1. הנתבעת מפעילה מכון בשם "נאטורפיל מדיקל סנטר" (להלן: "הנתבעת" או "נאטורפיל") המפרסם בין היתר פרסומים שנושאם הסרת שיער באמצעות לייזר. ביום 16.2.03 פנה התובע (יליד 31.5.1980) לנאטורפיל והתעניין בהסרת שער פניו לצמיתות כך שלא יהא עליו להתגלח עוד. לטענתו נאמר לו עובר לכריתת החוזה כי ניתן להסיר את שיער הפנים באמצעות טיפול בלייזר. בעקבות מצג זה נכרת חוזה בין התובע לנתבעת, במסגרתו שילם סכום של 4,200 ₪ עבור טיפולי הסרת שיער. התובע עבר שמונה טיפולים במהלך עשרה חודשים, כאשר לפחות חלקם היו כרוכים בכאבים שהביאו את נציגי הנתבעת להחליף את המכשיר בו טופל. למרבה הצער נחלו הטיפולים הצלחה חלקית. למרבה הצער אמרתי, שכן כתוצאה מהצלחה חלקית זו נותרו באזורים מסויימים בעור פניו קרחות הניכרות לעין עת התובע אינו מגולח למשעי. 2. ההנחה כי ניתן להסיר לצמיתות את שער פניו של גבר (הכוונה לאזורים בהם צומח שיער השפם והזקן) מעוררת קושי ממשי. יש לשער כי לו היה הדבר בגדר הניתן כי אז לא היתה מצניעה נאטורפיל הישג משמעותי זה מעין הציבור, והיתה מפרסמת אותו בראש כל חוצות. אלא שלענייננו אין אנו נזקקים להשערות כלשהן. די להביא לעניין זה מדבריו הברורים של המומחה מטעם התובע בתחום רפואת העור, ד"ר לואיס ויינראוך, שלא נסתרו כלל: "השערות בעור הפנים של הגבר הן צפופות מאד, מופיעות לאחר גיל ההתבגרות בגלל הפרשות הורמון גברי ולא ניתן להגיע למצב של הסרה מוחלטת של שערות מעור הפנים לצמיתות ללא צורך בגילוח בשום שיטת טיפול ולא משנה באיזה מכשיר משתמשים, מי המטפל ומספר הטיפולים. להבדיל ממקומות אחרים בגוף בהם ניתן להגיע לדילול שערות ולתוצאות קוסמטיות מתקבלות על הדעת, בפנים של גבר דבר זה אינו אפשרי" 3. ד"ר ויינראוך הוסיף והבהיר כי החלטת מכון נאטורפיל "לקבל את מר לוי לטיפול להסרת שערות מפניו ולהבטיח עור חלק למשעי לצמיתות ללא צורך בגילוח היתה פזיזה, שגויה, וחסרת ביסוס מלכתחילה". המומחה מטעם הנתבעות, פרופ' דן מלר, לא התייחס כלל לדבריו הברורים של ד"ר ויינראוך בנוגע להעדר האפשרות להסרת שער מפני גבר, וזאת, כך נראה, מהטעם הפשוט שלא ניתן לסותרם בכל דרך רפואית שהיא. פרופ' מלר דן אך ורק בשיעור הנכות שיש לקבוע לתובע בעקבות הקרחות בעור פניו, כשהוא מציין כי מאחר והטיפולים הביאו להסרת חלק משער פניו של התובע הרי שניתן להמשיך את הטיפולים להסרת יתר השערות, ולכן אין הצדקה לקבוע נכות אסתטית כלשהי. 4. יצויין כי הקרחות מופיעות באופן פזור למדי על לחייו של התובע. נראה כי אף לו זכה התובע והתרחש בעניינו מעין "נס רפואי" בעקבותיו התקרח חלק מעור פניו (וכפי שיובהר להלן - לא זו היתה התוצאה הצפויה של הטיפול גם לשיטת נאטורפיל), ואף בהנחה כי "נס" זה עשוי לחזור על פני כל עור פניו (דבר המנוגד לתיזה הרפואית שלא נסתרה כלל) הרי שנראה כי לנוכח ממדי הקרחות היה צורך בעוד ארבעים טיפולים לערך (בהנחה כי כולם היו מסתיימים בהצלחה) כדי להגיע לתוצאה שאף היא אינה מליאה לחלוטין. אקדים את המאוחר ואבהיר כי אין חולק שהתובע סבל מכאבים בחלק מהטיפולים, עד כדי מעבר למכשיר אחר והפסקת הטיפול בסופו של דבר. מכאן כי הצעתו של פרופ' מלר, לפיה ימשיך התובע בסדרה ארוכה עד אין סופית של טיפולים המלווים בכאב, שאחריתה מי ישורנה ושעל פני הדברים אינה יכולה להביא להצלחה, אינה אלא בגדר אמירה צינית שמקומה לא יכירנה בהליכים משפטיים. 