1. התביעה: זהו פסק דין בתובענה שהוגשה מטעם התובע בגין הפרשי שכר (עקב ניכויים שנוכו משכרו) וכן לחופשה, הבראה ודמי חגים. כמו כן הועלו טענות (בשלב הסיכומים) כי ההסכם נוגד את תקנות הציבור ואף מהווה עושק, וכן להלנת שכר. 2. ההליך: א. התובע הינו עובד זר. ב. ביום 10/7/03 העיד התובע עדות מוקדמת בפני כב' הרשמת רווית צדיק בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ולאחר מכן עזב את הארץ. ג. עפ"י החלטת כב' השופטת אורלי סלע הועבר התיק לבית הדין האזורי בירושלים. ד. בדיון שקויים בתל אביב ב - 10/7/03 הוסכם בין הצדדים כי האמור בכתב התביעה יהווה חלק מעדותו של התובע. על כן ביה"ד מתייחס לעדותו ככוללת גם את האמור בכתב תביעתו. ה. במקור הוגשה התביעה מטעם ארבעה תובעים, כאשר תביעתם של תובעים מס' 4-2 הסתיימה בהסכמה. התביעה הנוכחית היא של תובע מס' 1 בלבד - דוד סטנקו. ו. התביעה הוגשה כנגד 3 נתבעות. בהסכמת הצדדים מיום 25/10/04 סוכם כי הנתבעות הנכונות הן נתבעות 1 ו - 3 ביחד ולחוד וכי אין כל תביעה כנגד נתבעת מס' 2. כמו כן אין פלוגתא בתיק לגבי השאלה מי מהנתבעות תשלם, במידה וביה"ד יפסוק לתובע סכום כלשהו. 3. העדים: מטעם התובע - העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעות הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר מיקי שיפר מנהלה האדמנסטרטיבי של נתבעת 3 ושל מר אלי שומרוני , המנהל התפעולי של הנתבעת 1. בהסדר דיוני של הצדדים אשר קיבל תוקף של החלטה ב 22/12/03, הוסכם כי הנתבעים לא יחקרו בחקירה שכנגד, וביה"ד יתן פס"ד על סמך החומר שבתיק, על כל המשתמע מכך. 4. המוסכמות בתיק: אין מחלוקת כי בין הצדדים נחתם הסכם שצורף כנספח לתצהירי הנתבעות. כמו כן הוסכם על הצדדים כי בסיום עבודתו זכאי היה התובע לפדיון חופשה והבראה, ע"פ הסכומים שבכתב התביעה, בכפוף לטענות הקיזוז של הנתבעות. 5. המחלוקות העיקריות בתיק הן: א. האם הניכויים שניכו הנתבעות מהתובע בגין מגורים היו כדין. לעניין זה מהו שיעור הניכוי המירבי המותר בגין מגורים והוצאות נלוות, היכן התגורר התובע והאם המגורים שניתנו לו היו בבעלות הנתבעים. ב. האם הניכוי בגין דמי חבר להסתדרות היה ניכוי כדין. ג. זכאות התובע לדמי חג וכמה והאם התובע קיבל לידיו סכום של 1608 ש"ח בגין ימי חג במשכורת מרץ 2003. ד. האם קיבל את הפקדתו (DEPOSIT) בסך של 750 דולר (2915 ש”ח). ה. מתי הפסיק התובע לעבוד אצל הנתבעות. האם נכונה טענתו כי ב 10/6/03 - לאחר הפסקה של מס' ימים חזר לעבוד אצל הנתבעות עד למעצרו, או שמאמצע מאי עזב את הנתבעות והמשיך להתגורר בדירת הנתבעות, אף שלא עבד עבורן, עד למעצרו. בהתאם לכך - זכאות הנתבעות לקיזוז שכר דירה בגין התקופה שבין הפסקת העבודה למעצרו. ו. נסיבות הפסקת עבודתו של התובע ובהתאם לכך זכאות הנתבעות לקיזוז מהתובע דמי הודעה מוקדמת בשיעור של חודש עבודה, (3,340 ש”ח). ז. שאלת הלנת שכר (ככל שביה"ד יקבע ששכרו הולן), והאם אין במועד העלאת התביעה להלנת שכר משום שינוי חזית. ח. שאלת שינוי חזית לענין טענות של עושק ופגיעה בתקנות הציבור. 