האם ניתן לצרף להליך בבית משפט למשפחה צדדים שלישיים, שאינם בני משפחה? כפועל יוצא מכך האם יש מקום לבטל את צו העיקול הפורמלי שהוטל על הצד השלישי? האם ניתן ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים שלא גולו בהליך הגילוי המוקדם? אלה השאלות שעולות מבקשת רשות הערעור שלפני. הרקע לבקשה 1. המבקש והמשיבה נישאו זל"ז בשנת 1987. לאחר כעשר שנים החלו בהליכים משפטיים שבמרכזם התביעה הרכושית. המשיבה הגישה אף תביעה למתן הסעדים על פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון תשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון), במסגרתה ביקשה לצרף שתי נתבעות שהן חברות בע"מ, ואשר המבקש הינו בעל מחצית ממניותיהן וכן רשום כמנהל יחיד שלהן. המשיבה טענה כי המבקש איים כי הוא ירוקן אותן מתוכן ומהונן, דבר שיפגע בזכויותיה העתידיות. בית המשפט קמא נעתר לבקשה והורה על צירופן, במעמד צד אחד, ולפיכך ביקשו שלושת הנתבעים לבטל את ההחלטה. בית המשפט קמא דחה את הבקשה ומכאן בקשת רשות לערעור שלפני. הבקשה הצריכה תשובה. כן מבוקש לקבל רשות ערעור על החלטות ביניים נוספות בדבר ביטול או צמצום צו העיקול שניתן בקשר עם המבקש והחברות, וכן לגבי ההחלטה להזמנת עדים והמצאת מסמכים, כפי שיפורט להלן. עיקרי טענות הצדדים 2. בבקשה שלפני רק המבקש עצמו צד לה, מן הסתם בשל העובדה שהחברות מיוצגות בנפרד. המבקש מייצג את עצמו, וניתן לציין כי הוא עושה זאת בבהירות רבה, בפרוט ותוך ניתוח מעמיק של המצב המשפטי בסוגיות אלה. טענותיו במישור העובדתי-מעשי הינן לגבי הנזק שעלול להיגרם לחברות כתוצאה מהליכים אלה ומצו העיקול על המלאי באחת מהן העוסקת בתכשיטים, ובשנייה העוסקת בעסקי קבלנות וחקלאות. אשר לפן המשפטי מביא המבקש את שני הזרמים הקיימים בפסיקה בסוגיה זו, גישת כב' השופט ש' שוחט ב'פרשת צויבל', לעומת גישת בית המשפט קמא. מבקש הוא להעדיף את הגישה הגורסת שיש להמעיט בצירוף צדדים שלישיים להליכים בבית משפט למשפחה, כפי שיפורט להלן. עיקר טענות המשיבה 3. החברות הן למעשה המבקש, שכן הוא בעל השליטה בהן. הפרדת הייצוג הינה טקטית בלבד, והוא השולט בהן באמצעות הידע והניסיון הרב שיש לו כרו"ח, וכי השותף הינו סביל בלבד. הואיל והחברות לא ביקשו לערער על החלטת הצירוף יש לדחותה אף מטעם זה בלבד. בחברת התכשיטים המבקש, בעת הגשת התביעה המקורית (30.11.03), החזיק ב-100% ממניותיה, ובעקבות ההליכים הקטין את אחזקותיו בה באופן מלאכותי. למעשה החברות הן עיקר הרכוש המשפחתי. המבקש לא הציג ולו שמץ נזק שנגרם לחברות כתוצאה מצירופן, מזה כ-8 חודשים דבר המלמד על חוסר תום לב מצידו. המשיבה זכאית לשמירת זכויותיה על פי חוק יחסי ממון, בצירוף עם הלכת קנובלר (ע"א 1915/91, פ"ד מט(3) 529), וכי הצירוף נעשה כדין מכח סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ח-1995 (להלן: חוק בית המשפט למשפחה), 'הלכת מגן', 'הלכת צויבל' ופסיקה נוספת אליה מפנה ב"כ המשיבה. המבקש לא פועל על פי החלטות בית המשפט קמא, ולא מציג מסמכים לרבות דוחות כספיים, ולבית המשפט סמכות לחייבו הן מכח סעיף 11 לחוק יחסי ממון והן מכח סעיף 8 לחוק בית המשפט למשפחה, והן מכח תקנות סדר הדין. דיון צירוף צדדים 4. הוראות הדין הנוגעות לצירוף צד שלישי בהליכים המתקיימים בבית משפט לענייני משפחה הן שילוב של אלה: סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט למשפחה, הקובע: "בית משפט לענייני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, נושא התובענה או שוויה אשר יהא". סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין, קובע: "עשה אחד מבני הזוג פעולה שיש בה כדי לסכל זכות או זכות עתידה של בן הזוג השני על פי הסכם ממון או על פי הסדר איזון המשאבים, או