1. לפניי תביעה לתשלום שכר עבודה ולפיצוי הלנת שכר. 2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: א. התובע עבד כשומר בשירותה של הנתבעת, החל מיום 31.3.10 ועד ליום 5.4.10. ב. שכרו של התובע שולם בשני תשלומים: הראשון, על סך של 178 ₪ נטו שולם 7.9.10 (לפני הגשת התביעה). השני, על סך של 1,077 ₪ נטו שולם ביום 17.12.10 (אחרי הגשת התביעה). ג. ביום 24.2.11 התקיים בפניי דיון (להלן: "הדיון") בו הודיע ב"כ התובע כי התובע קיבל את מלוא שכרו. ד. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לתביעה לפיצוי הלנת שכר בלבד. 3. להלן עיקר טענות ב"כ התובע: א. התובע פנה מספר פעמים, הן באופן ישיר למשרדיה של הנתבעת בעפולה והן באמצעותו של מר מחמוד אטרש (להלן: "מר אטרש"), אך הנתבעת דחתה אותו בהבטחות שווא. ב. הסבריה של הנתבעת באשר לטעות שנפלה ואשר הביאה לתשלום שכרו של התובע באיחור אינן נכונות. ג. טופס תיקון השכר (נספח מס' 2 שצורף לכתב ההגנה של הנתבעת) נערך במיוחד בעקבות הגשת התביעה. ד. גם אם תתקבל טענת הנתבעת, הרי היה עליה לדעת על הטעות כבר ביום 7.9.10 ולשלם לתובע את מלוא שכרו כבר ביום זה ולא מאוחר יותר כפי שעשתה. 4. להלן עיקר טענות ב"כ הנתבעת: א. דין התביעה להידחות מאחר והתובע מטריד את בית הדין ואת הנתבעת בענייני זוטות. ב. ביום 5.4.10 הפסיק התובע את עבודתו לאלתר ללא כל הודעה או הסבר וכל ניסיונות הנתבעת לאתרו עלו בתוהו. ג. התובע לא העביר לנתבעת את דיווחי שעות העבודה. ד. התובע מעולם לא פנה ישירות לנתבעת או למי מטעמה בטענה כי לא שולם לו שכרו. ה. הנתבעת למדה לראשונה על טענות התובע, עם המצאת כתב התביעה למשרדיה. ו. לאחר בדיקה שערכה הנתבעת התברר כי שכרו של התובע שולם לעובד אחר בשם חמאמדה חמד וכי עם גילוי הטעות דאגה הנתבעת לתקנה ושילמה לתובע את יתרת שכרו. ז. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה טופס תיקון שכר המשקף נאמנה את הטעות שנפלה בעניינו של התובע. ח. התביעה לפיצוי הלנה בגין הסך של 178 ₪ נטו ששולם ביום 7.9.2010, התיישנה. 5. בדיון העיד בפניי התובע ואילו מטעם הנתבעת העיד מר אשחר בצר אשר שימש כמנהל מרחב צפון בנתבעת (להלן: "מר בצר"). 6. המסגרת הנורמטיבית: א. פיצוי הלנת שכר נועד כדי להרתיע מעביד מהלנת שכר עובד ולעשות את ההלנה בלתי כדאית מבחינה כספית. הכלל הוא, כי תמורת עבודתו ישולם לעובד שכר במלוא שיעורו ובמועד הנקוב בחוק. כדי להבטיח את תשלום שכרו של העובד בזמן בחר המחוקק במסגרת סעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958, (להלן: "חוק הגנת השכר או החוק") שעניינו "פיצוי הלנת שכר", לקבוע הוראות הבאות להעניק לתובע פיצוי בגין הלנת שכרו. נוכח חומרת הסנקציה של חיוב המעסיק בפיצוי הלנה נועד סעיף 18 לחוק לאזן בין תכלית החוק למניעת הלנת שכר וחיוב המעסיק בפיצוי עונשי כבד בגין ההלנה לבין שיעורו הגבוה של פיצוי ההלנה העשוי להפוך לסנקציה קיצונית ובלתי מידתית בנסיבות המקרה בו לא שולם שכר העובד במועדו (ראו לעניין זה עע 1242/04 עיריית לוד -אבלין דהן ואח', (פס"ד מיום 28.7.2005)). ב. סעיף 18 לחוק הגנת השכר קובע כי: "בית הדין האזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". עינינו הרואות כי במידה ובית הדין נוכח כי שכרו