##ביטול חוזה שירות קבע בצבא:## בין חייל בשירות קבע לבין הצבא אין מתקיימים יחסי עובד ומעביד. המשרת בשירות קבע הוא חייל בשירות סדיר, שיחסיו עם הצבא מושתתים על הוראות החוק הצבאי, על פקודות הצבא, ועל הסדרים אחרים על פי הדין. מעמד החייל בשירות קבע נגזר מהדין הציבורי, וגם אם הוא חותם על חוזה שירות קבע עם הצבא, רשאי הצבא ליזום את התרת ההתחייבות ולשחררו. מערכת יחסי השירות בצה"ל אינה חסינה מביקורת שיפוטית, בהיותה פונקציה מינהלית המתבצעת במסגרת המשפט הציבורי. בגדרו של הפיקוח השיפוטי על מעשי המינהל, יש לבחון האם נהגה הרשות הציבורית בעניינו של החייל בגדרי סמכותה, ועל פי כללי המשפט המינהלי הקובעים את דרכי הפעלת שיקול הדעת, ואמות המידה המחייבות גורם מוסמך בהפעלת סמכותו, ובהן - תום לב, הגינות, ענייניות, וסבירות. ##התערבות בית משפט במקרה של הפרת חוזה קבע:## דרך כלל, בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקולו הוא, אלא בוחן את פעולת הרשות על פי אמות המידה של המשפט הציבורי. עם זאת, בית המשפט נוקט מידת ריסון מיוחדת בהפעילו פיקוח שיפוטי על מדיניות הצבא בנושאי כח אדם ומסגרות השירות של חייליו. הצבא הוא מסגרת שירות מיוחדת, שעליה מוטלת משימה כבדה ביותר של הגנה על בטחון המדינה. חיילי הצבא הם המשאב האנושי העיקרי והחיוני שעליו בנויה המערכת הצבאית, ואין גורם חשוב ממנו לקביעת רמתו ואיכותו של הצבא. כך הוא באשר לכשירותו המבצעית של הצבא, וכך הוא באשר לרמתו הערכית-מוסרית. משכך, הביקורת השיפוטית על מדיניות הצבא באיוש תפקידים צבאיים, ובכלל זה בהתרת התחייבויות אנשי קבע לשרת בצה"ל בשל אי התאמה, מתאפיינת במידת ריסון מיוחדת. התערבות בית המשפט בהחלטות רשויות הצבא הנוגעות לשירותם של חיילים מתמקדת, ככלל, במקרים בהם החלטה נתקבלה בחריגה מסמכות, או תוך הפרת כללי הפעלת שיקול הדעת המינהלי, או בסטייה מחובות ההגינות החלות על הרשות הציבורית. ככל שעולה כי החלטה ניתנה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, בחוסר תום לב, בשרירות, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורש העניין, קמה עילת התערבות בהחלטת רשויות הצבא, על אף מתחם ההתערבות הצר בתחום זה. ##להלן פסק דין בנושא הפרת חוזה קבע:## השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זו עתירה המכוונת כנגד החלטת הגורמים המוסמכים בצה"ל לשחרר את העותר משירות קבע בצבא, בטענה כי היא אינה סבירה ואינה מידתית, ונגועה בשיקולים זרים ופוגעת בעקרון השוויון. כן נטען, כי הליך השחרור לוקה בפגמים מהותיים ודיוניים, היורדים לשורשו של ההליך. העתירה מבקשת גם להורות לרשויות הצבא לקלוט את העותר לשירות קבע בצה"ל. המסכת העובדתית 2. העותר, יליד שנת 1978, הינו חייל בדרגת נגד בחיל הלוגיסטיקה, אשר התגייס לשירות החובה בצה"ל ביום 2.12.98, והחל בשירות קבע ביום 24.12.01. במסגרת שירותו, שימש העותר בתפקידי נהיגה שונים, רובם במרכז הובלה 6900 (להלן: מרכז ההובלה). בשנת 2003 הועלה העותר לדרגת רס"ל, שהיא דרגתו כיום. 3. אוכלוסיית משרתי הקבע בצה"ל נחלקת למשרתים בשירות "קבע ראשוני" ומשרתים בשירות "קבע מובהק". שירות "קבע ראשוני" מתייחס לשנות השירות הראשונות של החייל בשירות קבע שבמהלכן נבחנת כשירותו להיקלט בשירות קבע ארוך טווח, עם אופק קידום בדרגה, וסיכויי התפתחות והתקדמות במסגרת הצבאית. שלב זה בשירות מכונה שירות "קבע מובהק". לרשות המוסמכת בצה"ל בענייני מערך כח האדם הסמכות להחליט אלו מבין משרתי הקבע בשלב הראשוני יעברו לשלב שירות "קבע מובהק", על פי קריטריונים שנקבעו לכך בנוהלי הצבא. 4. בשנת 2008 נערכה עבודת מטה בחיל הלוגיסטיקה בצה"ל; היא התייחסה, בין היתר, לבעיית מיעוט תקני "קבע מובהק" במקצועות הנהיגה במרכז ההובלה, ביחס לתקני "קבע ראשוני" במקצועות אלו. לאור זאת, נערך הליך מיון של ציבור הנהגים ומש"קי ההובלה במרכז ההובלה. בסיכומו של הליך זה, החליט המשיב 4, קצין הלוגיסטיקה הראשי (להלן: הקל"ר), לשחרר משירות קבע, במהלך שנת 2009, כשלושים נגדים ממרכז ההובלה, ובכללם העותר. 5. ביום 23.2.09, לאחר ששוחרר מאשפוז בבית החולים סורוקה, נמסר לעותר לראשונה דבר הכוונה לשחררו מן השירות, במסגרת ראיון שנערך לו בפני מפקד גדוד ההובלה בו הוא משרת, סא"ל שרביט (מש/1). הסבר על הליך השחרור הצפוי לו, בהתאם לפקודות הצבא, קיבל העותר ביום 25.2.09 במסגרת ראיון בפני ראש משאבי אנוש במרכז ההובלה, סא"ל אבן חיים, אשר הבהירה לו כי הסיבה לשחרורו נעוצה בהעדר יכולת למצוא לו תפקיד מתאים בשירות "קבע מובהק" (מש/2). 