הונחה בפני תביעה כספית בסך של כ- 630,000 ₪, בגין הפרת חוזה שכירות ותשלום דמי ניהול. התובעות טוענות, כי הנתבעת מספר 1 הפרה את הסכם השכירות, לפיו שכרה חנות בקניון עזריאלי בעכו, לתקופה בת ארבע שנים, החל מיום 31.07.11 ונטשה את המושכר באוקטובר 2012. כלפי הנתבעת מספר 2 נטען כי זו מסרה המחאות בעבור הנתבעת 1 ואילו הנתבע מספר 3 ערב להתחייבויותיה של הנתבעת 1. חוב התביעה חושב בגין הנושאים הבאים: א. יתרת דמי שכירות לחודשים יולי-אוקטובר 2012. ב. יתרת דמי שכירות לסוף שנת 2013. ג. פיצוי מוסכם בגין פיגור בתשלום דמי שכירות. ד. חוב דמי ניהול לתקופת יולי 2012 ועד אוקטובר 2012. ה. יתרת דמי ניהול עד סוף 2013. לחילופין, פיצוי מוסכם בגין דמי השכירות. בנוסף, נדרש תשלום עבור חשבון חשמל והשקעות שנעשו במושכר. בבקשת הרשות להגן נטען, כי הובטחה הנחה בדמי השכירות, בשיעור של 30%, החל ממאי 2012. עוד נטען, כי מתוך חוב השכירות לתקופה שעד אפריל 2012 נמסרו שיקים על-סך כ- 90,000 ₪, מתוכם לא נפרעו שיקים בסכום של כ- 65,500 ₪ ושולמו עוד 13,400 ₪. החל מחודש יוני 2012 ובמשך החודשים יולי-אוגוסט-ספטמבר, שולמו דמי שכירות במזומן או בשיקים, בסכום כולל של כ- 112,000 ₪. בגין השקעות במושכר הכירו התובעות בזיכוי בסך של כ- 17,500 ₪. התחשבנות זו מביאה את הנתבעות למסקנה ולפיה יתרת החוב המקסימאלית הינה כ- 36,000 ₪. בהמשך, טוענים הנתבעים כנגד אי צירוף כרטסת התובעות ומשיגים נקודתית על החישובים הנקובים בנספחים לכתב התביעה. לפי האמור בבקשת הרשות להגן, התובעות הכירו בשלב הסופי בחוב, ככזה שאינו עולה על 38,000 ₪ ובנוסף לכך טוענות הנתבעות לזכאות, בגין שיפוץ החנות בסך של למעלה מ- 200,000 ₪. באופן כללי טוענות הנתבעות כי הקניון לא עמד בסטנדרטים הנדרשים והיווה כישלון עסקי וכל זה באשמת התובעות, שמנעו הספקת חשמל ופגעו ביכולתן של הנתבעות לנהל את עסקיהן. אכן, הכלל הוא כי די בהצגת הגנה לכאורית על-מנת שבית-המשפט יעניק לצד הנתבע את הרשות להגן וזה יקבל את יומו בבית-המשפט. צר לי לומר בהקשר זה, כי לדעתי, דרך עריכת תצהיר הנתבעים בבקשה אינו מייסד ולו את המינימום הנדרש לצורך קבלת רשות להגן, בכל הנוגע לחוב דמי השכירות ודמי הניהול. ביחס לחוב דמי הניהול - אין הנתבעים למעשה מציגים כל הגנה שהיא. ביחס לדמי השכירות שנתבע בצורה ברורה ומסודרת, החל מחודש יולי 2012 ועד אוקטובר 2012 מציגים הנתבעים אוסף של נתונים, שאיננו קוהרנטי. כך, לדוגמא פורסים הנתבעים את ההיסטוריה של התשלומים, לתקופה שאיננה כלולה כלל בכתב התביעה. על-מנת לעמוד בדרישות שנקבעו בפסיקה לצורך פירוט, היה עליהם ליתן לגבי כל חודש בחודשו את הנתון לדמי השכירות המלאים שהיו צריכים להשתלם, כמה מתוכם שולמו וכמה נותרו. האופן בו "משרשרים" הנתבעים את מערכת הנתונים של התשלומים, איננה מאפשרת מעקב ובדיקה הולמים לתקופת התביעה. מה פשוט יותר מלהציג את הנתונים באופן ש"ידבר" עם הנתונים שהציגו התובעות? ערפול מסד הנתונים הינו כזה שאיננו מאפשר התרשמות לקיומה של גרסה קוהרנטית בעניין זה. אשר על כן, עם כל הכבוד לנתבעים ולאופן בו פרשו טענותיהם, לא מצאתי כי יש להנותם מאי הבהירות שנוצרה, מה גם שהנתבעים עצמם מודים בקיומה של יתרת חוב, פעם בסכום של 35,000 ₪ ופעם בסכום של 38,000 ₪ ובכך אין די. אני דוחה אפוא את חלק בקשת הרשות להגן, ככל שזה מתייחס לדמי השכירות ולדמי הניהול בפועל, כפי שפורטו בכתב התביעה שהוגש, בסעיף 22א' ו- 22ד' וכן, ביחס לסעיף 22ז' (חוב חברת החשמל). ביחס ליתר הסעיפים ניתנת הרשות להגן והתצהיר שהוגש ישמש כתב הגנה. ניתן, ביחס לחלק זה של הבקשה שהתקבלה, צו לעיון וגילוי מסמכים, שיושלם באופן הדדי עד ליום 20.09.13. התיק ייקבע לתז"פ למעקב אחר מילוי הצו ומתן הוראות להגשת תצהירי עדות ראשית. ביחס לחלק הבקשה שנדחה, זכאיות התובעות למתן פסק-דין על-פי כתב התביעה, בצירוף הוצאות הישיבה דהיום, בסך של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 10%. תוגש פסיקתא לחתימה בגין חלק זה, בתוך 7 ימים. חוזה שכירותהפרת חוזהחוזהשכירות