מבוא 1. לפניי תובענה לתשלום שכר עבודה, פיצוי הלנת שכר ופדיון חופשה שנתית. יצוין כי בכתב התביעה נטען על ידי התובע כי זכאי הוא, בנוסף לרכיבים אשר פורטו לעיל, לתשלום דמי הבראה ודמי חגים. לימים, התובע חזר בו מהתביעה לתשלום דמי הבראה ודמי חגים. נטען על ידי התובע כי הינו עובד בעבודות שיפוצים וכי הנתבע הינו קבלן לעבודות שיפוצים. התובע טען כי במהלך החודשים מאי, יוני ויולי בשנת 2005, עבד בשירות הנתבע ועל-פי הזמנתו, לתקופה של 63 ימים, וביצע עבורו עבודות שיפוץ למיניהן, לרבות עבודות צבע, טקסטורה חיצונית, טיח, שפכטל ועוד. העבודות בוצעו בדירה הנמצאת בשכונת בן גוריון בנצרת עלית. התובע טען כי סיכם עם הנתבע, בטרם החל בביצוע עבודות השיפוץ, כי שכרו היומי יעמוד על סך של 250 ₪ ברוטו ליום. לאחר סיום העבודות, פנה התובע אל הנתבע בדרישה לשלם לו שכרו, כפי שסוכם, אם כי נדחה על ידי הנתבע באמתלות מאמתלות שונות, בציינו כי טרם שולמה לו כל תמורה בעד ביצוע עבודות השיפוצים מאת הבעלים של הדירה. התובע טען, בנוסף, כי הנתבע אף לא הנפיק עבורו תלושי שכר בגין תקופת עבודתו, כמפורט לעיל. התובע טען כי הינו זכאי לתשלום שכר עבודה בסכום כולל של 15,750 ₪, לרבות לפיצוי הלנת שכר כחוק; לדמי הבראה בסך של 382 ₪; לדמי חגים בסך של 625 ₪ ולפדיון חופשה שנתית בסך של 750 ₪. כאמור, במעמד הדיון מיום 16/10/06 חזר בו התובע, באמצעות בא-כוחו, מהתביעה לתשלום דמי הבראה ודמי חגים, והתביעה בגין שני רכיבים אלה נמחקה. 2. הנתבע הכחיש, בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמו, את טענות התובע. הנתבע טען כי מעולם לא התקיימו בינו לבין התובע יחסי עובד ומעביד. הנתבע הוסיף וטען כי מעולם לא העסיק כל אדם, לרבות התובע. הנתבע טען כי ביצע בעבר יחד עם התובע עבודות שיפוץ קטנות, כאשר הנתבע לא העסיק את התובע והתובע לא היה עובדו של הנתבע. הצדדים ביצעו את העבודה במשותף והתחלקו בתמורה אשר שולמה על ידי המזמין. כך גם במקרה נשוא כתב התביעה. הצדדים ביצעו עבודות שיפוץ אשר הוזמנו על ידי צד שלישי, כאשר התמורה בעד ביצוע העבודות היתה אמורה לעמוד על סך של כ- 10,000 ₪. הנתבע טען כי עם תחילת העבודה, קיבל מאת המזמין סך של 4,000 ₪, כאשר מחצית הסכום הנ"ל הועברה לידי התובע. לימים, קיבל התובע מאת המזמין סכום נוסף של 500 ₪. המזמין שילם לנתבע סכום נוסף של 3,000 ₪, ואולם זמן קצר לאחר מכן הודיע לנתבע כי אינו שבע רצון מהעבודה אשר בוצעה. לפיכך, נאלץ הנתבע להשיב למזמין סך של 2,000 ₪, ובכך סיים הנתבע את חלקו בעבודה. הנתבע טען כי למעשה קיבל לידיו סך של 3,000 ₪ והתובע קיבל סך של 2,500 ₪, כאשר התובע המשיך לעבוד עבור המזמין וקיבל ממנו סכומים נוספים, כשהסכום המדויק אינו ידוע לנתבע. הנתבע חזר והדגיש כי בינו לבין התובע מעולם לא התקיימו יחסי עובד ומעביד, וכי ככל שיש לתובע טענות כלשהן, כי אז מקומן בתביעה כספית-אזרחית, ולא בתובענה בבית הדין לעבודה. הנתבע טען כי התובע אינו זכאי לתשלום שכר עבודה, פיצוי הלנת שכר, דמי הבראה, דמי חגים ופדיון חופשה שנתית מאחר ומעולם לא התקיימו בין התובע לבין הנתבע יחסי