הרקע העובדתי 1. התובע היה בעל זכויות החזקה והחכירה של מגרש מס. 314 בגוש 4678 חלקה 37, ובית הבנוי עליו, במושב כפר שמואל (להלן: "הבית"). 2. בחודש נובמבר 2001 פרסם התובע מודעות למכירת הבית, שבנייתו נסתיימה בסמוך לאותה עת, וביקש תמורתו סכום של 420,000 $. 3. הנתבעים 1 ו-2, בני זוג המתגוררים בראשון לציון (להלן:"הנתבעים"), ראו את הבית וחפצו בו. מו"מ קצר הניב הסכמה של התובע להפחית ממחירו ולהעמידו על סכום של 380,000$. הנתבעים התכוונו למכור את שתי הדירות שברשותם על מנת לממן את רכישת הבית. 4. ביום 26.11.01 נחתם זיכרון דברים בין הצדדים (להלן:"זיכרון הדברים"). 5.במעמד החתימה על זיכרון הדברים משכה הנתבעת 1 שיק בטחון על סכום שקלי השווה ל-10,000$ ונתנה אותו לתובע, אשר הפקידו בנאמנות אצל באת כוחו דאז- עו"ד מירסקי. 6. בזיכרון הדברים הסכימו הצדדים, בין היתר, כי שבוע לאחר קבלת תשובת ועדת הקבלה של כפר שמואל בדבר קבלתם של הנתבעים לחברות במושב, ייחתם ביניהם חוזה מפורט. הוסכם כי השיק דלעיל ישמש כתשלום ראשון בגין הבית ויפרע עם חתימת החוזה. כן סוכמו סכומי ומועדי תשלומים נוספים. בסעיף 11 לזיכרון הדברים הוסכם כי אם יימצא, בבדיקה שתערוך באת כוח הנתבעים דאז ,כי קיימת מניעה לביצוע העברת הזכויות, או אם תסרב וועדת הקבלה של המושב לקבל אותם לחברות, יוחזר שיק הביטחון שניתן במעמד חתימת הצדדים ולא תהא למי מהצדדים טענה כנגד משנהו. 7. הוסכם גם כי הפרת זיכרון הדברים תקנה לצד המקיים פיצוי בסכום השווה ל- 10,000$. 8. הנתבעים פנו אל וועד המושב ואף ערכו בחינות התאמה לחברות בו. 9. בדיעבד, לא נערך הסכם נוסף בין הצדדים, וכל אחד מהם ייחס למשנהו הפרה של זיכרון הדברים. באות כוח הצדדים דאז פנו בכתב זו אל זו, הצדדים נפגשו ביניהם וניסו להחיות את העסקה- אך לשווא. טענות הצדדים 10. הנתבעים טענו כי זיכרון הדברים לא נכנס לתוקף.לשיטתם, הודע להם על ידי נציג וועד המושב כי אביו של התובע חייב למושב כ-104,000 ש"ח וכי כל עוד לא יסולק חוב זה, לא תינתן הסכמת המושב להעברת הזכויות בבית מהתובע לצד ג' כלשהו. נטען גם כי לבית לא היה "טופס 4"- עובדה המעידה כי לא היה ראוי למגורים. עוד טענו הנתבעים כי לאחר החתימה על זיכרון הדברים מצאו כי הבית סובל מליקויי בניה שיש לתקנם או להפחית ערכם מהתמורה המוסכמת בגינו. לצורך כך ביקשו שימונה שמאי אשר ישום את ערכו של הבית .עוד הוסיפו הנתבעים וטענו כי בניגוד למוסכם, לא ניבדק החוזה על ידי באת כוחם. לשיטתם, אי מתן "טופס 4" וקיום החוב של האב כלפי המושב מהווים מניעה לקיום העסקה לפיכך בטל זיכרון הדברים או לחלופין, יש לבטלו ללא תשלום פיצוי בגין ההפרה. 11. התובע מצידו טען כי הנתבעים לא יכלו לשלם את התמורה המוסכמת, הן בשל הפיחות החד שחל באותה עת בשער הדולר או משום שמי שהיו אמורים לרכוש מהם את דירותיהם, חזרו בהם וביטלו את הרכישה. לטענתו, הודיע לנתבעים על קבלתם לחברות במושב ועל הפקדת סכום חוב האב בידי עו"ד מירסקי להבטחת דרישות הוועד. בקליפת אגוז- התובע טוען כי נכון היה לקיים את זיכרון הדברים, אלא שהנתבעים הפרו אותו, מסיבותיהם שלהם. 12. התובע פנה לבית המשפט המחוזי לאכוף את ביצוע זיכרון הדברים. משמצא קונה אחר ומכר לו את הבית, חזר בו מתביעתו. 