כללי 1. עניינה של תביעה זו בדרישת התובע, ארכיטקט במקצועו, כי ישולם לו שכר עבודה לתקופה שמיום 6.1.03 ועד 17.2.03 בתוספת פיצויי הלנת שכר, וכן החזר הוצאות נסיעה. התביעה הוגשה כנגד חברת תאם - תכנון ארכיטקטוני ומחקר בע"מ (להלן: "החברה" או "תאם"), וכן כנגד מר דוד ינאי שהינו "מבעליה של הנתבעת" ( החברה- מ.פ.) כנטען בסע' 2 לכתב התביעה. לטענת התובע, סוכם עימו כי שכר עבודתו החודשי יעמוד על סך של 5,000 ₪ ברוטו, וכן יהא זכאי להחזר דמי נסיעה בהתאם לקבלות שיגיש. 2. בכתב ההגנה שהגישה החברה באמצעות מר ינאי לא הכחישו הנתבעים מפורשות את תקופת ההעסקה, אם כי טענו שבמהלכה עבד התובע בפועל 13 ימי עבודה סה"כ. עוד נטען, כי עם התובע סוכם שיעבוד באופן זמני כשומר בתערוכה שהציגה החברה, ובשכר מינימום, וכי את הסך המגיע לתובע תמורת 13 ימי עבודתו יש לקזז מנזקים כבדים שגרם לחברה עקב "פעולותיו העברייניות" של התובע (סע' 5.8.1 לכתב ההגנה). 3. הנתבעים האריכו והרחיבו בהעלאת טענות מטענות שונות כנגד מעשים חמורים שעשה לטענתם התובע ובגינם הוגשה רק ביום 13.8.03 , לאחר הגשת כתב התביעה, תלונה למשטרה. חומר החקירה, כמו גם החלטה כלשהי בענין, לא הוצגו. בסיכומיהם טענו הנתבעים כי "התנהגותו הנלוזה של התובע שוללת ממנו את הזכות לכל שכר עבור תקופת עבודתו, קל וחומר את הזכות לפיצויי הלנת שכר" (סע' 4 לסיכומים). הואיל ומדובר בתביעה לתשלום שכר עבודה, ולא ניתן, על פי חוק הגנת השכר, לקזז משכר עבודה אלא בגין חוב קצוב, הרי שאין בטענות הנתבעים בדבר נזקים שלא פורטו ולא כומתו כדי להקים זכות קיזוז נגד תביעת התובע ואין כל צורך להכבד ולדון בשאלת אמיתותן של הטענות. מהו שכר העבודה שסוכם בין הצדדים: 4. כאמור, לטענת התובע, התקבל לעבודה כארכיטקט וסוכם עמו על שכר של 5,000 ₪ ברוטו לחודש, בעוד שלטענת הנתבעים התובע התחנן והטריד את הנתבעת כי תקבלו לעבודה בכל מחיר. בשל חוסר התאמתו המקצועית, התקבל הוא, לטענתה, כשומר בתערוכה בה הציגה, ולתקופה זמנית, בשכר מינימום. 5. התובע העיד כי במהלך סיכום השכר נכח גם אדם נוסף בשם אהוד, שהוצג בפניו כעובד במשרד. עדת הנתבעים, גב' אורלי גרנימן העידה כי לא ידוע לה אם אהוד פלקוביץ עובד במשרד. ידוע לה כי הוא לא מקבל תלוש משכורת (עמ' 16 לפרוט'). 6. ביום 21.10.03 הודיע מר ינאי כי בכוונתו לזמן את מר פלקוביץ כעד מטעמו. גם בישיבת 19.5.04 הודיעה ב"כ הנתבעים כי ביקשה ממר פלקוביץ להגיע להעיד אולם הדבר לא התאפשר לו וע"כ ביקשה שעדותו תדחה לישיבה הבאה. ב"כ הנתבעים ביקשה דחיית הישיבה לשם זימון כל עדיה. לישיבה האחרונה שהתקיימה ביום 10.6.04 לא זומן ולא הופיע מר אהוד פלקוביץ. 