6. הליך שחרורו של העותר התנהל על פי הנוהל הקבוע בהוראת הפיקוד העליון 3.0508 - "נוהל לשחרור משרתי הקבע" (להלן: הנוהל או הפ"ע 3.0508). בהתאם לדרישות הנוהל, נמסר לעותר כתב הודעה מאת הקל"ר, תא"ל בן טוב - הוא "הגורם המוסמך" בעניינו של העותר - בדבר הכוונה לשחררו מצה"ל, וזאת במסגרת ראיון ביום 3.5.09 שערך עמו "הגורם המודיע", הוא ראש מחלקת תורה וארגון במפקדת קצין הלוגיסטיקה הראשי, אל"ם גאנם. בכתב ההודעה נכתב, כי הנימוק לשחרורו נעוץ בכך שהוא חסר אופק קידום (מש/5). בראיון הוסבר לו, כי לא ניתן לקדמו לשירות "קבע מובהק", נוכח מיעוט תקני "קבע מובהק" פנויים במרכז ההובלה, ובשל כך שהוא עומד לסיים שמונה שנות שירות "קבע ראשוני", כאשר נתוניו המקצועיים נמוכים באופן יחסי לנגדים אחרים במקצועו. הודע לו, כי מועד שחרורו המתוכנן הוא יום 30.9.09 (מש/4). 7. העותר ביקש לממש את זכות הטיעון בענין הכוונה לשחררו משירות קבע, המוקנית לו על פי הנוהל. הוא עשה כן במסגרת ראיון בפני הקל"ר שהתקיים ביום 14.5.09. לקראת הראיון, העבירה ב"כ העותר לקל"ר את טענות העותר בכתב כנגד הכוונה לשחררו מצה"ל (מש/6). במהלך הראיון הציג העותר את טענותיו. בעקבות הראיון, החליט הקל"ר להותיר את ההחלטה בענין שחרורו של העותר בעינה, ופרש את נימוקי החלטתו (מש/7). 8. ביום 24.5.09 פנתה ב"כ העותר במכתב אל עוזרת ראש מדור נגדים במקל"ר, סרן צ'רני, ובו טענה כי נפל פגם בהליכי ההודעה על שחרור העותר (מש/8). בעקבות מכתב זה, שהועבר לטיפול הייעוץ המשפטי למחלקת הסגל באכ"א, נערך לעותר ראיון נוסף בפני הקל"ר ביום 11.6.09, לצורך השלמת טיעוניו כנגד החלטת שחרורו מצה"ל. העותר הציג, באמצעות בא כוחו, את טענותיו בדבר הפגמים בהם לוקה החלטת השחרור, נוכח נתוניו האישיים והערכת מפקדיו, ולאור הבטחה שקיבל ממפקדיו כי יקודם לשירות "קבע מובהק". בסיכום הראיון נכתב, כי לאחר ששמע הקל"ר את טיעוני העותר ובא כוחו, שב ובחן את מכלול נתוני הענין, והחליט שלא לסטות מהחלטתו לשחרר את העותר משירות קבע. הנימוקים להחלטתו זו נפרשו בפני העותר במהלך הראיון (מש/10, מש/11). 9. ביום 1.7.09 הגיש העותר ערעור למשיב 3 (להלן: ראש אכ"א) על החלטת הקל"ר לשחררו מן השירות, וזאת במסגרת הנוהל (מש/12). ביום 2.7.09 אישרה לשכת ראש אכ"א את קבלת ערעורו של העותר, וצוין, כי עניינו יידון בשבועות הקרובים (מש/13). ביום 4.8.09, עוד בטרם התקבלה החלטת ראש אכ"א, הודיעה ראש מדור הפרט במנהל הנגדים והאקדמאים במחלקת הסגל באכ"א לעותר כי הוא ישוחרר מן השירות ביום 5.10.09, וכי חופשת ההתארגנות לה הוא זכאי תחל כחודשיים קודם לכן (מש/14). 10. משלא נתקבלה החלטת ראש אכ"א בערעור עד ליום 7.9.09, הגיש העותר את עתירה זו לבית המשפט. כעשרה ימים לאחר הגשת העתירה, ביום 16.9.09, בחן ראש אכ"א את ערעורו של העותר, והחליט כי אין מקום להתערבותו בהחלטת הקל"ר לשחררו מן השירות (מש/3 לתשובה המשלימה מטעם המשיבים מיום 18.3.10 (להלן: מש/ב/X)). 11. ביום 29.9.09 הוצא צו ביניים בעתירה, האוסר על שחרורו של העותר מן השירות בצה"ל, עד להחלטה אחרת, ונתבקשה התייחסות המשיבים למספר שאלות, ובהן - מדוע ערעורו של העותר נדון בפני ראש אכ"א רק לאחר מועד הגשת העתירה; ומהו טיב הזיקה בין הדירוג החילי לבין חוות דעת המפקד הישיר; כן נתבקשה התייחסות לסוגיית חשיפת הדירוג החילי בפני העותר. בדיון שהתנהל בעתירה ביום 22.3.10, סוגיות אלה לא נתבהרו כל צורכן. לפיכך, בסיום הדיון נתבקשו המשיבים להגיש הודעה משלימה, אשר תבהיר את פרטי הליך ההערכה של משרתי הקבע בכלל, ושל העותר בפרט, ובמיוחד - את מהות הפער שעלה בין הערכת מפקדיו הישירים של העותר לבין הערכתו על פי הדירוג החילי. טענות העותר 12. העותר טוען, כי מפקד יחידתו, סא"ל שרביט, העניק לו בחודש אפריל 2008 הבטחה מנהלית, לפיה הוא יקלט בשירות "קבע מובהק", בתנאי שיעתיק את מקום מגוריו מראשון לציון לבאר שבע, בסמוך לבסיס. בהסתמך על ההבטחה, עבר העותר, יחד עם משפחתו, להתגורר בבאר שבע. בעקבות זאת, כך נטען, נאלצה אשתו להתפטר מעבודתה הקבועה. לדבריו, נוכח המצג שהוצג בפניו, ושינוי מצבו לרעה בעקבותיו, יש לקיים את ההבטחה המינהלית ולשבצו בתקן ב"קבע מובהק". 