בפנינו תביעותיהם של ששת התובעים שבכותרת (להלן - התובעים) כנגד מעסיקם - מרכז קהילתי מתנ"ס ג'סר אלזרקא (להלן - הנתבע או המתנ"ס לפי העניין), לתשלום שכר עבודה לחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2008 בצירוף פיצויי הלנת שכר, ולתשלום פיצויי הלנת שכר עקב תשלום שכרם באופן עקבי באיחור בתקופה שהחל מחודש יולי 06' ועד לחודש 12/08. לציין, כי בסופו של יום, לא היה חולק בין הצדדים שבינתיים שולם שכרם של התובעים לחודשים ספטמבר עד נובמבר 2008, כך שהמחלוקת היחידה שנותרה בתיקים המאוחדים שבנדון התייחסה לשאלת תשלום פיצויי ההלנה. העובדות ואלה העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו: 1. המתנ"ס הינו עמותה רשומה אשר הוקם כדי לתת מענה חינוכי פורמאלי ובלתי פורמאלי לתלמידי היישוב והוא מתוקצב וממומן בעיקרו על ידי המועצה המוקמית ג'סר אל זרקא (להלן - המועצה המקומית). 2. התובעים כולם, עובדי המתנ"ס שהועסקו על ידי המתנ"ס בתקופה נשוא המחלוקת. 3. בסופו של יום, לא היה חולק בין הצדדים, כי מזה למעלה משלוש שנים שהמועצה המקומית המועצה איננה מעבירה למתנ"ס את התקציבים להם הוא נדרש, עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה המועצה המקומית. כפועל יוצא מכך, נקלע המתנ"ס למצב כלכלי קשה שבעקבותיו התקשה לשלם את משכורות עובדיו במועד ואף נאלץ להוציא את עובדיו לחופשה כפויה ללא תשלום. לא זו אף זו. בסופו של יום ולאחר שתכנית הבאה שהוכנה עבור המתנ"ס לא צלחה, הפסיק המתנ"ס את פעילותו וסגר את שעריו ביום 1/1/10, הגם שטרם פורק וטרם ניתן צו שיפוטי כלשהו בעניין המשך פעילותו. 5. לציין עוד, כי באי כח התנ"ס שייצגו אותו בתחילת ההליכים התפטרו מתפקידם זה, ובשם המתנ"ס הופיע בפנינו יו"ר העמותה מר עז אלדין אמעש שהוא גם ראש המועצה המקומית. 6. מכל מקום, בסופו של יום, לא היה חולק בין הצדדים לגבי סכומי משכורתם נטו של כל אחד מהתובעים, ומועדי תשלומם, כמפורט להלן: הטבלה אינה מובאת 7. ביום 2/4/08 הגישו התובעים את תביעותיהם שבנדון כנגד המתנ"ס לתשלום משכורותיהם לחודשים ספטמבר עד נובמבר 2008, בצירוף פיצויי הלנת שכר, ולתשלום פיצויי הלנת שכר עקב תשלום שכרם באופן עקבי באיחור בתקופה שהחל מחודש יולי 06' ועד לחודש ספטמבר 08' ועד בכלל. 8. לטענת התובעים, מצבו הכלכלי הקשה של המתנ"ס אינו עילה לפטור את המתנ"ס מתשלום פיצויי הלנת שכר בשל העיכוב הקבוע בתשלום שכרם שנע בין חודש לשלושה חודשים. לטענת המתנ"ס מנגד, חלק מתביעתם של התובעים לפיצויי הלנת שכר התיישן זה מכבר. לא זו אף זו, לגבי יתרת התביעה שטרם התיישנה, טוען המתנ"ס כי בנסיבות אלו בהן נמנע ממנו לשלם את שכר העובדים במועד, עקב נסיבות כלכליות אלו שאינן בשליטתו מן הראוי לפטור אותו מתשלום פיצויי הלנה, נה גם שנהג באחריות וסגר את שעריו כששוכנע שלא יוכל להמשיך בפעילות, תוך הבטחת תשלום מלוא שכרם של כלל העובדים, גם אם באיחור. אי לכך לטענתו, יש לפטור אותו מתשלום פיצויי הלנה ולדחות את התביעה, ולחילופין בלבד לחייב אותו בשיעור מופחת של פיצויי הלנה כפי שנקבע ב "פרשת עירית לוד נגד אבלין דהן". דיון והכרעה 9. מטעם התובעים הוגשו תצהיר עדות ראשית של כלל התובעים. מטעם המתנ"ס הוגש תצהירו של יו"ר המתנ"ס מר מר עז אלדין אמעש. לציין, כי הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות של המצהירים, לאחר שהוברר כי אין חולק ביניהם לגבי הנסיבות העובדתיות עליהן הצהיר כל צד, ובכלל זה אף לא היה חולק לגבי שכרם של התובעים ומועדי תשלומו (ראה דברי הצדדים לפרוטוקול: בעמ' 8 ש': 1-3, 6-8). נפנה להלן לדון במחלוקות שבין הצדדים ותחילה לטענת ההתיישנות שהעלה הנתבע. טענת התיישנות הזכות לפיצויי הלנה 10. נקדים ונבהיר כי אין בידינו לקבל את טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע, ונבאר. סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר התשי"ח- 1958 (להלן - חוק הגנת השכר) קובע: "הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן - בית-דין אזורי), תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם.." (ההדגשות הוספו - א.