זוהי תובענה לסעד הצהרתי שיקבע שקיימת זיקת הנאה בחלקות 186,187,192 (להלן :"החלקות") בגוש 8273 שבנתניה, לטובת חלקה 188 בגוש 8273 שבנתניה, שבבעלות המבקשת לכאורה ( להלן :"חלקה 188"), ושמהותה היא דרך גישה מהחלקות לחלקה 188 ( להלן :"זיקת ההנאה"). עוד מבוקש כי ייקבע שהמבקשת זכאית לרשום את זיקת ההנאה בלשכת רישום המקרקעין. 1. רקע וטענות הצדדים המבקשת ובעלה המנוח רכשו את הבעלות בחלקה 188 על פי הסכם מכר מיום 22.11.1971. מסיבות שאינן ידועות למבקשת, מעולם לא הושלם רישום הבעלות בחלקה 188 כמתחייב מהסכם המכר אולם לטענתה אין חולק כי היא זכאית להירשם כבעלת מלוא הזכויות בחלקה 188 מכח הסכם המכר ומכח היותה היורשת של עזבון בעלה. המבקשת, בעלה המנוח וילדיהם התגוררו במבנה המגורים שבנייתו הושלמה על ידיהם על חלקה 188 החל משנת 1972 ועד לשנת 1992. החל משנת 1992 ועד היום השכירה המבקשת את בית המגורים, אך הותירה ברשותה ובחזקתה את החלק המזרחי של החלקה כשבחלק זה החזיקו וגידלו ילדיה בעלי חיים שונים, לאורך השנים. כעולה מהתובענה, החל משנת 1971 ועד למועד הסמוך להגשתה, שימשו החלקות למעבר ברגל וברכב לחלקה 188 מכיוון צפון. זאת מבלי שעלתה כל מחאה או טענה בעניין זה מטעם בעלי החלקות. לטענת המבקשת בנסיבות אלו רכשה היא זיקת הנאה בחלקות. המבקשת טוענת גם שבשנת 2008 פנו אליה המשיב 1 והמשיבים 9-12, בעלי החלקות דאז, בהצעה להסדיר את אופן השימוש שנעשה בחלקות, אולם המשא ומתן בעניין לא צלח. עוד נטען בתובענה כי בחודש מרץ 2011 הגביהו המשיבים או מי מטעמם את פני הקרקע בצידה המזרחי של חלקה 186 וביטלו בפועל את הדרך שהיתה קיימת למעבר לחלקה 188. בנוסף, גידרו המשיבים את צידה המערבי של חלקה 186 ואת צידה המזרחי של חלקה 192 ובכך למעשה מונעים הם את הכניסה לחלקה 188 ואת השימוש בחלקה המזרחי. בכך נמנע מהמבקשת וילדיה שימוש שעשו בחלקות מזה שלושים שנה, וכתוצאה מכך הוגשה התובענה דנן. המשיבים טוענים מנגד כי המבקשת כלל אינה הבעלים הרשום של חלקה 188 ולכן אין כל יריבות בינה לביניהם ואין לה כל מעמד. המבקשת אף לא הגישה כל מסמך שיש בו כדי לתמוך בטענתה לפיה היא הבעלים של חלקה 188. בהעדר בעל המקרקעין אין כל אפשרות לדון בטענה ערטילאית של זיקת הנאה מכוח שנים. לגופו של עניין לא רכשה המבקשת זיקת הנאה מכח שנים וההלכה הפסוקה היא שיש למנוע פגיעה בזכויות קניין על ידי זיקות הנאה הנרכשות מכוח שנים והנקנות שלא בהסכמת בעל המקרקעין. המשיבים גורסים גם שבענייננו לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה והנדרשים להשתכללות זכות של חזקת זיקת הנאה: המשיבים לא ידעו ולא היו יכולים לדעת על השימוש הנטען על ידי המבקשת ולכן השימוש הוא אינו מסוג זה שניתן להחיל עליו את הוראות סעיף 94 לחוק המקרקעין תשכ"ט 1999 ( להלן :"חוק המקרקעין"). כמו כן, תקופת השימוש של המבקשת לא הגיעה לכדי שלושים שנה רצופות. גם לו היתה המבקשת מרימה את הנטל להוכיח את בעלותה ואת השימוש שעשתה בדרך הגישה לחלקתה, תקופת השימוש לא עלתה על 21 שנים לכל היותר שכן החל משנת 1992 הפסיקה המבקשת להתגורר בנכס והשכירה אותו. השימוש הנטען על ידי ילדי המבקשת הוא חסר נפקות לעניין