7. מר ינאי בעדותו לא זכר, וטען כי אינו יכול לקבוע, אם מר אהוד פלקוביץ נכח בראיון הקבלה לעבודה. מר ינאי העיד כי אדם זה הינו מכר ותיק שלו ואינו עובד אצלו. עוד עלה מעדותו של מר ינאי כי נעשה תמליל/סיכום ראיון עם התובע, וכך העיד (בעמ' 38): "לשאלתך האם דיברתי עם התובע על הקלטת הראיון אני משיב שהזכרתי לו שישנו תמליל, סיכום ראיון שהיה עם התובע לאחר הראיון, זה סיכום ראיון שנרשם על ידי, עו"ד גרצולין קיבלה ממני את כל הניירת, אני העברתי ניירת רבה, איני יודע אם סיכום הראיון הזה נכלל בה. לשאלתך אם יש הקלטה או לא אני משיב שאני צריך לבדוק את זה. לשאלתך האם קיים תמליל אך לא קלטת אני משיב שאני חוזר על תשובתי הקודמת, נעשה תמליל לבטח, באיזו מידה, זה היה סיכום ראיון ולא תמליל, הוא נעשה לבטח כיון שאנו עושים זאת בד"כ...". 8. מקבלת אני את גירסת התובע כי סוכם עמו על שכר חודשי של 5,000 ₪ וזאת בנוכחות מר פלקוביץ. היה באפשרות הנתבעים להפריך טענה זו אם בהעדתו של מר פלקוביץ, כפי שביקשו לעשות וחזרו בהם, ואם בהצגת תמליל או סיכום ראיון הקבלה. הנתבעים לא עשו זאת. יש לציין , כי מר ינאי לא הכחיש באופן מפורש נוכחותו של מר פלקוביץ בעת סיכום תנאי ההעסקה. צד אשר תחת ידו ראיה העשויה לסייע לו, ולא הביאה, חזקה עליו כי ראיה זו פועלת היתה לחובתו. אשר על כן, אי הצגת התמליל/סיכום השיחה וההימנעות מהבאת מר פלקוביץ לעדות מחזקות גרסת התובע בדבר סיכום תנאי העסקתו, וזו מקובלת עלי. זאת ועוד, עפ"י הוראות חוק חוזה עבודה חייב מעביד ליתן בידי עובדו, בכתב, את תנאי ההעסקה. משלא עשו הנתבעים כן, פועל הדבר לחובתם וגם בכך יש כדי לתמוך בגרסת התובע בנוגע לתנאי ההעסקה שסוכמו עמו. אני קובעת על כן כי התובע הועסק במשך 5 ימים בשבוע ובעד שכר של 5,000 ₪ לחודש. 9. מועד תחילת וסיום ההעסקה למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי מועד תחילת העבודה היה 6.1.03 ומועד סיומה 17.2.03. לאחר התפתלויות והתחמקויות, כמשתקף בפרוטוקול ישיבת 10.6.04, הודה מר ינאי כי שכר שירותיו של התובע ביום 6.1.03 (עמ' 30 לפרוטוקול) והודיעו על הפסקת העבודה ביום 17.2.03 (עמ' 41 לפרוט'). כמו כן, אין מחלוקת כי התובע לא קיבל כל שכר עבור תקופת עבודתו. זכאות התובע לשכר, ושיעורו. 10. במהלך תקופת עבודתו ביצע התובע שירות מילואים. הוכח, כי התובע פנה במישרין לקבלת תגמולי המילואים מהמל"ל ובסיכומיו, מסכים ב"כ התובע כי יש לנכות מסך התביעה את ימי המילואים בגינם נעדר התובע מעבודתו ושאת תמורתם קיבל במישרין מהמל"ל. לטענתו, מדובר ב- 5 ימים בלבד בתאריכים הבאים: 9.1.03, 12.1.03, 21.1.03, 16.2.03 ו- 17.2.03. 11. לטענת הנתבעים, התובע נעדר מעבודתו 15 ימים עקב מילואים. נתון זה עולה הן ממכתב עו"ד גלית אבל נ/4, הן מרשימות הנוכחות החתומות ע"י התובע - נ/6,נ/7 והן מעדותו של פקיד המל"ל מר עמרם אלול ומסמך נ/16 המרכז תגמולי המילואים ששולמו לתובע בתוקפה הרלוונטית. 