13. עוד טוען העותר, כי הקל"ר החליט על שחרורו על פי עילה של "העדר אופק שירות", שזכרה לא בא בהוראות הפיקוד העליון של צה"ל. עילה דומה מצויה כיום בתהליכי גיבוש, אולם היא טרם עוגנה בפקודות הצבא. לגופה של עילה זו, טוען העותר, כי היא מאפשרת למשיבים לשחרר איש קבע מן השירות ללא קשר לרמת תפקודו המקצועי ולצורכי כח האדם האמיתיים של צה"ל, ומבלי לערוך עבודת מיון מקדימה. בכך, נטען, משמשת עילת השחרור כסות למדיניות פיטורין פסולה המכונה "הדלת המסתובבת", אשר נועדה להכניס לצה"ל משרתי קבע חדשים תחת משרתי הקבע הוותיקים, כדי למנוע מהאחרונים צבירת זכויות עתידיות. לראיה, מצביע העותר על מודעת "דרושים" בה נתקל (ע/19), לפיה הצבא מחפש נהגים בעלי הכשרה דומה לזו שלו לצורך שירות "קבע ראשוני", בעוד הוא עצמו מוכן להמשיך ולשרת בשירות "קבע ראשוני", ולבצע את אותה עבודה. 14. עוד טוען העותר, כי עילת השחרור הקבועה בסעיף 4(ג) לנוהל - "משרת הקבע השלים שבע שנים או יותר של שירות בקבע ראשוני, ולא נמצא לו תפקיד בקבע מובהק" - אינה חלה עליו, שכן מתקיים בעניינו הסייג המופיע בסיפא לסעיף 4(ג), לפיו בשנת השירות השישית שלו, היא שנת 2007, ואף קודם לכן, בשנת 2005, הוא נמנה על 30% ממשרתי הקבע הבולטים על פי קביעת הגורם המוסמך, ועל כן לא ניתן היה להורות על שחרורו על פי העילה הנזכרת. העותר מדגיש, כי על פי פקודת מטכ"ל 32.0101, המוכתרת "חוות דעת תקופתית", הערכת תפקודו של החייל נקבעת על פי חוות דעתו של המפקד שיש לו היכרות אישית עם החייל במסגרת מילוי תפקידו, ולא על פי הדירוג החילי, כנטען על ידי המשיבים. הוא מפנה גם לסעיף 13(ג) להוראת הפיקוד העליון 3.0501 - "שירות הקבע בצה"ל" בדבר הנתונים האישיים שיש להתחשב בהם לצורך הארכת שירות הקבע, וטוען כי לא ניתן להם כל משקל בהחלטת השחרור. הדירוג החילי, טוען העותר, הומצא לצורכי עתירה זו, ואין לו זכר בנהלי הצבא. חוות דעת המפקד הישיר לשנת 2008, בה לא דורג העותר כ"בולט לחיוב", גובשה, לדבריו, רק לאחר שנתקבלה ההחלטה לשחררו, וכדי שתעלה בקנה אחד עם החלטת השחרור. 15. העותר טוען, כי החלטת השחרור בעניינו אינה סבירה, ואינה הוגנת. היא נתקבלה, למעשה, על רקע מצבו הרפואי, אשר חייב את אשפוזו בבית החולים, והביא לבסוף להורדת הפרופיל שלו, ולהטלת מגבלות זמניות על עבודתו. שנית, הוא טוען, כי לא ניתן משקל ראוי לתפקודו התקין ונטול הדופי במסגרת שירות הקבע, ובכלל זה, לכך שהוא מילא בעבר תפקיד של מש"ק, שאויש קודם לכן על ידי משרת קבע מובהק; שלישית, כי לא נערך איזון סביר בין השיקולים הנוגדים, בענין שחרורו של אדם משירות הקבע, הכרוך בפגיעה קשה בזכויותיו לכבוד, לשם טוב ולעיסוק, ופוגע גם בזכויות בני משפחתו. במיוחד כך נוכח העובדה כי אשת העותר התפטרה מעבודתה על סמך ההבטחה המנהלית שקיבל העותר מאת מפקדו. כן נטען, כי המשיבים לא שקלו חלופות שונות למציאת תפקיד לעותר, ועובדה זו, היא כשלעצמה, פוסלת את החלטתם בעניינו. 16. עוד נטען, כי בהחלטה לשחררו מן השירות, הופלה העותר אל מול נגדים אחרים ביחידתו. הוא ציין, בין היתר, את עניינו של הנגד יורי סגל, אשר אושר לשירות "קבע מובהק" אף שנתוניו היו טובים פחות משלו. 17. כן טוען העותר כי לא נערך לו שימוע כדין. לדבריו, הקל"ר גמר אומר לשחררו מן השירות עוד קודם לעריכת השימוע, וכך אף הבהיר לו בפתח הראיון הראשון עמו. גם הראיונות המקדימים שנערכו לו עם סא"ל שרביט וסא"ל אבן חיים, בהם הודיעו לו על תחילת הליך שחרורו מצה"ל, מעידים על כך שלמעשה הוחלט לשחררו עוד קודם לעריכת השימוע. שני השימועים שנערכו לו לא עמדו בדרישה כי יקויימו ב"לב פתוח ונפש חפצה". הוא משיג על השימוע הראשון בו לא הותר לו ייצוג של עורך דין, ולא נערך בו פרוטוקול. אשר לשימוע השני, נטען, כי הוא הופסק באמצעו, וכי חלק מטענות העותר לא זכו להתייחסות. 18. העותר מסכם את טיעוניו באומרו, כי ההחלטה לשחררו, והליך קבלתה הינם פגומים במידה כזו המצדיקה התערבות שיפוטית לשינוי ההחלטה, ומתן הוראה לרשויות הצבא לאפשר לו להמשיך לשרת שירות קבע בצה"ל. טענות המשיבים 19. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות הן מן הטעם שבית המשפט אינו נוהג להתערב בהחלטות הצבא בענייני כח אדם, והן מאחר שההחלטה בעניינו של העותר סבירה וראויה לגופה. 20. אשר לטענה בדבר הפרת הבטחה מינהלית, נטען כי אין כל עיגון עובדתי לטענת העותר לפיה ניתנה לו הבטחה מינהלית מטעם מפקדו, סא"ל שרביט, כי הוא ישתלב בשירות קבע מובהק; בחודש אפריל 2008 נערך לעותר ראיון בפני סא"ל שרביט, אולם אין כל אינדיקציה לכך כי במסגרת ראיון זה הובטח לעותר כי יקלט בשירות קבע מובהק, וסיכום הראיון המתועד אינו מצביע על כל הבטחה כזו. ממילא לא ניתנה ולא הופרה כל הבטחה מינהלית בעניינו של העותר. 21. לטענת המשיבים, הליך שחרורו של העותר נעשה על פי נוהל השחרור הקבוע בהפ"ע 3.0508, כפי מתכונתה קודם לעדכון שנערך בה בחודש ספטמבר 2009. כך, על פי הוראות התחולה והמעבר הקבועות בנוהל המעודכן. העילה שעל בסיסה התקבלה החלטת השחרור של העותר קבועה בסעיף 4(ג) לנוהל, שזו לשונה: "4.