1.בפני שתי בקשות שהוגשו על ידי החייבת, האחת - בקשה לביטול העיקולים שהוטלו על כספים המוחזקים בחשבונות חינוך של המועצה והשניה - לחישוב מחדש של החוב נשוא תיק זה ולהקטנת החוב. 2.הבקשות הועברו לטיפולי, בהתאם להנחיית כבוד הנשיא רקם, לאור היעדרותה של כבוד הרשמת מרגולין - פלדמן מהלשכה. לאחר שעיינתי בבקשות ומשנתברר לי כי לא ניתן להחליט בהן מבלי לקיים בהן דיון במעמד הצדדים, הוריתי על זימונם של הצדדים בפני, לצורך דיון בבקשות. במהלך הדיון שהתקיים בפני הגיעו הצדדים לידי הסכמה, בהמלצתי, לפיה יצומצם העיקול עד לסך של 400,000 ש"ח, אשר יעוכבו בתיק, עד להחלטה בבקשה לביטול העיקול. בנוסף, ויתרו הצדדים על חקירות המצהירים וסוכם כי ההכרעה בקשות החייבת תעשה על בסיס סיכומים שיוגשו על ידי הצדדים. 3.תיק זה נפתח לצורך ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 7.9.2000, במסגרת תיק עב' 1794/00, שנתן תוקף להסכם שהושג בין הצדדים. הצדדים הגדירו את מסגרת פסק הדין והודיעו כי הגיעו לידי הסכמה המתייחסת לעניין הפסקת עבודתו של הזוכה ותשלום פיצויי פיטורין בגין סיום העבודה. מפאת חשיבות הדברים, תצוטט הסכמת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 7.9.2000 כלשונה: "לפי ההסכמה, הנתבעת תפטר את התובע מעבודתו אצלה החל מיום 1/9/00. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים מוגדלים, בשיעור 175% לפי השכר הקובע. חישוב פיצויי הפיטורין ייעשה על פי דין. לצורך חישוב פיצויי הפיטורין ייחשב היקף משרתו של התובע לשנה"ל 1999-2000, לפי 28 שעות שבועיות. מוסכם שכל סכום שמופקד על חשבון פיצויי פיטורים בלבד, לזכות התובע, ב"מבטחים" ו/או בקרן "דפנה", יקוזז מסכום פיצויי הפיטורים שהוסכם לעיל. תשלום מלוא סכום הפיצויים לאחר ההפחתות הנ"ל, ייעשה עד ליום 15/10/00. אם הסכום לא ישולם במועד, אך ישולם עד ליום 2/11/00 - יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית שמיום 3/11/00 ועד למועד התשלום. אם הסכום לא ישולם עד ליום 2/11/00, הרי שמיום 3/11/00 - הוא יישא פיצוי הלנת פיצויי פיטורין, לפי סעיף20(ב)(2) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, שיחושב החל מיום 3/11/00 ועד התשלום בפועל. הנתבעת תמסור לתובע מכתב פיטורים וכן מכתב הסכמה או אי-התנגדות למשיכת כל הכספים שעומדים לרשותו של התובע בקופות הנ"ל, על חשבון פיצויי פיטורין, וזאת תוך 7 ימים מהיום. כל צד יישא בהוצאותיו". כאמור, בית הדין האזורי לעבודה אשר את הסכם הפשרה ונתן לו תוקף של פסק דין ביום 7.9.2000. בקשת החייבת לביטול העיקול על כספים המוחזקים בחשבון החינוך 4.במהלך חודש מאי 2006 הוטל עיקול על כספים של החייבת המוחזקים בידי בנק אוצר השלטון המקומי. 5.לטענת החייבת, הרי שהעיקול הוטל על כספים המוחזקים בחשבון חינוך, המוגן מפני עיקול בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות למטרות חינוך), תש"ס - 2000 (להלן "החוק"). כאן המקום לציין, כי לא הובאה בפני ראיה כלשהי לכך שהעיקול אכן הוטל בחשבון הקצבות למטרות חינוך, כהגדרתו בסעיף 5 לחוק, אולם מאחר והזוכה לא כפר בכך, אני יוצא מתוך הנחה כי הצדדים אינם חלוקים בעניין. 