השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ד"ר י' מרזל) בעת"מ 9839-01-11 מיום 13.2.2011, בו נדחתה עתירתו של המערער כנגד החלטת ראש אגף כוח אדם במשטרת ישראל מיום 29.11.2010 לפטר אותו. רקע עובדתי בתמצית 1. כעולה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, המערער הוא יליד שנת 1978 והוא התגייס למג"ב בחודש אפריל 1999. בחודש אפריל 2002 גויס המערער לשירות קבע במג"ב. בשנת 2004 הגיש המערער תלונה נגד מפקד מחלקה בגין תקיפה פיסית. אותו מפקד סיים את שירותו במשטרה. במהלך השנים שב המערער וטען במספר הזדמנויות בראיונות שנערכו לו כי הוא סובל מהתנכלויות בגין התלונה שהגיש. המערער ביקש מספר פעמים לעבור לשרת במשטרה "הכחולה" ומפקדיו אף המליצו להיעתר לבקשתו. עם זאת, העניין לא הסתייע שכן המערער כשל במבדקים שנערכו לעניין זה ארבע פעמים. המערער הועבר על פי בקשתו מיחידה אחת לאחרת במג"ב. כן עבר המערער פעמיים נוספות מפלוגה לפלוגה, ככל הנראה שלא עקב בקשתו. בתפקידו האחרון הוצב המערער בפלוגה במג"ב מרחב ירושלים. בשלהי שנת 2009 מונה למפקד הפלוגה רפ"ק שועה (להלן: שועה). המערער טען כי זמן קצר לאחר מכן התדרדרו יחסיו עם שועה "שהוציא עליו חוזה". הביטוי המעשי לכך כנטען היה בתלונות שווא שהוגשו נגדו בדין משמעתי והתנכלויות נוספות. המערער הועמד לדין משמעתי פעמיים לאחר מינויו של שועה ונמצא אשם. בנוסף, כנגד המערער הוגשו שבע תלונות משמעתיות עליהן הוא סירב לחתום וסירב להישפט בגינן. מתקופה זו ואילך ביקש המערער בראיונות שונים לעבור יחידה וטען כי הוא סובל מהתנכלות. מפקדיו של המערער באו למסקנה כי התנהלותו מקימה בסיס לסיום שירותו. במקביל מונה קצין בודק (להלן: קבו"ד) לבדיקת טענותיו של המערער. ממצאיו של הקבו"ד היו כי נפלו אמנם פגמים בחלק מההליכים המשמעתיים שננקטו כנגד המערער אולם לא נמצא יסוד לטענת ההתנכלות. בסופו של יום ולאחר שימוע שנערך למערער הוחלט על פיטוריו. ההליכים לפני בית המשפט לעניינים מנהליים 2. בעתירתו, טען המערער כי במהלך השנים הוא זכה להערכה ואף לתעודות הצטיינות. בשנת 2006 הוארך שירותו בחמש שנים נוספות. בשנת 2009, טרם מינויו של שועה, זכה להערכה של "טוב מאוד". המערער טען כי מקורו של השינוי בהערכה כלפיו הוא במינויו של שועה אשר החליט לנקום בו עקב הגשת התלונה נגד מפקד המחלקה בשנת 2004. לטענת המערער, התלונות המשמעתיות שהוגשו נגדו היו חסרות יסוד. כן נטען כי הקבו"ד לא בדק את הטענות בעניין ההתנכלות לעומקן אלא הסתמך בנדון על דבריו של שועה. לעתירה צורף תמליל שיחה ממנו עולה, כנטען על ידי המערער, כי שוטר שראיין הקבו"ד לא דיבר אמת. בנוסף לכך טען המערער כי ממצאיו של הקבו"ד העלו כי התנהלותו של שועה הייתה בעייתית בהליכים המשמעתיים שנקט כנגדו. כן נטען כי הקבו"ד עצמו מצא כי נפלו פגמים בהליכים המשמעתיים שננקטו כנגד המערער ואף הומלץ לבטל אחד מהם כליל. באשר להליך השימוע טען המערער כי נמחקו בטוש שחור הערותיו לסיכום ראיון עם מפקד מג"ב. עוד טען המערער כי הוטלו מגבלות שונות בכל הקשור לבקשתו לצלם חומר מתיקו האישי. זאת