תביעה חוזית לתשלום 3,271 ₪. 1. התובעת מנהלת גן ילדים בו למדה בשנה"ל 2005 - 2004 בתה של הנתבעת. ב - 15.5.05 נחתם ונכרת בין התובעת לנתבעת הסכם לגבי שנה"ל הבאה - 2006 - 2005 (להלן - "ההסכם"). 2. על פי ההסכם ישלם ההורה לתובעת דמי רישום בסך 1,000 ₪ (להלן - "דמי הרישום") וכן שכר לימוד חודשי בסך 1,950 ₪ החל מחודש ספטמבר 2005. דמי ההרשמה לא יוחזרו להורה אלא 500 ₪ מתוכם ישמשו כמקדמה לתשלום שכר הלימוד לחודש ספטמבר 2005. 3. עוד נאמר בסעיף 13 להסכם - הפסקת התקשרות 1. לפני פתיחת שנת הלימודים (לפני 1.9.05) א. הודיע ההורה על הפסקת ההתקשרות לאחר - 1.7.05 יחוייב במלוא שכר הלימוד עבור חודש ספטמבר. ב. הודיעה מנהלת הגן על הפסקת ההתקשרות לפני - 1.9.05 יוחזרו דמי הרישום. 2. הפסקת ההתקשרות במהלך שנת הלימודים (מיום 1.9.05) א. כל צד רשאי להפסיק את ההתקשרות בהודעה מוקדמת של חודש מראש (להלן : "חודש העזיבה"). הודעה על הפסקת ההתקשרות תינתן בכתב בלבד. ב. הודיע ההורה על הפסקת ההתקשרות לפני ה - 1.5.2006, יחוייב בתשלום עבור חודש העזיבה. במהלך חודש זה רשאי הילד לבקר בגן. בכל מקרה תהא מנהלת הגן רשאית להפסיק את ההתקשרות באופן מיידי, תוך ויתור על התשלום עבור חודש העזיבה. ג. הודיע ההורה על הפסקת ההתקשרות לאחר ה - 1.5.2006, יחוייב ההורה בתשלום מלוא שכר הלימוד, עבור כל שנת הלימודים במהלכה רשאי הילד לבקר בגן. בכל מקרה תהא מנהלת הגן רשאית להפסיק את ההתקשרות באופן מיידי, תוך ויתור על התשלום עבור יתרת שכר הלימוד. ......... ......... 4. הנתבעת שילמה לתובעת דמי רישום עבור שנה"ל הרלוונטית בהסכם. 5. ביום 3.7.05 כתבה התובעת לנתבעת מכתב ובו נאמר : "בהמשך לשיחתנו מיום ו' 1/7/05 הריני מבטיחה שבשנה"ל תשס"ו יהיו בקבוצה הבוגרת (הקבוצה של אור) כ - 25 ילדים ולא יותר מ - 27 ילדים. בכל מקרה שלא אעמוד בהבטחתי מוסכם ביננו שתהיי רשאית לבטל מיידית את הרישום לגן מבלי לתת הודעה מוקדמת". 6. על כך השיבה הנתבעת : "טלי בסדר, אבל לא זה העניין! את צריכה לעמוד בהבטחתך והתחייבותך! שהרי ייגרם נזק לביתי - אם אאלץ להוציאה מהגן באמצע שנה! השיחה היתה שבכל מקרה שתרצי להוסיף מעל 27, תצטרכי לקבל את הסכמתי, שכן זה אמור להיות מקרה חריג ביותר. תכתובת זו תכונה להלן - "המכתב". 7. ביום 24.8.05 כעולה ממכתב נוסף (ללא תאריך) שכתבה הנתבעת לתובעת (מועד קודם לא הוכח ולא פורט) הודיעה הנתבעת לתובעת כי ביתה אור לא תלמד בשנת הלימודים הבאה אצל התובעת. 8. התובעת הגישה את תביעתה ובה דרשה את שכר הלימוד לחודש ספטמבר 2005 בהפחתת החלק המוסכם מדמי הרישום, סה"כ 1,450 ₪ בצירוף ריבית על פי ההסכם וסכומי נזקים והוצאות נוספים שנגרמו לה לשיטתה. 