השאלה המרכזית בתביעה אשר בפני היא ,איזו השפעה יש לעובדה כי נוהג רכב נהג בו בשכרות ו/או תחת השפעת אלכוהול על זכותו לקבלת פיצויים על נזקים הנגרמים לרכבו בתאונת דרכים או אירוע שנטען ע"י המבוטח כי הוא מהווה תאונת דרכים ,ממבטחת הרכב שעה שנהג כך ברכב. רקע התובע היה הבעלים של רכב פרטי תוצרת מזדא יפן, שנת יצור 2004 מספר רישוי 64-855-56 , הנתבעת ,חברת ביטוח, ביטחה בביטוח רכוש מקיף את רכבו של התובע על פי פוליסה 48341500 לתקופה מיום 1.5.08 ועד ליום 30.4.09 . נטען בכתב התביעה כי ביום 6/5/09 נהג התובע את הרכב המבוטח מצומת אשדוד לכיוון אשקלון , לפתע איבד שליטה ברכב , והתנגש במעקה הבטיחות בצד הדרך ולרכב נגרמו נזקים שאת הפיצוי עליהם תובע התובע מאת הנתבעת במסגרת חבותה על פי הפוליסה . עלפי האמור בכתב התביעה תקופת הביטוח מסתיימת ביום 30/4/09 והתאונה אירעה ביום 6/5/09 , קרי לאחר ששה ימים מתום תקופת הביטוח . אומנם התובע צירף לכתב התביעה העתק מרשימת התנאים המיוחדים של הפוליסה, אך ברשימה מצוינת תקופת ביטוח המתחילה ביום 13/11/07 ומסתיימת ביום 31/10/08 . גם תקופה זו אינה כוללת את יום אירוע התאונה הנטען על פי כתב האישום שהוגש כנגד התובע בגין נהיגת רכב בשכרות,נהיגה ברשלנות,גרימת תאונת דרכים וחבלה ,וסטייה מנתיב, אכן התאונה אירעה ביום 6/5/09 . אין בפני ראיה על כך כי רכבו של התובע היה מכוסה בפוליסת ביטוח נכון ליום התאונה . הנתבעת אינה טוענת כי בתאריך התאונה לא הייתה קיימת פוליסת ביטוח לכסוי נזקי הרכב של התובע, ולמעשה אין להתבסס על טענתה הכללית בכתב ההגנה בדבר חוסר יריבות , באין טענה ספציפית שאין כיסוי ביטוח . משהנתבעת אינה מעלה את הטענה, בית המשפט ימנע לדון בה , וימנע מדחיית התביעה לגופה מן הטעם האמור . טענות הנתבעת בכתב ההגנה . הנתבעת דוחה את תביעתו של התובע לתשלום פיצוי על הנזק מן הטעם- לטענתה - כי אין לתובע כיסוי ביטוחי בהתחשב בצורת אירוע התאונה , כתב אישום שהוגש כנגד התובע מהם עולה לגרסת ההגנה כי אין מדובר בהתנגשות מקרית ,ואין מדובר באירוע תאונתי המהווה מקרה ביטוח טענה נוספת בפי הנתבעת היא כי גם אם היה מדובר במקרה ביטוח הרי היא פטורה מתשלום , שכן נסיבות האירוע מצביעות לא על רשלנות מצד התובע שגרמה לתאונה כי אם התנהגת פרועה מצד הנהג ברכב שהינה בחזקת מעשה מכוון או זדוני שבגינו אין כיסוי ביטוחי בפוליסה . נסיבות אירוע התאונה . התובע לא הזכיר מילה אחת בכתב התביעה שלו בדבר המצב הגופני והנפשי שלו בזמן התאונה , כי היה שתוי בצורה כבדה, כי הועמד לדין בגין כך ואף הורשע . מכל מקום על פי הודעתו של התובע במשטרה שנגבתה ביום 7/5/09 למחרת יום התאונה , ובהודעתו זו סיפר כי היה בסכסוך עם אשתו והוא יצא מהבית, אשתו בקשה ממנו לחזור, ובחזרה היתה תאונה בה התנגש במעקה שנמצא באמצע הכביש !! . התובע לא הזכיר בהודעתו הספונטנית כי לפני שעלה לרכב