##מהי הלכת אפרופים ?## בפס"ד בעניין עא 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, מט (2) 265 (להלן: "הלכת אפרופים"), נפל דבר, וירד קרנה של גישת השלבים. בית המשפט העליון סבר, כי הפרשנות הראויה הינה הפרשנות התכליתית, כאשר הפרשנות שנועדה לאתר את אומד דעתם של הצדדים נבח נת הן בבחינת לשון החוזה והן בבחינת נסיבות כריתתו, זאת גם כשלשון החוזה הינה חד משמעית. בפס"ד זה גובשה גישה פרשנית חדשה, חד שלבית, שלפיה אומד דעת הצדדים נלמד מתוך בחינה מקבילה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו. הלכה זו אושררה לאחר דיון בהרכב מורחב ב דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל. בפסק הדין עא 1062/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ד"ר ברוך בינר, כבוד הנשיאה נאור חזרה וציינה: "בפרשנות תכליתית של חוזה, לשון החוזה ככללותו מתפרשת על רקע תכליתו הסובייקטיבית והאובייקטיבית. חזקה היא, שתכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה; אך חזקה זו ניתנת לסתירה באמצעות מכלול הנסיבות." כבוד השופט חשין בפס"ד ארגון מגדלי הירקות, הביע את חששו, כי פרשנות הלכת אפרופים כטוענת שתמיד לשון החוזה אינה ברורה, מהווה "פגיעה חריפה בעקרון חופש החוזים ובאוטונומיה של הצדדים לחוזה, שכן מציבה היא את בית-המשפט כצד לחוזה תחת אשר יהא פרשן חיצוני לו". ##פרשנות חוזה לאחר הלכת אפרופים:## בעקבות פס"ד אפרופים ודנ"א ארגון מגדלי הירקות, התעוררה ביקורת בנוגע לאופן הפרשנות של הסכם, בטענה, כי הלכה זו מובילה לפגיעה בחופש החוזים ובוודאות המשפטית (על הביקורת לה זכתה הילכת אפרופים, ראה פרופ' איל זמיר במאמרו " עוד על פירוש והשלמה של חוזים", (משפטים מג' תשע"ג, בעמוד 15), שם עמד על המתח בין הגשמת רצון הצדדים למול קידום ערכים חשובים אחרים כמו צדק הגינות וכד'). הפולמוס סביב הלכת אפרופים לא פסח על ביהמ"ש העליון, כך למשל ידועה עמדתו של כבוד השופט דנציגר בע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ: "מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט." (ראה גם עמדתו בעניין עא 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון-סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ). (ראה גם דברי כבוד השופט דנציגר בעניין ע"א 11039/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ). כאמור, הוויכוח בין הגישות אינו טכני, ואף אינו רק במישור בחינת הראיות, היינו, מתי ובאיזה שלב יתיר ביהמ"ש למי מהצדדים להביא ראיות בנוגע לנסיבות כריתת ההסכם. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), בנוסחו טרם התיקון מתחילת שנת 2011 קובע: "(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". ## פרשנות תכליתית## על-פי הלכת אפרופים, יש לתת לחוזה פרשנות תכליתית ולפרשו לאו דווקא בהתאם ללשונו, אלא על-פי כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים. חוזה יש לפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכלית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו כגון מהלך המשא והמתן בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה. הן לשון החוזה והן הנסיבות החיצוניות נבחנים במבחן חד-שלבי. המבחן איננו מבחן דו-שלבי, אלא מבחן חד-שלבי, ובו תנועה בלתי פוסקת מלשון החוזה לנסיבותיו החיצוניות, תוך יצירת חזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה. הפנייה למקורות החיצוניים תיעשה בכל מקרה, ואין היא מוגבלת רק מקום שהחוזה עצמו אינו מצביע על אומד דעתם של הצדדים. עם זאת, כמצוות סעיף 25(א) לחוק, בסתירה בין אומד דעתם המשתמע מתוך החוזה לבין אומד דעתם הנלמד מתוך הנסיבות, יד הראשון על העליונה. אומד הדעת הרלוונטי הוא אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לשני הצדדים או לפחות כוונה סובייקטיבית של אחד הצדדים, אשר הצד השני מודע לה ויודע כי היא הבסיס להבנת החוזה על-ידי הצד האחר. מקום שאומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף, והחוזה יפורש על-פי תכליתו האובייקטיבית, דהיינו - המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מסוג זה או מטיפוס החוזה שנכרת נועד להגשים. התכלית האובייקטיבית מוסקת מתוך אופייה ומהותה של העסקה שנקשרה בין הצדדים. היא נלמדת מסוג ההסכם, נגזרת מהגיונו ומוסקת מלשונו. היא נקבעת על-פי מבחן אובייקטיבי המושפע מעקרון תום הלב וממערכת הערכים שהוא מבטא ונגזרת משיקולים של היגיון ומשיקולי יעילות עסקית ושיקולי שכל ישר של אנשי עסקים סבירים והוגנים. השלב הראשון, של גזירת אומד הדעת מתוך הלשון הברורה, עשוי להיות נקודת מוצא של ההליך הפרשני, אולם אסור לו שיהא גם נקודת סיום. הפרשן צריך לעבור לשלב השני של גזירת אומד הדעת מתוך נסיבות חיצוניות, ולחזור לשלב הראשון וממנו לשני, הלוך וחזור, ללא כל מגבלות של "לשון ברורה" או "לשון עמומה", עד שתנוח דעתו כי עלה בידו לגבש את אומד דעתם של הצדדים לחוזה. רק אז תנוח דעתו, כי לשון החוזה היא ברורה. (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991)). ##אומד דעת הצדדים:## אם כן, ההתחקות אחר אומד דעתם המשותף של הצדדים להסכם מחייבת בחינתם של לשון החוזה ושל כלל הנסיבות החיצוניות האופפות את העסקה, קרי- התנהגותם של הצדדים לפני כריתת ההסכם ולאחריה. בע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט [ 28.01.08] כבוד השופט דנציגר בדעת רוב סבר כי במקרים בהם לשון ההסכם ברורה וחד-משמעית, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם: "... אני סבור כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט לפיו אין מקום לאפשר לרוכש להפסיק לשלם עבור מוצר שאותו רכש, רק משום שהרוכש בחר להפסיק להשתמש בו ולרכוש את אותו המוצר מספק אחר. ##הביקורת על בלכת אפרופים:## ברע"א 1452/10 מפעל הפיס בע"מ נ' אלחנן טלמור ואח' [ 11.10.10] חידד כבוד השופט דנציגר כי על אף שפניה לנסיבות חיצוניות, כדבר שבשגרה, עלולה לפגוע בעקרונות יסוד של דיני החוזים, הרי שבמקרים בהם חוזה אינו ברור ויש קושי להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, אין מקום להסתפק רק בלשון החוזה ויש לפנות לנסיבות החיצוניות לחוזה: "לדידי, מבחינה עקרונית הלכת אפרופים אינה הלכה שגויה, אולם כפי שציינתי בעבר, סבורני כי הרטוריקה שלה והדרך שבה היא יושמה הם שהובילו לפגיעה בעקרון חופש החוזים, לפגיעה באוטונומיה של הרצון הפרטי ופגיעה ביציבות הנדרשת בדיני החוזים. לגישתי, וכך אף עולה מלשון סעיף 25(א) לחוק החוזים, על בית המשפט להביא בחשבון את כלל השיקולים הרלבנטיים כאשר הוא נדרש לשאלת פרשנותו של חוזה, וכל זאת במקום בו החוזה אינו ברור וטעון פרשנות. במקרים אלו נדמה כי אין מקום להסתפק אך ורק בלשון החוזה. בעניין זה ציינתי בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן ([], 23.2.2010) (להלן: עניין בלמורל): "אכן, יתכנו מצבים בהם הצדדים קבעו במסגרת החוזה תניות לגבי סוגיה זו או אחרת, אולם הלשון בה נקטו אינה ברורה ואינה חד משמעית. מוכן אני להניח כי במקרים אלו עשוי לעלות צורך בפרשנות לשון החוזה לרבות באמצעות פניה לנסיבות חיצוניות לחוזה, ברם רק לאחר שמוצו יתר כללי הפרשנות החוזיים שהותוו בדין, ובראש ובראשונה הפניה ללשון החוזה כפי שזו מוצאת את ביטוייה בחוזה אותו ניסחו הצדדים" (ראו: שם, בפסקה 35.2). אשר לרטוריקה של הלכת אפרופים, הרי שבעניין זה אף פרופ' ד' פרידמן התייחס לקשיים הנעוצים ברטוריקה של הלכת אפרופים (ולא בהלכה עצמה) וציין: "למרות זאת מעורר פסק הדין בפרשת אפרופים קשיים ניכרים. קשיים אלה אינם נעוצים בהלכה עצמה, הנכונה לגופה. הקושי הוא ברטוריקה של פסק הדין ובדרך שבה יושמה ההלכה במקרה הספציפי. השילוב של גורמים אלה יצר תחושה שלפיה אין בנמצא חוזה ברור, הכל פתוח, וכל תוצאה ניתנת להשגה באמצעות פרשנות" [ראו: ד' פרידמן "לפרשנות המונח "פרשנות" והערות לפסק דין אפרופים" המשפט ח 483, 488 (תשס"ג)]. ##כיצד מיישמים את עקרונות פרשנות חוזים לפי הלכת אפרופים?