עובד ומעביד. הנתבע טען, כי ככל שבית הדין יפסוק כי יחסי עובד ומעביד כן התקיימו בין השניים, כי אז התביעה לתשלום פיצוי הלנת שכר התיישנה. לחילופין, ומטעמי זהירות, וככל שבית הדין יפסוק כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין בעלי הדין, כי אז בית הדין מתבקש לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 18 לחוק הגנת השכר ולבטל ו/או להפחית את פיצוי הלנת השכר בשל טעות כנה, אמיתית ובתום לב ובשל מחלוקת של ממש בדבר עצם זכאותו של התובע לתשלום כלשהו. 3. הצדדים הגישו עדויותיהם הראשיות בתצהירים. ביום 25/4/07 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו בעלי הדין על תצהיריהם בחקירה נגדית. מטעם התובע העיד מר ליאוניד טייטלמן - מזמין העבודה והבעלים של הדירה בה בוצעו העבודות נשוא התובענה בתיק דנן. דיון והכרעה 4. התובע הצהיר (בתצהיר עדותו הראשית) כי בשנת 2005 פנה אליו הנתבע, הציג את עצמו בתור קבלן לעבודות שיפוצים והציע לתובע כי יעבוד בשירותו, כשכיר, בעבודות צבע ושפכטל בנצרת עלית. הנתבע טען בפני התובע כי העבודות יבוצעו בתקופה של כחודש - חודש וחצי ימים. התובע ביקר, יחד עם הנתבע, בדירתו של המזמין, שם נכח התובע לדעת כי אין מדובר בעבודות צבע ושפכטל בלבד, כי אם קיים צורך בביצוע עבודות יסודיות יותר, דבר המחייב עבודה במשך תקופה העולה על התקופה בה נקב הנתבע. הנתבע ביקש מהתובע לבצע בנוסף לעבודות השפכטל והצבע עבודות נוספות, לרבות שיפוץ תקרות, קירות, פאנלים, טיח, טקסטורה ועוד. התובע הצהיר כי סיכם עם הנתבע כי הלה ישלם לו שכר יומי בסך של 200 ₪, זאת בנוסף לסך של 50 ₪ ליום בגין החזר הוצאות נסיעה מעפולה לנצרת עלית ובחזרה. התובע הצהיר כי לא הכיר את המזמין וכי ראה אותו, לראשונה, כעבור כשלושה שבועות ממועד תחילת ביצוע העבודות. התובע הוסיף והצהיר כי לא ידע את פרטי הסיכום שהיה בין המזמין לבין הנתבע, הן לעניין היקף העבודה והן לעניין התמורה אשר אמור היה המזמין לשלם לנתבע עבור העבודות. התובע הוסיף והצהיר כי ביצע את העבודות על-פי הוראותיו של הנתבע ובהתאם להנחיותיו והדרכתו. התובע הצהיר כי מעולם לא עבד עם הנתבע "במשותף", כפי שנטען על ידי האחרון בכתב ההגנה. התובע הדגיש כי הנתבע הציג את עצמו בתור קבלן, וביקש ממנו לעבוד בשירותו בתור פועל שכיר. התובע הצהיר כי הודע לו, בשלב מאוחר יותר, מהמזמין כי הנתבע החל בביצוע עבודות השיפוץ כשבועיים עד חודש ימים לפני שפנה לתובע וכי ביצוע העבודות היה איטי, ולמעשה ביצוע העבודות התקדם אך לאחר כניסתו של התובע לדירה. התובע הצהיר כי הנתבע ביצע עבודות בלתי תקינות, דבר אשר אילץ את התובע לבצע תיקונים, ככל שהדבר עלה בידיו. בסוף חודש 6/05, הזמין המזמין איש מקצוע לבדיקת העבודות אשר בוצעו וזה האחרון מסר למזמין כי העבודות לקויות ובלתי תקינות. המזמין פנה לנתבע והודיע לו על אי-רצונו כי ימשיך בעבודה ודרש ממנו כי ישיב לו את הכספים אשר שילם לו. הנתבע פנה לתובע וביקש ממנו להמשיך בביצוע עבודות הצבע, בציינו כי יודיע למזמין על כך, וכי התחשבנות ביניהם תיערך לאחר סיום העבודות. התובע נאות לבקשת הנתבע