תביעת התובעת מאת הבנק ממנו נטלו התובעת ובעלה המנוח משכנתא,לשיפוי בגין נזקיה הנובעים מהעדר כיסוי ביטוחי במקרה של פטירת בעלה המנוח . בוא עובדתי : העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת הינן כדלהלן: 1. התובעת הינה אלמנת המנוח סטיב אברבך ז"ל אשר נפצע באורח קשה בפיגוע ביום 18/5/03 , נזקק לטיפולים ונפטר, למצער, כפועל יוצא מפציעתו האמורה ביום 3/6/10. 2. הנתבעת 2 היא בנק אשר ממנו נטלו, בשנת 1998, התובעת ובעלה המנוח הלוואה לרכישת נכס המובטחת במשכנתא (להלן: "הבנק" "המשכנתא"). 3. בתחילה, רכשו התובעת ובעלה, באמצעות הבנק, ביטוח חיים מאת אליהו חברה לביטוח עבור כל אחד מהם. 4. אין חולק כי התובעת ובעלה לא החזיקו חשבון עו"ש בבנק הנתבע ומשכך, ההורדות של התשלומים השוטפים של המשכנתא ו/או הביטוחים ירדו מחשבון העו"ש שלהם בבנק אחר. 5. בשנת 2000 ביוזמת התובעת ובעלה, הועברה פוליסת ביטוח החיים של התובעת ושל בעלה המנוח לנתבעת 1. אין חולק כי הודעה כאמור הועברה לבנק ומשכך, הופסק ביטוח החיים אשר נעשה לתובעת ולבעלה באמצעות הבנק. 6. במועד הסבת הביטוח כאמור הוצאו לתובעת ולבעלה, על ידי הבנק, שני מכתבים שונים האחד באשר להסבת ביטוח החיים והשני באשר להסבת ביטוח הנכס. במכתבים האמורים נקבע כי הביטוח בחברת אליהו - מבוטל. 7. בשנת 2003, בעקבות פצעתו של בעלה המנוח של התובעת , עברו התובעת ובעלה מדירתם בגבע בנימין לדירה בשכירות בגני תקווה. 8. בשנת 2006 רכשו התובעת ובעלה המנוח דירה חדשה בגני תקווה ונוכח כך, בוצעה בשנת 2006 גרירת המשכנתא של הבנק לדירה חדשה . כמו כן, נטלו התובעת ובעלה, באותו מעמד, משכנתא נוספת בסך של 26,000 ₪. 9. אין חולק כי בשנת 2004 בוטלה פוליסת ביטוח החיים של התובעת ושל בעלה המנוח על ידי הנתבעת 1 וזאת, נוכח טענת הנתבעת 1 ולפיה לא שולמו פרמיות הביטוח כסדרן. 10. אין חולק כי ביום 19/7/2004 התקבל בבנק מכתב חברת הביטוח - הנתבעת 1 הנושא תאריך יום ה - 10/7/2004 ובהתאם לו הואיל ולא שולמו פרמיות הביטוח כסדרן , תבוטל פוליסת הביטוח של התובעת ובעלה. עוד נכתב במכתב :"הביטול יכנס לתוקף בחלוף שלושים ימים ממועד משלוח מכתבנו זה". 11. אין חולק כי בסמוך למועד בו קיבל הבנק את ההודעה האמורה, ערך הבנק ביטוח לנכס התובעת ובעלה ואולם, לא ערך להם ביטוח חיים. 12. אין חולק כי במועד פטירת בעלה המנוח של התובעת לא היה למנוח ביטוח חיים בתוקף ונוכח האמור, במועד פטירתו לא שולמו לתובעת תגמולים או פרמיה בהתאם לפוליסה כאמור. ההליך כנגד חברת הביטוח - הנתבעת 1 : 13. תביעת התובעת הוגשה בתחילה, בין היתר, כנגד הבנק וכן, כנגד הנתבעת 1 שכאמור היא חברת הביטוח אשר ערכה לתובעת ולבעלה ביטוח חיים משנת 2000, ביטוח אשר בוטל בשנת 2004. 14. במסגרת התביעה האמורה טענה התובעת כי הביטוח בוטל שלא כדין הואיל וגם לו אמנם לא שולמה הפרמיה הרי שאין באמור בכדי להוביל בהכרח לביטול הפוליסה אלא שעל הנתבעת 1 לנקוט בהליכים מקדימים טרם הביטול ובכלל זה למסור שתי הודעות התראה כדין למבוטח טרם הביטול. לטענת התובעת - ראשית נשלחה רק הודעה אחת ויתרה מכך, גם ההודעה האמורה לא התקבלה. בנסיבות אלו- טענה התובעת כי הפוליסה בוטלה שלא כדין ומשכך, כי על הנתבעת 1 לשפותה בגין כל נזק אשר נגרם לה בגין כך ובכלל זה לכסות את יתרת המשכנתא וכן, להשיב לה את כל התשלומים בהם נשאה בגין המשכנתא ממועד פטירת בעלה. 15. התובעת והנתבעת 1 הגיעו לכדי הסכם פשרה, טרם ניהול הליך ההוכחות, במסגרתו שילמה הנתבעת 1 לתובעת סך של 120,000 ₪. יצויין ויודגש כי הסכם הפשרה לא הועבר לעיון ו/או לאישור בית המשפט אלא שהצדדים הסתפקו בפניה בבקשה לדחיית התביעה כנגד הנתבעת 1 ובמסגרת דיון במעמד הצדדים הצהיר ב"כ התובעת לפרוטוקול כי במסגרת ההסכם האמור, שולם לתובעת הסך הנקוב לעיל. ההליך כנגד הנתבעות 3 ו - 4 : 16. בתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעות 3 - חברת הביטוח של