ועוד, טען המערער כי נוהל 6.01.08 של אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל - "בחינת תום שירותו של שוטר במשטרת ישראל" (להלן: הנוהל) - שמטרתו היא "לקבוע הליך סדור ותנאים לבחינת המשך/סיום שירות של שוטר באופן יזום ע"י משטרת ישראל", יש להביא את ההחלטה בעניין סיום השירות לוועדת הערכה מה שלא נעשה במקרה דנן. פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים 3. בית המשפט לעניינים מנהליים הפנה להלכה הפסוקה בדבר היקף ההתערבות המצומצם של בית המשפט בהחלטת המפקח הכללי של משטרת ישראל לפטר שוטר משירות. לפי הלכה זו, כך הטעים בית המשפט, למפקח הכללי מסור שיקול דעת רחב בנדון ובית המשפט לא יתערב בנקל בהחלטה כגון דא. בית המשפט קבע כממצא עובדתי כי המערער לא הצליח לבסס טענתו בדבר התנכלות שיטתית ולא הוכיח כי התנכלות היא שעומדת בבסיס ההמלצה לפטרו. בית המשפט הטעים כי מפקד המחלקה שכנגדו הגיש המערער תלונה בשנת 2004 התפטר מרצונו ולא פוטר עקב תלונה שהגיש המערער כנגדו. עוד הוסיף בית המשפט כי קיימת סתירה בין טענת המערער להתנכלות לאורך השנים לבין טענתו בדבר הערכות טובות שניתנו ביחס לתפקודו בין השנים 2009-2004. כן ציין בית המשפט כי שועה אף אישר למערער לצאת לקורס מכי"ם באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טענת ההתנכלות. בית המשפט הדגיש כי המערער לא הגיש מעולם קבילה רשמית בגין התנכלות והסבריו לאי הגשת תלונה אינם מספקים. עוד ציין בית המשפט כי גם הקבו"ד הגיע למסקנה לפיה אין יסוד לטענת ההתנכלות. הקבו"ד מצא כי נוכח דבריו של מפקד המחלקה, המפקח צרפתי, ולא רק לאור דבריו של שועה, ניתן הסבר מספק לשוני שחל בהערכה ביחס למערער. בנוסף לכך, הפנה בית המשפט לכך שלפי ממצאי הקבו"ד הפגמים בהליכים המשמעתיים היו טכניים בעיקרם ולא ביססו קיומה של התנכלות. כן הוסיף בית המשפט כי הקבו"ד התייחס אף לטענת המערער לפיה אחד השוטרים שמע איש סגל אומר שהורו לסגל "לחפש" את המערער. הקבו"ד קבע כי שוטר זה נחקר בנדון והכחיש את האמירה. בית המשפט הוסיף וקבע כי תמליל ההקלטה שצירף המערער אינו מבסס את טענתו בדבר התנכלות. 4. בהמשך לכך, ציין בית המשפט כי המלצתו של שועה לסיים את שירותו של המערער באה על רקע התנהלותו המשמעתית הבעייתית. בהקשר זה הפנה בית המשפט לכך שהמערער נשפט פעמיים בדין משמעתי בשל בעיות משמעת חמורות אולם גם לאחר מכן המשיך בהתנהגות חריגה. בהמשך סירב המערער לעמוד לדין משמעתי וכל אימת שזומן לעמוד לדין התחמק מכך. בהמשך הועבר החומר בעניינו לסגן מפקד מרחב מג"ב ירושלים כדי שישפוט אותו אולם המערער סירב להתייצב לדין. משכך, קבע בית המשפט כי הונחו לפניו ראיות מספיקות בדבר התנהלות משמעתית בעייתית מצד המערער המצדיקה את פיטוריו. בית המשפט הפנה לעונשים המשמעתיים שנגזרו על המערער בדין המשמעתי. ודוק, בית המשפט ציין כי גם בהתעלם מהעונשים המשמעתיים - אם בשל ביטול התלונה על ידי הקבו"ד ואם בשל תלונה אחרת שערר עליה טרם נתברר - לא נמצא הסבר משכנע מדוע סירב המערער לחתום על הליכי המשמעת כנגדו ומדוע לא התייצב לדין משמעתי. בנוסף