א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (השופט י' אברהם) מיום 21.7.10 בעת"א 10-05-12750, שעניינה סיווג המבקש כאסיר אלמ"ב (אלימות במשפחה) על-ידי שירות בתי הסוהר, לעניין יציאה לחופשות. רקע והליכים ב.המבקש הורשע יחד עם שני נאשמים נוספים בעבירה של חטיפה לשם חבלה חמורה, חבלה בכוונה מחמירה ואיומים. כנטען בכתב האישום, במועד סמוך ליום 22.8.07 קשרו השלושה קשר ללכוד את פלוני (להלן המתלונן) ולתקוף אותו בצוותא, בחשד כי הוא מנהל "רומן" עם אשתו של אחד הנאשמים הנוספים. כנטען, המבקש פגש במתלונן בשעות הצהריים וביקש ממנו להתלוות אליו כדי לשוחח במקום שקט. המתלונן הסכים ונסע עם המבקש ברכבו. המבקש הרים חפץ עטוף בשק, כיוון אותו לעברו של המתלונן והורה לו לשבת בשקט ו"לא לעשות בעיות". המתלונן ציית והמבקש הובילו לבית קפה, שם המתינו הנאשמים האחרים. בבית הקפה, חבט אחד הנאשמים בראשו של המתלונן בעוצמה רבה באלה, והמשיך להכות בראשו עד שהאלה נשברה. לאחר מכן נטל כסא והיכה בו את המתלונן. המבקש דקר אותו בסכין מטבח גדולה בגבו וברגלו. נאשם נוסף דקר את המתלונן ברגלו השמאלית. קרובי משפחה נוספים שהיו במקום תקפו גם הם את המתלונן. בעודו שוכב שרוע על הרצפה דרך אחד הנאשמים בשתי רגליו על פניו של המתלונן. על המבקש נגזרו 4 וחצי שנות מאסר בפועל, 7 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות ו- 3 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת איומים (ת"פ 3119/07). ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה (ע"פ 4952/08, 24.3.09). ג.המבקש והנאשמים הנוספים הוגדרו כ"אסירי אלמ"ב" (אסירי אלימות במשפחה), זאת בנימוק שהמבקש הוא קרוב משפחתו של המתלונן, וכיון שהתקיפה בוצעה על ידי שלושה בני משפחה בשל החשד לניהול "רומן" של קרובת משפחה עם המתלונן, גם הוא בן משפחה כאמור. משמעות הסיווג היא כי לא תאושר להם חופשה, אלא אם תינתן לגביהם המלצה של הוועדה לאלימות במשפחה (ועדת אלמ"ב). ד.ועדת האלמ"ב דנה בעניינו של המבקש ביום 19.2.09 וכך קבעה: "לדברי האסיר, הקרבן הינו שכן ואינו קרוב משפחה. מכחיש קרבה משפחתית ביניהם. לדבריו לאחר האירוע נערכה סולחה: האסיר כועס על הקרבן ומאשימו הרס משפחתו שלו. עם זאת מציין כי הוא אינו מתכוון לפגוע בו. ההתרשמות היא כי מדובר באסיר נוקשה,מנסה להציג פסאדה חיובית, אינו מודע לדפוסי האלימות ואינו רואה עצמו כזקוק לטיפול כלשהו. גורמי הטיפול בכלא אינם ממליצים על הוצאתו לחופשות בשלב זה...יתרה מכך, כתב האישום הועבר להתייעצות עם יועמ"ש משרד הרווחה המלווה את ועדת אלמ"ב. מדובר במקרה של אלימות במשפחה מתוך העולה מגזה"ד, ומכאן הלגיטימציה לדון באסיר בועדת אלמ"ב כאסיר אלמ"ב... כל עוד לא יעבור האסיר תהליך טיפולי אינטנסיבי בתחום האלימות, מתרשמת הוועדה כי רמת מסוכנותו גבוהה מאוד ואינה ממליצה על הוצאתו לחופשות בשלב זה..." ה.