1. המבקש הגיש תביעה לסילוק יד מהדירה כנגד אשתו - המשיבה. כנגד הגישה המשיבה תביעה שכנגד ובה נתבקש ביהמ"ש להצהיר על זכויותיה כבעלת מחצית הזכויות בדירה, לרבות הדירה נשוא הדיון. עוד עתרה המשיבה בתביעה שכנגד ליתן סעדים להבטחת זכויותיה הרכושיות ולחיוב בסך 18,000 דולר. המשיבה טוענת שהדירה נרכשה כ-5 שנים לאחר הנישואין מכספים משותפים לרבות כספי ירושה שקיבלה מעיזבון אמה. באשר לתביעה הכספית בסך 18,000 דולר נטען שהמבקש קיבל מהמשיבה בנאמנות כספים אלה לצורך השקעה עבורה. מקור כספים אלה, לטענת המשיבה, בכספי ירושה שקיבלה מעיזבון אביה המנוח. 2. טוען המבקש שיש למחוק על הסף את התביעה שכנגד מהטעמים הבאים: א. הצדדים נישאו ב-1982. נישואיהם טרם פקעו. על פי הוראת סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973 מנועה המשיבה מלהגיש תביעה לפסק דין הצהרתי, או תביעה כספית קודם פקיעת הנישואין. ב. לטענתו, המשיבה גם אינה זכאית לסעדים לשמירת זכויותיה ברכוש, מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, באשר לא הצביעה בכתב התביעה על פעולה כלשהי שעשה המבקש כדי להבריח רכוש. ג. אין זה מן הראוי לדון בתביעת הפינוי עם התביעה הכספית, ויש להפריד את הדיון בכל אחת מהתביעות. 3. משכך פני הדברים נדון בכל טענה וטענה לפי סדר הבאתה. 4. הטענה הראשונה מחזירה אותנו לסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג. על הבעייתיות של סעיף 5 לחוק עמדתי עוד במאמרי "זכויות פנסיה ונכסי פרישה אחרים - כנכסים בני חלוקה או בני איזון בין בני זוג" הפרקליט מא 105, 126: "סעיף 5 לחוק יחסי ממון מגביל את הזכות לאיזון משאבים למועד פקיעת הנישואין עקב גירושין או מוות. זו גם נקודת התורפה של הסדר איזון המשאבים. על פי הדין הדתי, גירושין בין בני זוג נערכים רק בהסכמת שני בני הזוג. בהעדר הסכמה של אחד מבני הזוג אין גירושין, ובהעדר גירושין - אין תחולה להסדר איזון המשאבים; ואם בני הזוג כבר מגיעים להסכמה להתגרש, ההסכמה כוללת את עניין הרכוש - דבר המייתר את הצורך לממש את הסדר איזון המשאבים". (עמ' 126 למאמרי). ובעמ' 127 למאמר הבעתי ב-1993 את דעתי, עוד לפני מתן פסק-דין בפרשת קנובלר ויעקובי: "שלילת מימושן של זכויות רכושיות קודם לפקיעת הנישואין הינה בגדר "פגיעה" בקניינו של אדם. העקרון שהיווה את הבסיס לחקיקת סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, עשוי להשפיע על פרשנות הדין שהיה קיים ערב תחולתו של חוק יסוד זה... יש לתת פירוש מצמצם להוראת סעיף 5 לחוק יחסי ממון". 5. והנה סוגיה זו הועמדה להכרעה בבית המשפט העליון בהרכב חמישה שופטים בפסק הדין בע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי פ"ד מט (3) 529. בפסק-הדין נבחנו קונסטרוקציות שונות, אולם כל אחד מהשופטים הנכבדים הביא בחוות דעתו הנמקה משפטית שונה; ועדיין רבה המבוכה בקרב עורכי- הדין. הנשיא (כתוארו דאז) שמגר והשופטת דורנר החזיקו בדעה שחזקת השיתוף חלה סימולטנית על זוגות שנישאו לאחר 1.1.74, אולם דעה זו דעת המיעוט היתה. לעומתם, השופטים: טל, שטרסבג-כהן ומצא סברו שאין לאמץ את גישת הסימולטניות, והחזיקו בדעה שהסדר איזון המשאבים, החל על בני זוג שנישאו לאחר 1974, דוחה את חזקת השיתוף. גם דעת הרוב אינה מקשה אחת, ובכל חוות דעת בפסק-הדין הנמקה משפטית משלה. 6. ובעוד אנו בוחנים את הפרשנות והמשמעות המשפטית של הלכת יעקובי-קנובלר, ניתן ב-5.8.96, כ-10 חודשים לאחר מתן פסק דין בפרשת יעקובי-קנובלר, פסק הדין בד"נ 1558/94 נפיסי נ' נפיסי (טרם פורסם). פרשת נפיסי נדונה בהרכב תשעה שופטים בבית המשפט העליון. 