הפרת התחייבויות בזכרון הדברים שנחתם בין הצדדים, היא עילת התביעה שלפני; גם התביעה שכנגד מבוססת על עילה זו. כל זוג מבעלי הדין, טוען כי הצד האחר הפר את זכרון הדברים, כי נגרמו לו הוצאות ועל כן תובע פיצויים מהצד האחר בשל הפרה זו. לבני הזוג ששון יעקוביאן (להלן הנתבעים) דירה במודיעין אותה בקשו למכור. בני הזוג בר-און (להלן התובעים) פנו לנתבעים, ראו את הדירה וחתמו על זכרון דברים. לאחר התנהלות שתוארה בפירוט ובאריכות בכתבי הטענות של שני הצדדים, לא יצאה העיסקה אל הפועל. ההתנהלות החשדנית של כל צד התעצמה עם חלוף הימים מאז נחתם זכרון הדברים, גם עורכי הדין שהיו מעורבים כבאי כוח הצדדים לא תרמה להרגעת החשדנות. דרישות להצגת מסמכים שנראו למי מהצדדים לא סבירות, שיחות טלפון לא נעימות, ושינוי מהותי בתנאי זכרון הדברים, הביאו בסופו של יום לכך שב"כ הנתבעים לא הסכים לייצג את הנתבעים בעיסקה אל מול ב"כ התובעים, ובהמשך התנהלו שיחות טלפון שהעלו את רמת החשדנות עד כי הנתבעת 2 שהיתה בהריון חשה לא טוב בגלל המתח. בשל כל אלה נמנעו הנתבעים מהמשך הליכי המכר והודיעו כי במצב זה של חשדנות וחוסר אימון בין הצדדים לא ניתן להתקדם ולפעול לחתימה על הסכם מכר. בשלב זה טוענים שני הצדדים, כל צד בתביעתו, להחזר הוצאות שנגרמו לו ולפיצוי על עגמת הנפש. יודגש כי אף צד מהצדדים לא ביקש אכיפת זכרון הדברים, ועוד יאמר כי לא שולמה כל מקדמה על חשבון העיסקה [אם כי הנתבעים מציינים שנקבע בעל פה שמקדמה תשולם]. אציין כי בדיון שנערך לפני ניתן היה לחוש את המתח בין בעלי הדין. לאחר ששמעתי את עדותם של בעלי הדין, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו לכתבי בי-הדין, הגעתי למסקנה כי דין התביעות להדחות. מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות עולה כי בין הצדדים נחתם זכרון דברים שפרטיו דלים והתחייבויות שנאמרו לכאורה בעל פה לא הוסדרו בזכרון הדברים. עוד עולה מהצירופים כי כל צד החל לפעול להוצאת העיסקה אל הפועל, כאשר הנתבעים טרחו והשיגו מסמכים רבים לצורך מימוש העיסקה. טיוטת ההסכם (נספח 3 לכתב ההגנה של הנתבעים) לא נחתמה ולא ראיתי לדון בטענות השונות שהעלו הנתבעים באשר להסכם המכר, מאחר שממילא לא גובשה הסכמה בין הצדדים כי הטיוטה שצורפה מוסכמת עליהם, ולהיפך, היא זו שכנראה העלתה את רף החשדנות בין הצדדים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים, בדבר הפרתו של זכרון הדברים שנחתם מעוררת את הצורך בדיון בדבר מעמדו של זכרון הדברים שכן כאמור, חוזה פורמאלי לא נחתם בין הצדדים. על נושא תוקפו של זכרון דברים נכתבו אינספור פסקי דין; מחד, מתיחסת חלק מהפסיקה לזכרון הדברים כשלב אחד משלבי המשא ומתן, שגיבש את רצון הצדדים להתחייב זה כלפי זה אך בכפוף למשא ומתן שהמשכו עם באי כוח וסיומו בכריתת חוזה מחייב, זכרון דברים זה בא למעשה במטרה להציג בכתב את הסכמות הצדדים עד אותו שלב, ואין לראות בזכרון דברים, שהוא ראשוני להמשך הגדרת ההתחייבויות של הצדדים ואופן ביצוע העיסקה, כהסכם מחייב. מאידך, רואה פסיקה אחרת בזכרון הדברים סיום המשא ומתן בין הצדדים וחתימה על זכרון הדברים לפי גישה זו משמעה גמירות הדעת ושכלול החוזה, וההסכם שיחתם בהמשך נועד להשלמת פרטים טכניים ואחרים, ולצטרך העלאה על הכתב של חוזה המנוסח כדבעי ע"י עורך דין ובו כל פרטי ההסכם. לפי גישה זו, זכרון הדברים הוא ההסכם המחייב וניתן לאכוף אותו גם אם ההסכם בין הצדדים לא נחתם. לשאלה לאיזו משתי הקטגוריות אראה ליחס את זכרון הדברים נשוא תביעה זו, אומר כי לפי מבחן כוונת הצדדים, על פי התנהגותם כמתואר בכתבי הטענות ובדבריהם, מניסוח זכרון הדברים ומהתנהלות הצדדים אחד כלפי השני וגם ממהתנהלות עורכי הדין שלהם, כפי שהובא לפני, למדתי כי הצדדים התיחסו לזכרון הדברים כאל חלק ממשא ומתן שיסתיים עם חתימה על חוזה מחייב, הגם שהפרטים המהותיים מופיעים בזכרון הדברים, והם כוללים את שמות הצדדים, את כתובת הדירה נשוא המכר, את מחיר הדירה ואת מועד המסירה. לאור הדברים ששמעתי מהצדדים הגעתי למסקנה כי בין הצדדים לא נוצר הסכם מחייב, וכי השתמע מהתנהגות הצדדים כי הם עצמם התייחסו לזכרון הדברים כשלב במסגרת המשא ומתן ולא כאל הסכם מחייב, וגם כי תוקפו של ההסכם בין הצדדים הותנה בחתימה על ההסכם הפורמלי, אשר טיוטות כבר הוחלפו בענינו. הפגישה אצל עורך דין 'משותף' לא יצאה לפועל ויחסי הצדדים התנתקו למעשה וכל צד פנה לדרכו; גם לא שולמה כל תמורה על חשבון, ומשכך היה לצדדים קל יותר להתנתק זה מזה. [לא שתמורה מהווה תנאי להוכחת תוקף ההסכם אולם מהווה אינדיקציה לרצינות הקונים]. במסגרת זו נראה לי לנכון וצודק, שכל צד ישא בהוצאות שהוציא בקשר להסכם שלא נחתם. נכון שניתן היה לאכוף את זכרון הדברים ו'להשלים' את העיסקה לפי המקובל, אולם אף אחד מהצדדים לא הראה כוונה לעשות כן, וגם מכך למדתי שהם לא התכוונו ליחס לזכרון הדברים תוקף מחייב. מכל האמור אני למדה כי התנהגותם של שני הצדדים תומכת במסקנה כי זכרון הדברים לא היה אלא שלב במשא ומתן לקראת כריתת הסכם מחייב שלא נחתם, ועל כן כאמור, נראה לי לנכון וצודק לדחות את שתי התביעות ללא צו להוצאות. תשלח עותק מפסק הדין לצדדים. חוזהזכרון דברים