רקע עובדתי 1. התובע עבד בשרות הנתבעת כקצין בטחון וכפקיד קבלה. 2. הנתבעת הינה בית מלון באילת. 3. על יחסי הצדדים חל בין היתר ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות. 4. התובע הגיש תביעה לתשלום הפרשי שכר המגיעים לו לטענתו בגין עבודתו בשרות הנתבעת מיום 1.11.00 ועד ליום 31.8.02 בסך כולל של 9,647.10 ש”ח. בנוסף, תבע התובע פדיון חופשה שנתית בסך של 214.98 ש”ח והחזר ניכוי מקדמות שלא שולמו בסך של 1,560 ש”ח. לתביעתו צרף התובע חוות דעת חשב שכר. 5. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה את זכאות התובע להפרשי תשלום הנתבעים על ידו וטענה, כי שילמה לתובע את מלוא השכר המגיע לו על פי כל דין לרבות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. הנתבעת טענה, כי מטבלת החישובים שצורפה לתביעת התובע לא ניתן להבין את מהות הפרשי השכר הנתבעים על ידו וגם חוות הדעת שהוגשה מטעמו אינה יכולה לשמש כבסיס לתביעה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע טועה בחישוביו לעניין פדיון החופשה הנתבע על ידו וכן כי קיבל את כל המגיע לו במסגרת שכר 12/02 ו-1/03. 6. המחלוקת בין הצדדים כוללת בתוכה מחלוקת הן בפן העובדתי, הן בפן המשפטי. הפן העובדתי - מתייחס בעיקר לשאלה מה היו שעות עבודתו של התובע בפועל וניכויי השכר. הפן המשפטי - מתייחס לשאלה כיצד יש לחשב את שכר התובע וזכויותיו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי החלות על הצדדים וכן לשאלת חלותו של צו הרחבה לקיצור שבוע העבודה במשק ל - 43 שעות. שעות העבודה 7. התובע בחישוביו מתבסס על דף רישום הנוכחות של המלון ומעיד, כי עבודתו התבצעה על-פי משמרות אליהן זומן (בשעות עגולות) כאשר נדרש להגיע למלון כ-10 דקות עד רבע שעה קודם למשמרת לצורך ביצוע חפיפה עם המשמרת הקודמת. לטענתו, הסתיימה המשמרת בשעה עגולה. הנתבעת טענה בסיכומיה לעניין השעות הנטענות על-ידי התובע, כי אין עובד יכול לחייב מעביד בתשלום על דקות בהן הקדים למשמרת כאשר לא קיבל כל אישור לעבודתו זו. התובע בעדותו העיד כי - "המשמרת היתה אמורה להתחיל כביכול בשעה עגולה, אך מגיעים לפני לצורך חפיפה, כדי לראות שהכל בסדר. אם רשום שהגעתי ב 16:00 זה אומר שהגעתי בדיוק בדקה ולא הגעתי לחפיפה. החפיפה מתבצעת 10 דקות לפני המשמרת... אם כתוב שהגעתי ב - 23:18 זה אומר שהמשמרת התחילה ב -23:00. משמרות בוקר התחילו בשעה 7 ומשמרת ערב בשעה 15:00 או 16:00.....משמרת לילה התחלק בין הקבלה לביטחון בקבלה זה בשעה 23:00 ובבטחון זה 23 או 24. המשמרת התחילה ברגע שהדפסתי כרטיס וזה כאשר הגעתי ב - 6:45 אך יש חפיפה ויש דברים שצריך לבדוק לפני. מי שאמור להחליף אותי אמור להגיע 10 דקות לפני תום המשמרת שלי. אני אמור לסיים את המשמרת ב- 16:00 וללכת." ובחקירתו הנגדית ציין - "ש. לגבי הנושא של חפיפה במשמרות, האם ידעת מראש על המשמרות שלך ת. קיבלנו את זה בתור סידור עבודה שבוע לפני. ש. סידור המשמרות היה לפי משמרת בוקר ת. סידור המשמרות ציין שעת התחלה . ש. קיבלת סידור עבודה לשעה 8 בבוקר האם קיבלת הוראה להגיע בשעה רבע לשמונה ת. זה חלק מנוהלי העבודה. אם הגעתי בשעה 8 או שמונה ודקה הוא אמר לי למה איחרתי ואם הגעתי בשעה 8 נשאלתי למה לא הגעתי בזמן לחפיפה. ש. אם זה נכון מה שאתה אומר אז אתה עבריין, רוב המקרים הגעת בשעה עגולה ת. מעולם לא איימו בפיטורים, העירו לי בע"פ על איחורים." 