1. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה ביום 19.2.04. תביעתו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, משום שבשימושו רכב מנועי (מס' 8670287), מסוג מרצדס. התובע נצפה נוהג ברכב זה וגם על פי ממצאי חקירה קודמת הוא נמצא נוהג ברכב זה. (מכתב הדחייה מיום 11.3.04 נספח לכתב התביעה). על כך הוגשה התביעה לבית הדין. 2. במעמד הדיון המקדמי שקויים בפני הוברר כי אין מחלוקת עובדתית הטעונה בירור בשמיעת ראיות. ב"כ המוסד פירטה כי התובע הגיע לסניף הביטוח לאומי להגשת התביעה כשהוא נוהג ברכב המרצדס האמור. גם בפעם קודמת הוא הגיע ברכב זה. התובע מסר כי הרכב שייך לאחיו, אולם לפי רישומי משרד הפנים אין לתובע כלל אחים. עוד טענה כי לא ניתן היה לזמן את התובע לחקירה ולחקור אותו, כיוון שהוא לא נמצא בכתובת שהוא מסר בתביעה ככתובת מגוריו, הוא לא מסר כתובת אחרת וגם במספר הטלפון שהוא מסר לא היתה תשובה. התובע פירט כי הוא רווק, הוא נמצא או אצל אחותו או אצל אחיו שגר באור יהודה, או שהוא גר בלוד אצל אח אחר. לדבריו, אינו עובד, לא מקבל כל הכנסה, הוא חולה בסוכרת, קשה לו ללכת ברגל, אין לו כסף לאוטובוס ולא למונית. לדבריו, הוא לקח כמה פעמים אוטו מרצדס מחבר שלו. הוא אישר כי ללשכת העבודה בא כמה פעמים "לחתום" עם המרצדס. אח"כ בקשו ממנו משהו בלשכת ביטוח לאומי ברמת גן וגם אז בא עם האוטו הזה. עכשיו, כשהוא יודע שלא משלמים לו, אז הוא לא לוקח את הרכב. לדבריו, הוא אינו משלם לחבר דבר כשהוא לוקח את הרכב לשימושו. מדובר בחבר שאם התובע גידלה אותו. ההכרעה 3. חוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980, הינו חוק סוציאלי המיועד להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה כדי מחייתם, הכנסה מינימאלית לשם סיפוק צרכים חיוניים, קרי, לשם שמירה על כבודם כבני אנוש. חוק הבטחת הכנסה אינו מיועד לאלה היכולים להשתכר את המינימום שנקבע בו, או היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהו. בהתאם, נקבע בדין ובהלכה הפסוקה כי שימוש דרך קבע ברכב מקים חזקה של "הפקת טובת הנאה ברכב" וזו מצדה, שוללת את הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה. חוק הבטחת הכנסה והתקנות יוצרים חזקה, כי מי שמחזיק ו/או משתמש ברכב מפיק ממנו "טובת הנאה", שכן נוח ויעיל לנסוע ברכב פרטי במקום לנסוע בתחבורה ציבורית והוא אינו זקוק לקצבת הבטחת הכנסה הצנועה המבטיחה רמת קיום מינימלית. המוסד לביטוח לאומי אינו חייב להוכיח את מהותה של טובת ההנאה של כל מבוטח. (דב"ע נב/176-04 המוסד לביטוח לאומי נ' סעדה סנא, פד"ע כה 293) כאמור, שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. (דב"ע נו/209-04 המסוד נ' עזירי אחמד, טרם פורסם; דב"ע 6/98-04 קדור מרזוק נ' המוסד, טרם פורסם), אולם המבוטח רשאי להוכיח כי השימוש ברכב הינו אקראי, בודד או חד פעמי. (דב"ע נב/176-04 המוסד נ' סעדה סנא, פד"ע כה 293), שאז לא תישלל זכאותו. 4. אך לאחרונה שב ונדרש בית הדין הארצי לעבודה לסוגיית השימוש בכלי רכב כשולל זכאות לקיצבת הבטחת הכנסה. בעניין ע"ב 1010/04 המוסד לביטוח לאומי נ' זהבה עמר (ניתן ביום 15.3.05), שב ובחן כב' הנשיא אדלר את נושא השימוש ברכב מנועי עם חלוף העיתים וקבע דברים ברורים אלו: "מה דינו של שימוש ברכב? האם גם הוא בא כיום בגדר אותם צרכים חיוניים שעל המדינה לסייע בהבטחתם ולהימנע מלשלול את קצבת הבטחת ההכנסה בגינם? יאמר מיד, כי בהקשר זה אין להתעלם מהשיקול של שינוי העתים; כיום רכב מנועי נפוץ ובוודאי כך השימוש בו. בידי רבים מתושבי ישראל מצוי רכב מנועי פרטי ולמעשה הרכב הפך לחלק מהרכוש הטיפוסי של המבוטח המועסק והמשתכר למחייתו. רבים נוסעים לעבודה ברכבם, מגיעים למרכזי קניות ברכבם, מסיעים בני משפחה למקומות שונים ולצרכים שונים, ובתוך כך גם לנופש ובילוי. אצל חלק משמש הרכב כלי עבודה ממש, ממנו ניתן להפיק הכנסה. מבוטחים עצמאים משתמשים ברכבם להגיע ללקוחותיהם, להסיע אנשים, להעביר חומרים ועוד. מחירו של רכב חדש נותר אמנם גבוה, אך ניתן לרכוש רכב משומש צנוע בסכום כסף לא גבוה באופן יחסי. עם זאת, ישנם רבים מבין תושבי ישראל, שאין להם רכב ותלויים בתחבורה ציבורית. