1. עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, בגדרו תשוב ותידון השאלה, אם הדיבור "לא יעבירנו עוד", שבסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, חוסם טענה בדבר חוסר סמכות עניינית של בית המשפט הנעבר, שההליך הועבר אליו עקב קבלת טענה בדבר חוסר סמכות מקומית של בית המשפט המעביר. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני. 2. בקבלו טענה בדבר חוסר סמכות מקומית, לדון בתובענה שהוגשה לו, החליט בית-משפט השלום ברחובות להעביר את הדיון בתובענה (בהתאם להוראת סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט) לבית-משפט השלום בתל-אביב. לפני בית-משפט השלום בתל-אביב טענו העותרים, לראשונה, כי הואיל ונשוא התובענה הוא "חכירה לדורות", הסמכות לדון בה - כמתחייב מהוראת סעיף 51(א)(3), סיפה, לחוק בתי המשפט - אינה נתונה בידי בית- משפט השלום, אלא בידי בית המשפט המחוזי. לא נתעוררה מחלוקת, כי בהתחשב במהות עניינה של התובענה, מן הדין היה להגישה לבית המשפט המחוזי. אף-על-פי-כן, החליט בית-משפט השלום לדחות את הטענה בדבר חוסר סמכותו העניינית; זאת, לנוכח מצוותו הידועה של סעיף 79(ב) לחוק, המורה כי בית המשפט או בית הדין, שאליו הועבר "ענין" בהתאם לסעיף 79(א), "לא יעבירנו עוד". ערעור ברשות שהגישו העותרים לבית המשפט המחוזי נדחה. העותרים הגישו בקשת רשות-ערעור לבית-משפט זה. בקשתם נקבעה לפני הרכב, שדן בבקשה כבערעור שהוגש לאחר נטילת רשות, אך פסק לדחות את הערעור. בהלכתו של פסק-דין זה מבקשים העותרים לקיים דיון נוסף. המשיב 2 (מינהל מקרקעי ישראל), שהשתמש בזכותו להגיב על העתירה, מתנגד לקיום דיון נוסף. 3. בפסק הדין שלערעור נקבע (מפי המשנה לנשיא, השופט ש' לוין), "שסעיף 79 (ב) כפוף לאמור בסעיף 79(א), שענינו הן סמכות מקומית והן סמכות ענינית, ולכאורה הדיבור 'לא יעבירנו עוד' בפסקה (ב) משתרע אף על המקרה שבו הועבר הענין מבית משפט אחד לבית משפט אחר על יסוד טענת סמכות מסוג אחד ונטענה בבית המשפט הנעבר טענת סמכות מסוג אחר". בית המשפט הסכים "שב'עימות' בין סיפת סעיף 51(א) (3) לחוק וסעיף 79(ב) לחוק אפשרי גם פירוש אחר שלפיו מוגבל הדיבור 'לא יעבירנו עוד' רק לטענות סמכות מאותו סוג שנטענו בשני בתי המשפט". אך ההתחשבות בשיקולים של מדיניות שיפוטית, שפורטו והוסברו בפסק הדין, הובילה את בית המשפט למסקנה, כי יש להעדיף את הפירוש על-פיו די בהעברת עניין לשיפוטו, בהתאם לסעיף 79(א), כדי להקים לבית המשפט הנעבר סמכות (עניינית ומקומית) לדון בעניין, ואין זה מעלה או מוריד אם מעיקרה, ואלמלא ההעברה, הייתה בידו סמכות כזאת, ועקב טענת היעדר סמכות מאיזה סוג ניתנה החלטת ההעברה. 4. בע"א 145/58 קלקודה נ' "אגד" (א.ש.ד.) בע"מ, פ"ד יג 260, נפסק, כי העברת עניין מבית-משפט אחד למשנהו, מחמת היעדר סמכות מסוג מסוים (עניינית או מקומית), מקנה לבית המשפט הנעבר סמכות מאותו הסוג. בפסק הדין שלערעור הורחב גדרה של הלכת קלקודה, בביטול ההבחנה בין סוג טענת הסמכות, שעל יסוד קבלתה הועבר העניין, לבין היקף הסמכות שמקנה ההעברה לבית המשפט הנעבר. בעתירתם לקיום דיון נוסף אין העותרים חולקים על הרחבתה של הלכת קלקודה. עם זאת טוענים הם, כי סעיף 51(א)(3) מקים חריג לכלל הקבוע בסעיף 79(ב), כפי שנתפרש בפסק הדין שלערעור. סעיף 51(א)(3) שולל מבית-משפט השלום סמכות לדון בעניין של חכירה לדורות, ולטענת העותרים, חלה הוראתו האמורה גם על בית-משפט שלום, שאליו הועבר עניין של חכירה לדורות בהתאם לסעיף 79(א). 5. דין העתירה להידחות. כשלעצמי, לא שוכנעתי כי על כלל העניינים המובאים לפני בתי המשפט יש להחיל דין אחד, ואילו בעניין של "חכירה לדורות" יש להחיל דין אחר. המבקש לאמץ פירוש כזה, שלדידי אינו יכול להיחשב דין רצוי, חייב לשכנע את בית המשפט כי אין מנוס מפניו. העותרים, שאף לא ניסו להתמודד עם כובד שיקולי המדיניות השיפוטית, שהנחו את הכרעתו של בית המשפט שלערעור, השליכו את יהבם על הוראת סעיף 51(א)(3) לחוק. אך הוראת הסעיף, הניתנת גם לפירוש אחר - המבחין בין הוראות ייחוד הסמכות הקבועות בחוק ביחס לעניינים שונים לבין קניית סמכות מכוח העברת העניין בהתאם לסעיף 79(א) - אינה מוציאה את העותרים ידי חובת השכנוע שרבצה עליהם. אכן, בפסק הדין שלערעור יש, אמנם, משום חידוש הלכתי, אך בכך בלבד אין כדי להקים עילה לקיום דיון נוסף (ראו: דנ"א 37/80 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 371; ודנ"א 3217/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון-לציון נ' זלסקי, תק-על 97(3) 472). העיון בטענות העותרים לא שיכנע אותי כי החידוש ההלכתי שבפסק הדין מחייב או מצדיק היענות לבקשה. 6. העתירה נדחית. העותרים ישלמו למשיב שכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח. הלכות משפטיות