לכך ציין בית המשפט כי המערער אף הקליט את שועה בראיון, דבר המהווה עבירה אתית-משמעתית. בית המשפט התייחס גם להערכות ביחס לתפקודו של המערער בחמש השנים שקדמו להמלצה לפטרו משירות. בהקשר זה הפנה בית המשפט לכך שבארבע מהן זכה המערער להערכה של "טוב 3" ו"טוב 2" ורק באחרונה שבהן משנת 2009 זכה להערכה של "טוב מאוד 1". בית המשפט קבע כי יש להבין את השינוי בהערכה ביחס למערער לאחר מינויו של שועה על רקע התנהלותו המשמעתית הבעייתית של המערער. 5. בנוסף לכך קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי אין ממש בטענה לגבי פגמים שנפלו בהליך השימוע. בית המשפט ציין כי המערער פוטר מטעמים משמעתיים שאין הם נכנסים לגדרי המקרים המפורטים בנוהל ומשכך אי קיום ועדת הערכה לפי נוהל זה אינו פוגם בהליך השימוע בטרם פיטורין. לגבי החלק שהושחר בטוש שחור בסיכום ראיון עם מפק"ד מג"ב, קבע בית המשפט כי מדובר בהתכתבות פנימית שהושחרה ובדברים שהוסיף המערער לאחר שהראיון עם מפקד מג"ב כבר הסתיים ולאחר שמפקד מג"ב עזב את המקום. כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מכוון הערעור שלפנינו. תמצית נימוקי הערעור 6. לטענת המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד מוטי כהן - לפני בית המשפט לעניינים מנהליים הובאו ראיות נסיבתיות המבססות את הטענה בדבר התנכלות. עוד טוען המערער כי עד למינויו של שועה הוא נחשב לשוטר טוב וממושמע שזכה להערכה. כן טוען המערער כי הוא הורשע בדין משמעתי פעם אחת בלבד כאשר הרשעתו השנייה בוטלה בעקבות ממצאי הקבו"ד. על הרשעתו הראשונה הוגש ערר שטרם התברר. לטענת המערער, הוא הועבר מיחידתו פעם אחת בלבד מיוזמתו עקב התנכלות. בפעמים האחרות הועבר עת סיים את שירות החובה ולאחר מכן עקב "הצרכה", ללא זיקה לבעיות משמעת. המערער מטעים כי הוא עצמו ביקש מספר פעמים לעבור ליחידה אחרת עקב התנכלות ובית המשפט לא נתן לכך משקל הולם. עוד טוען המערער כי פיטוריו אינם מידתיים והליך הפיטורין לא הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות ואת שירותו האיכותי משך שנים כמו גם את מצבו הסוציו אקונומי הקשה. זאת ועוד, לטענת המערער בית המשפט נתן משקל יתר לעובדה כי המערער לא הגיש קבילה בגין התנכלות. בנוסף לכך טוען המערער כי העובדה שהוגשו כנגדו שבע תלונות עליהן לא נשפט בפועל מחזקת את הטענה כי מדובר בתלונות סרק. עוד נטען כי חלק ניכר מהתלונות לא הובאו לידיעתו של המערער וכי נמנע ממנו לעיין בתיקו האישי. המערער טוען כי הוא לא היה מודע לגיליונות השפיטה שהוכנסו לתיקו שלא לפי הנהלים ושלא דרך "הצינורות המקובלים". 7. המערער שב ומדגיש כי גם הקבו"ד הגיע למסקנה כי התנהלותו של שועה בניהול ההליכים המשמעתיים נגועה בפגמים וכי שגה בית המשפט משראה בהם פגמים טכניים בלבד. זאת ועוד, טוען המערער כי שגה בית המשפט משראה בראיון החיובי עם שועה אשר בסיומו אישר את יציאתו לקורס מכי"ם כמחליש את טענת ההתנכלות. המערער מטעים כי המועדים שנקבעו לדין משמעתי נקבעו לשעות הבוקר המוקדמות בירושלים ובסביבה הגם שמקום מגוריו הנו בכפר חילף בצפון