12. התובע נחקר ממושכות בקשר לימי המילואים להם נקרא בתקופה הרלוונטית לתביעה. התובע הינו טייס בחיל האויר ובעדותו הסביר כי חלק מימי המילואים נעשים בלילה, בטיסות לילה, המאפשרות ואפשרו לו התייצבות סדירה בעבודה בנוסף לשירות המילואים. כן הסביר, כי לעיתים טיסת לילה נרשמת כ- 2 ימי מילואים היות ומתחילה בשעות הערב המאוחרות ומסתיימת בשעות הבוקר המוקדמות של היום שלמחרת. באותם יומיים אין מניעה כי התובע יתייצב גם לעבודה. התובע פרט והסביר אחד לאחד את מועדי המילואים אליהם נקרא בשים לב לרישומי הנוכחות של חודש 1/03 שהיו ברשותו. התובע הסביר כי בחודש זה נעדר מעבודתו עקב שרות מילואים בתאריכים 9.1, 12.1 ו- 21.1. התובע הדגיש כי אין בידיו את רישומי הנוכחות של חודש 2/03 וע"כ אינו יכול לזכור במדוייק באילו מימי המילואים בחודש זה עבד. 13. בפני התובע הוצג נ/7 - רישום הנוכחות לחודש 2/03 מתוכו, רק הרישומים המתייחסים לתאריכים 2/2 - 4/2 היום בכתב ידו של התובע וכן חתימתו בתחתית העמוד. התובע לא אישר נכונות יתר הרישומים המתייחסים לימי עבודתו מ- 5/2 ואילך. התובע אישר עם זאת כי ביום 9/2 היה במילואים, וכן בטיסת לילה בין ה- 16/2 ל- 17/2 אם כי נכח בעבודה בשני ימים אלו. 14. הנתבע מר ינאי טען כי הרישום נ/7, שאינו בכתב יד התובע, נעשה על ידו על סמך מה שמסר לו התובע באשר לנוכחותו בעבודה. במכתב נ/5 נטען כי התובע נטש את העבודה ביום 12.2.03. עם זאת, הנתבע הציג תמליל שיחה עם התובע מיום 13.2.03 שעניינו העתקת קבצים ע"י התובע. בכתב ההגנה נרשם כי התובע עבד סה"כ 13 ימי עבודה (מצטברים). משנחקר מר ינאי באשר לימי עבודתו של התובע, לא נתן תשובה חד משמעית מתי נכח התובע בעבודה, לשיטתו, ומתי לא: "לשאלתך שאני לא יכול לאמת מתוך הטפסים מתי התובע היה בעבודה ומתי לא אני משיב שאני יכול להגיע לחישוב מקורב בהחלט, אני יכול לעשות את הפעולה של כימות הימים כשכל פעם שיש לי ספק אני מעביר זאת לטובתו...כשעשיתי את החישוב, אני צריך להסתכל בחומר, אין לי פה את החומר, אני צריך להסתכל בחומר, שם רשום האם ראו אותו ביום מסויים או לא וזאת לשאלת בית הדין לגבי אילו ימים יש לי ספק, עשיתי לעיתים קרובות טלפונים לתערוכה, ברגע שענה לי אז יש לי אינדיקציה וברגע שלא הדברים הצטברו, עשיתי את כתב ההגנה אי שם בעבר, ישבתי עם כל הפתקים ועל היומן שלי אז שמתי זאת לטובת התובע..." 15. מקובלת עלי עדות התובע באשר לימי עבודתו בחודש ינואר 2003 וההסברים שנתן בנוגע לשרות המילואים בשעות הלילה, בחלק מן הפעמים. באשר לחודש פברואר, התובע טען כי עבד את מלוא התקופה פרט לימי מילואים בהם נעדר, אולם לא ניתן על ידו הסבר מניח את הדעת מדוע חתם ביום 17.2.03 על נ/7 ולא מילא בו את מלוא ימי עבודתו באותו חודש עד להפסקת עבודתו. באשר לחודש 2/02, לא הרים התובע הנטל המוטל עליו להוכיח כי עבד גם בימים 5.2 ועד 9.2, כולל. 16. לנוכח האמור, אני קובעת כי התובע עבד בפועל בתקופה שמיום 6.1.03 ועד 17.2.03, 23 יום, מתוכם 15 ימים בחודש 1/03 והיתר בחודש 2/03 וזאת לרבות ימי מילואים בהם עבד. בתקופה זו לא הובאו בחשבון ימי מילואים בהם לא עבד התובע ואשר הוכח מעדותו של עובד המל"ל כי בגינם שולמו לתובע תגמולי מילואים, הימים 5/2 - 9/2. 