9. הגנת הנתבעת מבוססת על מספר ראשים, שעניינם בתוכן ההסכם, פגמים בכריתתו וחוקיותו: א. הטענה הראשונה היא כי הנתבעת הוטעתה, טעתה או לא היו ידועים לה פרטים מהותיים עת חתמה על ההסכם. כך בעיקר, הגדלת מספר הילדים שלמדו בקבוצת גיל רלוונטית בשנה החולפת בניגוד להתחייבויות התובעת בעל פה בפני ההורים. טענה זהה מועלית כלפי תחלופה גבוהה בסגל מטפלות אחר הצהריים בגן. לפי הטענה לו היו ידועים לנתבעת הדברים כהווייתם - לא היתה מתקשרת בהסכם עם התובעת. ב. ההסכם נחתם בלחץ התובעת שהודיעה כי היא מבצעת רישום יתר וכמעט לא נותרו מקומות בקבוצת הגיל הרלוונטית. ג. ההסכם הינו "חוזה מקפח", בפרט כשאינו כולל התחייבות למספר ילדים מקסימלי בקבוצת גיל. 10. התובעת הגישה תשובתה ובמהלך הדיון האמוציונלי המשיכו בעלות הדין והביעו עמדותיהן. תוכן ההסכם 11. נבחן תחילה את המסגרת ההסכמית. ההסכם נכרת במאי 2005, לקראת סוף שנת הלימודים 2004 - 2005. בעת כריתתו כבר היו או למצער היו צריכים להיות בידי הנתבעת נתונים לגבי תחלופת מטפלות אחר צהריים בגן וסדרי התנהלות הגן. הנתבעת הבינה את ההסכם ואת הוראותיו. הכלל הוא כי הסכמים יש לכבד וניתן להשתחרר מהם בתנאים שהוגדרו בחוק ובפסיקה. 12. ההסכם כשלעצמו לא כלל התחייבות לגבי מספר ילדים בקבוצת גיל. זכותה של הנתבעת הייתה לדרוש עובר לחתימתה על ההסכם לקבל התחייבות כזו ולסרב לחתום על ההסכם בהעדרה אך לא שוכנעתי כי אכן הובעה דרישה כזו וודאי לא כי ניתנה התחייבות כזו או קיים תנאי כזה שאינם באים לביטוי בהסכם. 13. לאחר כריתת ההסכם בעקבות שיחה בין הצדדים ניאותה התובעת להתחייב בכתב לגבי מספר ילדים בקבוצת גיל וכך עשתה במכתב הידוע מיום 3.7.05. העובדה שהנתבעת לא היתה מרוצה מהיקף ההתחייבות ומתוכנה אינה מייתרת ואינה מבטלת את ההסכם והוא עומד על מכונו. המשמעות היא כי התובעת התחייבה כלפי הנתבעת כי במידה ויוגדל מספר הילדים בקבוצת הגיל מעל ל - 27, תוכל הנתבעת להפסיק את לימודי ביתה בגן ללא הודעה מוקדמת. התחייבות זו במכתב הינה בהנחה מיטיבה עם הנתבעת, חלק מההסכם. יישום הוראות ההסכם מעלה כי במקרה כזה, לא תחוייב הנתבעת לשלם לתובעת עבור חודש העזיבה. פגמים ברצון עובר לכריתת ההסכם 14. הנתבעת טענה כזכור כי לא היה ידוע לה בעת כריתת ההסכם כי התובעת הגדילה בשנת הלימודים החולפת מספר הילדים בקבוצת גיל ובכך הפרה התחייבות להורים. על הנתבעת הטוענת לפגמים ברצון להוכיח את טענתה. הנתבעת לא עמדה בנטל. הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת התחייבה כלפי ההורים באותה שנה להגבלת מספר הילדים בקבוצת הגיל. הנתבעת לא הציגה התחייבות כזו בין בכתב ובין באמצעות הורה אחר שיעיד על כך. אכן התובעת עצמה מסכימה כי במהלך תקופה