הבטחת הכנסה עקרת בית

1. עניינה של התביעה שבפנינו הוא ערעור על החלטת הנתבע לראות בתובעת ידועה בציבור של גרושה באופן רטרואקטיבי, ממועד הגירושים. 2. התובעת הינה אישה בדואית ילידת שנת 1946. 3. התובעת היתה נשואה למר פראג גמעה אבו זהרי (להלן: "הגרוש") החל מיום 15.6.72 ועד ליום 24.4.03, מועד בו נרשמו גירושיהם בבית הדין השרעי בבאר שבע (נספח ג' לכתב התביעה). 4. כפי שיפורט להלן התובעת הוכרה כזכאית לקיצבת נכות חודשית מכוח פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"). 5. בנוסף לכך, בהיות גמלת הנכות הכנסתה היחידה, התובעת זכאית היתה להשלמת הכנסה מכוח חוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה"). השתלשלות הארועים 6. התובעת פנתה לנתבע בתביעה לנכות כללית לראשונה בשנת 1986. תביעה זו הוכרה על ידי הנתבע. שיעור הזכאות של התובעת נקבע תחילה כאי כושר מלא, ומשנת 1991 נקבע שיעור של 65% אי כושר. 7. סעיף 195 לחוק מגדיר שני "מסלולים" לבחינת הזכאות לקיצבת נכות. האחד עבור אישה נשואה שאינה עובדת - עקרת בית. והשני עבור אישה שאינה נשואה - משתכרת. הפרמטרים הנבחנים בכל אחד מן המסלולים שונים ובהתאם לכך קביעת דרגת אי הכושר עשויה להשתנות. בהיותה של התובעת נשואה במועד פנייתה הרי שנבדקה במסלול של "עקרת בית", ונקבעו לה 65% אי כושר. 8. ביום 24.4.03 התגרשו התובעת ובעלה. התובעת הודיעה לנתבע על גירושיה. בהתאם לכך נדרש הנתבע לשנות את מסלול בחינת זכאותה של התובעת מעקרת בית לגרושה, דהיינו משתכרת. 9. לאור הבחינה המחודשת לתובעת נקבעה דרגת אי כושר של 75% בגין נכות כללית כשכירה רטרואקטיבית ממועד הגירושים, 24.4.03. אשר על כן הקיצבה לה היתה זכאית התובעת בגין נכותה הכללית לאחר גירושיה היתה גבוהה מזו שקיבלה קודם להם. 10. ביום 23.3.05 התקבלה החלטת פקיד הגביה כי יש לראות בתובעת ידועה בציבור של הגרוש, החל ממועד הגירושים, דהיינו 24.4.03 (נ/1). בהתאם להחלטה שונה מסלול התשלום לתובעת בשנית, בו הועברה חזרה ממסלול של משתכרת למסלול של עקרת בית. אשר על כן דרגת אי כושרה הופחתה ל- 65%. ההפחתה הרטרואקיטיבית יצרה חוב אצל הנתבע המורכב מההפרש בין הזכאות הגבוהה כמשתכרת (75%) לנמוכה יותר כעקרת בית (65%) בין החודשים 4/03 עד ה- 3/05. 11. יתרה מכך, בתקופה שבין 7/05 ל- 10/05 לא קיבלה התובעת קיצבת נכות כלל. לטענת הנתבע הפסקת התשלום נבעה מאי התייצבותה של התובעת לועדה רפואית להערכה מחודשת של אי כושרה עקב גירושיה. 12. לטענת הנתבע בחודשים בהם לא קיבלה התובעת קיצבת נכות כלל השתלמה לה גימלת הבטחת הכנסה בשיעור מלא, ועל כן לא נוצר חוב של הנתבע לתובעת עבור חודשים אלו. עוד טוען הנתבע כי מחודש 11/05 מקבלת התובעת קצבת נכות שוטפת והשלמה של הבטחת הכנסה בסך 1705 ₪. 