8. עיון ברישום השעות מעלה, כי התובע לרוב הגיע בשעה עגולה. התובע טען כי רישום הנוכחות תוקן על ידי המנהל ואולם הוא עצמו מסתמך על רישום זה ולא מציג כל רישום אחר ואף ציין כי לא פנה בעניין זה במהלך כל תקופת עבודתו. יתר על כן, מעדותו עולה כי עד שפנה לחשב השכר, סבר כי התשלום מבוצע על פי המשמרת. לטענתו, רק עת הגיע לחשב השכר נאמר לו כי הוא זכאי לתשלום על פי רישום השעות. על כן כעולה מדבריו של התובע עצמו, העמיד עצמו לרשות המעביד על פי שעות המשמרת אשר סבר כי הן שעות עבודתו. 9. במקרים הבודדים בהם אין הדו"ח מציין שעות עגולות, לרוב מדובר במקרים בהם איחר התובע לעבודתו ובגין כך אין הוא זכאי לדבר ואילו במקרים הספורים בהם הקדים להגיע, לא היתה גרסתו לפיה, עשה זאת לצורך חפיפה מהימנה על בית הדין שכן לא עלה כי עשה זאת כדבר שבשגרה על פי הנחיות המעביד אלא על פי נוחותו שלו. 10. באשר לשעות מעבר לשעות המשמרת, התובע עצמו ציין כי המשמרת הסתיימה בשעה עגולה וכי מחליפו היה עורך חפיפה 10 דקות קודם לכן. לפיכך, אין הוא זכאי לתשלום מעבר לשעות המשמרת אלא ככל שיוכיח שעבודתו התארכה לבקשת המעביד. התובע לא עמד בנטל להוכיח זאת. משכך, טענתו כי עבד קודם או מעבר לשעות המשמרת וכי הוא זכאי לתשלום בגין כך - נדחית. שעות הפסקה 11. התובע העיד, כי אין לו כל טענה בעניין ההפסקות. כעולה מחקירתו הנגדית של חשב השכר נוכו הפסקות בכל יום, לעתים בהיקף של שעת עבודה ולעתים פחות וזאת על-ידי אינפורמציה שקיבל מהעובד וכדברי החשב - "ש. בתביעה אין תביעה להפסקות ת. זה חלק מהחישוב, בכל יום ויום מפורטת ההפסקה. ש. פרטת את הרכיבים ולא הכנסת פירוט של הפסקות ת. הפסקות הם אותו חלק אוטומטי מהחישוב ש. בחווה"ד נתבקשת לפרט את הרכיבים, אך לא הכנסת את נושא ההפסקות ואני מתעלם מהם ת. אני ניכיתי הפסקות לפעמים שעה ולפעמים פחות ע"י אינפורמציה שקיבלתי מהעובד. ש. אינפורמציה שאתה מקבל מהעובד 3 שנים אחורנית הוא זוכר ת. יש ימים ארוכים שעובד זוכר ויכול לתת אינפורמציה, מדובר בימים ארוכים וקצרים. ש. איך הוא יכול להגיד לך על הפסקות שהוא לא עשה רישום ת. כאשר ראיתי יום חריג שאלתי אותו, יום חריג פרושו ארוך או קצר. הוראות סעיף 11(4) להסכם הקיבוצי קובעות:- "לעובדים במלון תינתן שעה אחת על חשבונם לשם אכילה ו/או מנוחה. המנוחה הינה חובה על כל עובד בהתאם לחוק שעות העבודה והמנוחה תשי"א - 1951." 