הבנק והנתבעת 4 חברת האחזקות של כספי הביטוח בטענה ולפיה קיים בפועל ביטוח חיים לבעלה המנוח של התובעת ואולם, משהוברר כי הביטוח הקיים נסב על הנכס ואינו ביטוח חיים - נמחקה הנתבעת 4 ואילו באשר לנתבעת 3 , במסגרת סיכומיה זנחה למעשה, התובעת טענותיה כנגד נתבעת זו והתמקדה בטיעוניה כלפי הבנק. אציין כי במסגרת הסיכומים מעלה התובעת אפשרות ולפיה , במועד פטירת המנוח היה לו ביטוח חיים בנתבעת 3 ואולם, מלבד משפט אחד עלום כאמור , לא הראתה התובעת ולא הוכיחה קיומה של פוליסת ביטוח חיים כאמור. טענות התובעת כלפי הבנק: 17. לטענת התובעת, הואיל ובאישור הבנק משנת 2000 להסבת המשכנתא נקבע מפורשות כי ביטוח חיים בו נקבע הבנק כמוטב הוא תנאי לביצוע ההלוואה , הרי שלא העלתה בדעתה כי אין ברשותה וברשות בעלה המנוח ביטוח חיים מתאים. 18. יתרה מכך, לטענת התובעת, נוכח קיומו של התנאי האמור הרי שחלה על הבנק החובה להבטיח , לאורך כל חיי ההלוואה , קיום ביטוח חיים בתוקף למנוח ולתובעת. 19. זאת ועוד, לטענת התובעת הבנק קיבל, מבעוד מועד, את מכתב חברת הביטוח מיום 10/7/2004 ואולם, למרות זאת , לא הודיע לה על דבר הפנייה של חברת הביטוח. בהקשר זה מפנה התובעת תשומת הלב לכך שבמכתב חברת הביטוח אשר התקבל ביום 19/7/04, נקבע מפורשות כי -ככל שהפרמיות לא ישולמו בתוך 30 יום - "תבוטל" הפוליסה. לטענת התובעת , תחת ליידע אותה בדבר ההודעה האמורה, הנפיק עבורה הבנק ביום 21/7/2004, מכתב המודיע לה על כך שהבנק ערך ביטוח הנכס נשוא ההלוואה, באמצעות הבנק ואולם, במכתב זה לא הזכיר דבר וחצי דבר באשר לביטוח החיים. לטענת התובעת, לו היה מעדכן אותה הבנק במועד זה על כוונת חברת הביטוח לבטל את הפוליסה מפאת העדר תשלום פרמיה, הרי שהיתה פועלת על מנת לשלם את הפרמיות ולהסדיר את הנושא. 20. התובעת מוסיפה וטוענת כי הבנק יצר מצג שווא כפול - ראשית - מהודעתו באשר לביטוח הנכס משתמע כי הפוליסה כבר בוטלה בא בשעה שהמכתב אשר התקבל מאת חברת הביטוח הוא רק מכתב התראה טרם ביטול. יתרה מכך, משהבנק ערך ביטוח לנכס היה בכך בכדי להציג מצג ולפיו אין כל בעיה עם ביטוח החיים. 21. זאת ועוד, לטענת התובעת , במקרה בו מתקבלת התראה כאמור על ידי הבנק הרי שעל הבנק, בהתאם לנוהל הבנק, לשלוח ללווה מכתב ולפיו על הלווה להסדיר באופן מיידי ביטוח חיים חליפי וזאת, עם העתקים לערבים ולאחר מכן, להעביר את תיק ההלוואה למנהל מערך ההלוואות להחלטה אם להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי. לטענת התובעת הבנק לא פעל לפי הנוהל - לא שלח לה מכתב הנוגע לביטוח החיים ואף לא העביר את ההלוואה להחלטת המנהל על מנת לקבל החלטה בדבר פירעונה המיידי. 22. זאת אף זאת, לטענת התובעת, במועד גרירת המשכנתא בשנת 2006, הוחתמה התובעת על עשרות מסמכים ואולם, נציג הבנק לא טרח ליידע אותה, במעמד זה, על כך שאין לבעלה המנוח ביטוח חיים. 23. לטענת התובעת בתדפיסי הבנק שלה יש מידי חודש הורדה בסך של 124 ₪ עבור החברה לנאמנות טפחות ומשכך, סברה כי זה תשלום עבור ביטוח החיים שלה ושל בעלה. יתרה מכך, לטענתה - הוראת הקבע עליה הוחתמה על מנת לגבות הסכום האמור הינה לחיוב חשבון :"בגין פרמיית ביטוח נכס ו/או ביטוח חיים בסכומים ובמועדים שיומצאו לכך מדי פעם בפעם באמצעי מגנטי , או רשימות על ידי "טפחות סוכנות לביטוח (1989) בע"מ"- עובדה אשר אף בה יש בכדי לחזק את המצג אשר הוצג לה ולפיו קיים לה ולבעלה ביטוח חיים. 24. התובעת הוסיפה וטענה כי בעת מעבר המגורים מגבע בנימין לגני תקווה, השתמשה בשירות "עקוב אחרי" המוצע על ידי רשות הדואר ובמסגרתו הועבר כלל הדואר, אשר הגיע למקום מגוריהם הקודמים של התובעת ובעלה (בגבע בנימין), ישירות למקום מגוריהם החדש בגני תקווה. לטענת התובעת ממועד ביצוע השירות כאמור, הגיע כלל הדואר ללא כל התערבות נוספת מצידם וללא כל דופי. לטענת התובעת, על אף האמור הרי שלא קיבלה כל הודעה מאת הבנק טרם ביטול הפוליסה אשר התקבלה אצל הבנק מהנתבעת 1 ביום 19/7/2004. כמו כן, לטענתה, לא קיבלה כל מכתב מאת הבנק מתאריך 21/7/2004 המודיע על עריכת ביטוח נכס באמצעות הבנק . במאמר מוסגר מציינת התובעת כי גם לו היתה מקבלת המכתב האמור הרי שממילא מהאמור בו נובע לכאורה כי רק ביטוח הנכס בוטל ומשכך, חודשה גביית הפרמיה לענין זה על ידי הבנק . לטענת התובעת מהאמור נובע כי ביטוח החיים שריר וקיים. 