מטרתו של התשלום התכוף, כפי שמלמדנו סעיף 5(ב)(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 היא "לספק, עד להחלטה הסופית בעניין הפיצויים, את צרכי הריפוי של הנפגע וסיעודו ואת צרכי מחייתו ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו. תכליתו היא הושטת סיוע ראשוני, מהיר וזמני לנפגע או לתלוייו עד למתן פסק הדין בתביעתו לפיצויים. התשלום ניתן בהתחשב בכך שצרכיו החיוניים של הנפגע, אינם יכולים לחכות עד לבירור התביעה בדרך הרגילה, שיכולה להימשך זמן רב. על המבקש תשלום תכוף לפרט את ההוצאות הדרושות לו, אולם, בית המשפט לא נכנס לעומקן של המחלוקות בשלב זה אלא בהתקיים ספק של ממש בעצם זכאותו של הנפגע. ##להלן החלטה בנושא תשלום תכוף לקטין שנולד ביום תאונת הדרכים:## פתח דבר המבקש שהינו קטין נפגע בתאונת דרכים ביום 23.9.03, ובקשה זו עניינה בדרישתו כי המשיבה תשלם לו תשלום תכוף בגין פגיעותיו בתאונת הדרכים מכוח סעיף 5(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים"). בדיון שנערך בפני ביום 6.5.10 נחקר אביו של המבקש על תצהירו, והצדדים סיכמו לאחר מכן את טענותיהם בכתב. כעולה מחוות דעתו של המומחה שמונה בהליך בתחום הנוירולוגיה, פרופ' שאול הראל, על-ידי כב' השופט מינץ, המבקש נולד ביום התאונה בניתוח קיסרי דחוף עקב תאונת דרכים בה נפגעה אימו שהיתה אז בחודש השביעי להריונה. המבקש נולד פג ללא דופק וללא נשימה, עבר החייאה ממושכת והנשמה ואושפז בפגיה בבית החולים, שם בוצעו לו מספר ניקוזים מתניים להוצאת כמויות נוזלי המוח. עם שחרורו, לאחר חודשיים אישפוז, נותח עקב הידרוצפלוס והותקן בגופו שנט שניקז את נוזלי המוח העודפים מחדרי המוח אל חלל הבטן. המבקש עבר מספר רביזיות של השנט לרבות הופעת פירכוסים, במהלכם חווה עיוורון קורטיקלי חולף וחולשה קלה של פלג גוף שמאל. עוד כתב המומחה שמונה, כי המבקש התאושש בהדרגה באופן יחסי טוב אך המשיך להראות איחור התפתחותי קל עם אסימטריה מוטורית לרעת צד שמאל, הוא טופל במכון להתפתחות הילד בקופת החולים ובגן שיקומי, בתרופות נוגדות פירכוסים, פיזיוטרפיה, ריפוי בעיסוק ודיבור. המשך המעקב אחר המבקש, לרבות בבדיקה אצל המומחה הצביע על התפתחות איטית עם קשיים שפתיים, קוגנטיביים והתנהגותיים. עדיין נצפתה אסימטריה תפקודית לרעת פלג גוף שמאל בעיקר במצבי לחץ ונצפים קשיים במוטוריקה העדינה והגרפומוטוריקה. לדעת המומחה, הקשר בין התאונה, הנזק המוחי משני והמצב הנוירו קוגנטיבי התנהגותי כיום ברור ואינו ניתן לשלילה. המומחה קבע 40% אחוזי נכות זמניים על פי פרק שלישי (1) פרק 3 43(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. עקב גילוי הצעיר יחסית, בן 5 וחצי בעת כתיבת חוות הדעת, מאי 2009, והאפשרות לשינויים חיוביים עתידיים קבע המומחה כי יהיה צורך בבדיקה נוירולוגית ונוירו פסיכולוגית בעוד כחמש שנים, דהינו בשנת 2014 וקבע רשימת צרכים עתידיים בשלב זה. הצדדים הגישו בהליך תחשיבי