ביום 18.8.09 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט קמא ובה ביקש שלא לסווג אותו כאסיר אלמ"ב (עע"א 3043/09). ביום 7.12.09 קיבל בית המשפט קמא את העתירה וביטל את סיווג המבקש כאסיר אלמ"ב. נקבע שם כך: "נכון הדבר שניתן להרחיב את ההגדרה של אלמ"ב הרחבה ניכרת, אולם יש לשים לכך גבולות. אין לומר שאלימות במשפחה היא אך ורק לקרבה משפחתית פורמלית, אמנם, ולכן הייתי מפרש את תקיפת המתלונן כתקיפה על רקע אלמ"ב אילו קויימו היחסים עם אשת העותר. כאן מדובר בניהול יחסים עם אשתו של אחד התוקפים, והחבירה היתה יכולה להתבצע גם אלמלא היה העותר בן דודם. הריחוק שבין המתלונן לבין העותר גדול מדי מכדי להגדיר כאלמ"ב ולכן אינני סבור שיש לראות את העותר כאסיר אלמ"ב. אם כך הדבר לא היה מקום לקבלת חוות דעת אלמ"ב בעניינו של העותר, ויש לבדוק את בקשת העותר לביטול קטגוריה א' לצורף שיקול הכנסתו לסבב חופשות, זאת לאחר שאני מבטל את הגדרתו כאסיר אלמ"ב". ו.על פסק דין זה הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור (רע"ב 10274/09). השופט הנדל סבר (החלטתו מיום 4.3.10) כי הסוגיה המשפטית שעניינה פירוש המונח "קרוב משפחה" לצורך הגדרת אלמ"ב היא אכן עקרונית, אולם לא יהא נכון להעניק רשות ערעור בסוגיה זו שכן הסוגיה לא נדונה כנדרש בפני הערכאה קמא, משהמדינה לא הבהירה את מדיניותה בנדון ונמנעה מלהסביר על פי אילו כללים היא פועלת. בית המשפט קיבל איפוא את הבקשה כערעור באופן חלקי, והורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי כדי לדון מחדש בסיווגו של המבקש כאסיר אלמ"ב. ביום 21.7.10 דחה בית המשפט קמא את עתירת המבקש (עת"א 10-05-12750). צוין, כי בנסיבות "ושעה שהמניע לביצוע העבירה נעוץ היה גם במעורבותה של קרובת משפחה (אמנם לא מדרגה ראשונה), ונוכח המסורת המוכרת במגזר אליו משתייכים הנאשמים המייחסת חשיבות רבה עד מאוד לשמירה על כבוד המשפחה ואיסור פגיעה בכבוד המשפחה בדרך כלשהי, נכון היה כי מסוכנותו של העורר דנן תיבחן גם באספקט זה של המניע שהביא לביצוע העבירה, הקשור בקשר המשפחתי שבין העותר, לבין דודיו הנאשמים הנוספים ולאשתו של אחד שנחשדה בקיום אותו קשר רומנטי עם קרבן העבירה". הבקשה ז. מכאן הבקשה הנוכחית, בה נטען בין השאר, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי, בין היתר, לפרמטרים הבאים: העותר סיים לרצות 25 חודשי מאסר, התנהגותו היתה לשביעות רצון הממונים בבית הסוהר, עברו אינו מכביד, בין הצדדים נערך הסכם סולחה ואין כל מידע משטרתי או מודיעיני בדבר מעורבות שלילית. לבסוף נטען כנגד אמות המידה להגדרת אלמ"ב וכי לא היתה הצדקה לסיווג כאמור בעניינו. ח.