17. עם זאת, על פי נ/16 קיבל התובע תגמולי מילואים בעד ימי מילואים נוספים בהם גם עבד ובגינם תובע הוא תשלום שכר. האם זכאי התובע , לאחר שקיבל את תגמולי המילואים עבור אותם ימים, גם לשכר בגינם? בע"ע 300307/98, 300381/98 חברת גב ים לקרקעות בע"מ נ. גבריאל אבן וערעור שכנגד (פס"ד מיום 22.7.02) נקבע : "חוק הביטוח הלאומי מניח שעובד הנקרא לשירות מילואים משרת שירות מלא ונבצר ממנו, בשל השרות, למלא את תפקידו אצל המעסיק. אך מה הדין - כמו בענייננו - שעובד נקרא לשירות מילואים המאפשר לו, באופן מלא או חלקי, להמשיך ולעבוד אצל המעסיק. האם, במקרה שכזה, זכאי העובד לקבל הן את התגמול מן המוסד לביטוח לאומי (בשל שרות המילואים) והן את השכר מן המעסיק (בשל עבודתו אצל המעסיק)? התשובה על כך שלילית. התגמול הקבוע בחוק בא במקום שכר העבודה ולא בנוסף אליו. בתקופת שירות המילואים לא זכאי העובד לשכר אלא רק לתגמול: "מהחוק כולו עולה כי לא בא אלא לפצות על הפסד שכר עבודה עקב שרות במילואים, כך שהתגמול בא כתחליף לשכר עבודה. הדעת אינה סובלת שהתחליף יינתן גם עת המקור קיים. לשון אחר, אין זכות לתגמול באמצעות אותו מעביד החייב במקביל במלוא שכר העבודה בעד העבודה הרגילה". (דב"ע לז/28-2 הנ"ל בעמ' 221 וכן ראה דב"ע נו/26-2 לודר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לא' 387, 385). חוק הביטוח הלאומי לא נועד להיטיב עם עובד המשרת במילואים אשר מתאפשר לו גם לבצע את עבודתו הרגילה ולהפלותו לטובה לעומת חברו המשרת במילואים אשר לו אין אפשרות לעבוד אצל מעסיקו. אמור מעתה, עובד הנקרא לשרות מילואים ובמהלכו מבצע גם את עבודתו אצל המעסיק עליה הוא זכאי לשכר רגיל יקבל את שכרו אך לא את התגמול. במקרה שכזה, המעסיק אינו רשאי לדרוש מן המוסד לביטוח לאומי החזר התגמול לפי סעיף 280 לחוק ואם קיבלו עליו להחזירו, שאם לא כן היה מתעשר שלא כדין על חשבון הקופה הציבורית. מסקנתנו היא איפוא שמשעה שאבן קיבל את מלוא שכרו לתקופת שירותו במילואים, אין הוא זכאי גם לתגמול מן המוסד לביטוח לאומי, אף אם הועסק בעבודתו הרגילה בגב ים באופן מלא או חלקי בתקופת שירות זו. טעה איפוא בית הדין האזורי בחייבו את גב ים לשלם לאבן את התגמול עבור שירותו במילואים ואנו מקבלים את הערעור בנקודה זו ומבטלים את החיוב . בקשר לכך אנו מוצאים לנכון להפנות את תשומת לב הגורמים המוסמכים במוסד לביטוח לאומי אשר יבדקו את מערכת ההתחשבנות עם גב ים בקשר לתקופת שירותו במילואים של אבן". 