13. בתביעה זו שלפני, עותר התובע לחיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בכל נזקיו שנגרמו עקב הפרתם את זיכרון הדברים בסכום של 533,822 ₪. סכום זה כולל 30,000$- ההפרש בין הסכום לו התחייבו הנתבעים בזיכרון הדברים לבין הסכום בו נמכר הבית לאחר מכן, הפרשי שער דולר ואובדן פירות השקעה בגין סכומים שלא שולמו במועדם. דיון והכרעה 14. התובע משתית טיעוניו על זיכרון הדברים. לשיטתו, הפרתו על ידי הנתבעים מקנה לו את זכות הפיצוי לנזקיו בפועל. הנתבעים מכחישים כי הפרו את זיכרון דברים, אולם לגרסתם, גם אם היה נכון הדבר, הסכמה מאוחרת יותר בין הצדדים, ביטלה את החיוב ההדדי, ללא זכות לפיצויים.לחלופין טוענים הנתבעים כי לכל היותר זכאי התובע לפיצוי המוסכם על פי ההסכם, 10,000$, אשר גם אותו חייב בית המשפט להקטין. 15. בעת שחוזה והפרתו הנטענת הם העומדים לדיון, בוחנים את כוונת הצדדים בעת כריתתו. זיכרון הדברים הינו הבסיס לבחינה זו. זיכרון הצדדים נערך ע"י באת כוח התובע דאז במשרדה ופרטיו מולאו, בהסכמה, על ידי התובע, בעת הפגישה שבין הצדדים. יצוין כי באות כוח הצדדים אשר יצגו אותם בסמוך למכירה, אינן מייצגות אותן בהליך המשפטי שלפני. ב"כ הנתבעים דאז, עו"ד ברק, אף העידה במהלך הדיונים בעוד שהתובע בחר שלא להעיד את פרקליטתו. 16. בין יתר הטענות, נטען על ידי הנתבעים כי זיכרון הדברים לא נכנס לתוקפו משום שהתהוותה מניעה לחתימה על החוזה. אינני מקבלת טענתם זו. גם עדותה של עו"ד ברק תומכת בכך כי הצדדים הסכימו, במפורש או בשתיקה, כי ההסכם המאוחר יהיה מפורט וישלים את זיכרון הדברים, אך כל עוד לא נחתם ההסכם הנוסף, מחייב זיכרון הדברים על כל סעיפיו. 17. בתצהירה של עו"ד ברק נכתב: "אני לא הייתי נוכחת בעת שנחתם זיכרון הדברים מיום 26.11.01...לו הייתי נוכחת לא הייתי מאפשרת לנתבעים לחתום על זיכרון דברים זה, שכן היו קיימות בנכס מספר בעיות וליקויים...בגינן לא יתכן לחתום...". בעניין זה העידה עו"ד ברק כי "הזהרתי אותם שלא יעזו לחתום על זיכרון הדברים אלא לאחר שאני אראה ואבדוק את הפרטים. לאחר כמה ימים הם הודיעו לי שהם חתמו על זיכרון דברים, כעסתי עליהם" דהיינו, שבאותו מועד, ראו הכול, לרבות פרקליטות הצדדים, את זיכרון הדברים כמסמך מחייב, שאחריו יבוא חוזה מפורט יותר, אשר ישקף את כל הפרטים שלא באו לידי ביטוי בזיכרון הדברים. 18.זאת ועוד, הנתבעת 1 כתבה כי לא קיבלה תשובה של המושב לגבי קבלת הנתבעים לחברות וכן קבלה על העדר טופס 4. שתי טענות אלו נסתרו בראיות: היתר הבניה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה "לודים" מיום 18.2.02, טופס 4 מיום 24.3.02, ואישור בעל פה שקיבלה הנתבעת על קבלת בני הזוג לחברות, בכפוף לסילוק החוב הכספי על ידי התובע- מעידים כי דינן של הטענות להידחות. גם העובדה שבדיעבד הודיע המושב כי הוא מבטל את חברותם של הנתבעים איננה יכולה להועיל לנתבעים, אלא ההיפך, תומכת היא בטענה כי כל עוד לא בוטלה החברות, יכלו לממשה. 19. טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי התובע המשיך בפרסום מודעות המכירה גם לאחר חתימת זיכרון הדברים,עובדה הבאה להוכיח לא ראה את הצדדים כמחויבים זה לזה. טענה זו נדחית על ידי. לעניין זה העיד התובע, ודבריו מקובלים עלי, כי אמנם לא ביטל את ההסדר לפיו שילם מראש עבור פרסום מודעות למספר שבועות, אך כל פניה טלפונית הייתה נענית על ידו בשלילה. גם העברת המחאה בנקאית על סכום המתאים לסכום חובו של האב, שהעביר התובע לידי עו"ד מירסקי, באת כוחו דאז, מעידה כי הבין שהעסקה מתקדמת כנדרש וכי לאחר שעברו הנתבעים את מבחני המיון והתקבלו לחברות, יש למלא את דרישת המושב בקשר לסילוק חובו של האב בסכום של 104,000 ₪. 20. ב"כ הנתבעים טוען כי הפגישות שלאחר חתימת זיכרון הדברים וההסכמה על מינוי שמאי מלמדים גם הם על אי כניסתו של זיכרון הדברים לתוקף. אינני מקבלת הטענה: אם הייתה, בשלב מאוחר יותר, הסכמה עקרונית של שני הצדדים למינוי שמאי, נעשה הדבר על מנת לנסות ולהחיות את העסקה הגוססת, אולם גם כאן לא התקדמו הדברים, והתובע חזר בו מהסכמתו למינוי השמאי, ככל שהייתה כזו. 21. וזו לשונו של זיכרון הדברים: "3. בכפוף לתשלום מלוא התמורה למוכר, מתחייב המוכר למסור לקונה את החזקה הבלעדית בוילה עד ולא יאוחר מיום יקבע בחתימת החוזה כשהווילה נקייה מכל חפץ..... (המילים המסומנות בכתב הוספו על ידי התובע, בכתב ידו- ר.נ.) התמורה תשולם באופן הבא: א. 10,000$ במעמד זיכרון הדברים (יפדה עם עריכת החוזה). ב. 100,000 בחתימת החוזה. ג. 130,000 30 יום אחרי חתימת החוזה. ד. 140,000 יקבע עם חתימת החוזה. 8 . חוזה מפורט ברוח זכרון דברים זה ייחתם לא יאוחר מיום שבוע לאחר תשובת ועדת קבלה. 10. הצדדים קובעים ומסכימים כי צד אשר יחזור בו ו/או יפר זכרון דברים זה ישלם לצד השני סך של 10,000$ בערכם בשקלים ביום התשלום. 11. מוסכם כי זיכרון דברים זה כפוף לבדיקה שתיערך על ידי עו"ד. היה ויתברר כי קיימת מניעה לביצוע העסקה או להעברת הזכויות בוילה ע"ש הקונה במינהל מקרקעי ישראל ו/או יתברר כי ועדת הקבלה מסרבת לקבל את הקונה, יוחזר התשלום ששולם במעמד החתימה על זכרון דברים זה לקונה ולצדדים לא תהיה כל תביעה ו/או טענה האחד כנגד משנהו." 22. "סעיף 2 לחוק החוזים מגדיר פנייתו של אדם לחברו כהצעה 'אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה...'. ההצעה מכילה שני יסודות מרכזיים: גמירת דעת ומסויימות. שני יסודות אלה הם נפרדים ועצמאיים: הצדדים יכולים להצהיר כי הם גמרו בדעתם לכרות חוזה, אך אם אין הוא מפורט דיו, לא ייחשב לחוזה. מן הצד האחר, אפילו בין הצדדים מסמך מפורט ומלא, הוא לא ייחשב לחוזה, אם יסתבר כי הצדדים עדיין לא גמרו בדעתם לכרות חוזה. כאמור, היסודות של גמירת הדעת והמסויימות הם נפרדים, אך עשויים הם לאצול זה על זה..." (ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך א) [5], בעמ' 266 וכן ראה ג' שלו בספרה דיני חוזים [6], בעמ' 86-88, 104). דומה שההסכם שלפנינו הוא מסוים דיו, באשר הוא כולל את כל הפרטים החיוניים לחוזה מעין זה: שמות הצדדים, תיאור הנכס, סכום התמורה, תאריך המסירה, תשלומי המסים, פיצויים מוסכמים וכן פרטים חיוניים נוספים. עוד עולה מן הנתונים העובדתיים שלפנינו כי הקונים-המשיבים - כבר שילמו חלק ניכר מהתמורה של הנכס." (עא 94 / 2036 ברוך טרבלסי נ' דוד טרבלסי נג (1) 457, עמוד 463). לנוכח לשונו של זיכרון הדברים ואומד דעתם של הצדדים, כפי שבא לידי ביטוי במסמך, הנני קובעת כי לצדדים הייתה גמירות הדעת להתקשר ביניהם בחוזה, בעת החתימה על זיכרון הדברים. 