הנשיא סא"ל צבי לקח: כתב האישום נגד הנאשם מייחס לו עבירות של סחר בציוד מלחמתי בהיקף ניכר, וכולל שלושה פרטי אישום המתייחסים לשתי תקופות עיקריות. התקופה הראשונה, אליה מתייחסים פרטי האישום הראשון והשני, עניינה הברחות כלי נשק מירדן לאזור יהודה ושומרון בשנת 1996, בשתי הזדמנויות בפער של חודש זו מזו. בכל אחת מהברחות נשק אלה, כך על פי כתב האישום, הבריח הנאשם כ-30 אקדחים ובנוסף מספר רובי קלצ'ניקוב. התקופה השנייה המפורטת בפרט האישום השלישי, עניינה התקופה שמחודש יוני 2006 ועד אוקטובר 2006, במהלכה, כך נטען, הבריח הנאשם במספר הזדמנויות שונות למעלה מ-40 כלי נשק ובכלל זה אקדחים, רובי אם-16, ורובי קלצ'ניקוב. ההליכים בתיק ההליכים בתיק זה התנהלו בעצלתיים, כאשר חומר הראיות בתיק הוגש בהסכמה טיפין טיפין. בסופו של דבר, לאחר סיום פרשת התביעה ובטרם החלה פרשת ההגנה, שוחרר סניגורו של הנאשם מן הייצוג בהתאם לבקשת הסניגור. יש לומר כי נעשו ניסיונות רבים למצוא עבור הנאשם סניגור אחר, אף במימון בית המשפט, אולם לא נמצא סניגור שהסכים לקחת על עצמו את ייצוגו של הנאשם. בלית ברירה ייצג הנאשם את עצמו. בשל העדר הייצוג, והחל מהשלב בו הופסק ייצוגו של הנאשם בידי סניגור, נטל על עצמו בית המשפט להקפיד הקפדה יתרה בזכויותיו של הנאשם, הן הדיוניות והן הראייתיות-מהותיות. כך למשל, כאשר עורר הנאשם את הטענה "כבר נשפטתי", הורינו על הפסקת הדיון עד אשר תבחן התביעה באופן מדוייק את הטענה ויובא אף לעיוננו החומר הנוגע לטענה זו. כאשר העלה הנאשם טענה בדבר סכסוך בינו לבין העד המרכזי, הורינו בשלב שלאחר עדות הנאשם, על הבאתו לעדות של אותו מפליל כעד מטעם בית המשפט, חרף העובדה כי החומר בעניינו הוגש בהסכמה בשלב פרשת התביעה. גם בשלב כתיבת הכרעת הדין, בדקנו עצמנו היטב, ובחנו את היתכנותן של טענות הגנה אפשריות, גם כאלה שלא הועלו על ידי הנאשם, שאינו משפטן. בסופו של דבר, הכרעתנו כפי שתפורט להלן, נשקלה ונבחנה בזהירות יתרה, בשל העדר ייצוגו של הנאשם החל משלב פרשת ההגנה. חומר הראיות בתיק התשתית הראייתית נגד הנאשם ביחס לכל אחת מהתקופות כוללת עדות מפלילה מרכזית, בתוספת עדות שהינה חיזוק, גם אם אינה מפלילה ישירות את הנאשם. מלבד חומר זה שהוגש בהתאם להסכמת סניגורו של הנאשם בשלב טרם הפסקת הייצוג, העיד הנאשם להגנתו, ובנוסף העיד מוחמד עטאונה, שהינו עד תביעה שאמרתו הוגשה קודם לכן, כעד מטעם בית המשפט. חשוב להדגיש כי כל החומר שהוגש בפרשת התביעה נבחן על ידינו בזהירות ובקפידה, ובהתאם לסייגים ראייתיים מקובלים. נקודת המוצא הייתה כי הדברים נאמרו והיוו תחליף עדות, אך בשום פנים ואופן לא התייחסנו לחומר זה בבחינת 'כזה ראה וקדש' אלא בחנו את תוכן הדברים בהתאם למארג הראיות הכולל וקבענו את משקלו בהתאם. פרשת ההגנה הנאשם עלה להעיד במסגרת פרשת ההגנה, ועשה מאמצים רבים לנסות ולהסביר מדוע הדברים המופיעים באמרותיו של מוחמד עטאונה אינם