1. התובע נחשף למצגים של הנתבע שלאורם רכש לעצמו רכב. לאחר שנודע לו לטענתו, כי המצגים היו מצגים מטעים ונגועים בתרמית, ביקש לחייב את הנתבע בתביעה בסדר דין מהיר לפצותו על הנזק שנגרם לו בהסתמך עליהם. רקע 2. התובע ביקש מחברו להתקשר למפרסם מודעה בעיתון ידיעות אחרונות, שפורסמה ביום 13.2.04 ועניינה רכב מאזדה 626. לאחר שיחה שערך גם התובע עם הנתבע, דובר ביניהם על מפגש במשרדו של האחרון בחולון, ע"מ לראות את הרכב. 3. ביום 16.2.04 נפגשו הצדדים בחולון. שניהם חלוקים בעניין נסיבות המפגש, מיקומו, והמצגים או המסמכים שהוצגו ע"י הנתבע. לטענת התובע הציג הנתבע את עצמו בפניו כעו"ד, המבקש להחליף את הרכב בו עשה שימוש במשך שנתיים, שבמהלכם נסע הרכב כ-37,000 ק"מ בלבד. מצג זה תאם גם את המסמכים שהוצגו לו לרבות רשיון הרכב, שבו צויין 00 ומד האוץ שהראה 37,316 ק"מ. לטענת הנתבע עוד טרם המפגש, הסביר לתובע שהוא מצוי בסוכנות רכבים בחולון ועל כן משהגיע לשם, ידע התובע שמדובר בסוחר רכב. עוד הצהיר הנתבע כי לא הציג בפני התובע מצג על פיו לא היו לרכב בעלים קודמים שהרי נרשם כבעל הרכב, מבלי שהדבר ייחשב למכר בהעברת בעלות. יתרה מזו, כל נתוני הרכב נפרסו לפני התובע ולאחר ששיקלל את הנתונים, הסכים האחרון לביצוע העיסקה במחיר שסוכם. 4. אין חולק כי הרכב נבדק במכון קומפיוטס ביפו ושנתגלו בו ליקויים. בהמשך נוהל מו"מ וסוכם בין הצדדים על תמורת המכר בסך של 93,000 ₪ בהתבסס על דו"ח זה. 5. העסקה הושלמה בו ביום עת בוצעה העברת הבעלות בבנק הדואר, כנגד מסירת שיק בנקאי על הסך הנ"ל ע"י התובע ביד הנתבע. שני הצדדים העידו על חתימת מסמך בכתב באותו מעמד. לגירסת התובע, התבקש ע"י הנתבע לחתום על מסמך המעיד שהשיק הבנקאי נמסר בהקשר לעסקה הנ"ל לצורך הצגת המסמך לשלטונות המס. לכך נאות וביקש עותק מהמסמך שלא הומצא לידיו לטענתו, מעולם. לגירסת הנתבע ביקש אמנם את התובע לחתום על השיק הבנקאי הנ"ל, לצורך הסבת השיק לטובתו, אולם, אז גם נחתם זכרון דברים ע"י התובע. 6. לאחר העברת הבעלות ברכב ע"ש התובע, הציגו לטענתו, בפני חברו אשר עיין ברשיון הרכב והציע לו לבדוק את מס' הקמ' שעבר הרכב במוסך מאזדה, נוכח חשד למחיקת פרטים ברשיון הרכב. משלא עלה בידו לברר אודות הרכב במוסך מאזדה, פנה התובע למשרד הרשוי ושם נודע לו כי הרכב היה בבעלות חברת ליסינג ,קודם למכירתו. עוד נודע לתובע לטענתו ,כי הנתבע סוחר רכב וכי הונה אותו לנוכח זיוף מד האוץ, שכן בפועל נסע הרכב לפחות 137,000 ק"מ לעומת 37,000 ק"מ כפי שהציג הנתבע. 7. לאחר שפנה התובע באמצעות ב"כ לנתבע ביום 29.2.04 בדרישה להשבת מלא התמורה ששילם או פיצוי מתאים, נשלח לב"כ עותק זכרון דברים שנחזה להיות חתום ע"י התובע. לטענת האחרון, לא ראה את המסמך קודם לכן, וממילא המסמך מזוייף ונושא חתימה מזוייפת. לאחר ברור נוסף הצליח התובע להתוודע לפרטי מד האוץ עובר לרכישה ועפ"י מידע שקיבל לטענתו, ממוסך סיטרואן במסמיה, עמד מד האוץ ביום 7.1.04 על כ-120,000 ק"מ. המחלוקת: 8. התובע ביקש לחייב את הנתבע בפיצוי בגין הנזק שנגרם לו נוכח הפרת ההסכם על ידו, מעשה תרמית ועשיית עושר. בסיכומיו ביקש גם להורות על השבה כספית, נוכח ביטול ההסכם, אולם נראה כי טענה זו חרגה מכתב התביעה והתעלמה מחובת ההשבה ההדדית, הכוללת את השבת הרכב שבכך כנראה לא היה התובע מעוניין. 