5. הגב' אילה כהני (להלן: אילה), שהחתימה את התובע על החוזה, טענה בתצהירה כי לא אמרה לתובע "כאילו מדובר בהסרת שיער לצמיתות". כל שאמרה לו תאם לטענתה את האמור בחוזה, דהינו: הבטחה כי מטרת הטיפול היא הגעה ל"שערה פלומתית, קרי, שערה רכה חלשה וחסרת פיגמנט" (סעיף 3 לתצהירה). דא עקא שבעדותה התברר כי החוזה נחתם רק לאחר שהתובע נטל את החוזה, הלך לביתו "וחזר ואמר שהוא רוצה לקבל מראה אחיד בכל הפנים, פנים חלקות משיער, להגיע לשלב שהשערה היא פלומתית, חלשה ולא נראית" (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 5-6 ). הגב' בתיה לוי (להלן: בתיה), המשמשת כיום כמנהלת סניף ירושלים של נאטורפיל, הבהירה בעדותה כי בשערה פלומתית הכוונה לשיער "כמו שיש במצח, שיער בלתי נראה" (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 19). על פי הגדרה זו דומה כי ההבדל בין פנים נטולות שיער במובנן אצל אנשים מן הישוב ופנים בעלי שיער "פלומתי" כפירוש מונח זה על ידי נציגי נאטורפיל, אינו אלא סמנטי בלבד. די בהעברת יד על המצח כדי להיווכח בכך. בדומה העידה גם אילה כי שערה פלומתית היא "שערה מאד עדינה, מאד רכה וקטנה שקשה מאד לראות אותה" (עמ' 27 לפרוטוקול, שורה 9). היא אף אישרה כי הובטח לתובע כי בעקבות הטיפול יהיה לו מראה אחיד וחלק בכל הפנים (שם, שורות 10-11). 6. לאחר שהתובע שב ואמר כי מבקש הוא לקבל "מראה אחיד בכל הפנים, פנים חלקות משיער" הוסיפה אילה בכתב יד סעיף נוסף לחוזה ולפיו "במידה ויצטרך הלקוח טיפולים נוספים יקבל ללא שום תשלום נוסף... טיפולים עד ל- 100% תוצאות וזאת ללא שום קשר באילו מכשירים ישתמשו" (סעיף 24 לחוזה; ההדגשה הוספה - ר.ו.). בעקבות הוספת הסעיף חתם התובע על החוזה. נסיונותיה הלולייניים של נאטורפיל להוציא דברים מהקשרם בעניין זה נדונים לכשלון. ההתחייבות הנובעת מהחוזה היא פשוטה וברורה: 100% תוצאות. הרכבת האמור בסעיף זה (החוזה, שאינו ספציפי לטיפול בחלק גוף כזה או אחר, הוא חוזה אחיד כמשמעו בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, וסעיף זה הוא היחיד שנוסח במיוחד עבור התובע) יחד עם הגדרת נאטורפיל לשער פלומתי, מביאה למסקנה אחת ויחידה - לתובע הובטח כי שער פניו יוסר באופן מלא, עד למצב בו יהיו חלקות למשעי. הבטחה כזו אינה ניתנת לקיום בכל דרך הידועה למדע. 7. המסקנה היא כי הצגת מצג בפני התובע לפיו יוסר שער פניו במאת האחוזים עד למראה אחיד וחלק היא בגדר ניהול משא ומתן בחוסר תום לב והטעיה, ולפיכך זכאי הוא לביטול החוזה ולהשבה; הפרת חוזה, ולכל הפחות הפרה צפויה, מאחר וברי כי נאטורפיל אינה