לגישת המשיבים דין הבקשה להידחות על הסף. כנטען, הלכה היא כי רשות ערעור בעתירת אסיר ניתנת אך במשורה, ויתרה מכך, שאלת הגדרתם של מקרים כאלה כאסיר אלמ"ב נדונה והוכרעה בעבר. למעלה מן הצורך סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות גם לגופה. כנטען, החלטה בעניין יציאתו של אסיר לחופשה נתונה בידי הרשויות המינהליות המוסמכות. בית המשפט שב וקבע כי השאלה הנבחנת בעתירת אסיר אינה כיצד היה בית המשפט עצמו נוהג, אלא האם האופן בו בחר שירות בתי הסוהר לפעול הוא סביר. הפקודה הרלבנטית של נציבות שירות בתי הסוהר קובעת, כי במקרים מסוימים על הגורמים המחליטים לקבל חוות דעת מטעם ועדת אלמ"ב בטרם יוחלט על הוצאת אסיר לחופשות. הוצאתו לחופשה של אסיר שהוא עבריין אלימות על רקע משפחתי טומנת בחובה סיכון פוטנציאלי לשלום הציבור, ולפיכך מחויב השירות להידרש לחוות דעתם של גורמים מקצועיים. הודגש, שטענת המבקש כי יש לפרש את פקודת הנציבות באופן מצמצם, בניגוד לפסיקתו של בית המשפט ולהוראות תקנון העובדים הסוציאליים של משרד העבודה והרווחה (להלן הוראות התע"ס), סותרת את התכלית שביסוד פקודת הנציבות, שהיא לקבוע נהלים מיוחדים לאישור יציאתו לחופשה של מי שחופשתו כרוכה בסיכונים. הודגש, כי בעבירות על רקע מערכת יחסים משפחתית מוקדמת, החוטים הקושרים את המבקש לקרבנו לא ניתקו לאחר ביצוע העבירה, ולכן אישור יציאתו של המבקש לחופשה טעון חוות דעת מקצועית. הכרעה ט.אציין כאן, כי אין בדעתי להידרש כאן לשאלה הכללית של רשות ערעור בעתירת אסיר בגלגול מעין זה (שהוא לאחר פורום שיפוטי אחד, ולא - למשל - לאחר ועדת שחרורים ובית המשפט לעניינים מינהליים). אכן, שופטים רבים בבית משפט זה רואים עתירות אסיר, בעקבות פסיקה ותיקה, בפרמטרים של רשות ערעור בגלגול שלישי, קרי, הצורך להראות שאלה משפטית או ציבורית החורגת מנושאו הספציפי של התיק. יש מאתנו הסבורים (ראו רע"ב 3045/08 מדינת ישראל נ' פריניאן (לא פורסם)), כי יש להבחין בין בקשות הבאות לאחר שתי ערכאות שיפוטיות או מעין שיפוטיות לבין מקום שבו היה הליך שיפוטי אחד. חלק מן הקושי נעוץ בעומס האדיר המוטל על ערכאה זו במצב הקיים. מכל מקום, לטעמי, בהיות האסירים חוליה חלשה מאוד בחברה, ראוי לנקוט גישה פתוחה לעניין עתירותיהם, בגדרי השכל הישר ובלא לעודד טורדנות. ואולם, סבורני כי הסוגיה אשר עולה בבקשה דנא כבר הוכרעה בעבר, ואין מקום למתן רשות ערעור, שכן הקביעה השיפוטית על מכונה. י.נושא חופשות אסירים מוסדר בפקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 (להלן פקודת הנציבות), המבוססת על סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), תשל"ב- 1971, שלפיו "השר רשאי, על פי בקשת אסיר או על פי המלצת הנציב, לתת לאסיר בתנאים שייראו לשר, חופשה מיוחדת...". על פי פקודת הנציבות (סעיף 1ב) "חופשה אינה זכות מוקנית, אלא טובת הנאה מבין טובות ההנאה המנויות בתקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, הנתונה לשיקול דעת". יודגש, כי הגם שאין המדובר בזכות מוקנית אלא בשיקול דעת, מופעל שיקול דעת זה באורח מוסדר, על פי אמות מידה, וזאת באורח המפורט בפקודה (רע"ב 5487/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), רע"ב 5444/09 אימאן חג' יחיא נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). יתר על כן, יש לדעתי ליתן משקל לכך, "שגם אם במובן משפטי החופשות הן פריבילגיה הניתנת על סמך שקלולם של גורמים שונים, עדין הן מעין 'דרך המלך' לאסיר על פי ציפיות סבירות של האדם העומד באמות המידה לכך" (רע"ב 5325/07 קדוש נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם; ראו גם רע"ב 4785/08 רכיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). סעיף מיוחד בפקודה (פרק ו' סעיף (4)(א)) עוסק במי שנשפטו על עבירות אלימות במשפחה או חשודים בהן; ראו גם בהגדרה בפרק א' סעיף 4(ד) לפקודת הנציבות. נאמר (בסעיף 4(א) הנזכר) "לא תאושר חופשה של אסיר שנידון או שהורשע בעבר בעבירת אלימות במשפחה, או שיש לגביו חשד כי עבר עבירה כאמור, אלא אם ניתנה לגביו המלצה של הועדה לאלימות במשפחה או הועדה להערכת מסוכנות". י"א.עבירות אלימות במשפחה מוגדרות כך (סעיף 4 ד'): "עבירות אלימות במשפחה - עבירות אלימות שביצע האסיר כלפי בן זוג ובן משפחה, לרבות ניסיון או איום לבצע עבירה כאמור. לעניין פסקה זו, בן זוג ובן משפחה - כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א-1991, לרבות מי שהיה בן משפחה בעבר והוא אחד מאלה: א. בן זוג, הורה או בן זוג של הורה, הורה של בן זוג או בן זוגו של ההורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה , אחיין או אחיינית. ב. מי שאחראי לצורכי מחייתו, בריאותו, חינוכו או שלומו של קטין או חסר ישע המתגורר עמו וקטין או חסר ישע המתגורר עם מי שאחראי עליו כאמור. 2. עבירות אלימות שביצע אסיר כלפי חברו/חברתו - אם מצאו גורמי הטיפול שמערכת היחסים ביניהם דומה למערכת יחסים עם בן זוג" (הדגשות אינן במקור- א"ר). עינינו הרואות, כי מעגל בני המשפחה שנקבע בפקודה מגיע עד דרגה מסוימת (למשל, אינו כולל בני דוד לדרגותיהם). י"ב.ואולם, הוראות התע"ס מסדירות את עבודת הועדה; בסעיף 7.3 בהן הוסדר נושא אוכלוסיית היעד של הועדה, ובגדרי סמכותה נכללים גם אסירים שאינם נכללים בגדרי ההגדרה של "בן משפחה" שהובאה מעלה: "אסירים מרצים מאסר בגין עבירות אלימות כלפי בן משפחה בהתאם להגדרות בחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א- 2001 ובהתאם לפקודת שב"ס ולפסיקת הערכאות המשפטיות, וכמפורט להלן: א. בן משפחה- כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א- 1991 כולל מי שהיה בן משפחה בעבר והוא אחד מאלה: בן זוג (לרבות ידוע בציבור), הורה או בן זוג של הורה, הורה של בן זוג או בן זוגו של ההורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה, אחיין או אחיינית. מי שאחראי לצרכי מחייתו, בריאות, חינוכו, או שלומו של קטין או חסר ישע המתגורר עמו, וקטין או חסר ישע המתגורר עם מי שאחראי עליו כאמור... בן זוג- לרבות חבר/ה וקיימת בינהם מערכת יחסים זוגית. ב. אסירים בעלי " פרופיל אלימות" אסירים שמרצים מאסר בגין עבירות אלימות כלפי בן משפחה שאינו נכלל בהגדרת בן משפחה