הוא שתה משקה חריף , ורק לשאלת השוטר שגבה את ההודעה "מה שתית ?" הוא עונה יוגורט וכוס יין , ולשאלה נוספת "כמה " הוא עונה "500 CC חצי ליטר ". נגד התובע הוגש כתב אישום בו נטען כלפיו כי הוא נהג את רכבו בשכרות כאשר בדמו נמצאה כמות של 264 מיליגרם לכל 100 מיליליטר דם , דבר המקים חזקת שכרות על פי החוק. הנתבעת לא צירפה את פרוטוקול הדיון ואת הכרעת הדין, אך התובע אינו מכחיש בעדותו בפני את הדברים . עדות התובע בית המשפט . התובע פתח את עדותו בפני ואמר " שתיתי על הבוקר חצי ליטר יין ואחר כך הלכתי לעשות קניות, היה ברכב מים,משקה קל קריסטל, ולחם וקצת תפוחי אדמה , אני נרדמתי במהלך הנסיעה ונגרמה התאונה ". בחקירה הנגדית אישר כי מה שגרם לתאונה היא העובדה שהוא נרדם על ההגה .התובע אישר שלא ישן טוב בלילה. כמו כן אישר התובע כי ברכב היה בקבוק וודקה , חסר רבע מכמות הודקה שהיתה בו , אך טען כי את הוודקה שתה יום קודם לכן, ובפני טען שאת הוודקה שתה מבקבוק אחר . כתב האישום כנגד התובע . לבית המשפט לתעבורה באשדוד הוגש כנגד התובע כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) וסעיף 39(א) לפקודת התעבורה . ונטען בכתב האישום כי בדמו של התובע נמצאו 264 מיליגרם ל100 מיליליטר דם . באי כוח הצדדים מסכימים( עמ' 3 לפרוטוקול שורה 30-31 )כי בזמן שהתובע נהג ברכב היה בדמו פי ארבעה כוהל מהמותר , וכי התובע אינו חולק על ממצא זה . מצבו הגופני והנפשי של התובע בזמן התאונה . על מצבו והתמצאותו של התובע בזמן התאונה ניתן ללמוד ,הן מכתב האישום והן מדברי התובע בפני , והן מדו"ח הפעולה שצורף לסיכומי ב"כ הנתבעת , ולפיו התובע סרב לצאת מהרכב , שיכור, ישב במושב הנהג וסירב לתקשר , דיבר בכבדות פה ולשון סרב תחילה לעלות לאמבולנס , סרב להזדהות בפני השוטר ואמר שאינו מכיר בשוטר כשוטר. מצב השכרות של התובע נוצר בעקבות שתייה של חצי בקבוק יין , אם כי טען תחילה בעדותו במשטרה כי שתה כוס יין ויוגורט . כמוכן הוא נטל תרופות כנגד לחץ דם , לא ישן או ישן מעט בלילה שלפני התאונה . במצב זה , כשהוא כעוס על אשתו, נטל התובע את המפתחות של הרכב, החל בנסיעה אשר במהלכה נרדם , ובגלל כך איבד שליטה על הרכב התנגש במעקה בטיחות. אין ספק כי התובע היה במצב של שכרות עמוקה כאשר בדמו כמות כוהל פי ארבעה מהמותר על פי החוק . ונשאלת השאלה האם למרות כל זאת תידרש הנתבעת כמבטחת של הרכב לפצותו על הנזקים על פי הפוליסה , או שמצבו של התובע בזמן התאונה מוציא את האירוע מאירוע תאונתי של תאונת דרכים רגילה . הנתבעת טוענת שהמצב בו היה שרוי התובע בזמן התאונה ואשר למעשה נוצר ע: התובע עצמו כאשר במודע נטל תרופות, שתה חצי ליטר יין, ורבע בקבוק וודקה מעביר את האירוע מאירוע תאונתי לאירוע צפוי מראש, והוא הופך להיות אירוע מכוון או כמעט מכוון . ראשית להגדרת אירוע תאונתי אירוע תאונתי הוגדר כ"אירוע בלתי צפוי ,חיצוני,בלתי