מסוגלת כלל להגיע לתוצאות להן התחייבה. ככזו - זכאי התובע לכל מגוון התרופות החוזיות, ונראה כי לנוכח טיב הטיפול המוצע הרי שגם נזקי הגוף היו בגדר הצפיות בעת כריתת החוזה, כנדרש על פי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; התנהגות זו עונה גם לכל מרכיביה של עוולת הרשלנות (ואף להרחבה הפסיקתית הדנה במצג שווא רשלני); לכך יש להוסיף כי התובע שודל לביצוע טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת, שעה שלא הוצגו בפניו העובדות לאשורן, וממילא זכאי הוא לפיצוי בגין נזקיו גם בגין הפרת חובה זו (בין משום שמהווה היא עוולה של תקיפה - ראו ע"א 560/84 נחמן נ' קופ"ח, פ"ד מ(2) 384, 387 ורבים אחרים; בין אם מכוח עוולת הרשלנות - ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית-החולים לניאדו, פ"ד נא (2) 171, 182; ובין אם מכוח הפרת החובה החקוקה מכוחו של חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996; ראו בהרחבה ע' שפירא "הסכמה מדעת לטיפול רפואי - הדין המצוי והרצוי" עיוני משפט יד (תשמ"ט) 225; ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה, פ"ד נו (4) 746). 8. יוער כי גם מהנסיבות האופפות את כריתת החוזה, כמו גם מנוסחו של החוזה עצמו, עולה כי נאטורפיל מסרה עובדות שגויות (וזאת בלשון המעטה) הן בחוזה והן בפירסומיה, תוך מסירת מידע מוטעה. כן עולה כי נאטורפיל לא ניהל עסקיה בצורה סבירה. על מנת שלא להלאות בפרטים די אם יצויינו מספר עניינים בולטים לעין: א. הגב' בתיה לוי הבהירה בסעיף 3 לתצהירה כי מעולם לא הוצגו על ידי נאטורפיל בפרסומיה או בהתקשרויות עם הלקוחות "מצגים על פיהם הסרת השיער היא לצמיתות". למרבה הצער מתברר כי הצהרה חד משמעית זו חוטאת לאמת, שהרי בפרסום של נאטורפיל, שצורף כנספח א' לתצהיר התובע, נרשם במפורש בעמוד האחרון "רשת נאטורפיל מדיקל סנטר היא הרשת הבינלאומית הראשונה והמובילה בישראל להסרת שער לצמיתות" [ההדגשה הוספה - ר.ו.]. הסברה של העדה לסתירה זו בין תצהירה לפרסום היה שהיא אישית לא משתמשת במילה "צמיתות", והיא "לא מתעסקת בפרסום" (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 13-23). אכן, הסבר ענייני לאמירה הפוכה המפורשת בתצהיר. מכל מקום, מאחר והגב' בתיה הבהירה כי לא מובטח ללקוחות שהסרת השיער היא לצמיתות, המסקנה היחידה היא כי הפרסומים שנעשים על ידי נאטורפיל אינם פרסומי אמת. אף כי התובע העיד כי לא קרא את המילה "לצמיתות" שבפרסום בטרם פנה לנאטורפיל (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 12-13), הנה יש ללמוד כי יש להתייחס בזהירות רבה להצהרות נאטורפיל, כמו גם להצהרות בתצהירים, שעה שמתברר כי האמת אינה נר לרגליה. ב. החוזה עליו חתם התובע, חוזה אחיד שכל תניותיו נוסחו מראש, מציין בסעיף 19 כי "החברה ממליצה ללקוח על סמך נסיונה להתחיל סידרת טיפול שתכלול 3 טיפולים". בסעיף 20 נאמר כי "אם לא תהיינה התוצאות המקוות, קרי: עד 80% בתום חמישה טיפולים... ללקוח