## שאלת פרשנותם של הסכמים מתמקדת באופן שבו מאתרים את אומד דעתם של הצדדים, כאשר המענה המשפטי מתבסס על בחינה משולבת של לשון ההסכם והנסיבות החיצוניות לו. בתי המשפט בוחנים האם יש לצעוד בנתיב של בחינה מקבילה בין הלשון לנסיבות תוך יצירת חזקה פרשנית לטובת הלשון, או שמא יש לתת מעמד בכורה מכריע ללשון הטקסט, כפי שנדון בהרחבה בפסיקה. ##התפתחות עקרונות פרשנות חוזים לפי הלכת אפרופים והבחינה המקבילה## במסגרת ת"א 32426-07-13 (המחוזי באר שבע) נדונה סוגיית יישום עקרונות פרשנות חוזים לצורך הכרעה במחלוקת על פרשנות סעיף בהסכם מכר מקרקעין. כפי שפורט באותו עניין, בע"א 4628/93 (להלן: ##הלכת אפרופים##) נקבעה תורת פרשנות לפיה אומד דעתם של הצדדים נלמד באמצעות בחינה מקבילה של לשון החוזה והנסיבות החיצוניות לו. כאשר לא ניתן לאתר את כוונת הצדדים, נקבע כי יש לפרש את החוזה בהתאם לאמת מידה אובייקטיבית, המשקפת את כוונתם ההיפותטית של צדדים סבירים לחוזה. הלכה זו עוררה דיון משפטי רחב, והסוגיה נדונה שוב בהרכב מורחב במסגרת דנ"א 2045/05. כפי שצוין בת"א 32426-07-13, יש הסבורים כי בעת פרשנות חוזה יש להעריך את אומד דעת הצדדים הן לפי לשון החוזה והן לפי נסיבות העניין; מנגד, קיימת עמדה הסבורה כי יש ליתן מעמד בכורה ללשון החוזה, ולפנות להוכחת הנסיבות החיצוניות רק כאשר הלשון אינה ברורה, כפי שנזכר בע"א 3894/11. ##הגדרת אומד דעת הצדדים ומעמד מקורות הפרשנות## על פי המתואר בת"א 22424-05-20 (המחוזי מרכז), שעסק ביישום עקרונות פרשנות חוזים במסגרת תביעה חוזית, הובהרה הגדרתו של אומד דעת הצדדים כפי שנפסקה בע"א 4628/93. נקבע כי חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים, המוגדר כמטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. אומד דעת זה נלמד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו, כאשר שני מקורות אלה הוגדרו כמקורות קבילים שבעזרתם מגבש הפרשן את אומד הדעת המשותף. פסק הדין בעניין אפרופים אושרר בהמשך בפסיקה נוספת, כגון בדנ"א 2045/05 ובע"ע 154/80. יחד עם זאת, צוין כי לצד פסקי הדין שחזרו על עקרונות אלה, נמצאו במהלך השנים גם פסקי דין אשר שבו ושמו דגש על לשון הוראות החוזה דווקא, דוגמת ע"א 5856/06 וע"א 5925/06. ##תנועת המטוטלת והמעבר בין לשון החוזה לנסיבות החיצוניות## במסגרת רמ"ש 4044/10 (המחוזי ירושלים), שבו עלתה מחלוקת פרשנית בנוגע להסכם גירושין וכתב הוראות לנאמנים, נותחו בהרחבה חידושי פרשת אפרופים (ע"א 4628/93) ודנ"א 2045/05. על פי המתואר בתיק זה, הוטעם כי אין צורך לפעול על פי תורת שני השלבים המסורתית ואין סדר זמנים קבוע בגיבוש אומד דעת הצדדים. פרשן אחד עשוי לפנות ללשון ומשם לנסיבות, בעוד פרשן אחר עשוי לפנות תחילה לנסיבות ורק לאחר מכן ללשון החוזה. מדובר למעשה בתנועת מטוטלת מהלשון לנסיבות ומהנסיבות ללשון, כאשר המטרה הסופית היא חילוץ אומד הדעת המשתמע מתוך החוזה. עוד הובהר כי המעבר מלשון החוזה אל הנסיבות החיצוניות אינו מותנה בשאלה האם לשונו של החוזה היא ברורה או בלתי ברורה, ולא נדרשת כל בחינה מוקדמת בעניין זה. לאחר גיבוש אומד הדעת, נבחן האם יש לו עיגון מתוך החוזה. בנוסף, צוין כי תכלית החוזה היא מושג נורמטיבי וקונסטרוקציה משפטית הכוללת בחובה תכלית סובייקטיבית לצד תכלית אובייקטיבית. ##חזקת הלשון והפנייה לתכלית האובייקטיבית