והשלים את ביצוע העבודות, לשביעות רצונם של הנתבע והמזמין. התובע הדגיש כי מעולם לא היה צד להסכם אשר היה בין המזמין לבין הנתבע, וכי קיבל הוראותיו והנחיותיו מאת הנתבע בעצמו. התובע חזר והדגיש כי עבד בשירות הנתבע 63 ימים במהלך התקופה מחודש 5/06 ועד חודש 7/06, וכי הינו זכאי לתשלום שכר עבודה בגין עבודתו כמו גם לפיצוי הלנת שכר עקב העיכוב בתשלום שכרו. בנוסף, זכאי הוא לפדיון חופשה שנתית כחוק. 5. הנתבע חזר בתצהירו על הדברים אשר נטענו בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמו, והדגיש כי מעולם לא התקיימו בינו לבין התובע יחסי עובד ומעביד וכי תמיד ביצעו עבודות כשותפים והתחלקו ביניהם בתמורה אשר שולמה על ידי המזמין. הנתבע הוסיף כי התובע ביקר במקום העבודה, לפני שהחל לעבוד, בדק את הדירה וביצע את עבודתו באופן עצמאי לחלוטין, תוך שימוש בכליו ובציוד האישי שלו. התובע קבע לעצמו את סדר העבודה ואופן ביצועה, ללא כל התערבות מטעם הנתבע ו/או כפיפות אליו. הנתבע הצהיר, בנוסף, כי מעולם לא היה בעל עסק עצמאי ומעולם לא נפתח תיק על שמו במס הכנסה ו/או במס ערך מוסף ו/או במוסד לביטוח לאומי. לשיטת הנתבע, התובע עצמו היה קבלן והעסיק את הנתבע מספר שנים קודם לכן ואף הנפיק עבור הנתבע תלושי שכר. 6. לאחר עיון בכתבי בי-דין אשר הוגשו מטעם בעלי הדין, לרבות בתצהיריהם ובסיכומיהם, ולאחר ששמעתי את דבריהם ודברי עדיהם, לא שוכנעתי כי בין התובע לבין הנתבע התקיימו יחסי עובד ומעביד, כפי שיבואר להלן. 7. התובע הצהיר (בסעיפים 3 ו- 4 לתצהיר העדות הראשית אשר הוגש מטעמו) "בשנת 2005 הייתי מתגורר בעפולה וכך גם הנתבע התגורר בעפולה בקרבת מקום. בשנת 2005, הנתבע פנה אלי, הוא הציג את עצמו בפניי כקבלן שיפוצים והציע לי לעבוד איתו בתור שכיר בנצרת עילית . . ." (ההדגשה שלי - ס.ש.). זאת ועוד, התובע הצהיר (בסעיף 12 לתצהירו) כי מעולם לא עבד עם הנתבע במשותף, כטענת הנתבע, וכי האחרון הציג את עצמו בתור קבלן וביקש מהתובע כי יעבוד בשירותו בתור פועל שכיר. למקרא הסעיפים אשר צוינו לעיל, מתקבל הרושם שהתובע והנתבע לא הכירו, כביכול, לפני שנת 2005 ו/או כי ההיכרות ביניהם היתה היכרות מקרית ו/או שטחית. ואולם, מדבריו של התובע, כפי שבאו לידי ביטוי במהלך חקירתו הנגדית, מסתמנת תמונה שונה לחלוטין מהדברים אשר נרשמו בתצהירו. התובע העיד והודה כי בשנים עברו היה קבלן עצמאי וכי התנהל על שמו תיק ניכויים בשלטונות המס ובמוסד לביטוח לאומי. התובע הוסיף כי סגר את "העסק" ואת התיק בשלטונות המס בשנת 1997 או בסמוך לכך (עמודים 1 ו- 2 לפרטיכל). זאת ועוד, התובע הודה כי לאחר שסגר את תיק הניכויים עבד יחד עם הנתבע פעמים מספר. כך, למשל, העיד התובע כי עבד עם הנתבע בכפר סבא, בראשון לציון, ביוקנעם ובבת-ים (עמוד 2, שורות 6, 26-21). לא זו אף זו, התובע הודה במהלך חקירתו הנגדית כי הנתבע עבד בשירותו (בשירות התובע), כעובד שכיר, והתובע אף הנפיק עבור הנתבע תלושי שכר כדין. כך גם בנו של הנתבע, אשר עבד גם הוא בשירות התובע כעובד שכיר (עמוד 1, שורות 16-7). התובע העיד כי עבור העבודה ביוקנעם, שהיתה ליום אחד, הבעלים של הבית (המזמין) שילם את התמורה לנתבע ולתובע. בגין העבודות אשר בוצעו בכפר סבא ובראשון לציון לא שולמה לתובע ו/או לנתבע כל תמורה מאת המזמין. ואילו בגין העבודות אשר בוצעו בבת-ים, שולמה התמורה על ידי המזמין לנתבע ישירות והנתבע שילם לתובע את חלקו בתמורה. (עמוד 2, שורות 31-30; עמוד 3, שורות 9-7). 