הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי, בהזמנת חבילת נופש לטורקיה למלון "פרינסס טרמל בלקווה" (להלן: "מלון פרינסס"). הגם שהתובעים סיכמו עם הנתבעים להזמין את החופשה במלון פרינסס טרמל בלקווה, שבאיזמיר, בסופו של דבר הוזמנו החדרים במלון אחר, בשם "בלקווה טרמל", שם גם נאלצו התובעים לשהות בחופשתם. מכאן התביעה דנן, שסכומה הועמד על סך 158,800 ₪. טענות התובעים: 2. התובעים נמנים על שלוש קבוצות חברים, שבחרו להזמין חבילת נופש לעיר איזמיר שבטורקיה. 3. התובעים, ברובם ילידי טורקיה המכירים את השפה התורכית, את בתי מלון והאתרים שבתורכיה. 4. נתבע 2, מר רוני חיים (להלן: "רוני") הינו סוכן נסיעות בנתבעת 1, איילה נסיעות ותיירות בע"מ (להלן: "סוכנות איילה"). 5. במהלך חודש אוגוסט 2008 הזמינו התובעים חבילת נופש הכוללת טיסות ולינה במלון פרינסס, בעיר איזמיר שבטורקיה (להלן: "ההזמנה"). התובעים בחרו לשהות במלון פרינסס ובעיר איזמיר לאור היכרותם את המקום ובהתחשב ביריד בינלאומי שנערך בתקופה זו של השנה באיזמיר. דרישות התובעים להשתכן במלון פרינסס הובאו במפורש לידיעתו של רוני. 6. רוני הודיע להם שביצע את ההזמנה במלון המבוקש ואף הוסיף, שנבנו במלון חדרים חדשים בהם ישתכנו. 7. התובעים שילמו עבור ההזמנה, תשלום מלא, אך לא קיבלו קבלה או חשבונית מס עבור תשלום זה. 8. הואיל ולקבוצה הראשונה הכרות מוקדמת עם מלון פרינסס, בחרו להגיע למקום בכוחות עצמם, באמצעות אוטובוס ששכרו. 9. משהגיעו למלון פרינסס נוכחו לדעת שלא נרשמה על שמם הזמנה במלון זה. לפיכך, יצרו קשר עם רוני שלאחר בדיקה השיב להם שההזמנה בוצעה עבור מלון "בלקווה טרמל" וזאת לאחר שבמלון פרנסיס לא נותרו מקומות. רוני הדגיש שמלון זה, אינו יורד ברמתו ממלון פרנסיס. 10. כך נסעו חברי קבוצה הראשונה למלון "בלקווה טרמל". כאשר הגיעו לבית המלון, הופתעו לגלות, שמדובר בבית הבראה לאנשים "מבוגרים, חולים ונכים". הם שבו פנו לרוני, אך הלה לא נתן להם כל מענה. 11. חברי הקבוצה השנייה נועדו לטוס בזמן שהקבוצה הראשונה עדיין שוהה בטורקיה. עוד לפני הנסיעה המתוכננת, הבחינו שההזמנה איננה למלון פרינסס. משהבחינו בטעות בהזמנה פנו לרוני. רוני השיב להם, שמדובר באגף חדש במלון פרנסיס אף שידע כבר, מחברי הקבוצה הראשונה, שמדובר בבית הבראה. 12. חברי הקבוצה השנייה, הופתעו לגלות כאשר הגיעו לעיר איזמיר, שההזמנה בוצעה שלא עבור המלון אותו הזמינו וכן שמדובר בבית הבראה ולא באגף החדש של מלון פרנסיס, בניגוד למה שהובטח להם. 13. התובעים צילמו תמונות המתעדות את המקום שמשמש כבית הבראה, בו קיימים מתקנים שנועדו לצרכי המטופלים בו. 14. בהתנהגותם יצרו הנתבעים מצג שווא והונו את התובעים בכך שהזמינו עבורם מלון בניגוד לבקשתם ואף טענו בפניהם שקיבלו חדרים חדשים יותר. 15. אחריות הנתבעים כלפי התובעים הינה אחריות שילוחית, מכוחה הפרו הנתבעים את חובת הנאמנות על פי סעיף 8 לחוק השליחות, תשכ"ה- 1965 וכן את חובת הגילוי הקבועה בסעיף 12(ג) לחוק שירותי התיירות, התשל"ו- 1976 ובתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג- 2003. 16. בנסיבות אלה, עתרו התובעים להשבה ופיצויים בגין נזק לא ממוני בשל ניהול משא ומתן בחוסר תום לב וכן בגין הפרת חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"ה- 1970. טענות הנתבעים: 17. הואיל ובמערכת ההזמנות הופיע רק מלון "בלקווה טרמל" סבר רוני בטעות שזהו מלון "פרינסס טרמל בלקווה", עקב הדמיון בין שמות המלונות. 18. הנתבעים גילו שהמלון שהוזמן לתובעים אינו מלון פרנסיס, רק לאחר שהגיע הקבוצה הראשונה למקום. 