נזק וביום 24.9.09 החליט כב' השופט מינץ כי "עיון חוזר בתיק אכן מלמד כי הוא אינו בשל למתן הצעה על-ידי בית המשפט, שכן עוד רחוקה הדרך להתייצבות מצבו הרפואי של התובע. נדמה לי כי הפתרון הראוי הוא דיון בשאלת הצרכים המיידיים של התובע – כמעין תשלום תכוף. בית המשפט מזמין, אפוא, את הצדדים להגיע לכלל הסכמה בעניין, בכל מקרה ב"כ התובע תודיע לבית המשפט תוך 21 יום כיצד בדעתה להמשיך בניהול ההליך." ביום 19.11.09 הגיש המבקש בקשה לתשלום תכוף. ביום 10.12.09 הגישה המשיבה כתב תשובה ובקשה דחופה למחיקת הבקשה לתשלום תכוף על הסף, מהטעם שטרם הגשת הבקשה לא שלח לה המבקש כתב דרישה ולא המתין 60 יום כהוראת התקנות. בנוסף, טענה כי הבקשה הוגשה לאחר למעלה מ-6 שנים לאחר התאונה הנטענת ובניגוד לאמור בדין, הקובע, כי לא יפסק תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מאז התאונה. עוד טענה המשיבה כי לא פורטו כנדרש ההוצאות הנדרשות, לא צורפו מסמכים החייבים בצירוף על-פי התקנות ועל כן לא ניתן להתייחס עניינית לבקשה. ביום 24.12.09 הצעתי לצדדים, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובבקשה כי המשיבה, ככל שתודה בחבותה, תקדים תשלום מסויים למבקש, התביעה תימחק והתובע ייבדק שוב בשנת 2014, במימון המשיבה. לאחר שתינתן חוות דעת משלימה בנוגע למצבו, ניתן יהא להגיש תביעה חדשה במסגרתה יחייבו את הצדדים מסמכים שנאספו במסגרת התביעה דנא. ביום 31.1.10 הודיע המבקש כי הצדדים לא הגיעו להסכמות וביקשו לקיים קדם משפט. בהודעתם פרטו את העלויות הצרכים הנדרשות וצירפו מסמכים תומכים. בישיבת קדם המשפט שנערכה ביום 15.3.10 טענו הצדדים והותר למבקש להגיש עד ליום 15.3.10 השלמת טיעון ובה אסמכתאות משפטיות, אישורים וקבלות תומכים בבקשה ולמשיבה להגיש תגובה עד ליום 15.3.10. כן הותר לצדדים לפנות אל המומחה בשאלות הבהרה בנוגע להמלצות הטיפול שקבע בתום חוות דעתו. ביום 5.5.10 נערך דיון בבקשה, בה נחקר אבי המשיב. בתום הדיון ניתן צו למשרד החינוך ולמועצה האזורית מטה יהודה להמציא לתובע ולנתבעת להמציא לצדדים את מלוא החומר המצוי ברשותם בנוגע לועדת ההשמה שנערכה המבקש, לאחר מכן יגישו הצדדים את עמדתם ובית המשפט יציע הצעה לתשלום על חשבון התיק העיקרי. עוד נקבע, כי ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמה יינתן צו לסיכומים. ביום 31.5.10 ניתנה על-ידי החלטה, לפיה, לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בהודעת המבקש על נספחיה, בבקשה למתן צווים ובתגובת המשיבה, הנני מציעה בשלב זה ועד שיהיו לצדדים ובפני בית המשפט מכלול הנתונים הנוגעים לעניין, להקדים תשלום על סך 12,500 לתקופה עד ליום 30.11.10, לאחריה, יישקל שוב עניין התשלום התכוף בכללותו. משלא הגיעו הצדדים להסכמה, הורה בית המשפט לצדדים להגיש סיכומיהם ואלו הוגשו לאחר שהושלמו נתונים מהרשויות ולאחר מתן אורכות. תשלום תכוף סעיף 5(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע מהן ההוצאות שהוציא הנפגע לשם חישוב התשלום התכוף, בזו הלשון: "מי שחייב בפיצויים לפי חוק זה ישלם, כחלק מהם, לנפגע או למי מהתלויים בו, תוך 60 ימים מקבלת דרישתו בכתב - (1)הוצאות שהוציא הנפגע לצרכי ריפויו, לרבות הוצאות אישפוז בבית חולים; (2)תשלומים חודשיים שיהיה בהם כדי לספק, עד להחלטה הסופית בענין הפיצויים, את צרכי ריפויו של הנפגע וסיעודו ואת צרכי מחייתו ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו או את צרכי מחייתם של התלויים בו, לפי הענין; התשלומים לצרכי מחיה ייקבעו תוך התחשבות בהכנסתו של הנפגע עובר לתאונת הדרכים, ובלבד שאם הכנסתו עלתה על ההכנסה המירבית תילקח בחשבון ההכנסה המירבית בלבד". תקנה 4 לתקנות קובעת מהם צרכי הסיעוד: "4. צרכי סיעוד לעניין סעיף 5(ב)(2) לחוק הם הזקקות לשירותים המיועדים לסייע לנפגע בפעולות יום-יום או בהשגחה או בניהול משק הבית; לענין זה- 'פעולות יום-יום' – לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמית בבית; 'השגחה' – פיקוח על הנפגע למניעת נזק או סכנה לעצמו או לאחרים". על רקע הלכות אלה, תבחן הבקשה שבפניי. דיון והכרעה המשיבה מצידה הפנתה בתשובתה, בין השאר, לשיהוי במועד הגשת הבקשה ביחס למועד התאונה (כשש שנים לאחר מכן) - בהטעימה כי יש בכך ללמד שהבקשה לא הוגשה עקב צרכים מיידים, הנובעים מהתאונה, אלא רק כניסיון לגרום להקדמת תשלום על-חשבון הפיצויים שישולמו בתביעה העיקרית. מקבלת אני את טענות המבקש ודוחה את בקשת המשיבה לדחיית הבקשה על הסף, לאור ההלכה הפסוקה הקובעת: "מעצם טיבו, טבעו ומטרתו של התשלום התכוף, רשאי בית המשפט לסטות מכללי הפרוצדורה והראיות ולכן אין כל פסול בכך שלא קדמה דרישה פורמלית לתשלום תכוף." (רע"א 6144/96 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ. אבו סעוד עמאד). באיזון הנכון בין זכויות הצדדים, אין מקום לדחות את הבקשה רק בשל אי משלוח דרישה מאחר ונסיבות התיק השתנו עת התקבלה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ובכך טעם מיוחד להארכת התקופה בה ישולמו התשלומים העיתיים עד שיוערך שוב מצבו של המבקש. מסקנת חוות דעת המומחה ובה ההמלצות הטיפוליות מהווה טעם המאפשר סטייה מהמועד הקבוע בסעיף 5ה(ב) לחוק הפיצויים בהתאם לסעיף 5ה(ג) לחוק הפיצויים. (ע"א 358/89 אן בר זאב (קטינה) ע"י הוריה נ. גומעה מוחמד פד"י מד(2), 612). מהעבר האחר, בשל הגשת הבקשה זמן רב לאחר המועד הקבוע בחוק הרי שבאשר להוצאות העבר, אלו יידונו במהלך התובענה העיקרית מאחר. כאמור, הבקשה הוגשה אך לאחר שניתנה החלטת כב' השופט מינץ, וזו קבעה כי נראה שהפתרון הראוי במצב הדברים שנוצר לאחר שניתנה חוות הדעת, הוא דיון בשאלת הצרכים המיידיים של המבקש עד לבחינה מחודשת של מצבו כעבור חמש שנים מעת שניתנה חוות הדעת הקודמת, בשנת 2009 – "כמעין תשלום תכוף". כך לגבי ההוצאות שפורטו בסעיף 7 לסיכומים וכך גם באשר לטענת המבקש בדבר פיצויים