תהיה הזכות להמשיך ולקבל טיפולים נוספים עד לקבלת התוצאה הנדרשת". המסקנה הלכאורית היא כי קרוב לודאי ששלושה טיפולים יביאו לתוצאה טובה, וכי יש לצפות כי לאחר חמישה טיפולים יגיע הלקוח ל- 80% תוצאות. בעדותה של הגב' בתיה התברר כי הבנת הנקרא של האדם הסביר אינה עולה בקנה אחד עם כוונותיה הנסתרות מעין של נאטורפיל. לדבריה "עד שלושה טיפולים מגיעים 40 או 45 אחוזי תוצאה. בתוך 5 טיפולים מגיעים ל- 55 או 58 אחוזי תוצאה וצריך להמשיך הלאה, יותר טיפולים מגיעים ל- 80 או 82 [אחוז] גג" (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות2-4). מכאן נמצאנו למדים כי האמור בחוזה אינו משקף את המציאות הידועה לנאטורפיל - 80% הוא התוצאה האופטימלית ביותר, בתום סידרה ארוכה של טיפולים, ולא תיתכן כלל תוצאה "מקווה" של 80% לאחר חמישה טיפולים (לכל היותר ניתן להגיע בשלב זה ל- 58%). ג. סעיף 6 לחוזה מציין כי נאטורפיל "אחראית היא שבכל טיפול יוסר שיער בשיעור של עד 40%" [ההדגשה הוספה - ר.ו.]. כפי שהובהר לעיל, לשיטתה של בתיה שיעור מעין זה הוא הממוצע לאחר שלושה טיפולים. הנתבעת טענה כי "עד 40%" פירושו עד ועד בכלל (ככל הנראה הכוונה היא למצב הדומה לשילוט במכירות סוף עונה, בהן ההנחה המירבית חלה רק על חלק קטן מאד מהמוצרים...). אף פרשנות זו מרמזת כי האמת בפרסום וליתר דיוק - בגילוי לצד השני לחוזה - אינה נר לרגלי נאטורפיל. מכל מקום, לנוכח דבריה של בתיה עולה כי לא ניתן לעולם להגיע לתוצאות בשיעור 40% בטיפול אחד, ובמכאן כי גם אמירה זו בחוזה אינה אלא הצהרה שאינה אמת כלל. ד. אשר לסעיף בכתב יד, שאין להכביר מילים בדבר גמירות הדעת המיוחדת הנודעת לו והפרשנות שיש להעניק לו, לעניין זה השיבה בתיה כי היא לא היתה רושמת דבר מעין זה וכי העובדה שאילה עשתה כן "זו טעות אנוש, היא לא הייתה צריכה לרשום את זה" (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 16-17). מאחר ואין חולק כי אילה היתה מוסמכת לחתום על החוזה בשם נאטורפיל, הרי ש"טעות אנוש" מעין זו מחייבת את נאטורפיל, כמו גם תוצאותיה העגומות ("על הפנים" - תרתי משמע). עוד הוסיפה בתיה ואמרה "אין 100 אחוז תוצאה, המון שהגיעו ל- 70 אחוזי הצלחה היו מאושרים" (שם, שורות 19-20). מכאן כי נציגת הנתבעת הודתה בפה מלא כי ההתחייבות החוזית (הן זו המיוחדת לתובע, ל- 100% תוצאות, והן זו הכללית וה"מקווה" שבסעיף 20 לחוזה הסטנדרטי, ל- 80% לאחר חמישה טיפולים) בחוזה של נאטורפיל היתה לתוצאה בלתי אפשרית. ה. החוזה עם התובע נכרת על ידי אילה, שתפקידה אצל נאטורפיל הוא פקידת קבלה. אילה הבהירה כי "כשצריך אני גם יועצת. באותו זמן היתה יועצת בשם קרן והיא יצאה באותו יום מוקדם יותר" (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 20-21). אמור מעתה: לא די שלתובע נמכר טיפול חדשני ומהפכני ביותר, המתיימר להסיר את מלוא שיער הפנים לגבר, אלא שהיעוץ ה"מקצועי" עובר לכריתת ההסכם נעשה על ידי מי שלא רק שאינה רופאה אלא אף אינה יועצת