18. בענייננו, משפנה התובע וקיבל את תגמולי המילואים שהגיעו לו עקב ימי המילואים אותם ביצע, לא זכאי התובע לתשלום כפל אף אם עבד באותם הימים בעבודתו הרגילה בנוסף לשירות המילואים. עם זאת, באי תשלום שכרו של התובע נמצאים הנתבעים מתעשרים שלא כדין על חשבון הקופה הציבורית. אשר על כן, התובע זכאי לשכר עבודתו עבור 15 ימים בחודש ינואר ו- 8 ימים בחודש פברואר. שכר ינואר עומד איפוא על 3,409 ₪ ושכר פברואר על 1,818 ₪. הגורמים המוסמכים במוסד לביטוח לאומי יבחנו תגמולי המילואים שקיבל התובע עבור ימים בהם שרת במילואים וגם עבד וקיבל שכר. דמי נסיעות 19. התובע לא כימת ולא הוכיח זכאותו להחזר דמי נסיעות בשיעור העולה על התעריף הנקוב בצו ההרחבה בענין זה, ולפיכך יפסקו לו ברכיב זה הוצאות נסיעה לפי 20.76 ₪ ליום במכפלת 23 ימי עבודתו. פיצויי הלנת שכר 20. התובע מבקש כי לשכר הנפסק יתווספו פיצויי הלנת שכר. בעוד שבנוגע לעבודה בחודש פברואר נפלו מחלוקות של ממש, הרי שלא מצאתי כי קיימות היו מחלוקות כאלו באשר לזכאותו של התובע לשכר חודש ינואר. לא מצאתי הסבר מניח את הדעת מדוע לא שולם לתובע שכרו לחודש זה במועדו. הטענות שהועלו כנגד התובע באו לעולם רק בשלב שלאחר המועד לתשלום שכר חודש 1/03. בחקירתו הנגדית השיב מר ינאי משנשאל בענין זה: "לשאלתך מדוע עד 13/2 לא שילמתי משכורת חודש ינואר אני משיב שאמור היה לקבל את השכר שלו ביום 13 או 14 לחודש בערך, רשום באיזשהו מקום, לכן הוא לא קיבל שכר ביום שלישי לפברואר כשחתם על נ/17 ובייחוד מפאת שלא עבר עדיין חודש. הטופס שהסכים לחתום עליו ביום 3/2 הוא בעצם התחיל לעבוד לפי דבריו, לפי הטופס ביום 13.1 וזאת במענה לשאלתך למה לא שילמתי לו ביום 7.2 את משכורת חודש ינואר". 21. לא שוכנעתי כלל ועיקר כי במועד החוקי לתשלום משכורת ינואר 2003 לתובע , קרי עד ליום 9.2.03, היתה עילה או טענה כלשהי כנגד התובע ועבודתו. רק בדיעבד, הועלו הטענות השונות כנגד התובע ושימשו כאמתלא גם לאי תשלום שכר חודש ינואר. 22. לתובע לא הונפק עד היום תלוש שכר, ומכל מקום, תלוש כזה לא הוצג בפני, על אף שגם לגרסת הנתבעים זכאי היה התובע לשכר חלקי. באשר לטענת הקיזוז בגין נזקים, הרי שאלה לא הוכחו. זאת ועוד, במרבית ההליך היו הנתבעים מיוצגים והוראות חוק הגנת השכר ודאי נהירות לב"כ המלומדת של הנתבעים לרבות אפשרות קיזוז חוב קצוב בלבד משכר העבודה. גם הנתבעת מודעת היתה לאיסור ניכוי נזקים שנויים במחלוקת משכר עבודה שכן כך נפסק גם בתיק דמ 5489/01(ח"י) בעניינו של עובדה-מלייבסקי איגור וזאת לפחות מ- 9/04 עת ניתן פסק דין זה. 22. לאור האמור, ולנוכח כלל נסיבות העניין יתווספו למשכורת חודש 1/03 פיצויי הלנה מופחתים בסך 8000 ש"ח. בשל המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בסמוך לסיום עבודת התובע כעולה מ נ/19 , מחלוקות שהביאו לפיטורי התובע, כמו גם חוסר הבהירות באשר למספר ימי עבודתו של התובע בחודש זה, תשא משכורת 2/03 פיצויי הלנה מופחתים שיעמדו על הפרשי הצמדה וריבית בלבד מיום 1.3.03 ועד ליום התשלום בפועל. חבותו האישית של הנתבע 1 23. התובע מבקש לבסס חבותו האישית של הנתבע 1 כלפיו בכך שהתקבל לעבודה ע"י הנתבע 1 באופן אישי ובראיון נאמר לו כי יועסק ע"י הנתבע 1. כן מבקש הוא לבסס החבות על עדות הנתבע 1 שהתייחס להעסקתו של התובע על ידו, בגוף ראשון. 