שקיים חשש סביר שהוא עומד לעשות פעולה כזאת, רשאי בית המשפט או בית הדין, לפי בקשת בן הזוג השני, לנקוט אמצעים לשמירת הזכות האמורה, ובין השאר רשאי הוא לעשות אחת או יותר מאלה: (1) לצוות על מתן ידיעות ועל מתן ערובה; (2) לקבוע פעולות שיהיו טעונות הסכמת שני בני הזוג; (3) לצוות על רישום הערה מתאימה בפנקס המתנהל על פי חוק שרשום בו נכס של אחד מבני הזוג". עם הקמת בתי המשפט למשפחה, ועימו התיקון בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), נגרעו תקנות מסוימות והוספו תקנות אחרות על מנת ליתן לדיון בבית המשפט למשפחה את הכלים הנאותים לבירור הליך משפט ייחודי זה, שלעיתים כרוכים נושאים מענפי משפט מגוונים, וסוגיות בעלות רגישות רבה ונוגעות למרקם העדין של יחסי משפחה, הן בין בני הזוג עצמם וילדיהם, ומעגלים נוספים כגון בני משפחה, שותפים, והכל תחת קורת גג אחת ובפני שופט אחד (One family one judge). לפיכך, על מנת להקנות לבית המשפט למשפחה האפשרות להחליט החלטות צודקות, לצד יעילות הדיון, הותקנה תקנה שאינה קיימת בהליכים אזרחיים על פי פרקים אחרים לתקנות, הקובעת: "258ב ... (ג) בית המשפט רשאי לסטות מהוראות שבפרקים אחרים שבתקנות אלה, למעט פרק כ"ב1,(העוסק בהחזרת ילדים חטופים מחוץ לארץ - י.ש.) ולנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק;ואולם הוראה זו לא תחול על תובענה לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965 17, שעילתה אינה סכסוך בתוך המשפחה". 5. יישומן של הוראות דין אלה, אמור לאפשר דיון הוגן בין היתר גם בהליכים למניעת הברחת רכוש על ידי בן זוג באמצעות שותפים, חברה בע"מ, וכיוצא באלה. מנגד, שומה עלינו להקפיד על הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולהגן על קניינו של צד שלישי שאינו מעורב ישירות בסכסוך הפרטני בתוך המשפחה. נראה כי פסיקת בתי המשפט למשפחה בסוגיה זו אינה אחידה. בבר"ע (ת"א) 73/97 סיגל דלומי נ' יהודה דלומי, תק-מח 97(4)789 (כב' השופט ח' פורת), צורפה חברה להליך חרף שאיננה נכללת בהגדרת המונח "בן משפחה", אולם היה מדובר בצד פורמלי למעשה, אך בית המשפט הכיר בנחיצות הצירוף לצורך בירור התובענה, כאמור בסעיף 6(ו) הנ"ל. בבש"א (ת"א) 3879/00 (תמ"ש 60263/99) צויבל נ' צויבל (כב' השופט ש' שוחט), לא התיר בית המשפט לצרף 7 חברות שבהן היה הבעל אחד מבעלי המניות (להלן: פרשת צויבל). בית המשפט שקל בפרשת צויבל את הפגיעה העלולה להיגרם לצד השלישי. מוסיף כב' השופט שוחט: "ככל שהמשטר הרכושי החל על בני הזוג הינו המותווה בחוק יחסי ממון, אין המדובר בזכות קניינית של המבקשת, אלא בזכות אובליגטורית לשיתוף, דחויה לעת פקיעת הנישואין, שתיושם על דרך איזון כמפורט בסעיף 6 לחוק זה. זכות זו שעניינה אך ורק באספקטים הרכושיים של המניה, אין בה כדי להקנות למבקשת שיתוף קנייני במניותיו של המשיב 1 במשיבות 2-8. בוודאי אין בה להקנות בידיה שיתוף קנייני בנכסי המשיבות 2-8 וברכושן.על מנת לשמור על זכויותיה אלה רשאית המבקשת לנקוט באמצעים לשמירת זכויות כאמור בסעיף 11 לחוק וכך היא עשתה...". כך, למעשה, נעשית הקבלה בין סעיף 6(ו) לחוק לבין תקנה 24 לתקנות. המבקש מפנה למקרים נוספים בהם לא הותר צירוף צדדים שלישיים, ואולם אלה הן החלטות שנתנו לפני קינונו של בית המשפט למשפחה. בית המשפט קמא בדעה שונה, ובהתייחסו לפרשת צויבל מציין כב' השופט ב' גרינברגר כדלקמן: "נימוקים אלה, עם כל הכבוד, אינם נראים לי מספקים במקרה דנן. אינני סבור כי צו עיקול על 50% מנכסי החברות וכן צו מניעה אישי כנגד הנתבע, האוסר עליו לעשות כל דיספוזיציה בזכויותיו בחברות ו/או לקבל לרשותו סכומי כסף ו/או לממש את נכסי החברות, עשויים לסייע במקרה דנן למניעת הברחת נכסים בכל הנוגע לחלקו של הנתבע. אין להסתפק בצווים אישיים כלפי הנתבע, או בצו עיקול על 50% מהנכסים; החברה הינה אישיות משפטית בפני עצמה, וביכולתה להתרוקן מנכסיה גם לאחר מתן סעדים הנ"ל, אשר אינם מחייבים את שותפתו. ביכולתה לעשות כרצונה ברכוש החברה תוך שימוש "נבון" של תקנון החברה, בלי שהנתבע יצטרך להפר צו בית משפט כלשהו. בשל החשש להברחת נכסים, צירוף החברה כנתבעת הינו כורח המציאות, ורק דרכה ניתן יהיה להגיע ישירות לחברה ולתת לה הוראות שבכוחן לשמור על זכויותיה של התובעת ולברר את היקפן ושוויין".