הארץ. כן טוען המערער כי הזימונים לדין המשמעתי הועברו במהלך ימי חופשה ופגרה ולא נמסרו לו. כן טוען המערער כי לאור ההתנכלות כלפיו ממילא תוצאת הדין המשמעתי הייתה ידועה מראש ומשכך לא היה טעם להתייצב לדין. המערער טוען עוד כי שגה בית המשפט בקובעו כי עצם ההקלטה של הראיון שקיים עמו שועה עולה כדי עילת פיטורין שכן זו הדרך היחידה שעמדה למערער להשיג ראיות בנסיבות העניין. עוד טוען המערער כי לא נערך שימוע ממצה בהתאם לנוהלי המשטרה ולא נשמעו כל טענותיו שכן בכל אחד מהשלבים לא נלקחו בחשבון כל הראיות בדבר ההתנכלות ממנה סבל. המערער חוזר וטוען כי מחיקת הערותיו בסיכום הראיון שנערך לו עם מפקד מג"ב מהווה פגיעה בזכות הטיעון. עוד טוען המערער כי נמנעה ממנו זכות העיון בממצאי הקבו"ד ואף זכות ההשגה עליהם. בדיון לפנינו הדגיש המערער את טענתו לפיה הליך השימוע פגום שכן לא נערכה לו ועדת הערכה בהתאם לנוהל. המערער טוען כי נימוקי פיטוריו אינם רק משמעתיים אלא גם תפקודיים ומשכך הוא סבור כי הנוהל חל לגביו. תמצית תשובת המשיבים 8. לטענת המשיבים - באמצעות באת כוחם, עו"ד יאנה סימקין - המערער מבקש הלכה למעשה כי בית משפט זה יתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט לעניינים מנהליים לפיה לא הונחה תשתית ראייתית לטענת ההתנכלות וכי הונחו ראיות המצדיקות את פיטוריו של המערער בגין בעיות משמעת ותפקוד לקוי. עוד טוענים המשיבים כי אין באף אחת מהראיות הנסיבתיות שמונה המערער ואף לא בכולן יחד כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. המשיבים מדגישים כי בית המשפט לעניינים מנהליים קבע שאף בהתעלם מהרשעותיו המשמעתיות של המערער קיימת תשתית ראייתית המבססת את נימוקי הפיטורין מטעמי משמעת. המשיבים מציינים כי בכל יחידה אליה הועבר המערער, גם כאשר המעבר נבע מצרכי המערכת, תפקודו של המערער התגלה כבעייתי מהבחינה המשמעתית. כן מטעימים המשיבים כי בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הסבריו של המערער מדוע לא חתם על גיליונות השפיטה ומדוע לא התייצב לדין. המשיבים טוענים כי בנסיבות העניין פיטוריו של המערער מוצדקים ובהתחשב בכלל הנסיבות לא ניתן היה לנקוט בדרך פוגענית פחות. המשיבים מדגישים כי בית המשפט לעניינים מנהליים בחן את מכלול הראיות והתייחס לכל אחת מטענותיו של המערער ולאחר בחינה קפדנית ביחס לאופן הפעלת שיקול דעתם של המשיבים מצא כי אין עילה שבדין להתערבות בהחלטה בדבר פיטוריו של המערער. המשיבים טוענים עוד כי הנוהל לא חל על עניינו של המערער נוכח העובדה כי נימוקי פיטוריו הם משמעתיים ולא תפקודיים. לפיכך, טוענים המשיבים כי יש לדחות את הערעור. בקשה להוספת ראיה 9. המערער מבקש להוסיף כראיה בערעור את תצהירו של חילף רביע, עמית לשירות, כדי להוכיח את טענת ההתנכלות. לטענת המערער לא ניתן היה להגיש לפני כן את התצהיר שכן העד היה עדיין בשירות. דיון והכרעה 10. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ובתשובת המשיבים על נספחיהם ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי לעשות. המסגרת הנורמטיבית 11. ההלכה הפסוקה בדבר אופן הפעלת הביקורת השיפוטית על החלטה לפטר שוטר משירות הינה הלכה מושרשת היטב אשר גובשה בעשרות פסקי דין של בית משפט זה לאורך השנים. הלכה זו התוותה באופן מובנה את אופן הפעלת הביקורת השיפוטית על החלטת הפיטורין, השיקולים שעל בית המשפט לשקול והאופן שעליו לאזן ביניהם ומשכך לא ארחיב בנדון [ראו למשל: בג"ץ 671/04 גרין נ' משטרת ישראל, פ"ד נט(5) 827 (2005) (להלן: עניין גרין); בג"ץ 8225/07 סדיק נ' מפכ"ל המשטרה (לא פורסם, 6.7.2009) (להלן: עניין סדיק); בג"ץ 3798/09 גורוחוד נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל (לא פורסם, 7.12.2010) (להלן: עניין גורוחוד)]. 12. בתמצית יאמר כי הביקורת השיפוטית על ההחלטה לפטר שוטר תעשה בהתאם לכללים המקובלים להתערבות בהחלטתה של הרשות המנהלית. בית המשפט לא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת אלא אם מצא כי התקבלה בחוסר סמכות או בניגוד לכללי הצדק הטבעי או שהיא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית. היקף שיקול הדעת של המשטרה בכגון דא הוא רחב ונכונות בית המשפט להתערב בהחלטה בדבר פיטורין היא צרה ומצומצמת (ראו למשל: עניין גרין, בעמ' 832). ברוח זו הודגש כי חופש הפעולה ושיקול הדעת הרחב בנוגע לפיטורי שוטר הינם תנאים הכרחיים וחיוניים לצורך הפעלתה הראויה של המשטרה ולשם הבטחת התאמת השוטרים המשרתים בה לתפקידי השיטור המוטלים עליהם (ראו למשל: עניין גורוחוד, פסקה 15 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש). משכך, לא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטת המשטרה לפטר שוטר משורותיה. ואולם, לצד חופש הפעולה ושיקול הדעת הרחב, החלטה על הפסקת שירותו של שוטר אינה חסינה מביקורת שיפוטית ויש לבחון את תקינות הפיטורין בהתאם לעקרונות המשפט המנהלי (שם). אכן, ההחלטה על פיטוריו של אדם הינה צעד דרסטי ופוגעני והדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר באדם המשרת בתפקידו שנים רבות. לפיכך, יש לשמור החלטה זו למקרים בהם לא ניתן לנקוט בצעד שפגיעתו פחותה (ראו למשל: פסק דינה של חברתי השופטת ע' ארבל בבג"ץ 8156/06 ממן נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל (לא פורסם, 14.1.2007) (להלן: עניין ממן), פסקה 9). בבחינת סבירות שיקול הדעת המנהלי יש להתחשב, בין היתר, ברקע האישי של השוטר ונסיבות שירותו כמו גם בנסיבותיו האישיות ובכללן מצבו הבריאותי, מצבו המשפחתי, פוטנציאל אפשרויות פרנסה עם עזיבת המשטרה וכיוצא באלה (ראו למשל: פסק דינה של השופטת פורקצ'יה בעניין סדיק, פסקה 47). על רקע הכללים האמורים נבחן את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים במקרה דנן. מן הכלל אל הפרט 13. בית המשפט לעניינים מנהליים הפנה להלכה הפסוקה בסוגיה שבנדון ויישמה כדבעי על נסיבות המקרה הקונקרטי. לא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים אשר התייחס לטענותיו והסבריו של המערער ולאחר שעיין במכלול החומרים הגיע לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת הפיטורין. 