23.נטען על ידי הנתבעים כי העסקה בוטלה, בהסכמה. על כך העידה הנתבעת 1 כי: "בפגישה שהייתה בפברואר שהייתה עם התובע כדי לסגור את נושא התיקונים והליקויים ואליה היה אמור להגיע הקבלן, הקבלן לא הגיע... ואז הסתובבנו בבית לאמוד את הליקויים, לא הצלחנו להגיע לסכום סביר, לפיכך הסכמנו שאנו מבטלים את ההסכם, היה שם בלאגן, החלטנו שמבטלים את ההסכם. מיכה אמר בואו אלי הביתה ניתן לכם את השיק, נסענו אחריו הביתה הוא עצר אצל דוד שלו, והוא חזר ואמר שאנחנו לא מקבלים את השיק ומרגע זה נדבר דרך העו"ד שלו." לאחר מכן, כתבו באות כוח הצדדים זו לזו. אינני מיחסת חשיבות רבה לחליפת מכתבים זו, בה ניסתה כל אחת מהן ליחס את ההפרה לצד האחר ולפיכך לא יובאו הדברים בפירוט. 24. הסיבה לביטול העסקה נעוצה, ככל הנראה, בעובדה שהקונים לא יכלו לממן אותה: "רצינו מאד את הבית... היו לנו שני קונים לשתי הדירות, ועל בסיס זה עשינו את זכרון דברים, התובע לא החזיר תשובות הקונים ירדו מהעסקאות, אנחנו נתקענו והודענו לו שהקונים הלכו ולא יהיה לנו כסף, במקביל היתה בעיה להעריך את שווי הליקויים בבית, היו רטיבויות בקירות, בעיה במדרגות, באדניות של החלונות התפורר הבטון, היתה נזילה מהרעפים, לא היתה לנו בעיה לעשות את התיקונים וביקשנו שהוא יוריד מהמחיר והוא הסכים. שנינו סיכמנו על 380,000$, והקבלן יעשה את התיקונים על חשבון שנת הבדק והיתה מערכת יחסים יפה וטובה, והשיק שהוא קיבל זה שיק שכתוב עליו : "באהבה".... ש. למה לא הצלחתם להגיע להגיע להסכמות? ת. כי הייתי צריכה לחפש קונים חדשים. לאחר מכן יזם מיכה שטרית פגישה בבית, כדי לדון מחדש על משא ומתן ובפגישה במפורש אמרנו לו שאנחנו מתחילים מאפס, הזכרון דברים מבוטל, והוא אמר בסדר הוא מוכן, באותה תקופה היה לנו 280,000 $ וזה הסכום שהצענו, הוא לא הסכים ואחרי זה הוא רץ ופדה את השיק של 10,000 $ על פי זכרון הדברים." 25. חלקה הראשון של העדות דלעיל מתייחס למו"מ טרום חתימת זיכרון הדברים ואיננו רלוונטי לעניינינו. בסיפא, מודה הנתבעת 1 בהפרתו. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי הנתבעים הפרו את זיכרון הדברים. 26. משקבעתי את האמור לעיל נותר לדון בשאלת הפיצוי: כאמור, מקנה החוזה לצד הנפגע פיצוי מוסכם של 10,000$, אלא שהתובע אינו בוחר בפיצוי זה, אלא בנזקיו הישירים והעקיפים, כמפורט על ידו: "א.אובדן הפירות על התשלום שלא שילמו תמורת הבית, בסכום של 220,950 ₪, המחושב על פי ריבית של 11% לשנה לתקופה שמיום 8.5.2002 ועד ליום חתימת ההסכם השני, 22.7.2003. ב. הפרשי השער על הסכום שהתקבל בסופו של דבר כתמורת הבית, בין השער אותו היו אמורים הנתבעים לשלם לבין השער ביום חתימת ההסכם- 178,500 ₪. ג. ההפרש בין המחיר של 380,000$ אותו היו הנתבעים אמורים לשלם, לבין המחיר של 350,000$ אותו קיבל התובע מהקונים ה"ה ראמי. הסכום של 30,000 דולר שווה, נכון ליום הגשת התביעה, לסכום של 131,760 ₪. ד. הוצאות משפט..." 27. סעיף 15 (ב ) לחוק החוזים (תרופות) קובע