עילות השחרור משירות הקבע על פי הוראה זו הן כמפורט להלן: ... (ג) משרת הקבע השלים שבע שנים או יותר של שירות בקבע ראשוני, ולא נמצא לו תפקיד בקבע מובהק. ואולם, משרת הקבע כאמור לא ישוחרר בעילה זו אם באחת או יותר משנות השירות השישית ואילך נמנה עם 30% ממשרתי הקבע הראשוני הבולטים, על פי קביעת הגורם המוסמך". הובהר על ידי המשיבים, כי העותר היה צפוי לסיים כשמונה שנות שירות בקבע ראשוני בתאריך שנקבע לשחרורו, וכי הוא לא הצליח להתקדם בסולם הדרגות ולהתמנות לתפקיד בקבע מובהק, כאמור ברישא לסעיף 4(ג) לנוהל. 22. עוד הוסבר על ידי המשיבים, כי ברקע החלטת השחרור של העותר עומד מחסור חמור בתקני "קבע מובהק" בחיל הלוגיסטיקה בכלל, ובמקצועות הנהיגה בבסיס ההובלה, בפרט. החלטת השחרור נתקבלה על סמך נתוניו של העותר, הנמוכים באופן יחסי לנתוניהם של נגדים אחרים במקצועו, כפי שהתברר מניתוח הנתונים של קבוצת נהגי המוביל ומש"קי ההובלה, שנערך במרכז ההובלה. המשיבים מדגישים, כי מצבו הרפואי של העותר לא היווה כל שיקול בהחלטת שחרורו. 23. המשיבים טוענים עוד, כי הסייג לעילת השחרור הנדונה, הקבוע בסעיף 4(ג) סיפא לנוהל, אינו חל על העותר, שכן הוא אינו נמנה עם 30% ממשרתי הקבע הבולטים באף אחת משנות שירותו השישית ואילך, וזאת על פי קביעת הגורם המוסמך. "הגורם המוסמך" לענין זה הוא הקל"ר, הקובע את הדירוג החילי של משרת הקבע, ועל פי דירוג זה נקבעת רמת תיפקודו של החייל. עילת השחרור על פי הנוהל מתייחסת לדירוג החילי, ולא לחוות דעת המפקד הישיר הניתנת ביחס לחייל, המשמשת רק מרכיב אחד בין מכלול מרכיבים הקובעים את הדירוג החילי, שמשמעו קביעת רמת תיפקודו של החייל ביחס לחתך רוחב של כלל בעלי המקצוע מסוגו ובדרגתו המשרתים בחיל. 24. מתשובת המשיבים עולה, כי משרת הקבע נתון להערכה ישירה של מפקדו הישיר, שבמסגרתה מושווים אלה לאלה כל משרתי הקבע המצויים תחת פיקודו של אותו מפקד, ואלה עשויים להשתייך לחילות שונים, להיות בעלי מקצועות שונים, ולשאת דרגות שונות. ככזו, חוות דעת המפקד הישיר אינה אמורה לכלול מימד השוואתי בין משרתי קבע העוסקים באותו מקצוע, ונושאים אותן דרגות מבין המשרתים בחיל כולו, אשר אינם נתונים בהכרח לפיקודו הישיר של אותו מפקד. חוות דעת המפקד הישיר, הניתנת ביחס לכל משרתי הקבע המצויים תחת פיקודו, והמשתייכים למגזרי מקצועות ודרגות שונים, חסרה את מימד ההשוואה הרוחבי בין כלל משרתי הקבע בחיל הנושאים אותה רמת דרגה ועוסקים באותו מקצוע. מימד ההשוואה הרוחבי מאפשר לברור את הטובים ביותר מבין בעלי דרגות זהות המופקדים על אותו תחום מקצועי, ומיון זה נדרש לאור ההיצע המוגבל של תקני שירות "קבע מובהק" המאפשרים לשבץ רק חלק מבין משרתי הקבע בשירות הראשוני לשירות ארוך טווח בצה"ל. ההשוואה הרוחבית, הנדרשת לצורך מיון משרתי הקבע בשירות הראשוני לצורך שיבוץ לשירות קבע ארוך טווח, מתקבלת במסגרת הדירוג החילי, המעמיד להערכה את כלל משרתי הקבע בחיל, הזהים זה לזה במקצוע ובדרגה נתונים, על בסיס סולם הערכה זהה. כך מאפשר הדירוג החילי להעריך את איש הקבע המסוים ביחס לחברו, העוסק באותו מקצוע, ונושא אותה דרגה על בסיס אמות מידה אחידות ושוויוניות. חוות דעת המפקד הישיר נשקלת אף היא כמרכיב חשוב במסגרת הדירוג החילי, אך אין היא נושאת בהכרח משקל מכריע, ולצידה קיימים מרכיבים נוספים הנלקחים בחשבון. אמות המידה השונות מבחינת גורמי ההשוואה בין חוות דעת המפקד הישיר לבין הדירוג החילי עשויות להביא לפער בין תוצאות הדירוג החילי לחוות דעת המפקד הישיר ביחס לאותו אדם. 25. דירוגו החילי של העותר במהלך השנים במסגרת מספר רמות תיפקוד היה כדלקמן: בשנת 2003 דורג העותר ברמה ג', כאשר המדורגים בעשירון עליון ורמה א' היוו יחד 35% מכלל המוערכים, המדורגים ברמה ב' היוו 40% מכלל המוערכים, והמדורגים ברמה ג' - 15%; בשנת 2004 לא בוצע דירוג חילי בחיל הלוגיסטיקה, ועל כן העותר לא דורג כלל; בשנת 2005 דורג העותר ברמה ב' הנחשבת כנורמה, כאשר המדורגים בעשירון העליון וברמה א' היוו יחד 35% מכלל המוערכים, המדורגים ברמה ב' היוו 50% מכלל המוערכים, והמדורגים ברמה ג' - היוו 15%, בהשלמה; בשנת 2006 דורג העותר ברמת הנורמה, כאשר ה"בולטים לחיוב" היוו 15% מכלל המוערכים, המדורגים ברמת הנורמה - 65%, והמדורגים ברמת "טעון שיפור" - 20%; בשנת 2007 לא דורג העותר במסגרת הדירוג החילי בשל שינוי זמני של שיוכו החילי, במסגרת שינויים ארגוניים שהתבצעו בצה"ל אותה עת; בשנת 2008 דורג העותר ברמת נורמה, כאשר 30% מכלל המוערכים דורגו כ"בולטים לחיוב", 60% ברמת נורמה ו-10% ברמת "טעון שיפור". פועל יוצא מנתונים אלה הוא כי באף אחת משנות שירותו של העותר הוא לא דורג כ"בולט לחיוב" במסגרת 30% ממשרתי הקבע בשירות הראשוני. ממילא, החריג לעילת השחרור בסעיף 4(ג) לנוהל אינו מתקיים לגביו. אכן, בחוות דעת המפקד הישיר דורג העותר פעמיים במהלך השנים כ"בולט לחיוב" והוא - בשנים 2005 ו-2007. אולם כאמור, חוות דעת המפקד הישיר אינה מכרעת לצורך הדירוג החילי, ובמסגרת דירוג זה, הוא לא זכה בהערכה גבוהה, הנדרשת לצורך קיום החריג לעילת השחרור. 