בגין עזרה בעבר, לגביהם איני מוצאת מקום להידרש לטענה זו גם משום שאין זו מטרת התשלום התכוף, נזקים בגין העבר יידונו במסגרת התובענה העיקרית (בשא (שלום-י-ם) 9039/04 אננה טופלד נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 4.5.05): "סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, הדן בתשלום התכוף, מבדיל בין הוצאות רפואיות, אותן זכאי המבקש לתבוע לשעבר (כלשון סעיף 5(ב)(1) לחוק) לבין תשלומים עתידיים, הבאים לספק את צרכי "ריפויו של הנפגע וסיעודו ואת צרכי מחייתו". המבקש אינו זכאי לתבוע את צורכי מחייתו לעבר, ולעניין זה נאמר זה מכבר כי "הוצאות לצרכי מחיה ולצורכי סיעוד בעבר אין הנפגע זכאי לתבוע במסגרת התשלומים התכופים" (א' ריבלין תאונת דרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית, תש"ס) 629 בה"ש 23). הפיצוי בגין הפסדי העבר הוא עניין שעל בית המשפט לענות בו במסגרת התובענה העיקרית. לא לצורך זה נקבע מוסד הדיון בתשלום התכוף, שעניינו מתן סעד דחוף ותכוף לאותם נפגעים הזקוקים לכך." בנוסף, במקרה דנא לא ברור כלל וכלל שהעזרה הנטענת לא פוצתה במסגרת הפיצויים ששולמו להורי המבקש ועניין זה ידון בתובענה העיקרית. באשר לצרכים העתידיים בשלב זה, כפי שקבע המומחה, טוענת המשיבה כי חלקם אמורים להינתן על ידי הרשות המקומית ומשרד החינוך מכוח חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 וחלקם האחר הינם בסל הבריאות מכוח חוק בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994. למרות המסמכים שהוגשו בהליך ברור רק באופן חלקי את שהמבקש זכאי לו כתלמיד בעל צרכים מיוחדים ששולב במסגרת בית ספר רגיל. במסגרת ההליך הגיש המבקש שני מכתבים מטעם הגורמים המוסמכים האמונים על החינוך המיוחד במועצה האזורית ובמשרד החינוך ואולם לא התבהרה התמונה בכללותה, גם מכיון שרק בתקופה האחרונה הוחלט כי המבקש ילמד בכיתה משלבת ועל-כן לא ברור כמה מהצרכים המיידיים יסופקו לו במסגרת זו. אף לא ברור על פי המלצות המומחה האם די בכך והמבקש לא פנה אליו בשאלות הבהרה. ככל שהמבקש יוכל לתפקד טוב יותר יקל עליו להתמודד עם ליקוייו בעתיד. מעבר לרצון וחובת הוריו לדאוג עבורו לטיפול הטוב ביותר ולהביא ככל הניתן לשיפור במצבו תוך מתן כלים להתמודדות עם מצבו בעתיד, קיימת להם גם חובה משפטית להקטין את נזקיו באמצעות טיפול הולם בשלב הנוכחי. דומה, כי אין חולק כי התובענה העיקרית, בירורה עשוי להמשך זמן רב, לאחר שתקבע נכותו הצמיתה של המבקש, זמן יקר מבחינה טיפולית בילד, כאשר מצבו מצריך טיפול מיידי. על-כן, יש לפעול להקנות למבקש כלים להתמודד עם קשייו הפיזיים כמו גם הנפשיים לרבות בדרך של תמיכה נפשית, מהר ככל האפשר. זהו אף אינטרס המשיבה שהמבקש יטופל במישור הליקויים הפיזיים והן במישור הרגשי, בכדי שיוכל להשתקם ולקנות כלים לניהול אורח חיים תקין ככל האפשר בהתחשב במצבו, נזקיו יצומצמו ושיעור נכותו הצמיתה תהא פחותה. אין הדבר אומר כי כל טיפול שההורים סוברים שהוא מתאים, מזכה בכיסוי מאת המשיבה בפרט לא בשלב של תשלום תכוף ואולם על בית המשפט להיסמך על המלצת המטפלים המומחים ולהפעיל שקול דעת תוך איזון בין צרכי המבקש לבין סבירות עלות הטיפול, תועלתו וכיוצא בזה. ת.