ר.ק.). הנה כי כן החוק נוקט בלשון "הזכות" לפיצויי הלנה תתיישן, וזאת בשונה מן ההתיישנות על פי חוק ההתיישנות, שעניינה בהתיישנות התביעה לקיים את הזכות. ואמנם לעניין טיבה של ההתיישנות לפי סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר נפסק לא אחת, כי בשונה מן ההתיישנות הדיונית הקבועה בחוק ההתיישנות, ההתיישנות על פי סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר היא התיישנות מהותית של הזכות עצמה. [ראה: דב"ע לב/15-2 עזבון שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנהויסר, פד"ע ד 169; דב"ע שן/90-3 שופרסל בע"מ - קייטנברג פד"ע כב 22 ; דב"ע נג/18-2 מנחם יהב - מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך כח(3), 94]. 11. במילים אחרות, בשונה מסוגיית ההתיישנות שבחוק ההתיישנות, שהיא במהותה טענת הגנת דיונית של נתבע אשר אינה מפקיעה את הזכות עצמה - ההתיישנות כהגדרתה בחוק הגנת השכר, היא התיישנות מהותית של הזכות עצמה, היינו שאם כחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק לא הוגשה תביעה, פוקעת הזכות עצמה באופן שלא ניתן ל"החיותה" עוד. 12. ובאשר למשך תקופת ההתיישנות המהותית של הזכות לפיצויי הלנה, הרי שכמבואר לעיל, סעיף 17א לחוק הגנת השכר קובע גם תקופת התיישנות מיוחדת לזכות לפיצויי הלנת שכר, וזו לשון הסעיף במלואו: (א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית-דין אזורי כמשמעותו בחוק בתי-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן - בית-דין אזורי), תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית-הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם הלין המעביד את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת ההתיישנות שלוש השנים האמורות. (ג)הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על פיצויי הלנת שכר שחלפה לגביהם תקופת ההתישנות של שנה האמורה בסעיף קטן (א)" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). 13. בע"ע 195/99 אורלי מרוביץ - עמישב שרותים בע"מ , פד"ע ל"ד 198 , דן בית הדין הארצי לעבודה בפרשנותו של סעיף 17א הנ"ל, וקבע כי סעיף 17א(ב) לחוק שעניינו בתקופת התיישנות מוארכת של שלוש שנים מתייחס רק לפיצויי הלנה בנסיבות בהן שכרו של העובד שולם אך זאת באיחור, שחזר על עצמו מספר פעמים כנזכר באותו סעיף, וזאת במובחן מפיצויי הלנה בגין שכר שכלל לא שולם עליו חל סעיף 17א(א) לחוק. עוד הוסיף בית הדין הארצי באותו עניין וקבע: "לשון אחר, סעיף 17א(ב) מתייחס לסיפה של סעיף 17א(א), דהיינו לשכר שתקופת ההתיישנות לגביו היא בת 60 ימים או 90 ימים. עובדה זו עולה מפורשות אף מסעיף 17א(ג), המאיין את תחולתו של סעיף 17א(ב) לגבי שכר שטרם שולם ותקופת ההתיישנות לגביו היא שנה" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). 