26. אשר לסוגיית חשיפת הדירוג החילי בפני העותר, מסבירים המשיבים כי הנחיות חיל הלוגיסטיקה מורות למפקדים להעביר לאיש הקבע משוב לדירוג החילי, הכולל את הדירוג שנקבע לו. נטען, כי בהתאם להנחיה, העותר קיבל הודעה על רמת תיפקודו, במסגרת ראיון שנערך עמו, על רקע דירוגו החילי לשנת 2008 (מש/ב/2). לאחר שהתברר כי ההנחיה בענין המשוב אינה מיושמת באופן מלא, נערך שינוי במערכת הממוחשבת בחיל הלוגיסטיקה לקראת הדירוג החילי לשנת 2009, שנועדה ליישם את הנוהל בענין זה. 27. המשיבים טוענים כי אין יסוד לטענת ההפלייה שהעלה העותר ביחס לנגדים אחרים. רס"ל אלמלם קודם במקומו בשעה שהיה מאושפז בבית החולים, שכן נדרש לאייש את התפקיד עקב העדרו לתקופה ארוכה. רס"ל סגל הוערך על ידי מפקדו כ"בולט לחיוב" בשנים 2006-2008 ברציפות, ובשנת 2008 הוערך כך אף בדירוג החילי, ונבחר כמצטיין הקל"ר לשנת 2009, ונמנה עם 20 נגדים מצטיינים מבין 2,500 נגדים בחיל. נתוניו האישיים היו, אפוא, טובים בהרבה מאלה של העותר, ולכן קודם לשירות קבע מובהק. 28. עוד נטען, כי העותר נשלח לראיון לתפקיד נהג בבה"ד 1, כדי למצוא עבורו תפקיד בקבע מובהק, משעה שתפקיד זה נפתח להתמודדות, וכן כי הדרישה לתת לחייל שלוש הזדמנויות להתמודד על תפקידי קבע מובהק אינה חלה על ענייננו, על פי ההנחיות הרלבנטיות. המשיבים מבקשים לדחות את טענות העותר בענין תקינות השימועים שנערכו בעניינו, בטענה כי זכות הטיעון של העותר מוצתה במלואה במסגרתם. המשיבים מסבירים את הסיבות לעיכוב במתן החלטת ראש אכ"א בערעור העותר, שבגינו הוארך שירותו עד ליום 5.10.09. לגופו של ענין, ראש אכ"א בחן את הערעור לעומקו, והגיע למסקנה כי לא נפל פגם בהליך השחרור ובהחלטת הגורם המוסמך בעניינו של העותר. דיון והכרעה סמכות 29. ביום 16.2.10 פורסם חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), התש"ע-2010, ס"ח 380 (להלן: החוק). על פי חוק זה, הוסמכו ועדת ערר ובית המשפט לענינים מינהליים לדון בהליכים הנוגעים להחלטות בעניינם של חיילים בשירות קבע, בהתחשב במאפיינים הייחודיים של שירות הקבע בצה"ל, ולצורך "איזון בין השמירה על זכויותיהם של חיילים בשירות קבע, לבין צורכי הצבא", כלשון סעיף 1 לחוק. על פי חוק זה, רשאי חייל בשירות קבע, הרואה עצמו נפגע מהחלטות גורם מוסמך, בין היתר, בענין סיום שירות קבע בעילה מן העילות הקבועות בפקודות הצבא, לערור על ההחלטה בפני ועדת ערר (סעיף 4 לחוק). החלטת ועדת ערר ניתנת לערעור בפני בית המשפט לענינים מינהליים (סעיף 13 לחוק). על פי סעיף 21 לחוק, תחילת החוק היא שישה חודשים מיום פרסומו, קרי - יום 16.8.10. על פי הוראת המעבר בסעיף 21(ב) לחוק, "הוראות חוק זה יחולו גם על הליכים בעניינים המנויים בסעיף 4 לחוק זה... שביום התחילה הם תלויים ועומדים, והם יועברו לערכאה המוסמכת לדון בהם לפי ההוראות האמורות, למעט אם עד יום התחילה הסתיימו להישמע בהם טענות הצדדים" (ההדגשה לא במקור). בענייננו, חלה הסיפא להוראה זו, מהטעם שקודם ליום התחילה של החוק ב-16.8.10 נסתיימה שמיעת טענות הצדדים, שהועלו הן בעל פה והן בהשלמות טיעון בכתב, שהאחרונות שבהן הוגשו בחודש אפריל 2010. מעמדו המשפטי של משרת קבע, ותחום התערבות בג"צ בנושאים של כח אדם בצבא 30. בין חייל בשירות קבע לבין הצבא אין מתקיימים יחסי עובד ומעביד. המשרת בשירות קבע הוא חייל בשירות סדיר, שיחסיו עם הצבא מושתתים על הוראות החוק הצבאי, על פקודות הצבא, ועל הסדרים אחרים על פי הדין. מעמד החייל בשירות קבע נגזר מהדין הציבורי, וגם אם הוא חותם על חוזה שירות קבע עם הצבא, רשאי הצבא ליזום את התרת ההתחייבות ולשחררו (בג"צ 279/72 עובד נ' שר הבטחון, פ"ד כז(1) 169, 172 (1972); בג"ץ 6840/01 פלצמן נ' ראש המטה הכללי, צבא ההגנה לישראל, פ"ד ס(3) 121, 132 (2006) (להלן: ענין פלצמן)). 