1.התובע הגיש לנתבע תביעה לקבלת גימלת הבטחת הכנסה בתאריך 11.5.08 והתביעה אושרה לו בהתייחס לחודש 5.08. לטענת התובע, כמפורט בכתב התביעה, יש לזכותו בגימלת הבטחת הכנסה גם בהתייחס לחודשים 3.08 ו- 4.08, חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה על ידו. הנתבע בכתב הגנתו טען כי אין כל בסיס לתביעת התובע לקבלת גימלת הבטחת הכנסה עבור החודשים 3.08 ו- 4.08 וכי בהתאם לסעיף 14(א) לחוק הבטחת הכנסה משולמת גימלת הבטחת הכנסה בעד התקופה שתחילתה באחד לחודש שבו הוגשה למוסד לביטוח לאומי התביעה לגימלה ולא מתקיימים בתובע החריגים לכלל זה המפורטים בתקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע) תשמ"ב-1982. הנתבע בכתב ההגנה מעבר להתייחסות להוראות התקנות אף ציין כי התובע לא היה מאושפז במהלך כל התקופה בחודשים 3.08 ו- 4.08, כך שיכול היה להגיש תביעה בין בעצמו ובין באמצעות הדואר בהתייחס לחודשים אלה, עוד לפני 5.08. המחלוקת בין הצדדים היתה משפטית בלבד ונציגי הציבור שותפו במתן פסה"ד לאחר שהוגשו סיכומי טענות הצדדים בכתב. 2.ואלה העובדות הצריכות לענייננו, כמוסכם על הצדדים: א.התובע, יליד 1974, הגיש תביעה לקבלת גימלת הבטחת הכנסה בעילת מחלה בתאריך 11.5.08. ב.זכאות התובע לגימלת הבטחת הכנסה בהתייחס לחודש 5.08 אושרה על ידי הנתבע כאמור במכתב הנתבע מ- 20.8.08. ג.התובע הגיש תביעה לקבלת גימלת נכות כללית, עבר אבחון רפואי בתאריך 30.6.08 ונקבעו לו 100% נכות רפואית זמנית מ- 7.3.08 ועד 31.12.08. בהתייחס לתקופה זו נקבעה לתובע דרגת אי כושר בשיעור 75%. ד.לאור אחוזי הנכות ודרגת אי הכושר שנקבעה לתובע היה התובע זכאי לקצבת נכות כללית וזו משולמת לו מ- 5.6.08 (בתום 90 ימים מהתאריך הקובע) וגובה קצבת הנכות הכללית עולה על גובה גימלת הבטחת הכנסה לה היה זכאי התובע, אלמלא זכאותו לקצבת נכות כללית. ה.זכאותו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה בעילת מחלה בהתבסס על מסמכים רפואיים שהמציא, נבחנה על ידי רופא המוסד וזה אישר ב- 18.5.08 כי התובע אינו מסוגל לכל עבודה מ- 1.4.08 ועד 31.7.08. 3.טענות התובע בתמצית הינן כדלקמן: א.בתובע התקיימו תנאי הזכאות לגימלה גם בחודש שקדם לחודש שבו הוגשה התביעה למוסד לביטוח לאומי שכן בחודש זה היה מאושפז מספר פעמים ועל כן יש לקבוע כי התקיימה לגביו זכאות בעילת מחלה הנמשכת יותר מ- 30 ימים רצופים גם בהתייחס לחודש 4.08. ב.על יסוד תקנה 6 (ד1) לתקנות זכאותו העקרונית של התובע לקבלת קצבת נכות כללית הינה מ- 7.3.08 שכן בהתייחס לתקופה זו נקבעו לו 100% נכות זמנית והתשלום בפועל החל רק לאחר 90 יום בשל הוראות החוק אולם יש לפרש את הוראות תקנה 6 (ד1) כמתייחסת לזכאות העקרונית ולא למועד תשלום קצבת הנכות הכללית בפועל. ג.תקנה 6 (ג) לתקנות הנ"ל מאפשרת תשלום רטרואקטיבי של עד 6 חודשים ומאחר והתובע אושפז לראשונה ב- 7.3.08, יש לבחון את זכאותו הרטרואקטיבית גם עבור חודש 3.08, שכן גם בחודש זה היה מאושפז מ- 6.3.08 ועד 17.3.08. ד. אין הגיון בהתרת תשלום רטרואקטיבי של גימלת הבטחת הכנסה עד למקסימום של 6 חודשים הקודמים לחודש שבו הוגשה התביעה לגימלת הבטחת הכנסה, דווקא למקבלי קצבאות שארים, תלויים וזקנה, ולהגבלת יתר המבוטחים מקבלי הקצבאות לחודש אחד בלבד פי תקנה 6 (ד1). מי שמקבל קצבת שארים, תלויים וזקנה יכול להתפרנס טוב יותר ממי שאינו מסוגל לכל עבודה מחמת מחלה ממושכת ואינו מקבל קצבת נכות כללית. 