בתביעה זו מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום השלמת שכר שלטענתה הוסכם לשלם לה בגין העבר בצירוף הלנת שכר, תשלום דמי ביטוח מנהלים בצירוף הלנת שכר, תשלום משכורת מלאה בגין 15 חודשים, בעקבות פיטוריה לפני סיום הסכם העבודה לתקופה קצובה, החזר הוצאות השתלמות בקורס מחשבים, פיצוי בגין עוגמת נפש, דמי הבראה, ופיצויי פיטורין. 1.התובעת עבדה כתדמיתנית במפעלה של הנתבעת בשתי תקופות, התקופה הראשונה מחודש ינואר 1994 ועד לפיטוריה ביום 6.7.94 (להלן: "התקופה הראשונה"). והשניה מחודש 12/94 ועד ליום 13/8/95 מועד בו פוטרה בפעם השניה (להלן: "התקופה השניה"). 2.את רוב הסעדים מבססת התובעת על מסמך שנערך ביום 5.12.94, הנושא כותרת "הסכם דברים" והחתום על ידה בלבד (להלן: "זכרון דברים"), ושלטענתה הוא מסדיר את תנאי עבודתה בנתבעת בתקופה השניה. בסעיף 9 לתצהירה, טענה התובעת כי: לאחר פנייתו של מר דר והפגישה שנתקיימה ביני לבינו במשרדו הגענו להסכמה לפי התנאים כדלקמן: כי הנתבעת תשלם לי משכורת בסיסית 4,000 ₪ נטו. תנאים סוציאליים, הבראה, חופש שנתי, ביגוד כאמור בחוק. ביטוח מנהלים 50% מגובה דמי ביטוח ע"ח הנתבעת, 50% אני התחייבתי לשאת בהם. התחייב מר יאיר דר לשלוח אותי לקורס השתלמות על מחשב מקצועי סוכם כי הנתבעת תממן את הוצאות הקורס אך הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה ואף נכתה לי את דמי הקורס ממשכורתי. כי מחצית שעות הנסיעה יחשבו כשעות עבודה לכל דבר ועניין. הנתבעת התחייבה להעסיק אותי למשך שנתיים. בהתאם למוסכם בינינו כאמור בסעיף 9 ועפ"י הוראה מטעמו של מר דר ניסחתי זכרון דברים בכתב אשר בו נכללו כל התנאים הנ"ל." התובעת הוסיפה כי את זכרון הדברים היא מסרה למזכירתו של מר דר בשם רקפת אך מר דר לא קיים את התחייבויותיו והבטחותיו כלפיה ואף סרב לחתום עליו. 3.מר יאיר דר מנכ"ל הנתבעת מצהיר בסעיף 14 לתצהירו כי: "א.המסמך המתיימר להיות זכרון דברים הינו נושא תאריך 5/12/98, כתוב בכתב ידה של התובעת וחתום על ידה בלבד. ב.מסמך זה לא הובא לי על ידי התובעת ולא בכל דרך אחרת וממילא לא הסכמתי לתוכנו. ג.לא ברור לי כיצד נולדו עם הגשת התביעה דרישות אלה של התובעת." 4.התכחשות מנכ"ל הנתבעת לתוכן המסמך, והעדר חתימתו עליו, מחייב בדיקת כוונת הצדדים ע"י בחינת חומר הראיות ועדות הצדדים בבית הדין. מחומר הראיות עולה כי התובעת פוטרה ביום 6/7/94, על פי מכתב הפיטורין (מוצג ת/3) בשל חילוקי דעות שהיו על רקע בקשתה לעדכן את שכרה מעל שכר מינימום. ואילו לטענת מר דר יאיר, נסיבות פיטוריה בתקופה הראשונה היו תוצאה של חוסר משמעת מצד התובעת, שלא הסתדרה עם 2 המעצבות והתדמיתנית השניה שעבדו איתה, והנזק שנגרם להספק העבודה בשל סכסוך זה. ההסבר שנתן מר דר לאמור במכתב פיטורין ת/3, היה שהמכתב אינו חתום על ידו, אלא על ידי החשב, שאין זה מתפקידו להוציא מכתב פיטורין, אך נאלץ להוציאו בשל סצינה של צעקות שעשתה אחותה של התובעת, שהגיעה למפעל ואיימה שלא תעזוב עד שתקבל את מכתב הפיטורין עבור אחותה. למעשה, ההכרעה בין שתי גירסאות אלו אינה נחוצה לצורך ההכרעה בתביעה זו, שרוב רובה מתיחסת לתקופת העבודה השניה, אליה נתייחס להלן. מכל מקום, אין מחלוקת כי ב-5/12/94 חזרה התובעת לעבוד בנתבעת. לטענת התובעת זה קרה ביוזמת מר דר שהתקשר אליה. ואילו לטענת מר דר, זה קרה בעקבות פנית מר חמוד שעבד כגהצן בנתבעת ושהיה מיודד עם התובעת ופעל לשכנע את מר דר ואת מנהל המפעל להחזירה לעבודה, והבטיח שהוא יהיה אחראי להתנהגותה. 