25. לטענת התובעת בנסיבות האמורות סברה לאורך כל השנים כי יש לבעלה המנוח ביטוח חיים בתוקף. 26. לטענת התובעת התרשל הבנק הואיל ומעולם לא מסר לה כל הודעה ולפיה יש בעיה עם פוליסת ביטוח החיים של בעלה. לטענתה הבנק הוסיף והתרשל עת שלח לה - אפילו לדידו- רק הודעה הנוגעת לחידוש ביטוח הנכס ואולם, לא התייחס לנושא ביטוח החיים ובכך, יצר מצג שווא ולפיו ביטוח החיים עודנו בתוקף. 27. לטענת התובעת לו היה מעדכן אותה הבנק בדבר העדר ביטוח חיים ונוכח מצבו של בעלה ברי כי היתה פועלת לחידוש ביטוח החיים לבעלה.לטענתה רשלנותו של הבנק חלה ביתר שאת נוכח ידיעת הבנק על דבר מצבו הבריאותי של בעלה המנוח. 28. לטענת התובעת הבנק, כגורם מקצועי, לא נקט באמצעי זהירות על מנת להיווכח כי הינה מודעת למעמדה הביטוחי ובכך הפר את חובת הזהירות שלו כלפיה. יתרה מכך, התובעת טוענת כי היא לא העלתה בדעתה שהבנק יעמיד לרשותה סכומים כה נכבדים של כסף בלא הגנה פשוטה על כספי הלקוחות בדמות ביטוח חיים ומשכך, סברה כי אינה חשופה לסיכון כלשהו. זאת אף זאת, לטענת התובעת , חלה על הבנק החובה לדאוג לקיומו של ביטוח חיים בתוקף לאורך כל חיי המשכנתא. 29. נוכח האמור, לטענת התובעת היא זכאית מאת הבנק לשיפוי בגין הנזקים אשר נגרמו לה כפועל יוצא מכך שבפועל לא היה לבעלה המנוח ביטוח חיים בתוקף. לענין זה אציין ואדגיש כי הצדדים אף חלוקים בשאלת סכום הפרמיה לו היתה זכאית התובעת במקרה של פטירה- באשר התובעת טוענת כי סכום הפרמיה בהתאם לביטוח צריך להיות על סך של 480,317 ₪ ואילו הבנק טוען כי , לכל היותר, לו היתה פוליסה בתוקף, היתה הפרמיה עומדת על סכום יתרת הסילוק של ההלוואה ולא מעבר לכך. טענות הבנק הנתבעת 2: 30. הפסקת הביטוח אשר בוצע באמצעות הבנק בשנת 2000 היתה ביוזמת התובעת ובעלה. באותו מעמד הנפיק הבנק לתובעת ולבעלה שני מכתבים שונים - האחד בנוגע לביטוח הנכס והשני בנוגע לביטוח החיים במסגרתם נכתב מפורשות כי הביטוחים מבוטלים. 31. פעולתם היזומה של התובעים להחלפת חברת הביטוח מעידה על כך שבמועד לקיחת המשכנתא הוסבר להם על ידי הבנק כי יש להם הזכות- אשר מומשה על ידם בפועל - לרכוש פוליסת ביטוח חיים בכל חברה בה יחפצו, כל עוד הבנק הוא המוטב בפוליסה. 32. מהמועד בו הופסק הביטוח באמצעות הבנק- בשנת 2000- במסגרת דיווח אשר הועבר לתובעת ולבעלה מידי שנה, נרשם מפורשות כי אין לתובעת ולבעלה ביטוח חיים או מבנה באמצעות הבנק. 33. ביום 19/7/2004 קיבל הבנק מכתב מהנתבעת 1 ולפיו בתוך 30 יום תבוטלנה פוליסות הביטוח של התובעת ובעלה עקב אי תשלום פרמיות. לאחר קבלת ההודעה האמורה מימש הבנק זכותו ורכש לתובעת ולבעלה לאלתר ביטוח נכס ,מסר להם הודעה על כך והחל לגבות הפרמיות בגין ביטוח הנכס. 34. באשר לביטוח החיים - הרי שהבנק אינו חייב לעשות ביטוח חיים במקום הלווים אלא שזו אפשרות המוקנית לו. במקרה הנדון הואיל ובמועד ביטול הביטוח ,לא היה ביטוח חיים באמצעות הבנק לתקופה של מעל 4 שנים לא היה באפשרות הבנק לחדש את פוליסת ביטוח החיים של התובעת ובעלה ומכתבים כאמור נשלחו לכל אחד מהם. הבנק מפנה לענין זה לרשומותיו מהן עולה כי ניתנה הוראה בדבר משלוח המכתבים כאמור ללווים ולערבים. הבנק מוסיף וטוען כי במועד הרלוונטי אף הותנה ביטוח החיים בהצהרת בריאות ומשכך, לא ניתן היה לרכוש ביטוח חיים באופן אוטומטי וללא מעורבות הלווים. יתרה מכך, נוכח מצבו הבריאותי של המנוח במועד זה, הרי שככל הנראה ממילא לא היה ניתן לבטח את המנוח בשל מצבו הבריאותי. 