1. בנק דיסקונט לישראל (להלן: "הבנק"), האוחז ב- 4 שיקים משוכים על ידי דפנה כהן (להלן : "המבקשת") לפקודת חברת ישראפרייס מרקט בע"מ (להלן: "חייבת 2"), הגיש ללשכת ההוצל"פ בת"א "בקשה לביצוע שטר" נגד המבקשת, החתומה על השיקים כמושכת, ונגד חייבת 2 ,הנפרעת, אשר חתמה על השיקים כמסבה. המבקשת הגישה "התנגדות לביצוע שטר". התנגדות זו הינה נשוא החלטתי זו. 2. לטענת ב"כ המבקשת, יש לקבל את ההתנגדות בשל מספר נימוקים (אני מצטטת מסיכומי ב"כ המבקשת): "א. השיקים נמשכו לטובת חייבת 2 והופקדו כגוביינא ולא במטרה להסב אותם על שם המשיבה. ב. לא ניתנה כל תמורה בגינם. ג. המשיבה נטלה ואוחזת בשיקים שלא בתום לב". בנוסף טען בא כוח המבקשת, כי למבקשת זכות קיזוז בשל כל הנזקים שנגרמו לה. אדון בטענות ב"כ המבקשת כסדרן. 3. הטענה כי אסור היה להסב השיקים לבנק לא מצאתי בתצהיר, שצורף לבקשה, או בעדותה של המבקשת בביהמ"ש, זכר לטענה זו ולכן אתעלם ממנה. 4. טענת כשלון תמורה מלא מתצהיר המבקשת, שצורף להתנגדות, ומעדותה בבית המשפט, כשנחקרה על תצהירה זה, עולה, כי גרסת המבקשת הינה, כי השיקים נשוא בקשת הביצוע נמסרו לחייבת 2 יחד עם עוד 8 שיקים (סה"כ 12 שיקים), כתשלום עבור השתתפות במשך שנה של ילדה (או ילדתה) של המבקשת בגן ילדים, שהפעילה חייבת 2. השיק הראשון נמסר בינואר 2001 כדמי הרשמה וכתשלום מראש עבור חודש אוגוסט 2001, ויתר השיקים נמסרו כשיקים דחויים עם תאריכי פרעון עתידיים, לספטמבר 2001, אוקטובר 2001 ואילך, כאשר כל שיק בא לכסות תשלום השתתפות בגן במשך חודש. הגן נסגר כעבור 6 חודשים, כך שהתמורה, שהייתה המבקשת אמורה לקבל בגין ארבעת השיקים נשוא בקשת הביצוע, שנמסרו לכיסוי השתתפות בגן במשך 4 חודשים, נכשלה. מטעם המשיבה לא הוגשו סיכומי טענות, כך שלא הופניתי לטעון כלשהו, שבו ניתן הסבר מדוע אין לתת למבקשת רשות להתגונן בטענה של כשלון תמורה מלא. 5. נטילת השיקים בחוסר תום לב מסופקת אני, אם לנוכח תצהירה של המבקשת, ניתן היה לקבוע, שהוכח לכאורה חוסר תום לב מטעם הבנק. אולם, לצורך מתן רשות להתגונן, אין צורך שהמבקשת תביא ראיות לכאורה בדבר חוסר תום לב מטעם הבנק. די בכך, שהמבקשת הראתה לכאורה קיום כשלון תמורה מלא במערכת היחסים שלה עם הנפרע לו נמסרו השיקים, כדי שתינתן לה רשות להתגונן. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט זוסמן בהמ' 645/02, יחזקאל מאירמן נ' גרשון נבון בע"מ חברה לבנין והנדסה אזרחית, פ"ד יז 996, 998: "בשלב זה, בו אין אנו דנים אלא בשאלה אם רשאי הנתבע להתגונן, אנו שואלים: האם הראה הנתבע הגנה לכאורה בה יוכל היה להתגונן מפני תביעתו של הנפרע שנטל ממנו את השטר? ייתכן, שגם אם יוכיח הנתבע את הגנתו, יזכה התובע אחר דיון בפסק דין, הואיל והוא אוחז כשורה ולפיכך נקיה זכותו מכל פגם בזכות הקניין של קודמו, כאמור בסעיף 37(2) לפקודת השטרות. אולם בשאלה זו לא ידון בית המשפט בשלב מוקדם זה אלא יניח אותה להכרעת בית המשפט שידון בענין, שכן הדבר מחייב גביית עדות להוכחת תום ליבו של התובע ומתן תמורה על ידיו, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודה...לפיכך נדון בבקשה למתן רשות להתגונן כאילו הוגשה התביעה על ידי הנפרע...והשטר לא סוחר". (ראה גם: ע"א 366/65, תימור חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' חברת מ' אנגלרד בע"מ, פ"ד יט(4) 229 , ופסקי הדין המוזכרים בו). 6. טענת הקיזוז איני סבורה, שיש מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן בטענה, שקמה לה זכות קיזוז , וזאת ממספר טעמים: א. טענת קיזוז יש לטעון באופן מפורש ולפרטי פרטים באותה מידת פירוט שמפרטים כתב תביעה. הדבר לא נעשה במקרה דנן. טענת הקיזוז לא נטענה בגוף הבקשה ולא בתצהיר שצורף לבקשה. טענה זו הועלתה רק בסיכומי הטענות. ב. אומנם בהתאם להלכה שנקבעה בפסק הדין NORDLAND PAPIER AG נגד מפעלי יצור והוצאה לאור (ירושלים) ואחרים, פ"ד נג (2) 274 ניתן להעלות טענת קיזוז בשטרות גם באשר לחיובים בלתי קצובים, אולם תנאי לאפשרות להעלות טענה זו הינו, שהחיוב השטרי ועסקת היסוד הם עסקה אחת. לא ניתן להעלות טענת קיזוז לגבי סכום לא קצוב, כשמדובר בצדדים שאינם סמוכים. במקרה דנן, הדיון מתנהל לא בין הצדדים הסמוכים לשיקים, אלא בין מושכת השיקים לבין צד ג', ולכן גם מסיבה זו יש לדחות את טענת ההגנה המבוססת על טענת קיזוז. 7. ניתנת למבקשת רשות להתגונן בטענה של כשלון תמורה מלא. תצהיר המבקשת ישמש כתב הגנה. טענת קיזוזקיזוזשטר