לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ע' כהן) בת.א. 5087/07, בו נתקבלה תביעת המשיבה, והמערערת חויבה לשלם למשיבה סך של 95,000 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד. הרקע להליך ופסק הדין נשוא הערעור 1.המערערת העוסקת, בין היתר, בניכיונות שיקים ובמתן הלוואות, הגישה לביצוע בהוצאה לפועל שיקים שנמשכו על ידי חברת מישוב חברה לפיתוח והשקעות 1988 בע"מ (להלן: "מישוב") ועליהם מופיעה חתימת היסב של המשיבה. המערערת הגישה התנגדות וטענה: א.היא אינה חתומה על השיקים נשוא תיק ההוצאה לפועל, לא כמושכת ולא כמסבה ושמה השתרבב כנפרעת בשיקים בלא ידיעתה ובלא הסכמתה. ב.השיקים נשוא בקשת הביצוע מעולם לא נמסרו לה, היא מעולם לא אחזה בהם, ולא כל שכן, שלא מסרה אותם לתובעת או למי מטעמה. ג.הנתבעת מודה כי יש היכרות בינה ובין אבי דובז'ינסקי, מנהל מישוב, מושכת השיקים, מעיסוקם בענף הבניה, והיו מקרים בהם היא עבדה עבור דובז'ינסקי, אולם לטענתה, השיקים נשוא תיק ההוצאה לפועל אינם קשורים לעבודתה אצלו. בהמלצת בית המשפט ניתנה למשיבה רשות להתגונן. 2.בית משפט קמא דן במחלוקות העובדתיות לרבות בשאלת אופן מסירת השיקים למשיבה, הפגישה בראשון לציון בה נכחו נציגים מטעם הצדדים ואשר בסיומה נחתם הסדר חוב - הסכם פשרה בין עו"ד אסף שני לבין מישוב שבסופו נמסרו 4 המחאות בסכום כולל של 95,000 ש"ח, ובשאלה מדוע אביו של טל קקון הגיע לפגישה. 3.בית המשפט קמא דן בטענה העיקרית של המערערת לפיה חתימת ההיסב על גבי השיקים אינה שלה, וכי גרסת עו"ד אסף שני מוזרה ומלאת תמיהות. 4.בית המשפט קמא ניתח את העדויות שהובאו בפניו, וציין (פסקה 16) כי המערערת לא הביאה ראיות אודות בעלי הזכויות בחברה, וכי התגלו סתירות בעדויות של ה"ה טל קקון ופינון מזרחי, וקבע ממצאים עובדתיים לאור ניתוח העדויות. בין היתר נאמר בפסק הדין: "החותמת על גבי השיקים זהה לחותמת החברה. החתימה על גבי השיקים החדשים שניתנו, במקום אלה שחוללו, נחזית להיות של יהודה קקון, אביו של טל קקון. השיקים החדשים נחתמו במהלך הפגישה (פינון מזרחי, עמוד 21 לפרוטוקול). הם נחתמו בפגישה בה היו נוכחים נציגי הנתבעת, כאשר יהודה קקון הוצג כאחד הנציגים, והדבר תומך בכך שנחתמו על ידי מורשה חתימה של הנתבעת או לכל הפחות על ידי אדם אשר קיבל מהנתבעת הרשאה לחתום על השיקים בשמה (לעניין חתימה בהרשאה ראו את סעיף 92 לפקודת השטרות)." (שם, 5). מכאן מסקנתו של בית המשפט קמא: "אני מקבלת את טענת התובעת לפיה אילו ההסבה בגב השיקים נשוא התובענה אכן היתה מזויפת, לא הייתה סיבה לכך שנציגי הנתבעת ישתתפו בישיבה מיום 18.10.06 ולא היו נותנים יד להסדר לפיו הוסבו לתובעת השיקים נשוא אותו הסדר... לאור הסתירות שהתגלו בין העדויות של טל קקון ושל פינון מזרחי ולאור התמיהות שעלו במהלך שמיעת הראיות, אני מעדיפה בעניין זה את עדותו של עו"ד אסף שני לפיה נציגי הנתבעת נשארו עד סוף הפגישה ובנוכחותם נחתמו השיקים. העובדה שעל גבי שתי סדרות השיקים מופיע חתימת היסב של הנתבעת, תומכת בעדותו