הגיוניים. הנאשם ניסה להצביע על סתירות לכאוריות, שיבושים בתאריכים ועוד כהנה וכהנה במטרה להראות כי הדברים המופיעים באמרות אינם אמינים. בין היתר טען כי לא יכול להיות שהוברח מירדן נשק מסוג עוזי, שכן ידוע שמדובר בנשק שמיוצר בישראל ואין נשקים כאלה בירדן, וכי חלק ניכר מהמספרים של כלי הנשק אינו מבוסס בחומר הראיות. הנאשם מסר כי הוא מסוכסך עם מוחמד עטאונה ועם משפחת עטאונה בכללה, על רקע העובדה כי הוא מונע את מעבר בני משפחת עטאונה באדמותיו, וזו הסיבה שמוחמד עטאונה הפליל אותו בדברים שכולם שקריים לטענתו. עוד נמסר מפי הנאשם כי נשפט לאחר שנת 2000 בגין עבירות סחר והברחת נשק שהתרחשו קודם לכן, ולכן לא הבין מדוע עליו לעמוד לדין שוב בגין מעשים אלה, שהתרחשו בשנת 1996. בין היתר, טען הנאשם כי בגלל שנשפט בעבר בגין עבירות של סחר בנשק, הוא "שרוף" ומוכר כסוחר נשק ולכן לאנשים קל להצביע עליו כסוחר נשק, אף שלטענתו לא נטל חלק כלל באירועים המיוחסים לו. הנאשם נחקר על ידי התביעה על נסיבות מעצרו והתבקש להסביר מדוע נמצא סמוך לים המלח, כשהוא מסתתר מאחורי עץ ולידו סירה. הנאשם מסר כי אכן היה בים המלח עם אוהל וכירת גז ואישר כי הייתה לו גם סירה. הנאשם עומת עם גרסתו במשטרה לפיה הסירה הייתה במקום ארבעה חודשים ואמר כי אמנם כן, אך הוא שט עליה פעם אחת. עוד הוסיף כי הסירה הייתה קשורה ומוחבאת מתחת לעץ ולכן לא חשש שתיגנב. הנאשם אף טען שאין כל חשש לשוט בים המלח שכן הוא רואה שם רק מים, אולם לא סיפק הסבר למטרת ההחזקה בסירה והפנה בעניין זה לאמרתו. יש לומר כי באמרתו מיום 25.6.08 מסר הנאשם כי הלך לים המלח על מנת למרוח בוץ על רגלו שהינה כואבת. לדבריו באותה אמרה, הוא מגיע לים המלח לפעמים ברגל ולפעמים עם אופניים מבית לחם שם הוא גר. עד מטעם בית המשפט - מוחמד עטאונה במהלך עדותו של הנאשם, עלתה כאמור במלוא עוזה הטענה כי קיים סכסוך בינו לבין משפחת עטאונה, כיוון שאין הנאשם מאפשר למשפחת עטאונה לעבור באדמותיו. זו הסיבה, לטענת הנאשם, לכך שמוחמד עטאונה הזכיר את שמו באמרתו, והכל במטרה לפגוע בו ללא שהמדובר באמת. הואיל והנאשם לא היה מיוצג בשלב פרשת ההגנה, ולטענתו לא היה מודע לכך שאמרותיו המשטרתיות של מוחמד עטאונה הוגשו בפרשת התביעה, החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, ולהורות על זימונו של מוחמד עטאונה לעדות. חשוב לומר כי נקודת המוצא הייתה כי מוחמד עטאונה למעשה "העיד" במסגרת פרשת התביעה, במובן זה שהגשת אמרותיו היוותה תחליף לעדותו בבית המשפט. עם זאת, בית המשפט מוסמך כאמור בסעיף 167 הנ"ל להורות על זימון מחדש של עד, גם אם זה העיד קודם לכן. במקרה זה, סברנו כי מן הראוי לעשות שימוש בסמכותנו זו על מנת לברר ולעמוד על טיבה של אותה טענה בדבר סכסוך בין הנאשם למפליל המרכזי - טענה שלא הועלתה קודם לכן. מוחמד עטאונה העיד ומסר כי אמנם הבריח כלי נשק מירדן לאזור, אולם לא ביצע זאת יחד עם הנאשם כפי