רכישת זיקת ההנאה של המבקשת. רק שימוש על ידי בעל המקרקעין יכול ליצור זכות של זיקת הנאה. המשיבים מבקשים גם שככל שיקבל בית המשפט את בקשת המבקשת, יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 96 לחוק המקרקעין ויבטל את זיקת ההנאה לנוכח שינוי מצב המקרקעין ולנוכח האפשרות הקיימת לדרך גישה חלופית. המשיבים 2-8 וכן המשיבים 11-13 רכשו זמן קצר בטרם הגשת התובענה את הזכויות בחלקות והם מבקשים לפתח את החלקות ולממש את זכויותיהם בהן. מתן זיקת הנאה למבקשת יסכל את פיתוח החלקות שהחל בשטח הלכה למעשה, והלכה פסוקה היא כי יש להעדיף את פיתוח הנכס על פני השארתו במצב של עזובה והזנחה. יתרה מכך קיימת גישה חלופית לחלקה 188 ולא ייגרם למבקשת כל נזק מביטול זיקת ההנאה. ולכל הפחות ברי כי הרווח שיופק מביטול זיקת ההנאה גבוה מהתרתה. בנוסף, טוענים המשיבים שבמהלך שנת 2007 הם גילו כי המבקשת פולשת לחלקה 186 ובבדיקה שנערכה עובר להגשת התובענה נמצא כי המבקשת פולשת גם לשטח של חצי דונם מחלקה 189 וכן לחלק המצוי מדרום לחלקה 188 ושנמצא בבעלות עיריית נתניה. ביום 04.04.11 הגישה המבקשת תובענה זו וביום 01.5.11 הוגש כתב תשובה. ביום 26.6.11 נחקרו לפני מטעם המבקשת : מר יוסי רוזנשטיין, מר שמעון מסילתי, מר אלי מסילתי, מר אברהם חלפון. מטעם המשיבים נחקרו : האדריכל מר עמנואל אביחי, מר יצחק בן אבי, מר מוריס גליק, גב' נילי וידיסלבסקי. ביום 19.07.11 הודיע עו"ד אריאלי ב"כ המבקשת דאז על הפסקת ייצוגה של המבקשת. ועו"ד איריס ווגסטף הודיעה על קבלת הייצוג, תוך הגשת בקשה לדחיית מועד הגשת הסיכומים. מועד הגשת הסיכומים נדחה ליום 08.08.2011. ביום 07.08.2011 הגישה עו"ד ווגסטף בקשה להגשת ראיות נוספות ולמתן אורכה להגשת סיכומים. המשיבים הגישו תשובתם והצדדים זומנו לישיבה נוספת ליום 24.10.11. ביום 05.10.11 הודיעה עו"ד ווגסטף על הפסקת ייצוג לנוכח פיטוריה על ידי המבקשת. המבקשת, או מי מטעמה, לא התייצבו לדיון שנקבע ועד למועד זה אף לא הוגשו סיכומים מטעמה. ב"כ המשיבים הגיש סיכומיו במועד הדיון ואני סבורה כי לנוכח השתשלשות הענינים כמפורט לעיל הגיעה העת למתן פסק דין. 2. דיון והכרעה לאחר קריאת כתבי הטענות, ושמיעת העדויות אני סבורה שיש לדחות את התובענה. המבקשת עותרת שייקבע שקיימת לטובתה או לטובת המקרקעין זיקת הנאה מכוח שנים לפי סע' 94 לחוק המקרקעין. כדי להכריע בתובענה יש לבחון מתי נוצרת זיקת הנאה מכח שנים ולטובת מי, האם חלים בענייננו תנאי סעיף 94 לחוק המקרקעין כפי שהוגדרו ופורשו בחוק, בספרות ובפסיקה והאם יש בכך כדי להקים למבקשת זיקת הנאה בחלקות. זיקת הנאה היא "...שעבוד מקרקעין להנאה שאין עמה זכות להחזיק בהם" ( סעיף 5 לחוק המקרקעין). זיקת הנאה יכולה שתיווצר לטובת אדם באופן נפרד מהשאלה אם יש בידי אותו אדם זכות במקרקעין, קרי זיקת ההנאה אינה חייבת להיות צמודה לקרקע. זיקת הנאה עשויה אף להיווצר לטובת סוג בני אדם, לטובת הציבור, וכן לטובת מקרקעין ( סעיף 92 לחוק המקרקעין). זיקת ההנאה יכולה להיווצר בדרכים שונות ובענייננו עולה הטענה כי בהתאם לסעיף 94 לחוק המקרקעין נוצרה זיקת הנאה מכוח התיישנות - מכח שנים. בפסיקה ובספרות קיימות דעות שונות