של עו"ד אסף שני. העובדה שנערכה פגישה בנוכחות נציגי הנתבעת, על מנת להגיע להסדר, תומכת אף היא בעדותו וכך גם העובדה שעד היום לא הגישה הנתבעת תלונה למשטרה על הזיוף... לשאלה מדוע הוא לא הגיש תלונה במשטרה על זיוף השיב טל קקון: 'אא שלי ביקש ממני לא ללכת למשטרה בגלל שהוא חבר של דובז'ינסקי וזהו' (עמוד 27 לפרוטוקול). עדות זו אינה מתיישבת עם תשובתו של פינון מזרחי לפיה: 'יכול להיות שמפה (בית המשפט ע.כ.) אני אלך למשטרה" (עמוד 18 לפרוטוקול)." (שם, 6). טענות המערערת 5.א.פסק הדין ניתן ללא שמיעת עד מהותי. ב.בית המשפט קמא נתן עדיפות לסדרי דין על פני בירור מהותי של המחלוקת. לגבי טענת כשלון תמורה, וכן התעלם מכך שנטל הראיה בטענת הזיוף מוטל על המשיבה וכי זו לא הרימה נטל זה. ג.לא הובאו ראיות לגבי השאלה מי חתם על השיקים חתימת היסב המתיימרת להיות חתימת המערערת, וכן לא ניתן משקל לכך שהמערערת אינה חתומה על ההסדר שנעשה בגין השיקים במיוחד שההסדר נערך על ידי עו"ד מטעם הצד שכנגד. טענות המשיבה 6.פסק הדין קבע ממצאים עובדתיים ואין להתערב בהם. למערערת לא היו הגנות שיטריות ראויות, והגנתה הייתה בגדר "הגנת בדים". המערערת ויתרה על מצהירים שהיו בשליטתה, ונמנעה מהבאת עדים שהיו בהישג ידה, ומכאן החזקה שעדותם היתה פועלת לרעתה (הלכת קופל נ' טלקר). החזרת השיק ע"ס 25,000 ₪ למשיב מחזקת את גרסת המשיבה. בית המשפט קמא לא נתן אמון בגרסת המערערת ועדיה. אין כל טעות בפסק המביאה לצורך בהתערבות בו, אף בענין החיוב השטרי והאחיזה כשורה בשיקים. לענין חתימת ההסבה, הרי שבפגישת ההסדר נציגי המערערת היו נוכחים, ומכל מקום היה בה הרשאה או שליחות גלויה או שליחות נסתרת. לענין טענת הזיוף, הרי שהמערערת לא גילתה מי הם מורשי החתימה ולא הציגה דוגמאות חתימה או חוות דעת מומחה, מה גם שהמערערת לא הגישה תלונה במשטרה עם היוודע לה הזיוף כביכול. אשר לעד כבהה מוחמד שלא התייצב למתן עדות, תומכת המשיבה במסקנות פסק הדין. דיון 7.כעולה מהצגת הפרק העובדתי בפסק הדין, הרי שבית המשפט ניתח את מארג הראיות וקבע ממצאים עובדתיים אשר אין להתערב בהם הן לגופו של ענין והן מכח הפסיקה. בע"א 8837/05 - נביל מרשוד ואח' נ' גואד תאופיק אל שורטי. תק-על 2009(1), 557 מתייחס לסוגיה זו כב' השופט א' רובינשטיין, בציינו: "נוכח כל האמור, מצא בית המשפט אל נכון כי אין לייחס מהימנות לאף אחת מן הגירסאות. כידוע, "לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת הממצאים העובדתיים. התערבות בממצאי עובדה תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם" (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי, פ"ד נב(2) 582, 584, השופטת - כתארה אז - ביניש; ע"א 78/84 סווילם נ' אלג'ילאני, פ"ד מב(2) 142, 145). אמנם, הנכונות להתערב בממצאי עובדה גוברת, כאשר הללו נטועים בשיקולי היגיון, ולא בהערכת מהימנות בלתי אמצעית - וכך המצב, בעיקרו של דבר, בענייננו (ראו ע"א 5293/09 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240, 249, 250 [להלן: פרשת בנק הפועלים בע"מ - י.