א. (מחוזי-ת"א) 1901/03 חג'אג' נאור נ' מגידיש (ניתן ביום 3.11.03, לא פורסם). אלו מקצת השיקולים העומדים בבסיס החלטתי באשר לגובה התשלום התכוף שיש לשלם למבקש בשלב זה. התחשיב נעשה לתקופה מיום 1.4.11 ולמשך 6 חודשים שהוא פרק הזמן שסברתי כי במהלכו תתברר עמדת הרשות המקומית ומשרד החינוך ביחס לטיפולים שמקבל במסגרת הכיתה המשלבת בה החל ללמוד ובמסגרת חוק חינוך מיוחד וכן היקף הטיפול הניתן על-ידי קופת החולים. אשר על כן סכום התשלום התכוף שקבעתי מכסה את התקופה עד ליום 1.10.11 ולא תוגש בקשה לתשלום תכוף נוסף קודם למועד זה, אלא אם יחול שינוי מהותי של העובדות והנסיבות בהשוואה לנסיבות והעובדות שבבסיס בקשה זו, אשר יצדיק הגשת בקשה נוספת. משכך נעבור על רשימת הצרכים המיידים שקבע המומחה בתום חוות הדעת והתייחסות הצדדים לכל אחד מהם. הצדדים מסכימים כי את הביקורות הרפואיות בתחום הנוירולוגי, אורטופדי ועיניים (א-ג לרשימה בחוות-דעת המומחה) ניתן לבצע במסגרת קופת החולים. באשר לריפוי ועיסוק – בחוות דעתו קבע המומחה: "ד. ריפוי בעיסוק פעמיים בשבוע עם הדרכת הורים". בתשובותיו לשלות ההבהרה מטעם המשיבה, מיום 18.4.10, הבהיר, כי "ב.1. לדעתי ריפוי בעיסוק יש לבצע לפחות שנתיים ולאחר מכן בהתאם להחלטה המקצועית של נותן השירות. ב.2. הרפואה הציבורית וקופות החולים נותנות שירות כזה וזאת בתלות בחוקים הפנימיים שלהן ואפשרות הנגישות והזמינות. במידה ושירות הריפוי בעיסוק ניתן על-ידי איש מקצוע מתאים ברפואה הציבורית ובזמינות ובנגישות הנדרשים הרי שדינו כדין שירות הניתן במסגרת פרטית." מאחר וועדת ההשמה החליטה כי המבקש ילמד בכיתה מקדמת (כיתה לחינוך מיוחד בבית הספר הרגיל עליה חל חוק חינוך מיוחד, התשמ"ה-1981, כעולה ממכתבה של הגב' דר' לאה שקד, מפקחת ארצית ממונה על שירותי חינוך מיוחדים) הרי שהינו זכאי לטיפולי ריפוי בעיסוק בהתאם לחוק חינוך מיוחד. מתשובתה של הגב' דר' לאה שקד, מיום 4.7.10, עולה כי: "ב'(1) ב"כיתה מקדמת".. מתוקצבת בשירותים פארה רפואיים לפי מפתח של 1 שעה שבועית לכל תלמיד בכיתות א'-ג' וחצי שעה בשבוע לכל תלמיד בכיתה ד' ומעלה. שירותים אלה על אף שמתוקצבים פר תלמיד ניתנים כחלק מהתוכנית הלימודית האישית של כל תלמיד, באוריאנטציה חינוכית, על-פי רוב שירותים אלה ניתנים בקבוצה. ב'(2) – הטיפול הפארה רפואי לפי השיעור מפורט לעיל ניתן כמכסה אחת. ההחלטה איזה סוג שירות יינתן לתלמיד באיזה היקף האם פרטני או קבוצתי יקבע על ידי הצוות הרב מקצועי בבית הספר כחלק מתוכנית הלימודים האישית של כל תלמיד." בנוסף, הצדדים מסכימים כי ריפוי בעיסוק מכוסה בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי אלא שחלוקים