9. הגם שבכתב ההגנה הכחיש הנתבע כל אחריות לפיצוי התובע, הודה והסכים בדיון ההוכחות השני, כי תחול עליו אחריות לענין השוני במספר הק"מ שעבר הרכב, למול המצויין בזכרון הדברים. יחד עם זאת, חלק על אחריותו לאי גילוי כביכול של פרטים בדבר הבעלות הקודמת ברכב או על דבר היותו סוחר רכב . כמו כן חלק גם על גובה והיקף הנזק, אם נגרם ,לתובע. טענות הצדדים 10. ב"כ התובע תאר בסיכומיו, מגמה מכוונת של הנתבע להסתרת פרטיו הנכונים של הרכב, אם בהעברת הבעלות על שמו, יום לפני מכירת הרכב לתובע ואם בהצגת מצגים מטעים במהלך המו"מ. עוד טען כי העובדה שהרכב נמכר במחיר שאינו משקף את ההפחתה המקובלת בגין עברו בחברת ליסינג, מעידה כי פרטים אלה לא גולו ע"י הנתבע. מצגים אלה נוגעים גם למד האוץ והגם שהנתבע קיבל על עצמו, אחריות לפיצוי בגין השוני במד האוץ, לא עלה בידיו להפריך את הטענה כי הוא שזייף את מד האוץ. לעומת זאת, גירסת התובע לפיה זוייף זכרון הדברים ע"י הנתבע לא הופרכה וחוזקה בהמנעות הנתבע, להציג את המסמך במקור ע"מ שיבדק מקצועית ע"י גרפולוג. בכל אלה יש בסיס לטענת ב"כ התובע, גם לפסיקת פיצויים עונשיים. 11. ב"כ הנתבע ביקש לחדד בסיכומיו את הפלוגתאות הטעונות הכרעה ולטענתו על ביהמ"ש להדרש רק לשאלת החתימה על זכרון הדברים וידיעת התובע כי הרכב היה בבעלות חברת ליסינג בעברו. במידה והתשובה לכך שלילית, יהיה מקום לדון בשאלת הנזק. ב"כ הנתבע ביקש להעדיף את גירסת הנתבע בעדותו, הנתמכת בזכרון הדברים ורשיון הרכב, על פני עדותו היחידה של התובע שנמנע מהעדת עדים רלבנטיים. עוד טען ב"כ הנתבע כי הפרטים השונים גולו לתובע והוא היה זה שבחר להתעלם מנתונים אלו ברשיון הרכב. לו אכן היה מעיין ברשיון כדבעי ,היה נוכח בנתונים שהיו יכולים לשמש לו תמרור אזהרה כמו לצורך ברור קיומם של בעלים קודמים. דיון 12. אין מחלוקת כי במעמד ניהול המו"מ בין הצדדים, לא נערך כל הסכם בכתב. זכרון הדברים שהוצג ע"י הנתבע, נחתם לשיטתו, במעמד העברת הבעלות. לפיכך עוד קודם לדיון בשאלה אם אכן נחתם ונערך מסמך כנ"ל, יש לבדוק מה היו מצגי הנתבע במהלך המו"מ המוקדם. עפ"י עדות התובע נפגש עם הנתבע ברחוב, בסמוך לבית דירות ברח' סוקולוב 102, אך לא במשרדו של הנתבע. האחרון הציג בפניו את פרטי הרכב ואת רשיון הרכב. ממסמכים אלה למד חיזוק למצג הנתבע כי הרכב הוא "יד ראשונה". כדבריו: "מה שרשום ברשיון. כן זה הבעלים שרשומים ברשיון. 00 זה אומר שלא היו בעלים קודמים". (ראה: עמ' 6 לפר'). לטענת ב"כ התובע לא ניתן היה ללמוד מרשיון הרכב דבר על קיומם של בעלים קודמים, או כי היה בעבר בבעלות חברת ליסינג, בודאי לא על כך שהנתבע הוא סוחר רכב. הנסיון להטיל על התובע חובה להסיק את דבר קיומם של בעלים קודמים, נוכח הפער בין תאריך רישום הרכב כנקוב ברשיון ( 9.9.01) לבין תאריך בעלותו של הנתבע ברכב (15.2.04) הוא לטענתו ,חכמה לאחר מעשה וחורג מסבירותה של בדיקה שמתבצעת ע"י רוכש סביר. 13. השאלה אם הנתבע ידע על פרטי בעלות קודמת ברכב בכלל ושל חב' ליסינג בפרט ,כרוכה בשאלה, אם חתם על זכרון הדברים המפרט עובדה זו במפורש. משהכחיש התובע את החתימה על זכרון הדברים, היה על הנתבע להוכיח כי אכן המסמך נחתם ע"י הראשון. הנתבע הסכים אמנם בדיון הראשון (11.1.05) להעמיד את המסמך לבדיקה גרפולוגית אלא שלא טרח להגיש את מסמך המקורי לצורך קיום הבדיקה הנ"ל, למרות שנתבקש ע"י ב"כ התובע. 