6.ב"כ החייבת טוען כי יש לבטל את העיקול משלושה טעמים עיקריים: הראשון - הזוכה פוטר מעבודתו כמורה ולפיכך, הוא אינו מוגדר כמורה הזכאי לקבל כספים מתוך כספי החינוך. השני - זכותו של הזוכה לקבלת פיצויי פיטורין קמה רק לאחר שפוטר מעבודתו אצל המועצה ביום 1.9.2000, וזאת לאחר פרסום החוק ביום 13.8.2000. מכל מקום, החוב נשוא תיק ההוצל"פ נבע, בעת הטלת העיקול, מפיצויי הלנת פיצויי פיטורין, אשר הזכאות לקבלם נולדה לאחר שלא שולמו לו במועד הפיצויים על פי פסק הדין, ופיצויי הלנת פיצויים אינם נכללים בתוספת לחוק. השלישי - ההתקשרות בין הצדדים מקורה בהסכם שאושר על ידי בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ביום 7.9.2000 ומאחר וההתקשרות נעשתה לאחר פרסום החוק, הרי שרק בית הדין האזורי לעבודה, רשאי היה להטיל עיקול על חשבון החינוך והסייג הקבוע בסעיף 13 אינו חל בענייננו. לפיכך, העיקול הוטל בחוסר סמכות. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים, הגעתי לידי מסקנה, כי דין הבקשה לביטול העיקול על חשבון החינוך להתקבל (למרות שאינני מקבל את מלוא טענותיה ופרשנותה של החייבת להוראות החוק והפסיקה בעניין), וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן. 7.מטרת החוק הוגדרה באופן מפורש, שאינו משתמע לשתי פנים, בסעיף 1 שבו, הקובע כי החוק בא "להבטיח את יציבותה של מערכת החינוך בישראל באופן שההקצבות למטרות חינוך ישמשו אך ורק את המטרות שלשמן הועברו". לצורך הבטחת מטרת החוק, יצר המחוקק הגנות לכספים המועברים על ידי המדינה לרשויות המקומיות, לצורכי מערכת החינוך. על פי סעיף 5 לחוק, הרי שרשות חינוך מקומית תנהל את כספי ההקצבות למטרות חינוך בחשבון בנק נפרד, המיועד אך ורק למטרה זו ובהתאם לסעיף 7 לחוק, המדינה לא תעביר הקצבות למטרות חינוך, אלא במישרין לחשבון שנפתח לפי הוראות החוק. מטרת הסעיפים הנ"ל היתה למנוע העברת הכספים מסעיף תקציבי אחד למשנהו ושמוש בכספים למטרות אחרות (ראה דברי ההסבר להצעת החוק 2896, עמ' 478). 8.סעיף 3 לחוק קובע כי רשות חינוך מקומית לא תשתמש בהקצבות, אלא למטרות שלשמן נועדו ההקצבות המפורטות בתוספת לחוק. התוספת לחוק מגדירה שש מטרות לשמן נועדו כספי ההקצבות המופקדים בחשבונות החינוך, כאשר הרלבנטית לענייננו, הינה הראשונה שבהן - "תשלום שכר למורים ולעובדים במוסדות חינוך". 9.השאלה הראשונה העומדת לדיון הינה, אפוא, האם חובה של המועצה לזוכה (שעבד בשירותה כמורה, עד לפיטוריו) בגין פיצויי הלנת הפיצויים, נכנסת להגדרת המטרה בסעיף 1 לתוספת, וזאת על רקע האמור בסעיף 1 לחוק. לטענת החייבת, הרי שהזוכה אינו מוגדר כ"מורה" הזכאי לקבל כספים מתוך כספי החינוך, מאחר והוא פוטר מעבודתו כמורה. אין בידי לקבל טענה זו. הסכסוך בין הצדדים נבע, מלכתחילה, עקב עבודתו של הזוכה בשירותה של המועצה, כמורה, ועצם העובדה שפוטר מעבודתו, אין בה כשלעצמה כדי להוציא אותו מהגדרת התוספת. פרשנות כזו אינה סבירה ולמעשה, מביאה לתוצאה אבסורדית לפיה, כל מורה שפוטר מעבודתו אצל רשות חינוכית, יוצא באופן אוטומאטי