8. מדבריו של התובע, כפי שהובאו לעיל, אנו למדים כי התובע והנתבע הכירו שנים ארוכות לפני שסיכמו ביניהם על ביצוע העבודות נשוא התובענה בתיק דנן, ויש להניח כי כל אחד הכיר וידע, מקרוב ומידיעה אישית, את מצבו "התעסוקתי" ו/או "העסקי" של משנהו. יש להניח, גם, כי התובע ידע כי הנתבע לא ניהל ואינו מנהל תיק ניכויים ועוסק מורשה על שמו. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח דבריו של התובע אשר העיד (ובכך למעשה גם אישר ואימת את דבריו של הנתבע) כי באותן הזדמנויות בהן עבדו השניים ביחד, בשנים אשר קדמו לתקופה בה סיכמו על ביצוע העבודות נשוא התובענה בה עסקינן, התובע לא "הועסק" על ידי הנתבע, כי אם על ידי צדדים שלישיים (כך, למשל, בכפר סבא וראשון לציון, שם הועסקו התובע והנתבע, כאחד, על ידי חברת כח אדם, אשר לא שילמה להם את שכרם בתום העבודה). ובמקרים אחרים, השניים סיפקו שירות למזמין (כך, למשל, ביוקנעם ובבת-ים). 9. מן המקובץ לעיל, ולאור דבריו של התובע אשר העיד ואישר כי עבד עם הנתבע בהזדמנויות שונות, טענתו של התובע כי הנתבע הציג את עצמו, במפתיע, בשנת 2005 כקבלן עצמאי והציע להעסיקו בשירותו בתור פועל שכיר, נראית תמוהה ביותר ואינה מתיישבת עם הדברים שנאמרו מפי התובע, ואף אינה עומדת במבחן הסבירות. אשר על כן, טענה זו נדחית. 10. יצוין בהקשר זה כי אין נפקא מינה לעובדה שהסיכום, הן לעניין העבודות (לרבות היקפן, טיבן, מהותן ופרטיהן) והן לעניין התמורה אשר תשולם בעד ביצוע העבודות, נערך ישירות בין הנתבע לבין המזמין, ואין בעובדה זו, לכשעצמה, כדי להעיד על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבע, זאת להבדיל מיחסי שותפות, או יחסים שבין קבלן ראשי לבין קבלן משנה. כאמור, העובדה שהמזמין והנתבע סיכמו ביניהם, בהעדרו של התובע, מהן העבודות אשר יש לבצען בדירתו של המזמין, פרק הזמן בו יבוצעו העבודות והתמורה אשר תשולם על ידי המזמין בעד ביצוע העבודות, אין בה כדי להעיד, בהכרח, כי בין הנתבע לבין התובע התקיימו יחסי עובד ומעביד. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח דבריו של התובע עצמו, אשר העיד במהלך חקירתו הנגדית, כי גם בעבר, לכשעבדו השניים ביחד, גם אז הסיכום בנוגע לשכרם של התובע והנתבע נעשה על ידי הנתבע מול החברה (הכוונה לחברת כח אדם - ס.ש.) (עמוד 6, שורות 18-17). בהקשר זה העיד התובע כי היה אמור לקבל שכרו מאת החברה לכח אדם, אם כי האחרונה לא שילמה את שכרם של התובע והנתבע. ללמדנו, שהעובדה שהנתבע הוא זה אשר סיכם עם המזמין על תנאי העבודה והתמורה אשר תשולם על ידי המזמין בעד ביצוע העבודות נשוא התובענה דנן אינה זרה לתובע, ואין בה, בהכרח, כדי להעיד על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבע. 11. כאמור, התובע הדגיש הן