לאמור: "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת חוזה" 28. בע"א 628/87 חורי נ' חב' חשמל בע"מ, פ"צ מ'ו (1) 115, בע"מ 123 נכתב: "פרשנות ההוראה הנ"ל הינה, כי "הבחירה ניתנת (בסעיף 15 (ב )) לצד הנפגע לתבוע את הפיצוי המוסכם ולהיות מוגבל בו, ללא הוכחת נזק, או לתבוע פיצויים, בלתי מוגבלים, על נזק שעליו להוכיחו" (ע"א 532/83 [1],בעמ' 329; וראה: ע"א 593/79 [2], בעמ' 331; ר' סנילביץ', "פיצויים מוסכמים - השוואה בין המשפט הישראלי לדין במשפט הקונטיננטלי" ספר אורי ידין (בורסי, בעריכת א' ברק, ט' שפריץ, תש"ן) כרך ב ', בעמ' 133,160). מקום בו נתבעו יחדיו פיצוי מוסכם ופיצוי לא מוסכם, ראו בכך בדרך כלל משום תביעות חלופיות (ע"א 707/78, 713 [3], בעמ' 800; ע"א 748/80, 798 [4], בעמ' 322, 324; ע"א 1/84 [5], בעמ' 671). עומדת על כך פרופ' ג' שלו בספרה דיני חוזים (דין, תש"ן) 599: "בניגוד למצב המשפטי שקדם לחוק התרופות, ואשר על-פיו היוו פיצויים מוסכמים תקרה או גבול עליון לפיצויי הנפגע, מקנה סעיף 15 (ב ) לנפגע זכות בחירה בין תביעת הפיצויים המוסכמים לבין תביעת פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 לחוק. המילה 'במקומם' בסעיף 15 (ב ) מעידה על כך, כי הבחירה היא בין דרכים חלופיות ולא מצטברות. על הנפגע לבחור בין פיצויים מוסכמים לבין פיצויים אחרים. לכל אחת מדרכים אלה יתרונות וחסרונות משלה. נפגע התובע פיצויים מוסכמים לפי סעיף 15 אינו צריך להוכיח נזק ואינו חייב להקטין את נזקו. אולם, הוא כפוף לסמכות ההפחתה של בית-המשפט. נפגע התובע פיצויים על הנזק שנגרם לו בפועל, לפי סעיף 10, צריך להוכיח נזק, סיבתיות וצפיות, וכן עליו להקטין את ניזקו, אולם אין הוא מוגבל בתקרת הפיצויים המוסכמים ואף אינו צריך לחשוש להפחתתם." אינני סבורה כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את כל אלה. 29. ביום 19.5.02 כתבה באת כוחו לנתבעים: "...לאחר החתימה על זכרון הדברים פניתם למרשתי בדרישות רבות ושונות, ומרשי הסכים להיענות- לפנים משורת הדין- לכל דרישותיכם, לרבות ביצוע תיקונים בוילה וביצוע שינויים שהתבקשו על ידכם. 3. חרף האמור, ועל אף הסכמת מרשי לביצוע העבודות- על חשבונו- הודעתם למרשי כי ברצונכם לרכוש את הוילה תמורת סכום נמוך מזה שצוין בזכרון הדברים, דבר אשר מרשי דוחה מכל וכל. 4. לאור האמור, הנני להודיעכם כי אי חתימתכם על הסכם ברוח זכרון הדברים שנחתם ביניכם לבין מרשי מהוה הפרה של זכרון הדברים על ידכם ולפיכך הינכם נדרשים לשלם למרשי את סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בזכרון הדברים בסך 10,000$, וזאת בתוך 7 ימים ממועד משלוח מכתבי זה , אלא אם כן תאוותו לחתום עם מרשי על הסכם ברוח זכרון הדברים שנחתם. 5. היה ולא תעשו כן יאלץ מרשי לנקוט נגדכם בכל האמצעים העומדים לרשותו על פי כל דין והסכם, לרבות פניה לערכאות המשפטיות והגשת השיק שנמסר על ידכם להוצאה לפועל, דבר אשר יגרום לכם לטרחה ולהוצאות מיותרות”. 