מגדר החוק ואינו זכאי לקבל שכרו, אף אם לא שולם לו על ידי הרשות החינוכית. פרשנות שכזו שומטת את הבסיס תחת מטרת החוק, המוגדרת בסעיף 1 לתוספת (פסק הדין המאוזכר בסיכומיה של החייבת - עב (חיפה) 3831/05 (בש"א 3831/05) - אינו רלבנטי לענייננו, שכן בפסק דין הנ"ל נקבע כי התובע איננו בבחינת עובד מערכת החינוך, אלא משתייך לעובדים המוניציפאליים של המועצה (בשונה מהזוכה בענייננו) ולכן, אינו זכאי לקבל כספים מכספי ההקצבות היעודיים). עוד טוענת החייבת בעניין זה, כי פיצויי הלנת פיצויים אינם נכנסים בהגדרת הסעיף ראשון לתוספת לחוק, מאחר ואינם מהווים שכר. החייבת נשענת בעניין זה על הגדרת המונח "שכר" בחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958. סעיף 1 לחוק הגנת השכר מגדיר "שכר עבודה" - "לרבות תשלומים בעד חגים, פיריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו". חוק הגנת השכר, אינו מגדיר את המונח "שכר" כשלעצמו אלא, את המונח "שכר עבודה". עם זאת, אני סבור כי ניתן ללמוד ממנו לעניין סעיף 1 לתוספת לחוק כספי החינוך, הנוקט לשון "שכר" (ולא "שכר עבודה"). הגדרת "שכר עבודה" בחוק הגנת השכר, אכן אינה כוללת בתוכה, לטעמי, פיצויי פיטורין או פיצויי הלנה עקב אי תשלום פיצויים, אלא, שכר עבודה - פשוטו כמשמעו. הלנת שכר עבודה אינה נכללת בהגדרת "שכר עבודה", אלא, מוגדרת בנפרד תחת המונח "שכר מולן" והיא מטופלת על ידי החוק הנ"ל בנפרד ואף בהגדרה נפרדת מ"שכר עבודה". פרשנות המונח "שכר" בתוספת לחוק (חוק ההקצבות) צריכה להיעשות על פי תכלית החקיקה. כאמור, מטרת החוק הינה להגן על כספי הקצבות המיועדות לחינוך ופרשנות לפיה הלנת פיצויי פיטורין חוסה תחת מטרות החוק, עלולה להביא למצב שבו תרוקן קופת החינוך של הרשות, על ידי הטלת עיקולים בגין הלנת שכר או הלנת פיצויי פיטורין, הנושאים ריביות חריגות, הקבועות בחוק, ומגיעות בד"כ לסכומים גבוהים בהרבה משכר הקרן המולן. לאור האמור לעיל, אני סבור כי חוב בגין הלנת פיצויי פיטורין של מורה אינו נכלל בהגדרה של "שכר" כאמור בתוספת לחוק ולכן, הוא אינו מהווה חלק ממטרות החוק וזוכה אינו יכול ליהנות מכספים המוחזקים בחשבון המוגן שעוקל. נראה שדי בתוצאה אליה הגעתי בעניין זה, כדי להורות על ביטול העיקול שהוטל על חשבון החינוך של המועצה. עם זאת, מצאתי לנכון להתייחס גם ליתר טענותיהם של הצדדים. 10.החייבת טוענת כי בהתאם לסעיף 10 לחוק, פטורים הכספים המופקדים בחשבון החינוך מעיקול או שעבוד ורק בית הדין לעבודה רשאי להטיל עיקול על חשבון כזה, וזאת במסגרת תביעתו של עובד רשות חינוך המועסק באחד ממוסדות החינוך שלשלם קיומם הועברו הקצבות. לצורך הגנה על חשבונות החינוך, קבע המחוקק בסעיף 10 לחוק כי: "הכספים שבחשבון יהיו פטורים מעיקול ולא יהיו ניתנים להמחאה או לשעבוד ואולם, בית דין לעבודה, על פי תביעתו של עובד רשות חינוך מקומית המועסק באחד ממוסדות החינוך שלשם קיומם הועברו ההקצבות, רשאי להטיל עיקול על כספי ההקצבות שבחשבון". לטענת החייבת, הרי שהזוכה פוטר מעבודתו ולפיכך, הוא אינו עונה על תנאי הסעיף הנ"ל ואינו מהווה עובד רשות חינוך מקומית. טענה