בתצהירו, הן בדבריו בפני בית הדין והן בסיכומיו כי לא ידע את פרטי הסיכום שהיה בין הנתבע לבין המזמין (עמוד 9 לפרטיכל, שורות 6-5) (סעיף 16 לסיכומים שהוגשו מטעם התובע). ואולם, דבריו אלה של התובע נסתרו מפיו של עד התביעה עצמו, מר טייטלמן (המזמין), אשר העיד (בחקירתו הראשית) כי סיכם עם הנתבע כי בתמורה לביצוע העבודות בדירה ישולם סך של 13,000 ₪, וכי הנתבע ביקש ממנו כי ככל שהתובע ישאל על התמורה אשר סוכמה ביניהם כי אז יאמר לו כי סוכם על תשלום סך של 10,000 ₪ בלבד (עמוד 10, שורות 21-19). מר טייטלמן הוסיף והעיד (בחקירתו הנגדית) כי התובע שאל אותו מה סוכם עם הנתבע והעד סיפר לתובע את האמת (עמוד 13, שורות 5-3). 12. סבורני כי העובדה שהתובע מצא צורך לשאול את המזמין ולברר עימו את פרטי הסיכום שהיה בין האחרון לבין הנתבע יש בה כדי להעיד על קיומם של יחסי שותפות, דווקא, בין התובע לבין הנתבע, שכן ככל שהתובע היה רק עובדו של הנתבע, כטענת התובע, כי אז איזה עניין יש לתובע בתמורה אשר סוכמה בין הנתבע לבין המזמין, כאשר זכאי הוא, בכל מקרה, לקבל שכרו אותו סיכם עם הנתבע, הא ותו לא ? זאת ועוד, העובדה כי הנתבע עצמו ביקש מהמזמין שלא לגלות לתובע את התמורה האמיתית אשר סוכמה בין השניים בעד ביצוע העבודות מעידה אף היא על קיומם של יחסי שותפות בין התובע לבין הנתבע, וממחישה את טענות הנתבע לעניין מהות וטיב היחסים אשר היו בינו לבין התובע. 13. התובע טען בכתב התביעה אשר הוגש מטעמו, כמו גם בתצהירו, ואף העיד בפני בית הדין כי ביצע את העבודה בהתאם להנחיותיו של הנתבע וכי קיבל הוראותיו מזה האחרון. טענתו זו של הנתבע הוכחשה על ידי הנתבע אשר טען, מנגד, כי התובע ביצע את עבודתו באופן עצמאי, ללא כל התערבות מטעם הנתבע. הנתבע הוסיף והעיד כי התובע ביצע את העבודה תוך שימוש בציוד ובכלים השייכים לו (לתובע). יצוין בהקשר זה כי דבריו של התובע אינם מתיישבים עם עובדות המקרה בו עסקינן, שכן אין חולק כי הנתבע לא השלים את העבודות אשר התחייב לבצען, בין היתר, עקב חילוקי דעות אשר נתגלעו בינו לבין המזמין אשר הביע אי-שביעות רצונו מטיב העבודות אשר בוצעו על ידי הנתבע (כולן או חלקן), ואף נתבקש על ידי המזמין להשיב לידיו כספים אשר שולמו לו. הנתבע השיב למזמין סך של 2,000 ₪, דבר אשר אושר על ידי המזמין במהלך עדותו בפני בית הדין. לאחר שהנתבע עזב את העבודה, התובע המשיך לבצע את העבודות אשר התחייב לבצען, בהתאם לסיכום שהיה בינו לבין הנתבע, ללא כל פיקוח ו/או השגחה מטעם הנתבע. בהקשר זה יצוין כי התובע הודה במהלך עדותו כי השלים את ביצוע חלקו בעבודות השיפוץ, לשביעות רצונו של המזמין, כשהנתבע לא היה בדירה בכדי להביע את דעתו בנוגע לעבודות אשר בוצעו, ולמעשה הנתבע לא שב לדירה מן המועד בו התעוררו חילוקי דעות בינו לבין המזמין ונתבקש על ידי האחרון להשיב כספים. העובדה שהתובע המשיך לעבוד לאחר עזיבתו של הנתבע, ללא כל פיקוח ו/או השגחה מטעם הנתבע, כמו גם העובדה שהתובע ניהל בעבר עסק עצמאי משלו לביצוע עבודות שיפוץ, דבר אשר יש בו כדי להעיד על כך שהתובע איש מקצוע, מביאות לידי מסקנה כי לא היה כל צורך בפיקוח מטעם הנתבע וכי התובע ביצע את חלקו בעבודות השיפוץ באופן עצמאי, וכי דבריו הן בכתב התביעה והן בתצהירו נועדו אך למען ליצור תשתית התומכת בגרסתו שבינו לבין הנתבע התקיימו יחסי עובד ומעביד. 