30. לשונם המפורשת של סעיף 10 לזיכרון הדברים ומכתב ההתראה מלמדים כי בעת ההתקשרות, סברו הצדדים שהתרתה על ידי מי מהצדדים מסיבה שאיננה אחת מהסיבות המפורטות בזיכרון הדברים, תקנה לנפגע פיצוי בסך 10,000 $ ולאחר מכן ילך איש איש לדרכו. רק בשלב מאוחר יותר, בתביעה לאכיפת ההסכם, שהגיש התובע ב- 11/02, נולדה שמירת הזכות לשיפוי בגין נזקים, אשר התגבשה עם הגשת כתב תביעה זה. 31. יתר על כן, התובע ניסה לחלט את שיק הפיקדון אלא שניתנה הוראה לביטולו. פעולת החילוט שהתכוון התובע לבצע בשיק הפיקדון, מלמדת אף היא על ויתור של עילת התביעה החלופית, לפיצוי בגין נזקים, ככל שהינה קיימת: "מציין ד' קציר בספרו תרופות בשל הפרת חווה (תמר, 1991) 1076 הנפגע המחלט את הסכומים שבידו, ייראה כמיט שבחר בפיצויים מוסכמים, ואזי לא יהיה הוא זכאי לתבוע פיצויים אחרים במקומם. ואולם, כשם שאין סעיף פיצויים מוסכמים מחייב את הנפגע, כך אין הוא מחויב להסתפק בחילוט, וזכאי הוא, תוך התעלמות מן החילוט, לתבוע פיצויים עבור נזקיו הממשיים שאלה היא, אם פיצוי מוסכם יכול להצטבר לפיצוי לפי סעיף 10 לחוק" עא 87 / 628 יוסף חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ מו (1) 115, עמ' 122-123 32. חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 קובע כך: 15 (א) פיצויים מוסכמים "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת-נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". 33. בע"א 90 / 2489 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' דינה גורנשטיין [ (לא פורסם) 90 (3) 565], עמוד 5 נכתב: "זהו סעיף פיצויים מוסכמים מראש אשר לגביו קובע סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות), תש"ל-1970, כי ישולמו הפיצויים שנקבעו בו אף ללא הוכחת נזק. אולם זאת יש לדעת וגם להדגיש, גם סעיף זה, תקפו, כוחו ועצם חלותו נובע מעקרון חופש החוזים - שכן זה הכלל: באופן בסיסי, יש לראות ברישא של סעיף 15 לחוק התרופות שלוחה של עקרון חופש החוזים. הסעיף קובע, כי אם "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים... יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק". מלשון הסעיף קיימת ועומדת ההדגשה של רצון הצדדים - הסכמתם - כבסיס הזכות לפיצוי מוסכם. (משה בורונבסקי - "נזק שנגרם כיסוד בפיצוי מוסכם" עיוני משפט יד' 193, 199). ג. וכיוון שכך הדבר: הינה, כי "הבחירה ניתנת (בסעיף 15 (ב )) לצד הנפגע לתבוע את הפיצוי המוסכם ולהיות מוגבל בו, ללא הוכחת נזק, או לתבוע פיצויים, בלתי מוגבלים, על נזק שעליו להוכיחו" (ע"א 532/83 [1], בעמ' 329; וראה: ע"א 593/79 [2], בעמ' 331; ר' סנילביץ', "פיצויים מוסכמים - השוואה בין המשפט הישראלי לדין במשפט הקונטיננטלי" ספר אורי ידין (בורסי, בעריכת א' ברק, ט' שפריץ, תש"ן) כרך ב ', בעמ' 133, 160). מקום בו נתבעו יחדיו פיצוי מוסכם ופיצוי לא מוסכם, ראו בכך בדרך כלל משום תביעות חלופיות (ע"א 707/78, 713 [3], בעמ' 800; ע"א 748/80, 798 [4], בעמ' 322, 324; ע"א 1/84 [5], בעמ' 671). עומדת על כך פרופ' ג' שלו בספרה דיני חוזים (דין, תש"ן) 599: "בניגוד למצב המשפטי שקדם לחוק התרופות, ואשר על-פיו היוו פיצויים מוסכמים תקרה או גבול עליון לפיצויי הנפגע, מקנה סעיף 15 (ב ) לנפגע זכות בחירה בין תביעת הפיצויים המוסכמים לבין תביעת פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 