13. לטענת התובעת התשלומים ששולמו לה בגין קצבת הנכות וגימלת הבטחת ההכנסה מיום גירושיה, כמו גם קיזוזי החוב שנעשו על ידי הנתבע אינם תואמים את מצבה, ועל כן היא זכאית להשבה ולתשלום של ההפרשים הללו. 14. הנתבע הגיש תעודות עובד ציבור מטעמו אשר לטענתו מבהירות כי פעל כדין. כמו כן הוגשו על ידי הנתבע כל מסמכי החקירה בהם הודעות התובעת והגרוש. 15. התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה ומטעם מספר בני משפחה אשר העידו על מצבה. החלטת הנתבע בדבר היות התובעת וגרושה ידועים בציבור 16. לטענת נתבע התובעת והגרוש הינם ידועים מציבור ממועד הגירושים. 17. בהודעת התובעת מיום 15.7.04 (נ/3) סיפרה: "...כבר 15 שנה שהוא עזב אותי בלי שהוא יפרנס אותי ולא שום דבר." "...הוא לקח עוד אישה לפני 15 שנה ...מהיום שהוא הביא אותה הוא עזב אותי לגמרי." "הוא לא בא אליי הוא לא אומר לי שלום ולא שום דבר." "אני לא הולכת לבית שלו ולא מדברת איתו ולא שום דבר." הגרוש של התובעת חיזק את דבריה בהודעותיו בהן תוארו היחסים ביניהם ככאלו שתמו כבר לפני כ- 15 שנים והסתיימו רשמית באפריל 2004 (נ1א, נ1ב, נ1ג, ו- נ/2). 18. בתצהירו של נאצר סרחין, חתנה של התובעת הוצהר כי: "דודתי סאלמה מתגוררת באוהל לבדה וכי גרושה עשה סכר של עפר בינה לבינו לאחר מועד הגירושין בסמוך לגירושין." (סעיף 5 לתצהיר). תאור זהה מצוי בתצהירו של זנון דיף אללה, אחיינה של התובעת (סעיף 5 לתצהירו). שני העדים שבו ואישרו הצהרתם זו במהלך חקירתם בדיון שהתקיים ביום 21.5.07. 19. מנגד הנתבע לא הביא ולו בדל ראייה לכך שהתובעת הינה ידועה בציבור של הגרוש. ההודעות שצרף הנתבע (נ/2 ו- נ/3) מעידות כי יחסי התובעת וגרושה עכורים וכי אין בינהם כל קשר מיום הגירושים בפועל, ואף שנים רבות לפני כן. אם לא די באמור לעיל, בדיון מיום 6.6.06 נאמר מפורשות מפי ב"כ הנתבע : "...החקירה לא מגלה שהיא ידועה בציבור." (עמוד 2 שורות 14-15 לפרוטוקול הדיון מיום 6.6.06). לאור האמור קבענו כי היות ולא הוצגה בפנינו שום ראיה התומכת בגרסת הנתבע לפיה מדובר בידועים בציבור, דין ההחלטה מיום 23.3.05 להתבטל. לכאורה, די היה בכך כדי להביא את פסק דיננו לידי סיום, אולם פועלה של ההחלטה היה גם ביחס ל-4 חודשים, בהם התובעת לא קיבלה כל גמלה. תשלומי גימלת הבטחת הכנסה 20. הנתבע טוען כי בחודשים בהם לא שולמה קיצבת הנכות (10/05-7), קיבלה התובעת גימלת הבטחת הכנסה מוגדלת ועל כן אינה זכאית לתשלום נוסף. בתמיכה לטענתו זו צרף הנתבע לתעודת עובד הציבור מיום 22.6.06 אישורים על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה עבור השנים 2003-2005. אין באישורים אלו בכדי לתמוך בטענות הנתבע. אישורי הזכאות כולם מופיעים על שמו של הגרוש, ונושאים את מספר תעודת הזהות שלו. גם ההרכב המשפחתי המפורט בהם של זוג + 6 ילדים אינו תואם את נתוניה של התובעת. הדברים נכונים הן לאישור הזכאות של שנת 2003, לפני הגירושים, והן לאלו של שנת 2004 ו- 2005 שלאחר הגירושין. 