ש.]. ולאחרונה ע"א 9974/05 הפטריארכיה הסיריאנית אורתודוכסית נ' הוד קדושתו הפטריארך הארמני של ירושלים ויורשיו, פסקה 23 (לא פורסם 28.5.08). ואולם, הניתוח ההגיוני של בית המשפט קמא נערך - בכל הכבוד - כהלכה ואין מקום לסטות ממסקנותיו". (שם, פסקה כ"ד). 8.מסקנותיו של בית המשפט קמא מעוגנות היטב בחומר הראיות. בית המשפט דן בשאלת מסירת השיקים, וקיבל את עדות עו"ד אסף שני כמהימנה אף לענין הפגישה בראשון לציון, אשר הייתה ליבת הפרשה. העד קקון מטעם המערערת נחקר בבית המשפט קמא אשר הציג לו שאלות, ובית המשפט הגיע למסקנה כי דבריו סותרים לעדותו בתצהיר עדותו הראשית, ואף סותרת את עדותו של פינון מזרחי. 9.אשר לאי העדת העדים יהודה קקון ואבי דובז'ינסקי, שאין מחלוקת כי יכלו לשפוך אור על האירועים נשוא התביעה, ציין בית המשפט קמא כי המערערת לא נתנה כל הסבר להימנעותה מהזמנת עדים אלה, וזקפה זאת לחובת הנתבעת (ע"א 55/89 קופל נ' טלקר פ"ד מד(4) 545(1990)). 10.אשר לטענה בדבר אי העדת העד כבהה מוחמד. תצהירו של העד, בסופו של יום, הוצא מתוך תיק בית המשפט לאחר שלא התייצב לדיון שנקבע להוכחות ביום 30.6.08. חסד עשה בית המשפט עם המערערת שדחה את הדיון ליום 3.7.08, באשר העד לא זומן באמצעות בית המשפט, אולם אף בתאריך זה לא התייצב העד. אכן מדובר בעד חשוב, באשר המערערת ניסתה "לגלגל" את נושא זיוף החתימה לפתחו. גם האמור בטיעוני המערערת, בדיון לפני, לפיהם המשיבה חתמה על הסכם פשרה לאחר מתן פסק הדין, והשתלשלות העניינים לאחר מכן, אינה קבילה ולא הגישה כל בקשה להגשת או צירוף ראיות בשלב הערעור. 11.בדין דחה בית משפט קמא את טענת הזיוף, שכן הגם שכשמועלית טענת זיוף לגבי שטר על התובע להפריך טענה זו, הרי שמן הקטע שהובא לעיל עולה כי המשיבה הרימה נטל זה, ואין מקום להתערב בממצא עובדתי זה. 12.אשר לטענת העדר תמורה, הרי שלמשיבה עומדת החזקה שבסעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], לפיה צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך, וכן עומדת לה החזקה שכל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה. בית המשפט קמא דחה את טענת המערערת לפיה הצדדים כאן הם צדדים ישירים לשיקים ולפיכך המערערת אינה אוחזת ישירה, בציינו כדלקמן: "כפי שנפסק, הקרבה או הריחוק אינם נקבעים על פי צורת השטר אלא על פי מערכת היחסים בין הצדדים, כאשר אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ביניהם (ע"א 1886/97 זאבי יהודה נגד פנינה זלמה, פ"ד נג(1) 132 (1991) אלא שהדבר אינו רלבנטי לענייננו. הנתבעת עצמה מודה כי לא ניהלה קשרים עסקיים עם התובעת, לא קיבלה ממנה דבר ולמעשה איננה מכירה אותה כלל (טל קקון, סעיף 4 לתצהיר). הנתבעת לא הצביעה על ראיה כלשהי כדי לתמוך בטענתה לפיה לא ניתנה על ידי התובעת תמורה בעד השיקים". (שם, 8). 13.מן המורם עולה כי דין הערעור להידחות. המערערת תשא בשכ"ט עו"ד המשיבה בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. הלכות משפטיות