קצרה העבירה ילדה אחת לקבוצת גיל אחרת ובכך הגדילה את מספר הילדים בקבוצה אך בכך בלבד לא הוכחה ההפרה הנטענת. כמו כן לא שכנעה הנתבעת כי לו היתה ידועה לה עובדה זו, הייתה נמנעת מהתקשרות בהסכם. יתר על כן, הנתבעת דרשה וקיבלה התחייבות התובעת במכתב שלא להגדיל מספר הילדים בקבוצת הגיל. אין ולא הייתה לנתבעת סיבה להניח כי התובעת לא תכבד את התחייבותה. הטענה נדחית. 15. אשר לטענת הנתבעת בדבר תחלופה גבוהה במטפלות אחר הצהריים בגן בשנת הלימודים החולפת, הרי עניין זה היה ידוע או מכל מקום היה צריך להיות ידוע לנתבעת עצמה כבר במהלך אותה שנה. הנתבעת העלתה טענה זו למרבה הצער לצרכי המשפט בלבד שאלמלא כן הייתה דואגת להתחייבות בנושא מטעם התובעת כפי שדאגה להתחייבות בנושא מספר ילדים בקבוצת גיל. הטענה נדחית. 16. אשר לטענת הנתבעת כי ההסכם נחתם בעקבות לחץ שהפעילה התובעת - אף טענה זו אין בידי לקבל. סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 קובע : עושק מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה. 17. לא כל לחץ ידוע למתקשר בעת כריתת הסכם הינו בגדר לחץ פסול או ניצול פסול ולא מידתי של נתוני המתקשר. וכבר נפסק כי עילת הביטול מסוג עושק מושתתת על שלושה יסודות הקבועים בסעיף 18 לחוק החוזים: מצבו של המתקשר (מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון); התנהגות הצד האחר (ניצול מצבו של המתקשר); תנאי החוזה שנוצר כתוצאה מהניצול גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. ככל שתנאי החוזה בלתי סבירים יותר, ניתן להסתפק בפגם ברצון "מתון" יותר, אך לא כל מצוקה או חולשה מצדיקות את המסקנה כי נתקיימו יסודותיה של העילה ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני פד"י נח (5) 193, 198 - 199. 18. בענייננו - לא הוכח על ידי הנתבעת הנושאת בנטל כי סוג הלחץ, טיבו, מצבה בעת ההתקשרות, התנהגות התובעת כמו גם תנאי ההסכם לקו באי מידתיות, פסלות או אי סבירות במידה כזו המקימה עילת עושק. הטענה נדחית. 19. נסכם עד כה - בין הצדדים נכרת הסכם והנתבעת לא הוכיחה קיומם של פגמים ברצון המאפשרים לה להשתחרר ממנו. נפנה כעת לבחינת חוקיותו של ההסכם, שמא מפאת טעמים מתחום החוקיות, משוחררת הנתבעת מהתחייבויותיה החוזיות. חוקיות ההסכם - חוזה אחיד ותנאי מקפח 20. נצא מהנחה נוחה לנתבעת כי ההסכם הינו חוזה אחיד כהגדרתו בסעיף ההגדרות בחוק החוזים האחידים תשמ"ג - 1983 (להלן - "החוק"). כעת נבחן האם דינם של תנאי או תנאים רלוונטים למחלוקות בין הצדדים להיפסל בהיותם בגדר "תנאים מקפחים" כהגדרתם בחוק. 21. שניים הם הנושאים הרלוונטיים שהעלתה הנתבעת. האחד, הגבלת מספר הילדים בקבוצת גיל והשני, אי החזר של תשלום