התובעים , בקשו לשכור דירה באזור המרכז . ביום 9.6.10 בקרו התובעים בדירת הנתבעים במסגרת חיפושיהם אחר דירה להשכרה. התובעים מצאו את הדירה (להלן: "הדירה") מתאימה לצרכיהם ועל כן נוהל משא ומתן אינטנסיבי בין הצדדים. התובעים אף חתמו על זיכרון דברים (להלן : "זיכרון הדברים") ואף מסרו לנתבעים שיק על סך 8,200 שקל (להלן: "השיק") במעמד חתימת זיכרון הדברים. רק לאחר מכן העבירו התובעים לנתבעים טיוטת הסכם, אשר, לטענת התובעים, לא תאם את רוח ההסכמות שהיו ביניהם. בעקבות כך הודיעו התובעים לנתבעים כי לא יחתמו על ההסכם וכי הם מבקשים לבטל את זיכרון הדברים. התובעים בקשו לקבל חזרה את השיק שנמסר על ידם במעמד חתימת זיכרון הדברים, אך התובעים סרבו לדרישה זו בטענה שבהתאם לזיכרון הדברים זכאים הם לממשו, ומכאן תביעה זו שבפניי . תמצית גרסת התובעים : לטענת התובעים תרו הם אחר דירה להשכרה באזור המרכז באופן מיידי, אשר תתאים לצורכיהם , למועד עזיבתם את דירת מגוריהם ולהיותם משפחה בת שש נפשות . ביום 9.6.10 לאחר חיפושים, הגיעו התובעים לדירת הנתבעים במטרה לבדוק אם מתאימה היא לצרכיהם. מאחר ובדירה מספר רב של חדרים , מצאו התובעים את הדירה מתאימה לצרכיהם ולפיכך עוד באותו יום נוהל משא ומתן אינטנסיבי בין הצדדים ועל סמך מצגים שהוצגו בפני התובעים , הסכימו לחתום ללא נוכחות עורך דין על זיכרון הדברים . בהתאם להוראות זיכרון הדברים מסרו התובעים לנתבעים את השיק על סך 8,200 ₪. לאחר מספר ימים , כאשר קבלו התובעים את טיוטת הסכם השכירות נדהמו לגלות כי היה שונה באופן מהותי מזיכרון הדברים עליו חתמו ומן ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים. התובעים אשר הסתמכו על המצגים שהוצגו בפניהם ועל תנאי העסקה כפי שסוכמו בטרם חתמו על זיכרון הדברים. במיוחד הפריע לתובעים הדרישה למסירת ערבות בנקאית אשר לא צוינה בזיכרון הדברים וסעיפי הפינוי והפיצוי. לטענת התובעים תנאים אלו לא צוינו בזיכרון הדברים ומבחינתם מהווים הם הטעייה מהמוסכם בעת החתימה על זיכרון הדברים. תנאים אלה הופיעו לראשונה בטיוטת הסכם השכירות שנשלחה לתובעים . בנסיבות אלו עם קבלת טיוטת ההסכם ובשל היותה שונה באופן קיצוני ומהותי מן ההסכמות שהושגו במשא ומתן בין הצדדים ובזיכרון הדברים , הודיעו התובעים לנתבעים על ביטול זיכרון הדברים. במכתב מיום 11.7.10 מאת בא כוחם של התובעים צוין כי זיכרון הדברים בטל ומבוטל ובנסיבות ביטולו אין בכך משום "התחרטות" המזכה בפיצוי המוסכם. הנתבעים התבקשו להשיב לתובעים את השיק ומשסירבו לעשות זאת הוגשה התביעה. תמצית גרסת הנתבעים : אין מחלוקת בין הצדדים על כי התובעים חתמו על זיכרון הדברים ומסרו באותו מעמד את השיק. אין גם מחלוקת כי רק לאחר מכן הועברה אליהם טיוטת הסכם השכירות. לטענת הנתבעים אין בטיוטת