19. התובעים נהגו בחוסר תום לב וניסו להתעשר על חשבון הנתבעים, כאשר צירפו תמונות שצולמו בצורה סלקטיבית. התובעים אף נמנעו מלספר שהמלון בו השתכנו, הינו מלון ברמה גבוהה עם שירותים רבים, המשרת את הציבור הרחב. במלון מגלשות מים, בריכות שחייה, מגרשי טניס ושירותים נוספים. כאשר בין היתר, מצוי בו גם בית מרפא. 20. כאשר נודע לרוני שההזמנה לא בוצעה למלון פרנסיס, מסר את המידע לחברי הקבוצה השנייה והודיע להם שלא ניתן למצוא מקומות במלון פרנסיס עקב תפוסה מלאה, בשל עונת השיא בתיירות והיריד הבינלאומי באיזמיר. 21. התובעים 1-20 שילמו בעבור חבילות הנופש סך 1,035 דולר בלבד. התובעים 21-22 שילמו אף פחות מכך. כל התובעים השתמשו בטיסות, שהו במלון ברמה גבוהה וטיילו בעיר איזמיר. כך שהתביעה הוגשה על מנת להתעשר על חשבונם של הנתבעים. 22. בדיון שנערך לפניי העידו: מצד התובעים- התובעים, גב' בלקי אסתר, גב' שפיר בהירה, מר אברהם גיני, גב' וירגיניה גיני, מר ניסים צ'יפרוט, גב' מטילדה צ'יפרוט, מר משה גנון, גב' זיווה נגר, גב' בתיה משה, מר אלבחרי אברהם. מצד הנתבעים- נתבע 2, מר חיים רוני, עו"ד איילה נצר (מנהלת שירות לקוחות של השטיח המעופף) (להלן: "איילה נצר"). דיון והכרעה: 23. התובעים נמנים על שלוש קבוצות חברים או מכרים, שהזמינו חבילת נופש לעיר איזמיר שבתורכיה בתאריכים שונים, במחצית השנייה של חודש אוגוסט בשנת 2008. 24. התובעים, בחלקם, הינם ילידי תורכיה הדוברים את השפה התורכית. לחלק מהתובעים הכרות מוקדמת עם העיר איזמיר. 25. בעקבות היכרותם המוקדמת של חלק מהתובעים עם העיר איזמיר, ביקשו התובעים לבצע הזמנת חבילת נופש למלון "פרינסס טרמל בלקווה" (להלן: "חבילת הנופש"). 26. לצורך הזמנת חבילת הנופש יצרו התובעים קשר עם רוני וביצעו דרכו הזמנה של חבילות הנופש, מסוכנות איילה. 27. חבילת הנופש הייתה במתכונת של טיסות שכר, הלוך ושוב מישראל לאיזמיר בתורכיה, העברות משדה התעופה למלון וחזרה ושהות בת 8 ימים (7 לילות) במלון פרינסס על בסיס חצי פנסיון [ס' 6 לנ/1]. לקבוצה הראשונה הוזמנו התאריכים 17.8.08-24.8.08. לקבוצה השנייה הוזמנו התאריכים 21.8.08-28.8.08 ואילו לקבוצה השלישית, שהינה למעשה בני הזוג בורוכוב שהצטרפו לקבוצה השניה בסוף השבוע, הוזמנו התאריכים: 21.08.08-24.08.08. 28. כל אחד מחברי הקבוצות הראשונה והשנייה, שילם סך כ-1,035 דולר לנוסע (לגרסת התובעים הסכום הינו מעט יותר גבוה ועמד על סך כ- 1,100 דולר). התובעים 21-22 שילמו סך 4,000 ₪ בעבור חבילת נופש מקוצרת, בת 4 ימים [ס' 9 לנ/1]. 29. הנה כי כן, בין התובעים לבין הנתבעות נכרת הסכם מחייב, לאספקת שירותי תיירות לתקופת זמן המוגבלת למשך הנסיעה בלבד. שירותי התיירות כללו, שירותי טיסות וכן שהייה במלון פרינסס. 30. אלא, שבניגוד למוסכם, חבילת הנופש, הוזמנה למלון "בלקווה טרמל" ולא למלון פרינסס. הנתבעים אינם חולקים על כך שנעשתה טעות בביצוע ההזמנה, אם כי לטענתם היתה זו אך טעות שנעשתה בתום לב. וכך העיד לפניי רוני: "במערכת המחשבים יש שכתוב בולצ'ובה טרמל (בלקווה טרמל, א.ש), שהם הלכו לשם, לצערי, אף פעם לא נמכר בארץ. כל הזמן היה פרינסס בולצ'ובה (פריננס טרמל בלקווה, א.ש), חשבתי שזה אותו דבר, כי לא ידעתי שקיים דבר שונה". [פר' עמ' 37 ש' 19-21] ואף הוסיף: "אני הייתי המום. אמרו לי רוני אנחנו בבעיה, זה לא בית המלון, אמרתי איך זה יכול להיות...." [פר' עמ' 38 ש' 1-2] 31. במהלך עדותו חזר רוני, על כך שההזמנה בוצעה בטעות למלון אחר ואף לקח אחריות על טעות זו [פר' עמ' 39 ש' 12-14; עמ' 41 ש' 5-6, 10-11]. כעולה מעדותו של רוני לפניי, הוא הזמין את מלון "בלקווה טרמל", שכן סבר בטעות שזהו מלון ה"פרינסס טרמל בלקווה", בו ביקשו התובעים לשהות במהלך חופשתם באיזמיר. 32. רוני הציג בתצהירו, את טפסי ההזמנות, שהנפיקה סוכנות איילה לתובעים [נספחים B1, B3 לנ/1]. מנספחים אלו נראה שאכן ההזמנה בוצעה למלון”BALCOVA THERMAL” [נספחים B1, B2 לנ/1]. 