4.טענות הנתבע בתמצית הינן כדלקמן: א.לתובע אושרה זכאות בהתייחס לחודש שבו הגיש את התביעה לגימלת הבטחת הכנסה ולאור הוראות סעיף 14 (א) לחוק והתקנות על פיו, אין לתובע זכאות לתקופה רטרואקטיבית. ב.באשר לתקנה 6 (ד1) המוזכרת על ידי התובע, לא היה התובע זכאי לקצבת נכות כללית עבור חודש 4.08 שכן זכאותו החלה רק בחודש 6.08. ג.בהתייחס לחודש 3.08, לגבי חודש זה לא התקיימה עילה של מחלה במשך 30 ימים רצופים ומעבר לכך תקנה 6 (ג) מתייחסת בבירור רק לתובע מהסוג המוזכר בתקנות משנה 6 (א) ו- 6 (ב), דהיינו לזכאי לקצבת שאירים או תלויים או זכאי לקצבת נכות כללית שנעשה זכאי לקצבת זיקנה, ועל כן אינה רלוונטית לתובע בתיק שבפנינו. ד.תקנה 6 (ד1) דורשת התקיימות תנאי הזכאות גם בחודש שקדם לחודש שבו הוגשה התביעה, גם אם אין התייצבות כנדרש בשירות התעסוקה, בתנאי שהתובע היה זכאי בעד החודש שקדם לחודש שבו הוגשה התביעה לנכות כללית או שזכאותו פקעה באותו חודש. לטענת הנתבע, זכאות התובע לקצבת נכות החלה רק בתאריך 5.6.08, מכוח הוראות סעיף 196 (ב), דהיינו רק בתום 90 ימים מהתאריך הקובע. הנתבע מסביר כי המטרה בתקנה הינה לפתור בעייה כאשר לנכה משולמת קצבת נכות חלקית בלבד וגובה קצבת הנכות נמוך מגימלת הבטחת הכנסה, או לפתור בעיה כאשר נכה שקיבל קצבת נכות כללית, מקבל מהמוסד לביטוח לאומי באיחור הודעה על פקיעת זכאותו לקצבת נכות. ה. בחוק הביטוח הלאומי קיימות הוראות דומות המגבילות תשלום גמלאות לגבי תקופה שקדמה להגשת התביעה לגימלה וזאת גם לגבי אנשים שאלמלא הגבלה זו, אין ספק כי התקיימו בהם התנאים המזכים בגימלה. הנתבע הפנה לפסק הדין בעניין דוד ליבוביץ הקובע כי ההוראה בעניין הגבלת תשלום לתקופה קודמת הינה בעלת אופי מהותי וכי אין למוסד לביטוח לאומי סמכות לשלם גמלאות תוך חריגה מתקופה זו. ו. באשר לפרשנות שמבקש התובע ליתן לתקנה 6 (ג), טוען הנתבע כי לשון התקנה ברורה ואין מקום להרחיב את הוראות התקנה וליתן לה פרשנות שאינה העולה בקנה אחד עם לשונה הברורה. הנתבע אף הדגיש כי יש חשיבות לאחידות בהתנהלות כלפי כלל המבוטחים. ז.בחודש 3/08 התובע אינו מקיים את עילת הזכאות בגין מחלה שכן במועד זה לא מתקיימים בו 30 ימי מחלה רצופים ואלה מתקיימים רק החל מחודש 4/08. ח.הנתבע מבקש כי ביה"ד יקבע שהתובע יהיה זכאי לגימלת הבטחת הכנסה מחודש 5/08 ולא קודם לכן. 5.הוראות החוק והתקנות הרלוונטיות א. ראשית נבהיר כי בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, שהינו סעיף ההגדרות, מוגדרת "גימלה" כגימלה חודשית להבטחת הכנסה, ובהתאם לפסיקה המונח "גימלה חודשית" משמעותו כי רק מי שהתמלאה בו הזכאות חודש קלנדרי שלם, יהא זכאי לגימלה. ב.כמו כן, בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק, תקופת תשלום הגימלה מתחילה רק ב- 1 לחודש שבו הוגשה התביעה למוסד לביטוח לאומי, בכפוף לכך שהשר רשאי לקבוע בתקנות נסיבות שבהן תשולם הגימלה ממועד מוקדם יותר. גם לגבי הזכאות לגימלה בעד החודש שבו מוגשת התביעה, התנאי לזכאות הינו שהתנאים מתקיימים במשך כל החודש ולא רק בחלקו (עיין עב"ל 449/06 בעניין עבדאללה נוהאד). ג.