12. העד טוען, כי הוא מתבסס על זכרונו של התובע ואולם התובע לא הניח בפני בית הדין כל תשתית עובדתית אשר מאפשרת לו לסטות מהוראות ההסכם הקיבוצי. התובע לא טען בפנינו, כי לא קיבל הפסקות בפועל ולא ציין את המועדים בהן קיבל הפסקות קצרות יותר (אם אכן כך טען בפני חשב השכר). משלא הונחה בפני בית הדין התשתית העובדתית עליה נסמך החשב מטעם התובע בעדותו ובעת ביצוע חישוביו כאשר לעיתים ניכה רק מחצית השעה הפסקה, לא ניתן לקבוע כי חישוב הסוטה מהוראות ההסכם הקיבוצי - נעשה כראוי ויש בכך כדי לפגום בחישוב כולו. יתר על כן, מעדות החשב עולה לכאורה, כי את ניכוי ההפסקות ערך על פי שיטה המבוססת על אורכו של יום העבודה. כאמור, לא הונחה בפני בית הדין התשתית העובדתית לשיטה זו. תוספת משמרות 13. כעולה מחוות הדעת של החשב מטעם התובע, מר אשר ארז, זכאי התובע לתוספת תשלום בגין תוספת משמרת ערב ותוספת משמרת לילה. על פי הוראות סעיף 11(2) להסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות "כעבודה במשמרת ערב תחשב משמרת שלפחות 3 שעות ממנה הם בין השעות 16:00 ל-23:00." אין בהוראות ההסכם הקיבוצי כל הגדרה למשמרת לילה, אם כי קיים שימוש בביטוי "משמרת לילה". התובע בעדותו לא ידע להסביר מהות תביעתו לתוספת משמרות. לטענתו, בגין תוספת משמרת לילה יש לשלם תוספת בשיעור 125%. התובע לא ידע להסביר מקור טענתו זו. 14. החשב מטעם התובע טען, כי משאין הגדרה למשמרת לילה בהסכם הקיבוצי בענף המלונאות יש לאמץ את הגדרת "עבודת לילה" על פי חוק שעות עבודה ומנוחה כהגדרת "משמרת לילה" בהסכם הקיבוצי. הנתבעת התנגדה לטענה זו. הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951 קובעות בסעיף 1 לחוק, כי: "עבודת לילה פירושו - עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22:00 ובין 06:00; " 15. אין מקום לקבל את הטענה כי משמרת לילה זהה במהותה להגדרת עבודת לילה על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951. הלכה פסוקה היא, כי: "בבואנו לפרש הסכם קיבוצי עלינו להיזקק להקשר התעשייתי ביטוי בהסכם קיבוצי מיוחד, אין לפרש על דרך הפשט אלא בהקשר התעשייתי מפעלי" (דב"ע לד/68-3) ארגמן בע"מ נ' ישעיהו קורניצקי פד"ע ו 103; דב"ע לד/32-3 קרן קיימת לישראל נ' יוסף רווח פד"ע ה 337; דב"ע מד/40-3 מאיר סולץ נ' פזגז חברה לשיווק בע"מ פד"ע טו 376; דב"ע מד/25-4 הסתדרות המחר נ' מדינת ישראל פד"ע טז 117; דב"ע נו/47-4 דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' מועצת פועלי תל-אביב פד"ע לא 570). 16. בחינת הגדרת המילה "משמרת" מעלה כי פירושה - "משך זמן קצוב שקבוצת אנשים עסוקה בו" (א. אבן שושן המהדורה המשולבת, הוצאת קרית ספר בע"מ כרך שלישי, עמ' 1085) (הדגשה שלי -י.א.ש.). לביטוי "משמרת" יש התייחסות בהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה . בסעיפים 10 ו-22 לחוק מתייחס המחוקק לאפשרות של עבודה במשמרות. מכאן, שהמחוקק היה ער לעובדה כי ייתכן מצב בו נעשית עבודה במשמרות ובתוכן משמרת לילה ובכל זאת לא בחר להגדיר את "משמרת לילה" כ"עבודת לילה". ידוע הדבר, כי מקומות עבודה רבים מארגנים את פעילותם על פי מסגרת משמרות קבועה, אשר אין בהכרח בינה לבין הגדרות שבחוק כל התאמה ורשאי כל מעסיק לארגן ולקצוב את משך המשמרת על פי האופן בו הוא מארגן את העבודה במפעלו. 