זו נדחתה על ידי, כמפורט לעיל, ואין מקום לחזור ולדון בה. עוד טוענת החייבת כי רק בית הדין לעבודה רשאי להטיל עיקול וכי העיקול שהוטל על ידי ראש ההוצל"פ, הוטל בחוסר סמכות. לא מצאתי כי הזוכה הצליח להתמודד עם טענה זו בסיכומיו ונראה כי הזוכה הטיל יהבו על האמור בסעיף 13 לחוק, המסייג את סעיף 10 הנ"ל. סעיף 10 לחוק קובע באופן ברור כי רק בית הדין לעבודה מוסמך להטיל עיקול על כספים בחשבון הקצבות, במסגרת תביעת עובד רשות חינוך מקומית. לפיכך, למרות שלטעמי עניינו של הזוכה נכנס בגדר "תביעתו של עובד רשות חינוך מקומית", הרי שלכאורה ראש ההוצל"פ מנוע היה להטיל עיקול על חשבון החינוך מכח סעיף 10 לחוק. עם זאת, סעיף 13 לחוק מסייג את סעיף 10 וקובע כי: "הוראות סעיף 10 לא יחולו על עיקול שהוטל מכוחה של התקשרות שנעשתה לפני מועד פרסומו של חוק זה". בתי המשפט שעסקו עד כה בהוראות סעיפים 10 ו - 13 לחוק קבעו במספר פסקי דין כי הוראות סעיף 10 לחוק הרשויות במקומיות חלות על כל עיקול המוטל לאחר כניסתו של החוק לתוקף והסייג הקבוע בסעיף 13 לחוק, המהווה הוראת מעבר וקובע כי הוראות סעיף 10 לא יחולו, מצריך שני תנאים. האחד - כי הבסיס להטלת אותו עיקול היה התקשרות שנעשתה לפני מועד פרסום החוק והשני - כי מדובר בעיקול שהוטל טרם מועד פרסום החוק (ראה בעניין זה עב (חיפה) 1980/02 (בש"א 93/03) הסתדרות הכללית החדשה נגד מועצה מקומית ראמה , עב 2265/03 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נגד מועצה מקומית מג'ד אל כרום ). פרשנות אחרת, שתאפשר הטלת עיקולים על חשבון מוגן למטרות חינוך, על בסיס התקשרות היסטורית שנעשתה טרם פרסומו של החוק ביום 13.8.2000, אינה עומדת בבסיס תכליתו של החוק (ראה עב (חיפה) 1980/02 (בש"א 93/03) לעיל). כאמור, תכלית החוק הינה להבטיח יציבותה של מערכת החינוך ולכן גם יש לפרש את סעיף 10 וסעיף 13 בצמצום. הטלת עיקול על כספי חינוך המצויים בחשבון מוגן, בגין התקשרויות בעבר, יביא לסיכול מטרת החוק, שכן עובדי המועצה המועסקים כיום במערכת החינוך ואמורים לקבל משכורותיהם מהכספים שבחשבון, לא יוכלו לקבל את כספם, עקב העיקול. יתירה מזאת, פרשנות אחרת של סעיף 13 לחוק, תביא ליתרון בלתי סביר ובלתי הגיוני בכל הנוגע להתקשרויות שנעשו טרם פרסומו של החוק, לעומת התקשרויות שנעשו לאחר פרסומו של החוק. בעוד שתובע שהתקשר עם המועצה (למטרות חינוך המוגדרות בתוספת) טרם פרסום החוק, יוכל לזכות בעיקול בכל עת שלאחר פרסום החוק, גם על ידי ראש ההוצל"פ, הרי שעובד שהתקשר עם המועצה לאחר פרסומו של החוק, לא יהיה זכאי להטיל עיקול כזה, אלא באמצעות בית הדין לעבודה. תוצאה מעין זו אינה הגיונית ואינה סבירה. 11.