33. מנספחיםB1 ו-B2 עולה, שאכן קיים דמיון בין שם בית המלון אותו הזמינו התובעים לבין בית המלון שקיבלו בפועל. בכך יש לחזק את גרסתו של רוני, באשר לנסיבות ההזמנה. אלא שאף אם ההזמנה בוצעה בטעות ובתום לב למלון "בלקווה טרמל", אין בכך לפטור את רוני מאחריותו החוזית להפרת ההסכם: "האחריות החוזית במשפטנו היא אחריות חמורה: כל מעשה או מחדל המנוגדים לחוזה הם בגדר הפרה, בלא קשר לכוונתו הרעה או הטובה של המפר" [שלו, דני חוזים, בעמ' 477]. 34. לגרסתו של רוני, רק לאחר הגעת הקבוצה הראשונה למלון "בלקווה טרמל", ולאחר שיחות טלפון שנעשו אליו, התבררה לו הטעות בהזמנה [פר' עמ' 37 ש' 28]. 35. נסיבות הדברים לגבי הקבוצה השנייה שונים. קבוצה זו יועדה לטוס לתורכיה, לאחר שהקבוצה הראשונה כבר שהתה בעיר איזמיר. 36. חברי הקבוצה השנייה טענו בתצהיריהם, שיומיים לפני מועד הטיסה הבחינו על גבי הכרטיס שההזמנה בוצעה למלון "בלקווה טרמל" ולא למלון פרנסיס. לטענתם, פנו לרוני לברר זאת. לגרסתם רוני הטעה אותם: " ... טען בכל תוקף כי זה המלון אותו הזמנו אך השם הוא שונה ומדובר בחדרים חדשים ובאגף חדש- שקר וכזב". [ס' 14 לת/7, ת/8, ת/9 ות/10] 37. הפגישה שנערכה בין רוני לבין חברי הקבוצה השנייה לא אוזכרה בתצהירי התובעים. אלא שבחקירתם הנגדית הודו זיוה משה ובתיה משה, בקיומה של פגישה זו [פר' עמ' 28 ש' 7-10 עמ' 29 ש' 20-21]. לטענת גב' בתיה משה, נודע לה על ידי הקבוצה הראשונה שיש בעיה במלון, לפיכך שוחחה עם רוני שאמר לה שמדובר ב"… וילות חדשות בפרנסיס" [פר' עמ' 29 ש' 29-30]. אלא שהיא לא הצליחה להיזכר מי מסר לה את הידיעה אודות הבעיה במלון [פר' עמ' 30 ש' 9-10]. גרסתה של בתיה משה לפיה, נודע להם אודות המלון מהקבוצה הראשונה עומדת בניגוד לתצהירי התובעים, בו טענו שהדבר נודע להם מהכרטיסים וההזמנות של המלון [ס' 14 לתצהירי התובעים]. חוסר אחידות זו, בגרסת התובעים, מחליש ממשקל עדותם. 38. מתצהירו של רוני עולה שלאחר שהבין את הטעות, ניסה לאתר מלון אחר לחברי הקבוצה השנייה, אלא שלא הצליח לעשות כן, עקב תפוסה מלאה במלונות, הן לנוכח היותה של התקופה שיא התיירות ואף לנוכח קיומו של יריד בינלאומי באיזמיר [ס' 30 לנ/1]. רוני אף הוסיף, שחברי הקבוצה השנייה הם שפנו אליו [ס' 31 לנ/ 1]. בעדותו לפניי חזר רוני על גרסתו: "… הם קיבלו טלפון מהקבוצה הראשונה. אז הסברתי להם שזה המצב לא הזמינו אותי סתם" [פר' עמ' 40 ש' 7-8]. בעניין זה העיד לפניי רוני: "שלושה ימים לפני כן היה מפגש, ואני אמרתי שאין מה לעשות, זה המצב, או הולכים או לא הולכים לבטל את הדבר הזה, יש דבר כזה שנקרא קנס והכל הולך והיה סיכון כזה. אז הייתה פגישה עם החבר'ה שלושה ימים לפני כן והסברתי להם את המצב, זה מדובר לגבי הקבוצה השנייה". [פר' עמ' 40 ש' 1-4] 39. סיכומו של דבר, בניגוד לקבוצה הראשונה, שהובלה בהפתעה אל מלון "בלקווה טרמל" ולא למלון פרנסיס, הקבוצה השנייה ידעה שהתרחשה תקלה. זה היה הרקע למפגש הלא שיגרתי שנערך עם רוני, עת זומן לביתה של גב' בתיה משה. 40. במפגש זה, רוני הבהיר לנציגי הקבוצה השנייה, שאינם יכולים לבטל את חבילות התיור בלא תשלום. וכך עלו הדברים בעדותו של רוני: "ש. הם אמרו לך מה אנחנו עושים, אתה אמרת שאפשר לבטל אבל זה יעלה לכם כסף. ת. אמרתי להם צריך להחליט, או נוסעים או לא נוסעים, זה משהו מקצועי, לא אומרים את זה. זה העבודה, אסור לבוא ולהגיד את הדברים האלה. אם הם היו מוותרים ומבטלים את הטיול אנחנו היינו סופגים את הכול". [פר' עמ' 40 ש' 12-14] והוסיף: "האפשרות לבטל, זה לשלם את כל הקנס". [פר' עמ' 40 ש' 26] 41. לאחר ששקלתי את גרסאות הצדדים, אני קובע שהמפגש עם רוני, בביתה של בתיה משה, כשלושה ימים לפני מועד הטיסה, נערך לאחר שהתברר לנציגי הקבוצה השנייה והשלישית שהמלון אליו תשלח הקבוצה אינו מלון פרינסס. באותו מעמד, ניסה רוני לרכך את נציגי הקבוצות, בכך שהפחית מההבדלים בין המלונות מחד ובכך שהבהיר לנציגים, שלא ניתן לבצע שינויים בהזמנה, לנוכח עונת השיא בתיירות והתפוסה המלאה בשל היריד באיזמיר. יחד עם זאת, לא שוכנעתי שרוני הציג לנציגי הקבוצה השנייה והשלישית אפשרות לביטול ההסכם והשבת הכספים. להתרשמותי, הדבר לא הוצג והרושם שנוצר הוא של "אין ברירה", דבר שאף עולה מעדותו של מר רוני חיים [פר' עמ' 40 ש' 12-13]. בכך, נהג רוני בחוסר תום לב כלפיי נציגי הקבוצה השנייה והשלישית. חוסר תום לב ימצא את מקומו בפסיקת פיצויים לחברי הקבוצה השנייה והשלישית. 