ערעור על החלטת רשם בית המשפט, (כב' השופט ב. ארבל) אשר ניתנה ביום 4/5/05 בתיק בש"א 1527/05, לפיה התקבלה בקשת המשיבה לביטול צו העיקול הזמני שניתן במעמד המערערות בלבד, ביום 19/1/05 בתיק בש"א 1067/05 (להלן: "הבקשה"). רקע עובדתי רלוונטי 1.המערערות הגישו כנגד המשיבה תביעה לתשלום סכום העולה על 54 מיליון ₪, אשר לטענתן, המשיבה חייבת למערערת מס' 1, ג'קרוסי אימפרסה אס.אר.אל. (להלן: "ג'קרוסי") עבור עבודות בניה שביצעה עבורה ולטובתה (להלן: "התביעה") בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו המערערות בקשה, במעמד צד אחד בלבד, לעיקול נכסי מקרקעין וכספים של המשיבה המוחזקים בידי צדדים שלישיים. כב' רשם בית המשפט, בפניו הובאה הבקשה, החליט להיעתר לה, וביום 19/1/05, הוציא במעמד המערערת בלבד צו עיקול זמני לפיו הורה לעקל נכסי מקרקעין השייכים למשיבה וכספים המגיעים לה מהמחזיקים השונים ששמותיהם פורטו בבקשת העיקול. 2.ג'קרוסי, הינה חברה שמקום מושבה באיטליה, העוסקת בתכנון, ביצוע, הקמה וניהול של עבודות הנדסה בנאיות. המערערת 2 גם היא תאגיד איטלקי אשר על פי הנטען מונתה על ידי ג'קרוסי לייצג אותה בהליכים המשפטיים כנגד המשיבה. המשיבה, אשר נוסדה במאה ה- 18 כחלק ממסדר "פתה בינה פרטללי" ואשר התאגדה בארץ לפי אמנה שבין ממשלת ישראל לכס הקדוש, ומפעילה את בית החולים המוכר בשם "המשפחה הקדושה" (להלן: "בית החולים"). בתביעה טענו המערערות כי המשיבה הינה "מסדר בית החולים מחוז לומברדו" של סן ג'ובינו דיו פטבנפרטלי שהינו הבעלים של בית החולים והקרקעות עליהם הוא מוצב (להלן: "מסדר מחוז לומברדו"). 3.מעיון במסמכים שהוצגו לפני בית המשפט קמא, מסתבר כי בית החולים מנוהל על ידי תאגיד הידוע כ: Hospitilar order of St. John of God ( Fatebarefratelli). 4.הצדדים חלוקים באשר לאישיות המשפטית של שני התאגידים שהוזכרו לעיל, המערערות טוענות כי שני התאגידים הם גוף אחד שבבעלותו בית החולים ואילו המשיבה טוענת כי היא בעלת אישיות משפטית נפרדת ובבעלותה בית החולים וכי מסדר מחוז לומברדו הוא גוף משפטי נפרד ושונה ממנו. 5.אין חולק כי החתום על המסמכים שצורפו לתביעה הינו "מסדר מחוז לומברדו". 6.לטענת המערערות, המשיבה חפצה להרחיב את מבנה בית החולים והרחבה זו נעשתה בשני שלבים, שלב א' בשנת 1996 ושלב ב' בשנת 2000. 7.לטענת המערערות, בחודש נובמבר 1997, התקשרה המשיבה בהסכם עם חברת Iuvans S.R.I שהינה תאגיד איטלקי (להלן: "יובנס") לפיו הוסמכה יובנס להתקשר בשמה של המשיבה בהסכמים עם גורמים שונים לצורך ביצוע עבודות תכנון, שיפוץ ובניה עבור המשיבה בבית החולים בנצרת. עוד טוענות המערערות כי בהתאם להרשאה הנ"ל, התקשרה יובנס עם ג'קרוסי בשני הסכמים, הראשון משנת 1997 והשני משנת 