14. בענייננו, הגישו התובעים את תביעתם שבנדון ביום 2/4/08 , ודוק, לאור מועדי תשלום השכר שלא היו במחלוקת בין הצדדים, אין חולק כי במשך שלוש פעמים לפחות בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, הולן שכרם של התובעים, ועל כן תקופת ההתיישנות לפיצויי הלנה היא שלוש שנים שקדמו למועד הגשת התביעה כאמור בס"ק 17א(ב) לחוק. הואיל ובענייננו, והשכר המוקדם ביותר שבגין תשלומו באיחור נתבעים פיצויי ההלנה הוא שכר חודש 7/06 המשולם על פי דין ב 1/8/06 - אין זאת אלא שלא חלפו שלוש שנות ההתיישנות בגין התביעות שבנדון, ועל כן כאמור, אין לנו אלא לדחות את טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע. משזו קביעתנו, נפנה להלן לעתירת התובעים לחיוב הנתבע בתשלום פיצויי הלנה בגין האיחור בתשלום משכורותיהם הנ"ל. שאלת החיוב בפיצויי הלנה 15. באשר לעילה לאי תשלום השכר במועדו, הרי שבסוף כל הסופות לא היה חולק בין הצדדים באשר למצבו הכלכלי הרעוע של המתנ"ס, אליו נקלע בעקבות הפסקת העברת הכספים ע"י המועצה שהיא עצמה נקלעה למשבר כלכלי קשה ובעקבותיו לתוכנית הבראה. סמכותו של בית הדין להפחית פיצויי הלנה או לבטלם, נקבעה בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, כאשר אחת העילות המצדיקות הפחתת/ביטול פיצויי הלנת שכר, הנה כשמתברר כי אי תשלום השכר, נבע מנסיבות אשר למעביד לא הייתה שליטה עליהן, ובכלל זה אי תשלום שכר במועד, עקב קשיים כלכליים אשר אינם בשליטת המעביד. 16. למרבה הצער, התופעה של רשויות מקומיות אשר אינן מסוגלות לשלם את שכר עובדיהן במועד עקב קשיים כלכליים, הפכה לחזיון נפוץ במחוזותינו. בפסק הדין בע"ע 1242/04 עירית לוד - אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד וארגון עובדי עירית לוד ואח', עבודה ארצי, כרך לג (14), 47 (להלן - פרשת עירית לוד), דן בית הדין הארצי בהרחבה בשיקולים המנחים בשאלת פסיקת פיצויי הלנת שכר בגין משכורות עובדים שלא שולמו, עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה הרשות המקומית. באותו מקרה, פסק בית הדין הארצי לעבודה פיצויי הלנת שכר בשיעור של 25% שנתי לרשות מקומית שהלינה את שכר עובדיה, בנסיבות בהן נקבע כי הרשות היתה שרויה במצב כלכלי קשה. 17. בענייננו, המדובר במתנ"ס שתקציבו נשען על תקציב הרשות המקומית, ועל כן יש מקום להקיש מן העקרונות שנקבעו בפרשת עירית לוד לענייננו. וכך, לאחר ששמענו את טענות הצדדים זה בכה, וזה בכה, לא שוכנענו כי יש הצדקה בענייננו לאבחן את נסיבות המקרה שבפנינו מן הנסיבות שנדונו בפסק הדין בפרשת לוד, לא לכאן ולא לכאן. בפרשת עירית לוד, ערך בית הדין הארצי איזון מפורט בין זכותם של העובדים לתשלום שכרם במועד לבין התוצאה של חיוב ה"קופה הציבורית" לשאת בתוצאות של קשיים כלכליים מוכחים המונעים את תשלום השכר בעיתו. איזון זה תואם את הנסיבות שלא היו במחלוקת בין הצדדים, ויש להחילו גם על עניינו. 18. אי לכך, אנו מורות על הפחתת שיעור פיצויי ההלנה בגין האיחור בתשלום משכורותיהם של התובעים, והעמדתו על שיעור שנתי כולל של 25% ריבית (אפקטיבי), כפי שנקבע בפרשת עירית לוד. אשר על כן, אנו קובעות כי כל אחד מן הסכומים הנקובים בסעיף 6 לעיל, ביחס לכל תובע, יישא פיצויי הלנה בשיעור שנתי כולל של 25% ריבית (אפקטיבי), החל מן המועד לתשלום כל משכורת הנקוב בצידו הימני ועד למועד התשלום בפעל הנקוב בצידו השמאלי. החל ממועד התשלום בפעל הנקוב בצידו השמאלי של כל סכום, ועד לתשלום המלא בפעל של הסכומים שפסקנו, ישא סכום פיצויי ההלנה היוצא מן התחשיב בגין כל סכום כאמור, הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 19. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, תביעותיהן של התובעים מתקבלות בחלקן, ואנו מחייבות את הנתבע לשלם לכל אחד מן התובעים את פיצויי הלנה בהתאם למפורט לעיל בסעיף 18, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כמפורט לעיל בסעיף 18. כמו כן ישא הנתבע בהוצאות התובעים בסך של 900 ₪ בתוספת מע"מ לכל תובע, לתשלום בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. הלנת שכר