6. טענות התובע: א. התובע הינו עובד זר וההסכם עמו נערך ונחתם במהלך כנס בו השתתפו מאות עובדים. ההסכם מהווה חטיבה אחת והוגש לו לחתימה לאחר שהתובע עבר מיונים קפדניים ובדיקות רפואיות, והיווה תנאי להעסקתו ולהגעתו לישראל. היות ומדובר בעובד הנמנה עם קבוצת עובדים חלשה, בעל יכולת מיקוח נמוכה - ניצלה זאת הנתבעת לצורך החתמתו על הסכם המכיל תניות הפוגעות בחוקי המגן. ב. לאורך כל תקופת עבודתו, ניכו הנתבעים משכרו בגין "דיור" ניכוי אשר לטענת התובע נעשה שלא כדין. הניכוי מכונה בתלוש השכר SINDICAT. בנוסף בחודש ספטמבר 2002 ניכו הנתבעים ניכוי המכונה DEPOSIT. כמו כן נטען שלא ניתן היה להוריד בגין סכומים עתידיים שלא בטוח שיתקיימו. ג. עם סיום עבודתו לא שולמו לו דמי חגים, כמתחייב מההסכם הקיבוצי הכללי במשק ו/או ההסכם הקיבוצי לעובדי חשמל, מתכת ואלקטרוניקה. ד. הפסקת עבודתו הייתה בשל כך שלא סופקה לו יותר עבודה, ועל כן זכאי לקבל את הסכומים שנוכו, וכן את מלוא זכויותיו לעניין חופשה והבראה, ללא זכות לקזז משכרו, בגין אי מתן הודעה מוקדמת. 7. טענות הנתבעות: א. הנתבעות טוענות כי הניכויים בגין הדיור, שנוכו משכרו, הינם ניכויים המותרים ע"פ דין - הן ע"פ ס' 25 לחוק הגנת השכר, והן ע"פ תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים - שיעור הניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס 2000 (להלן: התקנות), ולא עלו על הסכומים המקסימליים המותרים. ב. הניכוי בגין ההוצאות, הינו בהתאם לסעיף 8 להסכם שצורף כנספח ב' לכתב ההגנה, ואשר התובע חתם עליו. ההסכם נערך ונחתם בשפתו של התובעת, ובהיותו בחו"ל והיה רשאי שלא להסכים לתנאי העסקתו, לו רצה בכך, לכן לא מדובר בניצול. ג. הניכוי המכונה SINDICAT הינו למעשה מס חבר להסתדרות, אשר נוכה כדין. ד. הניכוי המכונה DEPOSIT נוכה, אך הוחזר לתובע במשכורות בספטמבר 2003 ויוני 2004. ה. התובע קיבל את דמי החג המגיעים לו, בסך 1,608 ש”ח במשכורת מרץ 2003. ו. לנתבעות טענות קיזוז לענין חופשה והבראה לאור השארותו של התובע במגורים שסופקו לו לאחר שהפסיק לעבוד, וכן לאור אי מתן הודעה מוקדמת על עזיבה, מטעמו. ז. הנתבעות טוענות לשינוי חזית בגין רכיבים שלא נכללו בכתב התביעה ושנזכרו לראשונה בעדות התובע או בסיכומים. (טענות עושק ופגיעה בתקנות הציבור וכן לענין הלנת שכר). 