לפי הקבוע בפסיקה, אין בעצם העובדה שבני הזוג חיו כ"ידועים בציבור" משום החלת חזקת השיתוף עליהם. הנה כן קבע כבוד השופט בך בפסק הדין בעניין ע"א 52/80 שחר נ. פרידמן פ"ד ל"ח (1) 443, עמוד 458.: "...אין חולק כי מהעובדה בלבד שגבר ואישה חיים יחד בנסיבות בהן ידועים הם בציבור כבני זוג נשואים, אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על ידי כל אחד מהם בנפרד, רכוש משותף הוא. נפסק לא פעם כי כלל זה יפה אף לגבי זוג נשוי כדת וכדין (ראה ע"א 2/77 אזוגי נ' אזוגי, פ"ד לג (3)(1)) קל וחומר לגבי "הידועים בציבור" כנשואים בלבד". בית המשפט בקביעת משטר שותפות בין "ידועים בציבור" ניגש לבחון "כוונת הלב" של אחד או שני הצדדים. "כוונת הלב" מוגדרת במסכת תנחומא נשא י: "ריכוז המחשבה נתינת הדעת על דבר מה; המחשבה המסתתרת מאחורי המעשה או הדברים. מה שקובע זו היא הכוונה ולא הביטוי המילול." מספרו של אביאון, לשון ראשון, הוצאה לאור 2002, עמ' 189. כמו כן כוונת מכון על יסוד מורה נבוכים ב , פרק יט, רמב"ם מוגדרת: "כוונה מחושבת ומיוחדת מראש" (שם ע' 189). הלכת השיתוףידועים בציבור