2000, לביצוע עבודות תכנון ובניה בבית החולים בשני שלבים, בהיקף כספי כולל העולה על סך 36 מיליון ₪, אשר ישולם בהתאם לקצב התקדמות העבודות. בחודש 10/02 שלחה יובנס לג'קרוסי מכתב בו הודיעה לה כי המשיבה ביטלה את ההסכם עמה, על כן, נדרשה ג'קרוסי, על פי אותו מכתב, להפסיק את ביצוע העבודות ולפנות את אתר הבניה. ואכן, בעקבות המכתב הנ"ל ובהתאם לו, הפסיקה ג'קרוסי את העבודות ופינתה את האתר, כאשר לטענתה, המשיבה נותרה חייבת לה סכום העולה על 54 מיליון ₪, סכום אותו תבעה המערערת במסגרת תביעתה שבת.א. 512/05. במאמר מוסגר יצוין כי לפי המסמכים שצורפו לבקשה, ההסכם בין המשיבה ליובנס נערך ביולי 1996, וההסכם הראשון בין יובנס לג'קורסי נערך בשנת 1996 (ולא כפי שנטען ע"י המערערות בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמן)ולאחר מכן נערך עוד הסכם בין ג'קורסי ליובנס בשנת 2000. עוד יצוין כי במהלך הדיון בבקשה לביטול צו העיקול הזמני, התברר כי באיטליה מתנהל באותו עניין שביסוד התביעה, הליך משפטי בין ג'קרוסי ליובנס. החלטת בית המשפט קמא 8.בית המשפט קמא החליט כאמור לקבל את בקשת המשיבה והורה על ביטול צו העיקול הזמני שכאמור הוצא על ידו במעמד המערערות בלבד. בית המשפט קמא בחן כל אחת מארבע העילות החלופיות עליהן ביססה ג'קרוסי את תביעתה, והגיע למסקנה כי סיכויי התביעה הינם קלושים, על כן, הורה על ביטול צו העיקול הזמני. בית המשפט קמא קבע כי לא הובאה בפניו ראיה מהימנה לכך שהתקיים קשר של שליחות בין המשיבה לבין ג'קרוסי וכי המסמכים שצורפו לתביעה ולבקשה מלמדים על כך כי "הקשר שבין הצדדים הינו בין יובנס לבין ג'קרוסי כקבלן משנה של יובנס". בית המשפט קמא לא שוכנע כי למערערת זכויות תביעה חוזיות נגד המשיבה ולא מצא כי למערערת עילת תביעה מכוח דיני השליחות. כמו כן, לא מצא כי יש למערערת זכות תביעה בעילות הנוספות להן טענו המערערות. לעניין העילה של עשיית עושר ולא במשפט, לה טענו המערערות, קבע בית המשפט כי התמורה החוזית במלואה, ולמצער עיקרה, שולמה על ידי המשיבה ליובנס איתה התקשרה בחוזה לביצוע העבודות, משכך, לא היתה כל התעשרות של המשיבה, שלא כדין. בית המשפט קמא גם לא מצא כי תביעת המערערת מכוח דיני הנזיקין מבוססת דיה, ובסיכומו של דבר, ביטל בית המשפט קמא, כאמור, את צו העיקול הזמני בנימוק שסיכויי התביעה להתקבל הם קלושים. תמצית טענות המערערות 9.לטענת המערערות, תביעתן מתבססת על ארבע עילות תביעה חילופיות; עשיית עושר ולא במשפט; גרם הפרת חוזה, תרמית או רשלנות וחבות מכוח דיני שליחות. לטענתן, בית המשפט קמא טעה כאשר קבע כי סיכויי התביעה להתקבל הינם קלושים. על אף שהונחו בפניו ראיות מספיקות לכך: א. שהמשיבה התעשרה שלא כדין. ב. שמתקיימים יחסי שליחות בין המשיבה ליובנס. ג. שמתקיימים רכיבי עוולת גרם הפרת חוזה. 10.