חודש ספטמבר, במידה וההרשמה מבוטלת על ידי ההורה טרם פתיחת שנת הלימודים. אשר לנושא הראשון, לא ניתן ל"מצוא" תנאי רלוונטי לצורך החוק שכן ההסכם כשלעצמו "שותק" בנקודה זו. "שתיקת" ההסכם אינה הופכת את ה"חסר" לתנאי מקפח כהגדרתו בחוק באשר החוק עוסק בתנאים קיימים ולא בכאילו שאינם קיימים. זאת ועוד, המכתב מכיל התחייבות של התובעת למספר ילדים ודי בכך. הנושא הראשון אם כך אינו מועיל לנתבעת להשתחרר מהתחייבויותיה בהסכם. 22. אשר לנושא השני - אכן נפסק כי אין מקום ככלל לאכוף חוזה לימודים ומשביטל תלמיד את השתתפותו בקורס, זכאי המוסד הלימודי לפיצויים בשל הפרת הסכם, הא ותו לא (ע"א 638/70, איחוד בתי ספר טכניקום נ' אדלר, פד"י כה (2) 679. ואכן, לו הייתה התובעת מבקשת לאכוף על הנתבעת לשלם עבור מלוא שנת הלימודים (גם אם הייתה מוכנה לקבל את ביתה של הנתבעת לתקופה זו לגן) - היה מקום לעמת אותה עם ההלכה הפסוקה לעיל. נצא מנקודת הנחה מיטיבה נוספת עם הנתבעת - לפיה תנייה כזו, לו נכללה בהסכם הייתה בגדר "תנאי מקפח" כהגדרתו בחוק. 23. ואולם לא זו הייתה דרישתה של התובעת. התובעת דרשה בעצם פיצוי מוסכם ומוגדר מראש של חודש אחד בראשית שנת הלימודים, כאשר הנתבעת היא זו שביטלה בסמוך לפתיחת שנת הלימודים את ההרשמה של ביתה לגן. השאלה היא האם דרישה זו שמצאה ביטויה בהסכם לוקה באי חוקיות. נמקם את השאלה. איננו נמצאים במתחם האכיפה החוזית אלא במתחם הפיצויים בגין הפרת חוזה. ואם נדייק, איננו נמצאים במתחם הפיצויים ה"רגיל" אלא במתחם הפיצויים המוסכמים, הנתון לשליטתו של סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1971 (להלן - "חוק התרופות"). אני סבורה כי תנייה העומדת בדרישות הסעיף 15 לעיל, ממילא עומדת בדרישות החוק ואינה יכולה ככלל להיחשב כ"תנאי מקפח". נבחן את הדברים. 24. סעיף 15 לחוק התרופות קובע : 15. פיצויים מוסכמים הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת-נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה. ............ 25. הלכה פסוקה היא כי הפחתת פיצוי מוסכם שנקבע בחוזה בהתאם לסעיף 15 התרופות לא תיעשה על-פי הנזק שנגרם בפועל, כפי שמתברר בדיעבד עקב ההפרה, ואין זה מעלה ואין זה מוריד, אם בפועל לא נגרם נזק כלשהו או אם נגרם נזק העולה על השיעור המוסכם. השאלה אינה, אם הפיצוי המוסכם גבוה או נמוך. השאלה היא אם הפיצויים נקבעו תוך יחס סביר לנזק, שניתן היה לצפותו מראש בשעתו בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת מהפרה מן הסוג שאירעה בפועל. הפחתת הפיצוי תיעשה רק במקרים חריגים שבהם לא נמצא יחס סביר כלשהו - ולו בדוחק - בין שיעור הפיצוי המוסכם ובין הנזק שניתן היה לחזותו בעת כריתת החוזה. ע"א 539/92, מטלוב נ' זיזה, פד"י מח (4) 89, 95. 