הם על כמותם. לאור האמור, היה על הורי המבקש לפנות לגורמים האמורים ולברר מה יינתן למבקש בשנים הקרובות (לפחות בשנתיים הבאות, לפי התשובה לשאלות ההבהרה שנתן המומחה) על ידי הרשויות וקופת החולים ולהגיש מסמכים ברורים מה נותר לדרוש מהמשיבה. בהיעדר נתונים ברורים שהיה על המבקש להביא בפני בית המשפט ולאחר שנתתי דעתי לתשובת המומחה, הדברים שנכתבו במכתביה של הגב' דר' לאה שקד, חוק חינוך מיוחד וחוק בריאות ממלכתי ישנו קושי לפסוק ברכיב זה סכום מדוייק בהיעדר נתונים ברורים. אמנם מטרת התשלום התכוף הינה להקל על הנפגע ולהעמיד לרשותו את הסכומים הנדרשים להוצאותיו ולמחייתו אולם נטל ההוכחה מוטל על המבקש בתא (שלום-ירושלים) 12763/07 בן ארבון יניב נ' ה"פול" המאגר הישראלי לביטוחי רכב (ניתן ביום 7.9.09, לא פורסם): "על המבקש תשלום תכוף להעמיד תשתית ראייתית מלאה אשר תגלה הצדקה לעצם התשלום התכוף. מטרתו של התשלום התכוף אינה להקדים את תשלום הפיצויים שיקבעו במסגרת פסק הדין, אלא התשלום התכוף מהווה סעד ביניים אשר נועד לסייע בעיקר במצבי חירום, ובסמוך לאירוע התאונה. (כפי שניתן ללמוד גם מהוראת סעיף 5 (ה)(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הקובע שבית המשפט לא יפסוק תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מיום קרות תאונת הדרכים, ראו למשל פסה"ד של בית המשפט המחוזי בת"א (ת"א) 1195/08 ספוז'ניקוב נ' כלל חברה לביטוח)." אף שמדובר בהליך ביניים בו לא נכנס בית המשפט כאמור לעומקן של המחלוקות, עדיין הכלל הוא כי על המבקש להוכיח טענותיו בדבר היקף הצרכים אשר מין הדין להקדים תשלום בגינם, אף טרם לבירור התביעה העיקרית. בכדי לא לקפח את המבקש בעניין זה שהצדדים לא הבהירו אותו עד תום, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפני ובהתחשב בנתונים כאמור שנפרסו בפני, אני פוסקת לתקופה של חצי שנה מהיום, עד ליום 1.10.11 סכום של 1,200 ₪. באשר לדרישה ה. "תמיכה פסיכולוגית לילד והדרכת הורים פעם בחודש" ממכתבו של מר פנחס יהושע, רכז חינוך מיוחד במועצה האזורית, מיום 7.6.10, עולה, כי "תמיכה פסיכולוגית לילד ו/או הדרכת הורים באחריות פסיכולוג בית הספר בו ילמד." ואולם, הגב' דר' לאה שקד, מפקחת ארצית ממונה על שירותי חינוך מיוחדים כותבת במכתבה מיום 4.7.10, כי "השרות הפסיכולוגי חינוכי ניתן על ידי הרשות המקומית ולא על ידי המשרד. בד"כ אין מדובר בטיפול פרטני, אלא בליווי הכיתה וביצוע הערכה פסיכולוגית לקראת חידוש וועדת ההשמה." לפיכך, מקבלת אני את טענת המבקש לפיה לא ניתן מענה ראוי לצורך זה בחינוך המיוחד. ואולם, היה על המבקש לברר האם ניתן לקבל את הטיפול הפסיכולוגי הנדרש בקופת החולים ולו במחיר מסובסד ובמיוחד לאור עמדת המומחה במכתב תשובתו מיום 18.4.10 לשאלות ההבהרה, כי ככל שהשירות נגיש וזמין בתדירות הנדרשת ונעשה על ידי איש מקצוע נאות, אפשר לקבלו במסגרת הציבורית. כך קובעת אף הפסיקה (בש"א (מחוזי-י-ם) 