14. אני סבורה כי המחדל להצגת זכרון הדברים במקור, משמש אכן חיזוק לגירסת התובע, מערער אמינות הנתבע ואת גירסתו המאוחרת על פיה יתכן והמסמך מצוי בידי המשטרה, הואיל והתובע התלונן במשטרה על דבר הזיוף. יתרה מזו, גירסת הנתבע בדבר החתמת התובע על השיק בנקאי לצורך הסבתו לטובתו, תמוהה ולוקה באי סבירות בסיסית. לטענת הנתבע כזכור, ביקש את התובע לחתום על שיק בנקאי לצורך הסבתו ובמעמד זה הוחתם גם על זכרון הדברים. הצורך בחתימת היסב כנ"ל, נטול הגיון וממילא יכול להעיד כי יש רגליים לטענת התובע, בדבר אמתלה שהעלה הנתבע בפניו, על מנת להחתימו על מסמך כלשהו, שאינו בהכרח זכרון הדברים. כדבריו: "אני חתמתי על דבר, על פיסת נייר שאומרת, הוא ביקש ממני אישור למס הכנסה על השיק של 93,000 ₪ וזה שיק עבור קניית מכונית ושם חתמתי למטה...אישור שהשיק זה וזה נמסר עבור קניית מכונית מהאדון". (ראה: עמ' 8 לפר'). המסקנה המתחייבת היא כי יש להעדיף את גירסת התובע בשאלת העדר גמירות דעת וחתימה אותנטית על זכרון הדברים. כאן יש לומר כי ,הרושם שהותיר הנתבע ביסס אמינות נמוכה לגירסתו עד כדי נסיון להתחמק מגילוי האמת כלה. 15. כפי שעלה מעדות התובע, לא הקפיד הקפדה יתרה בביצוע הבדיקות המתחייבות, אם לגבי רשיון הרכב ואם לגבי פרטי תעודת הזיהוי של הנתבע. למעשה הודה בבדיקה שבוצעה תוך רפרוף במסמכים בהעדר שימת לב מלאה. מכאן שלולא גילוי פוזיטיבי אחר של הנתבע לא בא אליו המידע בדרך אחרת. בנוסף לאמור לעיל, נמצא תנא דמסייע לגירסת התובע בשיעור תמורת המכר שתאמה את היקף הליקויים שנמצאו ולא כללה התאמה למצב הבעלות הנטען ע"י הנתבע. חיזוק נוסף לגירסת התביעה ,נמצא בעדותו של העד לופו , מטעם התובע ,לעניין ניהול המו"מ שהוא ניהל עם הנתבע והמצגים שהציג בפניו האחרון, הדומים לאלה שהוצגו לתובע. זהו המקום לציין כי, למרות שב"כ הנתבע התחייב להציג את זכרון הדברים שנחתם עם העד הנ"ל, לא עשה כן בכל שלב שהוא. לאור האמור, אני קובעת כי הנתבע לא גילה בפני התובע דבר הבעלות הקודמת ברכב בידי חברת ליסינג. אין ספק כי מחדל זה עולה כדי חוסר תם לב במו"מ, ובנסיבות שתוארו בוודאי, כדי הפרת חוזה ויכול שגם תרמית. 16. בנוסף וכאמור, אין חולק כי התובע לא ידע דבר השוני הגבוה והמהותי במספר הק"מ, שעבר הרכב טרם המכירה לידיו ע"י הנתבע. מבלי הצורך לקבוע כי דבר השינוי או הזיוף במד האוץ בוצע ע"י הנתבע, כפי שביקש ב"כ התובע לקבע, אין ספק כי בהעדר הסבר מניח את הדעת מפי הנתבע לשוני הנ"ל, יש כדי חיזוק גירסת התובע בכללותה. האחרון נדרש להעיד את העד תמיר כדי להוכיח טענתו הנ"ל, שהייתה מוכחשת ע"י הנתבע, בשלב המוקדם של ההליכים ורק לאחריה ובדיון הנוסף הודה והסכים הנתבע לאחריותו בגין הפרת ההסכם נוכח אי ההתאמה הנ"ל. מן המקובץ יקבע כי אי ההתאמות השורשיות בין הסכם המכר ומצגי הנתבע בשלב המו"מ , לביצוע בפועל, מקימות עילה חוזית