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי קרוב ל-37% מהאוכלוסיה אינם מחזיקים ברכב. רבים אף מסיעים את עובדיהם ממעונם למפעל באוטובוסים או מוניות. על פי הסכמים קיבוציים זכאים עובדים לדמי נסיעה בשיעור של נסיעה באוטובוס מהמעון למפעל. לנסיעות מיוחדות יכול המבוטח להעזר בתחבורה מיוחדת דוגמת מוניות. במדינת ישראל של תחילת המאה העשרים ואחת טרם הגענו לרמת חיים בה שימוש ברכב הינו חיוני לחיים הרגילים ומשול לשימוש במקרר, כדוגמא. משכך, אין לדרוש מהציבור לשאת בעלות של הבטחת הכנסה מקום בו המבוטח יכול לשאת בה או בחלקה בעצמו, ואף אין מקום לשנות מההלכה העקבית ולפיה שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה. לטעמי, לא חלו שינויים משמעותיים במציאות או בחוק אותם אין עוד ההלכה משקפת. ההיפך הוא הנכון. ההלכה מבוססת על יסודות איתנים, אין בה משום אי צדק או טעות ושינויה הוא עניין למחוקק לענות בו וכפי שהראנו לעיל, עמדתו של המחוקק בעניין זה, לעת הזו, ברורה... ... אוסיף כי לטעמי אין זה הוגן לדרוש מעובד שאין ברשותו רכב פרטי ונוסע לעבודה באוטובוס לסבסד תושב אחר שאינו עובד, מתפרנס מהבטחת הכנסה, אך בכל זאת מתנייד ברכב פרטי. בבחינת הצדק החברתי יש להתחשב לא רק במי שתובע את קצבת הבטחת ההכנסה אלא גם במי שנושא במימונה. במדינת ישראל המדובר, בחלק הארי, בשכירים המשלמים דמי ביטוח לאומי, דמי ביטוח בריאות ממלכתי ובנוסף לכך מס הכנסה בשיעורים בין הגבוהים בעולם. השימוש ברכב מצביע על כך, שלמשתמש די אמצעים כספיים כדי להתפרנס בכבוד. רכישת רכב משומש צנוע/או שימוש קבוע בו, לרבות מימון ביטוח רכב, הוצאות דלק והחזקה שוטפת, יכולים להגיע לגובה של קצבת הבטחת הכנסה ולפעמים למספר בלתי מבוטל של קצבאות חודשיות. לשון אחרת, מי שבידו לשאת בעלות השימוש ברכב חזקה שיכול להמיר את כספי השימוש ברכב לצורך מחיה ואל לו להיסמך על הקופה הציבורית... ... יודגש, כי האמור עד כה יפה גם מקום בו המבוטח אינו משתתף בהוצאות החזקת הרכב או משתתף רק בהוצאות התדלוק. זאת, על שום שיש לראות במבוטח שכזה כאילו ניתן לו על ידי בעל הרכב סכום שווי הרכב וכן סכום שווי השימוש ברכב, לרבות אגרת הרישוי השנתית, הוצאות הביטוח והוצאות התיקונים והטיפולים ששיעורם, למצער, כשיעור הגימלה, לשון אחרת, אדם הסמוך על שולחן זולתו אינו זכאי להבטחת הכנסה. זאת ואף זאת, כלל ידוע במשפט הביטחון הסוציאלי הוא, כי למוסד אין חוקרים אשר יכולים לבדוק את מצבו הכספי של כל מבוטח. על מנת להחליט אם מבוטח זקוק להבטחת הכנסה החוק מדגיש סימנים המצביעים על הכנסה מינימלית. כך, השימוש ברכב מצביע על הכנסה מינימלית והוא מדד אפשרי ומדוייק אשר אינו חודר לפרטיות המבוטח." (ההדגשות אינן במקור מ.ל.). והדברים הם ברורים ונחרצים. 5. כך גם במקרה זה, די בדבריו של התובע עצמו וכן בעצם העובדה שהגיע (ולא פעם אחת) לסניף המוסד וכן ללשכת התעסוקה ברכב הנדון, כדי להוכיח שימוש ברכב, שאינו בגדר שימוש אקראי או חד פעמי, שימוש שיש בו כדי לשלול זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה, אף אם התובע לא נושא (כדבריו), בהוצאות הרכב. בנסיבות אלו, כדין נדחתה תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה בגין שימוש ברכב ודין התביעה שבפני - להדחות. 6. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, על אף דחיית התביעה. הבטחת הכנסה