14. מקובלת עליי עמדת המשיבים כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מבוסס בראש ובראשונה על ממצאי עובדה מובהקים הן בנוגע לטענת ההתנכלות שהעלה המערער ונדחתה לאחר שנקבע כי המערער לא עמד בנטל הראייתי הדרוש לשם הוכחתה, והן באשר לקיומה של תשתית עובדתית המבססת את התנהלותו המשמעתית הבעייתית של המערער שעמדה ביסוד החלטת הפיטורין. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים, למשל כאשר עולה כי הערכאה הדיונית לא יכולה הייתה לקבוע את אשר קבעה על בסיס החומר הראייתי שהובא לפניה [ראו למשל: חוות דעתי בע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (לא פורסם, 29.3.2011), פסקאות 29-28]. מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בקביעותיה של הערכאה הדיונית. המערער לא הצליח להצביע על נימוק משכנע לפיו ייקבע כי בית המשפט לעניינים מנהליים לא יכול היה לפסוק את אשר פסק על סמך החומר הראייתי שהובא לפניו או כי התעלם מראיות אלה או אחרות. שאלת המשקל שיש לייחס לראיה זו או אחרת אינה מצדיקה התערבותו של בית משפט זה והיא מסורה לפררוגטיבה של הערכאה הדיונית. יצויין כי הלכה זו מקבלת משנה תוקף נוכח שינוי סדרי הדין בשנת 2010 לפיהם עתירה כנגד החלטה על פיטורי שוטר תידון לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בשבתו כערכאה ראשונה בהתאם לפריט 37 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, זאת בשונה מהמצב המשפטי הקודם בו עתירות כנגד פיטורי שוטרים היו מוגשות לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. 15. טענת התנכלות הנטענת על ידי שוטר על מנת לבסס את טענתו בדבר שיקולים זרים שנשקלו בהחלטה בדבר פיטוריו - כמו למשל רצונם של מפקדי השוטר לנקום בו בגין הגשת תלונה - אינה טענה נדירה, אלא שטענה זו צריכה להיתמך בתשתית ראייתית ואין די בטענות בעלמא (ראו למשל: פסק דינו של השופט ע' פוגלמן בבג"ץ 1802/08 חיים נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל (לא פורסם, 3.7.2008), פסקה 8; פסקה דינה של השופטת מ' נאור בבג"ץ 9963/09 עדיקה נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל (לא פורסם, 25.5.2011), פסקה 6). 16. בית המשפט לעניינים מנהליים בחן את הראיות שהובאו לפניו מטעם המערער בנוגע לטענת ההתנכלות. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי אין בראיות הנטענות כדי לבסס את מסקנתו של המערער. סבורני כי בקביעתו זו של בית המשפט לעניינים מנהליים אין מקום להתערב שכן היא מעוגנת היטב בחומר הראיות. כך למשל, הצביע בית המשפט כי מפקד המחלקה שכנגדו הגיש המערער את התלונה התפטר מהמשטרה מרצונו ולא הוכח קשר סיבתי בין הגשת התלונה לבין הפסקת שירותו במשטרה. זאת ועוד, בניגוד לטענתו של המערער כי שועה התנכל לו, אישר שועה למערער לצאת לקורס מכי"ם. טענתו של המערער בדבר התנכלות כוונה בעיקרה לתקופה שלאחר מינויו של שועה לתפקיד. ברם, טענתו של המערער בנוגע להתנכלות כלפיו - כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים - היא אינה טענה חדשה אלא נטענה