8. מעיון בתצהירים ובעדות המוקדמת ובחומר שבתיק, עולה כי לא נסתרו העובדות הבאות: א. התובע חתם ברומניה, בטרם הגיעו לארץ, על הסכם (שצורף כנספח ב' לתצהיר עד ההגנה מס' 1). לענין זה העיד התובע ב - 10/7/03 כי: "חתמתי על חוזה ברומניה, ועל רוב המסמכים חתמתי בשדה התעופה" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 17-15). ב. התובע התגורר חלק מהזמן בגבעת כח (שליד יהוד), חלק מהזמן ברמת גן. (כאשר יש מחלוקת היכן גם במרבית התקופה). ג. התובע המשיך להתגורר במגורי הנתבעות עד ליום מעצרו (שהיה ביום 2/7/03). ד. התלושים שקיבל התובע משקפים את הסכומים שקיבל בפועל. ה. התובע קיבל מוצרי הגיינה וחומרי ניקיון וכן ציוד אישי ודירתי. מוצרי מזון רכש בעצמו. לכל הפחות קיבל התובע שמיכה, כרית, סדין, סכו"ם, מחבת, סיר, חומרי ניקיון והגיינה, טלוויזיה מחוץ לחדר (עדות התובע מעמ' 5 לפרוטוקול שו' 20-15 ועמ' 2 שורות 18, 24-22). ו. התובע קיבל הסעה משדה התעופה ביום הגיעו ארצה, וכן הסעה וליווי פעם אחת לטיפולים רפואיים. מחישוב הסכומים עולה כי סך כל הניכויים לא עלו על 25% משכרו. 9. החיקוקים הרלבנטים: א. ס' 25 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958, קובע כדלקמן: לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה: (1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק ... (6) חוב ע"פ התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע משכר העבודה. ב.תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס - 2000 קובעות: תקנה 2: (א) הסכום המירבי שרשאי מעביד לנכות משכרו החודשי של עובד זר כהחזר הוצאות המעביד למגורים הולמים ... אזור מגורים - תל אביב סכום של 353.50 ש”ח (הסכום עודכן ל 390.10 ש”ח ב - 30/12/02). (ב) היו המגורים בבעלות המעביד, ינכה משכר עובד זר, סכום שלא יעלה על מחצית הסכום הנקוב בתקנת משנה א', לפי הענין. לענין זה יראו מגורים כנמצאים בבעלות המעביד כל עוד לא הציג המעביד למפקח חוזה שכירות לגבי הדירה שבה מתגוררים עובדיו, וקבלות על תשלום שכר דירה בעדו. ג. ניכוי בעד הוצאות נלוות: (א) נוסף על הסכום שמעביד רשאי לנכות לפי תקנה 2, רשאי הוא לנכות משכרו החודשי של עובד זר הוצאות נלוות, סכום מירבי של 70.70 ש”ח. ד. סך כל הניכויים: סך כל הניכויים המותרים לפי תקנות אלה, יחד עם הניכויים לפי תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התשס"ב - 2001, ולפי ס' 25 א' (6) לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 - לא יעלה על 25% משכרו החודשי של עובד זר. ה. תנאי בחוזה עבודה: (א) לא תיכלל בחוזה עבודה שעובד זר צד לו, הוראה המאפשרת לנכות לפי סעיף 25 (א) (6) לחוק הגנת השכר, סכום העולה על ההפרש שבין 25% משכר העבודה לבין הסכום שנוכה לפי תקנות דמי ביטוח רפואי. (ב) תנאי כאמור בתקנת משנה (א) , שנכלל בחוזה עבודה, בטל לענין ניכויים שעולים