של תובע לא שולם במועדו עקב טעות כנה רשאי הוא להפחית את פיצוי ההלנה או לבטלו. הלכה פסוקה היא כי טעות כנה היא טעות "באמת", "בתום לב" היינו טעות שגם אדם אחר ישוכנע כי מי שפעל מתוך אותה טעות האמין במצב הדברים כפי שנראה לו ופעל לפיו. הלכה פסוקה היא שאין ניגוד הכרחי בין "טעות כנה" ל- "רשלנות" ולא מן הנמנע כי טעות כנה תיגרם על ידי רשלנותו של טועה. יש להדגיש עוד כי הפסיקה קבעה שטעות כנה יכול שתיגרם על ידי רשלנות או אי אכפתיות או פיזור נפש ( ראו תב"ע לב 2-57 רבקה גרינברג- עיריית תל אביב פד"ע ו (ט)). 7. דיון והכרעה: א. אכן התביעה לפיצוי הלנה בגין הסך של 178 ₪ נטו אשר שולם ביום 7.9.2010, התיישנה, זאת בשים לב לעובדה כי התביעה הוגשה ביום 23.11.10 קרי יותר מ - 60 יום מהיום בו קיבל התובע את השכר שבו קשור הפיצוי. תוצאה זו מתבקשת לאור האמור בסעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר ב. באשר לתשלום השני שעל סך של 1,077 ₪ נטו הרי זה שולם ביום 17.12.1, קרי לאחר הגשת התביעה. בכל הקשור לסיבה שבעטיה שולם השכר באיחור, העלתה הנתבעת מספר טענות כאמור כשהעיקרית הייתה זו הקשורה בתשלום השכר לעובד אחר מאותה משפחה. כאן המקום להדגיש כי לאחר שנפרסו בפניי ראיות הצדדים ולאחר ששמעתי את העדויות, התרשמתי כי שכרו הנ"ל של התובע שולם בטעות כנה כפי שאפרט להלן: ראשית, אבהיר כי מר בצר שהיה מנהל בנתבעת הותיר עליי רושם מהימן. עדותו הייתה עקבית, אמינה ומהימנה מאוד. העד פירט באריכות כיצד נפלה הטעות ומה עשה כדי לתקן אותה. מר בצר לא הכחיש כי מר אטרש פנה לנתבעת והעיד שאכן "עלו" בנתבעת על הטעות לאחר שמר אטרש פנה אליהם ומיד תיקנו אותה. באשר לתשלום השכר ששולם בטעות למר חמאמדה חמד, עובד אחר שעבד במחוז הדרום, ציין מר בצר כי: " נכנסתי לאתר של החברה וחיפשתי את התיקון של התובע ולא מצאתי. אז נכנסתי לאתר ומצאתי שמוקלד חמאמדה חאמד ואני לא מכיר חמאמדה חאמד. הלכתי לחפש מי זה העובד הזה, חשבתי שיש טעות עם השם והתברר לי שבסוף אכן יש עוד עובד נוסף בשם חמאמדה"(ראו ע' 6 ש' 6 לפרוטוקול). מר בצר נשאל בנוגע לזהותו של העובד הנוסף (מר חמאמדה חמד) והשיב כי: "שמקלידים את האות הראשונה של השם זה מעלה את כל השמות וכשהקלידו את השם של התובע עלה כנראה שם נוסף של עובד וככל הנראה הפקידה שעבדה בטעות לא שמה לב שיש אדם נוסף" (ראו ע' 6 ש' 21 לפרוטוקול). לכתב ההגנה צירפה הנתבעת כאמור "טופס תיקון שכר" שנערך על ידי מר בצר. מר בצר נחקר ארוכות על האמור בטופס, לרבות המחיקות והתאריכים שהופיעו על גביו ותשובותיו בעניינים אלה לא הותירו כל ספק בדבר הטעות שנעשתה וכן בדבר הנסיונות לתיקון הטעות. טענותיו של התובע שכביכול הטופס נערך בעקבות הגשת התביעה ולצורך ניהול ההליך לא גובו בראיה כלשהי ואינן מתיישבות עם דבריו של מר בצר במהלך עדותו. באשר לתיקונים שצוינו על גבי הטופס, אציין שוב כי מקובלת עליי גרסת הנתבעת אשר לפיה התיקון הראשון נערך ביום 2.9.10, לאחר שהנתבעת בדקה וראתה כי אכן התובע הועסק ביום 31.3.10 באתר השמירה, ומיד לאחר שמנהל הסניף העביר את הטופס להנהלת החשבונות של החברה שילמה הנתבעת את השכר ביום 7.9.10 (קרי תוך זמן סביר מהיום שבו נתגלתה הטעות). באשר לתיקון השני, זה נשלח להנהלת החשבונות של הנתבעת