17. אימוץ הגדרת "עבודת לילה" שנעשתה על-ידי החשב לדבריו לצורך הגדרת "משמרת לילה" אין לה מקום. עניין זה נתמך גם בעדותו של התובע עצמו המציין לעניין שעות התחלת "משמרת לילה", כי: "משמרת לילה התחלק בין הקבלה לביטחון, בקבלה זה בשעה 23:00 ובבטחון זה או 23 או 24". מכאן, כי התובע עצמו, אינו סבור כי משמרת לילה היא זו המתחילה בשעה 22:00 אלא משמרת אליה זומן בפועל כ"משמרת לילה" ודין הטענה כי ההגדרות זהות - להידחות. 18. באשר למשמרת ערב - החשב מטעם התובע ציין שלושה מועדים בהן לא קיבל לטענתו התובע תוספת משמרת ערב . התובע זכאי במועדים אלה לתשלום תוספת משמרת ערב. נאמנים לשיטה כי מסגרת המשמרות נקבעת על ידי המעסיק וכאשר כל משמרת אורכת על פי המקובל כ -8 שעות או 9 שעות, כולל ההפסקה), לא ניתן לטעון, כטענת נתבעת, כי היות ותקן המשמרת מסתיים לאחר 7 שעות ו-20 דקות, לא חלו 3 שעות מתוך המשמרת בשעות 16:00 -23:00. טענה זו מהווה דבר והיפוכו שכן לולא תאמר כי מדובר במשמרת ערב, לא זכאי העובד לקיצור המשמרת וממילא יכללו 3 השעות הנדרשות בתחום המשמרת. ואם במשמרת ערב מדובר, ממילא זכאי העובד לתשלום תוספת הערב. מכאן עולה, כי יש לבחון את מסגרת שעות העבודה הרגילות של המשמרת, ומשבתחום שעות אלה, יחולו 3 שעות מתוך התחום הנדרש על פי ההסכם הקיבוצי, תחשב זו כמשמרת ערב, העובד יהא זכאי לקיצור המשמרת ולתשלום שעות נוספות על פי ההסכם. שכר מינימום 19. חשב השכר ציין בחוות דעת כי: "על-פי ההסכם הקיבוצי לענף המלונאות יש לעבוד לפי טבלה המחולקת למקצועות שונים, העובד התקבל לעבוד, עפ"י דבריו כקב"ט במלון ועל כן צריך להיות שכרו עפ"י הטבלה 3,157.67 ש”ח, אם נוסיף לכך שקל אחד תוספת יוקר, נקבל שכר של 3,158.67 ש”ח שהוא למעשה, שכר המינימום לקב"ט בענף המלונאות, המעסיק שילם לעובד לפי שכר יסוד של 2,965.95 ש”ח דבר שאינו תואם הוראות ההסכם הקיבוצי." עיון בתלושי השכר מעלה, כי מחודש 11/00 ועד לחודש 3/01 אכן עמד שכר היסוד של התובע על הסך של 2965,95 ש”ח לחודש. גרסת התובע כי שימש כקב"ט לא נסתרה, על כן זכאי הוא להפרשים בגין שכר מינימום על-פי ההסכם הקיבוצי. לתקופה של 5 חודשים ובסך כולל של 963.6 ש”ח. ניכויים מהשכר 20. לטענת התובע, נוכו משכרו בחודש 7/02 סך של 720 ש”ח ובחודש 8/02 סך של 840 ש”ח כאשר הפרשי השכר נרשמו כמפרעות ששולמו באמצעות המחאות. לטענת התובע, לא קיבל בפועל את ההמחאות. הנתבעת לא סתרה את טענת התובע אך טענה כי מדובר בתמריץ מכירות אשר בוטל על ידי הנתבעת ועל כן אין התובע זכאי לדבר. טענה זו הועלתה רק בסיכומי הנתבעת ולא נתמכה בכל ראיה שהיא. הנתבעת לא הציגה בפני בית הדין את ההמחאות אשר על פי תלושי השכר שולמו לתובע. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובע קיבל את התשלומים הנתבעים על ידו בשכר דצמבר 2002 וינואר 2003. אולם בפני בית הדין הוצגו תלושי שכר לחודש דצמבר 2002 וינואר 2003 אשר מהם עולה, כי הנתבעת שילמה לתובע את הסך של 840 ש”ח כזיכוי מפרעות מחד וכתשלום ניכוי מאידך. דהיינו הסכומים של 840 ש”ח ו-720 ש”ח, הופיעו הן בטור תשלומים, הו בטור הניכויים , שניהם בתוספת הסימן מינוס בצידם. מכאן עולה כי הפעולה אשר נעשתה תיקנה לכאורה בצורה חשבונאית את התשלום והניכוי שנעשו בחודשים 7/02 ו- 8/02. משנרשמה בתלושי השכר בחודשים 7/02 - 8/02 זכות התובע לתשלומים אלה ומשלא הביאה הנתבעת כל ראיה לסתור זכות התובע לקבלם, חייבת הנתבעת בתשלומם לתובע. פדיון החופשה 21. התובע טען, כי הינו זכאי לתשלום הפרשי פדיון חופשה עבור 1.37 ימי חופשה. לטענת התובע, בגין החודשים 11/00 - 10/01 בו עבד 284 ימים זכאי הוא ל- 17 ימי חופשה כאשר שולמו לו 16.8 ימי חופשה והוא זכאי ל-0.20 ימי חופשה בגין תקופה זו. באשר לתקופה שמחודש 11/01 - 9/02 בו עבד 151 ימים זכאי הוא ל- 12.8 ימי חופשה כאשר קיבל 10.91 ימי חופשה וההפרש לו הוא זכאי עומד על שיעור של 1.17 ימי חופשה. 22.הוראות סעיף 3 לחוק חופשה שנתית תשי"א - 1951 קובעות: "(א) אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא: (1) בעד כל אחת מ-4 השנים הראשונות - 14 יום; (2)... (3)... (4)... (5)... אך שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות, לעבודה מסויימת חופשה ארוכה מזו, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה. בימי החופשה לא ייכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה. (ב) היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד קיים כל שנת העבודה, והעובד עבד באותה שנה - (1) לפחות 200 ימים - יהיה מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א); (2) פחות מ-200 ימים - יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200; חלק של יום חופשה לא יובא במנין. (ג) היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד קיים בחלק משנת העבודה, והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה - (1) לפחות 240 ימים - יהיה מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א); (2) פחות מ-240 ימים - יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום חופשה לא יובא במנין." התובע בחקירתו הנגדית ציין, כי חישב את ימי החופשה המגיעים לו "על פי 240 יום בשנה". התובע ציין כי אין הוא מבין את החישוב. 23. חשב השכר אשר העיד מטעם התובע, מר אשר ארז, הודה בחקירתו הנגדית כי החישוב שערך אינו נכון היות והחישוב נעשה לפי שנה קלנדרית ולא מה-1 לאפריל ועד ה-31 למרץ (על פי הגדרת שנת עבודה בס' 1 לחוק). לטענתו, לו היה מתבצע החישוב על פי "שנת העבודה" כהגדרתה בחוק היה ההפרש לו זכאי התובע רק גדל. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, היה מקום למחוק התביעה ברכיב זה ולו רק בשל העובדה כי החישוב שנעשה, אינו תואם את הוראות חוק חופשה שנתית ביחס לשנת העבודה אותה יש לקחת בחשבון. במקרה זה היה צריך לחשב בנפרד את התקופה שמחודש 11/00 עד 3/01, את התקופה שמחודש 4/01 עד חודש 3/02 ובנפרד את התקופה שמחודש 4/02 עד חודש 9/02. פירוט זה משנה באופן משמעותי את אופן החישוב ומשלא פורטו ימי העבודה לכל תקופה ותקופה בנפרד, לא ניתן לבצע את החישוב. מעבר לכך, מתרשם בית הדין, כי גם החישוב שבוצע בפועל בתקופה השניה בסעיף 4 לתביעת התובע אינו תואם את הוראות החוק. בשל כל האמור לעיל, התביעה לפדיון חופשה - נדחית. שעות נוספות בשבתות וחגים 24. הצדדים חלקו באשר לתוספת אשר יש לשלם עבור שעות נוספות בשבתות וחגים. עניין זה נדון בעבר על ידי בית דין זה בד"מ 1644/99 כהן יוליה וזנבורק מקונן נ. מלון שלום פלאז'ה (אילת) בע"מ , שם נקבע כי - "הבסיס לחישוב שכר העבודה בשבתות הינו 190% (בחג 212.5%) אשר בשבתות ובחגים מהווה את השכר הרגיל" 25. במקרה דנן , אין הנתבעת טוענת שהתובע אינו זכאי לתשלום תוספת בגין עבודה בשעות נוספות בשבת וחג אלא שלגרסתה, יש להעמיד את שיעור הגמול על סך של 25% מהשכר היומי הרגיל של ימות החול. הנתבעת מבססת את טענתה על האמור בפסק הדין בעניין דניאל כהן נ. עיריית נהריה ע"ע 300175/97 שם נקבע - "בית הדין האזורי כלל 'בשכר הרגיל' לצורך חישוב גמול עבודה בשעות המנוחה השבועית, גם את גמול השעות הנוספות - ולא היא. ה"שכר הרגיל", הן לצורך חישוב גמול השעות הנוספות והן לצורך חישוב גמול עבודה במנוחה שבועית הוא השכר הרגיל ללא גמול השעות הנוספות. (הדגשה במקור- י.א.ש.). הגדרת 'השכר הרגיל' בסעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה חלה הן על גמול שעות נוספות והן על גמול עבודה במנוחה שבועית. " ומסתמך בית הדין הארצי על פסק הדין בעניין דב"ע לט/24-3 בתי הזיקוק לנפט בע"מ נ. זאב למפל (להלן "פס"ד בתי הזיקוק) בו נקבע כי- "השכר הרגיל הוא איפוא זה שמשתלם בעד שעת עבודה רגילה היינו שעת עבודה שאינה נוספת" ואולם מפסה"ד בתי הזיקוק עולה כי:- "בהקשר לחוק שעות עבודה ומנוחה - לעניין גמול שעות נוספות יש לפרש את הדיבור תוך מודעות למטרה שאותה רוצים להשיג ולטעם להקניית הזכות. המטרה והטעם הם שכר גדול יותר בעד שעות עבודה נוספות מאשר בעד שעת עבודה שבתחום החוק. 'השכר הרגיל' הוא, איפוא, זה שמשתלם בעד שעת 'עבודה רגילה', היינו שעת עבודה שאינה נוספת. לשון אחר, 'השכר הרגיל' הוא השכר המשתלם בעד כל אחת מהשעות שבתחום 'הנורמה' של שעות שקבע המחוקק שמונה ליום עבודה מכוח סעיף 2(א) לחוק ושבע בעבודת לילה או ביום שלפני חג (סעיף 2(ב) לחוק. מי שעובד בערב חג שמונה או תשע שעות ולא שבע שעות, השעה השמינית והתשיעית הן נוספות והגמול בעדן מחושב לפי השכר שבעד כל אחת משבע השעות שקדמו לשעות הנוספות. הוא דין אם השעות הנוספות הן שעות לילה. ...בסעיף 18 לחוק.סעיף זה קובע כי 'שכר רגיל' כולל 'כל התוספות שהמעביד משלם לעובדו'....