על ההפרש האמור בה. 10. ניתוח המצב המשפטי: א. ס' 25 (א) (6) לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 (להלן: החוק), הינו סעיף המגביל, גם בחוזה שבין הצדדים, את גובה הניכוי המותר, כך שאם נקבע סכום גבוה יותר בהסכם - הריהו מבוטל. ב. על מנת שהמעביד יהיה רשאי לנכות משכרו של העובד, עליו בתנאים עולים מהחיקוקים שנזכרו לעיל. ג. ב"כ הנתבעת המציא חוות דעת של כב' השופטת בדימוס, עדינה פורת מיום 6/11/01 לענין הניכויים המותרים מעובד זר. עיקרי חוות דעת זו קובעים כי: (1) צריך שיהיה קיים חוב במועד הניכוי אין לנכות משכר העובד חוב עתידי, רעיוני, או שטרם בא לעולם ואפשר שלעולם לא יווצר. כך , ניכוי להבטחת פיצוי מראש, על נזקים שאולי יגרמו באשמתו למעביד או למאן דהוא שהמעביד ערב לו, אינו "חוב" במשמעות הסעיף. (2) החוב צריך שיהיה ע"פ התחייבות בכתב לא די במסמך כתוב על פיו מסכים העובד לניכוי, אלא על המסמך להבהיר את טיבו של החוב, לכלול התחייבות מטעם העובד להחזירו, ורק אז תקום זכות לניכוי הנזק זאת על מנת לקדם טענה אפשרית של עושק, כפיה, הטעיה או אילוץ, בין אם גלויים או סמויים. (3) התחייבות צריכה להיות מהעובד למעביד כך למשל חוב העובד לצד ג' , שערב המעביד לתשלומו אינו מותר לניכוי משכר העובד. (4) החוב צריך להיות קצוב לא הניכויים בלבד, אלא החוב של פירעונו הם מנוכים, צריך שיהיה קצוב . (5) אין לנכות על חשבון החוב יותר מרבע משכר עבודה "תיקרה" זו של רבע משכר העבודה כוללת גם ניכויים אחרים שהותרו לניכוי ע"פ חוק עובדים זרים ותקנותיהם, כך שסך כל הניכויים משכר העובדים אסור שיעלה על שיעור זה . (6) ייחודם של עובדים זרים בהקשר הנדון: העובדים שבהם עסקינן זרים בארץ זו, תלויים במעביד גם מעבר למסגרת העבודה, לא שולטים בשפה, לא בקיאים בחוקיה, ועל כן יש להקפיד עם המעביד ביתר שאר בענין ה"התחייבות האמורה". "התחייבות" זו היא פעולה משפטית הנשלטת ע"י חוק החוזים התשל"ג - 1973 . אי לכך יש להקפיד שלא ידבק כל פגם ב"התחייבות", העלול לאיין אותה ע"פ חוק החוזים. כך צריך שתיעשה ה"התחייבות" מרצונו החופשי של העובד, תוך מודעות מלאה למשמעותה, ועל מה הוא מתחייב. (7) הוצאות כרטיסי הטיסה לארץ וחזרה, חלים על עובד, בכפוף לכך שיסוכם עם העובד במפורש, עוד בהיותו בארץ מוצאו כי הוא ישא בהוצאות מינימום. לענין זה, יכול העובד לבקש כי המעביד ישלם עבורו, בינתיים, את מחיר כרטיסי הטיסה ובכך יווצר חוב מהעובד למעביד. 