לעיל, וקיים קשר משפחתי אחר. אסירים שמרצים מאסר בגין עבירות שאינן עבירות אלימות כלפי בן משפחה כמוגדר לעיל, אולם קיימת לגביהם אינדיקציה כי היו, ישנם או צפויים אירועי אלימות כלפי בן משפחה. עניינו של אסיר בעל פרופיל אלימות שסווג ע"י שב"ס, יובא לדיון בפני הוועדה המחוזית בהתאם לשיקול דעתה של הוועדה..." (הדגשות אינן במקור- א"ר). בענייננו עסקינן במתלונן שהוא בן דוד בדרגה שניה של המבקש. י"ג.בית משפט זה נדרש לשאלת הפרשנות של המונח "קרוב משפחה" בהקשרים שונים: ברע"ב 1573/05 צ' ב' שרות בתי הסוהר (לא פורסם) נדרשה השופטת פרוקצ'יה להגדרתו של "קרוב משפחה" בסעיף 4ד לפרק א' לעניין חובתו של המשיב 1 להידרש לחוות דעתה של הועדה לגילוי עריות: "הנה כי כן, הן בחקיקה והן בנוהלים מוגדרות עבירות כלפי בן משפחה בצורה רחבה, המשתרעת על פני קשרי תלות ומרות בין העבריין לבין הקרבן גם בלא שיש קשר ביולוגי ביניהם. ומכאן, כי עבירת מין בקרבן קטין או חסר ישע המתבצעת בידי עבריין המתגורר עמו דרך קבע תחת קורת גג אחת עונה להגדרה של עבירת מין במשפחה גם אם לא מתקיים קשר דם בין הפוגע לנפגע. תפיסה רחבה זו של משמעות המושג עבירת מין במשפחה עונה לתכלית האיסור הפלילי, שעניינו הוקעתן של עבירות מין המתבצעות בין פוגע לנפגע במערכת חיים של משפחה, תוך ניצול מרות האחד על פני חולשת האחר, גם מקום שלא מתקיים ביניהם קשר ביולוגי. דרישת הנוהלים לקבלת חוות דעת מהועדה לגילוי עריות נועדה להגן על בני משפחה העלולים להיפגע מצאתו של האסיר לחופשה. סיכון כזה עלול להתקיים, בין אם קיים קשר ביולוגי בין הפוגע לנפגע ובין אם לאו. הקשר והזיקה המשפחתית שהיתה ואולי עודנה בין הצדדים המעורבים היא היוצרת את הסיכון, וזו אינה בהכרח תלויה ומותנית בקיומו של קשר דם ביניהםו" ראו גם רע"ב 5713/09 פלוני נ' שירות בתי הסוהר(לא פורסם). השופטת ארבל גם היא התייחסה לסוגיה: "עקרון מקובל הוא בשיטתנו המשפטית כי טקסט יש לפרש פרשנות תכליתית (ראו למשל: ע"פ 4654/03 חרב נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2) 4404; ע"א 10280/01 ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2005(1) 163). לשונו של סעיף 5.3.3 זה מלמדת כי אכן אין מדובר ברשימה סגורה וזאת הן מעצם השימוש במילה "כולל" והן מעצם ההרחבה שיש בסעיף זה מעבר להגדרה שקובע החוק. פרשנות תכליתית אך תומכת במסקנה זו. שכן, ברי כי הגדרת "בן משפחה" בחוק או בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 אינה מכוונת בהכרח להגשמת אותן תכליות שביסוד ההגדרה למונח זה בהוראות משרד הרווחה. ברי, כי מונח זה, כשהוא נזכר בהקשר של הערכת מסוכנותו של אסיר, לצורך החלטה האם להתיר לו יציאה לחופשות, צריך להיבחן בחינה עניינית ותכליתית ויש להעניק לו פרשנות שתאפשר מתן הגנה ראויה לציבור בכלל ולקרוביו של האסיר בפרט. ברי כי פרשנות נוקשה לא תצלח למטרה זו. מכל מקום, את השאלה האם מדובר ב"בן משפחה" ביחס לבקשה מעין זו שבפניי, יש לבחון באופן שתילקחנה בחשבון גם נסיבות העבירה בגינה מרצה הוא עונש מאסר והסיכון שעלול להיווצר אם יתאפשר לאסיר לצאת לחופשות..." (רע"ב 7661/06 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). י"ד.