(שם, פסקה 10). כן קובע בית המשפט קמא, כי על מנת לשמור על זכויותיו של בן הזוג מכח סעיף 11 לחוק יחסי ממון, יש להפעיל את סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט למשפחה, במיוחד במקרים בהם לבעל 50% או פחות ממניות החברה, שהרי אז יכול ולא תהיה לו שליטה בחברה, דבר שעלול לפגוע בזכויות בן הזוג. שימוש בסעיף 11 לחוק יחסי ממון אכן נועד לאפשר לבן זוג לנקוט בהליך ע"מ לסכל פגיעה בזכות עתידית שלו, ובמקרה זה גם בחשש סגי, כפי שנקבע בע"א 1915/91 יעקבי נ' יעקבי; קנובלר נ. קנובלר, פ"ד מט(3) 529: "אין בן הזוג חייב להוכיח שבן זוגו כבר עשה מעשה של העלמת רכוש. בהענקת סעד זה ראוי לבית המשפט שלא לקמץ ידו". דעתי כדעת בית המשפט קמא לעניין צירוף צדדים שלישיים, משני טעמים: בשלב הצירוף עדיין לא נגרם נזק לצד השלישי, מה גם שניתן להבטיח נזקים צפויים במתן ערבויות מתאימות. ייתכנו מצבים שבן זוג השקיע כספים ניכרים, המהווים רכוש משותף של שני בני הזוג, בחברה, בין שהוא בעל מניות בה ובין שהוא מנהל בה, חרף שאחזקותיו בה נופלות מ-50%. במצב שכזה, עיקול מניותיו לא יועיל. לאור האמור אני דוחה את הבקשה בעניין הצירוף. צמצום צו העיקול הפורמלי 6. טענת המבקש הינה כי העיקול לא מאפשר לחברות להתקיים כעסק חי כאשר הנכסים המניבים מעוקלים. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה בעניין הצו הפורמלי, ועניין זה אמור להידון בבקשה העיקרית או בבקשה לביטול העיקול או המרתו. הזמנת עדים והמצאת מסמכים 7. בית המשפט קמא הורה על גילויים של המסמכים הנדרשים, זאת על דרך שימוש בסעיף 11 לחוק יחסי ממון, באשר בהתאם לתקנות קיים רק הסדר של גילוי מוקדם בלבד. תקנה 258ט' לתקנות שכותרתה "גילוי מסמכים מוקדם", קובעת: (א) לכתב טענות יצרף בעל דין רשימת מסמכים שעליה נסמך כתב הטענות, בין שהם ברשותו ובין שאינם ברשותו. (ב) מסמך כאמור בתקנת משנה (א) המצוי ברשותו של מגיש כתב הטענות, יצורף העתק או תצלום שלו לכתב הטענות, ואם אין הוא מצוי ברשותו, יציין בתצהיר המאמת את כתב הטענות בידי מי, למיטב ידיעתו, הוא מצוי. (ג) לא צירף בעל דין מסמך כאמור בתקנת משנה (ב), תחול תקנה 114א. (ד) הוראות פרק ט' בענין גילוי מסמכים לא יחולו על תובענות בעניני משפחה. לטעמי אין די בתקנה דלעיל, ולא אחת מתברר שבעל דין אינו מגלה בעת הגשת ההליך מסמכים שאין הוא מעוניין בגילויים. לכן באין תביעה לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון נוצר מצב שבעל דין נמצא במצב נחות. מחוקק המשנה אמור לתת דעתו על כך ולאפשר מנגנון לנושא גילוי מסמכים, בטווח זמנים קצר יותר מאשר על פי סימן ג' (גילוי מסמכים) לתקנות סדר הדין. במצב זה ניתן לעשות שימוש בתקנה 258ב(ג) הנ"ל ולבקש מבית המשפט למשפחה להפעיל את סמכותו להורות לצד השני לגלות ולאפשר עיון במסמך ספציפי על מנת לנהוג בדרך הטובה ביותר לעשות משפט צדק. יוצא איפוא, שאני מסכים לתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, אם כי ניתן להגיע אליה גם בדרך האמורה. התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת. המבקש יישא באגרת המשפט וכן בשכ"ט עו"ד המשיבה בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. הלכות משפטיות