35. לטענת הבנק לאחר משלוח שני המכתבים כאמור, נשלח לתובעת ולבעלה מידי שנה דיווח שנתי במסגרתו נכתב מפורשות כי אין לתובעת ולבעלה ביטוח חיים באשר בפרק ביטוח חיים נרשם כי הפרמיות אשר שולמו - 0 וסה"כ הכיסוי הביטוחי :0. 36. בניגוד לחובתה, לא עדכנה התובעת את הבנק בדבר שינוי כתובתה ועדכון הכתובת נעשה על ידי התובעת רק במועד בו הגיעה לשם גרירת המשכנתא לדירה חדשה אשר רכשו התובעת ובעלה . 37. במעמד בו גררה התובעת את המשכנתא הראשונה אשר נלקחה על ידה ועל ידי בעלה, נטלו התובעת ובעלה משכנתא נוספת ובמסגרת הלוואה זו רכשה רק התובעת ביטוח חיים עבור עצמה בלבד באמצעות הנתבעת 4. 38. הבנק מוסיף ומציין כי במועד האמור שונו כללי בנק ישראל והבנקים לא הורשו להציע ביטוחים באמצעותם אלא רק להפנות את הלווים לאפשרויות העומדות לרשותם - כפי שאמנם נעשה. לענין זה, הדגיש הבנק כי נוכח מצבו הבריאותי של המנוח הונפקו מלכתחילה הטפסים לעריכת ביטוח החיים כאשר המנוח מחוק פיזית וזאת, הואיל ובאותו מועד לא ניתן היה לערוך ביטוח חיים למנוח. הבנק מוסיף וטוען כי באותו מעמד אף הוסבר לתובעת כי לא ניתן לערוך ביטוח חיים לבעלה המנוח נוכח מצבו הבריאותי ומשכך, התבקש וניתן על ידי המנהל אישור מיוחד כי רק לה יערך ביטוח חיים , כפי שאמנם בוצע. יתרה מכך, על טופסי ביטוח החיים חתמה רק התובעת ואילו על טופסי ביטוח הנכס חתמו התובעת ובעלה בהטבעת אצבעו. 39. ממועד זה , דווח לתובעת ולבעלה מידי שנה כי הדירה החדשה אשר נרכשה מבוטחת בביטוח נכס וכי רק לתובעת ביטוח חיים. 40. נוכח האמור - הרי שלמנוח לא היה ביטוח חיים משנת 2004 ואולם, בנסיבות כמפורט לעיל, הדבר אינו נובע מהפרת חובה כלשהי על ידי הבנק. יתרה מכך, לטענת הבנק התובעת ידעה ו/או היה עליה לדעת כי אין למנוח ביטוח חיים. הדיון בפני בית המשפט : 41. הצדדים הגישו כל אחד תצהירים מטעמו - התובעת הגישה תצהיר שלה ואילו הבנק הגיש תצהירי מר שלמה לוי אשר משמש כמנהל מחלקת ניהול משכנתאות בבנק , הגב' קרן שגיב חי אשר היא סוכנת ביטוח ומנהלת צוות שירות לקוחות בנתבעת 3 משנת 2010, והגב' כרמלה אביטל אשר טיפלה בנושא גרירת המשכנתא של התובעת ובעלה המנוח בשנת 2006. כלל המצהירים נחקרו בחקירות נגדיות בגין עדותם. ניתוח ומסקנות: 42. אפתח ואומר כי לא הוכח בפני כי הבנק אמנם ביטח את חייו של המנוח וכי היה ביטוח כאמור בתוקף במועד פטירתו. טענה זו נטענה על ידי התובעת בעלמא ולא נתמכה בראייה כלשהי ואף לא פורטה במסגרת הסיכומים - נוכח האמור טענה זו נדחית. 43. טרם דיון בטענותיהם ההדדיות של הצדדים, אפתח ואציין כי יש מקום להבחין בין שתי חטיבות טענות המתייחסות לשתי נקודות זמן שונות - האחת - טרם ביטול פוליסת הביטוח על ידי הנתבעת 1 - טענות אלו נוגעות למעשה למועד קבלת הודעת הנתבעת 1 מיום 10/7/04 בבנק - בהקשר זה הטענות נסבות על חובותיו של הבנק ליידע את התובעת ובעלה המנוח בדבר ההודעה ועמידת הבנק בחובה זו. במסגרת חטיבת זמן זו יש להידרש, בין היתר לשאלה, האם במועד מסירת ההודעה האמורה על ידי חברת הביטוח כבר בוטלה הפוליסה או שמא רק עתידה היתה להתבטל. השניה - טענות הנוגעות למועד שלאחר ביטול פוליסת הביטוח. במסגרת חטיבת הזמן הזו יש להידרש לשאלות מה היה הידע של התובעת באשר למצב הביטוחי, איזה מידע נמסר לתובעת מאת הבנק בהקשר זה, האם חלו על הבנק החובות לבטח את התובעת ובעלה המנוח בביטוח חיים והאם הפר הבנק כלפי התובעת חובות המוטלות עליו בנושא. להלן, אבחן את טענות הצדדים תוך חלוקה לשתי חטיבות הזמן האמורות. חטיבת הזמן הראשונה - טרם ביטול פוליסת הביטוח בשנת 2004 - 44. אין חולק כי ביום 19/7/04 קיבל הבנק העתק מהודעת חברת הביטוח מיום 10/7/04 המופנית אל התובעת ואל בעלה המנוח במסגרתה - נכתב כי הואיל והתובעת ובעלה המנוח לא שילמו את פרמיות הביטוח כסדרן, תבוטל פוליסת הביטוח בתוך 30 יום. לטענת התובעת, הבנק לא יידע אותה באשר להודעה האמורה ומשכך, התרשל . 