1. השאלה הדורשת הכרעה במסגרת תביעה זו, הינה כיצד יש לבחון את הצמצום בהכנסה של עובדת שכירה, לצורך קביעת זכאותה לקצבת נכות כללית. לטענת התובעת, התנאי של "צמצום בהכנסה" של לפחות 50%, בהתאם לסעיף 195(2) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, (להלן:"החוק"), צריך להבחן לפי ממוצע המשכורות החודשיות שהשתכרה במשך 90 ימים (רבעון), שלאחר "התאריך הקובע". מנגד, טוען הנתבע שאת "הצמצום בהכנסה" של לפחות 50%, צריך שיתקיים בכל אחד ואחד משלושת החודשים בציר הזמן של 90 ימים, החלים לאחר "התאריך הקובע", בהתאם לסעיף 195(2) לחוק. עובדות ורקע 2. התובעת חלתה בסרטן השד במהלך חודשים 7/04-6. ביום 19/8/04 היא הגישה תביעה לנתבע ונכותה הרפואית נקבעה בתחולה רטרואקטיבית מ-1/6/04. בהתאם לכך ולצורך בחינת זכאותה לקצבת נכות כללית בחודשים 9/04-7, נבדק הצמצום בהכנסתה בחודשים אלו. הנתבע דחה את תביעתה בטענה שהכנסותיה מעבודתה לא צומצמו בשיעור של לפחות 50%. 3. בדיקת וחישוב הצמצום בהכנסת התובעת שביצע הנתבע העלתה כי: בחודש 7/04 צומצמה הכנסתה ל-53%. בחודש 8/04 צומצמה הכנסתה ל-30%. בחודש 9/04 צומצמה הכנסתה ל-59%. בהתאם לנתונים הנ"ל, הרי אם בוחנים את הצמצום בהכנסה בצורה חודשית כטענת הנתבע, עולה כי בחודשיים מתוך השלושה, לא התקיים התנאי של צמצום בהכנסה של לפחות 50%, בעוד שאם בוחנים את הצמצום בהכנסה, באופן ממוצע, ביחס לשלושת החודשים כטענת התובעת, התוצאה המתקבלת הינה צמצום בהכנסה לכדי 47% ( 53/3 +30+59), ובמקרה זה כן תגיע לתובעת קצבת נכות כללית. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית: 4. סעיף 195(2) לחוק הביטוח הלאומי הרלבנטי לענייננו קובע כך: "נכה" - מבוטח, למעט עקרת בית, שבתוצאה מליקוי מתקיים בו אחד מאלה: (1)... (2) כושרו להשתכר מעבודה או ממשלח יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50% או יותר, הכול לפי כללים ומבחנים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה (לאי-כושר או לצמצום הכושר כאמור ייקרא להלן - אי-כושר להשתכר); לעניין פרק זה יראו כנכה גם מי שהיה עובד קטין בתכוף לפני שנגרם לו אי-הכושר להשתכר; "התאריך הקובע" - התאריך שבו, עקב הליקוי, נגרם למבוטח אי-כושר להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות, ובלבד שלא ייקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 15 החודשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד, ולא יובא בחשבון אי-כושר להשתכר אלא בתקופה של 15 החודשים האמורים." (ההדגשות לא במקור). 5. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות), התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות הצמצום") נקבעו ההגדרות הבאות: "2. קביעת צמצום בהשתכרות לשם קביעת שיעור הצמצום בהשתכרותו של מבוטח, לעניין הגדרת "נכה" שבסעיף 127כא לחוק, תובא בחשבון הכנסתו של המבוטח מעבודה או ממשלח יד בתקופה הקובעת, וכן הכנסתו החודשית מעבודה או ממשלח יד לאחר התאריך הקובע, כדלקמן : (1) ההכנסה שהייתה למבוטח בתקופה הקובעת תחושב באחוזים מהשכר הממוצע כפי שהיה בתוקף באותה תקופה (להלן - ההכנסה הקובעת); (2) ההכנסה שהייתה למבוטח לאחר התאריך הקובע תחושב באחוזים מהשכר הממוצע כפי שהיה בתוקף בתקופה שבה הייתה למבוטח אותה הכנסה (להלן -הכנסה לאחר התאריך הקובע); (3) שיעור הצמצום יקבע בהתאם לנוסחה הבאה: X 100 הכנסה לאחר תאריך קובע ההכנסה הקובעת 3. התקופה הקובעת [תיקון: תשמ"ח] התקופה הקובעת היא: (1) לגבי מי שלפני התאריך הקובע היה עובד - שני רבעונים שבחר מתוך 18 החדשים הרצופים שקדמו לתאריך הקובע ; (2) לגבי מי שלפני התאריך הקובע היה עובד עצמאי - שנת מס אחת שבחר מתוך שלוש שנות המס שקדמו לשנת המס שבה חל התאריך הקובע ; (3) לגבי מי שבתקופה שראשיתה תחילת שנת המס שקדמה בשלוש שנים לשנת המס שבה חל התאריך הקובע וסיומה בתאריך הקובע, היה עובד ועובד עצמאי, לסירוגין או בעת ובעונה אחת - תקופה קובעת שבחר לפי פסקה (1) או (2). 4. הכנסה של מבוטח שהיה עובד ועובד עצמאי בתקופה הקובעת ההכנסה שתובא בחשבון לגבי מבוטח שהיה עובד ועובד עצמאי כאמור בתקנה 3(3) היא - (1) בחר בתקופה קובעת בהתאם לתקנה 3(1)- הכנסתו מעבודה באותה תקופה; (2) בחר בתקופה קובעת בהתאם לתקנה 3(2) - הכנסתו מעבודה וממשלח יד באותה תקופה. 6. לטענת הנתבע שיטת החישוב המוצעת על ידי התובעת אינה יכולה להיות רלבנטית לעובד, אלא רק לעובד עצמאי. כבר עתה נציין כי יש לדחות טענה זו של ב"כ הנתבע, שכן בהתאם לחוק ולתקנות הצמצום, ההבדל העיקרי בין "עובד עצמאי" לבין "עובד", בנוגע לחישוב צמצום ההשתכרות, הינו בכך, שלצורך קביעת הנתון של ה"ההכנסה הקובעת" במכנה של הנוסחה המפורטת בתקנה 2(3) לתקנות הצמצום ושבהתאם לה בודקים את שיעור הצמצום בהכנסה, קבע מחוקק המשנה כי לגבי עובד, התקופה הקובעת הינה שני רבעונים מתוך 18 החודשים שקדמו לתאריך הקובע, אותם בוחר המבוטח ושבהם הייתה הכנסתו הכי גבוהה. ואילו לגבי העצמאי זו שנת המס שבוחר המבוטח, מתוך שלוש שנות המס שקדמו לתאריך הקובע. (ראה: עב"ל 1505/04 ויליאם חאיק נ. המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2006(4), 62.) 7. תקנה 2 לתקנות הצמצום קובעת כי לשם קביעת שיעור הצמצום בהשתכרות של מבוטח (גם עובד וגם עצמאי) תובא בחשבון הכנסה של המבוטח בתקופה הקובעת וכן הכנסתו החודשית מעבודתו לאחר התאריך הקובע. הנוסחה לחישוב שיעור הצמצום שמובאת בתקנה 2(3) לתקנות הצמצום מחשבת את שיעור הצמצום בהכנסה, לאור השוואת "הכנסה החודשית מעבודה לאחר התאריך הקובע", לעומת "ההכנסה הקובעת". בתקנות הצמצום, אין הגדרה של "ההכנסה הקובעת", אלא רק הגדרה של "התקופה הקובעת". לפי תקנה 3(1) לתקנות