5.על רקע טיעוני הצדדים הנ"ל, עומדת בפנינו השאלה העיקרית, והיא האם המסמך מיום 5/12/94 משקף את ההסכמה בין הצדדים בדבר תנאי עבודתה של התובעת בתקופה השניה, אם לאו. גירסת התובעת בקשר לזכרון הדברים הנטען, הובאה בעמ' 3 לפרוטוקול, כדלקמן: "נכון שאני צרפתי את הסכם דברים מיום 5.12.94 לתצהיר שלי, והוא אכן כתוב בכתב ידי ונושא את חתימתי בלבד. את המכתב הזה אני הגשתי לרקפת המזכירה ביום שזה נכתב ורקפת הגישה אותו ליאיר והיא אמרה לי במפורש שהיא העבירה אותו ליאיר. יאיר דיבר איתי אחרי זה ואמר לי שזה בסדר ואני ציפיתי ממנו שיחזיר את הזכרון הדברים עם החתימה שלו, הוא לא החזיר זאת כמו כל דבר אחר שהו עושה. מבטיח ולא מקיים...". 6.בתשובה לשאלת ב"כ הנתבע מדוע, חרף נסיונה הקודם עם מנכ"ל הנתבעת, שלטענתה אינו מקיים את הבטחותיו, ומדוע כשהיא ראתה שבמשך 8 חודשים אין הוא מנכה משכרה עבור ביטוח מנהלים ולא משלם את חלקו, היא המשיכה לעבוד איתו, היא השיבה בעמ' 4 לפרוטוקול, כי: "לא יודעת למה המשכתי בכל זאת לעבוד למרות שבתלושי השכר שלי לא ראיתי שהמעביד מנכה לי עבור ביטוח מנהלים, אולי זה מתוך תמימות או אחריות יתר שלי לעבודה כי לא רציתי לעזוב באמצע קולקציה." אם נבחן את אמיתות גירסאות הצדדים על פי התנהגותם לאחר המועד 5/12/94, עולה כי על פי תלוש השכר קיבלה התובעת בתקופה השניה שכר כפול לפחות מהשכר שקיבלה בתקופה הראשונה, כאשר רכיבי השכר בתקופה השניה כללו משכורת בסיס של 4,000 ₪ ושעות נוספות. נתונים אלו תואמים למעשה את גירסת הנתבעת, כפי שהובאה מפיו של מר דר, בעמ' 17 לפרוטוקול: "עם התובעת סיכם מנהל המפעל שהיא תקבל משכורת של 4,000 ₪ נטו והיא קיבלה זו ולגבי נסיעות אז היתה הסעה של מוניות וגם תנאים סוציאליים. עובדה שהיא עבדה 8 חודשים וקיבלה תלושי שכר לפי סיכום זה". באשר למסמך זכרון הדברים, העיד מר דר בעמ' 13 לפרוטוקול, כדלקמן: "את זכרון הדברים שהתובעת הציגה אני ראיתי רק אחרי שהתביעה הגיעה לעו"ד שלי והתובעת לא פנתה אלי כי זה לא תחום טיפול עניין השכר. לא ייתכן שהתובעת סיכמה עם מישהו אחר את תנאי עבודתה שהיא טוענת להם כי בכל מקרה שיש הסכם חתום עם עובד מסוים יש לי עו"ד והוא מכין את ההסכמים. לתובעת אין הסכם כזה". 7.ממקבץ העובדות והראיות שפרטנו לעיל עולה, כי המסמך זכרון דברים מעולם לא נחתם ע"י הנתבעת ובמשך כל תקופת עבודת התובעת בתקופה השניה אף לא פעלו על פיו, והחשוב מכל, אין כל הוכחה שהתובעת פנתה בבקשה לפעול על פיו ו/או לחתום על הסכם עבודה על פיו, וכי מה היה פשוט יותר מאשר לפנות במכתב "נוסף" למעביד, שהתובעת סוברת שאינו עומד בהבטחותיו, בדרישה למלא אחרי המוסכם ביניהם, כטענתה? יש לציין כי עדותו של העד עבד חמוד אינה יכולה לעזור לתובעת בהקשר זה, משום שהיא בגדר עדות שמיעה ומסתמכת על דברי התובעת עצמה. אי לכך, בהעדר כל ראיה התומכת בגירסת התובעת בהקשר למסמך "זכרון הדברים", והסיכום הנטען על פיו, ובהעדר הסבר מניח את הדעת להעדר פעולה מצידה למימוש הנטען כמוסכם, על ידה, אין אנו מקבלים את גירסתה בהקשר זה וקובעים כי תנאי השכר של התובעת בתקופה השניה הם אלו ששולמו לה בפועל על פי תלושי השכר. 8.