45. נקודת המוצא לדיון בחטיבת זמן זו הינה כי אמנם במועד בו קיבל הבנק את המכתב האמור, טרם התבטלה פוליסת ביטוח החיים של בעלה המנוח של התובעת . שאם לא כן ובאם פוליסת הביטוח בוטלה עוד קודם למסירת ההודעה- הרי שגם ככל שהבנק התרשל בטיפול בבקשה - אין קשר סיבתי בין התרשלותו זו לבין התוצאה של ביטול הפוליסה. יודגש - אין באמור בכדי לגרוע מהדיון להלן הנוגע לשאלה אילו חובות הוטלו על הבנק לאחר ביטול הפוליסה . דיון זה הינו כמפורט במסגרת החטיבה השנייה הנסבה על ההתנהלות לאחר ביטול הפוליסה. כפי שיפורט להלן, הנני סבורה כי התובעת כשלה מהוכחת המועד בו בוטלה בפועל פוליסת הביטוח ונוכח כך, הרי שממילא מתייתר להלכה הצורך בדיון באופן נפרד בחטיבת זמן זו ולמעשה, באשר לכל התנהלות הבנק, יש להחיל את הדיון אשר אקיים להלן באשר לחטיבת הזמן השניה - דהיינו לאחר ביטול פוליסת הביטוח. במה הדברים אמורים? - התובעת טוענת , בהתבסס על האמור במכתב מיום 10/7/04 כי , הואיל ובמכתב נקבע שככל שלא תשולמנה הפרמיות כסדרן בתוך 30 יום ממועד המכתב (דהיינו, לכאורה עד ליום 10/8/04) - תבוטל פוליסת הביטוח. מהאמור מסיקה התובעת כי במועד הוצאת המכתב, כמו גם במועד בו התקבל אצל הבנק , טרם בוטלה פוליסת הביטוח ותשלום הפרמיות היה בו בכדי להביא לביטול ההתראה ולהמשך קיום הפוליסה. אלא מאי - התובעת אינה יודעת מידיעה אישית מתי בוטלה פוליסת הביטוח- בהקשר זה, יתרה מכך- התובעת מודה כי עד למועד פטירת בעלה המנוח כלל לא ידעה שאין לו פוליסת ביטוח חיים ומשכך, קל וחומר שאינה יודעת מידיעה אישית מתי פוליסה זו בוטלה. נוכח האמור, הרי שבתמיכה לטענתה האמורה - בדבר מועד ביטול הפוליסה -הביאה התובעת כראייה את מכתב חברת הביטוח ותו לא . דא עקא, שהמכתב האמור הינו בבחינת עדות מפי שמועה, באשר לא העיד בפני בית המשפט עורך המכתב ולחילופין, לא העיד איש מטעם חברת הביטוח על מנת לתמוך באמור במכתב זה. יתרה מכך, האמור במכתב זה, מנוגד באופן ברור לאמור בכתב ההגנה אשר הוגש על ידי הנתבעת 1 ולפיו פוליסת הביטוח בוטלה כבר באפריל 2004. מהאמור לעיל נובע כי אין בפני בית המשפט כל ראיות באשר לשאלה מתי בוטלה פוליסת הביטוח ומשכך, לא הוכח כי קיים קשר סיבתי בין התרשלותו של הבנק - ככל שאמנם היתה - לבין ביטול הפוליסה אשר מועדו כאמור נותר עלום. במאמר מוסגר אציין כי התובעת היתה ערה , בשלב כלשהו, לחלק מהקושי האמור ומשכך, במסגרת סיכומי התשובה מטעמה העלתה לראשונה טענה חדשה ולפיה בהתאם להוראות המפקח על הביטוח מיום 13/10/85 בדבר חידוש פוליסה במקרה של אי תשלום פרמיה, יש לכלול בכל פוליסה לביטוח חיים את התנאי ולפיו:"במקרה שהפוליסה בוטלה כתוצאה מאי תשלום הפרמיה - רשאי המבוטח/ בעל הפוליסה במשך 3 חודשים מיום הביטול, לדרוש את חידושה בתנאי שכל הפרמיות אשר היה על המבוטח /בעל הפוליסה לשלם, אלמלא בוטלה הפוליסה, תשולמנה במלואן ובתנאי נוסף שמבוטח עודו חי". באמצעות הוראה זו ככל הנראה כיוונה התובעת להתמודד עם הטענה האפשרית ולפיה פוליסת הביטוח בוטלה כבר באפריל 2004 (כפי שמפורט במסגרת כתב ההגנה של הנתבעת 1). אין בידי לקבל הטענה האמורה - ראשית ,טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת סיכומי התשובה והיא בבחינת הרחבת חזית אסורה . יתרה מכך , גם טענה זו מבוססת על נתונים עובדתיים אשר אינם מצויים בפני בית משפט וקל וחומר שלא הוכחו- כך- לא הובאה בפני בית המשפט פוליסת הביטוח על מנת שיוכח כי אמנם קיים התנאי האמור בהתאם להוראות המפקח על הביטוח, לא הוכח תוקפן של ההוראות האמורות על הפוליסה הנדונה ויתרה מכך- כאמור אין בפני בית המשפט כל מידע באשר למועד המדויק בו בוטלה פוליסת הביטוח ומשכך, ברי כי לא ניתן לדעת האם מועד זה עומד בפועל בטווח שלושה החודשים המוזכרים בהוראות. 46. נוכח האמור, הנני קובעת כי משכשלה התובעת מהוכחת מועד ביטול פוליסת הביטוח ממילא מתייתר הדיון בחטיבת הזמן הראשונה הנוגעת לפעולות שניתן ו/או בוצעו טרם ביטול פוליסת הביטוח. 