המערערות טוענות כי בית המשפט קמא לא דן כלל בעילת התרמית ו/או הרשלנות וסיכוייה של עילה זו להתקבל, וכי בית המשפט קמא לא דן כלל בשאלת ההכבדה על ביצוע פסק הדין וגם לא דן כלל בשאלת מאזן הנוחות. בית המשפט קמא, טעה, לטענת המערערות, כאשר הגיע למסקנה הסופית לפיה ביטל את צו העיקול הזמני. 11.באשר לעילה של עשיית עושר ולא במשפט, סבור ב"כ המערערות כי גם אם המשיבה שילמה ליובנס את כל התמורה המוסכמת ביניהם על פי החוזה, הרי שהיא לא יצאה ידי חובתה לשלם לג'קרוסי, שביצעה את העבודות מהן היא נהנית מאחר, ולטענתם לא שולמה לג'קרוסי תמורה מלאה עבור עבודות אלה. לטענת המערערות, היו בפני בית המשפט קמא ראיות לכך ששווי העבודות שביצעה ג'קרוסי עלה על הסכומים שהיא קיבלה ובית המשפט התעלם מראיות אלה, לרבות עדותו של מר מוסו שהעיד מטעם המשיבה והודה כי איננו יודע אם שולמה כל התמורה הכוללת בגין ביצוע העבודות. המערערות טענו כי בית המשפט קמא התעלם מהראיות שהובאו על ידי המערערות, ולפיהן ביצעה ג'קרוסי עבודות בשווי כולל של 22,051,282,197 לירטות, בעוד שסך כל התשלומים שקיבלה ג'קרוסי עמדו על סך 14,274,748,746 לירטות, ולכל היותר סך של 17,019,620,000 לירטות, כעולה מהמסמכים שהמשיבה עצמה צירפה לבקשתה לביטול העיקול הזמני. 12.בעניין השליחות טענו המערערות כי בית המשפט קמא התייחס בעניין זה רק לסעיף 16 להסכם שבין המשיבה ליובנס, והתעלם מסעיף 16.1 שאסר על יובנס להעסיק קבלני משנה למעט ג'קורסי, וגם התעלם מסעיף 16.2 שקבע כי יובנס רשאית להעסיק קבלני משנה לביצוע עבודות ספציפיות בודדות ואולם: "קבלני משנה אלה יהיו קשורים מבחינה כספית וסמכותית אך ורק עם יובנס ולא יוכלו לפיכך לתבוע דבר מפתה בינה פרטללי. ב"כ המערערות מבקש ללמוד מהאמור בשני סעיפים אלה כי בעוד שלגבי כל קבלני המשנה שיועסקו על ידי ג'קרוסי בעבודות הספציפיות והבודדות, הקשר מבחינה כספית וסמכותית יהיה אך ורק עם יובנס הרי שתיקת החוזה בעניין זה לגבי ג'קרוסי מלמדת כי הקשר של ג'קרוסי מבחינה כספית וסמכותית איננו מצטמצם ליובנס אלא חל גם לגבי המשיבה. 13.באשר לעילה של גרם הפרת חוזה, טען ב"כ ג'קרוסי כי על פי החוזה שבינה לבין יובנס, האחרונה יכלה להפסיק את ההתקשרות עמה רק מהסיבות שפורטו בהסכם, כאשר ביטול ההסכם בין המשיבה ליובנס אינו נמנה על סיבות אלה. 14.לעניין העילה של תרמית או התרשלות טענו המערערות כי על המקרקעין, אשר אמורים היו לשמש למימון העבודות, נרשמו הערות אזהרה לטובת חברת אי.פי.א. לימיטד בע"מ. ב"כ המערערות טוען כי יש בפעולה זו משום מעשה מרמה מצד המשיבה כלפי המערערות וגם משום הברחה של נכסי המשיבה. תמצית טענות המשיבה 15.בקשת העיקול הוגשה ללא תצהיר המאמת את המסמכים שצורפו לתביעה. 