שטען באמרתו, אלא הזכיר את שמו על מנת לפגוע בו. הרקע למעשהו זה, כך לדבריו, סכסוך בין משפחת העד למשפחתו של הנאשם, כיוון שהנאשם גזל אדמות מאביו של העד, ובהמשך מסר כי המדובר בשלושה דונם אדמה. העד נשאל האם הסכסוך עדיין קיים והשיב שכן. העד נשאל אם יש לו סכסוך עם אנשים אחרים אותם הפליל באמרותיו, ובכלל זה דודו חסונה וטען שלא. כשנשאל מדוע הפליל את דודו חסונה כשותף לנאשם אם אין ביניהם סכסוך ענה כי אינו זוכר. כשנשאל אם דודו היה מעורב בהעברת נשקים יחד איתו טען שלא, וכשנשאל מדוע אם כך הפלילו במשטרה ענה "עד עכשיו אני לא יודע למה". העד אף לא ידע להסביר, מדוע, אם הוא עדיין מסוכסך עם הנאשם, הוא בוחר להגן עליו כעת. דיון והכרעה כאמור, יש לחלק את התשתית הראייתית כמתייחסת לשתי תקופות עיקריות, אשר כל אחת מהווה מסכת נפרדת. התקופה האחת, הינה זו המתייחסת לפרטי האישום הראשון והשני, ועוסקת בהברחת אמצעי לחימה בשנת 1996 בשתי הזדמנויות שונות. ביחס לתקופה זו נטענו על ידי הנאשם שתי טענות: האחת, כי למעשה כבר נשפט בגין עבירות אלה, והשנייה, כי לא נטל חלק במעשים אלה, במסגרת קו ההגנה אותו נקט שמהותו הכחשה גורפת של המיוחס לו. פרטי אישום ראשון ושני - טענת כבר נשפטתי כאמור, לטענת הנאשם, כבר הועמד לדין בעקבות המיוחס לו בפרטי האישום הראשון ושני, הורשע וריצה עונש בגין מעשים אלה. התביעה העבירה לעיוננו את כתב האישום המקורי שהוגש נגד הנאשם בתיק 40978/99 כמו גם את כתב האישום המתוקן בו הודה בסופו של דבר באותו תיק. עיינו עיין היטב באישומים שיוחסו לנאשם, והשווינו אל מול האישומים שיוחסו לנאשם בכתב האישום שלפנינו. כבר עתה יש לומר כי המדובר במעשים שונים מבחינה עובדתית, ועל כן לא מצאנו בסיס לטענת "כבר נשפטתי". כתב האישום המקורי בתיק 40978/99 כלל 14 פרטי אישום. פרט האישום הראשון מדבר על מעשים שבוצעו בשנים 1994-1995, ופרטי האישום החמישי ואילך עוסקים במעשים שבוצעו החל משלהי שנת 1997 ואילך. פרטי האישום הרלוונטים מבחינת המועד המשוער לביצועם הינם פרטי האישום השני עד הרביעי שהתרחשו בשנת 1996, בדומה לפרטי האישום הראשון והשני בכתב האישום שלפנינו. דא עקא כי המעשים המתוארים בכתבי האישום הקודם והנוכחי שונים באופן משמעותי זה מזה במידה כזו שלא ניתן לבסס טענת כבר נשפטתי או טענה כלשהי בדבר "סיכון כפול". נזכיר, כתב האישום הנוכחי מייחס לנאשם הברחת כלי נשק רבים מירדן בשתי הזדמנויות יחד עם סלימאן אבו ע'אליה, עומר ערמין ויוסף ג'האלין. על פי הנטען בכתב האישום הנוכחי בכל אחת מהפעמים הוברחו כ-30 אקדחים ומספר רובי קלצ'ניקוב. לעומת זאת, בכתב האישום הקודם דובר במקרה אחד (פרט שני) בו ביקש הנאשם מאחד בשם אחמד דעדוע כסף לצורך הברחת נשק מירדן - הברחה שלא יצאה לפועל; באישום אחר דובר בהחזקת שני אקדחים ורובה אם.