נקודת המוצא היא, כי לשירות בתי הסוהר שיקול דעת בהוצאתו של אסיר לחופשה. שיקול דעת זה צריך שיופעל בסבירות, בהתאם לקריטריונים ברורים ושויוניים. לכך נועדו פקודת הנציבות והוראות התע"ס; התכלית היא צמצומו המירבי של הסיכון הנשקף מהאסיר, תוך בחינת הנסיבות בהן עבר עבירות אלימות בעבר, הפקת לקחים ומניעת הישנותן. אכן, מלשון הסעיף בפקודת הנציבות, בשונה מהוראות התע"ס, עולה כי הגדרת "קרוב משפחה" מקבילה להגדרת החוק למניעת אלימות במשפחה; ואולם דומני כי הפרשנות המרחיבה שנתן השירות להגדרת אסיר כאסיר אלמ"ב היא סבירה ועולה בקנה אחד עם התכלית שביסוד פקודת הנציבות. דבר זה תואם את השכל הישר, והוא תלוי נסיבות. רצוי ונכון ששירות בתי הסוהר יערוך בדיקות בטרם מתקבלת החלטה לגבי אסיר שנשקפת ממנו מסוכנות, ולצורך כך ייעזר בחוות דעתם של גורמים מקצועיים. כאמור, הוראות התע"ס מרחיבות את פעילות הועדה גם ביחס לאסירים שאינם עונים להגדרת קרוב משפחה בחוק למניעת אלימות במשפחה, ובמבט תכליתי ועל פי הפסיקה אין לראות בכך קושי; ואולם ראוי שהדבר יוסדר בפקודת הנציבות המסמיכה, כדי להעמיד דברים על מכונם. ואכן, יצוין כי כנמסר בתשובת המשיבים, בימים אלה נערך תיקון להגדרת "קרוב משפחה" בפקודה זו. כללם של דברים: אין דופי בשימוש במנגנון מייעץ כמו ועדת אלמ"ב גם במקרים המצויים במעגל רחב יותר של המשפחה או הסכסוך המשפחתי. במונחי המשפט המינהלי, עסקינן בגישה סבירה. ט"ו.בענייננו הרקע לאירוע היה משפחתי; ומה שאירע, בלשון בני אדם, היה אלימות במשפחה במובהק; תקיפת המתלונן היתה על רקע חשד לפגיעה בכבוד המשפחה (כעולה מסעיף 5 לגזר הדין). נזכיר כי נושא "כבוד המשפחה", מונח נלוז לפגיעה אלימה (לעתים עד לחמורה שבעבירות, הרצח) בבת משפחה או בן משפחה שהתנהגותם אינה תואמת נורמות של מסורת, שכיח במגזרים מסוימים בהקשרים שונים, והוא חובק משפחות מורחבות ומעמיד אותן זו מול זו. ההחלטה שלא להתיר יציאתו של המבקש לחופשה מיוחדת היתה במקרה דנא פרי איזון סביר בין מכלול השיקולים. לא היה מקום שלא להתחשב בחוות דעתה המקצועית של ועדת אלמ"ב הסבורה, על בסיס הנתונים שהובאו בפניה, כי הסיכון הנשקף לציבור מן המבקש בשים לב להתנהגותו, עודנו גבוה, וקיים חשש להישנות התנהגותו האלימה אף בחופשה קצרה. כאשר מביאים בחשבון את כל אלה, נראה כי ההחלטה להעדיף את שלום הציבור, אינה מצדיקה התערבות. ט"ז.סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה. עם זאת, העצה היעוצה למבקש היא לתת אל לבו את הצורך בטיפול, ובשינוי דפוסי חשיבתו באשר לעבירה, זאת מעבר להתנהגות במאסר; לעולם לא ננעלו דלתי שינוי, ועמן גם לא ננעלו דלתי חופשה. אלימות במשפחהאלימותהגדרות משפטיות