47. על אף האמור והואיל והצדדים הקדישו יריעה נרחבת להתנהלותם ההדדית למועד משלוח ההודעה האמורה לבנק, אדון להלן ולמעלה מן הצורך בהתנהלות האמורה - מתוך הנחה (שכאמור לא הוכחה) שבמועד בו קיבל הבנק את ההודעה עוד ניתן היה "להציל" את פוליסת הביטוח. 48. חובות הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלות על הבנק במקרה בפני - ראשית, אין צורך להכביר במילים באשר לחובת הזהירות המושגית החלה על הבנק כלפי לקוחותיו הכוללת בחובה גם חובת נאמנות. חובות זהירות ואמון אלו מקורן הן בדיני החוזים והן בדיני הנזיקין במסגרת עוולת הרשלנות (ראה דברי כב' השופט חשין בדנ"א 1740/91 בנק ברקליס נ' שרגא פרוסט, מיום 9/9/93). הלכה היא כי בנק חב ללקוחו חובות נאמנות שהיקפן, מעל לרמה הבסיסית הכללית, משתנים ממקרה למקרה ומושפעים "מטיב היחסים בין הבנק ללקוח, ממידת מעורבותו של הבנק במערכת יחסים זו ומגורמים משתנים נוספים, שכן במערכת היחסים שבין הבנק ללקוח מתבצעות פעולות רבות ומגוונות, ולאורן משתנה גם היקף חובתו של הבנק" (ראה ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות בע"מ נ' צבאח, מיום 11/4/94). לענין זה, נקבע בנוסף, בע"א 1740/91 דלעיל, כי על הבנק לנהוג בזהירות הראויה בשמירה על האינטרסים של לקוחו. זאת ועוד, בהקשר זה נקבע בע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי (10/3/09), על ידי בית המשפט העליון, כי : "אכן, הסתמכות קהל הלקוחות על בנק, האמון שרוחש הציבור לבנק כסמכות מקצועית, המידע האקסקלוסיבי המצוי בידיו, הכלים המקצועיים העומדים לרשותו והיותו מונע הנזק הזול, מטילים על הבנק חובת זהירות כלפי הלקוחות המשתמשים בשירותיו וכלפי צדדים נוספים המושפעים משירותים אלה" נוכח האמור הרי שאין חולק כי על הבנק מוטלת חובת זהירות מושגית החלה על התנהלותו מול לקוחותיו ובמקרה זה התובעת ובעלה המנוח. 49. הנני סבורה כי גם חובת זהירות קונקרטית אינה שנויה במחלוקת במקרה - דהיינו, לא נראה כי יש חולק שככל שקיבל הבנק לידיו מסמך אשר ממנו נובע בעליל כי יכול שיגרם נזק ללקוחותיו באשר יכול כי פוליסת ביטוח החיים שלהם תבוטל - ברי כי הוטלה עליו חובת זהירות וחובת אמון לפעול באופן שאינו רשלני בכל הנוגע למסמך האמור וללקוחותיו. 50. השאלה הנשאלת - שהיא השנויה במחלוקת הינה - האם הפר הבנק את חובת הזהירות כלפי לקוחותיו, דהיינו, האם התנהל באופן רשלני בטיפולו במסמך האמור אשר הגיע לידיו. ביחס להפרתה של חובת הזהירות נקבע על ידי כבוד השופט ג'ובראן ,בהסכמת כבוד המשנה לנשיאה השופט ריבלין והשופט מלצר, ברע"א 5277/08 עזבון המנוח אמיר אליקשוולי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (28.7.2009), כך: "לשם בחינת השאלה האם ההתנהגות הנדונה של הנתבע מהווה הפרה של חובת הזהירות הנדרשת ממנו, יש לבחון האם עמדו פעולותיו בסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנו כאדם סביר בנסיבות הענין, או שמא מדובר בהתנהגות בלתי ראויה. בחינה זו נעשית בהתחשב במכלול נסיבות האירוע, על פי המידע שמצוי היה בידי הנתבע באותה עת, ולאור המצב בו מצוי היה. אין מדובר בבחינה 'בתנאי מעבדה' או בחוכמה לאחר מעשה (ראו ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, 507 (2004)). " (שם, פסקה 15). 51. בהתחשב באמור אבחן להלן, האם הפר הבנק את חובת הזהירות אשר חלה עליו. לטענת הבנק, מיד עם קבלת המכתב האמור מחברת הביטוח הוא פעל בהתאם לנוהל החל עליו - ביטח את הנכס והואיל ולא היה באפשרותו לבטח את התובעת ובעלה בביטוח חיים - הואיל ובמועד זה חלפו למעלה מארבע שנים מהמועד בו בוטחו באמצעותו בביטוח חיים ובנוסף, יתרת הסילוק של ההלוואה עלתה על סך של 200,000 ₪ - שלח לתובעת , לבעלה ולערבים להלוואה, הודעות בדבר ביטול פוליסת ביטוח החיים ובדבר חובתם לחדשה. 