31. מערכת יחסי השירות בצה"ל אינה חסינה מביקורת שיפוטית, בהיותה פונקציה מינהלית המתבצעת במסגרת המשפט הציבורי. בגדרו של הפיקוח השיפוטי על מעשי המינהל, יש לבחון האם נהגה הרשות הציבורית בעניינו של החייל בגדרי סמכותה, ועל פי כללי המשפט המינהלי הקובעים את דרכי הפעלת שיקול הדעת, ואמות המידה המחייבות גורם מוסמך בהפעלת סמכותו, ובהן - תום לב, הגינות, ענייניות, וסבירות. 32. דרך כלל, בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקולו הוא, אלא בוחן את פעולת הרשות על פי אמות המידה של המשפט הציבורי. עם זאת, בית המשפט נוקט מידת ריסון מיוחדת בהפעילו פיקוח שיפוטי על מדיניות הצבא בנושאי כח אדם ומסגרות השירות של חייליו. כבר נפסק: "הצבא הוא מסגרת שירות מיוחדת, שעליה מוטלת משימה כבדה ביותר של הגנה על בטחון המדינה. חיילי הצבא הם המשאב האנושי העיקרי והחיוני שעליו בנויה המערכת הצבאית, ואין גורם חשוב ממנו לקביעת רמתו ואיכותו של הצבא. כך הוא באשר לכשירותו המבצעית של הצבא, וכך הוא באשר לרמתו הערכית-מוסרית. משכך, הביקורת השיפוטית על מדיניות הצבא באיוש תפקידים צבאיים, ובכלל זה בהתרת התחייבויות אנשי קבע לשרת בצה"ל בשל אי התאמה, מתאפיינת במידת ריסון מיוחדת" (ענין פלצמן, בעמ' 133). (ראו גם: בג"ץ 734/83 שיין נ' שר הבטחון, פ"ד לח(3) 393, 399 (1984); בג"ץ 9628/03 צרפתי נ' ראש אכ"א, פסקה 14 (לא פורסם, 7.3.2006); בג"ץ 1524/06 פלונית נ' מפכ"ל המשטרה, פסקה י"א (לא פורסם, 20.7.2006) (להלן: ענין פלונית); בג"ץ 1919/09 בן עזרא נ' שר הבטחון, פסקה י' (לא פורסם, 10.11.2009) (להלן: ענין בן עזרא)). התערבות בית משפט זה בהחלטות רשויות הצבא הנוגעות לשירותם של חיילים מתמקדת, ככלל, במקרים בהם החלטה נתקבלה בחריגה מסמכות, או תוך הפרת כללי הפעלת שיקול הדעת המינהלי, או בסטייה מחובות ההגינות החלות על הרשות הציבורית. ככל שעולה כי החלטה ניתנה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, בחוסר תום לב, בשרירות, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורש העניין, קמה עילת התערבות בהחלטת רשויות הצבא, על אף מתחם ההתערבות הצר בתחום זה (בג"ץ 651/86 מלכה נ' שר המשטרה, פ"ד מ(4) 645, 656 (1986); בג"ץ 671/04 גרין נ' משטרת ישראל, פ"ד נט(5) 827, 832 (2005); ענין פלצמן, בעמ' 132; ענין פלונית, פסקה י"א; ענין בן עזרא, פסקה י'). 33. ענייננו נסב על בחינת כשרות החלטתו של הגורם המוסמך בצבא שלא לקדם את העותר לתפקיד "קבע מובהק" בשירות קבע, ולשחררו מן השירות. יש לבחון האם החלטה זו עומדת באמות המידה המותוות במשפט המינהלי, ובפרט - האם היא ניתנה בסמכות ומשיקולים ענייניים, ועל פי אמות מידה של סבירות, שוויון והגינות מינהלית. 34. סקירת המסכת העובדתית בעניינו של העותר, ובחינת החלטת השחרור שניתנה בקשר אליו, מביאות למסקנה כי בהחלטה ובהליכים שקדמו לה לא נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה; אלה הטעמים לכך: 35. ראשית, עילת השחרור שעל בסיסה נתקבלה החלטת הקל"ר לשחרר את העותר משירות הקבע מעוגנת בפקודות הצבא, וזאת במסגרת הפ"ע 3.0508 - "נוהל לשחרור משרתי הקבע", בנוסחה הקודם לתיקון מחודש ספטמבר 2009. העילה הרלבנטית לענין היא זו הקבועה בסעיף 4(ג) לנוהל, אשר על פיה ניתן לשחרר משרת קבע מן השירות אם "השלים שבע שנים או יותר של שירות בקבע ראשוני, ולא נמצא לו תפקיד בקבע מובהק", בתוספת הסייג כי לא ישוחרר כאמור, אם באחת או יותר משנות השירות השישית ואילך הוא נמנה עם 30% ממשרתי הקבע הראשוני הבולטים, על פי קביעת הגורם המוסמך. הוראת הפיקוד העליון 3.0501 או פקודת מטכ"ל 32.0101 אליהם התייחס העותר בטיעוניו אינן רלבנטיות לענין, ואין בהן כדי להשליך על החלטת השחרור וההליך שקדם לה. 36. שנית, עילת השחרור האמורה על פי הנוהל משקפת את מדיניות הצבא להגביל את מספר שנות שירות הקבע של החייל בשלב השירות הראשוני מטעמים ארגוניים, שעניינם שמירה על מבנה היררכי מאוזן של שירות הקבע בצה"ל, תוך מתן אפשרות לרשויות הצבא לבחון לעומק את מידת התאמתו של חייל הקבע לשירות ארוך טווח בצה"ל. בחינה זו נועדה להעלות את רמת השירות והתיפקוד בצה"ל, ולהתמקד בבחירת משרתי הקבע לטווח הארוך מבין אלה שהוכיחו את מצויינותם במהלך שנות שירותם הראשונות בצבא. לצורך כך, נעשה מיון בחתך רוחב גדול, המאפשר לבחור מתוך קבוצת משרתי הקבע הקיימת בשירות הראשוני את המצטיינים שיש להם אופק קידום לשנים הבאות. בד בבד, קביעת מסגרת של מספר שנים לצורך שירות הקבע הראשוני מתחשבת גם בעניינו של חייל הקבע, בכך שמצד אחד היא מותירה בידו תקופת שירות ארוכה מספיק של שבע שנים כדי להוכיח את יכולותיו המקצועיות, אך לא ארוכה מדי באופן שיקשה עליו