באשר לתנאי הראשון, הקדימה החייבת וטענה, כאמור, כי זכאותו של הזוכה לפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורין, מקורה בהסכם שנכרת בין הצדדים בהליך המשפטי שאושר על ידי בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ביום 7.9.2000 כפסק דין. לטענתה, מאחר וההתקשרות נעשתה לאחר פרסום החוק ביום 13.8.2000, הרי שרק בית הדין האזורי לעבודה רשאי היה להטיל עיקול על חשבון החינוך, הסייג הקבוע בסעיף 13 אינו חל בענייננו וראש ההוצל"פ מנוע היה מלהטיל את העיקול. אינני מקבל את טענתה של החייבת ואני מבכר את טענותיו של הזוכה בעניין זה. אין מחלוקת בין הצדדים כי הזוכה עבד בשירותה של החייבת החל מיום 1.9.1995 וכי עבודתו הסתיימה ביום 31.8.2000, על פי הסכמת הצדדים, שניתן לה תוקף של פסק דין. ההתקשרות בין הצדדים מקורה במועד תחילת עבודתו של הזוכה אצל החייבת, ביום 1.9.1995 ואין כל הגיון בטענת האחרונה, לפיה יש לקחת בחשבון את "ההתקשרות" בהסכם בין הצדדים, שניתן לו תוקף פסק דין ביום 7.9.2000. פרשנותה של החייבת בעניין זה אינה הגיונית וחורגת בעליל מכוונת המחוקק בסעיף 13 לחוק. "התקשרות" משמעה אותו הסכם מכוחו הועסק פלוני אצל רשות מקומית, ואשר עונה על הגדרות מטרות החוק, קרי - התקשרות הקשורה במערכת החינוך ועונה על תנאי התוספת לחוק, ואשר בגינה נפתח ההליך המשפטי בין הצדדים. לפיכך, עומדת ההתקשרות המקורית בין הצדדים בענייננו, במבחן שהציבו החוק והפסיקה (ראה, בין היתר, בר"ע (חיפה) 1343/02 אכרם חוסיין נגד מועצה מקומית ראמה ובר"ע 1501/02 מועצה מקומית משהד נגד מוחמד סלימאן ואח' (לא פורסם), אשר עקרונותיו אומצו בפסיקתו של כבוד השופט יצחק כהן בבר"ע (חיפה) 1005/04 מועצה מקומית דליית אל כרמל נגד כרמים בעמק ייזום והשקעות בע"מ . עם זאת, ראוי להבהיר כי בעוד שההתקשרות המקורית בין הצדדים הינה התקשרות שהחוק נועד להגן עליה, הרי שדרישת הזוכה בפיצויי הלנת פיצויים, אינה נכנסת, כאמור, בגדר אחת המטרות המפורטות בתוספת לחוק (כפי שקבעתי לעיל) ובתנאי הראשון לתחולתו של הסייג הקבוע בסעיף 13 לחוק, המאפשר הטלת עיקול גם על ידי רשות שיפוטית מלבד בית הדין לעבודה. דא עקא, שדחיית טענותיה של החייבת בעניין זה, אינה מועילה לזוכה, באשר ברור כי התנאי השני בסעיף 13, כפי שבא לידי ביטוי בפסיקה, אינו מתקיים, שכן העיקול על חשבון כספי החינוך של המועצה הוטל, בענייננו, זמן רב לאחר כניסת החוק לתוקף. משלא התקיים התנאי השני לתחולתו של סעיף 13 לחוק, המסייג את סעיף 10, הרי שלא היה מקום להטלת העיקול מלכתחילה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ויש לבטל את העיקול. 12.סיכומו של דבר, אני קובע כי לא היה מקום להטלת העיקול על כספים בחשבון החינוך של המועצה בבנק אוצר השלטון המקומי במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ולפיכך, אני מורה על ביטול העיקול. בנוסף, אני מורה על שחרור הכספים המעוכבים בתיק, אשר הועברו אליו עקב מימוש העיקול, לידי החייבת. בקשת החייבת לעדכון החוב בתיק 13.החייבת עתרה בבקשתה לעדכן את החוב בתיק. לטענתה, החוב בתיק צבר פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בניגוד לאמור בפסק הדין ולכן הגיע החוב בתיק לסכום גבוה העומד כיום, על סך של כ - 1,833,000 ₪. 14.אין חולק באשר לעובדות הבאות: א.סכום פיצויי הפיטורין המגיעים לזוכה לאור פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה מיום 7.9.2000, נשוא תיק זה, עמד במועד פסק הדין על סך של 51,346 ₪. ב.סך של 15,591 ש"ח שולם לזוכה ביום 11.10.2000. ג.