ונזיקית להטלת האחריות לנזק שנגרם לתובע בגינן על הנתבע. אין חולק כי הודעה על כך נמסרה לנתבע מבעוד מועד. הנזק 17. התובע ביקש לפצותו על הפרש בין תמורת הרכב ששילם, לערכו האמיתי, עפ"י דוח שמאי שצורף, שקבע שיעור הפחתה של 19.5% מערך הרכב. שיעור זה מתבטא בסך של 18,720 ₪. לטענת ב"כ התובע לא עלה בידי הנתבע להפריך או לסתור את חוו"ד השמאי ואף גירסתו כי אין בעובדות שנתגלו, כמו הבעלות של חב' ליסניג או היות הנתבע סוחר רכב, כדי להשפיע על מחיר הרכב, מופרכת. יתרה מזו, לטענתו נוכח הסכמת הנתבע (כפי שהוצהר בדיון) לעניין היקף ההפחתה על פי מחירון לוי יצחק בנוגע לשוני במד האוץ, יש לחייבו כקבוע במחירון הנ"ל בפיצוי בשיעור של 20% משווי הרכב. השמאי גיל נחקר על חוות דעתו ועל פיה ניתן ללמוד כי בגין שימוש ברכב מעל הממוצע יש להפחית 12% מערך הרכב ובגין בעלות בליסינג 7.5% נוספים. לדבריו ,ההפחתה שקבע נמוכה בהשוואה לעקרונות מחירון לוי יצחק, הואיל והתחשב בהפחתה הכפולה. בסיכומיו טען ב"כ התובע לנזק גבוה מזה, נוכח השענותו של הנתבע דווקא על מחירון לוי יצחק ועל פיו מגיעה ההפחתה נוכח מס' ק"מ חריג בלבד כאמור , לשיעור של 20% קרי 19,200 ש"ח. עם הוספת שיעור ההפחתה בגין הבעלות בליסינג, יועמד הנזק על סך של 26,400 ₪. 18. אני קובעת כי חוות דעתו של השמאי לא נסתרה ובוודאי לא בנסיון היצירתי של הנתבע או בא כוחו בסיכומיו, לערוך חישוב שעל פיו שווי ההפחתה צריך להגיע לכל היותר ל-3,500 ₪ ואותו יש להפחית מהפחתה בגין שימוש חריג. זהו המקום לציין כי, כל הבחנה שיצר הנתבע בעדותו בין חברות ליסינג היא בגדר עדות שמידת ההגיון לא מתלווה אליה, ובוודאי שאינה מוכחת. לפיכך אני קובעת כי עלה בידי התובע להוכיח אך את הנזק הנתמך בחוו"ד ועדות השמאי. 19. ב"כ התובע ביקש להוסיף לראש הנזק הנ"ל, גם פיצוי בגין הוצאות שנמנו כמו שכ"ט שמאי, טיפול במוסך, שכ"ט עו"ד ומשרד חקירות וכן נזק לא ממוני ופיצויים עונשיים. לטעמי, נמצא בסיס רק לחלק מראשי הנזק ,כמו שכ"ט שמאי לפסיקת הפיצוי וחלקם האחר ישתקף בפסיקת ההוצאות הכוללת. 20. אני סבורה כי אין זה המקרה לפסיקת פיצוי ענשי הגם שברורים יתרונות פסיקה זו שנועדה להרתעה והענשה למקרי תרמית חריגים. אולם אין ספק ,כי יש להתחשב בכלל הטעונים בענין ,בבא ביהמ"ש לקבוע את הפיצוי הכולל בגין הנזק. התובע פרט את אופן התנהלות הנתבע הן ביחסים החוזיים ביניהם בכל הנוגע לעסקת המכר והן בדרך ניהול ההליך כולו וביקש לפסוק הוצאות גבוהות במיוחד, נוכח הזלזול המופגן של הנתבע בהתנהלותו. אני קובעת כי לחלקן הגדול של טענות ב"כ התובע, נמצא עיגון עובדתי ונראה כי יש לחייב בהוצאות מתאימות את הנתבע, שנקט בדרך של מחדל אחר מחדל בהצגת מסמכים, שהתחייב להציגם. לסיכום: 21. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה המירבי ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 20,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. נוכח כל המפורט לעיל ,אני פוסקת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ + מע"מ . סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית גם כן עד לתשלום בפועל. חוזהרכבזכרון דבריםקניית רכב