11. דיון והכרעה: ראשית, מבקש בית הדין להבהיר כי הוא מודע למצבם המיוחד של העובדים הזרים בישראל, וכי קיים חוסר איזון בין המעביד לבין העובד הזר. על כן יבדוק בית הדין את זכויותיו של התובע בקפידה. יחד עם זאת, אין בעובדה שמדובר בעובד זר כדי לתת לו זכויות יתר מעבר לזכויותיו שבחוק. לאחר שבית הדין עיין בעדות המוקדמת של התובע, ובתצהירים מטעם הנתבעים, ולאחר בדיקת טענות ב"כ הצדדים קובע ביה"ד בעניינים השנויים במחלוקת כדלקמן: א. תנאי ההסכם עם התובע, נקבעו בעודו ברומניה (בין אם היה זה בכנס בחו"ל ובין אם במשרד). מהעדויות עולה שההסכם, הכתוב בשפתו של התובע, נימסר לו לחתימה בטרם הגיע לארץ, והתובע רשאי היה לקבל את תנאיו או לא. יתכן והדבר היה שונה לו היה מגיע קודם כל לארץ, ורק לאחר מכן, ובלית ברירה היה נאלץ לחתום על ההסכם. אולם היות והדבר נעשה בעודו ברומניה, ועל כך אין מחלוקת יכול היה לבדוק זאת לעומק (גם אם בפועל רק רפרף עליו, כפי שטען בעדותו). בכל מקרה אף אין מחלוקת כי החתימה אף תועדה במצלמת ווידיאו, וכי הדבר נעשה בהסכמתו. יצויין עוד כי לא עולה מעדותו כי במהלך עבודתו העלה טענות לענין תנאי עבודתו ועל כן ביה"ד סבור כי לא היה פגם בהסכמת התובע לתנאי ההסכם (בכפוף לשאלת חוקיות ההסכם והאם יש בחוזה תניות המקפחות אותו לפי כל דין). ב. מעיון בהסכם עולה כי ע"פ סעיף 8.1, הוסכם כי בגין מגורים והוצאות ינוכה משכרו של העובד סך של 154 דולר (בשוויו בשקלים). מדובר איפוא בחוב קצוב, בהתאם להסכם מפורש. מבדיקת הסכומים עולה כי סך כל הניכויים לא עלו על 25%. ג. לאור הסכמת הצדדים, ומשתצהיר הנתבעות לא נסתר, יקבל ביה"ד כי הפריטים שנמסרו לתובע לשימושו, הם כפי שעולה מתצהיר הנתבעות. ד. חלק מהשירותים אינם שירותים שהנתבעות, כמעבידות, מחויבות לספק לתובע (כמו למשל רכישת כרטיס טיסה לארץ), או רכב צמוד + מלווה לקבלת שירות רפואי. ברור איפוא, כי על התובע להשיב לנתבעת את הסכומים ששילמה עבורו, שלא במסגרת החובות המוטלות עליה. ה. ענין זה, יש לסייגו רק לגבי "חובות" שנוצרו בפועל, דהיינו על הוצאות שהוצאו בפועל, ולא על חובות עתידיים. לענין זה מאמץ ביה"ד את דברי המותב בראשות כב' השופט איטח בפס"ד קרסטו גבור נ' סוויטה יכמוביץ בע"מ ואח' מיום 17/3/04, אשר אמר (סעיף 10.2 לפסה"ד): "יחד עם זאת נציין כי לטענות הנתבעות המסתמכות על סעיף 25 (א) (6) לחוק אנו מסכימים אופן חלקי בלבד. הנתבעות אכן רשאיות לנכות משכרו של העובד החזר "חוב, שקיומו הוא תנאי לניכוי, אלא ש"חוב" יכול להיווצר רק לאחר שהוצאו בפועל ההוצאות ע"י המעביד ... לא ניתן להכשיר באמצעות הסעיף הנ"ל ניכוי עבור "חוב" עתידי, ולא כל שכן עבור "חוב" שאולי יווצר ואולי לא (אם המעביד לא יצרוך את השירות)". יחד עם זאת, בענייננו - היות ובפועל נוכה מהתובע פחות מההוצאות שהוצאו בפועל - לא בא הדבר לידי ביטול בפסק דין זה. ו. היות ומר שיפר לא נחקר על תצהירו, יקבל ביה"ד את האמור בתצהירו כי התובע קיבל את סל השירותים אשר פורטו בכתב ההגנה ובתצהיר (להוציא, כאמור התחייבויות עתידיות). לעניין הטלוויזיה - ביה"ד מקבל את