16.בקשת העיקול הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר נקיון כפיים, בכך שהתביעה הסתירה כי הוגשה על ידי ג'קרוסי תביעה כנגד יובנס, באיטליה, ובכך שהמערערות מנסות, שלא כדין, ליצור יריבות בין מזמין העבודה (המשיבה) לקבלן המשנה (ג'קורסי). 17.העדר כל יריבות בין המערערות לבין המשיבה. לטענת המשיבה ההתקשרות שלה בעניין ביצוע העבודות בבית החולים היתה עם יובנס בהיותו קבלן ראשי, וזו התקשרה עם ג'קרוסי בהיותה קבלן משנה, כך שלא קיימת כל יריבות בינה לבין ג'קרוסי. 18.המשיבה טוענת כי החלטת בית המשפט הינה נכונה וכי אכן לא מתקיימים יסודות עילות התביעה עליהן מבססות המערערות את תביעתן. דיון 19.אקדים ואומר כי בחנתי את טענותיה של המערערות ובאתי לדעה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של כב' הרשם וכי דינו של הערעור להידחות, וזאת בין היתר מהנימוקים הבאים: 19.1 סיכויי תביעה: על מנת ליתן צו עיקול זמני, על המבקש זאת לשכנע את בית המשפט בקיומה של עילת תביעה המבוססת על ראיות מהימנות, לכאורה. יודגש, כי כיום, ולאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, על בית המשפט לייחס חשיבות רבה מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובכמותן. (רע"א 5935/97 רוני סיני נ' יעקוב גלנץ ואח' פד"י נ"ב (1) 193). בענייננו, תביעת המערערות מתבססת על ארבע עילות חילופיות ולהלן אתייחס לכל אחת מעילות אלה, ולשאלה באם הובאו בפני בית המשפט קמא ראיות מהימנות, לכאורה, כדי לבסס מי מעילות אלה. 19.1.1 לטענת ב"כ המערערות, גם אם המשיבה שילמה ליובנס את כל התמורה המוסכמת ביניהן, (יצוין כי המערערות לא מקבלות את הטענה כי המשיבה שילמה את מלוא התמורה), הרי שאין היא יוצאת ידי חובתה ועליה לשלם לג'קרוסי את שווי העבודות שבוצעו על ידה ומהן היא נהנית. טענה זו של המערערות אינה מקובלת עלי. בית משפט קמא קבע, כי בענייננו, אין התעשרות שלא כדין של המשיבה לאחר שהסתבר לו כי המשיבה שילמה ליובנס את התמורה החוזית המוסכמת ביניהם ולמצער את עיקרה, זאת לאור עדות מנהלה של המשיבה שלא נסתרה, ולאור העובדה כי העבודות הופסקו באיבן, דבר השולל את קיומה של התעשרות שלא כדין מצד המשיבה על חשבון המערערת. קביעתו זו של בית המשפט קמא מבוססת היטב על חומר הראיות שהונח בפניו, ואין לי אלא לחזור עליה; חשוב לציין כי כאשר מזמין עבודה, בענייננו המשיבה, שילם לקבלן איתו התקשר בחוזה לצורך ביצוע עבודות מסויימת, בענייננו יובנס, את מלוא התמורה החוזית המוסכמת, הרי שאין התעשרות שלא כדין גם אם הקבלן לא שילם לקבלן המשנה איתו התקשר, (ג'קרוסי), את מלוא התמורה שהוסכמה ביניהם. ראה בעניין זה את ספרו של א. זמיר, פירוש לחוקי חוזים, (חוק חוזה קבלנות- תשל"ד- 