פי.5 בנגרייתו של הנאשם (פרט שלישי) ובאישום הנוסף (פרט רביעי) דובר במכירת אקדח ששייך לאחד בשם אבו חדיד לאדם בשם יונס עמאר. על פניו ברור כי המדובר באירועים שונים, השונים בהיקפם ובזהות האנשים המעורבים בהם למעט הנאשם. לפיכך, מצאנו לנכון לדחות את טענת הנאשם שמהותה "כבר נשפטתי". התשתית הראייתית - מהימנות ומשקל כתב האישום מבוסס על אמרותיהם של שני מפלילים - סלימאן אבו ע'אליה ומוחמד עטאונה. כל מפליל מתייחס למסכת עובדתית אחרת ולכל אחד מהם ישנו חיזוק ראייתי כפי שיפורט להלן. נקודת המוצא לדיון הינה כי אמרות אלה הוגשו כתחליף לעדות בבית המשפט. על מנת להחליט אם להעניק לאמרות אלה משקל מלא, עלינו לבחון אותן על פי משקלן הפנימי, כמו גם אל מול עדותו של הנאשם ועדותו של מוחמד עטאונה בבית המשפט. כבר עתה נאמר כי קריאת האמרות של המפלילים לא מעלה חשש להכתבה מסודרת ומאורגנת מצד החוקרים. ודוק: ניכר כי הדברים נאמרו מפי המפלילים עצמם, שכן הלשון שננקטה וסדר הדברים נראה בחלקו אסוציאטיבי ובחלקו לשון דיבור, ולא נראה כי מדובר ברצף מלאכותי ומאורגן. עם זאת, עדיין ברור כי המדובר באמרות קוהרנטיות, רציפות, סדורות ובעלות הגיון פנימי. מנגד, עומדות עדותו של הנאשם ועדותו של מוחמד עטאונה בבית המשפט. מוחמד עטאונה לא טען כי לא אמר את הדברים המופיעים באמרותיו, אלא ניסה לספק הסבר להפללתו של הנאשם על ידו. ההסברים שסיפק ועדותו הכללית לא שכנעונו באמיתות הדברים. מוחמד עטאונה טען לסכסוך על רקע גזילת שלושה דונם אדמה בידי הנאשם מאביו של מוחמד עטאונה. דא עקא, כי הנאשם מסר בפרשת ההגנה הסבר אחר לסכסוך וטען כי הוא אינו מאפשר לבני משפחת עטאונה לעבור באדמותיו. המדובר בפער משמעותי ומהותי בכל הנוגע לסיבת הסכסוך. בנוסף, מוחמד עטאונה טען כי הסכסוך עדיין נמשך, אך לא הסביר מדוע בעדותו בבית המשפט הוא פועל לטובת הנאשם. שהרי אם המניע להפללה במשטרה היה סכסוך, וסכסוך זה היה קיים, מן הסתם היה ממשיך ומפליל את הנאשם גם בבית המשפט על מנת לפגוע בו. כשנשאל בנקודה זו, התרשמנו כי מוחמד עטאונה, שלא עשה רושם מתוחכם, כלל לא הבין את הסתירה וחוסר ההגיון בפעולתו. בנוסף, מוחמד עטאונה לא סיפק הסבר מניח את הדעת מדוע הפליל אחרים שעמם לא היה מסוכסך, ובראש ובראשונה את דודו חסונה. מוחמד עטאונה מסר כי גם חסונה היה מסוכסך עם הנאשם על רקע "גזילת האדמה" ולכן לא ברור מדוע קשר את חסונה יחד עם הנאשם. כשנשאל על כך מפורשות, אישר כי הפליל את דודו, אך לא ידע לומר מדוע, ובלשונו "עד עכשיו אני לא יודע למה". תשובתו זו אומרת דרשני ומשליכה על אמינותו הנמוכה עד מאוד בפנינו. גם עדותו של הנאשם לא עשתה רושם אמין במיוחד. הסבריו של הנאשם באשר לנסיבות מעצרו נראים דחוקים שלא לומר לא הגיוניים. כך למשל, לא ברור מדוע החזיק סירה במקום במשך ארבעה חודשים ושט בה רק פעם אחת; ואם הגיע על מנת למרוח בוץ בעל סגולות רפואיות על רגלו הכואבת, כיצד עשה את הדרך מבית לחם עד ים המלח ברגל כשהוא צועד על אותה הרגל. לא רק הסבריו הדחוקים לגבי נסיבות מעצרו עומדים לאמינותו