והמהווה למעשה יסוד לחישוב ערך יחידת הזמן או העבודה (דברי הכנסת כרך 9 עמ' 1730) אמור מעתה 'כל התוספת המשתלמות לעובד...' הן רכיבי שכר לענין 'השכר הרגיל'. טענו בבית הדין האזורי כי 'אין כל בסיס בחוק, בהסכם קיבוצי או בהגיון הפשוט לטענה כי תוספת משמרת לילה הינה שכר רגיל', (סעיף 2, פיסקה ו' שבחלק 1 דלעיל). פטורים אנו מלעמוד על כך שגם הגיונם של דברים מחייב לחשב את 'השכר הרגיל' לענין גמול שעות נוספות כמכוון לשכר שמשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות. עתה משהפנינו את תשומת הלב לסעיף 18 שבחוק ולמטרתו כעולה מדיוני הכנסת, ברור שיש ויש 'בסיס בחוק לטענה כי תוספת משמרת לילה הנה שכר רגיל', לענין שעות נוספות. אומר החוק במפורש 'כל התוספות', ואין כל סיבה שלא לראות 'תוספת משמרות'. וב'תוספת משמרות' מדובר בהסכם הקיבוצי ככלולה בגדר 'כל התוספות'. 7. מעמדת מוצא של החוק מגיעים, איפוא, למסקנה זאת: רצון המחוקק הוא שבעד כל אחת משתי השעות הנוספות הראשונות - השעה השמינית והתשיעית, בערב חג ובעבודת לילה, ישולם לעובד שכר הגדול ב- 25% מ'השכר הרגיל' המשתלם לו בעד שעות שקדמו לאותן שעות נוספות ו'השכר הרגיל' כולל 'כל התוספות' היינו גם 'תוספת משמרות'." (דב"ע לט/24-3, עבודה ארצי, כרך יב(2) 184, פד"ע י 421). 26. מכאן עולה, כי ככל שמדובר בתשלום בגין שעות נוספות הבסיס הוא ה'שכר הרגיל' המשולם לעובד בשעות הרגילות אשר קדמו לשעות העסקתו בשעות הנוספות. השאלה אשר עמדה לדיון בפסק דין בתי הזיקוק היתה - האם תוספת באחוז קבוע המשתלמת עבור כל שעת עבודה בלילה מהווה בסיס לחישוב תוספת גמול שעות נוספות בשיעור 25%, לה זכאי העובד בגין השעה השמינית בלילה ובית הדין פסק בחיוב. 27. אף בענייננו כך, משהוסכם על הצדדים, כי השכר הרגיל בשעות המנוחה השבועית יעמוד על שיעור של 190%, מהווה שיעור זה את ה'שכר הרגיל' לצורך חישוב השעות הנוספות במנוחה השבועית (ובהתאמה בחגים) ודין טענת הנתבעת בעניין זה - להידחות. תמורת חג 28. עפ"י חוות דעת חשב השכר זכאי התובע להפרשי תמורת חג. הנתבעת מפנה בעניין זה לפסק הדין בעניין אירגון הכבאים (עסק 26/99 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל ואח' נ. איגוד ערים איזור חיפה) וטוענת, כי מכאן נדמה שלא מגיע לתובע תמורת חג מעבר למה ששולם לו בפועל (212.5% עפ"י ההסכם הקיבוצי). כעקרון, אכן נועדו דמי חגים לפצות עובד יומי שאינו עובד ביום החג ואינו מקבל כל תמורה עבורם. 29. הוראות סעיף 21 להסכם הקיבוצי קובעות את השכר לו זכאי עובד ואילו הוראות סעיף 20 קובעות כי "כל העובדים לאחר 6 חודשי עבודה יקבלו תשלום מלא בעד חופשה של עשרה ימי חג גם אם ימי חג אלה חלים בשבת". אין כל הגבלה בהסכם הקיבוצי הקובע כי תשלום תמורת חג ישולם רק לעובד שאינו עובד בפועל ביום החג והצדדים להסכם נדרשו לשאלה זו ויצאו בהודעה משותפת מיום 13.6.01 לפיה :- "לכבוד מנהלי המלונות לכבוד מנהלי המלונות מזכירי אגודות עובדי האירוח מנהלי כח-אדם במועצות הפועלים חשבי שכר חברי המזכירות הארצית ועדי עובדים בבתי המלון אדונים נכבדים, הנדון: חישוב תמורה עבור עבודה בחג. עקב חילוקי דעות ואי הבנות שנתגלעו לאחרונה בשל התמורה עבור עבודת חג לפי סעיף 22 (3) להסכם העבודה הקיבוצי הכללי הרינו להבהיר באופן חד משמעי כי על המלון לשלם לעובד אשר עבד בפועל ביום חג תוספת בשיעור 125% לכל שעת עבודה ובס"ה 225% וזאת בנוסף ל-10 ימי חג שבהם זכאי העובד לפי סעיף 21 להסכם." (הדגשה שלי - י.