להשתלב בשוק העבודה האזרחי, אם ישוחרר משירות קבע. לאור מדיניות זו, משרת קבע אשר השלים שבע שנות שירות ב"קבע ראשוני", ולא נמצא לו תפקיד מתאים ב"קבע מובהק", ישוחרר מן השירות. במצב בו מספר תקני התפקיד ב"קבע מובהק" קטן ממספר התקנים ב"קבע ראשוני", רק חיילי הקבע בעלי הנתונים התיפקודיים הגבוהים ביותר עשויים להתמנות לתפקידים בשירות "קבע מובהק". עובדה זו בולטת כיום במיוחד במרכז ההובלה, היא יחידתו של העותר, שבה מקצועות הנהיגה כוללים 152 תקני "קבע ראשוני" לעומת 71 תקני "קבע מובהק" בלבד. התוצאה מכך היא כי משרתי קבע שלא עלה בידם להתקדם לשירות "קבע מובהק" לאורך שנות השירות שלהם ב"קבע ראשוני" ישוחררו מן השירות עם השלמת מכסת השנים המירבית של שנות השירות ב"קבע ראשוני". 37. שלישית, הסייג לעילת השחרור, על פי סעיף 4(ג) לנוהל, לפיו "משרת הקבע כאמור לא ישוחרר בעילה זו אם באחת או יותר משנות השירות השישית ואילך נמנה עם 30% ממשרתי הקבע הראשוני הבולטים, על פי קביעת הגורם המוסמך" אינו חל על העותר. הגורם המוסמך לענין הפעלת הסייג הוא הקל"ר במקרה שלפנינו, שהוא קצין החיל הראשי, וההערכה הרלבנטית הניתנת על ידו למשרת הקבע על פי הדירוג החילי היא ההערכה עליה יש להסתמך לצורך תחולת החריג. ההערכה לצורך הדירוג החילי מתבצעת בשילוב הגורמים הפיקודיים והמקצועיים. משרת הקבע נבחן אל מול בעלי תפקידים זהים בדרגות זהות בחיל כולו. במסגרת הדירוג החילי, ניתן משקל להערכת המפקד האישי, אך זה אינו המרכיב הבלעדי לצורך כך. מלבד ההערכה המקצועית של משרת הקבע, הדירוג החילי מביא בחשבון גם את הנתון הסוציומטרי של משרת הקבע, הרקע המשמעתי שלו, הצטיינות מיוחדת, ונתונים נוספים. לחוות דעת המפקד הישיר ניתן משקל כמרכיב אחד בין מכלול שיקולים במסגרת הדירוג החילי. אין יסוד להתערב בהליך זה של דירוג חילי, התואם את התכליות הארגוניות של הצבא, ועומד במבחני הענייניות והסבירות, על פי צרכיו המיוחדים של הצבא. 38. רביעית, יישומו הלכה למעשה של הנוהל בעניינו של העותר עולה בקנה אחד עם כללי התקינות וההגינות המנהלית. לפיכך, ההחלטה לשחרר את העותר מן השירות הינה סבירה, ושיקול דעת הגורם המוסמך בעניינו הופעל בסבירות, בהתבסס על שיקולים ענייניים, ותוך עמידה בדרישת השוויון. העותר השלים שירות קבע ראשוני של למעלה משבע שנים, ולא נמצא לו תפקיד בשירות קבע מובהק. די בכך כדי לקבוע כי מתקיימת בעניינו עילת השחרור הקבועה בסעיף 4(ג) לנוהל. התקיימותה של עילת השחרור בעניינו איננה נעוצה בתפקוד לא תקין של העותר, אלא בהיעדר פתח לקידומו בשירות קבע מובהק, נוכח מיעוט תקני קבע מובהק במקצועות הנהיגה במרכז ההובלה, ובהתבסס על בחינת תפקודו ונתוניו המקצועיים, שהתבררו כנמוכים באופן יחסי למשרתי קבע אחרים במקצועו ובדרגתו, המבקשים אף הם להתקדם לשירות קבע מובהק. על רקע דומה, משתחררים מידי שנה עשרות רבות של קצינים ונגדים, אשר לא עלה בידם להתקדם בסולם הדרגות, ולהתמנות לתפקידים בשירות קבע מובהק, לאור הפער בין היצע התקנים הקטן בשירות קבע מובהק לבין רמת הביקוש של משרתי קבע ראשוני המבקשים להישאר בצבא דרך קבע. 39. הסייג לעילת השחרור בסעיף 4(ג) לנוהל אינו מתקיים בעניינו של העותר. העותר לא נמנה, באף אחת משנות שירותו השישית ואילך, על 30% ממשרתי הקבע הראשוני הבולטים, על פי הדירוג החילי, שהוא הקובע בעניינו; בשנת 2007, היא שנת שירותו השישית בקבע ראשוני, לא דורג העותר בדירוג החילי כלל, בשל שינוי זמני בשיוכו החילי. בשנת 2008, היא שנת שירותו השביעית, דורג העותר ברמת ה"נורמה", משמע שלא נכלל בין 30% המוערכים שדורגו כבולטים לחיוב. דירוגו החילי של העותר בהתייחס לשנת 2009 איננו רלבנטי, שכן במהלך שנה זו כבר נתקבלה ההחלטה לשחררו מצה"ל. עולה מכך, כי העותר אינו נכנס לגדרי הסייג לעילת השחרור על פי הנוהל. 40. ראוי להוסיף, כי אין לראות פגם בשיטת הדירוג החילי נוכח האפשרות כי יתקיים פער בין חוות דעת המפקד הישיר אודות החייל, לבין דירוגו החילי, כפי שניסה העותר לטעון. ראינו, כי חוות דעת המפקד הישיר מתבססת על גורמי השוואה שונים מאלה המאפיינים את הדירוג החילי. גורמי ההשוואה לצורך חוות הדעת מתייחסים לכלל פקודיו של המפקד הישיר, הכוללים גיוון רב של בעלי תפקידים, מקצועות ודרגות. לעומתם, גורמי ההשוואה בדירוג החילי משווים אלה לאלה את בעלי אותם מקצועות ואותם דרגות בחיל כולו, כדי למיין מתוכם את המתאימים ביותר לשירות ארוך טווח בצבא. ברור שהשוני בין גורמי ההשוואה בשני אמצעי הערכה אלה עשוי להביא לפערים בהערכת אותו חייל על פי כל אחד מאמצעי הבדיקה. בכל מקרה, הדירוג החילי, המתחשב, בין היתר, גם בחוות דעת המפקד הישיר, הוא האמצעי על פיו נקבעת ההערכה המחייבת בעניינו של החייל. 