לחוק. המילה 'במקומם' בסעיף 15 (ב ) מעידה על כך, כי הבחירה היא בין דרכים חלופיות ולא מצטברות. על הנפגע לבחור בין פיצויים מוסכמים לבין פיצויים אחרים. לכל אחת מדרכים אלה יתרונות וחסרונות משלה. נפגע התובע פיצויים מוסכמים לפי סעיף 15 אינו צריך להוכיח נזק ואינו חייב להקטין את נזקו. אולם, הוא כפוף לסמכות ההפחתה של בית-המשפט. נפגע התובע פיצויים על הנזק שנגרם לו בפועל, לפי סעיף 10, צריך להוכיח נזק, סיבתיות וצפיות, וכן עליו להקטין את ניזקו, אולם אין הוא מוגבל בתקרת הפיצויים המוסכמים ואף אינו צריך לחשוש להפחתתם." עא 87 / 628 יוסף חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ מו (1) 115, עמ' 123. אינני סבורה כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את כל אלה. 34. ביום 19.5.02 כתבה באת כוחו לנתבעים: "...לאחר החתימה על זכרון הדברים פניתם למרשתי בדרישות רבות ושונות, ומרשי הסכים להיענות- לפנים משורת הדין- לכל דרישותיכם, לרבות ביצוע תיקונים בוילה וביצוע שינויים שהתבקשו על ידכם. 3. חרף האמור, ועל אף הסכמת מרשי לביצוע העבודות- על חשבונו- הודעתם למרשי כי ברצונכם לרכוש את הוילה תמורת סכום נמוך מזה שצוין בזכרון הדברים, דבר אשר מרשי דוחה מכל וכל. 4. לאור האמור, הנני להודיעכם כי אי חתימתכם על הסכם ברוח זכרון הדברים שנחתם ביניכם לבין מרשי מהוה הפרה של זכרון הדברים על ידכם ולפיכך הינכם נדרשים לשלם למרשי את סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בזכרון הדברים בסך 10,000$, וזאת בתוך 7 ימים ממועד משלוח מכתבי זה , אלא אם כן תאוותו לחתום עם מרשי על הסכם ברוח זכרון הדברים שנחתם . 5. היה ולא תעשו כן יאלץ מרשי לנקוט נגדכם בכל האמצעים העומדים לרשותו על פי כל דין והסכם, לרבות פניה לערכאות המשפטיות והגשת השיק שנמסר על ידכם להוצאה לפועל, דבר אשר יגרום לכם לטרחה ולהוצאות מיותרות”. 35. לשונם המפורשת של סעיף 10 לזיכרון הדברים ומכתב ההתראה מלמדים כי בעת ההתקשרות, ובסמוך אליה, סברו הצדדים שהתרתה על ידי מי מהצדדים מסיבה שאיננה אחת מהסיבות המפורטות בזיכרון הדברים, תקנה לנפגע פיצוי בסך 10,000$ ולאחר מכן ילך איש איש לדרכו. רק בשלב מאוחר יותר, בתביעה לאכיפת ההסכם, שהגיש התובע ב- 11/02, נולדה שמירת הזכות לשיפוי בגין נזקים, אשר התגבשה עם הגשת כתב תביעה זה. 36. יתר על כן, התובע ניסה לחלט את שיק הפיקדון אלא שניתנה הוראה לביטולו. פעולת החילוט שהתכוון התובע לבצע בשיק הפיקדון , מלמדת אף היא על ויתור של עילת התביעה החלופית, לפיצוי בגין נזקים, ככל שהינה קיימת: "מציין ד' קציר בספרו תרופות בשל הפרת חוזה (תמר, 1991) 1076 הנפגע, המחלט את הסכומים שבידו, ייראה כמי שבחר בפיצויים מוסכמים, ואזי לא יהיה הוא זכאי לתבוע פיצויים אחרים במקומם. ואולם, כשם שאין סעיף פיצויים מוסכמים מחייב את הנפגע, כך אין הוא מחויב להסתפק בחילוט, וזכאי הוא, תוך התעלמות מן החילוט, לתבוע פיצויים עבור נזקיו הממשיים שאלה היא, אם פיצוי מוסכם יכול להצטבר לפיצוי לפי סעיף 10 לחוק" עא 628/87 יוסף חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ מו (1) 115, עמ' 122-123 37. חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 קובע כך: 15 (א) פיצויים מוסכמים "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת-נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". 