בהזדמנויות שונות כבר משנת 2004, כאשר גם לגבי תקופה זו, קרי לפני מינויו של שועה, נמצא כי לא היה לה בסיס של ממש. כך, בית המשפט לעניינים מנהליים התייחס לעובדה כי נעשה ניסיון מצד מפקדיו של המערער לסייע לו להמשיך ולשרת במסגרת "המשטרה הכחולה" ואף ניתנו בידיו ארבע הזדמנויות שונות לעבור את המבדקים הרלבנטיים אך המערער כשל בהם. ניתן להניח כי אם מפקדיו של המערער היו מעוניינים בפיטוריו הרי שלא היו נענים לבקשתו לעבור לשירות במשטרה "הכחולה" (בכפוף לעמידתו במבדקים). אכן, טענותיו של המערער אינן מכוונות בעיקרן כנגד התנהלות מפקדיו עובר למינויו של שועה אלא לתקופה שלאחר מינויו של שועה. ברם, כאמור, המערער לא הצליח להרים את הנטל הראייתי הדרוש לביסוסה של טענה זו. 17. בנוסף לכך, לא ניתן להתעלם מהתנהלותו המשמעתית הבעייתית של המערער כפי שהיא עולה מהמסמכים הרבים שהובאו לעיונו של בית המשפט לעניינים מנהליים ואף הונחו לפנינו, אשר באה לידי ביטוי גם בהתחמקותו השיטתית מהתייצבות לדין וגם בהקלטתו של מפקדו בלי ידיעתו. לצד זאת, עומדת לחובתו של המערער אף העובדה כי מעולם לא הגיש קבילה בגין ההתנכלות הנטענת. זאת ועוד, בית המשפט לא התעלם מהתמליל שהוגש לתמיכה בטענת ההתנכלות אך לא מצא כי יש בו כדי לבסס את מסקנתו של המערער וכך סבור אף אני. זאת ועוד, טענותיו של המערער בדבר התנכלות זכו לבחינה של הקבו"ד אשר אף הוא לא מצא בהן ממש. כזכור, נקבע כי ממצאי הקבו"ד לא נשענו אך על דבריו של שועה, בניגוד לטענתו של המערער. 18. בית המשפט לעניינים מנהליים אף התייחס להערכות הטובות שניתנו למערער עובר למינויו של שועה בשנת 2009, אך קבע ובצדק לטעמי כי לצד הערכות אלה יש להביא בחשבון גם את התיעוד להתנהלותו המשמעתית הבעייתית של המערער בין השנים 2009-2004 בכל היחידות בהן הוצב גם כאשר הצבתו בהן מלכתחילה לא נבעה מבעיות משמעת. זאת ועוד, הוכח לפני בית המשפט לעניינים מנהליים כי השינוי ביחס כלפי המערער לא נבע עקב מינויו של שועה לתפקיד אלא בעקבות בעיות משמעת חוזרות, לרבות סירובו הנמשך של המערער להתייצב לדין משמעתי באמתלות שונות. אף אם סבר המערער כי ממילא היה נמצא אשם בדין המשמעתי, הרי שאין בכך כדי להצדיק אי התייצבותו לדין באופן שיטתי. טענותיו העובדתיות של המערער בנוגע לטעמים בגינם לא התייצב לדין המשמעתי נבדקו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים אשר לא מצא בהן ממש. בית המשפט לעניינים מנהליים שוכנע בדין כי די בנסיבות האמורות כדי להצדיק את נימוקי הפיטורין אף בהתעלם מהרשעותיו המשמעתיות של המערער. משכך, איני סבור כי טענותיו האחרות של המערער לפיהן הוכנסו לתיקו האישי גיליונות שפיטה עליהם לא ידע ושלא בדרך המקובלת כדי לשנות את מצבו. טענתו של המערער בדבר מחיקת הערותיו לסיכום ראיון עם מפקד מג"ב אף הן נדונו ונדחו כאמור וממילא נוכח נסיבות הוספתן, בתום הראיון ולאחר שמפקד מג"ב עזב את המקום, כפי שנקבע בידי בית המשפט לעניינים מנהליים, לא היה במחיקתן כדי לפגוע בתקינותו של הליך השימוע. המערער שב וטוען לפנינו כי הוגבלה נגישותו לתיקו האישי אך לא הוכיח כי