בשאלה האם התיישנות יכולה להוות מקור להיווצרות זיקת הנאה לטובת כל סוגי זיקות ההנאה המוגדרות בסעיף 92 לחוק המקרקעין (לטובת מקרקעין, לטובת אדם, לטובת הציבור , לטובת סוג בני אדם). בע"א 700/88 אסטרחאן נ' בן חורין פ"מ מה (3) 720 (1991) ( להלן :"פרשת אסטרחאן"). נקבע בדעת מיעוט של כב' הש' בן יאיר כי סעיף 94 לחוק המקרקעין אינו קובע רשימת זכאים להם נתונה הזכות שדרך היווצרותה מוגדרת בסע' 94 לחוק המקרקעין. כך, נקבע כי כאשר הזיקה משרתת את בעלי המקרקעין הזכאים באופן שאינו נפרד מזכויותיהם במקרקעין עצמם, תהיה נטייה לראות בזיקת ההנאה זיקה לטובת מקרקעין. ואילו כאשר הזיקה משרתת את המשתמש באופן אישי, ללא קשר לזכויותיו במקרקעין שלו תהיה הנטייה לראות בזיקת ההנאה זיקה לטובת אדם. דעת הרוב בפרשת אסטרחאן לא דנה בשאלה זו לגופה. פרופ' ויסמן בספרו כותב כי חוק המקרקעין לא ייחד את דרך הרכישה מכוח שנים לסוג מסוים מארבעת סוגי זיקות ההנאה שהוגדרו כאמור בסעיף 92 לחוק המקרקעין. עוד כותב פרופ' ויסמן כי נסיבות השימוש במקרקעין במהלך השנים הן שיכריעו בשאלה האם זיקת ההנאה שנרכשת מכח שנים היא לטובת מקרקעין, לטובת אדם , לטובת סוג בני אדם או לטובת הציבור ( יהושע ויסמן דיני קנין - החזקה ושימוש כרך ג' עמ' 521- 522 (2005)). עמדה מנוגדת לכך מציג פרופ' גד טדסקי במאמרו "זיקת הנאה שלא לטובת מקרקעין" , משפטים ז תשלז עמ' 456, 487-485 (1977). במאמרו מציג פרופ' טדסקי עמדה שלפיה זיקת הנאה לטובת סוג בני אדם או לטובת הציבור אינה עשויה להיוצר מכוח התיישנות . בענייננו, הסעד המבוקש בתובענה הוא שייקבע כי קיימת זיקת הנאה בחלקות לטובת חלקה 188. עוד מוסיפה וטוענת המבקשת במסגרת תובענתה כי מכוח שנים והחל משנת 1971 "רכשו המבקשת ו/או חלקה 188 הנ"ל זיקת הנאה בחלקות...." ( סעיף 9 לתובענה). בעניננו לא עולה צורך להכריע בשאלה האם זיקת הנאה מכח שנים קמה לטובת מקרקעין, לטובת אדם - המבקשת , ולחילופין לטובת שניהם, שכן אני סבורה כי הלכה למעשה לא נוצרה זיקת הנאה בכל אחד מהמקרים האפשריים והמתוארים לעיל ואפרט מדוע. זיקת הנאה לטובת מקרקעין פרופ' ויסמן בספרו מציין כי מקרקעין אינם יכולים להיות "זכאים" לזיקת הנאה. קרי לא לטובת מקרקעין קיימת זיקת הנאה אלא כלפי בעלי המקרקעין. בענייננו, המבקשת לא הוכיחה כי היא בעלת הזכויות במקרקעין. אמנם, צורפו לתובענה הסכם מכר ואישורי מס ( נספחים "א" ו- "ב" לתובענה) אולם אין די בכך. לתובענה לא צורף צו ירושה מכוחו טוענת המבקשת כי הועברו אליה זכויות בעלה המנוח ויתרה מכך, עיסקת המקרקעין לא הסתיימה ברישום כנדרש לפי סעיף 7 לחוק המקרקעין. בהתאם לסעיף, עיסקה שלא נסתיימה ברישום מהווה התחייבות לביצוע עיסקה בלבד, קרי התחייבות חוזית גרידא שאינה מקימה זכויות קנייניות. המבקשת לא העלתה וברי כי לא הוכיחה כל טעם המבהיר את סיבת אי הרישום ובעניין זה גם ילדיה בעדותם לא נתנו כל הסבר מניח את הדעת ואף העלו טענות סותרות כאילו לכאורה בוצע הרישום וקיימת הערת אזהרה לטובת המבקשת על חלקה 188 (עמ' 9 שורות 6-20 לפרוטקול וכן עמ' 9 שורות 30-33 לפרוטוקול). לנוכח האמור אני סבורה כי לא הוכחו לבית המשפט זכויות הבעלות של המבקשת