704/02 אחמד פואז מוחמד עלי ואח' נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי דרכים, ניתן ביום 15.5.02, לא פורסם): "אין הנפגע יכול פטור את עצמו מן האפשרות לפנות למרפאה אליה הוא קשור ולקבל באמצעותה את שירות הרפואה להם הוא זכאי, (א' ריבלין תאונת דרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית תש"ס 639). ואכן על פי התוספת השנייה לחוק הבריאות, סל הבריאות כולל טיפולים פסיכוטרפיים [סעיף 22(ג)(5)] וטיפולים בשפה [סעיף 22ד(6)]. אולם על פי סעיף 6 לתוספת ישנה השתתפות עצמית בעבור טיפולים פרה-רפואיים לילד עד גיל 9, ובנוסף – מספר הטיפולים בשנה מוגבל לתשעה טיפולים (לגילאי 6-9 שנים)." בשלב זה, בהתחשב בהוצאות שהוצאו בפועל, על ידי הורי המבקש, אשר סביר בעיניי כי פעלו מתוך רצון וכוונה, לקדם החלמתו של המבקש ולשפר תוצאות הפגיעה, בהתחשב בחובת המבקש למצות זכויותיו בקופת החולים ואצל הרשויות, לקבלת טיפול - שאלה שתיבחן בבוא היום הרי שבכדי לא לקפח את המבקש בעניין זה שהצדדים לא הבהירו אותו עד תום, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפני, אני פוסקת לתקופה של חצי שנה מהיום, עד ליום 1.10.11 סכום של 1,200 ₪. באשר לדרישה ו. "חינוך מיוחד פלוס סייעת והסעות" כאמור, הושם המבקש בכיתה לחינוך מיוחד בבית הספר הרגיל ועל כן זכאי להסעות לבית הספר וממנו לביתו. כך עולה ממכתבו של פנחס יהושע, רכז חינוך מיוחד המועצה האזורית "4. הסעות התלמיד בשעות הבוקר מביתו לבית הספר ובסוף יום הלימודים מבית הספר לביתו הינה באחריות המועצה באישור ומימון משרד החינוך. אין המועצה אחראית להסעת התלמיד לטיפולים מחוץ לבית הספר. 5. לא. כל התלמידים הלומדים בכיתה לחנוך מיוחד זכאים לסייעת כיתתית בלבד באישור משרד החינוך." הגב' דר' לאה שקד במכתבה מיום 4.7.10 הפנתה להוראות חוזר המנכ"ל הקובעות כי "חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלויות, התשנ"ד-1994 מחייב את הרשות המקומית להסיע ילד נכה למוסד החינוכי שהוא לומד בו, ללא קשר לסיבת נכותו. במקרה של נכות עקב תאונת דרכים הרשות המקומית רשאית לתבוע את החזר הוצאות הנסיעה מחברת הביטוח של הרכב המעורב בתאונה..." באשר לסייעת השיבה הגב' דר' לאה שקד, כי "ב(5) בכיתה מ"מקדמת" – כיתה לחינוך מיוחד בבית הספר הרגיל, משרד החינוך מקצה חצי משרת סייעת כיתתית במימון 70% ואילו הרשות המקומית נדרשת להשלים 30% מעלות הסייעת. (מדובר ב-24 שעות בשבוע לכיתות א'-ט' מתוכם חצי שעה לפי יום הלימודים לארגון הכיתה וחצי שעה עם תום הלימודים)" לא מצאתי עיגון לטענת המבקש כי הוא זקוק לחונכת אישית על-פי המלצת המומחה. הדבר אינו עולה מהדרישות בתום חוות הדעת והמבקש לא פנה בשאלת הבהרה למומחה בעניין זה. מכיון שבדרישות המומחה לא נכתב כי המבקש זקוק לליווי וסיוע מוגבר והשגחה צמודה הרי שרק על מנת לא לקפח אותו אני פוסקת לתקופה של חצי שנה מהיום, עד ליום 1.10.11 סכום של 2,500 ₪. באשר