42. סיכומו של דבר - משבוצעה ההזמנה בניגוד למוסכם, מהווה הדבר הפרת חוזה, כקבוע בסעיף 1(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. 43. התובעים עתרו בתביעתם, לפיצוי בגין הפרת ההסכם הן כנגד סוכנות איילה והן כנגד רוני שמשמש כסוכן נסיעות בסוכנות איילה. 44. בין רוני לבין סוכנות איילה מתקיימים יחסי שליחות, כאמור בסעיף 1(א) לחוק השליחות, תשכ"ה- 1965 הקובע: "שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי". 45. סוכנות איילה לא העלתה כל טענה כנגד נפקות יחסי השליחות בין הצדדים, וממילא לא טענה לחריגה מהרשאה או פעולה בניגוד לחובת נאמנות. 46. על אחריות השולח בגין פעולת השלוח שבוצעה בהרשאה, עמד כבוד הנשיא ברק בע"א 4294/90 עיזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פ"ד נ(1) 453 (1996) וקבע את הדברים הבאים: "... על-פי דיני השליחות, אם השלוח פעל בהרשאה, השולח אחראי, בין שהשליחות גלויה - ואז השולח בלבד אחראי ואילו השלוח "יוצא מהתמונה" - ובין שהשליחות נסתרת - ואז השולח והשלוח אחראים יחד ולחוד כלפי הצד השלישי (סעיף 7 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965)". 47. בענייננו רוני פעל בהרשאה, משכך אחראית סוכנות איילה באחריות שילוחית למעשיו ורוני "יוצא מהתמונה". משכך אני קובע שסוכנות איילה הפרה את ההסכם עם התובעים, זאת מכוח אחריותה השילוחית למעשיו של רוני. 48. סוכנות איילה, משמשת כסוכנות נסיעות. מעמדה של סוכנות נסיעות נידונה בפסק דין רבים. חלק מבתי המשפט ראו בה כמתווך [בר"ע (י-ם) 3278/01 בר-טוביה נ' רג'ואן נסיעות, פ"מ, תשס"א (1) 625, (2002); ע"א (חיפה) 2314/04 חב' מנו ספנות נ' סויבלמן לזר,(ט.פ) (2004); שלום ת.א. (ת"א) 55701/04 שבדרון נ' השטיח המעופף, (ט.פ) (2006); תק (חי') 3523/06 אלון נ' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ; (ט.פ) (2007); תק (ת"א) 7384/02 רבין נ' עקיבא טורס, פ"מ תשס"ב(3) 865 (2003); תק (פ"ת) 2993/05 ויסוצקי נ' איסתא ישראל בע"מ, (ט.פ) (2006)]. אולם, חלק מבתי המשפט ראו בסוכנות הנסיעות כשלוח של מארגן הטיול ומזמין הטיול [ע"א (מחוזי ת"א) 86/987 ניר נסיעות ותיירות נ' זלבנסקי, (ט.פ) (1987); בר"ע (ת"א) 2428/03 איסתא ליינס נ' ביבי, (ט.פ) (2007); (נצ') 749/97 זילברשלג נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, (1998); תא (ת"א) 1928/04 הרב צדוק נ' אל-על נתיבי אוויר לישראל, (ט.פ) (2007)]. 49. בית המשפט לחוזים אחידים בח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי, (ט.פ) (2009), סקר את הגישות השונות הנהוגות במשפטנו וקבע את הדברים הבאים: "אכן, כפי שטענו המשיבים, סוכנות נסיעות איננה יכולה לטעון כי מעמדה מוגבל למתן שירותי "תיווך" או למעמד של "שלוח" בלבד, שכן פעולות רבות שהיא מבצעת חורגות מגדר מאפייניו הידועים של מוסד התיווך או של יחסי שליחות. המבקשת נוטלת חלק פעיל ביצירת העסקאות, כאשר היא זו המחתימה את הלקוחות על חוזים (הנערכים מולה ולא אל מול הספקים), גובה מהלקוחות את הכספים ומתחייבת לספק להם את השירותים המוצעים. בנסיבות אלה, אין מקום לראות אותה כמתווכת, תפקיד המתמצה בהפגשת הצדדים בלבד ולא ביצירת ההתחייבות המשפטית עצמה, או כשלוח, היוצר אומנם התחייבות משפטית, אך אינו מהווה צד לה. להגביל את