לפניי ערעור שהגיש המערער כנגד החלטתו של כב' הרשם משה כהן מיום 20.4.09, לפיה מאחר והתביעה שהוגשה על ידי המערער - התובע הינה תביעה לתשלום פיצויים מכח פוליסת ביטוח, על התובע לשלם אגרה כבתביעה כספית ולא כבתביעה לנזקי גוף. בהחלטתי מיום 10.5.09, הוריתי על צירופה של פרקליטות מחוז תל-אביב כמשיבה נוספת בערעור, הואיל והערעור דן בתשלום אגרת תביעה. כן הורתי לצדדים להגיש עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב. בהתאם להחלטתי, עיקרי טיעון מטעם המערער הוגשו ביום 8.6.09. עיקרי טיעון מטעם המשיבה 1 הוגשו ביום 29.7.09. עיקרי טיעון מטעם המשיבה 2 הוגשו ביום 21.7.09. המערער הגיש כנגד המשיבה 1 (להלן: "חברת הביטוח"), תביעה לפיצויים בגין אובדן כושר עבודתו ובגין נכויותיו הנטענות מכח פוליסות לביטוח חיים לפיהן היה מבוטח אצלה. התביעה הוגשה על ידי המערער לאחר שחברת הביטוח שילמה למערער תגמולי ביטוח ושיחררה אותו מתשלום פרמיות לתקופה שעד ליום 1.5.05, או אז למן מועד זה דחתה את המשך אישור התביעה בטענה שהמערער אינו מצוי באובדן כושר עבודה. (רא סעיף 7 לכתב התביעה). לטענת המערער, תביעתו הינה תביעה לנזקי גוף ולפיכך שולמה על ידו אגרה כדין, בהתאם לתקנה 5(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז - 2007 (להלן: "תקנות האגרות"). המערער מפרט במסגרת ערעורו פסיקה ואסמכתאות התומכים בטיעוניו. המחלוקת שבין הצדדים מעלה, איפוא, את השאלה שנדונה בפני מספר בתי משפט ביחס לסיווג התביעה ולאגרה שעל התובע לשלם עם הגשתה. המבקשת טוענת כי בהיות תביעת המשיב תביעה לתגמולי ביטוח המדובר בתביעה חוזית על סכום קצוב ולא תביעה לנזקי גוף. מנגד טוען המשיב כי תביעתו הינה תביעה בגין נזקי גוף שהוסבו לו. המסגרת הנורמטיבית: בסעיף 83(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, נקבע כדלקמן: "83(א)שר המשפטים רשאי להסדיר בתקנות: (1)... (2)... (3)אגרות שיש לשלם בבתי משפט ובמשרדי ההוצאה לפועל והפטור מהן; (4)... (ב)תקנות לפי סעיף קטן (א)(3) טעונות אישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת". מכוח הסמכה שבחוק, הותקנו על ידי שר המשפטים (ובאישור ועדת החוקה) תקנות האגרות. על פי תקנה 2 לתקנות: "2(א)המביא הליך לבית משפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבועה בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין. (ב)כלל הליך כמה סעדים, תשולם אגרה לפי פרט אחד בלבד מבין הפרטים המפורטים בתוספת לגבי אותו הליך, לפי הסכום הגבוה. (ג)לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה. (ד)-(ז)... (ח)בעד הפעולות המפורטות בתוספת תשולם אגרה ויחולו הוראות התקנות, בשינויים המחויבים". בסעיף 1 לתוספת לתקנות האגרות החדשות, נקבע כי בתביעה המוגשת לבית המשפט המחוזי "לסכום כסף קצוב" יהיה שיעור האגרה: "2.5% מהסכום הנתבע בערכו בעת הגשת התובענה ו-1% מהסכום הנתבע בעבור כל סכום שמעל 20,000,000 שקלים חדשים". לעומת זאת, בתקנה 5(א) לתקנות האגרות, נקבע: "5.אגרה בתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף (א)בתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף תשולם אגרה לפי פרטים 2 או 9 בתוספת, לפי העניין ...". סעיף 2 לתוספת עניינו ב"תביעה לפי תקנה 5" המוגשת לבית משפט השלום, ואילו סעיף 9 לתוספת עניינו בתביעה שכזו המוגשת לבית המשפט המחוזי. האגרה על פי סעיף 2 לתוספת הינה בסכום קצוב של 5,641 ש"ח, ואילו האגרה לפי סעיף 9 לתוספת הינה בסכום קצוב של 35,254 ש"ח. בסעיף ההגדרות שבתקנות האגרות מופיעה ההגדרה דלהלן: "'תביעה לפיצויים בשל נזק גוף' - לרבות תביעה לשיפוי או לפיצוי על תשלום פנסיה, תגמולים וכל הוצאה אחרת ששולמו או שישולמו בשל נזקי גוף, לרבות תביעה לפי חוק הפיצויים (לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 - י"א)". הגדרה זו שבתקנות אינה מגדירה תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף ואין בה אלא את המפורט בה באשר לתביעה שכזו. מכאן, שעולה השאלה האם מתקין התקנות התכוון כי תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף תכלול כל עילה של נזקי גוף, שאז תשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח נכללים בה או שמא יש להבחין בין נזקי גוף בלתי קצובים לבין נזקי גוף המשולמים מכוח הפוליסה שהם קצובים ואז יחוייב התובע בתשלום אגרה כמקובל בתביעה כספית ובשיעור של 2.5% מסכום התביעה. המשיבות מבקשות להסתמך בעיקר על פסק דינה של כב' השופטת הילה גרסטל בע"א 3805/98 רם נ' אררט (לא פורסם) בו נקבע כי האגרה תחול לפי סיווג תביעה כספית ולא לפי סיווג תביעה לנזקי גוף.. כב' השופטת הילה גרסטל הבהירה בפסק הדין כי האבחנה בין נזקי גוף לבין תביעות כספיות נעשתה בתקנה משום היעדר היכולת להעריך בשלב הגשת התביעה את גובה הנזק. מקום שניתן להעריכו ולתבוע סכום כספי יש לשום את האגרה לפי אותו סכום. (יצוין כי רע"א 8192/98 שהגיש התובע על ההחלטה הנ"ל נדחתה ע"י בית המשפט העליון). בדרכה של כב' השופטת הילה גרסטל נפסק בין היתר בת"א (שלום ת"א) 3478/06 מנעם חסון נ' הראל בש"א 2073/05 הראל נ' טביביאן וכן בבש"א 21924/04 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' גבריאל אבן. המערער מבקש להסתמך על שנפסק ברע"א 5237/06 מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט, המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות נ' ראלב מנסור ואח', תק-על 2008(3), 173, עמ' 184, שם הביע כב' השופט רובינשטיין דעתו לעניין פרשנותן של תקנות האגרות וציין כדלקמן: "מסכים אני לפסק דינו של חברי השופט אלון. אוסיף אך זאת: במועדון הפרשני חבר גם השכל הישר. פרשנות ההגדרות שבתקנות האגרות צריך שתהא כזאת שתאזן - מזה - בין אינטרס ציבורי ופרטי שלא לנעול דלת בפני תובעים, ומתקיני התקנות סברו שנזקי גוף הם מן המכלול המצדיק גישה ליברלית כדי לאפשר לאדם שאין ידו משגת לתבוע את נזקיו במלואם; דבר זה הוא אחד הביטויים של זכות הגישה לערכאות בשיטתנו המשפטית (ראו רע"א 10498/06 מגדלי ישי נ' עירית תל אביב (לא פורסם) פסקה ד(2) והאסמכתאות דשם; כן ראו ש' לוין פרוצדורה אזרחית סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג), 4-5; ובין - מזה - אינטרס ציבורי חשוב אף הוא, שלא לאפשר שטף תביעתי לא מוגבל בענין נזקי גוף בשעה שאין תקרה ואין אגרה על פי אחוזים אלא בסכום קבוע, ו"השמים הם הגבול", על כל המשתמע". כן מבקש המערער להסתמך על שנפסק בת.א. 15195/07 כלל חברה לביטוח נגד אילן אליעזרוב, שם אומצו לטענתו הדברים הנ"ל שנאמרו על ידי כב' השופט רובינשטיין. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי החלטת הרשם בדין יסודה, ולפיכך דין הערעור להידחות. הנני סבור כי אין בפסק הדין הנ"ל שניתן בעניין מנסור, כדי לסייע בידי המערער בטענותיו, וכדי לשנות מההלכה המנחה בעניין זה. נסיבות המקרה שנדון בעניין מנסור כלל אינן דומות למקרה שלפניי ולפיכך אין לטעמי מקום להקיש משנפסק בו לענייננו. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בת.א. 12276/07 מנחם קופרמינץ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ: "רק לאחרונה (ביום 6.7.08) ניתן פסק דין מנחה בנושא זה ע"י בית המשפט העליון רע"א 5237/06 מדינת ישראל-המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות נ' ראלב מנסור ואפנה לקביעתו של כב' הש' אלון "סיווגה של תביעת נזק, לעניין תקנות האגרות, תיעשה בראש וראשונה בהסתמך על העובדות, על עילות הנזק ועל ראשי הנזק, כפי שאלה נטענים ונתבעים בכתב התביעה" או במילים אחרות מבחן "העילה". עילת הנזק המתוארת בכתב התביעה הינה עילה חוזית ולכן על התובע לשאת בתשלום האגרה כבכל תביעה כספית אחרת". כך גם ממש בעניינו. (ראה סעיפים 9-8 לכתב התביעה). אוסיף לציין כי מקובלת עליי טענת המשיבה 2 , שהועלתה בסעיף 10 לעיקרי הטיעון שהוגשה מטעמה, לפיה המערער תובע את המשך תשלום תגמולי הביטוח מאת חברת הביטוח למן היום שאלו הופסקו להשתלם לו, ולפיכך ממילא אלה ידועים למערער וניתנים לחישוב בנקל בחישוב אריתמטי פשוט. בשולי הדברים, אציין כי אף כב' השופטת טאובר ציינה במסגרת החלטתה בעניין אליעזרוב הנ"ל, עליה מבקש המערער להסתמך, כי אף לדידה טרם הכריע בית המשפט העליון בשאלה זו לגופה. אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות הערעור בסך 2,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין. נזקי גוףאגרת בית משפטאגרה