כב' הנשיא מ. סלוצקי 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט רזי) שניתן בת.א. 3945/91 בתאריך 12.6.94. 2. בין המערערת (כקבלן משנה) לבין המשיבה (כקבלן עקרי) נכרת ביולי 1990 חוזה לפיו קבלה על עצמה המערערת לבנות שלד בנין בן 23 יחידות דיור ברחוב כספרי 29 בחיפה במחיר מוסכם של54 דולר + מע"מ למ"ר בניה. העבודה היתה אמורה להתחיל ב-1.9.90 ולהסתים ע ל-1.9.91. בשל עכובים בקבלת היתר הבניה נדחתה תחילת עבודת הבניה והדבר הובא על ידי מנהל המשיבה לידיעת מנהל המערערת בחודשים אוגוסט-ספטמבר ומספר פעמים. במכתב מה-26.9.91 הודיע עו"ד גל בשם המערערת למשיבה כי מאחר וטרם ניתן היתר בניה ולא נמסרו תכניות העבודה והמערערת חוששת מדחיה ארוכה, היא נאלצת לבטל את החוזה אלא אם ימסרו לה תוך 3 ימים היתר בניה בצרוף תכניות עבודה מפורטות (מכתב ת/6). מנהל המשיבה השיב במכתב תוך ימים ספורים, לפני ה-14.10.90, (המכתב אינו נושא תאריך) ובו פרט שעכוב הוצאת ההיתר נגרם שלא באשמת המשיבה וכי ניתן יהיה להתחיל בעבודה תוך פרק זמן של 10-20 ימים עם סיום עבודות העפר, בציינו כי כבר קבלו היתר בניה וכי סט תכניות מצוי במשרדה עבור המערערת (מכתב ת/7). המערערת לא חזרה בה מהודעת הבטול כעולה מהמכתב ת/8 מה-14.10.90 ולא נענתה לפנית ב"כ המשיבה מה-16.10.90 - ת/12- לחזור בה מבטול החוזה. ההיתר נתקבל ב-8.10.90 וכעבור כ-3 שבועות החל בצוע העבודה ע"י קבלן ריאד ברבור במחיר של 62 דולר + מע"מ לכל מ"ר (ראה נ/1). 3. על רקע עובדתי זה הגישה המשיבה נגד המערערים תביעה לפצויים בשל הפרת חוזה לבצוע עבודות בניה. בדונו בשאלת סווג ההפרה של אי קיום האפשרות להתחלת העבודה ב-1.9.90 מועד שנקבע בחוזה, אם היא הפרה יסודית או איננה הפרה יסודית, קבע בימ"ש קמא כי כל קבלן במעמד המערערת יודע שקיימים אלוצים חצוניים הקשורים בקבלת היתר, שעשויים לשבש את לוח הזמנים לתחילת הבניה, והוא מביא אפשרות זו במסגרת שקוליו. ולכן בהעדר תניה מוסכמת לענין חשיבות המועד, אין לומר שלא היה מתקשר בחוזה אילו חזה שיחול עיכוב של 6-4 שקובועת בהתחלת העבודה, אין לכן לראות בהפרה זו הפרה יסודית (ראה ע.א. 464/81 פס"ד לז(3) ע' 393). עוד ציין כי מתן ארכה של 3 ימים לקיום החוזה, להמצאת היתר בניה ותכניות מפורטות לעבודה, כשהמערערת מודעת לעכובים הקיימים, אינה בגדר זמן סביר לקיום החוזה. המערערת גם לא נענתה לפניות מאוחרות לחזור בה, ואמד את נזקה של המשיבה בהפרש בסך 8 דולר למ"ר שבין המחיר המוסכם עמה למחיר שבו בצע הקבלן החדש את העבודה. היקף העבודה היה 4,500 ממ"ר כך שהפצוי לפי השער היציג במועד הפרה מסתכם לסך 72,000 שקלים, וחייבה בתשלום סכום זה למשיבה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.10.90 ועד לתשלום בפועל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד. על פסק דין נסב הערעור שבפנינו. 4. חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 מבדיל בין בטול חוזה, כשקיימת הפרה יסודית כהגדרתה בסעיף 6, לבין בטול בעקבות הפרה לא יסודית. כשההפרה יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה על אתר בתנאי שנמסרה הודעה על כך תוך זמן סביר לאחר שנודע לנפגע על ההפרה. בהפרה לא יסודית זכאי הניפגע לבטל את החוזה רק לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיום החוזה והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר תום הארכה. בחוזה שבפנינו, לא מצויה כל הוראה כי אחור בתחילת העבודה יהווה הפרה יסודית של החוזה. על כן לפי הוראות סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 (להלן: החוק הנ"ל), ניתן לראות את האחור כהפרה יסודית רק אם ניתן להניח לגביו שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה. אין למעשה מחלוקת כי המשיב הפר את תנאי החוזה לענין מועד התחלת העובדה. המחלוקת נסבה בשאלת הערכתה של הפרה זו. בעניננו מדובר באחור מסיבה של עכובים בהוצאת היתר הבניה. תמים דעים אני עם השופט המלומד בבימ"ש קמא, שאחור של 26 ימים עד למשלוח ההודעה אינו משמעותי בנסיבות כגון אלה בענף הבניה, ואין להחשיבו בדרך כלל להפרה יסודית של החוזה המקימה עילה לבטולו החד צדדי. כשמדובר בהפרה לא יסודית זכאי הנפגע לבטל את החוזה רק לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו של החוזה והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה (סעיף 7(ב) ו-8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1971. ב"כ המערערים הסביר בפנינו שאין מדובר בהפרה יסודית. 5. אם אניח שהמתנה של 26 ימים מעבר לתאריך הקבוע בחוזה לתחילת הבניה הוא בבחינת מתן ארכה, הרי שאין לומר שבהקצברת 3 ימים להמצאת היתר בניה ותכניות עבודה הם בבחינת זמן סביר לקיום החוזה. אוסיף כי גם ארכה כוללת של 29 ימים לקיום חיוב כשקבלת היתר הבניה אינה תלויה ברצון המשיבה היא בלתי סבירה, ולא היה לכן מקום לבטולו של החוזה, תוך משך זמן זה. נראה, לכן, שצדק בימ"ש קמא שיש לראות את המערערת, שלא היתה רשאית לבטל את החוזה על פי הדין, כמפרת החוזה. נפסק ב-ע.א. 1315/90 פס"ד מח(2) 687 כי צד לחוזה המבטלו מתוך סברה, כנה או מוטעית, שהוא זכאי לכך דינו כדין מפר חוזה. משהופר החוזה זכאית היתה המשיבה לפצוי בשל הפסדה בסכו שקבע בית משפט קמא. 6. דעתי היא שיש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת לשלם למשיבה את הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. מ. סלוצקי, נשיא אני מסכים. ד"ר ד. ביין, שופט אני מסכים. י. גריל, שופט הוחלט כאמור בפסקה 6 לפסק דינו של כב' הנשיא מ. סלוצקי. הפרת חוזהחוזהקבלן