מתוכנן , הגורם פגיעה או נזק " (ראה "מעות" מלון מונחים בנושאי ביטוח וניהול סיכונים . ב WWW.YDIOTHSFARIM.CO.IL כך גם מוגדר המונח "אירוע תאונתי :" בפסיקה . על כן על מנת שאירוע ייחשב כאירוע תאונתי יש להוכיח קיומם של כל האלמנטים אשר בהגדרה הנ"ל , לאמור , גם אירוע בלתי צפוי,וגם חיצוני,וגם בלתי מתוכנן , ושיגרם כתוצאה ממנו נזק לגוף או לרכוש . ראש וראשון במרכיבי ההגדרה הוא כי האירוע יהיה בלתי צפוי ופתאומי, מצד מבצע המעשה , ושלא היתה לאותו אדם כל יד ביצי, לא בכוונה מפורשת, ולא בנסיבות שניתן לפרשן ככוונה .צורת האירוע או הנסיבות בהן נוצר האירוע , לא במעשה ולא במחדל . למשל , לא יכול נהג לטעון לאירוע פתאומי ובלתי צפוי שעה שהוא - לדוגמא - עולה על רכב , ונוהג בו במהירות של 100 קמ"ש בנתיבי איילון בשעת בוקר בכניסה לתל אביב, כשהוא יודע ומודע לכך כי אין ברכבו בלמים כלל . האם ניתן לטעון כי אירוע תאונה במקרה זה היה פתאומי ובלתי צפוי. ההיפך הוא הנכון. בנסיבות אלו אירוע כזה הוא וודאי , וכל בר בי רב היה צופה את התרחשותו . אירוע פתאומי ובלתי צפוי הוא אירוע אשר אינו אמור להתרחש בתנאים ובנסיבות החייב הרגילות שעה שהעושה , עושה דברים שגרתיים , מקובלים בתנאים ונסיבות מקובלים ומתרחש דבר שאדם סביר וממוצע מן היישוב לא היה יודע כי הוא יתרחש .. אכן אירוען של תאונות באופן כללי הוא דבר צפוי וידוע, אך במה דברים אמורים, ? לאירוע תאונה באופן כללי כחלק ממסכת העובדות בחיי היום יום של אדם ממוצע . הכוונה באירוע בלתי צפוי היא האירוע הספציפי שאירע וגרם לנזק במקרה ספציפי . תאונה מיוחדת שנגרמה , ולא כלל האירועים בשגרת החיים . שנית האירוע חייב להיות כתוצאה מגורם חיצוני . והכוונה להבנתי היא גורם חיצוני למי שמעורב באירוע קרי ע"י אדם או גורם אחר הנמצא בסביבת האירוע שהפריע את שגרת החיים וגרם או סייע לגרימת האירוע . אירוע שנגרם ע"י מצב נפשי פנימי של הגורם האנושי, כגון בהחלטה מודעת לעשות את המעשה, פרי החלטה , תכנון ורציה , לא יכול להיות גורם חיצוני . לעומת זאת אירוע פתאומי ברכב, כגון קלקול שגרם לסטייה או אובדן שליטה , הוא גורם חיצוני ביחס למצב הנפשי של האדם הנוהג ברכב. האלמנט השלישי הוא שהאירוע יהיה בלתי מתוכנן . ולטעמי יש לפרש את המלים בלתי מתוכנן בצורה רחבה , קרי לא רק חוסר תכנון אקטיבי לעשות את המעשה , שאז מדובר בכוונה תחילה ורציה , אלא גם חוסר תכנון כזה שאדם סביר מן היישוב, היה מודע או אמור להיות מודע לכך כי ע"י התנהגות מסוימת, במעשה או במחדל, התרחשותו של האירוע היא קרובה לוודאית . אם בנסיבות רגילות של החיים, בהתקיים מעשה או מחדל מסויימים התרחשותו של אירוע היא וודאית או קרובה לוודאית, אין לומר כי האירוע בלתי מתוכנן, רק בגלל שמי שעשה את המעשה או המחדל הוכיח כי הוא לא תכנן בכוונה תחילה את ההתרחשות . הנה למשל כך הוגדר מקרה ביטוחי בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח - 1. מקרה הביטוח מקרה הביטוח הוא אבדן או נזק שנגרם לרכב הנקוב במפרט, לרבות למזגן האוויר שבו, לאמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח או לאבזריו הצמודים אליו או הנמצאים בו מכוח דין (להלן - הרכב), כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן, ובלבד שהמבוטח לא ויתר על הכיסוי לפי סעיף זה, כולו או חלקו, בדרך האמורה בתקנה 1(ב): (1) אש, ברק, התפוצצות, התלקחות; (2) התנגשות מקרית, התהפכות ותאונה מכל סוג שהוא; (3) גניבה; (4) כל נזק שנגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת נסיון גניבה; (5) שטפון, סערה, שלג וברד, התפרצות הר געש; (6) מעשה זדון; אולם אם נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי מי מטעמו במתכוון, פטור המבטח מחבותו. כל המקרים שהוזכרו בתקנה , כוללים בתוכם אירועים פתאומיים, חיצוניים בלתי צפויים( כאמור במובן זה שהאירוע הספציפי היה פתאומי ולא היה צפוי . כל האירועים המתוארים, נטולים מעשה או מחדל היוצר נסיבות שגרומות לכך כי האירוע שמבקשים לכנותו אירוע ביטוחי, יגרם בפועל . ניתן לסכם ולומר כי קימת סקאלה של מצב נפשי במדרג שבצד אחד שלו קיימת הכוונה תחילה והתכנון והרצייה להביא לתוצאה מסוימת, לבין הצד השני בו הדבר נופל על האדם כנאמר," כרעם ביום בהיר " ללא צפייה , או סיכוי מחושב, או ידיעה של היתכנות אירועו של המקרה . הסקאלה איננה מחולקת לשני חלקים בלבד, קרי כוונה תחילה או הפתעה גמורה , ובאמצע קיימים שלבים מדורגים שיכולים להזיז את האירוע על הסקאלה הזו , ימינה או שמאלה, בין שני הקטבים הנ"ל. ישנם מקרים שאדם אינו מתכנן את האירוע ,יודע שהוא יתרחש ורוצה בו, אך מכלול הפעולות וההתנהגות שלו , תוך כך שהוא מתנהג בצורה מסוימת, בזלזול, חוסר אכפתיות, והתעלמות מאותות אזהרה, בדבר אפשרות התרחשות האירוע , שמעבירים את האירוע מצד זה של הסקאלה אל הצד האחר. קרי גם אם האירוע איננו מתוכנן, בכוונה תחילה תוך רציה ממשית בהתרחשותו, עדיין מכלול הנסיבות שאופפות את האירוע יכולות להעלותו לרמה של כוונה . אירוע , גם אם לא תוכנן בכוונה תחילה , אך סך כל ההתנהלות של העושה אותו, עושה ממנו ממשות קרובה לוודאות והאדם מתעלם מן האפשרויות , וסימני האיתות בדבר סיכויי ההתרחשות של האירוע, עושה ממנו אירוע שנעשה כמעט בכוונה , והוא נטול האלמנט של מעשה בלתי צפוי למעשה לא רק צפוי אלא וודאי . אני סבור כי מכלול הנסיבות והעובדות בהן אירעה תאונה זו, כאשר התובע שתה על הבוקר חצי ליטר יין, ככל הנראה שתה גם וודקה , רבע בקבוק, גם אם זה היה לטענתו -אותה אני לא מקבל- יום קודם, בלע כדורים כנגד לחץ דם לגרסתו, אחרי לילה שלא ישן טוב, על רקע מצב נשפי קשה בגלל ויכוח עם אשתו, הוא יצר נסיבת מסוימות והכניס את עצמו לתוכן במודע, שעה שהוא יודע או עליו לדעת שבנסיבות אלו