1. זוהי תביעה מכח חוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 (להלן - החוק). רקע עובדתי 2. התובע יליד 1935 כבן 73, עלה לארץ מאוקראינה בשנת 1990 ביחד עם רעייתו. השניים הינם ניצולי שואה. 3. בתאריך 11.10.06 הגיש התובע לנתבע תביעה להשלמת הכנסה. התביעה הנ"ל נדחתה בתאריך 13.12.06 בטענה שברשות התובע ובשימושו רכב, בניגוד לאמור בסעיפים 5 ו-9א לחוק. בתאריך 24.6.07 הוגשה תביעה נוספת להשלמת הכנסה בטענה כי הרכב משמש את התובע לצרכים רפואיים, בהתאם למפורט בסעיף 9א (ג) לחוק ולתקנה 10א (ג) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב- 1982. בין התאריכים 11.10.06 ועד 24.06.07 הייתה התכתבות בין התובע לנתבע, לאור בקשת הנתבע לקבל פירוט תוכנית טיפולים. ביום 1.02.07 קבעה רופאת המוסד כי התובע איננו זקוק לרכב מבחינה רפואית ע"פ האישורים שהמציא. ב- 7.2.07 נשלח לתובע מכתב דחייה לפיו הדחייה מיום 13.12.06 בעינה עומדת. תביעה זו נדחתה שכן התובע לא המציא מסמכים רפואיים כנדרש. 4. ביום 2.3.08 המציא התובע לראשונה תוכנית טיפולים מפורטת. בכפוף לתקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח -1998, נדחו תביעותיו וזאת מאחר ותוכנית הטיפולים הוגשה שלא במועד. בעקבות זאת הוגשה ביום 6.4.08 תביעה חדשה להשלמת הכנסה. התובע התבקש ביום 30.4.08 להמציא מסמכים רפואיים נוספים לבקשת רופא המוסד. המסמכים הומצאו ב- 29.5.08, הועברו לרופאת המוסד אשר קבעה כי הנ"ל זקוק לרכב מבחינה רפואית עד ליום 31.5.08 וכי המשך זכאותו תיבדק ע"פ אישורים חדשים שימציא. בהתאם לכך אישר הנתבע תוספת השלמת הכנסה החל ממרץ 2008 ועד מאי 2008. החל מיוני 2008, לא הכירה רופאת המוסד ברכבו של התובע כ"רכב רפואי" וזאת על פי מסמכים רפואיים שהמציא התובע. 5. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 28.10.08 הודיע ב"כ הנתבע כי הנתבע אינו עומד על הטענה לפיה יש לדחות את תביעותיו של התובע בשל הגשה באיחור של מסמכים, ולפיכך אישור הנזקקות לרכב רפואי תקף החל מחודש אוקטובר 2006 שאז הגיש התובע את התביעה הראשונה. 6. אולם, הוסיף הנתבע וטען, כי במהלך בירור התביעה התגלה לפקיד התביעות שבניגוד לכל הצהרות התובע לאורך תקופה ארוכה, אשת התובע עובדת ובעלת הכנסה, ולפיכך עומד הנתבע על דחיית התביעה מהטעם של אי דיווח לפי סעיף 20 לחוק. טענות הצדדים 7. התובע טוען כי אכן שגה ולא מסר את מלוא הפרטים על הכנסותיה של אשתו. אולם אי מסירת הפרטים נעשתה בתום לב, שכן היה לו קשה להשלים עם העובדה שאשתו, בגילה, עובדת במשק בית וכן לא תיאר לעצמו שעבודה כזו נחשבת למשרה. כמו כן הוא מוסיף, הסמכות הקיימת לנתבע בחוק לשלול גמלה בשל אי מסירת מלוא הפרטים, אינה בגדר חובה ולנתבע נתון שיקול דעת בנושא. בנסיבות בהן מדובר בבני זוג בני 73, ניצולי שואה, עולים חדשים, אשר עבדו לפרנסתם כפרופסורים בארץ מולדתם ונתקלו בקשיים רבים בארץ ונקלעו למצב כלכלי קשה, כאשר התובע הינו נכה- יש להתחשב במצבם ולא לשלול מהם את השלמת ההכנסה. 8. לטענת הנתבע, המוסד לביטוח לאומי הלך רבות לקראת התובע, כאשר הסכים להכיר באישור נזקקות לרכב רפואי כתקף מחודש 10/06 על אף שהתובע לא דיווח במועד ולא הגיש את המסמכים שנדרשו ממנו במועדם. אולם במקרה זה בו התובע לא דיווח על הכנסת אשתו אשר עבדה במשק בית משנת 1990 באופן קבוע ורצוף, ולאור חובת הגילוי המלאה המוטלת על התובע, יש לשלול את הגמלה. דיון והכרעה 9. הזכות לגמלת הבטחת הכנסה קמה מכוח הוראות חוק הבטחת הכנסה. תכלית החוק ומטרתו להבטיח קיום מינימאלי בכבוד לכל אדם (וראו בהקשר זה: בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נ' שר האוצר, ניתן ביום 12.12.2005) ולפי הוראות החוק מוענקת הגמלה למי שאין לו הכנסה ואינו יכול להפיק הכנסה מטעמים שאינם תלויים בו (ראו: עב"ל 1169/00 נסים חזן נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 31.10.2001). 