הוראות תקנה 6לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), תשמ"ב - 1982, זו לשונן: "6. תקופת התשלום (א) הוגשה תביעה לגימלה בידי זכאי לקיצבת שאירים לפי פרק יג' או לקיצבת תלויים לפי פרק ה' לחוק הביטוח, תשולם הגימלה החל ב- 1 לחודש שבו נוצרה הזכאות לקיצבה האמורה. (ב) הוגשה תביעה לגימלה בידי מי שקיבל קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח, בתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת זקנה פי פרק י"א לחוק הביטוח או לקצבת זקנה מיוחדת מכוח הסכם לפי סעיף 9 לחוק הביטוח, תשולם הגימלה החל ב- 1 בחודש שבו נוצרה הזכאות לקצבת זקנה. (ג) על אף האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), לא תשולם גימלה בעד תקופה העולה על שישה חודשים שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה לגימלה. (ד) התקיימו תנאי הזכאות גם בחודש שקדם לחודש שבו הוגשה התביעה לגימלה, תשולם הגימלה גם בעד החודש האמור, אם במשך כל אותו חודש, התקיים בתובע אחד מאלה: (1) היה מובטל כמשמעותו בסעיף 163 לחוק הביטוח; (2) עבד, לפי הפניה של שירות התעסוקה, בעבודה שהשכר בה נמוך; (ד1) התקיימו תנאי הזכאות גם בחודש שקדם לתביעה תשולם הגימלה גם בעד אותו חודש, אף אם בחודש האמור לא התקיימה עילת הזכאות שבסעיף 2(א)(2) לחוק בתובע הגימלה האמורה, והכל בתנאי שהתובע היה זכאי בעד החודש האמור לקצבה לפי סימן ג' לפרק ט' שבחוק הביטוח, או שזכאותו לקצבה כאמור, פקעה באותו החודש". 6.באשר לחודש 3/08, לא התקיימו בתובע תנאי הזכאות בהתייחס לחודש זה, שכן התובע לא היה זכאי בעילת מחלה בחודש זה, וזאת בלא קשר לכך שהתביעה להבטחת הכנסה הוגשה רק בחודש 5/08. בחודש 3/08 לא היו לגבי התובע 30 ימי מחלה רצופים, ותנאי זה התמלא רק החל מחודש 4/08 וכפי שהתובע עצמו מציין בטיעוניו ובסיכומיו, אחוזי הנכות שנקבעו לו הינם רק מיום 7.3.08, מועד האשפוז הראשון, וכפי שהזכרנו לעיל, זכאות לגימלה קיימת רק בהתמלא תנאי הזכאות במהלך כל החודש. נבהיר בעניין זה, כי הזכאות מתחילה רק במועד שבו מלאו 30 ימי מחלה רצופים ולא במועד בו מתחילים 30 ימי מחלה אלה, כך שממילא דין תביעת התובע בהתייחס לחודש 3/08 להדחות. תקנה 6 (ג) מתייחסת אך ורק לאותן קצבאות המפורטות בתקנה 6 (א) ו- (ב), בהתייחס לתשלום גימלת הבטחת הכנסה לתקופה רטרואקטיבית שעד לתקופה של ששה חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה לגימלת הבטחת הכנסה, ובעניין זה מקובלים עלינו טיעוני הנתבע כפי שפורטו לעיל וכעולה מהשלמת טיעוניו בכתב, כמו גם מטיעון ב"כ הנתבע בע"פ במועד הדיון ביום 13.9.09. באשר לחודש 4/08, אמנם תקנה 6 (ד1) קובעת כי כאשר התקיימו תנאי הזכאות בחודש שקדם לחודש שבו הוגשה התביעה לגימלת הבטחת הכנסה, ניתן לשלם רטרואקטיבית, אולם התנאי הינו שהתובע היה זכאי בעד החודש האמור לקצבה לפי הפרק הדן בנכות כללית. הזכאות הוגדרה כזכאות לקצבה ולא כזכאות לאחוזי נכות, וזכאותו של התובע לקצבת נכות כללית הינה רק מחודש 6/08 ולא קודם לכן, ועל כן גם בעניין זה היננו מקבלים את טיעוני הנתבע. התקנות נוקטות בלשון של זכאות לקצבה ולא נוקטות בלשון שבחודש הקודם לחודש הגשת התביעה היה לתובע אי כושר או שנקבעו לו אחוזי נכות. 7. לאור האמור לעיל, התביעה בהתייחס לחודשים 3/08 ו- 4/08 נדחית. הגם שהיננו סבורים כי ב"כ התובע צודקת בחלק מהתמיהות ומהבעיות שהיא מעלה בהקשר לנוסח התקנות ובהקשר להצדקה העקרונית שהיתה לתשלום רטרואקטיבי לתובע, הרי המחוקק הוא זה שצריך לשנות את לשון התקנות על מנת שניתן יהיה לאשר זכאות רטרואקטיבית במקרה שבפנינו. אין צו להוצאות. הבטחת הכנסהרטרואקטיביות