כושר השיפוט שלו , או הערנות שלו , - כפי שקרה בפועל כשהוא נרדם על ההגה- הן נסיבות שמסוכן לנהוג בהן, ובכל זאת הוא מחליט במודע, להיכנס לרכב ולנהוג בו , יש לקבוע בוודאות כי ההתרחשות כפי שאירעה בפועל, לא רק שהייתה צפויה אלא וודאית , והאירוע שנגרם לא היה אירוע חיצוני , אלא , נגרם ע"י נתונים פנימיים של התובע ושנעשו במודע על ידו. ההתרחשות בה נגרם הנזק לרכבו של התובע אינו אירוע תאונתי במובן הקלאסי של המילה , ואינו אירוע בלתי צפוי וחיצוני . התובע כאדם סביר ידע או היה עליו לדעת כי בנסיבות בהן הוא עלה על הרכב והחל לנסוע בו , התרחשותה של תאונה היא דבר וודאי אם לא במאה אחוזי, הרי קרוב לכך . תנאיה של הפוליסה התקנית . בתקנה 18 לתקנות הנ"ל צוינו מקרים בהם הוחרג המקרה מן הכיסוי הביטוחי , ובין היתר נזק שנגרם לרכב שעה שהנהוג בו היה תחת השפעת סמים . אין מחלוקת שלא נכללה בסעיף של בפוליסה החרגה מכיסוי במקרה והנוהג ברכב היה תחת השפעת אלכוהול או שכרות.. מה המשמעות של הדבר. ראשית יש לומר כי מתקין התקנות רצה לייצר פוליסה אחידה לכיסוי נזקי רכוש לרכב המעורב בתאונה , ולהסדיר את היחסים בפוליסה המהווה דוגמא לפוליסה שיש לערוך ולחתום בין המבטח למבוטח. מנגד לא יכול להיות ספק כי פוליסה לביטוח רכב , הנה חוזה ביטוח כמשמעותו בחוק חוזה הביטוח 1981 , וכזה חלים עליו , מלבד התאנים המיוחדים אשר בחוק חוזה הביטוח התנאים הכללים של חוק החוזים ( חלק כללי) ובמידה ואינם עומדים בסתירה עם הוראות חוק חוזה ביטוח שהוא חוזה מיוחד . סעיף 18 לפוליסה התקנית קבע מה מותר למבטח להחריג מן הכיסוי הביטוחי, אך מבטח המנפיק פוליסה שתכסה סיכון מן הסיכונים המנויים בסעיף 18 , על אף האמור בסעיף 18, אינו עובר על החוק, ואינו מנפיק פוליסה מקפחת . פוליסה ככל חוזה אמורה לשקף את רצונותיהם של שני צדדים לחוזה, כפוף להגבלות ואיסורים שהחוק קובע . סעיף 18 קבע בצורה קטגורית, מה הם המקרים שבהם לא יחול הכיסוי הביטוחי ,ושמותר לחברת ביטוח להכניס לפוליסה. אך מנגד אין כל קביעה בתקנות, שאסור לחברת ביטוח להכניס לפוליסה תנאים נוספים שיהיו מקובלים על שני הצדדים, ולא ניתן להבין כי אין בית המשפט רשאי לקבוע כלא כלול בכיסוי הביטוחי , מקרה או נסיבות שאינן מנויות עם אלו אשר בסעיף 18 . מה המשמעות של אי הכללת שכרות בסעיף 18 לפוליסה התקנית , והחרגתה מהכיסוי הביטוחי . אין מחלוקת כי סעיף 18 הנ"ל לא כלל את הנהיגה במצב של שכרות במנין המקרים המוחרגים מהכיסוי הביטוחי , וקריאה שטחית ופשוטה של הנוסח , מביאה לכאורה למסקנה כי מותר לחברת ביטוח לטעון לשחרור מחובת תשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכב המבוטח או רכב הזולת בשעה שהמבוטח נהג תחת השפעת סמים , כי הדבר מוזכר מפורשות בסעיף . גם אין מחלוקת כי נהיגה במצב של שכרות אינה כלולה בסעיף זה . אלא במה דברים אמורים . המחוקק היה ער לכך כי