פעם נוספת ביום 14.10.10 לאחר שמר בצר רשם בכתב ידו את מספר העובד במערכת ולאחר שצוין שם כי: "בוצע תיקון לעובד אחר". ג. לכל אלה יש להוסיף כי התובע עצמו אינו מתכחש לעובדה כי נפלה טעות, אך בכל זאת לגישתו "על טעויות משלמים" (ראו ע' 3 ש' 8 לפרוטוקול). התובע נשאל במהלך עדותו מדוע לא פנה לנתבעת במכתב כלשהו לצורך קבלת המגיע לו, והשיב: "אני הייתי סובל לבקשתי בגלל אטרש שהוא היה מבקש מהם וגם אותו משכו ואז התברר שהכסף הועבר בטעות למישהו בבאר שבע. אבל אני אומר שוב זה לא באשמתי" (ראו ע' 4 ש' 5 לפרוטוקול). התובע שעבד מספר ימים בודדים בלבד לא הצליח להוכיח במהלך הדיון כי פנה בעצמו למנהל הנתבעת או למי מטעמו לצורך תשלום שכרו אם כי טען שפנה לנתבעת באמצעות מר אטרש שהיה עובד מן המניין. התובע במהלך עדותו נשאל: ש: שאטרש אמר לך שמושכים אותו, הוא אמר לך מושכים אותי? ת: הוא כל פעם אמר לי שבוע הזה.. שבוע הזה.. והייתי מתבייש. טענותיו של התובע שכביכול פניותיו לא נענו, אינן מדויקות מאחר והתובע לא פנה לנתבעת במכתב כלשהו בטרם הגשת התביעה, לא פנה ישירות למנהל הנתבעת ואף לא הציג ראיה כלשהי המוכיחה את טענתו לפיה פנה לסגנו של מר בצר, מר רחמים. מעדותו של התובע כאמור, לא הוכח בפניי כי התובע פנה בעצמו לגורמים הרלוונטיים והמוסמכים בנתבעת לצורך קבלת שכרו. לא זו אף זו, התובע שכאמור "התבייש", בחר לגרסתו לפנות לנתבעת באמצעות השליח "מר אטרש" שלא היה ממונה ו/או מנהל, אם כי עובד מן המניין. ד. לאור כל האמור לעיל, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, הגעתי למסקנה כי שכרו של התובע לא שולם במועדו בשל טעות כנה. לפיכך, הנני רואה לנכון להפחית את פיצוי ההלנה ולא לבטל אותו וזאת בהתאם לסעיף 18 לחוק הגנת השכר, שכן לתובע נגרם נזק שבא לידי ביטוי בעיכוב בתשלום שכרו. יש לציין בהקשר זה שחבל שהנתבעת לא דאגה לפצות את התובע על ידי תשלום ריבית והצמדה מיום חובת התשלום ועד ליום התשלום בפועל. לצורך האיזון בין הטעות שנפלה לבין העיכוב בתשלום שכרו של התובע, אשר כאמור שולם זמן קצר לאחר הגשת התביעה ועוד בטרם התקיים הדיון, החלטתי להפחית את פיצוי ההלנה ולהעמידו על סך של 200 ₪. 8. לסיכום: על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961 (להלן: "החוק"), בגין הסך של 178 ₪ ששולם ביום 7.9.2010 אשר יחושבו החל מיום 1.4.10 ועד ליום 7.9.2010. הסך המתקבל (בסעיף א') יישא הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק החל מיום 8.9.10 ועד ליום התשלום בפועל. ב. סך של 200 ₪ בגין פיצוי הלנה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק החל מיום 18.12.10 ועד ליום התשלום בפועל. ג. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 400 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת הסך הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. במסגרת פסיקת שכ"ט ב"כ התובע לקחתי בחשבון את סיכויי ההצלחה בתביעה כפי שהובהרו מראש לצדדים וכן את העובדה כי חלק מהשכר שולם כאמור לאחר הגשת התביעה. 9. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות ערעור על פסק הדין תוך חמישה עשר יום מיום קבלת פסק הדין. 10. מזכירות בית הדין תשלח פסק הדין לצדדים בדואר, כמקובל. הלנת שכר