוח, גם הסבר מה כדאי לעשות כדי לאפשר את מכירת המכונית למרות השעבוד, כולל הסבר שככל שהמכונית תימכר מהר יותר, כן תפחת הפגיעה בזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. ניסוח ומשלוח מכתב מעין זה אינן אמורות להיות משימות קשות מדי בעבור הנתבע, ואם הנתבע ינהג כך - יהיה בכך כדי להפחית את הפגיעה בבני המשפחות, אשר לא די בכך שהם מבכים את אובדן יקיריהם, אלא הם אף נפגעים בשלילת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. 16. בשל האמור לעיל, אנו ממליצים לנתבע גם המלצה ספציפית בקשר לתובע עצמו. לדעתנו, ככל שהנתבע טרם גבה מהתובע בחזרה את הגמלה ששולמה לו בעבור התקופה הרלוונטית לתובענה, ייטיב הנתבע לעשות אם יוותר על הגביה של ה"חוב" האמור, אף שתביעת התובע נדחתה. אין חולק כי מצבו הכלכלי של התובע, לכשעצמו, הצדיק תשלום גמלת הבטחת הכנסה. אין גם חולק כי התובע ראה קושי במכירת המכונית נוכח השעבוד לזכות הנתבע, וכי הנתבע לא הסביר לתובע כיצד להתגבר על הקושי האמור. לפיכך, דעתנו היא שהנתבע ינהג נכון אם יוותר על ה"חוב" שנוצר עקב שלילת הזכאות לתקופה שבה כבר שולמה גמלת הבטחת ההכנסה. (בעת הפעלת שיקול הדעת בענין זה, יוכל הנתבע להביא בחשבון גם את מצבו הבריאותי של התובע עצמו, אשר לקה בארוע מוחי במהלך ההתדיינות בתובענה). 17. סוף דבר - התביעה נדחית, אך אנו מבקשים מהנתבע ליישם את ההמלצות שנרשמו לעיל. 18. אין צו להוצאות. 19. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. הבטחת הכנסהרכב