סך של 13,186 ש"ח שולם לזוכה (באיחור) ביום 8.6.2001. ד.ביום 6.4.2001 שולם סך של 17,255 ש"ח (סה"כ הסכומים שהתקבלו מקרן התגמולים "דפנה" ומ"מבטחים"). ה.סך של 10,000 ש"ח שולם לזוכה ביום 17.10.2002. 15.הצדדים חלוקים, למעשה, בשתי שאלות, האחת - דרך עריכת החישוב, קרי - האם יש לזקוף תחילה כל סכום ששולם, על חשבון קרן החוב עד לסילוקה, כאשר פיצויי ההלנה המוגדרים בפסק הדין חלים רק על היתרה הבלתי מסולקת של הקרן, או שמא פיצויי ההלנה חלים על כל היתרה הבלתי מסולקת. השניה - האם הכספים המופקדים בקרן "דפנה" ו"במבטחים", אכן שולמו "במועד", על פי פסק הדין ועל כן, הם אינם אמורים לשאת פיצויי הלנה או שמא, יש לראות את התשלום לידי הזוכה מהקרנות, כתשלום ששולם באיחור, אשר אמור לשאת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 16.באשר לשאלה הראשונה שבמחלוקת בין הצדדים, אני סבור כי יש לקבל את טענותיה של החייבת בעניין, קרי - יש לזקוף תחילה כל סכום ששולם, על חשבון קרן החוב עד לסילוקה, כאשר פיצויי ההלנה המוגדרים בפסק הדין חלים רק על היתרה הבלתי מסולקת של הקרן. פיצויי הלנה משולמים בגין יתרת קרן חוב בלתי מסולקת, על מנת להבטיח את תשלום קרן החוב ולגרום למעביד החייב לשלם את קרן החוב המגיעה לעובד. עם תשלום קרן החוב, אין עוד הצדקה להמשיך ו"לקנוס" את המעביד ולכן, מן הראוי לזקוף את התשלום קודם כל על חשבון הקרן (ראה ההלכה שנקבעה בע"א 384/86 דב רובינשטיין נגד החברה לבניין ולעבודות ציבוריות מיסודו של סולל בונה בע"מ, פד"י כ (4) 99). סעיף 75 לחוק ההוצאה לפועל אינו חל במקרה זה, מאחר והוא אינו דן בפיצויי הלנה, אשר אינם נכללים במונח "ריבית" המופיע בו (ראה ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית, עמ' 749). ראוי לציין, כי מעיון בסיכומיו של הזוכה, עולה כי הוא כופר בטענותיה של החייבת בעניין זה בלשון רפה ומכל מקום, לא הועלו על ידיו טענות של ממש בעניין זה. לפיכך, אני קובע כי בעת חישוב החוב תיק, על פי ההנחיות שתפורטנה להלן, יזקף תחילה כל סכום ששולם על חשבון קרן החוב עד לסילוקה, כאשר פיצויי ההלנה המוגדרים בפסק הדין יחולו רק על היתרה הבלתי מסולקת של הקרן. 17.מחלוקת נוספת בין הצדדים נוגעת, כאמור, לשאלה האם הכספים המופקדים בקרן מקפת ובמבטחים, אכן שולמו "במועד" על פי פסק הדין ועל כן, הם אינם אמורים לשאת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, או שמא, יש לראות את התשלום לידי הזוכה מהקרנות, כתשלום ששולם באיחור. לטענת החייבת, הרי שפסק הדין ברור לחלוטין והוא קובע כי כל סכום שמופקד על חשבון הפיצויים לזכות הזוכה ב"מבטחים" ו/או בקרן "דפנה", יקוזז מסכום הפיטורין. לטענה, די בכך שהסכום יהיה מופקד בקרנות כדי להיחשב כסכום ששולם במועד ע"ח הפיצויים. עוד טוענת החייבת, כי על פי ההסכם בין הצדדים, רק הסכום שנותר לאחר קיזוז הסכומים בקרנות,יכול וישא פיצויי הלנת פיצויים, במדה ולא ישולם במועד על פי האמור בהסכם. מאידך, לא נקבעה סנקציה לפיה יחול סעיך 20(ב) לחוק הגנת השכר, במדה ולא תמציא החייבת לזוכה מכתב הסכמה או אי - התנגדות למשיכת