1974 ), תשנ"ה-1994, סעיף 119 עמ' 204 שם נכתב: "כאשר המזמין שילם לקבלן את מלוא שכרו והאחרון לא שילם את שכרו של קבלן המשנה, אין התעשרות מצד המזמין ולכן לא תקום לקבלן המשנה עילה בגין עשיית עושר כלפי המזמין. לעומת זאת, אם המזמין שזכה בפירות מלאכתו של קבלן המשנה טרם שילם את מלוא השכר לקבלן, מתעוררת השאלה אם יוכל קבלן המשנה לתבוע ישירות את המזמין בשל התעשרות (בגבולות הסכום שטרם שולם לקבלן הראשי)". בענייננו, קבע בית המשפט כי המשיבה שילמה את מלוא התמורה עבור העבודות שבוצעו, ליובנס, וע"פ החוזה שביניהן, על כן צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי בענייננו אין התעשרות של המשיבה. ראה בעניין זה גם ד. פרידמן, עשיית עושר ולא במשפט, כרך א', מהדורה שניה, עמ' 200 עד 205. 19.1.2 באשר לעילת תביעה מכוח יחסי שליחות בין המשיבה ליובנס - המערערות טוענות כי יובנס פעלה כשלוח מטעם המשיבה. את קיומה של מערכת השליחות מבקשות המערערות להסיק ממספר סעיפים בהסכמים שנחתמו בין יובנס למשיבה ובין יובנס לג'קרוסי. המערערות מפנות לסעיף 16.1 להסכם שבין יובנס למשיבה. סעיף זה אוסר על יובנס להעסיק קבלני משנה למעט ג'קרוסי כקבלן משנה. בהמשך קובע סעיף 16.2 להסכם שבין המשיבה ליובנס כי ניתן להעסיק קבלני משנה לצורך ביצוע עבודות ספציפיות בודדות בחברה המקומית, אולם במקרה כזה יהיו קבלני משנה אלה קשורים מבחינה כספית וסמכותית אך ורק עם יובנס ולא יוכלו לפיכך לתבוע דבר מפיתה בינה פרטללי. אינני מקבל את גישתו של ב"כ המערערות לפיה התרת העסקתה של ג'קרוסי כקבלן משנה והעדר קביעה מפורשת, כי הקשר עמה, הן מבחינה כספית והן מבחינה סמכותית, יהא עם יובנס בלבד, (בדומה לקביעה שבסעיף 16.2 ביחס ליתר קבלני המשנה שהעסקתם הותרה), משמעותה כי נוצר קשר ישיר בין ג'קרוסי לבין המשיבה, או שנוצרו יחסי שליחות בין המשיבה ליובנס, שלפיהם תוכל האחרונה להתקשר בשם המשיבה עם ג'קרוסי, וזאת בין היתר מהנימוקים הבאים: א.מההסכם בין יובנס למשיבה עולה באופן ברור כי המדובר ביחסים של מזמין, קבלן וקבלן משנה. בנוסף המילה שליחות לא צוינה באף מקום בהסכם שבין המשיבה ליובנס ולאורך כל ההסכם צויין כי המדובר בקבלן משנה. ב.באשר להסכם בין ג'קרוסי ליובנס לפיו יובנס הינה שלוחה של המשיבה, הסכם זה אינו מחייב את המשיבה ואין באמור בו כדי להשפיע על מהות היחסים בין המשיבה ליובנס, שכן המשיבה אינה צד להסכם זה. ג.