התובע רכש מהנתבעים, שותפות העוסקת בסחר באופנועים, אופנוע בעסקת החלפה בתוספת 15,500 ₪. למחרת ביצוע העסקה, הוא ביטל אותה - אך האופנועים נותרו בידי הצדדים. תביעתו היא לאכיפת הביטול, או, לחלופין, אם זו אינה אפשרית, תביעה כספית על סך 19,109 ₪. התובע, מוסיקאי במקצועו, החזיק אופנוע ישן משנת יצור 1997. הוא רצה לרכוש מהנתבעים אופנוע ישן מעט פחות, משנת ייצור 2001. לטענתו, נתן בנתבעים אמון, והתייחס אליהם כאל מומחים לענין. הם הציגו בפניו את האופנוע כאופנוע תקין שמצבו טוב והוא יכול לענות על צרכיו. הצדדים הסכימו על עסקת חליפין כדלקמן: הנתבעים יטלו את האופנוע הישן של התובע שהוערך לצורך העסקה ב- 8000 ₪, ויתנו לו אופנוע אחר לאחר שיוסיף 15,500 ₪. לטענתו, הם החתימו אותו על נוסח מוכן מראש של "זכרון דברים" שבו נכתב "הקונה מצהיר כי בדק ומצא האופנוע/הקטנוע לשביעות רצונו" למרות שבפועל לא בוצעה בדיקה כזאת. כאשר בא ליטול את האופנוע לידיו ביקש לבדוק אותו, אלא שהנתבע 2 כעס, התנגד לעריכת הבדיקה ושכנע את התובע לוותר עליה. כבר כשנטל התובע את האופנוע הוא חש ברעשים במנוע בעת העברת הילוכים. למחרת בבוקר נכנס למוסך מורשה של חברת "הונדה" ושם התברר לו שיש לערוך באופנוע תיקונים מהותיים שערכם 15,000 ₪. בהמשך היום הגיע יחד עם אחיו, שהוא עו"ד, אל עסקם של הנתבעים כדי לבטל את העסקה. הם נתקלו בתגובה בוטה ובהמשך היום שיגר האח, עורך-הדין, הודעה על ביטול העסקה. הנתבעים 2-3 הם בעלי עסק (הנתבע 1) העוסק בין השאר בסחר באופנועים. לטענתם ההסכם היה שכל צד יטול על עצמו את הסיכונים שבעסקת החליפין ללא בדיקה. התובע הטעה אותם שהאופנוע שבידו הוא "יד שביעית" בעוד שבפועל היה "hד תשיעית". בשל כך נוסף על התמורה שסוכמה סך 500 ₪. כשביקש התובע ליטול את האופנוע לבדיקה הסכימו לכך הנתבעים, אך הבהירו לו, שהדבר יגרום לשינוי תנאי העסקה, שכן גם הם יקחו את האופנוע שלו לבדיקה והדבר יגרום לתמחור מחדש של העסקה כולה - הפעם על בסיס מידע ריאלי על עלויות התיקון הצפויות. הנתבעים טוענים שהתנהגות האח, עוה"ד, היתה בוטה ויהירה ומאשרים שהפגישה עמו לא התנהלה על מי מנוחות. אח"כ מסרו את האופנוע של התובע לבדיקה מקצועית וגילו שהוא היה מעורב בתאונת דרכים ויש בו ליקויים רבים וקשים. הוא פורק ועדיין נמצא אצלם ולדעתם כלל אינו ראוי לשימוש ולמעשה הוא מסוכן ויש להשביתו. למעשה מעלים הצדדים זה כלפי זה טענות קשות על פגמים שהוסתרו באופנועים. לכאורה, הפתרון המתבקש לחוסר שביעות רצון הדדית זו מהעסקה היה בביטולה מיד כשנערכה. אכן, אילו הסכימו הצדדים לביטול העסקה מיד לאחר שהופיע התובע בעסקם של הנתבעים, ניתן היה להשיב את המצב לקדמותו ללא קושי ובלי שיגרם לצדדים נזק ממשי: הכסף היה מוחזר לתובע וכל צד היה נוטל את האופנוע שמכר. אלא, שהנתבעים התנגדו לביטול העסקה באותו מועד. מעבר להסבר המשפטי, שלא היתה לכך הצדקה, לא הציעו הנתבעים כל הסבר להתעקשותם על קיום העסקה. התובע, שיגר לנתבעים הודעה על ביטול העסקה, אלא שלהודעה זו יכולה להיות רק משמעות נורמטיבית - בפועל נותרו הצדדים כשבידיהם האופנועים שקיבלו והכסף נותר אצל הנתבעים. הנתבעים מסתמכים על נוסח "זכרון הדברים". נוסח זה אינו בלתי נכון, אלא שהוא בלתי שלם. התובע אכן "בדק" את האופנוע ומצא שהוא "לשביעות רצונו". אלא, שבדיקה זו לא היתה בדיקה מקצועית ע"י מוסך, או מכון בדיקה, אלא בדיקה חיצונית שטחית של אדם שעיסוקו במוסיקה. כאן בא לידי ביטוי בוטה חוסר האיזון שבעסקה: התובע הוא מוסיקאי והנתבעים מומחים לאופנועים. כל אחד מהם מוחזק כ"יודע" את הפגמים באופנוע שבידיו (אף שיתכן שיש באופנועו פגמים שאינו מודע להם או שבאו לעולם בידי בעלים קודמים - שני האופנועים לא היו עולי ימים בעת העסקה). אלא שבסיס הידע של הצדדים, שונה. שונה גם יכולתם להעריך ב"עין" את האופנוע של הצד שכנגד. ולא רק יכולות אלה שונות, שונה גם הסיכון שנוטלים הצדדים: בעוד שהנתבעים נוטלים סיכון של 8,000 ₪ לכל היותר (כפי שהעריכו את האופנוע הישן של התובע), הסיכון של התובע הוא בערך של 23,500₪. על רקע חוסר סימטריה זה בולטים שלושה נתונים עובדתיים: הנתבעים הם סוחרי רכב מקצועיים. הנתבעים "עודדו" את התובע לרכוש את האופנוע שבידיהם כשהיללו ושיבחו אותו ואת תקינותו וגרמו לתובע להתייחס אליהם לא כאל צד מעוניין בעסקה, אלא כאל "יועץ" מהימן שניתן לסמוך עליו. מגמה זו באה לידי ביטוי גם בדברי הנתבע 2 בבית-המשפט. גם עפ"י גרסתם, הנתבעים "עודדו" את הנתבע לערוך עסקה בלי להביא את האופנוע שהוא רוכש לבדיקה חיצונית. למעשה עלו הדברים כדי לחץ להמנע מהגנה על זכויותיו באמצעי שבעסקה הגונה נראה כטבעי ומתבקש. בכל אלה עולה תמונה ברורה למדי של ניצול הנתבעים את תמימותו של התובע, ניצול העולה כדי הטעיה ממש - ותמונה זו נראית כמתחזקת מחוסר רצונם (שלא נומק בכל נימוק לגוף הענין) לבטל את העסקה מיד למחרת עריכתה, בטרם נגרם למי מהצדדים נזק בלתי הפיך ומתגובתם הבוטה לטענות התובע מיד כששמעו עליהן. דומה שהתנהגות הנתבעים בשלב זה של הדברים מתאימה יותר לתגובה של מי שהתקשרו בעסקת הטעיה במודע מאשר למי שמופתע מתקלה לא נעימה שהתרחשה בעסקה הוגנת. לאור זאת מצאתי שההודעה ששלח עו"ד פז בשם התובע ביום 17.11.10 על ביטול העסקה, היתה מוצדקת ותקפה ויש לראות את העסקה כאילו בוטלה באותו מועד כדין. הנתבע 2 העיד, שהאופנוע של התובע נמצא אצלו, מפורק. לא ברור, אם ניתן להרכיבו מחדש. לעומת זאת האופנוע שרכש התובע עדיין נמצא בידיו. דומה שהשבת המצב לקדמותו אינה אפשרית עוד, מפני שהנתבעים עמדו על קיום העסקה בעת שבוטלה כדין. הדבר הקרוב ביותר להשבת המצב לקדמותו יהיה על-כן, כאשר הנתבעים ישיבו לתובע את ערך האופנוע הישן שלו כפי שהוערך לצורך העסקה (8,000 ₪) בתוספת הכסף שהוסיף התובע (15,500 ₪) ויקבלו בחזרה את האופנוע שרכש התובע. בתוצאה זו יצאו הנתבעים בחסרון כיס מסויים, שכן באופנוע שיקבלו חזרה נעשה בינתיים שימוש כלשהו והוא אף "התבגר" בשנה, אך חסרון כיס זה הוא המחיר שעליהם לשלם על התעלמותם מביטולה של העסקה ע"י הנתבע, שנעשה כדין. לאור זאת אני קובע שהעסקה בוטלה כדין. על הנתבעים לשלם לתובע 23,500 ₪ כנגד מסירת האופנוע מסוג הונדה טראנסאלפ 650 מ"ר 69-729-23 (לרבות חתימה על מסמכים הנדרשים לשם העברת הבעלות בו). האופנוע הישן שמכר התובע, ישאר בידי הנתבעים. חוזהזכרון דבריםאופנוע