לרועץ, אלא גם דבריו באשר לסיבת הסכסוך עליה עמדנו לעיל, ולקשריו עם המפלילים אותו. כאן חשוב לציין כי הנאשם נמנע והתחמק מלענות לשאלה בדבר קשריו עם חסונה, עמו נטען כי הבריח נשק. כשנשאל אם הוא מכיר את חסונה, ענה כי אינו יודע לאיזה חסונה התכוונו - דבר שאינו מתיישב עם העובדה שהנאשם עצמו אישר כי מוחמד עטאונה התייחס לדודו (של מוחמד), ומכאן שהנאשם ידע שהכוונה לחסונה עטאונה ולא לאדם כלשהו בשם חסונה. גם כשנשאל על ידי בית המשפט אם הוא מכיר את חסונה התחמק מלענות לשאלה בין היתר בתשובה "כל המשפחה שלו שחומים ודומים אחד לשני, וזה לא משנה לי אם אכיר אותו או לא". תשובתו המתחמקת הינה נדבך נוסף המצביע על המהימנות הנמוכה שמצאנו לנכון לייחס לעדותו של הנאשם בפנינו, ובודאי שאין בה כדי למנוע את ההסתמכות על ראיות התביעה כפי שבאו לידי ביטוי באמרות המפלילים. מטעמים אלה, של האמינות הנחזית של האמרות המפלילות מחד גיסא, והעדר המהימנות של עדות הנאשם ומוחמד עטאונה בפנינו, החלטנו להעניק משקל מלא לאמרותיהם של המפלילים על פני העדויות שבפנינו ולהעדיף את האמור באמרות לצורך בחינת אשמתו של הנאשם. מסקנה זו אינה פוטרת אותנו מבחינה של האמרות המפלילות על מנת לבדוק האם הן מבססות את כל הפרטים המיוחסים לנאשם, ואף אינה פוטרת אותנו מלבדוק האם קיימות התוספות הראייתיות הנדרשות לאמרות אלה. פרטי אישום ראשון ושני - התשתית הראייתית פרטי אישום אלה מבוססים על אמרותיו המשטרתיות של סלימאן אבו ע'אליה אשר מסר כי בשנת 1996 פנה אליו "צאלח אחמד ג'הלין, כינויו אבו אחמד, בן 50 בערך, עובד נגר, תושב אלחד'ר" והציע לו לעזור לו בהברחת כלי נשק עבור הביטחון המסכל תמורת כסף. סלימאן אבו ע'אליה הסכים, פנה לעומר ערמין, ולצורך ההברחה קנה סירה בכספים אותם קיבל מהנאשם ועומר. סלימאן מסר כי יצא לירדן, מסר סכום כסף בסך 6,000 דינר לאדם בשם יוסף ג'האלין, ובהתאם לתכנון זה אמור היה לדאוג להעברת הנשק מירדן. הנאשם ועומר ערמין עשו שימוש בסירה כדי להבריח את הנשק מירדן לאזור. באותו מקרה הוברחו כ-30 אקדחים וסלימאן הרוויח 4,000 או 5,000 דינר על חלקו. כעבור כחודש ימים חזר על המעשה אולם לא ציין באמרתו כמה כלי נשק הוברחו באותו מקרה, הגם שמסר כי הרוויח את אותו סכום, היינו, 5,000 דינר, וכי שמע מהנאשם כי אקדח אחד שהוברח נמסר במתנה לקצין במודיעין הצבאי בשם אבו רביע. סלימאן אף הוסיף כי הוא החזיק בביתו אקדח מההברחה הראשונה ואכן, ביום 30.9.07 הוביל את חוקרי המשטרה לביתו שם נמצא אקדח מסוג סי.