בחלקה 188 ומשכך אין היא זכאית שייקבע שנוצרה לטובתה כבעלת מקרקעין זיקת הנאה בחלקות. זיקת הנאה לטובת אדם שונה לעניין זה הטענה כי נוצרה לטובת המבקשת עצמה זיקת הנאה. כאמור, זיקת הנאה יכולה שתיווצר בנפרד משאלת הזכויות על המקרקעין ה"זכאים" וגם מבלי שתתקיים זהות בין בעל המקרקעין לבעל זיקת ההנאה. לכן יש לבחון האם קמה למבקשת עצמה, במנותק משאלת בעלותה על המקרקעין, זיקת הנאה מכוח שנים בחלקות כדרך מעבר לחלקה 188. סעיף 94 לחוק המקרקעין קובע : " מי שהשתמש בזכות הראויה להוות זיקת הנאה במשך תקופה של שלושים שנה רצופות רכש את הזיקה והוא זכאי לדרוש רישומה". הודעה בכתב של בעל המקרקעין למי שמשתמש בזכות כאמור, לרבות הודעה לציבור, שהוא מתנגד לשימוש בזכות, מפסיקה את התקופה האמורה בסעיך קטן (א)". המשיבים טוענים כי לא מתקיימים תנאי הסעיף, ובפרט טוענים הם כי לא נעשה שימוש בדרך במשך שלושים שנה על ידי המבקשת עצמה כנדרש ולפחות החל משנת 1992, וכי אין כל נפקות לשימוש שנעשה לכאורה על ידי ילדיה. כמו כן הם טוענים כי לא יכולים היו לדעת ולא ידעו עד לעת האחרונה על השימוש הנטען. התקופה הנדרשת על פי סעיף 94 לחוק המקרקעין לצורך רכישת זיקת הנאה מכוח התיישנות היא שלושים שנה. שאלה העולה בענייננו היא האם בחישוב תקופת התיישנות ניתן לצרף תקופת שימוש של משתמשים שונים או שמא על השימוש במשך שלושים השנים להיות על ידי המשתמש עצמו הטוען לקיומה של זיקת הנאה לטובתו. אמנם חוק המקרקעין אינו מתייחס באופן מפורש לאפשרות של צירוף תקופות וצירוף משתמשים שונים, אולם ניתן ללמוד לעניין זה מסעיף 18 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 ( להלן :"חוק המקרקעין לצורך רכישת זיקת הנאה מכוח התיישנות היא שלושים שנה. שאלה העולה בענייננו היא האם בחישוב תקופת התיישנות ניתן לצרף תקופת שימוש של משתמשים שונים או שמא על השימוש במשך שלושים השנים להיות על ידי המשתמש עצמו הטוען לקיומה של זיקת הנאה לטובתו. אמנם חוק המקרקעין אינו מתייחס באופן מפורש לאפשרות של צירוף תקופות וצירוף משתמשים שונים, אולם ניתן ללמוד לעניין זה מסעיף 18 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 ( להלן :"חוק המקרקעין אינו מתייחס באופן מפורש לאפשרות של צירוף תקופות וצירוף משתמשים שונים, אולם ניתן ללמוד לעניין זה מסעיף 18 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 ( להלן :"חוק ההתיישנות"). על פי חוק ההתיישנות, בחישוב תקופת ההתיישנות ניתן לצרף תקופות של משתמשים הבאים בזה אחרי זה ובלבד שהם חליפים זה לזה. משתמשים ייחשבו חליפים במקרה של ירושה, אפוטרופסות, ניהול עזבון, כינוס נכסים וכיוב ( יהושע ויסמן דיני קנין - החזקה ושימוש כרך ג' 533-536 (2005)), ת"א (חי) 953/08 פרידמן נ' בצלאל ( לא פורסם 19.08.2009), פרשת אסטרחאן). כעולה מהתובענה ומהעדויות המבקשת עשתה שימוש לכאורה בזיקת ההנאה הנטענת בין השנים 1972 -1992 בהן גרה המשפחה בחלקה 188. קרי משך כעשרים שנה. החל משנת 1992 נטען כי ילדיה של המבקשת עשו שימוש בדרך המעבר שבין החלקות לחלקה 188. יצויין כי לא הוכחו לפני באופן ברור וודאי אופן ותדירות השימוש שנעשה לכאורה על ידי המבקשת