21. מהעדויות שהוצגו בפנינו עולה כי הגרוש נשוי לשתי נשים נוספות (נ/3, נ/4 ותצהירי זנון דף אללה - סעיף 6, ו- נאצר סרחין - סעיף 7), ועל כן אין באישור תשלום עבור זוג בכדי להעיד על תשלום לתובעת דווקא, ובמיוחד נוכח היחסים העכורים ביניהם. יודגש כי גם לו פעל הנתבע בהתאם להחלטתו כי מדובר בידועים בציבור והמשיך לשלם לבני הזוג תשלום משותף, הרי שההחלטה בדבר היותם ידועים בציבור התקבלה רק בשנת 2005. משכך, היה על הנתבע להראות כי שולמו לתובעת תשלומי גימלה עצמאיים במהלך החודשים בהם נחשבה כגרושה אצל הנתבע. לאור האמור לעיל המסמכים שצורפו אינם מעידים על תשלומים לתובעת, ואין לנו אלא להסיק כי תשלומי הבטחת ההכנסה לא שולמו לתובעת כדין. 22. למעלה מן הצורך נוסיף ונציין כי גם לו היה בידינו לקבל את טענת הנתבע כאילו אישורים אלו משקפים תשלומים לתובעת עצמה הרי שבניגוד לטענות הנתבע לא נראה שום שינוי בגובה גימלת הבטחת ההכנסה בחודשים 7/05 - 10/05. זאת בניגוד לטענת הנתבע כי בחודשים אלו שולמה לתובעת גימלה גבוהה יותר מהרגיל, ועל כן לא נוצר חוב בגין אי תשלום קיצבת הנכות הכללית. 23. באשר לטענת הנתבע כי עקב הסייג בסעיף 195 לחוק לפיו עקרת בית לא תהא אישה החיה בנפרד מבן זוגה 24 חודשים הקודמים להגשת התביעה, ממילא לא היתה התובעת זכאית לתשלום קצבה גבוהה יותר במשך 24 החודשים הסמוכים לגירושיה. אין בידינו לקבל טענה זו, משקבענו כי אין מדובר בידועים בציבור הרי שמיום שהתגרשה התובעת איננה באה עוד בגדרי הגדרת עקרת בית על כל סוגייה, כי אם בהגדרת משתכרת. על אף שהתובעת והגרוש מעידים על גירושים עוד שנים רבות קודם לכן הרי שתביעתה של התובעת אינה מתייחסת לארועים שלפני 24.4.03 ועל כן אין מקום להחיל תנאי זה על המקרה שבפנינו. סיכומם של דברים 24. לאור האמור לעיל קבענו כי החלטות הנתבע מכוחן נשללו מהתובעת הפרשי קיצבת נכות, קיצבת נכות מלאה בחודשים 7/05-10/05, ותשלומי גימלת הבטחת הכנסה, התקבלו שלא כדין ועל כן הן בטלות: א. ההחלטה כי התובעת הינה ידועה בציבור של גרושה התקבלה שלא כדין, ועל כן דינה להתבטל. בהתאם לכך תתבטל ההפחתה הרטרואקטיבית של שיעור הקיצבה לה היתה זכאית התובעת, וכל חוב שנוצר בגין הפחתה זו. ב. תשלומי גימלת הבטחת הכנסה, אשר לא שולמו לתובעת, ישולמו לתובעת החל ממועד גירושיה ועד ליום מתן פסק הדין, בכפוף לזכאותה על פי חוק הבטחת הכנסה. ג. כל סכום שנגבה מן התובעת בגין חובות לכאורה אשר הוטלו על התובעת יושב לתובעת לאלתר. 25. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בגובה 2,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. הבטחת הכנסהעקרת בית