10. על המבקש לחסות בצלו של החוק ולקבל גמלה, למלא אחר התנאים הקבועים בחוק, ובהם החובה המפורשת למסור למוסד כל מידע הנדרש לתביעתו. חובה, שאי קיומה המלא כנדרש, עלול לגרום לשלילת הגמלה או הפחתתה לפי העניין. 11. בסעיף 19 לחוק קבועות החובות, שעל תובע הגמלה למלא, לפי דרישת המוסד ואילו סעיף 20 לחוק מקים חובה שעל מקבל הגמלה, למלא מיוזמתו: "המקבל גמלה יודיע בכתב למוסד לביטוח לאומי, תוך שלושים ימים, על כל שינוי שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו ועל כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגמלה או על שיעורה". סעיף 20א', מאמץ את הוראותיו של סעיף 327 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, שעניינן מסירת מידע מטעה. ולפיו, אם "הוכח להנחת דעתו של המוסד כי תובע גמלה או מקבל גמלה מסר למוסד מידע מטעה ביודעין, או נמנע מלמסור מידע ביודעו שיש בכך כדי להשפיע על זכותו לגמלה" רשאי המוסד לדחות את התביעה לגמלה, כולה או מקצתה, או להחליט על הפסקת תשלום הגמלה, כולה או חלקה, והזכות להגשת תביעה חוזרת תיבחן לפי התנאים הקבועים בהוראותיו של אותו חוק. 12. המבקש גימלת הבטחת הכנסה חייב להתנהג בתום לב, ולמסור את הפרטים הנכונים. הסתרת מידע מהמוסד מהווה עילה לדחיית תביעה לגמלת הבטחת הכנסה. ראה: 98/ 6-04 קדור מרזוק נ. המוסד, פד"ע לג, 385. בדב"ע מו/42-0 צלקשווילי נ. המוסד לבטוח לאומי, פד"ע י"ז 323. 13. בענייננו אין חולק כי בכל התביעות שהגיש התובע ציין כי אשתו לא עובדת ואין להם הכנסה לבד מקצבת זקנה. בניגוד להצהרותיו, נמצא כי אשת התובע עובדת החל משנת 1990 אצל מספר מעסיקות. 14. לפיכך צדק הנתבע בטענתו לפיה לא עמד התובע בחובותיו, מכח סעיפים 19-21 לחוק. נפסק, כי החובה למסור מידע מלא למוסד לביטוח לאומי באה למנוע תשלום גמלה למי שאינו זכאי לה. הוראות סעיפים 19 ו-20 לחוק, אין בהם בהכרח כדי לשלול גמלה בנסיבות בהן קיימת זכאות לגמלה, אף אם תובע הגמלה לא קיים את חובתו למסור מידע נכון למוסד לביטוח לאומי. לא כל אי מסירת מידע מביאה באופן מיידי לשלילת גמלה. ראוי לברר את נסיבות המקרה ולבחון אם הדבר נעשה מתוך רצון להסתיר נתונים או שמא רק בתום לב (עב"ל 1362/04 שלום אוחנה נ' המל"ל, ניתן ביום 20.4.06. בל' (באר שבע) 3529/06 יוסף גולדברג נ' הביטוח לאומי ניתן ביום 18.2.08). 15. בעניינו אישר הנתבע, כי באופן תיאורטי קיימת זכאות להשלמת הכנסה היות והכנסותיה של אשת התובע בתקופה שבין החודשים פברואר עד יוני 2007 לא הגיעו לסף השולל גמלת השלמת הכנסה. אך למרות זאת החליט הנתבע לשלול את הגמלה בשל אי קיום חובת הגילוי המוטלת על התובע. 16. אנו סבורים, כי במקרה דנן, בנסיבות הקשות של התובע כפי שתוארו לעיל, ולאור הסברו של התובע, כי מדובר בטעות בתום לב מחמת הבושה. יש מקום לסטות מן הכלל ולאשר התביעה. אנו מביאים בחשבון את העובדה, כי הכנסות התובע הינן בסכומים פעוטים, שאף אם היו מדווחים, לא היה בהם לשלול את זכאות התובע. 17. אשר על כן התביעה מתקבלת כך שלתובע תשולם תשלום הגמלה החל מחודש אוקטובר 2006 ועד לחודש שבו שכרה של אשת התובע שולל זכאות להשלמת הכנסה. אין צו להוצאות. הבטחת הכנסהניצולי שואה