פעילותו, באופן כללי או במקרה נתון, למתן שירותי "תיווך" או "שליחות" (השוו, למשל, ת"א (מחוזי חי') 371/82 ציטיאט נ' רשף תיירות נסיעות (השופט מרגלית)). כל שאנו קובעים, על בסיס דפוס הפעילות שהמבקשת הגדירה לעצמה, כי אין הוא מתאים למסגרות הידועות של יחסי "תיווך" או "שליחות". וכן: "מודל הפעילות של המבקשת מלמד, איפוא, כי היא ממלאת תפקיד חשוב, בשלושת השלבים העיקריים של העיסקה בה עסקינן: המשא ומתן שקודם להזמנת השירות, כריתת חוזה ההזמנה וביצוע חוזה ההזמנה. עם זאת, מידת מעורבותה של המבקשת בכל אחד מהשלבים שונה, ומכתיבה במידה רבה את מעמדה המשפטי ואת החובות שהיא נוטלת על עצמה". בענייננו, עסקינן בהפרה שהתבצעה בשלב ביצוע הזמנת החוזה בפועל. 50. בח"א (י-ם) 804/07 לעיל, קבע בית הדין את הדברים הבאים בנוגע לחובותיה של חברת נסיעות בשלב ביצוע הזמנת החוזה בפועל: "מחויבויותיה הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים. ודוק, התחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השירות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השירות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם)". 51. הואיל וסוכנות איילה היא שאחראית להקניית הזכות המשפטית לקבלת השירותים מספק השירותים וממילא אחראית לביצוע הזמנתו של הלקוח, הרי שגם מכאן אחראית סוכנות איילה לנזק שנגרם לתובעים בגין אי ביצוע הזמנת חדרי מלון פרינסס, כפי שסוכם עם התובעים. 52. התובעים לא הצביעו על קיומו של נזק ממוני, ועתירתם מושתת על השבה חוזית ופיצויים בגין נזק שאינו ממוני [ס' 59 לכתב התביעה]. 53. סעד ההשבה, עליו עותרים התובעים, קבוע בסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1960 הקובע את הדברים הבאים: "(א) משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך. (ב) בוטל החוזה בחלקו, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על מה שהצדדים קיבלו על פי אותו חלק". כחלק מהתרופות העומדות לרשותו של נפגע מהפרת חוזה, עומד סעד ההשבה. אלא שהפעלת סעד זה מותנית בביטולו של החוזה. עמדה על הדברים פרופ' שלו: "חובת ההשבה קמה עם ביטול החוזה, וכתוצאה של ביטול זה. נפגע מהפרה שלא ביטל את החוזה אינו יכול לתבוע השבה" [שליו, דיני חוזים, בעמ' 568]. הטעם בבסיס כלל זה הינו, שחוזה שלא בוטל עקב הפרתו עומד בתוקפו [השופט ברק בע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובניין בע"מ נ' הורביץ, פ"ד לה(3) 533 (1981)]. 54. התובעים לא ביטלו את ההסכם, לא כאשר נודע להם אודות הפרתו ואף לא בטרם נקיטת ההליכים המשפטיים כנגד התובעים. למעשה ההסכם לא בוטל עד כה, כך שהוא עומד גם עתה בתוקפו. הואיל והתובעים לא ביטלו את ההסכם, לא קמה להם הזכות לתרופת ההשבה. יתר על כן, יש להביא בחשבון שהתובעים מיצו את חבילת התיור שסופקה להם: התובעים טסו הלוך וחזור לאיזמיר שבתורכיה, התובעים לנו בבית המלון ואכלו בחדרי האוכל. התובעים לא הוכיחו מה הפערים במחירי הזמנת המלון "בלקווה טרמל" אל מול מחירי הזמנת מלון פרנסיס, אם בכלל. משכך, ברי כי סעד ההשבה אינו הולם את הנסיבות דנן. 55. לא כך הוא הדבר לגביי תרופת הפיצויים. קבלתה של תרופה זו, איננה מותנית בביטולו של ההסכם. סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, קובע בזו הלשון: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". עמדה על הדברים פרופ' שלו: "פיצויים יכולים איפוא להינתן נוסף על האכיפה, נוסף על הביטול וכתרופה יחידה... כתרופה יחידה כיצד? כאשר הנפגע ויתר על האכיפה ועל הביטול או שהחמיץ תרופות אלה" [שלו, דיני חוזים, בעמ' 577]. 56. הפיצויים להם עותרים התובעים הינם בגין נזק שאינו ממוני, פיצויי בגין נזק זה קבוע בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970. 