24. הוכח בפני כי התובע ידע אל נכון כי הועסק בחברת תאם - הנתבעת 2. הדבר עולה מפורשות אף ממכתב באת כוחו נ/4 מיום 23.2.03 שם נכתב: "מרשי, מר רן כוכבא, הועסק בחברתך החל מיום ה- 6 בחודש ינואר ש"ז ועד ליום ה- 19 בפברואר ש"ז..." גם במכתב התובע נ/9 מציין הוא כי עבד אצל הנתבע בתאם. כבכל חברה, פועלת זו באמצעות אורגנים בשר ודם המוציאים פעולותיה מהכח אל הפועל. לא הוכח ולא שוכנעתי כלל ועיקר כי העסקת התובע נעשתה ע"י הנתבע 1 באופן אישי , אלא באמצעות החברה שבשליטתו. 25. מעבר לצורך יצויין, כי התובע לא טען לחבות הנתבע 1 מכח הרמת מסך ולא הוכיח כנדרש אילו מן העילות המצדיקות הרמת המסך וחיוב הנתבע 1 בחיובי הנתבעת 2, אף כי יתכן ולו נטען היה הדבר, ראשית ראיה ניתן היה להביא מטיעוני הנתבעת בתיק עב 2885/02 כי "ההכנסות של חברת ת.א.ם. ו/או חברת הבת שלה...לא כיסו מאז ומעולם אפילו את הוצאות פעולות התכנון מבוססות מחקר שבוצעו שם, ולא רק שהאדריכל ינאי לא הפיק מכך כל רווח לעצמו, אלא הוא נאלץ לחזור ולהשקיע שוב ושוב כסף רב מרכושו הפרטי, לשם העמקתו ושכלולו של התכנון והמחקר המקיף בו עסק..." ואולם, כאמור, משלא בוססה התביעה על העילות המצדיקות הרמת מסך, דין התביעה האישית כנגד הנתבע 1, להדחות. 26. יש להצר על המטענים הרגשיים העצומים שנצברו בפרק הזמן הקצר בו הועסק התובע אצל הנתבעת, אשר השפיעו לעיתים אף על באי כח הצדדים ומצאו ביטויים במהלך ניהול משפט זה שלא ביחס ישיר למהות התביעה וערכה הכספי. לסיכום 27. על הנתבעת 2 לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. שכר עבודה לחודש 1/03 בסך ברוטו של 3,409 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. ב. פיצויי הלנת שכר ינואר 2003 בסך 8000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. ג. דמי נסיעות לחודש 1/03 בסך 311.4 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.03 ועד התשלום המלא בפועל. ג. שכר עבודה בגין ימי עבודה בחודש 2/03 בסך ברוטו של 1,818 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.03 ועד התשלום המלא בפועל. ד. החזרי הוצאות נסיעה לחודש 2/03 בסך 166 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.03 ועד התשלום המלא בפועל. ה. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. 28. הואיל והליך זה החל כדיון מהיר בסמכות רשם והמשיך להידון בפני כדן יחיד, יהא הערעור עליו ברשות. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. 29. העתק מפסק הדין יועבר אל המוסד לביטוח לאומי לבדיקת התחשבנותו עם התובע, כאמור בסעיף 18 לפסק הדין. 30. פסק הדין המקורי ניתן ביום 5.5.05 ותוקן בהחלטה מיום 14.6.05 ו- 28.6.05. בהתאם לתיקונים האמורים, ולבקשת הנתבעת, מוצא נוסח מתוקן זה של פסק הדין היום, 9.10.05. העתק מפסק הדין המתוקן יישלח לצדדים. צבאהלנת שכרמילואים