גם האיסור על העסקת קבלני משנה, זולת ג'קרוסי, אינו מראה על קיומם של יחסי שליחות; אמנם, "אין מניעה שהמזמין ייפה את כוחו של קבלן המשנה להתקשר בשמו בחוזה עם קבלן המשנה ( או שהקבלן הראשי ייפה את כוחו של הקבלן הראשי להתקשר בשמו עם קבלן משנה נוסף). אולם בהעדר אינדיקציה ברורה לכך אין להניח שיחסי שליחות נוצרו משום שאין הם מתיישבים עם המבנה המקובל של חלוקת האחריות, הסיכונים והעלויות ביחסים שבין המזמין, הקבלן, קבלן המשנה" (זמיר, פירוש חוקי חוזים, חוק חוזה קבלנות, עמ' 194). בהמשך נכתב בספרו הנ"ל של א. זמיר כי: "העובדה שהצדדים בחרו לפעול במתכונת של קבלנות ראשית או קבלנות משנה אינה מתיישבת ברגיל עם שליחות זו ולכן דרושות אינדיקציות ברורות למדי כדי להסיק את קיומה". נראה לי כי בית המשפט קמא צדק כאשר קבע בהסתמך על הראיות שהובאו בפניו כי לא התקיימו יחסי שליחות בין יובנס למשיבה. 19.1.3 גרם הפרת חוזה - גם בעניין זה, קביעתו של בית המשפט קמא מבוססת ואין להתערב בה. בהסכם שבין יובנס למשיבה נקבע כי המשיבה זכאית בכל עת תוך מתן הודעה מוקדמת ליובנס להפסיק איתה את הקשר החוזי. מצד שני, גם בהסכם שבין יובנס לג'קרוסי נקבע בסעיף 16 כי יובנס רשאית לבטל את ההסכם ביניהם, בין היתר, בהעדר כלים פיננסיים מספיקים ואשר הועמדו לרשותה על ידי המשיבה. הודעת המשיבה ליובנס על הפסקת ההתקשרות אינה מהווה הפרת חוזה מצד המשיבה במישור היחסים שלה עם יובנס. כך גם הודעת יובנס לג'קרוסי על הפסקת העבודה אשר נשלחה בעקבות הודעת המשיבה, גם היא אינה מהווה הפרת חוזה מצידה של יובנס במישור היחסים שלה עם ג'קרוסי; הפסקת ההתקשרות של המשיבה עם יובנס משמעה שאין היא עוד מעמידה לרשות יובנס אמצעי כספיים שיאפשרו לה לשלם לקבלן המשנה שלה ג'קרוסי וסיבה זו נמנית על הסיבות המאפשרות ליובנס להפסיק את עבודתה של ג'קרוסי, ע"פ החוזה שביניהם. 19.1.4 באשר לעילת התביעה של תרמית, טוענות המערערות, כי בית המשפט קמא התעלם מראיות שהוצגו בפניו, בין היתר, התעלם מעדותו של מוסו שהעיד מטעם המשיבה ואישר כי המשיבה מכרה מקרקעין לטובת חברת א.פ.א לימיטד מבלי לקבל תמורה בגינם ומבלי לדאוג לבטל את חוזה המכר. עיינתי בעדותו של מוסו, ממנה מבקשות המערערות להבנות בטענתן זו, ולא ראיתי בה כל הוכחה למצג שווא. העד אמר כי בית החולים לא קיבל את הכסף ולא נקט בשום פעולה לביטול, מאחר והעיסקה כלל לא בוצעה. בנוסף אמר כי יתכן והמחוז נקט בפעולה כלשהיא לביטול החוזה, (לא מתקבל על הדעת כי בית החולים ירצה למכור את הקרקע ולא לקבל את הכסף). על כן, לא היו בפני בית המשפט ראיות של ממש לקיום מצג שווא מצד המשיבה. עולה מכל המקובץ לעיל כי אכן מסקנתו של בית המשפט קמא בעניין סיכוייה הקלושים של התביעה הינה מסקנה מבוססת היטב ואין כל עילה להתערב בה, ודי היה בכך כדי להצדיק את ביטול העיקול הזמני. 20.ניתן היה לסיים פסק דין זה עד כאן ולהורות על דחיית הערעור. יחד עם זאת, ומעל לנדרש, אתייחס להלן לטענות המערערות לעניין ההכבדה על ביצוע פסק הדין באם וכאשר זה יינתן לטובת המערערות, ולעניין מאזן הנוחות. 