57. שיעור פסיקת פיצויים בגין נזק שאינו ממוני נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. שיקול דעת זה, "שמור[ה] למקרים מיוחדים. ברם, קודם שיעמוד בית-המשפט בפני הצורך להחליט אם המקרה שלפניו מצדיק פסיקת פיצוי כזה, מוטל על הנפגע מהפרת החוזה להוכיח בראיות הן את עצם הנזק הלא-ממוני והן את הקשר הסיבתי בין הפרת החוזה לבין נזק זה (ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60 בעמ' 65; ע"א 1371/90 דמתי נ' גנור, פ"ד מד(4) 847, בעמ' 858 וע"א 679/82 עירית נתניה נ' מלון צוקים בע"מ (לא פורסם). [כבוד השופט מצא בע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817 (1998)]. 58. לטענת התובעים, לא רק שהשתכנו לבסוף במלון "בלקווה טרמל" במקום במלון פרינסס, אלא שבית מלון זה, יורד ברמתו ממלון פרנסיס. וכך תיארו התובעים את בית המלון בו השתכנו: " המלון "החדש" התגלה כלא יותר מאשר בית הבראה ו/או בית חולים משודרג בו שוהים אנשים מבוגרים, חולים ונכים אשר מקבלים ב"מלון החדש" טיפול רפואי ו/או אחר לצורך הבראה מחוליים". [ס' 18 לתצהירי התובעים] התובעים עתרו לפיצויים, בשל כך שהשירותים שמעניק בית המלון הינו לטיפולים סיעודיים ולא למנוחה במלון נופש, דבר שפגם בהנאתם. 59. מנגד טענו הנתבעים, שבית המלון הינו ברמה גבוהה המשרת את כלל האוכלוסייה. לטענתם, ניתנים בבית המלון בין היתר: "... גם טיפולים לחולים, בשל קיומו של מרכז תרמלי במלון, אולם מדובר במלון לכל דבר ועניין על כל השירותים במלון" [ס' 20 לנ/1]. 60. התובעים תמכו את גרסותיהם בתמונות שצורפו לתצהירים. לטענתם, תמונות אלו משקפות את תכליתו של בית המלון, לשמש כבית הבראה [ס' 21 לתצהירי התובעים]. בנוסף, אף הוצג סרט וידאו שצולם במלון [פר' עמ' 20]. מהתמונות נראה שבמלון קיימים חדרים ושירותים, המשרתים אנשים בעלי מוגבלויות וכן נראים אנשים עם מוגבלות ואנשים מבוגרים. מהתמונות עולה שהקומה הראשונה, הותאמה לשימושם של אורחים במצב סיעודי. 61. לגרסת הנתבעים, התמונות צולמו באופן סלקטיבי, שכן לא מדובר בבית הבראה אלא בבית מלון ברמה של ארבעה כוכבים, הפתוח לקהל הרחב [ס' 20 ,22 לנ/1, ס' 5 לנ/2]. 62. לצורך ביסוס גרסתם של הנתבעים, טסה גב' איילה נצר לעיר איזמיר שבתורכיה ותיעדה את בית המלון, לרבות חלק מהחדרים בהם התארחו התובעים. לגרסתה, בבית המלון מתחם בריכות הכולל מגלשות מים מסוגים שונים ומתחם נפרד לילדים [ס' 12 לנ/2] וכן מתחמי מגרשי טניס וטיפולי ספא [ס' 13-14 לנ/2]. איילה נצר, הציגה בתצהירה תמונות שלטענתה, נלקחו מבית המלון. התמונות מציגות את המלון באופן שונה משהוצג על ידי התובעים. התמונות מחזקות את גרסתם של הנתבעים, על פיה אין מדובר "בבית הבראה" לחולים סיעודיים, אלא במלון ספא מודרני עם מתקנים רבים, כאשר במלון קיים איזור מתוחם המיועד לשמש אנשים בעלי מוגבלויות [פר' עמ' 43 ש' 16-21]. 63. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות שהוגשו לפניי, הנני מעדיף את גרסתם של הנתבעים לפיה, בית המלון בו שכנו התובעים, הינו בית מלון הפתוח לקהל הרחב בו קיימים, בין היתר, מתקנים ושירותים לרווחת אנשים עם מוגבלויות כך שאינו משמש רק כבית הבראה לחולים סיעודיים, כפי שהציגו אותו התובעים. 64. איילה נצר בעדותה לפניי טענה, שהתמונות המסומנות "1"- "15" נלקחו ממלון "בלקווה טרמל" [פר' עמ' 42 ש' 28-29]. בחקירתה הנגדית, ניסה בא כוח התובעים להצביע על כך שהתמונות שצולמו הינם מבית מלון אחר [עמ' 42 ש' 28-30], אלא שחלק מהתובעים בעדותם דווקא תמכו באותנטיות התמונות, במובן זה שצולמו במלון "בלקווה טרמל". כך, גב' בלקי אסתר תמכה בעדותה בתמונות המסומנות "1", "2", "5", "6" ו- "11" [פר' עמ' 17 ש' 14-18, 24-30; עמ' 18 ש' 9-12,13-14; עמ' 20 ש' 1-3]. אף מר ניסים צ'יפרוט תמך בעדותו בתמונה המסומנת "15" [פר' עמ' 24 ש' 13-14]. 