38. בע"א 2489/90 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' דינה גורנשטיין [ (לא פורסם) 90 (3) 565], עמוד 5 נכתב: "זהו סעיף פיצויים מוסכמים מראש אשר לגביו קובע סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות), תש"ל-1970, כי ישולמו הפיצויים שנקבעו בו אף ללא הוכחת נזק. אולם זאת יש לדעת וגם להדגיש, גם סעיף זה, תקפו, כוחו ועצם חלותו נובע מעקרון חופש החוזים - שכן זה הכלל: באופן בסיסי, יש לראות ברישא של סעיף 15 לחוק התרופות שלוחה של עקרון חופש החוזים. הסעיף קובע, כי אם "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים... יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק". מלשון הסעיף קיימת ועומדת ההדגשה של רצון הצדדים - הסכמתם - כבסיס הזכות לפיצוי מוסכם. משה בורונבסקי - "נזק שנגרם כיסוד בפיצוי מוסכם" עיוני משפט יד' 193, 199 וכיוון שכך הדבר: תחולת סעיף 15(א) ומתן תוקף לתניית פיצויים מוסכמים מותנים בפרוש החוזה שבו כלולה הסכמת הצדדים על שיעור הפיצויים, ובפרוש תניית הפיצויים המוסכמים גופה. שלב ראשון וחיוני בדרך ליישומה של תניית פיצויים מוסכמים הוא, איפוא, פרוש התנייה. תניית פיצויים מוסכמים אינה נבדלת מתניות חוזיות אחרות: מה אלו שואבות את תוקפן מהסכמת הצדדים, אף היא כך: מה אלו טעונות פרוש ויישום, אף היא כך... פירושה של תניית פיצויים מוסכמים ייעשה על פי כללי הפרוש הרגילים של חוזים, המבוססים על אומד דעתם של הצדדים.... (ההדגשות שלי - ד.ל) (מתוך ספרה של המלומדת ג. שלו "דיני חוזים", עמ' 4-593). 39. למסקנה זו, כי אין התובע זכאי לסכומים הנטענים על ידו, הגעתי, לא רק משום שלא זו הייתה צפייתם והסכמתם של הצדדים בעת חתימת זיכרון הדברים, אלא גם משום שסברתי כי התובע לא עשה די להקטנת הנזק. כך למשל, כאשר ביקשו הנתבעים למנות שמאי לשום ערכו של הבית, מתוך כוונה להפחית ממחירו, לא נקט התובע במילים מפורשות להבהיר כי איננו מסכים לכך, אלא התעלם מפניותיהם, או דחה אותם בלך ושוב. יתר על כן, לפני שהבית נמכר, עבר התובע להתגורר בו. התובע לא הראה אילו מאמצים נעשו על ידו למכירת הבית, האם פרסם מודעות מכירה ומתי, אילו הצעות הועלו בפניו, וכיו"ב. 40. בכתב התביעה לא נתבע הפיצוי המוסכם. חרף זאת מצאתי לנכון להיזקק לסעד זה, בין היתר משום שב"כ הנתבעים התייחס אליו בסיכומיו ואף ביקש, (בקשה הנדחית על ידי), להפחיתו. מכיוון שכך, הנני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובע סכום שקלי השווה ל- 10,000$ בגין הפרת זיכרון הדברים. סכום זה יחושב על פי שערו היציג של הדולר ביום הגשת התביעה, וממועד זה ישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק. 41. הנתבעים ישאו באגרת משפט בסך 2,000 ₪ בלבד, בשים לב לפער שבין סכום התביעה והסכום שנפסק. כן ישלמו הנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. לסכומים אילו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.06 ועד לסילוקם המלא בפועל. חוזהזכרון דברים