טענות הנתבעות כי התובע נהנה מהטלוויזיה שהועמדה לרשותו, אף שהייתה זו טלוויזיה דירתית ולא בתוך חדרו נכון אמנם שהקבלות שצורפו מטעם הנתבעים מלמדות על רכישות כלליות לתובע ולעובדים אחרים, אולם היות ותצהיר מר שיפר לא נסתר, מקבל ביה"ד את טענת הנתבעות כי אכן רכשו את הפריטים שסופקו לתובע - חלקם רכישות חד פעמיות וחלקם אחת למס' ימים - כפי שעולה מסעיף 16 לכתב ההגנה. בכל מקרה סכומי הרכישה (שבממוצע הגיעו לכדי 37.39 ש”ח לחודש) גבוהים מהסכום שנוכה מהתובע. ז. שאלת מקום המגורים של התובע - בעדותו טוען התובע כי התגורר 16 חודשים בגבעת כוח והשאר ברמת גן. לפי תצהיר הנתבעות - ועיקר מגוריו היו ברמת גן ורק תקופה קצרה גם בגבעת כוח. בענין זה יש בפני ביה"ד גירסאות סותרות, כשאף אחד מן המצהירים לא נחקר לענין זה. היות וכך, לא הרים התובע את הנטל ולא שיכנע כי גירסתו טובה יותר. בנוסף, ב"כ הנתבעות המציא מסמכי שכירת הדירה ברמת גן (דבר שיש בו לחזק את גירסת הנתבעות הן לענין המגורים והן לענין זכות הניכוי מנכס שאינו בבעלותן). לאור זאת יקבל ביה"ד כי הניכוי בגין שכר הדירה - היה ניכוי כדין, כטענת הנתבעות. ח. ניכוי דמי הסתדרות: לטענת ב"כ התובע, עבד התובע כמפעיל ציוד כבד (וכי הנתבעת זנחה למעשה את טענתה כי עבד כברזלן), לכן הניכוי בגין דמי חבר להסתדרות אשר חלה רק על עובדי בנין - היה שלא כדין ובכל מקרה, לא הוכח , לטענת ב"כ התובע, כי שולמו דמי חבר עבור התובע. מעיון בעדותו של מר שיפר עולה כי נוכו עבור התובע בחודשים פברואר - אפריל 2001, סך כולל של 186.2 ש”ח בגין דמי טיפול להסתדרות. מעיון בנספח ג' לתצהיר מר שיפר, אשר לא נסתר - עולה כי הנתבעת הייתה רשאית לנכות דמי חבר להסתדרות, מה גם שחובה זו עולה אף מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי במשק בין לישכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית החדשה (סעיף 1 לנספח ג' לכתב ההגנה). לכן, גם בנקודה כי מקבל בית הדין את טענת הנתבעות כי ניכוי דמי החבר נעשתה כדין. ט. דמי חג בהתאם לצו ההרחבה - הסכם במסגרת לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז - 1957, מיום 7/6/00, זכותו של עובד על בסיס יומי לתשלום 10 ימי חג בשנה, אולם זאת רק לאחר שלושה חודשים מיום תחילת העסקתו, ובלבד שימי החג לא נפלו בשבת. לאור זאת מקבל ביה"ד כי התובע היה זכאי לדמי חג בגין התקופה שמיום 15/5/01 ועד תום שנת 2002, ל - 12 ימי חג, ובסה"כ לסכום של 1,608 ש”ח. יחד עם זאת מנספח טז' לתצהיר מר שיפר - שלא נסתר - עולה כי סכום זה שולם במשכורת מרץ 2003. למען הסר ספק יובהר, כי על פי הפסיקה, גם ימי חג אינו בבחינת "השתכרות מעבודה" ואף הם אינם נושאים הלנה. (דב"ע לה/146-0, המוסד לביטוח לאומי נ' נובוקיב, פד"ע י', 271 ,274. יא. דמי