במשרה מליאה. ההנחה כי לתובע לא נמסרו כל הסיכונים הכרוכים בטיפול מעין זה עולה מאליה מתוך מצב דברים שכזה. 9. המסקנות המתבקשות מכל האמור לעיל הן כי לתובע הוצג מצג לפיו ניתן באמצעות טיפול בלייזר להגיע למצב בו יוסר כל שיער פניו (שפמו וזקנו) באופן מלא (100% הצלחה) עד למצב בו לא יראה לעין. תוצאה מעין זו אינה אפשרית גם לשיטת הנתבעת. מכאן כי בעת שהובטחה לתובע תוצאה זו הוצג בפניו מצג לא נכון של העובדות. למצג זה תרמו גם ההבטחות והמצגים השזורים בחוזה, שעל פי גירסת אילה נטל התובע לביתו ועיין בו בטרם הוסף סעיף נוסף ובטרם חתם על ההסכם. ההבטחות האופטימיות בחוזה, שלשיטת עובדי הנתבעת אינן נכונות ואף אינן אפשריות, שיכנעו אותו להתקשר בחוזה לביצוע טיפול שנדון מלכתחילה לכשלון. מאחר ועל פני הדברים (שוב - תרתי משמע) לא ניתן כלל לבצע הסרת שיער מליאה בפנים, הרי שאין עוד צורך להזדקק לשאלות מה התוצאה ממחדלם של נציגי נאטורפיל מלהבהיר לתובע מלכתחילה כי יתכן שיאלץ לעבור טיפולים רבים עד מאד עד להצגת מצב של הצלחה חלקית. 10. מכל מקום, ברי הוא כי נאטורפיל ונציגיה מעולם לא ציינו בפני התובע כי תוצאה אפשרית של הטיפולים עלולה להיות קרחות בעור פניו. די בעובדה זו, שאין עליה חולק, כדי לקבוע כי הנתבעת חבה בנזקי התובע בשל העדר הסכמה מדעת. יש גם לציין כי לשיטת הנתבעת עשוי הטיפול להביא לכל היותר לכלל מצב בו נותרת שערה פלומתית, אלא שאצל התובע נוצרו קרחות ממש לשיטת המומחים כמו גם לשיטת אילה (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 13-15; בתיה, הסבורה כי מדובר בשיער פלומתי, נותרה במיעוט בעניין זה). גם בעובדה זו יש כדי להצביע על התרשלות בטיפול עצמו. 11. לנוכח כל האמור לעיל אני קובע כי התובע הוחתם על חוזה לאחר מצג שאינו נכון עובדתית, כאשר לא הוסבר לו מה הסיכוי להצלחת טיפול מעין זה, וכאשר על פני הדברים כלל לא ניתן להגיע לתוצאה המובטחת ואף לא לתוצאה פחותה ממנה. כתוצאה ממצג השווא שהציגו בפניו נציגי הנתבעת עבר התובע מספר טיפולים, שחלקם היה כרוך בכאב רב, ובסופו של דבר מצא עצמו כאשר בפניו "איזורים מסויימים שבהם אין גדילה" בצד ימין של הפנים ובמידה פחותה גם בצד שמאל שלהן (רישום בקדם המשפט - עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 10-11; באופן מעט פחות ברור ניתן להבחין בקרחות בתמונות שבתיק בית המשפט). 12. לפיכך אחראית הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו, שהם פועל יוצא של מעשיה ומחדליה הסובבים את כריתת החוזה ושכנוע התובע לבצע את הטיפולים. כן חייבת התובעת בהשבת התמורה החוזית בגין כריתת חוזה ללא גילוי נאות כמחוייב, בין היתר, מכוח חובת תום הלב. הפיצוי 13. המומחה בתחום רפואת העור מטעם התובע העריך כי הנכות שיש לקבוע לו בגין הקרחות היא בשיעור 20%. המומחה מטעם הנתבעת סבר כי אין לקבוע לו נכות כלל, מאחר ולא מדובר בצלקות אלא באזורים נטולי שיער. גם בין מומחי הצדדים בתחום הפסיכיאטרי התגלו פערים קיצוניים. המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר יאיר בר-אל, קבע כי לתובע נכות בשיעור 5% כתוצאה מהטיפולים ותוצאותיהם. בסיפא לחוות-דעתו הבהיר המומחה כי המומחה מטעם התובע התעלם כמעט כליל מתיעוד המורה על קיום בעיות שונות ברקעו ועברו של התובע, בעוד המומחה מטעם הנתבעת התעלם ממצוקתו הנפשית של התובע כתוצאה ממצב עור פניו ומהטיפולים. 