הצמצום, "התקופה הקובעת" לגבי עובד, הינה שני רבעונים שבחר המבוטח מתוך 18 החודשים הרצופים שקדמו לתאריך הקובע, ואילו לפי תקנה 3(2) לתקנות הצמצום, "התקופה הקובעת" לגבי עצמאי, הינה שנת מס אחת שבחר המבוטח מתוך שלוש שנות מס שקדמו לשנת המס שבה חל התאריך הקובע. הנה כי כן, ולמרות שהדבר אינו מצוין במפורש בתקנות הצמצום, כדי להגיע לנתון של "ההכנסה הקובעת" לגבי עובד, יש לחשב הכנסה חודשית הממוצעת בשני הרבעונים שבחר המבוטח, ואילו במקרה של עצמאי יש לחשב את ההכנסה החודשית הממוצעת לפי נתוני ההכנסה בשנת המס שבחר המבוטח. המסקנה לפיה "ההכנסה הקובעת", הינה ממוצע ההכנסה החודשית בשני רבעונים לגבי עובד, וממוצע ההכנסה החודשית בשנת המס שנבחרה ע"י עצמאי, הינה מחויבת המציאות וההיגיון, שאם תאמר אחרת, קרי, שבמכנה של הנוסחה יש לשים את סה"כ ההכנסה בשני הרבעונים, או בשנת המס, לעולם אין מגיעים למצב של צמצום בהכנסה וחישוב פשוט מראה תוצאה זו. ללמדך, שהנתון של "ההכנסה הקובעת" לגבי עובד ושאותו יש לשים במכנה של הנוסחה המפורטת בתקנה 2(3) לתקנות הצמצום, שווה להכנסה החודשית הממוצעת בשני הרבעונים שנבחרו ע"י העובד המבוטח. לאור זאת, ולצורך חישוב הצמצום בהכנסה, יש להתחשב בהכנסה החודשית, שלאחר התאריך הקובע, וזה הנתון שיש לשים במונה של הנוסחה שבתקנה 2(3) לתקנות הצמצום, ואילו במכנה של הנוסחה, יש לשים את הנתון של "ההכנסה הקובעת", קרי, בעובדת, ההכנסה החודשית הממוצעת בשני הרבעונים שבחר העובד כמתחייב מתקנה 3(1) לתקנות הצמצום. 8. על פניו עולה, כי תקנות הצמצום באות לחשב את הצמצום בהכנסה, בהתאם לנתוני ההכנסה חודשית של המבוטח (משכורת חודשית לגבי שכר, והכנסה חודשית ממוצעת לגבי עצמאי) לאחר התאריך הקובע, לעומת נתוני ההכנסה החודשית הממוצעת (בשני רבעונים, מתוך 18 חודשים רצופים לפני היום הקובע לגבי עובד, והכנסה חודשית ממוצעת בשנת מס שבוחר העצמאי מתוך 3 שנים שקדמו לתאריך הקובע). הנה כי כן, אין בנוסחה שעל פיה מחשבים את הצמצום בהכנסות, כדי לתמוך בטענת הנתבע כי הצמצום בהכנסה במובן סעיף 195(2) לחוק, צריך שיתקיים בכל אחד ואחד משלושת החודשים, על ציר הזמן של 90 ימים. למעשה תקנות הצמצום קובעות את דרך חישוב שיעור הצמצום בהכנסה בחודשים שלאחר התאריך הקובע, אך זה מהווה רק השלב הראשון בבחינת הצמצום בהכנסה, אותו יש להמשיך לבחון בהתאם לסעיף 195(2) לחוק. 9. סעיף 195(2) לחוק מגדיר "נכה" כמי ש- "...השתכרותו בפועל צומצמה עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50% או יותר...". והשאלה היא מדוע נקט המחוקק בדיבור: "בין בבת אחת ובין בהדרגה". הכלל הוא שאין המחוקק משחית את מילותיו לריק. מכאן צירוף דיבור זה יחד עם הגדרת התאריך הקובע שבסיפא של סעיף 195(2) לחוק המגדיר את "התאריך הקובע" כתאריך שבו עקב הליקוי נגרם למבוטח אי-כושר להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות, מצדדת דווקא בטענת התובעת לפיה, הצמצום בהכנסה אליה התכוון המחוקק, גם לגבי עובד וגם לגבי עצמאי, הינו צמצום של 50% לפחות בהכנסה החודשית הממוצעת המחושבת לפי ממוצע ההכנסה בתקופה של 90 ימים רצופים, לאחר התאריך הקובע. במלים אחרות, הצמצום בהכנסה צריך להיבחן לפי ממוצע הצמצום בשלושת החודשים, 90 הימים הרצופים שהם הרבעון הרלבנטי, אחרי התאריך הקובע, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 195(2) לחוק. 10. הפרשנות הנ"ל עולה בקנה אחד עם מגמת חוק הביטוח הלאומי, בכל הקשור לצורך בדיווחים ובתשלומים ובחישוב ההכנסות, הן של העצמאי והן של השכיר. מערכת המיסוי במדינה מבוססת על דיווחים שנתיים ועל קביעת תקרות של הכנסות, גם של שכירים לחישוב דמי הביטוח המשולמים על ידי המבוטחים. כך למשל לא יכול מבוטח שכיר לסכם עם מעסיקו שזה ישלם לו שכר חודשי נמוך הפוטר אותו מתשלום דמי ביטוח לנתבע, ורק בסוף השנה לתת לו שכר עבודה חודשי מופקע, תוך ניצול התקרה לתשלום דמי ביטוח עבור שכיר. זאת ונוסיף, שהגיון הדברים אומר כי לו היה חפץ המחוקק שחישוב צמצום הכנסתו של העובד המבוטח, בניגוד לעובד העצמאי, יעשה ביחס לכל חודש וחודש, הוא היה קובע זאת במפורש ומעמיד למול כל חודש לקות, חודש מהתקופה שטרם הליקוי. אך, כאמור, המחוקק בחר להעמיד לצורך השוואה, בשני המקרים הן של עובד והן של עצמאי, תקופה שלפני הליקוי, אל מול תקופה שלאחר הליקוי. 11. לאור האמור לעיל, אנו קובעים שהדין עם התובעת, וכי אופן חישוב הצמצום בהשתכרות צריך להיעשות לפי ממוצע השתכרותה הכוללת ב-90 ימים רצופים, שלאחר קרות הלקוי, ולאחר התאריך הקובע, היינו, לפי ממוצע הצמצום החודשי בהשתכרותה של התובעת בשלושת החודשים (התקופה של 90 ימים). חישוב כזה מראה בנסיבות העניין כי ממוצע שיעור הצמצום בהכנסת התובעת, בשלשת החודשים הרלבנטיים 9/04-7, עולה על 50%. שכן חיבור שיעור ההכנסה בשלשת החודשים וחלוקתם בשלשה מראה הכנסה ממוצעת בשיעור של 47%, (53+ 59 + 30, לחלק ב-3 = 47.3% ), כלומר הצמצום בהשתכרות התובעת בתקופה של 90 הימים לאחר התאריך הקובע, הינו בשיעור של 52.7%. סוף דבר 12. לאור שיעור הצמצום בהכנסת התובעת בתקופה הרלבנטית לתביעה, שהוא מעל 50% זכאית התובעת להכרה בה כנכה בהתאם לסעיף 195(2) לחוק ומתוקף זאת היא זכאית לקצבת נכות כללית עקב שיעור צמצום בהכנסותיה שהוא גבוה 50% בתקופת המחלוקת, בחודשים 9/05-7. 13. התביעה מתקבלת ועל הנתבע לשלם לתובעת בהקדם, בהתאם לחוק ובכפוף להתקיימותם של יתר תנאי הזכאות, את קצבת הנכות המגיעה לה בגין החודשים 9/04-7. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת שלא הייתה מיוצגת בהליך שבפנינו, הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח, תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הגדרות משפטיותביטוח לאומי