הפקדה (DEPOSIT) האם התובע קיבל את ההפקדה שהפקיד בסכום של 750 דולר (2,915 ש”ח)? בעמ' 3 לעדותו נשאל התובע האם קיבל בספטמבר או באוקטובר 2001 סכום של 750 דולר מהמשיבות, והוא השיב: "ת. אני חושב שזה כסף שעיכבו לי, אבל כן שילמו לי". מנגד, בתצהירו של מר שיפר נאמר כי הסכום שולם ב - 6/9/01. (במקור נרשם בטעות 6/9/05, אולם לאחר מכן הודיע ב"כ הנתבעות כי מדובר בטעות סופר והכוונה היא לשנת 2001 ולא ל - 2005 (מועד שטרם הגיע)). היות וכך , מקבל ביה"ד כי דמי ההפקדה הוחזרו לתובע. יד.הלנת שכר היות וביה"ד אינו מוצא רכיבי שכר שהולנו - מתייתר הצורך בשאלת הלנת שכר. למעלה מן הצורך יובהר כי בכתב התביעה (אף שתוקן), לא היתה התייחסות להלנת שכר. היות וכך, צודק ב"כ הנתבעות כי העלאת נושא הלנת השכר בשלב הסיכומים - מהווה שינוי חזית. תביעה להלנת שכר הייתה צריכה להיות חלק מעילות התביעה ולהירשם מפורשות. היות והדבר לא נזכר בתביעה - אין מקום להעלות טענה זו לראשונה בשלב הסיכומים, ואכן זהו שינוי חזית שלא ניתן לקבלו. מעבר לכך יובהר כי גם לגופו של ענין היות והנתבעת הסתמכה על חוו"ד משפטית של השופטת בדימוס, עדינה פורת, הרי שמדובר בכל מקרה בטעות כנה, ובמחלוקת שיש בה ממש, על מנת שלא לפסוק פיצויי הלנה. בנוסף, הבראה ופדיון חופשה אינן נושאות פיצויי הלנה, היות ואינן בבחינת "שכר עבודה" (ולעניין זה ר' דב"ע לה/22-3, פולקה סע"מ נ' פרוינדלך פד"ע ו', 241, וכן דב"ע תש"ן 86-3, אמנון ישראל נ' הסחור, פד"ע כב' 208 , 213). טו. סיום עבודתו בנתבעות שאלת נסיבות הפסקת העבודה רלבנטית לענין טענות הנתבעת לקיזוז הודעה מוקדמת. התובע העיד (עמ' 7-6) כי עזב אמנם ב - 15/5/03 את העבודה, אם כי לדבריו אמרו לו להפסיק לעבוד בחב' משה לוי ולעבוד בחב' שומרוני, ובחב' שומרוני הועסק 71 שעות, שלאחריהם לא נתנו לו יותר לעבוד שם. בחודש מאי הציעו לו לעבוד באיטום אך לא הלך לעבוד שם כיוון שהגיע על מנת לעבוד בתור ברזלן, והיות ולא רצה להשאר ללא עבודה - עבד בחברה אחרת, (אם כי גם בה לא עבד כברזן). מנגד נציג ב"כ הנתבעות התכתבויות בין עוה"ד (נספח יד' לתצהירי הנתבעות), מהם ניתן ללמוד כי היתה כוונה להחזירו לעבודה, והיתה אף תשובה חיובית מבאת כוחו. לאור זאת הוצא מכתב נוסף לב"כ התובע מיום 10/6/03 בו נאמר: "... יחד עם זאת, ובהתאם להסכמת מרשך, מוכנה מרשתי להעסיק את מרשתך לאלתר, ולפיכך מוזמן הוא לעבודה בנוהל הרגיל החל מיום 11/6/03". אין ספק שבפועל לא נעתר התובע להצעה, לא חזר לעבוד בחברה, ומהבקשה למתן עדות מוקדמת ניתן ללמוד שנעצר בשל העובדה שנתפס עובד אצל מעביד אחר. כמו כן, מתצהיר מר שיפר עולה כי הפסקת העבודה היתה מיוזמת התובע, וכי הוצעו לתובע עיסוקים שכללו בין היתר עבודה בברזלנות, אולם התובע סרב (סעיף 10 