קיימים מצבים בהם אדם נוהג ברכב לאחר שנטל משקה אלכוהולי, ועל כן התיר לנהג כזה לנהוג לאחר שתייה ובתנאי שרמת האלכוהול בדמו לא תעלה על כמות מסוימת של מיליגרמים ב 100 מיליליטר דם . וכאשר הדבר מותר , במישור החוק הפלילי , אין כל סיבה מדוע להחריג נהיגה כזו מתנאי הכיסוי הביטוחי . אם כך מותר לנהוג ברכב לאחר שתיה ובתנאי שרמת האלכוהול בדם לא תעבור את הגבול שנקבע בחוק. ולפיכך נהיגה לאחר שתיית אלכוהול בכמות המותרת, אינה יכולה להיות מוחרגת מהכיסוי הביטוחי . שכן כמות האנשים באוכלוסיה שנוהגים ברכבים אחרי אירועם משמחים ומסיבות, הוא בשיעור כזה גבוה שלא ניתן להסיר כיסוי ביטוחי מכל נהג הנוהג ברכבו לאחר אירוע או מסיבה ובתנאי שהשתייה הייתה "בגבול מסוים" ראה בענין זה את דבריו המאלפים כשל כב' השופט טננבוים ב ת"ת (תעבורה יר') 16231/08 מדינת ישראל ע"י לשכת תביעות את"ן י-ם נ' שויש השאש, תק-של 2009(3), 11364 , 11365 (2009) על אלכוהול בתלוי במשתנים רבים. אלו כוללים את משקלו, מידת שימושו באלכוהול, מזון שאכל, סוג האלכוהול, הזמן שעבר מאז לשתייה, ועוד גורמים. ממילא ברור שקשה לחזות את השפעת האלכוהול על נהג ספציפי. 8. בשאלה זו עסקו רבים והמקובל וההגיוני הוא שככל שכמות האלכוהול עולה אצל הנהג מסוכנותו גוברת. אלא שצריך לזכור שגם ההיפך הוא הנכון, ככל שכמות האלכוהול נמוכה יותר, כך פוחתת מסוכנותו. P 9 במיוחד צריכים אנו לזכור כי 'שיכור' על פי פקודת התעבורה איננו 'שיכור' בלשון בני אדם. שיכור בהגדרה המילונית שלו הוא "... מי ששתה הרבה משקה חריף עד כדי בלבול החושים"[4]קרי, אנו מבינים שיכור כאדם אשר איננו מתפקד כראוי ומושפע קשות מהיין. שיכור הוגדר בתקנה 64ב לפקודת התעבורה . נימוק נוסף הגיוני לכך כי נהיגה תחת השפעת סמים הוחרגה במפורש מהכיסוי הביטוחי ונהיגה תחת השפעת אלכוהול לא, הוא עניין עקרוני נוסף והוא ששתיית יין איננה אסורה על פי החוק, ואילו שימוש בסמים וסחר בהם כן , ולכן הגיוני שמי שנוהג ברכב שעה שהוא נתון תחת השפעת חומר שהחוק אוסר את השימוש בו, לא יהיה מכוסה בביטוח. לא כך יין. אין מחלוקת בין הצדדים כי כמות האלכוהול בדמו של התובע היתה פי ארבעה מן מותר בחוק (264 מלגרם ב 100 מיליליטר דם ) , דבר ההופך את התובע, בלתי מודע למעשיו, מצב שהוא במודע ומתוך רצון חופשי הכניס את עצמו אליו . גישת הפסיקה לנושא. בא כוח הנתבעת המלומד מפנה אל שורה של פסקי דין שקבלו את גרסתו בענין , והיא שמי שמעמיד את עצמו במודע, במצב בו הופך אירוע תאונה למקרה צפוי וכמעט ידוע מראש, דינו כידן מי שעושה מעשה בכוונה , והאירוע במקרה שלו, אינו עונה על הגדרת האלמנטים של "אירוע תאונתי " כפי שהוגדר בתקנה 1 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח . אין צורך לסקור את כל המקרים שהוזכרו ע"י בא כוח הנתבעת . בא כוח התובע , ובצורה בלתי מובנת, מפליג בשבחו של התובע , כאילו