באשר לטענה בדבר הסכם עבודה לתקופה קצובה - לא רק שטענה זו לא הוכחה, אלא שגם על פי זכרון הדברים אמור היה להחתם חוזה עבודה אישי לתקופה של 24 חודש. ואין מחלוקת שהסכם כזה לא נחתם, על כן גם דין טענה זו גם להידחות. לאור הנ"ל, ומשקבענו כאמור לעיל כי המסמך המכונה "זכרון דברים" אינו משקף את כוונת הצדדים באשר לתנאי העבודה של התובעת (להבדיל ממשאלות לב של התובעת) - דין הסעדים המבוססים על זכרון דברים זה - להידחות, כדלקמן: א.התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הבראה נדחית, מאחר והתובעת לא עבדה שנה ברציפות אצל הנתבעת, ומשום שחלה הפסקה העולה על 3 חודשים בין תקופת העבודה הראשונה לבין התקופה השניה, שעל פי סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג - 1963, שוללת את הרציפות בעבודה, המזכה בפיצויי פיטורין. ב.התביעה לפצוי בגין עוגמת נפש נדחית - משום שלא הורם נטל הראיה המתחייב בהקשר זה ולא הובאה כל ראיה בדבר הוראה בדין או בהסכם האוסרים על המעביד לפטר את התובעת במועד בו פוטרה. ג.התביעה לתשלום עבור 15 חודשי עבודה בעילה של הפרת הסכם לתקופה קצובה (זכרון דברים) - נדחית, משום שטענה זו לא הוכחה ולא הוכח שנחתם חוזה עבודה אישי לתקופה של 24 חודשים. ד.התביעה לתשלום דמי ביטוח מנהלים נדחית, משום שעילה זו מבוססת על המסמך זכרון דברים, שקבענו שאינו מסמך מחייב ומשום שלא הוכח כי מוטלת חובה אחרת על הנתבעת להפריש עבור התובעת דמי ביטוח מנהלים. ה.התביעה לתשלום השלמת שכר עבור העבר (התקופה הראשונה) - נדחית, שכן לא הוכח שהוסכם על תשלום הפרש כזה, ואף אין לו זכר במסמך המכונה "זכרון דברים". 9.באשר לתביעה בדבר החזר הוצאות השתלמות בקורס מחשבים, שעברה התובעת לצרכי עבודתה בנתבעת, העידה התובעת בעמ' 6 לפרוטוקול, כדלקמן: "אני נשלחתי במהלך העבודה שלי אצל הנתבעת לקורס השתלמות וזה היה תדמיתנות ממוחשבת וזה קורס שקידם אותי לייעל את העבודה, כי אני הכנסתי את כל הידע שרכשתי במשך השנים למחשב, הקורס היה בתל אביב והנתבעת לפי הסכם שלי איתה מימנה את הנסיעות ואת הקורס". בהקשר זה, העיד מר דר יאיר בעמ' 13 לפרוטוקול, כדלקמן: "לגבי הקורס, אני רוצה להסביר שקיבלנו מחשב וברגע שקיבלנו אותו התובעת לא התאימה לעבודה כי לא ידעה לעבוד עליו. החשב של החברה אמר לי שאפשר לשלוח אותה לקורס בתנאי שאנו נשלם את הקורס, כדי שהיא תוכל לעבור את ההכשרה על העבודה ואם לא והיא תעזוב את העבודה, היא תחזיר לנו את הכסף, הכוונה היתה כי בכל פרק זמן היא היתה צריכה להחזיר את הכסף". מעדותו של מר דר עולה ברורות כי לימוד קורס זה היה צורך של הנתבעת שהכניסה מחשב לשורותיה. עוד עולה כי דעת החשב היתה כי אם התובעת תעזוב את העבודה, היא תחזיר את הכסף, ובענייננו, ברור כי התובעת פוטרה ולא עזבה מרצונה, מכאן, הפרשנות שנותן מר דר בהמשך עדותו לגבי הכוונה של החשב כי בכל פרק זמן, היינו בכל מצב, היתה התובעת צריכה להחזיר את הכסף, אין לה על מה לסמוך ואינה עומדת במידת ההגיון והסבירות. והעיקר, שלא נטען כי כך סוכם עם התובעת אלא לכל היותר כך סוכם עם החשב של הנתבעת. 10.אשר על כן, ועל סמך כל האמור לעיל, דין תביעת התובעת להידחות, למעט תביעתה לתשלום הסכום שקוזז ממנה בחודש 8/95 בגין קורס מחשבים, בסך של 2,500 ₪, ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1/9/95, ועד התשלום המלא בפועל. 11.לאור התוצאה בתיק, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ ועוד מע"מ בלבד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזהזכרון דבריםמשכורת