לדרישה ח. "השתתפות בחוגי התעמלות משקמת וחברה פלוס הוצאות" ממכתבי המועצה האזורית ומשרד החינוך עולה כי "המועצה אינה מקיימת חוגי התעמלות משקמת בכיתות לחינוך מיוחד במסגרות הלימוד בתחומה" ועמדת משרד החינוך הינה כי "אינו מקצה שיעורי התעמלות משקמת, מעבר לתקן שעות ההורה והטיפולים הפרה רפואיים." כעולה ממכתבה של הגב' דר' לאה שקד. המשיבה טוענת כי גם שירות זה ניתן על ידי החינוך המיוחד ואולם טענתה זו לא גובשה בראיות כלשהן. לפיכך אני פוסקת למבקש את הסכום המבוקש. המבקש צירף עלות טיפולים בבריכה במרכז מים שעלותה 150 ₪ לטיפול ובהתאם טען לעלות חודשית בסך 645 ₪ (הצעת מחיר צורפה כנספח ב' להודעתו מיום 6.4.10). בהתאם העלות לחצי השנה הינו 3,870 ₪ וכך אני פוסקת לו לתקופה של חצי שנה מיום מתן ההחלטה. המבקש לא טען בסיכומיו כי יש לפסוק לו עבור הסעות לבית הספר ואולם טען להוצאות בגין הסעות מחוץ לבית הספר לטיפולים במשך שישה ימים בשבוע, לכך אין עיגון בחוות דעת המומחה למעט אולי בדרישה להוצאות הנוגעות לחוגים. יש לקחת בחשבון כי גם לו היה המבקש בריא, היו ההורים מוציאים חלק מהסכום להסעות לצרכים של ילד שאינו נכה. לפיכך אני פוסקת לו סכום של 3,000 ₪ לתקופה של חצי שנה מיום מתן ההחלטה. סוף דבר מאחר שהמבקש עצמו לא הוכיח את מלוא העובדות כדבעי ובוודאי שלא פרש תמונה מלאה וברורה, וכל שיש בידי הוא התרשמות כאמור, ממילא אין להיעתר לבקשתו בהתאם לסכומים שהתבקשו ולא הוכחו. הסכום שנפסק משקלל הן את התשלום התכוף הראוי בנסיבותיו של המבקש לנוכח הדין, והן את התהיות בנוגע לחובת המשיבה לשלם למבקש תשלום תכוף כל עיקר בנסיבות העניין לאור המענה הניתן לצרכיו במסגרת חוק חינוך מיוחד וחוק בריאות ממלכתי. אף אם טעיתי במסקנתי בנוגע לחובת המשיבה להקדים למבקש תשלום תכוף בנסיבות המיוחדות שנוצרו לכל היותר יהווה הסכום הקדמת חלק מהפיצוי הצפוי במסגרת התיק העיקרי. כאמור, הסכום נפסק למשך 6 חודשים עד ליום 1.10.11, שהוא פרק הזמן שסברתי כי במהלכו תתברר עמדת הרשות המקומית ומשרד החינוך ביחס לטיפולים שמקבל המבקש במסגרת הכיתה המשלבת בה החל ללמוד ובמסגרת חוק חינוך מיוחד וכן היקף הטיפול הניתן על-ידי קופת החולים. אשר על כן סכום התשלום התכוף שקבעתי מכסה את התקופה עד ליום 1.10.11 ולא תוגש בקשה לתשלום תכוף נוסף קודם למועד זה, אלא אם יחול שינוי מהותי של העובדות והנסיבות בהשוואה לנסיבות והעובדות שבבסיס בקשה זו, אשר יצדיק הגשת בקשה נוספת. לאור האמור לעיל, תשלם המשיבה למבקש סכום של 12,000 ₪ במעוגל וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ כדין וזאת בתוך 30 יום מהיום בעבור התקופה עד ליום 1.10.11 לצרכים בשלב זה, כפי שקבע פרופ' הראל, להשלמת הטיפולים, להם זכאי המבקש במסגרת חוק הבריאות ובמסגרת חוק חינוך מיוחד. סכום זה יופקד בידי ב"כ המבקש וישולם כנגד הצגת קבלות. ניתוחרשלנות רפואית (בלידה)תאונת דרכיםתביעות רשלנות רפואיתקטיניםתשלום תכוף