ובני משפחתה החל משנת 1972 ובפרט החל משנת 1992 והעדויות לעניין זה היו לא ברורות ויש לומר אף תמוהות בכל הנוגע לשימוש לכאורה שעשתה המבקשת בדרך המעבר ולצורך שלה בו, החל משנת 1992 ועד היום (עמ' 7 שורות 32-33 לפרוטוקול , עמ' 8 שורות 1-10 לפרוטוקול, עמ' 11 שורות 32-22 לפרוטוקול, עמ' 13 שורות שורות 28- 32 לפרוטוקול). זאת ועוד, לא ניתן לקבוע כי ילדיה של המבקשת מהווים חליפיה לצורך השימוש, זאת בטרם נוצרו הנסיבות המקימות את הצורך לבחון קיומם ומיהותם של יורשים. יתרה מכך כב' הש' בן יאיר מתייחס לסוגייה זו בפרשת אסטרחאן ומרחיב ומציין כי הגם שניתן ללמוד מחוק ההתיישנות את האפשרות לצירוף תקופת השימוש, הרי שהיחס הראוי בין החליפים הוא שהמאוחר בזמן בא לחלוטין במקומו של הראשון בזמן ולא נעשה שימוש לחילופין ( פרשת אסטרחאן עמ' 739 ). בענייננו, טענו העדים מטעם המבקשת כי החל משנת 1992 עשו ילדיה שימוש בדרך המעבר כשלעיתים עשתה בה שימוש גם המבקשת (עמ' 7 שורות 32-33 לפרוטוקול , עמ' 8 שורות 1-10 לפרוטוקול ). קרי, נעשה שימוש בזיקת ההנאה לחילופין על ידי המבקשת וילדיה. יצויין עוד כי התובענה הוגשה בשמה של המבקשת בלבד ולא בשם ילדיה (להבדיל מפרשת אסטרחאן), שלכאורה לפי העולה מהתובענה עשו בעצמם שימוש רציף בדרך המעבר החל משנות השבעים אז התגוררו בבית כילדים ועד להגשת התובענה. יתרה מכך, לא הוגש כל תצהיר מטעמה של המבקשת עצמה ואין נפקא מינה לעניין גילה לצורך הגשת תצהיר בלבד בשלב זה. לנוכח כל האמור אני סבורה כי ילדיה של המבקשת אינם מהווים חליפים לצורך צירוף תקופות השימוש בנכס ואף כאמור לא הוכחה לי רציפות השימוש על ידי מי מהם במשך כשלושים שנה כדרישת החוק. משלא עומדת המבקשת בקיומו של תנאי זה מתייתר הצורך לבחון את יתר תנאי הסעיף המקימים זיקת הנאה מכוח שנים ואני סבורה כי למבקשת לא עומדת הזכות לזיקת הנאה לטובתה בחלקות. למעלה מן הצורך יצויין כי גם לו הייתי סבורה כי לכאורה קיימת זיקת הנאה לטובת של המבקשת הרי שגם במקרה זה ולנוכח דעת הרוב בפרשת אסטראחן ובהתאם לסעיף 96 לחוק המקרקעין, לבית המשפט נתון שקול הדעת האם לבטל זיקת הנאה לנוכח שינוי נסיבות ושינוי השימוש בקרקע, באופן שבו כאשר קיימת חלופה לשימוש בזיקת ההנאה אין מקום עוד לקיים את זיקת ההנאה הפוגעת בזכויות המקרקעין של הבעלים הכפופים לה ( פרשת אסטרחאן עמ' 741-743). כך, נראה כי למבקשת וילדיה אפשרות גישה לחלקה דרך החלק המושכר והנמצא לכאורה בבעלותם. ילדיה של המבקשת שהעידו לפני לא העלו כל סיבה מוצדקת מדוע לא יעשו שימוש בחלק המושכר על ידם לצורך הגעה לחלק המבוקש על ידם בחלקה 188 ( עמ' 7 שורות 11-18 לפרוטוקול), על אחת כמה וכמה כשנראה כי חוזה השכירות עומד להסתיים וייתכן כי הלכה למעשה כבר הסתיים ( עמ' 10 שורות 10-16 לפרוטוקול). בנוסף, הבעלים כדין בחלקות החלו בפיתוח ובניה בחלקות, וכאמור המבקשת וילדיה לא הוכיחו קניית זיקת הנאה מכח התיישנות. לנוכח האמור אני סבורה כי גם על פי סעיף 96 לחוק המקרקעין התוצאה הראויה היא כי למבקשת לא נתונה זיקת הנאה במקרקעין. 3. סוף דבר התובענה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.זיקת הנאהמקרקעיןחוק המקרקעין