20.1 גם לאחר שמי שביקש להטיל עיקול על נכסי הנתבע, עבר את המחסום הראשון והראה באמצעות ראיות מהימנות, לכאורה, קיומה של עילת תביעה שסיכויי ההצלחה שלה טובים, (דבר שהמערערות לא עמדו בו) עדיין על בית המשפט בבואו לשקול מתן צו עיקול זמני להשוות בין הנזק שייגרם לתובע אם הצו לא יינתן לבין הנזק שייגרם לנתבע אם יינתן הצו. בענייננו, טענו המערערות כי אי מתן צו העיקול הזמני יגרום להכבדה על ביצוע פסק הדין, באם זה יינתן לטובתן, שכן קיים חשש שהמשיבה לא תוכל לשלם להן את החוב לאור מצבה הכלכלי. עוד טענו המערערות כי התחייבות המשיבה לממן את העבודות על ידי מכירת קרקע, מצביע על כך שמצבה הכלכלי אינו טוב. בנוסף, עולה מעדותו של מר מוסו כי המשיבה נמצאת בקשיים כלכליים ולכל אלה מתווספת העובדה כי מדובר בחוב גדול. לא שוכנעתי בצדקת טענותיהן אלה של המערערות. ראשית, אין בהתחייבות המשיבה למכור קרקע על מנת לממן את פרוייקט השיפוץ וההרחבה של בית החולים משום אינדיקציה לגבי מצב כלכלי קשה של המשיבה, משום שמלכתחילה היה ברור כי מקור המימון של הפרוייקט הינו ממכירת קרקעות השייכות למשיבה. שנית, המערערות עצמן טוענות כי המשיבה התקשרה בעיסקה עם חברה לפיה מכרה לה מקרקעין בסכום של 60 מיליון ₪ וכי טרם קיבלה המשיבה את התמורה עבור עיסקה זו. משמעות הדבר הינה כי למשיבה נכסים שיהיה בהם כדי לשלם כל סכום שייפסק בתביעת המערערות נגדה אם אלה תזכנה בתביעתן. עוד טענו המערערות כי קיים חשש שהמשיבה תבריח את נכסיה. לא מצאתי כל ביסוס לטענה זו ולא הובאה כל ראיה מצידן של המערערות המוכיחה חשש זה ומבססת אותו באופן סביר. גם בטענתן הנוספת של המערערות, בעניין הנזק שייגרם להן אם לא יוטל העיקול הזמני, והיות נזק זה גדול בהרבה מהנזק שייגרם למשיבה אם יוטל העיקול המבוקש, לא מצאתי כל ממש; משדחיתי את טענת המערערות לפיה אי הטלת העיקול תכביד על ביצוע פסק הדין, ממילא קבעתי כי לא ייגרם למשיבה נזק של ממש אם לא יוטל העיקול. לעומת זאת, הטלת העיקול על נכסי המשיבה יפגע בשמו של בית החולים המתקיים ופועל בארץ מזה עשרות שנים, ומעסיק עובדים רבים. הטלת עיקול על נכסיו ולו על נכסי המקרקעין שלו יפגע לא רק בשמו הטוב אלא אף בניהולו השוטף. 21.לבסוף, יצויין כי באיזון הראוי בין האינטרסים המנוגדים של המערערות והמשיבה, גוברות הזכויות הקנייניות של המשיבה והחובה שלא לפגוע בזכויות אלה מעל למידה הנדרשת, על זכות המערערות שבהבטחת ביצוע פסק הדין, אם זה יינתן לטובתה. סוף דבר - 22.צדק בית המשפט קמא עת הורה על ביטול העיקול הזמני. על כן, ולאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה. המערערות תשלמנה למשיבה הוצאות הערעור לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ₪ + מע"מ. קבלן משנההפרת חוזהחוזהקבלן