ההגבלה הנטענת פגעה באופן מעשי ביכולתו להתגונן בפני ההאשמות שהועלו כנגדו. המערער לא הצביע על מידע שיכול היה לדלות מתיקו האישי באופן שעשוי היה לסייע לו. 19. באשר לטענתו של המערער כי לא נערכה לו ועדת הערכה כפי שמתחייב מכוח הנוהל, הרי שקביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים כי הנוהל אינו חל כאשר הפיטורין נובעים מטעמים משמעתיים, אינה קביעה בלתי סבירה. כך, סעיף 3 לנוהל שכותרתו "עקרונות" קובע כי: "א. הליך בחינת תום שירות של שוטר, כמפורט בנוהל זה, יתבצע במקרה בו תפקודו של השוטר לקוי או במקרה של העדר שיבוץ... ב. אין באמור בנוהל זה כדי למנוע שקילת פיטורין של שוטר בנסיבות שאינן מפורטות בנוהל זה". מקובלת עלי העמדה לפיה ניתן להבחין בין פיטורין על רקע אי התאמה תפקודית לבין אי התאמה על רקע משמעתי. היות שלשון הנוהל אינה דנה באי התאמה משמעתית באופן מפורש, הרי שעל פי סעיף 3(ב) לנוהל ניתן לקיים את הליך הפיטורין שלא לפי הסדרים המותווים בו, דהיינו אף בלא כינוסה של ועדת הערכה. 20. באשר לטענתו של המערער כי פיטוריו אינם מידתיים וכי לא נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות והשלכות הפיטורין על משפחתו; שיקולים אלו הם רק חלק ממכלול השיקולים הצריכים לעניין. ברי כי לפיטורין ישנן השלכות על השוטר ומשפחתו. יחד עם זאת, אין מדובר בשיקולים שיש לתת להם את הבכורה בשים לב לאינטרס הציבורי שבתפקודה התקין של המשטרה המצדיק מתחם שיקול דעת רחב למשטרה בסוגיית הפיטורין. 21. בטרם נעילה, אבקש להעיר כי ככל שמזומן שוטר לדין משמעתי או לראיונות שהם חלק מהליך השימוע, טוב תעשה המשטרה אם תקפיד שלא למסור את הזימון בימי שבתון, חג ומועד או כאשר השוטר נמצא בחופשה. ההליכים עצמם מן הראוי שיתקיימו אף הם בימי חול ולא בימי שבתון, חג ומועד או בימים בהם נמצא השוטר בחופשה. במקרה דנן לא עמד המערער בנטל הראייתי להוכיח כי הזימונים שנשלחו לו לדין משמעתי לא הגיעו ליעדם וכי הוא לא ידע עליהם או כי נבצר ממנו להתייצב לדין מטעמים ענייניים. טענתו כי לא ידע אודות הזימונים אף אינה עולה בקנה אחד עם טענתו האחרת כי סיבת אי התייצבותו לדין המשמעתי נעוצה בכך שתוצאת העמדתו לדין נקבעה מראש בשל ניסיונות ההתנכלות לו. מטענה אחרונה זו ניתן ללמוד כי המערער ידע אודות זימונו לדין ובחר במודע שלא להתייצב מטעמיו הוא. 22. איני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה להוספת ראיה חדשה בערעור. מעבר לעובדה כי בית המשפט שלערעור ייעתר לבקשה כגון דא לעיתים רחוקות ובמקרים חריגים, הרי שבכל מקרה לא יהיה בראיה זו לבדה כדי לשנות את התמונה הכוללת ביחס להתנהלותו המשמעתית של המערער לאורך שנים כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. 23. אשר על כן, ובהסתמך על כל המקובץ לעיל אמליץ לחבריי לדחות את הערעור. לאור נסיבותיו האישיות של המערער, ובשלן בלבד, אציע לחייבו בהוצאות המשיבים ברף המתון בסך של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיא (בדימ') השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. התנכלות