הוא מגן עליו בטיעונים לעונש אחרי הכרעת דין מרשיעה , ומגדיל עשות כאשר הוא מכנה אתו " אדם סופר נורמטיבי " . אינני רוצה להתייחס למה שאיננו רלוונטי לענייננו . כמו כן טוען בא כוח התובע , בהרחבה טענות שאין לגביהן מחלוקת, והוא כי סעיף 18 לתקנות הפיקוח , אינו מחריג במפורש נהיגה בשכרות מהכיסוי הביטוחי , אך האם יש בכך כל מניעה שהיא שבית המשפט יגיע למסקנה כי המקרה אינו כלול בכיסוי הביטוחי מסיבה אחרת, לאמור שאין מדובר באירוע שניתן לכנותו " אירוע תאונתי " שנעדר את האלמנטים של הגדרת אירוע תאונתי ? אכן אין ספק כי אילו עמד התובע בסטנדרד המקובל על פי החוק, והוכיח כי נהג ברכב שעה שבדמו כמות יותר נמוכה של אלכוהול , כפי שקבוע בחוק, לא ניתן היה לטעון כי אין בידו כיסוי ביטוחי . עמדתה של הנתבעת היא לא שהתובע אינו מבוטח כי נהג לאחר שתייה , אלא שהתובע יצר מצב , והכניס את עצמו לתוכו, שהפך את אירוע התאונה לדבר צפוי וידוע, הנוטל מן האירוע את ההגדרה " אירוע תאונתי " אינני תמים דעים עם בא כוח התובע שיש לאבחן את המקרה שלפני מהמקרה שנדון בענין שלומוב ע"י כב' השופט בשן . לטעמי אין לאבחן בין הנסיבות במקרה שלומוב לבין הנסיבות מקרה זה . חברת הביטוח הנתבעת אינה נוטלת לעצמה את תפקיד השפיטה והענישה של התובע בגין שתיית אלכוהול, או נהיגה תחת שכרות עמוקה. חברת הביטוח טוענת , ולטעמי בצדק, כי בנסיבות בהן נהג התובע ברכב,הוא נהג במצב שאירוע תאונה היה צפוי , ידוע מראש וכמעט ודאי . ובכך לטעמי הצדק עימה . אך במקביל, יש וחייב להיות לבית המשפט תפקיד בעיצוב המדיניות המשפטית שאינה יכולה להתעלם ממידת הפורענות , הזלזול, וחוסר האכפתיות כלפי התוצאות של מעשיו של התובע שעה שנטל את ההגה ויצא לדרך במצב הנפשי והגופני בו היו שרוי, במודע ומתוך כוונה . אם אין באלה סיבה מספיקה היא לבד כדי להגיע לתוצאה של דחיית התביעה , הרי שלפחות נסיבות אלו מוסיפות שיקול נוסף לשיקולי בית המשפט לדחיית התביעה. לא כדרך להעניש את התובע ( שכן מדובר בהליך אזרחי ) אלא להביע סלידה מהתנהגותו ומעשהו . יד האלוהים היא בכך שהפעם הדבר הסתיים בנזק לרכושו בלבד של התובע. אין בטחון שבמקרה אחר לא יקופחו חיי אדם . לפיכך מצאתי לקבל את טענות הנתבעת, ולקבוע כי האירוע בו נפגע רכבו של התובע , איננו אירוע תאונתי כפי שהוגדר בחוק ( תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח ) ונהיגתו של התובע בשעת התאונה אינה חוסה תחת הכיסוי הביטוחי , לא בגלל שהתובע שתה מעט יין, אלא בגלל, כאמור, שבנסיבות שהתובע יצר במו ידיו, והכניס את עצמו אליו, הפך מקרה אירוע כפי שאירע , לצפוי וידוע מראש והדבר מוציא אותו מהגדרת "אירוע תאונתי " התביעה נדחית. בנסיבות האישיות של התובע, ומאחר ובתביעה עולה שאלה עקרונית מרכזית, ולא ניתן לטעון כי לא היה כל טעם מלכתחילה בהגשת התביעה , אינני עושה צו להוצאות. הגדרות משפטיות