1. לאחר העיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי על פי המבחנים (החדשים) שהותנו בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 5150/02 וינברג ואח' נ' ביילס ואח', ממלאת המשיבה 3 אחר קנה המידה הקבוע בתקנה 500 (10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. לאמור: המשיבה 3 היא בעל דין נכון ודרוש, אף שהיא צד ג' זר. המבחן שנקבע ברע"א 5150/02 הוא כי: "די בכך שהצד השלישי עונה על הקריטריונים הקבועים בתקנה 216, לעניין הגשת הודעה לצד שלישי, על מנת שייחשב כ'בעל דין דרוש או בעל דין נכון בתובענה'. במילים אחרות, ניתן להחיל על צד שלישי זר את אותו המבחן שהחילה הפסיקה לעניין נתבע זה בשינויים המחוייבים, ולומר כי צד שלישי זר הינו 'בעל דין דרוש או בעל דין נכון בתובענה', אם, לו ישב בארץ, היה בית המשפט מוסמך לבכר את ההודעה לצד שלישי נגדו". 2. אין חולק על כך שהודעת צד ג' שהוגשה ע"י המבקשים כלפי המשיבה 3 (בגדרי תובענתם הנגדית של המשיבים 1 ו-2 המכוונת למבקשים), ממלאת אחר קני המידה הקבועים בתקנה 216 להגשת הודעה לצד שלישי. בפרשתנו, במסגרת ההודעה לצד ג' נדרשת כלפי המשיבה 3 השתתפות או שיפוי בשל חלק מן הסעדים נשוא התובענה שכנגד. על פי המבחן שהותווה ברע"א 5150/02 הנ"ל, היותה של המשיבה 3 זרה ,שוב אינה עובדה רלבנטית, במובן זה שהשאלה היא אם מוסמך היה בית המשפט לברר את ההודעה לצד ג' אילו דובר בצד שלישי הנמצא בישראל. ואכן, לו הייתה המשיבה 3 בישראל, וודאי שהיה בית המשפט מוסמך לברר את ההודעה כלפיה, שכן ההודעה לצד ג' מקיימת לפחות אחר הנדרש בתקנה 216 (1), כאמור. 3. דא עקא, שאף אם נקבע לגבי המשיבה 3 שהיא בעל דין נכון או דרוש, אין ללמוד מכך שהפורום - פורום נאות הוא. אמנם כן, כבר נפסק ברע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב (1) 817, כי המציאות המודרנית מפחיתה ממשקלה ומחשיבותה של טענת הפורום הבלתי נאות (וראו גם רע"א 9141/90 Lang ואח' נ' מרכס ואח', פ"ד נו (1) 118, 123). זאת ועוד: הנטל בעניין דנן רובץ לפתח הנתבע הזר (המשיבה 3). אלא שבכל אלה אין כדי לאיין לחלוטין את טענת הפורום הבלתי נאות. טענת הפורום הבלתי נאות מוכרעת על פי מכלול הנסיבות הקיימות בתיק הספציפי בו מדובר, לרבות לפי מבחן מירב הזיקות, ובשים לב לציפיות הסבירות של הצדדים. העיון בנסיבות פרשתנו בכלל ובהודעת צד ג' בפרט, מלמד כי ההתקשרות שבין המבקשים לבין המשיבה 3, אין לה שום קשר לישראל. אכן, המבקשים (וליתר דיוק: שלוחתה הניו-יורקית של המבקשת 2, שהיא שלוחה נפרדת ופועלת כגוף כלכלי עצמאי ונפרד מן המבקשת 2, מכל בחינה שהיא, כפי שנטען בסעיף 3 להודעת צד ג') חפצו כי המשיבה 3 תפעל בשמם לצורך טיפול בענייניה המשפטיים של המשיבה 1 בקנדה. ההתקשרות האמורה נעשתה מחוץ לישראל: היא נעשתה בחילופי מכתבים ובשיחות בין עוה"ד א' דורון (שישב