הסכם השכירות תנאים מהותיים השונים מאלה שהוסכם עליהם בעת חתימת זיכרון הדברים ולכן יש לראות בביטולו "התחרטות" המזכה את הנתבעים בפיצוי מוסכם בגובה השיק. לטענת הנתבעים הסיבה בגללה ביקשו התובעים לבטל את הסכם השכירות היא כי מצאו דירה אחרת באותו בנין. לטענתם נגרם להם נזק של ממש כתוצאה מאובדן דמי שכירות במשך חודש ומכך שרכשו לטובת התובעים כמתחייב מזיכרון הדברים מוצרי חשמל . בנסיבות אלו יש לדחות את התביעה. . דיון : אין מחלוקת בין הצדדים על כי במועד חתימת זיכרון הדברים סברו שני הצדדים כי הגיעו להסכמה לגבי הסכם השכירות. אין גם מחלוקת כי באותו מעמד מסרו התובעים לנתבעים שיק על סך 8,200 ₪. כמו כן אין מחלוקת כי הוסכם שהנתבעים יעבירו לתובעים טיוטת הסכם להסדרת כלל תנאי השכירות. לאחר שהועברה טיוטת ההסכם הודיעו התובעים כי היא איננה מקובלת עליהם והם מבקשים לבטל את זיכרון הדברים כולל השבת השיק שנמסר בעת חתימתו לנתבעים. המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בשאלה האם ביטול זיכרון הדברים מהווה "התחרטות" המזכה את הנתבעים בפיצוי המוסכם שנקבע בזיכרון הדברים - סכום השיק שנמסר בחתימתו, או לחלופין הייתה הצדקה לביטולו המאיינת את זכותם של הנתבעים למימוש השיק. התובעים טוענים שביטול זיכרון הדברים נבע מהתנאים שנוספו בטיוטת ההסכם אותם לא היו מוכנים לקבל על עצמם, ובעיקר התייחסו לערבות הבנקאית שנדרשו למסור לתובעים ותנאי הפיצוי. הנתבעים לעומתם טענו שמאחורי הביטול עמד רצונם של התובעים לשכור דירה אחרת בבנין. סוגיית מעמדו של זיכרון דברים נידונה בהרחבה בע"א 158/77 - חוה רבינאי נ. חברת מן שקד בע"מ (בפירוק) פ"ד לג(2) 281 , עמ' 286-287 מפי השופט ברק (להלן -"פס"ד רבינאי"), שם נקבע : " עקרונית ניתן להשקיף על זכרון דברים משתי נקודות מבט : בהתאם לנקודת המבט האחת , עריכת זכרון הדברים היא שלב אחד מבין שלבי המשא ומתן , שלבים שתחילתם בטרם נעשה זכרון הדברים , המשכם הוא במעשה זכרון הדברים , וסיומם לאחר עריכת זכרון הדברים , עם כריתתו של החוזה המחייב . בהתאם לנקודת מבט זו , עריכת זכרון הדברים כשלב ביניים במשא ומתן לא באה אלא כדי להעלות על הכתב את שהצדדים כבר הסכימו ביניהם , מתוך הבנה כי הסכמה זו אין בה גמירת הדעת הסופית לשכלולו של המשא ומתן בין הצדדים . זכרון הדברים מהווה , לפי קו מחשבה זה , רק אלא "חומר גלמי " ואינו שלב במשא ומתן שטרם נסתיים (ראה ע"א 407/66, (בלומה הולצמן רייך) נגד שלמה איגר , וערעור - שכנגד , פ"ד כא (1) 294 ,288), ע"א 202/67 , (צי בלוטמן וראובן וילמן נ. יצחק אשכנזי , פ"ד כא (9) 699). בהתאם לנקודת המבט האחרת , הצדדים באו לכדי חוזה ביניהם , תוך שהם סיימו את המשא ומתן ביניהם עם עריכת זכרון הדברים . עם זאת הם מבקשים לא להסתפק בחוזה זה , אלא הם מבקשים לתת לו חותם פורמלי ופרופסיונאלי זכרון הדברים מהווה , לפי נקודת מבט זו , "חוזה גמור ומחלט " היוצר את הקשר המשפטי בין הצדדים וזאת אף אם החוזה הפורמלי לא יצא אל הפועל (ע"א 305/63 פרידלבסקי נגד אורי ופנחס הלר , פ"ד יח 98), ע"א 868/75, (א' לנדמן נגד אסתר קפלן , ואח', פ"ד לב (14601). "מהו המבחן שלפיו יקבע לאיזו משתי הקטגוריות הנזכרות נופל זכרון דברים פלוני ? בעניין זה קבעה פסיקתו של בית משפט זה שני מבחנים מצטברים . המבחן האחד הוא כוונתם של הצדדים ליצור קשר חוזי מחייב ביניהם עם ההסכמה על זכרון הדברים : המבחן השני הוא קיומה של הסכמה בזכרון הדברים על הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה ביניהם ". במקרה הנדון לא יכולה להיות מחלוקת על כי מדובר בשלב ביניים שכן הנתבעים עצמם שלוחו לתובעים טיוטת הסכם אשר אמור היה לסכם את מכלול התנאים של הסכם השכירות. יחד עם זאת בזיכרון הדברים, שהינו שלב ביניים במקרה הנדון, קיימת התייחסות ספציפית למקרה של ביטולו ובלשון הצדדים "התחרטות". במקרה כזה קבעו הצדדים כי השיק שנמסר יהוה את הפיצוי המוסכם לגבי שני הצדדים. כלומר הצדדים קבוע כי היה וצד כל שהוא יחזור בו מהסכמתו בזיכרון הדברים יהיה הוא זכאי לפיצוי בסך 8,200 ₪ למרות ששיק לביטחון נמסר רק על ידי התובעים לנתבעים. לאחר עיון בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בפניי הגעתי למסקנה כי במקרה הנדון לא ניתן לראות בזיכרון הדברים יותר מאשר שלב ביניים מאחר והוא חסר פרטים מהותיים אשר פורטו בהרחבה בטיוטת ההסכם, ובעיקר לאור הסכמתם של הצדדים לערוך הסכם מפורט. כמו כן הצדדים עצמם קבעו כי זיכרון הדברים משמש כהסכמה על לחתימת הסכם השכירות. אם נראה בזיכרון הדברים הסכם סופי מחייב, הרי מתייתר הצורך לחתום על הסכם נוסף ובודאי לא ניתן לדון על תנאיו. למרות האמור לעיל התרשמתי כי בעת החתימה על זיכרון הדברים הייתה הבנה בין הצדדים על כי ההסכם יצא אל הפועל ובהסתמך על הבנה זו רכשו הנתבעים מוצרי חשמל עבור הדירה בהתאם להבנות שהגיעו עם התובעים. מאחר והנתבעים עשו שימוש במכשירים אלו גם לאחר ביטול זיכרון הדברים והשכירו את דירתם תוך זמן קצר אני קובעת שלא הוכח נזק של ממש שנגרם לנתבעים כתוצאה מביטול זיכרון הדברים. לאור האמור לעיל ובהתאם לסמכות המוקנית לי בסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה),תשל"א 1970 להקטנת סכום הפיצוי המוסכם, אני מעמידה את הפיצוי על סך של 3,000 ₪. סוף דבר: לדברי התובע השיק על סך 8,200 ₪ נפרע למחרת היום (פרוטוקול עמוד 1 שורה אחרונה), כך שעל הנתבעים לשלם לתובעים סך של 5,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.6.10 ועד התשלום בפועל. התשלום יבוצע תוך 30 יום. חוזהזכרון דבריםמקרקעיןשכירות