זד., מחסנית ו-14 כדורים, כעולה מדו"ח ההובלה וההצבעה ומדו"ח התפיסה והסימון שנערכו באותו היום והוגשו לתיק. כעולה מאמרותיו של סלימאן אבו ע'אליה, ישנו בסיס למפורט בפרט האישום הראשון בכל הנוגע להברחת כ-30 אקדחים אולם אין בסיס לטענה כי הוברחו גם מספר רובי קלצ'ניקוב. יש לומר כי ביקשנו את התייחסות התביעה לנקודה זו, וזו הסכימה כי אין בחומר הראיות תשתית לצורך הרשעה בהברחת רובי קלצ'ניקוב והסכימה לזיכויו מעובדות אלה. ביחס לפרט האישום השני, אין לנו למעשה כל מידע באשר למספר כלי הנשק שהוברחו ולטיבם, למעט העובדה שהוברח אקדח אחד לפחות. נדגיש כי סלימאן לא מסר בשום צורה כי המדובר בהברחה באותו סדר גודל, וההתייחסות היחידה שלו היא לסכום שקיבל ולאקדח שנמסר לאותו קצין במודיעין הצבאי. במקרה זה, מאחר ומדובר במשפט פלילי בו הספק פועל לטובת הנאשם, המסקנה הינה כי הוברח מספר לא ידוע של כלי נשק ובכלל זה לפחות אקדח אחד. על כן, על פניו, ישנה תשתית ראייתית להוכחת האמור בפרט האישום הראשון ביחס לאקדחים בלבד, וביחס לפרט האישום השני כל שניתן לומר הוא שהוברחו כלי נשק שמספרם לא ידוע וטיבם אינו ידוע אך בהם לפחות אקדח אחד. יש לומר כי אמרותיו של סלימאן אבו ע'אליה הינן בעלות היגיון פנימי, מתארות רצף כרונולוגי הגיוני של דברים, ומתייחסות למספר אנשים, ולאו דווקא לנאשם. נזכיר כי הנאשם עצמו שלל כל סכסוך בינו לבין סלימאן אבו ע'אליה ולא העלה סיבה מדוע זה הפלילו. החיזוק לו זוכה עדותו של סלימאן אבו ע'אליה הינו חיזוק משמעותי. סלימאן אבו ע'אליה מסר כי באחת מהברחות הנשק הותיר ברשותו אקדח, והסגיר את אותו אקדח לכוחות הביטחון. ההסגרה תועדה וחומר זה הוגש לעיוננו ומהווה חיזוק משמעותי לאמינות עדותו של סלימאן אבו ע'אליה. לפיכך, קיימת תשתית ראייתית איתנה להוכחת האשמה המיוחסת לנאשם בפרט האישום הראשון בנוגע להברחה של אקדחים, אך לא לגבי הברחה של רובי קלצ'ניקוב. לגבי פרט האישום השני, כל שניתן לקבוע הוא כי הנאשם היה מעורב בהברחה של כלי נשק במספר לא ידוע ובכמות לא ידועה אך לפחות אקדח אחד. פרט האישום השלישי פרט אישום זה מפרט כאמור שורה של מקרים במהלך שנת 2006 בהם הבריח הנאשם נשק מירדן לישראל. פרט אישום זה נסמך על עדותו המפורטת במשטרה של מוחמד עטאונה. זה מסר באמרתו מיום 17.12.07 כי בחודש יוני 2006 פגש את דודו, חסונה עטאונה ואת "צאלח עומר ג'האלין, בן 48 לערך, נשוי, מוצאו מג'יפטליק וגר כעת בכפר אלחדר ליד בית לחם אחים שלו אברהים ומוחמד". מוחמד עטאונה מסר כי השניים הציעו לו לסייע להם למצוא מקום מתאים להברחת כלי נשק והוא הסכים. בהמשך אמרתו מוחמד עטאונה מתאר באופן מפורט למדי כיצד בפעם הראשונה שיצא להבריח נשקים הדבר לא יצא לפועל, וכיצד לאחר מכן הבריח עבור דודו ועבור הנאשם תמ"ק עוזי, ובפעם השלישית העביר שק ובו ארבעה רובי קלצ'ניקוב ורובה אם-16 ארוך. הוא תיאר כי מסר את כלי הנשק לנאשם וקיבל תמורת זאת כסף, וכי הנאשם אמר לו שהוא מוכר את הנשק בבית לחם וברמאללה. באירוע נוסף העביר מוחמד עטאונה שלושה רובי אם-16 לדודו ולנאשם, בנוסף העביר מבלי שהשניים ידעו על כך, כלי נשק אחר לאדם בשם אבו באג'ס. יש לומר כי מוחמד עטאונה מסר כי העביר בסך הכל 42 כלי נשק בכשמונה הזדמנויות שונות. יחד עם זאת, מעיון באמרה ניתן להבין כי המספר שמסר כולל את כל כלי הנשק שהעביר, ובכלל