1. לפניי בקשת התובעים שכנגד, להורות על החזר אגרה ששולמה, לטענתם, ביתר, עם פתיחת הליך התביעה שכנגד. התביעה הוגדרה בכותרת כתביעה ל: סילוק יד, צו הריסה, כספית. כסכום התביעה נכתב: 150,000 ₪ (מוגבל ל- 80,000 ₪ לצרכי אגרת משפט בלבד). עם פתיחת התיק נדרשו המבקשים לשלם (ושילמו), אגרה על פי פריט 11, ששיעורה 2,994 ₪. 2. כעת עותרים המבקשים להחזר סך של 1,119 ₪, בטענה שסכום זה נגבה מהם ביתר וזה חישובם: סכום האגרה בגין הסעדים של סילוק יד וצו ההריסה הינו, לפי פריט 11, הינו 2,994 ₪. סכום האגרה לפי הסעד הכספי שגובהו 150,000 ₪, הינו 3,750 ₪. מאחר שסכום האגרה בגין הסעד הכספי (3,750 ₪), גבוה מסכום האגרה בגין הסעדים האחרים (2,994 ₪), טוענים המבקשים שעליהם לשלם אגרה בסך של 3,750 ₪. מוסיפים המבקשים וטוענים, כי מאחר שעל פי תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות"), עם הגשת התביעה עליהם לשלם רק מחצית מהסך של 3,750 ₪, פשיטא, שעליהם לשלם סך של 1,875 ₪ בלבד ולכן יש להחזיר להם את ההפרש בין הסכום ששולם על ידם ובין סכום זה, היינו - סך של 1,119 ₪. 3. המשיבים והמדינה מתנגדים לבקשה, כל אחד מהם ונימוקיו עימו. 4. סבורתני ששגגה נפלה אצל ב"כ המבקשים. תקנה 2(ב) לתקנות קובעת כי יש לשלם אגרה לפי הסכום הגבוה, אולם הסכום המובא בחשבון, לצורך החלטה מהו הסכום הגבוה יותר, איננו הסכום הכולל של האגרה, אלא רק הסכום אותו יש לשלם עם פתיחת ההליך. ניתן ללמוד זאת הן מלשון התקנות והן מתכלית דבר החקיקה. תקנה 2 לתקנות קובעת: "2. חובת תשלום אגרה (א) המביא הליך לבית משפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבועה בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין. (ב) כלל הליך כמה סעדים, תשולם אגרה לפי פרט אחד בלבד מבין הפרטים המפורטים בתוספת לגבי אותו הליך, לפי הסכום הגבוה." עוד יש להפנות לתקנה 6(א) לתקנות, הקובעת: "6. אגרה בתביעה לסכום קצוב [תיקון: תשס"ט(2)] (א) בתביעה כאמור בפרטים 8 ,1 או 22 לתוספת, תשולם אגרה בשני שיעורים: (1) המחצית הראשונה - בעת הבאת ההליך; (2) המחצית השניה - עד עשרים ימים לפני התאריך שנקבע לדיון לראשונה בהליך..." 5. השאלה העומדת לדיון הינה, איפוא: האם כאשר באים לבחון מהו "הסכום הגבוה" אשר בתקנה 2(ב) לתקנות, יש להביא בחשבון כל סכום האגרה אשר התובע צפוי לשלם בתביעה לסכום קצוב, או שמא רק אותו חלק המשולם על ידו בעת פתיחת ההליך. לטעמי, יש להביא בחשבון רק את הסכום המשולם בעת פתיחת ההליך (וכך, אמנם, נעשה בפועל), ואלה נימוקיי: 6. על מנת להבין דבר חקיקה, יש לקראו, במלואו, תוך שימת לב להוראותיו, בכללותן, לקשרים ביניהן, להגיונן הפנימי והחיצוני ולתכליתן. תקנה 2(א) לתקנות מדברת על האגרה שיש לשלם עם הבאת ההליך "לראשונה" לבית המשפט ולא על האגרה המשולמת בסופו של יום, מה גם שלעיתים קרובות, לא משולם סכום אגרה נוסף לאשר שולם עם פתיחת ההליך. התקנות מאפשרות להחזיר לתובע חלק מהאגרה ששולמה עם פתיחת ההליך וזאת - בהתקיים אחד התנאים האמורים בהן (ראו תקנה 6(ב) לתקנות). בנוסף, בתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף משולם סכום קבוע עם פתיחת ההליך ויתרת האגרה משולמת עם סיום ההליך (ככל שלא ניתן פטור מתשלומה) והשאלה מי יישא בתשלום היתרה תלויה באופן בו הסתיים ההליך. אפשרויות אלה של סיום ההליך, ללא שתשולם, כלל, המחצית השניה או יתרת האגרה, תומכות בפרשנות האומרת שיש לבחון מהו "הסכום הגבוה" על פי הסכום המשולם בעת פתיחת ההליך, ללא שיובא בחשבון אותו חלק של האגרה שבעת פתיחת ההליך אין לדעת אם ישולם בעתיד, אם לאו, או (במקרה של תביעות לפיצויים בגין נזקי גוף), ע"י מי ישולם. 7. נימוק נוסף, התומך בגישה זו הוא עצם ההבחנה בין תביעות לסכום קצוב, בהו נגזרת האגרה מסכום התביעה (שאז משולמת, תחילה, רק מחצית), ובין תביעות "אחרות", בהן האגרה הינה בסכום קבוע (המשולם, כולו, עם פתיחת ההליך). בחירה בגישתו של ב"כ המבקשים משמעותה (במקרה דנן ובכל המקרים בהם מחצית סכום האגרה בגין הסעד הכספי הקצוב נמוכה מסכום האגרה בגין סעדים "אחרים"), כי ביהמ"ש ידון בתביעה לסעדים "אחרים" המחויבים באגרה על פי פריט 11 לתוספת, ללא ששולם עבור סעדים אלה, מלוא האגרה. יוצא, איפוא, שאם בתביעה לסעד שאינו כספי כולל התובע, סעד כספי שמחצית האגרה עבורו נמוכה מהאגרה שיש לשלם על פי פריט 11 לתוספת, הוא לא יהא מחוייב לשלם את מלוא האגרה בגין הסעד שאינו כספי, למרות שתביעתו כוללת סעד הנכלל בגדר פריט 11. ובדוגמא שבפנינו - התוצאה הנובעת מגישת ב"כ המבקשים הינה, כי למרות שהמבקשים תבעו סעד של סילוק יד, בגינו עליהם לשלם, עם פתיחת ההליך, אגרה בסך של 2,994 ₪, הם ישלמו עם פתיחת ההליך אגרה בסך של 1,875 ₪ בלבד. ברי שלא זו היתה כוונת מתקין התקנות. 8. התוצאה היא, שאני דוחה את הבקשה. אינני מחייבת בהוצאות. החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה. סילוק ידאגרה