לתצהיר מר שיפר, סעיף 22 לתצהיר מר שומרוני). אף על פי כן, משבית הדין בודק את העדויות, מקבל ביה"ד כי הפסקת העבודה היתה לאחר שלא הוצעה לו עבודה מעבר ל - 71 שעות בחב' שומרוני. נכון אמנם שב - 11/6/03 הוצע לו לחזור לאלתר, אלא שבמועד זה כבר עבד בחברה אחרת. בנסיבות אלו, ואף שהתובע התפטר מיוזמתו, היות והתפטרותו נבעה מכך שלא סיפקו לו עבודה באופן שוטף (וכשחזרו והציעו לו - כבר עבד במקום אחר), סבור בית הדין כי לא יהיה זה נכון לחייבו במתן הודעה מוקדמת. יב. חופשה והבראה ע"פ המוסכם בין הצדדים זכאי היה התובע במועד סיום עבודתו לסכומים של 2,016 ש”ח בגין פדיון חופשה וסכום של 1,425 ש”ח דמי הבראה (כעולה מסעיפים 37,38 לכתב התביעה מתוקן) וזאת, בכפוף לטענות קיזוז של הנתבעות. יג. קיזוז לענין מגורים מהאמור לעיל לענין סיום עבודתו, ומשהתובע המשיך להתגורר בדירת הנתבעות עד למעצרו, ממילא קמה זכות לנתבעות לקזז מהסכומים המגיעים לו, תשלום בגין שכר דירה. לענין זה אף הומצא לביה"ד (בהסכמת הצדדים), ולאחר הדיון שקויים ב - 25/10/04 מסמכים, מהם עולה כי הדירה אינה בבעלות הנתבעות. היות ולא נטענה טענה לענין גובה שכ"ד (למידה וביה"ד יקבל את עצם הטענה כי זכאית לקיזוז שכר דירה) - קובע ביה"ד כי לנתבעות זכות קיזוז של 805 ש”ח בגין שכר דירה. יד. טענות עושק ופגיעה בתקנות הציבור טענות אלו היה על התובע להעלות בכתב התביעה, ולא כחלק מהסיכומים, על מנת שטענות אלו תתבררנה בשלב ההוכחות. ענין זה אף לא הועלה בכתב התביעה המתוקן שהוגש. לכן אין מקום להתייחס לרכיבים אלו המהווים - כטענת הנתבעות - שינוי חזית. יתרה מכך, לו מסקנת הדברים לאור גירסת התובע היא היתה כי לאור פגיעה בתקנות הציבור וטענות העושק היה מקום לבטל את הסכם ההעסקה שלו, (ואם זוהי הכוונה בהעלאת טענות אלו) הרי שלפי סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, היה עליו למחות תוך זמן סביר - דבר שלא נעשה, אלא רק לאחר סיום העבודה. היות וכך - ומשביה"ד מצא כי הניכויים לגופם היו ניכויים כדין - אין מקום להרחיב ולברר את הטענות לענין פגיעה בתקנות הציבור. 12. סיכום: בסיום עבודתו, זכאי היה התובע לתשלום של 3,441 ש”ח בגין פדיון חופשה והבראה. מסכום זה רשאיות היו הנתבעות לקזז סכום של 805 ש”ח בגין שכר דירה לתקופה שבין הפסקת העבודה אצלה, ועד ליום מעצרו, ובסה"כ זכאי התובע לסכום של 2,636 ש”ח, וזאת בצירוף ריבית והצמדה מיום 1/6/03 ועד ליום התשלום בפועל. 13. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעות ישלמו לתובע סכום של 2,663 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה מיום 1/6/03 ועד ליום התשלום בפועל. משמרבית התביעה נדחית - אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. הלנת שכרעובדים זרים