41. מעבר לנדרש יצוין, כי בענייננו לא נתגלה פער של ממש בין חוות דעת המפקד הישיר לבין דירוגו החילי של העותר בשנים הרלבנטיות לצורך החלת החריג לעילת השחרור על פי הנוהל - שהן השנים 2007 ו-2008. בשנת 2007 אין לדבר על פער בהערכות בין שני אמצעי הערכה אלה, מן הטעם הטכני שבאותה שנה העותר כלל לא דורג בדירוג החילי. משכך, הציונים הגבוהים בהם הוערך העותר בחוות דעת המפקד לשנת 2007 (שנערכה בראשית שנת 2008), והערכתו כבולט לחיוב בה (מש/4 להודעה המשלימה מטעם המשיבים מיום 25.4.10 (להלן: מש/ג/X); ע/4), לא מצאו - ולא יכלו למצוא - את ביטויים בדירוג החילי לאותה שנה. אשר לשנת 2008 (שחוות דעת המפקד והדירוג החילי לגביה גובשו בראשית שנת 2009), הערכת המפקד הישיר שניתנה לעותר לאותה שנה היתה בינונית עד נמוכה, והוא לא סומן כבולט לחיוב (מש/ג/4). הערכה זו עולה בקנה אחד עם דירוגו החילי של העותר לאותה שנה, בה סווג בקטגוריה של "נורמה". הפער הנטען על ידי העותר בין חוות דעת המפקד הישיר לשנת 2005 לבין הדירוג החילי לאותה שנה אינו רלבנטי כלל לענייננו, ולו מן הטעם ששנה זו כלל אינה נימנית על השנים הקובעות לצורך החריג לעילת השחרור, שהן השנה השישית ואילך. בכל מקרה, השוני באמות המידה עליהן מתבססות שתי דרכי ההערכה האמורות עשוי להביא לפערים, כפי שהוסבר לעיל, ואין בכך כדי להצביע על אי סבירות שיטת הדירוג החילי, עליה מתבססת החלטת השחרור בענייננו. ככלל, ההערכות שקיבל העותר בשנים הרלבנטיות על פי הדירוג החילי לא היו גבוהות מספיק כדי לאפשר לו להתמודד בהצלחה עם משרתי קבע אחרים על תפקידים בשירות קבע מובהק (מש/ג/4). כך ארע כי הגיע לשנתו השמינית בשירות קבע בצבא, ולא נמצא לו תקן בשירות קבע מובהק, ונתקיימה עילה לשחרורו מן הצבא. 42. לא מצאתי בסיס לטענת העותר בדבר הפלייתו ביחס לנגדים אחרים. תשובת המשיבים לפיה הנגד אלמלם התמנה לתפקיד בשל צורך באיוש התפקיד שהעותר החזיק בו בעת שהוא נעדר תקופה ארוכה עקב מחלה, וכי לרס"ל סגל היו נתונים תפקודיים גבוהים מאלה של העותר מבהירה כי אין לטענת ההפלייה על מה שתסמוך. כן לא הונח כל יסוד לטענה בדבר קיומה של הבטחה מינהלית שניתנה לעותר, והופרה, כטענתו, וסיכום הראיון עם סא"ל שרביט יעיד על כך (מש/15). 43. אין יסוד גם לטענת העותר לפיה נפגעה זכותו לשימוע; ניתנה לו הזדמנות מלאה לשטוח את טענותיו על פי דרישות הנוהל, והתקיימו בעניינו שני ראיונות בפני הקל"ר (מש/7, מש/10, מש/11). הראיון השני התקיים על פי בקשת העותר לצורך השלמת טענותיו, והוא נעזר בעורך דין לצורך כך. 44. העותר העלה טענות בענין עיכובים שונים שחלו בהמצאת סיכומי השימועים והחלטת הקל"ר לידיו, וכן בענין שיהוי במתן החלטת ראש אכ"א בערעורו. לא מצאתי כי עיכובים אלה, ככל שהתרחשו, הסבו נזק מהותי לעותר, באופן המצדיק התערבות שיפוטית בהחלטה לשחררו מצה"ל - החלטה שנתקבלה משיקולים סבירים. העיכוב שחל במתן החלטת ראש אכ"א בערעור אמנם היה חריג, אך לגופם של דברים, עניינו של העותר נשקל על ידו לגופו, והוכרע בהחלטה מנומקת, ובעקבות העיכוב במתן ההחלטה בערעור הוארך שירותו של העותר בצה"ל, כך שגם מבחינה זו זמן ההמתנה להחלטה לא הסב לו פגיעה מהותית. 45. הדיון בהיבטים השונים שברקע החלטת הגורם המוסמך בצה"ל לשחרר את העותר משירותו בצבא מוביל לכלל מסקנה כי החלטת השחרור הינה חוקית וסבירה, ואין מקום להתערב בה. ההחלטה ניתנה במסגרת סמכותם של המשיבים, ועל פי הנהלים הקיימים; היא התגבשה על בסיס שיקולים ענייניים, בהליך שוויוני, תוך בחינה אובייקטיבית של נתוניו האישיים של העותר ביחס לנתוניהם של חיילי קבע אחרים במקצועות ובדרגות זהים, ותוך מתן משקל לצרכי הצבא מבחינת מערך כח האדם ובמגמה להעלות את רמת שירות הקבע לטווח ארוך, ולעודד מצויינות. ההליך שקדם להחלטת השחרור, לרבות הליכי השימוע שנערכו לעותר, היו תקינים ואיפשרו לו למצות את טיעוניו. לא נמצא בסיס לטענות העותר בדבר פגמים מהותיים שנפלו בהחלטה ובהליכי קבלתה. לאור זאת, יש לקבוע כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבים לשחרר את העותר משירות קבע בצה"ל, ואין מקום להתערבות בית המשפט, לביטולה או לשינויה. 46. העתירה נדחית, וצו הביניים שניתן בגדרה בטל. בנסיבות הענין, אציע שלא ליתן צו להוצאות. השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. השופט י' דנציגר: אני מסכים. לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. הפרת חוזהחוזה