1. לפנינו ערעור על החלטת ועדת ערר לילד נכה (להלן- הועדה) מיום 27/05/04 אשר קבעה כי בנו של המערער, הילד ל' (להלן : "ל'", "הילד") אינו זכאי לגמלת ילד נכה. ל' הוא יליד 06/12/99, וסובל מאלביניזם, ליקוי בגינו סובל הוא מקשיים תפקודיים שונים ופגם בראייה. 2. להלן עיקר טענות ב"כ המערער: א. הועדה הרפואית בדרג ראשון , וכן הועדה הרפואית לעררים טעו בקובעם כי הילד אינו נכה כהגדרת החוק . ב. הועדה לא בדקה את הילד כמו שצריך , ושלחה לביתו בודק שאינו מיומן , שערך אצלו בדיקה שגרתית בלבד. ג. כמו כן לא בדקה את המסמכים הרפואיים והבדיקות בתחום העיניים שמצביעות על ליקויי ראיה בשתי העיניים. 3. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב: א. הילד נבדק ע"י רופא עיניים ומבדיקה זו עלה שלא ניתן להעריך את ליקוי הראייה בצורה מדויקת , ולכן המסקנה היא כי המערער אינו עונה על התנאים שבחוק. לא למותר להזכיר שוב כי מסקנה זו של הועדה הינה מסקנה רפואית - עובדתית , ואף בה אין סמכות להתערב. ב. החלטת הועדה היתה כדין , ולא נפל בה פגם משפטי כלשהו. הועדה ישבה בהרכב נכון , וכן היו בפניה כל המסמכים הרלוונטים. 4. יש לומר כי בסיכומיו מתייחס ב"כ המערער , לטיעונים אודות טעויותיה של הועדה הרפואית בדרג ראשון . דע עקא שלא על כך נסב הערעור דנן אלא על החלטת הועדה מיום 27/05/04 היא ההחלטה נשוא הערעור, דהיינו הועדה הרפואית לעררים. אשר על כן, אין מקום לטיעונים בדבר טעויות לכאורה שנפלו בפעולות הועדה הרפואית הראשונה (מדרג ראשון) , על כך עירער כבר המערער בפני הועדה לעררים, ובית דין זה מוסמך להתערב אך ורק בפעולותיה או מסקנותיה של הועדה מהסוג האחרון. 5. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה—1995 (להלן - החוק) קובע כי: "החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד , לפני בית הדין האזורי לעבודה… " ההלכה הפסוקה קבעה כי "… בתי הדין לעבודה מוסמכים לדון בערעורים על החלטת הועדה הרפואית לעררים רק בשאלות משפטיות ובית הדין נעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות או שאלה שבעובדה… ". (ראה פס"ד עב"ל 10014/98 יצחק הוד נגד המלל פד"ע כח 162). עוד נפסק כי "... בית דין לא ייטול לעצמו את הסמכויות שהמחוקק הועיד לועדות רפואיות אלא במקרים יוצאים מן הכלל, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי...". (ראה דב"ע לה/01-345 מועלם נגד המלל, פד"ע ז 353, 356). במקרה דנן, המערער העלה מספר טענות רפואיות ו/או מקצועיות שונות , אלא שכאמור לעיל , אין מוקנים לבית הדין הסמכות וגם לא הכלים להתערב בהן. 6. תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד הנכה), התשנ"ח -1998 (להלן: "התקנות") קובעות, לענייננו, את ההגדרות הבאות - "ילד נכה" כל אחד מאלה: 1. ילד התלוי בעזרת הזולת. 2. ילד הזקוק להשגחה מתמדת. 3. ילד עם ליקוי מיוחד. 4. ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד. "ילד התלוי בעזרת הזולת" -- ילד שמלאו לו 3 שנים ואשר כתוצאה מליקוי גופני, שכלי או נפשי הנובע ממחלה, תאונה או מום מלידה, הוא תלוי בעזרת הזולת באופן החורג במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו בביצוע פעולות יומיום תקופה של 90 ימים רצופים לפחות, אף אם תקופה זו, או חלק ממנה, חלים בתכוף לפני הגיעו לגיל 3; "ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד" - ילד שמלאו לו 90 ימים, אשר רופא מומחה שהמוסד הסמיכו לכך קבע כי בשל מחלה כרונית קשה הוא זקוק לטיפול רפואי כמפורט בתוספת הראשונה. "ילד עם ליקוי מיוחד" - ילד שרופא מומחה למחלות ילדים, אשר המוסד הסמיכו לכך, קבע כי מתקיים בו אחד הליקויים המנויים בתוספת השניה. "ילד הזקוק להשגחה מתמדת" - ילד שמלאו לו 90 ימים אשר רופא שהמוסד הסמיכו לכך, קבע כי בשל ליקוי חמור או מחלה כרונית הוא זקוק להשגחה מתמדת צמודה ופעילה של הזולת למניעת סכנה ברורה ומיידית לגופו של הילד או לאחרים, ושעל כן לא ניתן להשאיר את הילד ללא השגחה כאמור, אף לא לזמן קצר ביותר". עיון בפרוטוקול הועדה לעררים, מראה כי זו התכנסה לראשונה ביום 24/02/04 ורשמה מפי אימו של ל' את הדברים הבאים - "לדברי האם צריכה לעזור לו לשתות, בשירותים מושיבה אותו על האסלה ומנקה לו, נתקל בחפצים בבית ונופל, האם עוזרת לו להתלבש, מכניסה אותו למקלחת ורוחצת אותו, כולל פנים וידיים". הועדה ביקשה לבדוק את ל' וציינה את הדברים הבאים - "ילד עם אלביניזם וניסטגמוס בולט, ניכר שהילד אינו רואה, תלוי מאד בהוריו, פחדן וחשדן, פרט לאלביניזם הבדיקה הגופנית תקינה. לא שיתף פעולה בבדיקת היכולת התפקודית שלו". לאחר שציינה את חוסר יכולתה לקבוע ממצאים בדבר היכולת התפקודית בגין אי שיתוף פעולה, ציינה הועדה את הדברים הבאים - "מדובר בילד בן כ - 4 שנים, שבבדיקת ראייה שעבר צויין במפורש שלא ניתן להעריך את ליקוי הראייה בצורה מדוייקת, וההערכה היא שהוא רואה למרחק בין חצי מטר למטר. לדברי האם מתקשה בכל תפקודי היום יום , ובבדיקה היום לא ניתן היה לבדקו עקב חוסר שיתוף פעולה. הועדה מבקשת לבצע ביקור בית ע"י אחות מורת בית לעוורים ותסיים הדיון בהעדרו". ביום 16/04/04 בוצע ביקור בבית הילד , ונערכה לו הערכת תלות ע"י אחות בריאות הציבור. בדו"ח שערכה האחות, צויינו הממצאים הבאים - לעניין ניידות בתוך הבית: בביקור הולך חופשי , לא נתקל ברהיטים או בחפצים כלל לא נופל.ממצא: "מהלך באופן חופשי". לעניין הלבשה: בביקור לבקשתי חלץ סנדל ולבש חולצה בעצמו , לא הצליח לכפתר כפתור. עקב התנגדות ההורים , לא הדגים לבישת מכנסיים , אך תנועות גופו , וידיו , חופשיות , מהתרשמותי אין מניעה שילבש בעצמו גם מכנסיים. זקוק לעזרה בכיפתור כפתור".ממצא: "זקוק לסיוע קל". לעניין רחצה: בביקור לא הדגים פעולת רחצה עקב התנגדות ההורים , מדווחה של האם היא רוחצת אותו בכל חלקי גופו , מהתרשמותי זקוק לעזרה מלאה ברחצה ללא חריגה מבני גילו. ממצא: "זקוק לעזרה מלאה ללא חריגה נכרת מבני הגיל". לעניין אכילה: בביקור לבקשתי הדגים שתיה מכוס ואכל שוקלד שהחזיק בידו , מדווח האם זקוק לעזרה באכילה עם סכו"ם מהתרשמותי דבריה משקפים את המצב. ממצא: "זקוק לעזרה חלקית באכילה או בשתיה". לעניין הפרשות: לדברי האם הילד שולט בשתי סוגריו , ביום ובלילה מגיע לשרותים שם עושה את צרכיו. האם מדווחת שזקוק לעזרה בניידות ובהרמת והורדת מכנסיים. מתנועות ידיו התרשמתי שאין מניע שיוריד ויירים מכנסיים מעבר לעכוז בבוקר הילד הולך חופשי ללא תמיכת אמו לחדר ולא נתקל בחפצים. ממצא בסעיף ניידות - עצמאי בשרותים" ממצא בסעיף הלבשה - עצמאי בהרמת והורדת מכנסיים". האחות ציינה כי לדעתה ל' לא זקוק לנוכחות קבועה של הזולת, וגם לא להשגחה מתמדת. יש