65. מתמונות אלו ניתן להבחין בכניסה לבית המלון "אקווה טרמל" ובדירוג המלון בדרגה של ארבעה כוכבים ["1", "2"], בריכה חיצונית ["5"],בריכה פנימית ["6"], חדר שינה במלון הזהה לחדר בו שהתה בלקי אסתר ["11"] וכן חדר אוכל ["15"]. לפיכך, הנני קובע שתמונות: "1", "2", "5", "6", "11", "15", שזוהו על ידי התובעים מהווים ראיות בעלות משקל רב, למראהו ושירותיו השונים של מלון "בלקווה טרמל". 66. לגביי יתר התמונות, אלו לא זוהו על ידי התובעים, אלא שבכך אין כדי להפחית ממשקל עדותה של איילה נצר. מעדותם של התובעים עולה, שלא היו במתחם הבריכה ואף לא ניסו להגיע למתחם זה [אסתר בלקי פר' עמ' 18 ש' 31-32; שפיר בהירה פר' עמ' 21 ש' 7-8; אברהם גיני פר' עמ' 21 ש' 22-23; גיני וירג'יניה פר' עמ' 23 ש' 4-5; ניסים צ'פרוט פר' עמ' 23 ש' 29-30; משה גנון פר' עמ' 26 ש' 23-24]. מחלק מהעדויות עולה, שהדבר נבע מהמרחק הרב של מתחם הברכות מהמלון. מרחק זה מסביר, מדוע התובעים לא הצליחו לזהות את המקומות המופיעים בתמונות שהוצגו להם, בהן נראה מתחם הבריכות ומגלשות מים. 67. התובעים צרפו תמונות שונות ממלון "בלקווה טרמל" מהם נראה שהמלון משמש כבית הבראה לחולים [נספח ג' לכתב התביעה]. בעניין זה טענו הנתבעים, שהתמונות נלקחו בצורה סלקטיבית וצולם אגף אחד, המיועד לצרכי אנשים עם מוגבלות [ס' 4 לכתב ההגנה]. בתצהירה טענה איילה נצר, שבמלון ישנה קומה נפרדת בה 24 חדרים מאובזרים לאנשים עם מוגבלות [ס' 20 לנ/2]. בבדיקה שערכה עם נציגי המלון מצאה שהתובעים שהו בקומות אחרות ולא בחדרים המאובזרים [ס' 15-19 לנ/2]. 68. גרסתה של איילה נצר בעניין זה, לא נסתרה לפניי. ואף עדות התובעים לפניי, מחזקת גרסה זו. כך, מר משה גנון העיד לפניי שצילם את התמונות, "... ולקחתי את הפרויקט הזה מתוך המתקן שנקרא "מחלקה גריאטרית" [פר' עמ' 26 ש' 1-2]. אף גב' בלקי אסתר שצילמה סרט המתעד את המלון תיארה לפניי את מה שמוצג בסרט: "רואים את החדרים בקומה הראשונה, ואת מצבם של החדרים, מיטות מתכת כמו בבית חולים וכסאות גלגלים. כל זאת בקומה הראשונה. מוצג אולם גדול ובו שורות של מיטות מתכת. זה היה בקומה הראשונה של המלון עצמו. היו מאכילים בני 28-29 בפה שלהם. אני הייתי אחרי דיכאון של אמא שלי..." [פר' עמ' 20 ש' 14-18] 69. הנה כי כן, התמונות שצורפו על ידי התובעים נלקחו מהקומה הראשונה של המלון, בה מצוי אגף נפרד המשמש כבית מרפא. ממצא זה מחליש את גרסתם שהמלון משמש אך ורק כבית הבראה לנכים ולחולים סיעודיים. דווקא מראיות אלה עולה, שבמלון "בלקווה טרמל", מוקדשת הקומה הראשונה לטיפול בנכים. 70. מטעמים אלה הנני קובע שמלון "בלקווה טרמל" אינו "בית הבראה לנכים" או "בית חולים משודרג", כפי שטענו התובעים בתצהיריהם [ראו לדוג' תצהירה של גב' צ'יפרוט ת/6 ס' 18], אלא מלון שבקומה הראשונה שלו ישנה הכשרה לטיפול בבעלי מוגבלויות שונות. 71. הגם שמלון "בלקווה טרמל" אינו "בית חולים משודרג", אין זה המלון אותו הזמינו התובעים. התרשמתי שהדבר יצר אי נוחות אצל התובעים. 72. יתר על כן, התרשמתי שמלון זה נוח פחות ממלון פרינסס שהוזמן על ידי התובעים. כך, מעדויות התובעים עולה שמיקום מתחם הבריכות ומגרש הטניס היה רחוק [בלקי אסתר פר' עמ' 21 ש' 9-10; אברהם גיני פר' עמ' 23 ש' 15] דבר שהצריך שימוש ברכב "טוקטוק" [בלקי אסתר פר' עמ' 19 ש' 11-12; גיני וירג'יניה פר' עמ' 23 ש' 15]. גרסה זו, לא נסתרה על ידי הנתבעים. 73. אין ספק, שמיקום מרוחק של מתקני מלון, עלול לפגום בהנאת השוהים בו. כך, בחרו התובעים בסופו של יום, שלא לעשות שימוש במתקנים אלו ואף לא הבחינו בקיומם. כל אלה פגמו מהנאתם של התובעים בבית מלון "בלקווה טרמל". 74. משהופר ההסכם ומשנגרם לתובעים נזק לא ממוני, יש לפסוק לטובתם פיצוי בגין נזק זה. בעניין קביעת שיעור הפיצויים בגין נזק לא ממוני קבע כבוד השופט ברק את הדברים הבאים: "...לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין". בכך הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות. עם זאת, אין להפריז במידת ההקלה, שכן שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק התרופות. על-כן, אין בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, שאינו מקיים את מבחני הסיבתיות והצפיות, הקבועים בסעיף 10 לחוק התרופות". [ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31 (1981)] 75. בענייננו יש לבחון את שיעור הפיצויים בעד נזק זה, בהתאם למבחני הסיבתיות והצפיות. 76. חברי הקבוצה הראשונה, התובעים 1-10, טסו ראשונים לעיר איזמיר בין התאריכים 17.08.08- 24.08.08. חברי הקבוצה השנייה, התובעים 11-20, טסו שניים לאיזמיר ושהו שם בין התאריכים 21.08.08- 28.08.08. חברי הקבוצה השלישית, התובעים 21-22, נסעו לשלושה לילות בסוף שבוע, עם חברי הקבוצה השנייה. 77. כאמור, התובעים בעדותם לפניי, הצביעו על כך שבכך ששהו במלון "טרמל בלקווה" פגם הדבר בהנאתם בטיול ושוכנעתי כי אכן אלה היו פני הדברים. עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים הינה תוצאה ישירה של התקלה בביצוע ההזמנה והפרת ההסכם. עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, שביקשו במיוחד להתאכסן במלון פרינסס, הינה אף נזק שצפוי כתוצאה מהפרת ההסכם. 78. אף שאני מקבל את עמדתם העקרונית של התובעים בדבר הנזק הבלתי ממוני שנגרם להם, עקב אי ההתאמה במלון, יש להתחשב בכך שהמלון שימש להם בעיקר כבסיס ללינה, ואת חלקה העיקרי של החופשה בילו בטיולים, שכן חלק מהתובעים הינם ילידי תורכיה ובקשו לטייל ולתייר במחוזות ילדותם. כך, חברי הקבוצה הראשונה יצאו לשייט [פר' עמ' 21 ש' 27-28] טיילו "באזור השוק" [פר' עמ' 22 ש' 12], "בתערוכה של איזמיר" [פר' עמ' 22 ש' 17-18] וכן במקומות נוספים [פר' עמ' 22 ש' 15-16]. 79. אף גב' בתיה משה שיצאה עם הקבוצה השנייה העידה לפניי: "אני לא חוקרת את המלון ואת המפות שלו, המטרה היא לא לישון במלון אלא רק מיטה בלילה, ביום אני מטיילת בכל תורכיה. הנתבע 2 יודע את זה. אני גם שכרתי רכב שם. לקחתי את החבר'ה לטייל, כי שם (מלון "בלקווה טרמל" א.ש) אני לא אומרת שלא נהניתי, אני אשקר, אבל היה לי המון כסף, לעלות בחוץ עלה הרבה כסף. אם הייתה ארוחת ערב בבריכה, אז הייתי חוסכת כסף, ואני בזבזתי הרבה כסף." [ההדגש הוסף - א.ש.; פר' עמ' 31 ש' 17-21] 80. לאחר שהבאתי בחשבון, שהתובעים מימשו את חבילת התיור שהזמינו באמצעות סוכנות איילה וחלקים עיקריים בתוכניתם לא נפגעו ובהתחשב בחוסר תום הלב בעת המפגש בין רוני, נציג סוכנות איילה, לבין נציגי הקבוצה השנייה והשלישית, הנני פוסק כדלקמן: הנני פוסק לכל אחד מחברי הקבוצה הראשונה (תובעים 1-10), ששהו במלון בין תאריכים 17.08.08- 24.08.08 סך 2,000 ₪ ליום מתן פסק הדין, כפיצוי בגין נזק לא ממוני. הנני פוסק לכל אחד מחברי הקבוצה השנייה (תובעים 11-20), ששהו במלון בין תאריכים 21.8.08-28.8.08 סך 2,500 ₪ ליום מתן פסק הדין, כפיצוי בגין נזק לא ממוני. הנני פוסק לכל אחד מחברי הקבוצה השלישית (תובעים 21-22), ששהו במלון בין התאריכים 21.08.08-24.08.08 סך 1,250 ₪ ליום מתן פסק הדין, כפיצוי בגין נזק לא ממוני. 81. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות. 82. סוף דבר - התביעה כנגד נתבעת 1 מתקבלת בחלקה. אני מחייב את נתבעת 1, לשלם לתובעים, על פי החלוקה דלעיל, סך 47,500 ₪, ליום מתן פסק הדין. התביעה כנגד נתבע 2-נדחית. בנסיבות העניין ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב את הנתבעת 2 בהוצאות משפט: אגרת בית משפט וכן הנני מחייבה לשאת בשכ"ט ב"כ התובעים בסך 10,000 ₪. סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 20.1.11 הפרת חוזהחוזהנופשסוכני נסיעות (תביעות)