14. התובע טען והצהיר כי "האמין" כי הנתבע הציע להעסיקו בתור עובד שכיר, כפי שבעבר הועסק הנתבע על ידי התובע כשכיר ואף הונפקו עבורו תלושי שכר. ייאמר מיד, כי אין באמונה אישית זו של התובע כדי להקים יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבע. 15. קיומם (או העדרם) של יחסי עובד ומעביד נקבעים אמנם, בין היתר, לפי אומד דעתם של הצדדים, ואולם אין די בתחושה ו/או באמונה סובייקטיבית של אחד הצדדים בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד כדי להקים, בהכרח, ו/או להעיד על קיומם של יחסים כאמור. קיומם של יחסי עובד ומעביד נקבעים לפי מכלול הנסיבות של העניין הנדון, תוך מתן הדעת למבחנים אשר הוכרו בפסיקת בתי הדין לעבודה אשר יש בהם כדי ללמדנו על קיומם של יחסי עובד ומעביד. 16. נסיבות המקרה בו עסקינן, כפי שפורטו בכתבי טענותיהם של בעלי הדין ובדבריהם ועדויותיהם, מלמדות דווקא על אי-קיומם ועל העדרם של יחסי עובד ומעביד. כאמור, לא שוכנעתי כי התובע היה כפוף להוראותיו של הנתבע, במהלך ביצוע העבודה, ו/או כי היה נתון לפיקוחו ולאישורו. כך, גם, לא שוכנעתי כי התובע לא ידע על פרטי הסיכום שהיה בין הנתבע לבין המזמין, הן לעניין העבודות אשר היה על הצדדים לבצען והן לעניין התמורה אשר אמור היה המזמין לשלמה בעד העבודות. לא שוכנעתי כי עבודתו של התובע השתלבה במהלך העבודה הרגיל והשגרתי של הנתבע. כאמור, התובע הודה ואישר בעדותו כי בשנים עברו, הוא העסיק את הנתבע בתור עובד מן המניין בעסק אשר ניהל התובע. ולמעשה, לא נאמר דבר או חצי דבר אשר יש בו כדי להעיד על כי הנתבע ניהל עסק משלו, יהא טיבו ו/או "חוקיותו" של העסק אשר תהא, ו/או העסיק מי מטעמו. 17. אוסיף ואציין כי דבריו של התובע וגרסתו היו בלתי עקביים ובלתי מהימנים. התובע "נזכר" בעובדות מעובדות שונות, רק לשמע הדברים מפי בא-כח הנתבע אשר חקר אותו, בין היתר, בעניין העסק העצמאי אותו ניהל התובע בעבר, בעניין היחסים אשר התקיימו בין התובע לבין הנתבע באותן שנים, הן כאשר עבד הנתבע בשירותו של התובע והן כאשר עבדו השניים ביחד בשירותם של צדדים שלישיים. דבריו של התובע אף סתרו את דברי העד אשר הוזמן מטעמו, מר טייטלמן, הכל כפי שפורט בהרחבה לעיל. 18. דבריו של הנתבע, לעומת זאת, וגרסתו היו עקביים והתיישבו עם עובדות מעובדות שונות בהן הודה התובע במהלך חקירתו הנגדית, וכן התיישבו, לרוב, עם דבריו של עד התביעה, מר טייטלמן (לדוגמא, לעניין הסכומים אשר שולמו לנתבע על ידי המזמין והסכום אשר שולם בחזרה למזמין על ידי הנתבע). 19. אשר על כן, הריני קובעת כי בין התובע לבין הנתבע לא התקיימו יחסי עובד ומעביד. אשר על כן, התביעה נדחית. 20. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הסכום הנקוב לעיל ישולם לנתבע תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן - יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. הלנת שכרקבלן