הכספים שבקרנות. לטענתה, משלא נקבעה סנקציה מפורשת בדבר תשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לעניין הכספים שבקרנות, לא ניתן להטיל עליה לשלם פיצויי הלנה כאמור. מנגד, טוען הזוכה כי יש לראות בסכומים שהופקדו בקופות ב"מבטחים" וב"דפנה", כסכומים ששולמו לידיו באיחור, רק ביום התשלום בפועל (6.4.2001). בנוסף, טוען החייב כי הסכומים הנ"ל אמורים לשאת פיצויי הלנת שכר, עד למועד לתשלומם בפועל. הזוכה מפנה בעניין זה לסעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר, הקובע כי מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכל תשלומים ששילם לה המעביד, לא יהיה זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על פי זכותו האמורה, אם המעביד הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 ימים מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם. לטענת הזוכה, הנחת היסוד היתה כי החייבת תמלא את חלקה בהסכם הפשרה ותמסור לידיו אישור בדבר תשלום הכספים מקופות הגמל, אולם היא לא עשתה כן ולכן, לא ניתן לראות את הסכומים בקופות הגמל כסכומים ששולמו במועד. אני סבור כי הפיתרון למחלוקת בין הצדדים טמון בפסק הדין עצמו, כלשונו (לטעמי, פסק הדין ברור ואין מקום לעשות שמוש בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל ולהפנות שאלת הבהרה לבית הדין). ההסכם בין הצדדים, שקבל תוקף של פסק דין על ידי בית הדין האזורי לעבודה, קובע מספר תנאים. לצורך העניין ועל מנת לפשט את הדברים, ניתן להפריד את תנאי ההסכם, כמפורט להלן: א."הנתבעת תפטר את התובע מעבודתו אצלה החל מיום 1/9/00". ב.הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים מוגדלים, בשיעור 175% לפי השכר הקובע. חישוב פיצויי הפיטורין ייעשה על פי דין. לצורך חישוב פיצויי הפיטורין ייחשב היקף משרשתו של התובע לשנה"ל 1999-2000, לפי 28 שעות שבועיות. הצדדים אינם חלוקים לגבי שני התנאים הנ"ל ואין צורך לדון בהם. ג."כל סכום שמופקד על חשבון פיצויי פיטורים בלבד, לזכות התובע, ב"מבטחים" ו/או בקרן "דפנה", יקוזז מסכום פיצויי הפיטורים שהוסכם לעיל". ד."תשלום מלוא סכום הפיצויים לאחר ההפחתות הנ"ל, ייעשה עד ליום 15/10/00. אם הסכום לא ישולם במועד, אך ישולם עד ליום 2/11/00 - יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית שמיום 3/11/00 ועד למועד התשלום". אם הסכום לא ישולם עד ליום 2/11/00, הרי שמיום 3/11/00 - הוא יישא פיצוי הלנת פיצויי פיטורין, לפי סעיף20(ב)(2) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, שיחושב החל מיום 3/11/00 ועד התשלום בפועל. ה.הנתבעת תמסור לתובע מכתב פיטורים וכן מכתב הסכמה או אי - התנגדות למשיכת כל הכספים שעומדים לרשותו של התובע בקופות הנ"ל, על חשבון פיצויי פיטורין, וזאת תוך 7 ימים מהיום. כל צד יישא בהוצאותיו. בהתאם לסעיף ג' לעיל, הרי שהכספים המופקדים בקרנות יקוזזו מסכום פיצויי הפיטורים. לצורך שחרור הכספים שבקרנות, היה על החייבת למסור לידיו של הזוכה מכתב הסכמה לשחרור הכספים, וזאת בתוך 7 ימים מיום פסק הדין (סעיף ה' לעיל). סעיף