52. בתמיכה לטענת הבנק ולפיה מסר הודעה ללווים בדבר הפוליסה של הכשרת הישוב הציג הבנק כמוצג 13 - דוח מחשב המעיד על קבלת ההודעה בבנק ומשלוח הודעה בדואר ממוכן ללווים. במאמר מוסגר אציין, כבר בשלב זה ,כי אין חולק שהבנק לא שלח המכתב בדואר רשום ולטענת הבנק - הנתמכת בנוהל אשר הוצג על ידו וכן בהסכם ההלוואה הקובע משלוח הודעות דואר בדואר רגיל - לא חלה עליו החובה למשלוח בדואר רשום כאמור. אין חולק כי לא היה בידי הבנק להציג את המכתב הספיציפי אשר נשלח כאמור, באשר לטענת הבנק, מדובר במכתבים אשר מועברים למשלוח באמצעות דפוס ובידי הבנק יש רק אינדיקציה מומחשבת- אשר הוצגה כאמור במסגרתה נרשם :"נשלח" המעידה על העברת הוראה למשלוח המכתב בדואר ממוכן. 53. אין חולק בנוסף, כי דו"ח המחשב האמור לא הוגש באמצעות יוצרו אלא הוגש במסגרת תצהיר מר שלמה לוי - מנהל הבנק באותה עת. לטענת הבנק, הפלט האמור מהווה חריג לכלל האוסר עדות מפי שמועה באשר הוא מהווה רשומה מוסדית הקבילה כראייה בפני בית המשפט גם שלא באמצעות עורכה. התובעת מנגד טוענת כי הפלט אינו מהווה רשומה מוסדית קבילה ומשכך, אינו קביל כראייה. במחלוקת האמורה דעתי כדעת הבנק והנני סבורה כי הפלט האמור מהווה רשומה מוסדית קבילה. 54. ראשית, בהתאם להגדרות בסעיף 35 לפקודה : "רשומה מוסדית" היא :"מסמך לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילות הרגילה של המוסד". "מוסד" הוא:"המדינה, רשות, מקומית , עקב או כל מי שמספק שירות לציבור" "פלט" מוגדר בסעיף 1 לחוק המחשבים : "נתונים , סימנים , מושגים או הוראות המופקים, בכל דרך שהיא על ידי מחשב". נוכח ההגדרות האמורות , לא יכול להיות חולק כי הואיל ודוח המחשב עונה על הגדרת פלט אשר נערך על ידי הבנק (שהוא מוסד) במהלך הפעילות הרגילה שלו - הרי שהוא מהווה רשומה מוסדית. 55. באשר לקבילות פלט מחשב המהווה רשומה מוסדית קובע סעיף 36 לפקודת הראיות כי : ""36. קבילות רשומה מוסדית (א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה - (1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו; (2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה; (3) היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי - (א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה; (ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב. (ב) היתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א)(1) את מועד עריכת הנתונים המהווים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה" באשר לתנאים המנויים בסעיף הרי שתנאים אלו נתמכו בעדות מר שלמה לוי אשר העיד בעמודים 25-26 לפרוטוקול כי : "מי קיבל את ההודעה? ת. אני יכול לבדוק. אני אומר איך אנו עובדים. הפקיד מקבל ומדווח במחשב. במקרה זה אחד הפקידים קיבל ודיווח במחשב שנתקבלה הודעה על הפסקת ביטוח של הכשרת היישוב. הוא לא היה צריך לעשות דבר מעבר לכך. ברגע שהוא דיווח יוצא לפי נוהלי הבנק מכתב ללווים המודיע להם שאין ביטוח. ש. גם זה על פי נוהל הבנק, יש נוסח לבנק? ת. כן. ש. מפנה אותך למוצג 11 לתיק המוצגים, נספח ד', זה נוסח המכתב הקבוע? ת. כן. ש. תציג לבית המשפט את המכתב הזה שאתה טוען ששלחתם לתובעת? ת. אני יכול להציג רק דבר אחד. אין לי את המכתב. אני יכול להציג את הדרך שבה אנו מדווחים במחשב על כך שיוצא מכתב ועל סמך דיווח זה יוצא מכתב ישירות באופן מיקוני ללווים לפי הכתובת הרשומה במחשב. אני מפנה למוצג 13. שבו אנו מדווחים ללווים שהפוליסה של הכשרת היישוב הסתיימה וכתוב 21.7.04 תאריך ביצוע. כתוב שם גם מספר העובדים. לפי זה יוצאים המכתבים לכל הלווים. ש. מה שהבאת זה הדפסת מחשב בבנק אצלכם, רואים את זה גם מתאריך 13.9.11? ת. התאריך שאליו אתה מפנה הוא תאריך ההפקה של המסמך הזה. מה שחשבו זה תאריך הדיווח שכתוב בתחתית המסמך. ש. אתה יכול להביא מסמך כזה גם היום? ת. אני לא יודע. זה מסמך שלא אני מפיק אותו. זה מסמך שנשלח כקובץ. ש. אתה יכול להפיק אותו גם היום? ת. כן. ש. איפה המכתב, כמו מוצג 4 ? ת. המכתב