לומר כי עיון בדו"ח שנערך ע"י האחות מראה פירוט והנמקה של כל מסקנה וממצא, ואין למצוא בסיס לטענה הסתמית שנטענה מצידו של המערער, לפיה "הועדה שלחה אדם לא מיומן" , או שנערכה "בדיקה שגרתית". לאור ממצאי הערכת התלות בדו"ח ביקור הבית, יחד עם ממצאיה בבדיקה במהלכה בדקה את ל' - החליטה הועדה שאינו עונה על הגדרת ילד נכה. 7. באשר לטענה כי הועדה לא בדקה את כל המסמכים הרפואיים נאמר כי המערער לא הפנה למסמך ספציפי שהועדה לא התייחסה אליו , אלא הסתפק בהעלאת טענה כללית בלבד. יש לציין כי כמפורט בראשית הפרוטוקול, בפני הועדה עמד כל החומר הרפואי וחזקה היא כי הועדה אכן עיינה בו, מה גם שאין כל חובה על הועדה להידרש במישרין לכל מסמך הנכלל בחומר הרפואי המונח בפניה. אומר גם כי לא מצאתי כל פגם משפטי בקביעת הועדה לפיה אין מקום לראות את ל' שילד הזקוק להשגחה מתמדת או התלוי בעזרת הזולת במידה החורגת באופן ניכר מבני גילו. יחד עם זאת, לא נחה דעתי באשר למיצוי הבדיקה בתחום ליקוי הראייה ממנו סובל הילד, לצורך מתן מענה על השאלה האם עונה הוא על הגדרת "ילד עם ליקוי מיוחד" אשר מופיעה בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה) תשנ"ח 1998, לפיה יוגדר כילד עם ליקוי מיוחד - "(3) ילד שחדות הראיה בכל אחת מעיניו פחותה מ-3/60 או ששדה הראיה בכל אחת מעיניו הוא פחות מ-200, והכל עם תיקון ובתנאי שמלאו לו 90 ימים וטרם מלאו לו 3 שנים; לענין זה יראו את חדות הראיה בעין שבה קיים אבדן של - (א) 2 רבעים עליונים של שדה הראיה, או יותר - כאילו היא נמוכה ב-2 דרגות מחדות הראיה שנמדדה באותה עין; (ב) רבע תחתון של שדה הראיה או יותר - כאילו היא נמוכה ב-3 דרגות מחדות הראיה שנמדדה באותה עין; (ג) 2 רבעים תחתונים של שדה הראיה, או יותר - כאילו היא נמוכה ב-6 דרגות מחדות הראיה שנמדדה באותה עין". "חלק ג' (1) ילד עם ליקוי ראיה כאמור בפרט (3) בחלק ב', שמלאו לו 3 שנים". הועדה, בענייננו, התרשמה מליקוי ראייה חמור, וציינה זאת בפרוטוקול ישיבת יום 24/02/04. הועדה הוסיפה וציינה כי בבדיקות הראייה שנערכו לא ניתן היה להעריך במפורש את הליקוי המדוייק בגין אי שיתוף פעולה, וההערכה היא שהוא רואה למרחק של בן חצי מטר למטר. לא מצאתי שהועדה דנה מפורשות בשאלה האם ל' עונה על ההגדרות הרפואיות שצוטטו לעיל. אציין כי סבורני שגם אם הועדה הייתה בדיעה שמבדיקות העיניים שבפניה לא ניתן למצוא קביעה חד משמעית בכל הנוגע למצבה המדוייק של ראייתו של ל' , שומא היה עליה לפעול באחת מכמה דרכים - או להפנות את ל' לבדיקות חוזרות, בפני מומחה לרפואת עיניים לילדים או מומחה מתאים אחר שמתאים לעובדה שעסקינן בילד בן כארבע שנים, או לקבוע באופן חד משמעי שמהממצאים שהצטברו בפניה, יש בידיה להסיק של' עונה (או אינו עונה) על ההגדרה המדוקדקת שבתקנות, תוך שהיא מנמקת את מסקנתה. הועדה לא עשתה כן, ובכך, ובכך בלבד, מצאתי משום טעות משפטית בפעולותיה. 8. אשר על כן הנני מורה על השבת עניינו של ל' בפני הועדה לעררים על מנת שתתתן מענה חד משמעי , ברור ומנומק, לשאלה האם יש לראות בל' ילד עם ליקוי רפואי מיוחד לאור ליקוי הראייה ממנו הוא סובל. בנסיבות העניין , הנני מורה למשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ בלצירוף מע"מ. 9. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. קטיניםהגדרות משפטיות