ד' קובע את המנגנון בנוגע לתשלום סכום המהווה את יתרת כספי הפיצויים, שאינם מופקדים בקרנות, והוא כולל סנקציה מדורגת בנוגע לאי תשלום הסכום הנ"ל במועד, לרבות תשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, החל מיום 3.11.2000. בעוד שהצדדים קבעו סנקציה מדורגת לגבי הסכום שמעבר לסכום המופקד בקרנות, הרי שהם נמנעו מלקבוע סנקציה בנוגע לאי תשלום במועד של הסכומים שבקרנות או אי העברה של מכתב ההסכמה לשחרור הכספים במועד שנקבע לכך. אין חולק כי החייבת לא מסרה לידי הזוכה מכתב הסכמה לשחרור הכספים שבקרנות בתוך 7 ימים, תוך הפרת ההסכם בין הצדדים ולכן, שוחררו הכספים לידיו בפועל, רק ביום 6.4.2001. אין מקום, אפוא, לקבל את טענתה של החייבת, לפיה הכספים שנצברו בקרנות שולמו לזוכה בפועל. מאידך, משלא נקבעה בהסכם סנקציה לעניין אי מסירת מכתב ההסכמה לשחרור הכספים, הרי שלא ניתן להחיל על הפרה זו של ההסכם מצד החייבת, את הסנקציה עליה הסכימו הצדדים לעניין הסכום שמעבר לסכום שבקרנות. הזוכה אינו יכול להתלות בעניין זה בסעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר. הסעיף הנ"ל אינו קובע קביעה פוזיטיבית גורפת לעניין תשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורין במקרה שמעביד אינו מוסר לידי העובד מכתב הסכמה לשחרור הכספים בקרנות, אלא, הוא מאפשר לעשות כן, במדה ומעביד אינו מוסר לידי עובד מכתב כאמור. מכל מקום, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים יכול שיוטלו על מעביד רק באמצעות החלטה מפורשת של בית הדין לעבודה. סיכומו של דבר, אני קובע כי הסכומים שהופקדו בקרנות לא שולמו לזוכה במועד, אולם על פי פסק הדין, הם אינם נושאים פיצויי הלנת פיצויי פיטורין, אלא, הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד, ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל, ביום 6.4.2001. חישוב סכום החוב נשוא תיק זה, יעשה, אפוא, על בסיס ההסכם בין הצדדים, שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 7.9.2000 ולאור קביעותי, כמפורט לעיל. החישוב יערך בהתאם להנחיותיה של כבוד הרשמת מרגולין - פלדמן, כמפורט בהחלטתה מיום 11.7.2006, בשינויים המחוייבים כפועל יוצא מההחלטה דנן, קרי - הסכומים שהופקדו בקרנות "דפנה" ו"מבטחים", ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד, מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל (בנוסף לקביעה כי כל סכום ששולם על ידי החייבת נזקף תחילה ע"ח קרן החוב). הצדדים יגישו תחשיב מוסכם של החוב בתיק, על פי הנחיותיי, כמפורט לעיל, בתוך 21 ימים מהיום. מובהר לצדדים כי במדה ולא יוגש על ידם תחשיב מוסכם, ימונה מומחה לצורך עריכת התחשיב ושכר טרחתו יושת על הצדדים בחלקים שווים. 18.שקלתי האם להטיל על הזוכה לשלם לחייבת הוצאות, לאחר שרב טענותיה של האחרונה התקבלו, אולם אני סבור כי לאור התנהלותה של החייבת, אשר לא מצאה לנכון לשלם לידי הזוכה עד כה אף את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת על פי תחשיבים קודמים שהוגשו על ידי הצדדים, אין מקום לעשות כן. פיצוייםהלנת שכר