14. הצדדים לא ביקשו לחקור מי מהמומחים. בנסיבות עניין נראה כי יש לאמץ את קביעותיו של ד"ר בר-אל, שהבהיר גם מדוע אין לאמץ את חוות-הדעת האחרות. יש לציין כי מחוות-דעתו נראה כי בנוסף לנכות בשיעור 5% שנקבעה בגין הטיפולים קיימות בעיות נוספות ברקע, ללא קשר לטיפולים. אשר לשאלת שיעור הנכות האסתטית, נראה כי בעניין זה אין צורך בהכרעה מספרית. המשמעות הנודעת לקרחות שבחלקת לחייו של התובע היא בשתיים: בפן התפקודי, הבא לביטוי רק במסגרת הנכות הנפשית שנקבעה לו כתוצאה ממצב עור פניו ומהטיפולים; ובמישור האסתטי, לו נודעת חשיבות רק לצורך פסיקת הנזק הלא ממוני. מאחר וזה האחרון נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, שעליו להביא במסגרת שיקוליו את נסיבותיו האינדבידואליות של הנפגע, ואת הצער, הכאב ועוגמת הנפש הכרוכים במצבו, אין עוד חשיבות לשיעור המדוייק של הנכות האסתטית. יוער כי ההנחה לפיה לנכות בגין צלקות אין משמעות תפקודית בשל משמעותן האסתטית יפה שבעתיים בעניינו של התובע, שבעזרת גילוח תדיר יכול להעלים כליל את הקרחות (מה שאין כן אדם שבפניו צלקת). 15. התובע גילה דעתו כי האסתטיקה חשובה לו. מסקנה זו, הנובעת הן מעצם העובדה כי שילם ממיטב כספו לצורך טיפול אסתטי תוך כניסה להתחייבויות כספיות, והן מהתרשמות הפסיכיאטר מטעם בית המשפט, יש בה כדי להשליך על עוצמת הפגיעה שסבל בדימויו העצמי. אף אם הפגיעה באזור הזקן לא הזניקה צבאות למלחמה עקובה מדם (כפי שאירע במלחמת דוד בעמון וארם, שהחלה בגין גילוח מחצית מזקנם של שליחי דוד - שמואל ב, פרק י, א-יח), הרי שאין להמעיט מערכה של פגיעה בפניו של אדם ובתחושת שלמותם. הערכת הפיצויים בגין ראש הנזק של כאב וסבל משימה קשה היא, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה והן בשל הקושי לתרגם לערכים כספיים את שיעורו של נזק מסוג זה (ע"א 70/52 גרוסמן נ' רוט, פ"ד ו 1242; ע"א 6978/96 עמר נ' קופת חולים הכללית של ההסתדרות, פ"ד נה (1) 920, 930; ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי ואח', פ"ד נח (1) 1, 27). בה בעת, העיקרון של החזרת המצב לקדמותו, חולש גם על ראש נזק זה ומחייב, על כן, פיצוי הולם בגינו (ע"א 1081/00 אבנעל ואח' נ' מדינת ישראל, מיום 17.1.05, בפיסקה 22). בפסקי דין עדכניים נפסקו סכומים גבוהים מבעבר (ע"א 398/99 קופ"ח של ההסתדרות נ' לאה דיין, פ"ד נה (1) 765; ע"א 4022/98 הטכניון נ' צביה טויסטר, דינים-עליון נו 294) והמגמה הברורה היא להורות על העלאת רף הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני (הילכת עמר, בעמ' 930; ע"א 2055/99 פלוני ואח' נ' הרב ניסים זאב ואח', פ"ד נה (5) 241, 275; והשוו א' ריבלין "פיצויים בגין נזק לא מוחשי ובגין נזק לא ממוני - מגמות הרחבה" ספר שמגר (גרך ג', תשס"ג) 21, 61-62). בהתחשב במכלול נסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפצות את התובע בסכום של 90,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני שגרמו לו תוצאות הטיפולים. 16. התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הפסדי שכר בעקבות הארועים נשוא התביעה או בגין הנכות הנטענת בתחום הנפשי. לא הוצגו תלושי שכר של התובע, ומהעדויות עלה כי אף אם בשלב כלשהו הגיע למצב בו מעבידו "העמידו במקום", הרי שככלל הוא מתפקד היטב במקום עבודתו. לנוכח טיב הנכות ושיעורה אין גם מקום לטענות שהועלו בנוגע לצורך בעזרה בשכר, בעבר או לעתיד. אשר לגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד, נראה כי לנוכח גילו הצעיר של התובע והחזקות המופעלות לגבי צעירים (בפרט החזקות בעניין בסיס השכר לאנשים בתחילת דרכם המקצועית ולזהות בין נכות רפואית שאינה אסתטית ובין הגריעה מכושר ההשתכרות) מחד, כמו גם לנוכח שיעור הנכות המזערי, טיבה (הנכות אינה משפיעה על תפקוד פיזי מחד, אולם על פי לשון סעיף 34 לתוספת לתקנות המל"ל יש בה כדי להשפיע על ה"התאמה הסוציאלית וכושר העבודה"), ורקעו הכללי של התובע מאידך, יש מקום לפסיקת סכום גלובלי מתאים. לפיכך אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 40,000 ₪ בגין גריעה מכושר השתכרות. 17. התובע טוען כי בשל מצב פניו הוא מתגלח פעמיים ביום במקום פעם ביומיים. הגילוח המוגבר גורם להוצאות מוגברות, ובין היתר מביא לרגישות רבה יותר של עור הפנים המצריכה בתורה רכישת תכשירים שונים. לטענה אחרונה זו לא נמצאה תמיכה בחוות-דעת המומחה לרפואת העור מטעמו, והיא אף לא נתמכה בראייה כלשהי. עם זאת, בטענה בעניין הוצאות מוגברות על גילוח יש טעם, אלא שלצורך הערכת שיעור ההוצאות המוגברות לא ניתנו אמות מידה של ממש. על מנת שלא לקפח את התובע אני פוסק לו סכום של 5,000 ₪ תחת ראש נזק זה. 18. לפיכך אני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסכום של 135,000 ₪, כמפורט לעיל, בגין נזקיו. כמו כן תשיב הנתבעת לתובע את הסכום ששילם לה במסגרת החוזה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. לסכומים אלה יתוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ, וכן הוצאות המשפט של התובע (ובכלל זה עלות שתי חוות-הדעת מטעמו, עלות חלקו בחוות-דעת המומחה מטעם בית המשפט, אגרת בית המשפט; אם הוצאו הוצאות אחרות - תוגש בקשה מתאימה לרשם לשומת ההוצאות). 19. בטרם חיתום אעיר כי טוב תעשה נאטורפיל אם תבצע שינויים מפליגים בנוסח החוזה האחיד המוצג בפני הלקוחות, כך שהאמור בו לא יטע תקוות חסרות שחר ומשוללות בסיס, שאף אינן נכונות עובדתית, אלא ישקף את המציאות כהווייתה. הפרת חוזהחוזהרשלנות רפואית (הסרת שיער)תביעות רשלנות רפואית