בהסכמים## בס"ק 32840-04-19 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו) נבחן יישום עקרונות אלו ביחס לפרשנות הסכם קיבוצי בשאלת זכאות לתוספת שכר במעבר בין דירוגים. נקבע כי השיטה הפרשנית כוללת בחינה במקביל של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו, תוך יצירת חזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה, כפי שעוגן בע"א 4628/93 ובדנ"א 2045/05. עוד צוין כי פסיקת בית המשפט העליון שלאחר התיקון לחוק אשררה ככלל את ההלכה כרלוונטית ותקפה גם לנוסחו של סעיף 25(א) לחוק החוזים לאחר התיקון, כפי שבא לידי ביטוי ברע"א 3961/10 (דעת הרוב), ע"א 2232/12, ע"ע 9939-09-15 וע"ע 12315-04-17. הכלל מורה כי החוזה יפורש בבחינה מקבילה ומשותפת בכפוף לחזקה הניתנת לסתירה לטובת פשט הלשון, וככל שאין אפשרות לאתר את הכוונה הסובייקטיבית שעמדה בבסיס ההתקשרות, רשאי בית המשפט לפנות לתכלית האובייקטיבית, המבטאת את המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מאותו טיפוס נועד להגשים. ##גבולות הפרשנות ומעמד לשון החוזה כנקודת מוצא## בת"פ 40258/01 (המחוזי תל אביב - יפו) נדון יישום עקרונות פרשנות חוזים אחידים וחוזי ביטוח בהתאם לתכלית האובייקטיבית של ההסכם בהקשר להלכת אפרופים. במסגרת ההליך צוין כי לשונו של חוזה מהווה נקודת מוצא לפרשנותו וככזו היא תוחמת את גבולות הפרשנות, על בסיס האמור בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, תוך הפניה לקביעותיו של השופט ריבלין בדנ"א 2045/05. באשר לרשימת ההליכים הנוספים המופיעים ברצף, על פי הכללים החלים לעניין זה נבחן ההליך הראשון ברשימה, ת"א 16283-06-23 (המחוזי תל אביב - יפו), בעוד שמתקיים חוסר רלוונטיות לגבי שאר האזכורים העוקבים ברצף ללא טקסט מפריד. ##צעדים מעשיים לניתוח ופרשנות של הוראות חוזיות במחלוקת## 1. זיהוי פשט הלשון ומיפוי נוסח הסעיף: יש לבחון את הנוסח המילולי המדויק של ההוראה החוזית, מתוך הנחה כי לשון החוזה משמשת כנקודת מוצא התוחמת את גבולות הפרשנות וכחזקה פרשנית הניתנת לסתירה. 2. איסוף נתונים אודות הנסיבות החיצוניות: יש לרכז ראיות חיצוניות לטקסט המלמדות על הרקע להתקשרות, מטרות הצדדים, התנהגותם והאינטרסים המשותפים שעמדו בבסיס כריתת ההסכם. 3. ביצוע בחינה מקבילה (תנועת מטוטלת): יש להצליב בין נתוני הלשון לבין הנסיבות החיצוניות ללא תלות בקיומה של אי-בהירות מקדימה בטקסט, כדי לבחון האם אומד הדעת הסובייקטיבי משתמע מתוך החוזה ובעל עיגון בו. 4. בחינת התכלית האובייקטיבית בהיעדר כוונה סובייקטיבית ברורה: ככל שלא ניתן לחלץ את אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, יש לפנות לאיתור התכלית האובייקטיבית – המטרות והיעדים ההיפותטיים של צדדים סבירים לחוזה מאותו הטיפוס. ##שאלות ותשובות## ##ש:## מהי תורת הפרשנות שנקבעה בהלכת אפרופים? ##ת:## נקבעה שיטה פרשנית שלפיה אומד דעתם של הצדדים נלמד באמצעות בחינה מקבילה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו, תוך מעבר חופשי ביניהן ללא תלות בשאלה האם הלשון ברורה. ##ש:## מה הדין כאשר לא ניתן לאתר את כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים לחוזה? ##ת:## במצב שבו אין אפשרות לאתר את הכוונה הסובייקטיבית, נפסק כי יש לפרש את החוזה בהתאם לתכלית האובייקטיבית ולאמת מידה של כוונתם ההיפותטית של צדדים סבירים לחוזה מאותו הסוג. ##ש:## האם נדרש להוכיח כי לשון החוזה אינה ברורה כדי לפנות לנסיבות חיצוניות? ##ת:## על פי עקרונות הלכת אפרופים, המעבר מלשון החוזה לנסיבות החיצוניות אינו מותנה בבחינה מוקדמת האם הלשון ברורה אם לאו, אם כי קיימת חזקה פרשנית הניתנת לסתירה לטובת פשט הלשון, וקיימת גם גישה בפסיקה המבקשת להדגיש את בכורת הלשון. פרשנות חוזההלכות משפטיות