בניו-יורק) לבין המשיבה 3 (שמושבה בטורונטו, קנדה), כעולה מנספח ב' להודעה. יתר על כן, ההתרחשויות אשר בבסיס ההודעה לצד ג' לא אירעו בישראל, לא כולן ולא מקצתן. הן אירעו בקנדה. הן התייחסו לנכסים בקנדה ולהליכים משפטיים בפני ערכאות קנדיות. אמנם כן, בהודעת צד ג' נטען כי המשיבה 3 נתנה ייעוץ למשיבה 1 במישרין, אלא שאף ייעוץ זה לא נעשה בישראל (ראו למשל נספח ג' להודעה). דומני שהציפיות הסבירות של הצדדים (לאמור: המבקשים והמשיבה 3), אף הן מטות את הכף לעבר התדיינות בקנדה (אם אכן יימצא שהמבקשים חבים כלפי המשיבים 1 ו-2 וכי כתוצאה מכך זכאים הם לדרוש - לדרוש ולא בהכרח לקבל - שיפוי או פיצוי מן המשיבה 3). יש רגלים לסברה שביחסי המבקשים והמשיבה 3 יחול הדין הקנדי, בעוד שמערכת היחסים שבין המבקשות לבין המשיבים 1 ו-2 תיחתך על-פי הדין הישראלי. לא ידעתי מדוע יחול הדין הקנדי עת תידון התובענה שכנגד, קרי: תובענתם של המשיבים 1 ו-2 כלפי המבקשים. אכן, המבקשים טענו, בסעיף 31.4 לתשובתם, כי במסגרת יחסיהם עם המשיבים 1 ו-2 תתברר חבות המבקשים על-פי הדין הקנדי, אלא שלא ביארו מדוע יש להחיל על מסכת יחסים זו את הדין הקנדי, שעה שהחוזה שבין המשיבים 1 ו-2 לבין המבקשים נכרת בישראל, ללא שנכללה בו כל הוראה בדבר הדין שיחול. במצב דברים זה, לכאורה, לא יהא מקום וצורך בהחלת הדין הקנדי לפי שדין זה אינו דין החוזה. יודגש כי בכתב התשובה שכנגד (המתוקן) לא העלו המבקשים כל טענה שעניינה תחולת דין זר על יחסיהם עם המשיבים 1 ו-2, וממילא לא פירטו את הדין הזר שיחול לשיטתם. הלא דין זר הוא טענה עובדתית הדורשת טיעון מפורש ומפורט. 4. מסקנתי היא, איפוא, שאפילו ממלאת הודעת צד ג' אחר מבחני תקנה 500(10), שוב אין ישראל הפורום הנאות לדון בהודעה. אין אפוא מקום לקבוע שהמצאת הודעת צד ג' למשיבה 3 היא המצאה כדין, היינו: אין מקום למתן היתר המצאה מחוץ לתחום. אגב, אין רגלים לסברה כי בפסק הדין שניתן ברע"א 5150/02 נדחתה טענת הפורום הבלתי-נאות. הציטוט שמביאים המבקשים (בסעיף 25 לתגובתם) מסעיף 8 לפסק הדין ברע"א 5150/02, כאילו יוחזר הדיון לבית משפט השלום " ... על מנת שישוב ויבחן, לפי המבחן שהותווה לעיל, אך ורק את סוגיות היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט של ההודעה לצד שלישי כנגד עו"ד ביילס" (ההדגשות אינן במקור), ציטוט זה אינו נכון. לא נקבע שיש לבחון אך ורק את סוגיית היתר ההמצאה. הקביעה הייתה שיש לבחון את הסוגייה של היתר ההמצאה מחדש, בשים לב למבחן שנקבע ברע"א 5150/02. ממילא כוללת בחינה זו אף את עניין נאותות הפורום, ולא רק את השאלה אם ניתן בנסיבות להמציא למשיבה 3 את הודעת צד ג' חרף היותה בגדר נתבעת זרה. 5. הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה 3 ובשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש”ח + מע"מ, להיום. משפט בינלאומיפורום לא נאות