זה במקרים בהם הנשק הועבר לאחרים, ולא לנאשם. באמרתו מיום 24.12.07 הוסיף מוחמד עטאונה כי באוקטובר 2006 קיבל לידיו מספר רובי קלצ'ניקוב, רובה אם-16 ובנוסף אקדח בצבע ניקל מסוג סטאר. את האקדח שמר אצלו ואילו את כלי הנשק האחרים העביר לנאשם ולדודו. באמרתו מיום 6.1.08 התבקש לפרט שוב מהם כלי הנשק שהבריח, והוא מסר כי בחודש יולי 2006 העביר שלושה רובי אם-16 ארוכים אותם מסר לנאשם ולדודו, ובאותו החודש העביר 4 רובי קלצ'ניקוב, אם-16 ארוך ואקדח. בסוף החודש העביר ארבעה רובי אם-16 לנאשם ולדודו וקיבל 4,000 דינר. בחודש אוגוסט 2006 העביר מירדן לגדה ארבעה רובי אם-16 ארוך וקלצ'ניקוב, נתן לנאשם ולדודו את רובי האם-16, הותיר אצלו את הקלצ'ניקוב וקיבל תמורת העברת הנשקים 4,000 דינר. מהשילוב של האמרות, ניתן להסיק כי מחמד עטאונה הבריח מעל ארבעים כלי נשק. יחד עם זאת, לא כל כלי הנשק הועברו לנאשם, וחלק מכלי הנשק הועברו לאחרים. לפיכך, על פניו, יש לראות את הנאשם כמי שמעורב בהברחת כלי נשק במספר מצומצם מזה שיוחס לו בכתב האישום. מצאנו לנכון להתייחס רק לאותם מקרים בהם מסר מחמד עטאונה באמרותיו כי העביר את כלי הנשק לנאשם ולדודו, ככאלה המהווים בסיס להרשעה. השילוב של תיאור המקרים באמרותיו השונות של מחמד עטאונה, שבחלקם הן חופפות, מוביל לכך שמחמד עטאונה הבריח עבור הנאשם ודודו כעשרים כלי נשק שונים, שמרביתם רובי סער מסוג אם-16 וקלצ'ניקוב. חיזוק לאמרותיו של מחמד עטאונה ניתן למצוא באמרותיו של ג'סאן עטאונה, שהינו אחיו של מוחמד. זה מסר באמרתו דברים שונים, שבחלקם לדידנו מהווים עדות שמיעה ועל כן התעלמנו מהם. החיזוק הראייתי הלגיטימי במקרה זה הינו העובדה כי ג'סאן מסר כי ראה בביתו של אחיו אקדח "לבן", דבר התואם את דברי מוחמד שבאחת הפעמים הותיר בידיו אקדח סטאר בצבע ניקל. לפיכך, בפנינו תשתית ראייתית המוכיחה כי הנאשם היה מעורב בהברחה של נשק במספר הזדמנויות שונות, כשסך כלי הנשק אותם הבריח הגיע לכעשרים. סוג כלי הנשק שהוברח היה בעיקרו רובי סער מסוג אם-16 וקלצ'ניקוב. סוף דבר לאחר ששקלנו את הראיות שעמדו לפנינו, מצאנו לנכון לסמוך על האמור באמרות המפלילים, המבססות חלק ניכר מהאישומים שיוחסו לנאשם. לא מצאנו לנכון לתת אמון בעדותו או בעדות של מוחמד עטאונה בפנינו. עם זאת, מצאנו כי לא כל העובדות המפורטות בכתב האישום עולות מחומר הראיות. ועל כן, בכל הנוגע לפרט האישום הראשון, מצאנו לנכון להרשיע את הנאשם בהברחה של 30 כלי נשק מסוג אקדח. בכל הנוגע לפרט האישום השני מצאנו לנכון להרשיע את הנאשם בהברחה של מספר כלי נשק לא ידוע אך לפחות אקדח אחד. בכל הנוגע לפרט האישום השלישי מצאנו לנכון להרשיע את הנאשם בהברחת כלי נשק במספר הזדמנויות, בכמות מצטברת של כעשרים כלי נשק שבעיקרם היו מסוג רובי סער קלצ'ניקוב ואם-16. השופט רס"ן זאב אפיק: אני מסכים. השופט סרן גרשון גונטובניק: אני מסכים. משפט פליליטענת כבר הורשעתי / זוכיתי