השופט מ' כהן: 1. זה ערעור על פסק-דין של ועדת הערר לפי חוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג-1963, לפיו נדחה עררו של המערער על החלטת המנהל, שאין דירת המערער הנדונה "דירת יחיד" במשמעות החוק הנ"ל הפטורה ממס. העובדות, שאינן במחלוקת, תוארו על-ידי ועדת הערר כדלהלן: "העורר נרשם למפעל חסכון ובנין על מנת שבהגיע מועד זכאותו במסגרת מפעל זה תהיה לבתו הרצלה דירה. המועד הזה הגיע בשנת 1974 והדירה אשר יועדה לבת היתה בתהליך הבניה בשכונת רמות, ירושלים. בגלל עיכובים מצד הקבלן שקבל על עצמו את הבניה, לא ניתן היה לקבל את הדירה במועד האמור, ורק בתאריך 8.4.76 אפשר היה לחתום על החוזה לרכישת הדירה בחכירה ממינהל מקרקעי ישראל. את החזקה בדירה קיבל העורר בתאריך 19.5.76. בתקופה האמורה שבין שנת 1974 לשנת 1976 ברובה למדה הבת הרצלה בירושלים, ובמקום שיהיה לה שיכון משלה, היא נאלצה לשכור דירות שונות למגוריה ונאלצה לשלם סכומים ניכרים כדמי שכירות. אילו קיבלה הרצלה את הדירה שנועדה לה ברמות בשנת 1974 היתה יכולה לגור בה, יש להניח שהדירה היתה נחשבת כדירת יחיד לגביה. בסוף שנת הלימודים שנת 1975 עברה הרצלה לחיפה מחמת הקשרים שנקשרו בינה לבין בעלה הנוכחי ובמרץ 1976, כלומר עוד לפני שנחתם החוזה ביחס לדירה ברמות, נישאו השנים. לקראת הנשואים רכשו בני הזוג בדצמבר 1975 דירה בחיפה, ונכנסו לגור בה לאחר נשואיהם ב- 31.3.76. נוכח האירועים הללו נאלץ העותר למכור את הדירה ברמות, שהיתה מוכנה לכניסה רק באפריל 1976, הן בגלל חוסר התכלית בהחזקתה והן בגלל הצורך להשתמש בכספים ממכירתה לרכישת הדירה בחיפה, דהיינו לתשלום החובות שבני הזוג נטלו על עצמם לשם רכישת דירתם. ביום 30.5.76 נחתם זכרון הדברים למכירת הדירה ברמות על ידי העורר, ובגין מכירה זו חויב העורר בתשלום מס שבח. על חיובו זה הגיש העורר השגה למשיב ומשנדחתה ההשגה הוגש הערר שבפנינו". 2. סעיף 49 לחוק הנדון פוטר דירת יחיד ממס שבח בהתקיים תנאים מסוימים. הנושא היחיד שבמחלוקת הוא, אם הדירה הנדונה היא "דירת יחיד" במשמעות החוק. "דירת יחיד" הוגדרה בסעיף 1 לחוק הנדון כדלהלן: "דירה המשמשת בעיקרה למגורים והיא בבעלותו או בחכירתו של יחיד והוא או קרובו גרים בה רוב ימות השנה". למרות גישתה האוהדת של ועדת הערר לעניינו של המערער, גישה בה הודה בא-כוח המערער בערעור זה, לא מצאה הוועדה הצדקה למסקנה המבוקשת על-ידי המערער ועל-כן החליטה - בעיקר בשל העדר כל מגורים בדירה על-ידי המערער או בתו - שאין לראות בדירה הנדונה דירת יחיד. 3. בא-כוח המערער מצביע על הנטייה לפרש את המונח הנדון פירוש ליברלי, ואכן, ניתן לו פירוש כזה בתקדימים שונים ובעיקר בע"א 50/76 [1], שממנו צוטט הקטע הבא שבמאמר המחבר המלומד ד"ר י' הדרי, "הגדרת 'דירת יחיד' בחוק מס שבח" הפרקליט ל (תשל"ו) 428, 440: " ... ההגדרה צריכה, עד כמה שאפשר, לענות ליעדים הבאים: (3) לכסות את המקרים הקשים שמטעמי עצם הגיון ההקלה אין לחייבם במס: חילופי דירה עקב הרחבת המשפחה, עקב שינוי מקום עבודה, עקב שינוי מקום מגורים מסיבות אישיות שונות, לרבות מכירת דירה לאחר העדרות ממנה כתוצאה כפויה של נסיבות חיצוניות (כגון: שהייה לרגל עבודה או לימודים בחו"ל; קשיים במכירת הדירה; מעבר זמני או נסיוני לעיר מגורים אחרת)". אולם, כפי שציינה בצדק ועדת הערר בפסק-דינה, לא נמצא שום תקדים, שבו נחשבה דירה לדירת יחיד, בלא שבעליה או מישהו מקרוביו יגור בה ולו תקופת זמן קצרה בלבד. על כן החליטה ועדת הערר: "לא ניתן, לעניות דעתנו, להתגבר על המציאות הקשורה בדירה נשוא ערר זה, דהיינו שאף אחד לא גר בדירה בתקופה שהיא היתה בבעלות ובחזקת העורר עד למכירתה" (ההדגשה שלי). פירוש ליברלי ניתן גם בע"א 208/79 [2] לעצם מהות המגורים, על-ידי החלטה, שחייל בשירות סדיר, שזכה בירושה בדירה, נחשב כגר בה לצורך ההוראה הנדונה על-ידי כך שהוא לן בה בחופשותיו בשנה הראשונה לשירותו אחת לחודש ובשנה השנייה אחת לשבועיים, ובה הכין לעצמו ארוחות קלות, ובה היו רהיטיו וחפציו, שהעביר מדירת אמו. אולם אין ללמוד מהחלטה זו, עליה מסתמך בא-כוח המערער בסיכומיו על המקרה שלפנינו, בו נעדר כליל יסוד המגורים, שנכלל במפורש בהגדרת "דירת יחיד". גם מתיקון החוק על-ידי חוק מס שבח מקרקעין (תיקון מס' 8), תש"ם-1980, שפורסם ב-10.7.80, לא יוכל המערער להיבנות. חוק מתקן זה הכניס שינויים רבים, ובכללם החליף את הגדרת "דירת יחיד" בהגדרה אחרת, הכוללת "יעוד למגורים", והסדיר מחדש את ענייני הפטור לדירות מגורים. השינויים, הנוגעים לענייננו, אינם חלים למפרע על המקרה, הנדון בערעור זה. בסיכום, נראה לי, שמסקנתה של ועדת הערר נכונה. למעשה גם בא-כוח המערער הכיר בכך שאין מקרהו נכלל בהגדרת "דירת יחיד" שבחוק החל, שכן הוא מבקש בראש סיכומי טענותיו לקבל את ערעורו "מאחר שיש הצדקה לראות בדירה דירתה היחידה של הרצלה ולו מטעמים של לפנים משורת הדין" (ההדגשה שלי). על יסוד כל האמור נראה לי, שיש לדחות הערעור, ובנסיבות העניין לפי העובדות ובהעדר סיכומים מטעם המשיב נראה לי, שראוי שלא יינתן כל צו להוצאות. הנשיא מ' לנדוי: אני מסכים. השופטת מ' בן-פורת: אני מסכימה. לפיכך הוחלט לדחות את הערעור ללא צו להוצאות. מיסיםמקרקעיןהגדרות משפטיותמס שבח