7. מפרשת נפיסי ניתן ללמוד שעדיין "מוקדם להספיד את דין השיתוף" בסוגיה זו, כלשונו של פרופסור שיפמן במאמרו: "ואף על פי כן - שיתוף נכסים", משפטים, כו (2) 399. כב' הנשיא ברק כמייצג דעת הרוב, מדגיש בפסק דינו בד"נ נפיסי: "בעתיד נוכל לבחון אם אין מקום לבסס את הלכת השיתוף על כוחו הכללי של השופט הישראלי לפתח את המשפט בצד הדין החקוק... באמצעותו ניתן יהיה... להעניק להלכת שיתוף הנכסים... גם אופי מקיף יותר". 8. ועל כך אומר השופט מצא (דעת הרוב בהלכת יעקובי-קנובלר) בפסק דינו בד"נ נפיסי: "כשלעצמי, גם איני סמוך ובטוח שבפסיקתם אין חברי מתערבים, בעקיפין ובמשתמע, בהלכה שנפסקה זה לא מכבר בע"א 1915/91 יעקבי נ' יעקבי, בה נקבע (ברוב דעות) כי הלכת השיתוף אינה חלה על בני זוג שיחסי הממון ביניהם מוסדרים על פי חוק יחסי ממון". 9. ועדיין עומדת בקשיותה השאלה כיצד ינהג בית המשפט למשפחה בתביעות המוגשות לבקרים, ובהן מתעוררת סוגיה זו. נכון הוא, שכל עוד הלכת יעקובי לא שונתה ע"י ביהמ"ש העליון - אינני בן חורין להחיל סימולטנית את חזקת השיתוף על בני זוג שנישאו לאחר 1.1.74. יחד עם זאת מבחן התוצאה בפרשת יעקובי הוא חד משמעי. בעניין יעקובי נקבע: "הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שיחלק שוה בשווה בין בני הזוג את כל הרכוש, מכל סוג שהוא, שנצבר במהלך חיי נישואיהם - זכויות וחובות - נכון ליום הפירוד". לצורך השלמת התמונה יאוזכר שבעניין יעקובי ביקשה האשה להצהיר שכלל נכסי בני הזוג הם רכוש משותף ושהרכוש, למעט דירת המגורים, יחולק. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה מהטעם שבני הזוג נישאו לאחר 1.1.74 ואין לחלק את הרכוש קודם פקיעת הנישואין. כאמור, פסק הדין בוטל בערעור בבית המשפט העליון. 10. ועדיין עומדת השאלה מה הבסיס המשפטי לצורך יישום מבחן התוצאה של הלכת יעקובי. 11. הדרך שבה על ביהמ"ש למשפחה לילך, כל עוד לא אומצה בפסיקת ביהמ"ש העליון גישת הסימולטניות - תחולת חזקת שיתוף בצד איזון משאבים - היא גישתה של השופטת שטרסברג-כהן בפסק דין יעקובי פ"ד מט (3) 529, 621: "הדין החל על בני זוג במהלך חיי הנישואין באשר לזכויותיהם ברכוש, הוא הדין הכללי... יש לקבוע את הבעלות לאשורה לפי הדין הכללי, שיפורש בגמישות ובהתאמה למסגרת השיתוף שבה חיים השניים שהרכוש נצבר על ידיהם. כאן מתקרב הדין הכללי לחזקת השיתוף לפחות ככל שהיתה בתחילת דרכה. על מנת לקבוע את זכויות כל אחד מבני הזוג ברכוש במהלך חיי הנישואין ניתן לפנות לדיני החוזים, לדיני הקניין, לדיני הנאמנות, לדיני השליחות, לדיני עשיית עושר ולא במשפט, לעקרון תום לב... כל זה יעשה תוך התייחסות למערכת היחסים המיוחדת של השותפות הנובעת מחיי הנישואין... יכול שהתוצאה לגבי קביעת הזכויות ברכוש תהיה דומה וקרובה לתוצאה המתבקשת מחזקת השיתוף, אבל בכל מקרה לא תהיה היא פרי הפעלת חזקת השיתוף עצמה אלא פרי הפעלת הדין הכללי בהתאמה". 12. פרשנות זו, שיש ליישמה בבית המשפט למשפחה, נסמכת על הוראת סעיף 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, הקובעת: "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני". 13. לשון אחר: כאשר בני זוג נישאו לאחר 1.1.74 לא ניתן קודם פקיעת הנישואין להסתמך על חזקת שיתוף כללית, אולם ניתן להוכיח כוונה ספציפית של הצדדים לשיתוף מכוח הדין הכללי. הדין הכללי יפורש בהתאמה למסגרת השיתוף של בני הזוג ויאפשר כלשונו של הנשיא ברק בד"נ נפיסי, להעביר את הוכחת "כוונת השיתוף" להבדיל מ"חזקת השיתוף" על פני הים הזועף של הוראת חוק המקרקעין התשכ"ט-1969. 