26. וביישום ההלכה הפסוקה לענייננו - לא נרחיק לכת אם נקבע את הידוע לכל והוא כי גני ילדים ערוכים לקבל מספר מוגבל וידוע של ילדים לשנת לימודים. תקופת השיא של ההרשמה לגן אינה מתקיימת בימי הלימודים הראשונים של שנת הלימודים אלא לפני כן, כאשר ציבור ההורים נערך אף הוא להרשמת ילדיו לשנת הלימודים הבאה. קיימת אפשרות, לא דחוקה בעליל, כי גן ישמור מקום לילד שהוריו רשמו אותו לגן, יידחה ילדים אחרים שינסו להירשם אחריו, הללו יירשמו לגנים אחרים ובסופו של דבר יבטלו הורי הילד שנרשם את הרשמתו ואילו הגן יוותר ללא איוש למקומו של הילד שהתפנה ויספוג נזק כספי. אפשרות זו אינה צריכה הוכחה, לא עקרונית ולא קונקרטית. האפשרות קיימת מטבע הדברים. בהתממש האפשרות, על הגן כמובן להקטין את נזקו ולנסות לאתר מעוניינים אחרים ולשם כך נדרשים זמן אמצעים לאיתור אותם מעוניינים. הדעת נותנת כי יש לאזן בין האינטרסים של הורים שילדם יירשם לגן מתאים לבין האינטרס של הגן לאייש מבעוד מועד את רשימת הילדים שילמדו בו ולהתפצות באופן סביר בגין ביטול מאוחר של הרשמה. 27. אחת מדרכי האיזון הינה הותרת פיצוי מוסכם בידי הגן. כעת נשאלת השאלה האם די בהותרת דמי רישום בידי הגן במקרה כזה או שרשאי הגן לחייב גם בשכר לימוד של חודש אחד כפי שאירע בענייננו. אני סבורה כי התשובה תתקבל משקילת מכלול נסיבות העניין. בבחינה מעמיקה של הסכומים שביקשה התובעת (הגן) להותיר בידיה לאחר ביטול הרשמה כאמור, בין השאר מול עלות הלימודים השנתיים בגן ומול מכלול הוראות ההסכם, כמו גם המקובל בגנים אחרים (ראו חוזים שהוצגו) לא אוכל לקבוע כי לוקים הם בחוסר סבירות קיצוני כזה המחייב התערבות בחופש החוזים ולא אוכל לקבוע כי נקבעו הם מראש ללא כל יחס סביר לתוצאות ההפרה האפשריות כאמור בסעיף 15 לחוק התרופות. 28. התוצאה היא כי אין מקום להתערבות בתוכנו של סעיף 13 להסכם, הסעיף עומד בתנאי חוק התרופות וממילא אין הוא בגדר תנאי מקפח כהגדרתו בחוק. 29. לסיכום פרק זה - ההסכם אינו לוקה באי חוקיות, הפיצוי המוסכם אינו דורש התערבות מכוח חוק התרופות ויש לקיים את הוראותיו. שונות 30. התובעת לא הוכיחה את יתר הסכומים אותם תבעה. אמנם סדרי הדין ודיני הראיות הנוהגים בבית המשפט לתביעות קטנות אינם נוקשים. יחד עם זאת, נולי ההוכחה והשכנוע אינם מתבטלים בבית משפט זה. על כן תיטול התובעת פסק דין על אותם סכומים שהוכיחה ועל פי זכויותיה בדין. סוף דבר 31. הנתבעת תשלם לתובעת 1,624 ₪ בתוספת הוצאות משפט (כולל אגרה) בסך 400 ₪ והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (8.3.06) ועד התשלום בפועל. 32.קטיניםהפרת חוזהחוזהגן ילדים / פעוטון / משפחתון