א.ש.) 30. פסק הדין בעניין אירגון הכבאים (להלן-"פס"ד הכבאים") אליו הפנה ב"כ הנתבעת דן בעניין מנוחת פיצוי או תשלום שכר תמורתו. אין פסק הדין דן בעניין תשלום תוספת תמורת חג. תשלום תמורת החג בענייננו מקורו בהוראות ההסכם הקיבוצי הדן במפורש בתשלום תמורת החג. פס"ד הכבאים דן בשאלת מנוחת הפיצוי או תשלום תמורתו. בענייננו לעניין מנוחת הפיצוי מתייחסות הוראות סעיף 21 להסכם הקיבוצי הקובעות:- "21 (7) במקום שעות המנוחה השבועית או החג שבהם עבד יקבל העובד מנוחת פיצוי שלא בתשלום ושעות מנוחת הפיצוי לא יובאו במניין שעות העבודה לצורך חישוב המשכורת. (8) במקום הפיצוי כמפורט בסעיפי משנה (3), (4), (5) ו-(69 לעיל זכאי בית המלון לפי בחירתו לתת מנוחה בתשלום. בפני ביה"ד לא הובאה כל ראיה, כי הנתבעת בחרה באחת מהחלופות של סעיף 21 (7) או (8) להסכם ושאלת מנוחת הפיצוי כלל לא הועלתה במסגרת ההליך שבפני. 31. כאמור, בעניין שבפנינו, תביעת התובע נובעת מהוראות סעיף 20 להסכם הקיבוצי ועמדתו מתחזקת לאור המכתב המצויין לעיל. (מכתב זה אושר במכתב נוסף ביום 25.11.97). משכך, דין טענת הנתבעת ברכיב זה להדחות ועליה לשלם לתובע את תמורת החג גם אם עבד בימי החג וקיבל תמורה עבור עבודתו. אחרית דבר 32. סיכומו של דבר, דין טענות התובע בעניין זכאותו לתשלום תמורת חג, גמול שעות נוספות בשבתות וחגים, תוספת משמרת ערב, החזר ניכויים והפרשי שכר מינימום להתקבל. דא עקא, משלא ניתן להפריד בחישוב שהוגש לבית הדין את ערכו הכספי של כל רכיב ורכיב, ומשכרוכים בחישוב גם רכיבי תביעה אשר נדחתה זכאות התובע לקבלם (חישוב שעות העבודה והגדרת משמרת לילה), לא ניתן לקבוע מהו הסכום לו זכאי התובע בגין תביעותיו לגמול שעות נוספות ומשמרת ערב ולא ניתן להיעתר לתביעותיו ברכיבים אלה. עם זאת, כאמור לעיל, זכאי התובע לתשלום הפרשי תמורת חג עבור 4 ימים אשר צויינו בחוות הדעת כימים אשר לא שולמה תמורתם. יתר הימים המצויינים בחישובי החשב, לא ניתן לדעת מהחישוב, אם שולמה תמורתם, אם לאו ומשכך, לא הרים התובע את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח כי לא שולמו ודין תביעתו ברכיב זה להדחות. 33. על כן תשלם הנתבעת לתובע כדלקמן - א. תמורת חג עבור 4 ימי חג בשיעור של 157 ש”ח ליום (על פי שכר ליום עבודה כמצויין בתלושי השכר) ב. הפרשי שכר מינימום בסך של 963.6 ש”ח. ג. החזר ניכויים בסך של 1,560 ש”ח. סכומים אלה ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.3.01 ועד ליום המצאת פסק הדין לידי הנתבעת. ממועד זה ישא הסך של 2,523.3 ש"ח בלבד פיצויי הלנת שכר עד ליום התשלום המלא בפועל. 34. משנתקבלה תביעת התובע בחלקה ונדחתה ברובה - אין צו להוצאות. משמדובר בדיון מהיר, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים , תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. עבודת לילההגדרות משפטיות