14. בנסיבות אלה, התוצאה היא שאין מניעה לתבוע סעד הצהרתי כאשר בני הזוג נישאו לאחר תחילתו של חוק יחסי ממון. משאין מניעה לתבוע סעד עיקרי בתביעה, אין מניעה גם לתבוע סעדי ביניים או סעדי עזר כמפורט בתביעה. פועל יוצא מכך הוא שדין הבקשה למחיקה על-הסף להידחות. 15. טענה נוספת של ב"כ המבקש נסמכת על פרשנות סעיף 11, כפי שהובאה בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א בפרשת רוס נ' רוס. 16. גישה זו של ביהמ"ש המחוזי בת"א היא דעת מיעוט בפסיקה, גם בפסיקה של בתי המשפט המחוזיים וגם בפסיקה של ביהמ"ש העליון, ואין נוהגים כמוה. בע"א 1915/91 קנובלר נ' קנובלר פ"ד מט (3) 637 מדגיש ביהמ"ש העליון (מפי כב' השופט מצא): "פרשנות מרחיבה של יסודות העילה (סעד לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון - י.ג.) עשויה לא רק לשמר את הרכוש אלא גם להקהות את העוקץ של אמצעי לחץ וסחיטה. בדקתי ונוכחתי כי במספר מקרים, שבהם הוענק הסעד ע"י בתי משפט מחוזיים אכן ננקטה גישה זו. בכמה מאלה אף נקבע, שכדי לזכות בסעד מניעתי אין בן הזוג התובע חייב להוכיח שבן זוגו כבר עשה מעשה של העלמת רכוש... בהענקת סעד זה ראוי לבית המשפט שלא לקמוץ את ידו". 17. להיבט זה הובאה התייחסות נוספת ע"י ביהמ"ש העליון (מפי כב' השופט טל) בע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג (לא פורסם): "המערערת מבקשת להבנות מפסק הדין בעניין קנובלר הנ"ל, שבו נכתב שיש להרחיב את השימוש בסעיף 11... שם נאמר אך זאת - שהערכאה המוסמכת לדון לפי סעיף 11, תיטיב לעשות אם תרחיב את השימוש בסמכות האמורה". 18. כאמור ההתייחסות של ב"כ התובע היא לסעדים הנתבעים מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון. הטענות בעניין חשש להברחת רכוש הועלו ע"י המשיבה בסעיפים: 14, 16, ו-17 לכתב התביעה שכנגד. טרם נשמעו עדויות וטרם ניתן פסק דין. 19. זאת ועוד, את הפירוש של המונח "חשש סביר" בחוק יחסי ממון יש לפרש בצורה מרחיבה כאשר ההתייחסות היא לחשש העולה מנסיבות היחסים בין בני הזוג, ללא צורך בהוכחה של מעשים ספציפיים של הכנה או נסיון להבריח רכוש. גישה דומה הובעה בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה ראה: ת"א (חי) 1377/88 גלנטי נ' גלנטי (לא פורסם). עוד ראה: תמ"א (ת"א) 6478/92 רונית גרונדלנד נ' גרונגלנד פ"מ תשנ"ג (3) 449. 20. ומהפן הדיוני: ביהמ"ש יפעיל בזהירות את סמכותו למחוק תביעה על הסף. סעד זה ינתן רק כאשר ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות שבכתב התביעה את הסעד המבוקש, ורק כאשר ברור שהתובע, גם אם תינתן לו רשות לתקן תביעתו, לא יוכל לקבל את מבוקשו. בנסיבות שפורטו לעיל - אין למחוק על הסף את הסעדים הנתבעים בהקשר זה בתביעה. תמתין התביעה לבירורה ולהבאת הוכחותיה. 21. ומכאן אנו באים לסופו של מסע. גם הטענה האחרונה דינה להידחות. בתקנות ביהמ"ש למשפחה איפשר מחוקק המשנה להגיש בתיק משנה את כל התביעות הרכושיות, יהיו הסעדים אשר יהיו. הקונספציה היא גישה כוללנית של ריכוז תביעות בפני ביהמ"ש ולא פיצולן. מגמת ביהמ"ש למשפחה היא לדון במכלול התביעות הרכושיות במאוחד ולא לפצל את הדיון בתביעות הרכושיות לדיונים נפרדים בכל תביעה ותביעה. הדגש בבית המשפט למשפחה עובר מהכרעה בתביעה, להכרעה בסכסוך. לפיכך אין לעודד פיצול התדיינויות. 22. סוף דבר, הבקשה למחיקה על-הסף - נדחית. 23. המזכירות תקבע מועד להוכחות. 24. הנני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 750 ש"ח + מע"מ צמוד למדד ונושא ריבית מיום מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל. על החלטה זו לא יחול צו איסור פרסום. הלכות משפטיות