הזה כפי שאמרתי מופק ע"י דפוס בארי, אין לי העתק ממנו אצלי. ש. בבנק אתם כותבים נוהל שלם איך יצא המכתב, מה יהיה הנוסח שלו וכעת אתה טוען שאין העתק כזה? ת. אם אנו מחליטים על הנוסח והוא יוצא בדפוס ממוקן, אין לנו את המכתב. יד אדם לא נוגעת בזה. " כלומר העד מר שלמה לוי תמך בכך שרישום בדבר קבלת מכתב ההתראה והוצאת הוראה למשלוח התראה ללווים הינו רישום אשר נעשה בפעולתו הרגילה של הבנק,בסמוך להתרחשותו. בנוסף, העיד העד כי יד אדם אינה נוגעת בקובץ ומשכך, לא ניתן לעשות בו שינויים. אציין כי התובעת טענה כי תשובת העד ולפיה ניתן להנפיק גם כיום את הפלט יש בה בכדי לפגוע במהימנות אשר ניתן ליחס לרשומה ואולם, אינני מוצאת כי יש ממש בטענה - העובדה שניתן להפיק את הפלט מתוך המחשב אינה מעלה ואינה מורידה, החשיבות היחידה הינה לשאלה האם במהלך ההפקה ניתן לערוך בו גופו שינויים - זאת לא נטען וקל וחומר שלא הוכח. נוכח האמור הנני קובעת כי הפלט אשר הוצג על ידי הבנק ולפיו ניתנה על ידי הבנק הוראה להפקת מכתב הודעה ללווים מהווה רשומה מוסדית הקבילה כראייה באשר לתוכנה. 56. תמיכה נוספת לראייה הפויזטיבית אשר הוצגה על ידי הבנק באשר למשלוח ההודעה לתובעת ולבעלה ניתן אף למצוא בעדותה של התובעת, כמו גם, במחדליה מהבאת ראיות, באופן אשר יש בו בכדי להקים לחובתה חזקות ראייתיות הפועלות כנגד גרסתה ולפיה לא קיבלה את הודעת הבנק בדבר ביטול פוליסת ביטוח החיים. כך, התובעת הודתה כי על אף ששינתה את כתובתה לא מצאה לעדכן את הבנק בדבר השינוי כאמור אלא בשנת 2006 אז הגיעה לבנק לשם גרירת המשכנתא וקבלת משכנתא נוספת (ראה עדותה בעמוד 9 שורות 28-30). התובעת טענה בנוסף כי עשתה שימוש בשירות "עקוב אחרי" של הדואר ומשכך, קיבלה את הדואר באופן סדיר. אולם, לענין זה, מלבד עדותה בעלמא לא הציגה התובעת כל תימוכין לעדותה ולפיה אמנם ערכה שירות עקוב אחרי ובכלל זה, לא הביאה אישור הדואר לטענתה. בנוסף, לא ידעה התובעת לספק פרטים ולו בשאלה היכן ביצעה את אותו שירות (ראה עדותה בעמודים 8-9 שורות 5-32) . יתרה מכך, עדותה של התובעת ולפיה לא קיבלה את דבר הדואר האמור התבררה כמוטלת בספק באשר התובעת טענה מחד כי קיבלה דיווחים שוטפים של חברת הביטוח (ראה עומד 9 שורות 16-17) לעדותה ואולם, לו אמנם היתה מקבלת דיווחים כאמור ברי כי היתה מקבלת במסגרתם הודעות ולפיהן אין לה פוליסת ביטוח או שזו עומדת להתבטל. התובעת אישרה בנוסף כי קיבלה לאורך השנים מסמכים מאת הבנק ברם, טענה באותה נשימה כי לא עיינה בהם . כך, בעמוד 9 שורות 26-27 היא העידה: "לא הייתי מסתכלת על דפי החשבון שהבנק שלח לי" יתרה מכך, הבנק טען כי את המכתב האמור הוא שלח לתובעת, לבעלה ולערבים למשכנתא , על אף האמור הרי שהתובעת לא הביאה עדויות הערבים להלוואה על מנת שיתמכו טענתה בדבר מחדל הבנק ממשלוח המכתב כאמור, בעדותה ולפיה גם הם לא קיבלו מכתב התראה. מחדליה אלו של התובעת מהבאת ראיות ועדויות רלוונטיות יש בהם בכדי להוות חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתה. בעניין אחרון זה יפים בעניין דברי בית המשפט בע"א 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760, ובע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595 602: "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להניח שאילו הובאה ראיה, היתה פועלת נגדו". וכן יפים דבריו של כב' השופט י. קדמי בספרו "על הראיות- הדין בראי הפסיקה" (דיונון, חלק ב') 917: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד... התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הובאה הראיה או הושמע העד... היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב." 57. בנסיבות כפי שפורטו לעיל ונוכח המפורט הנני קובעת כי עת קיבל הבנק את הודעת חברת הביטוח הוא העביר לתובעת הודעה בדבר ההתראה האמורה ומשכך - בכל הנוגע לתקופת הזמן שטרם ביטול פוליסת הביטוח , לא הפר הבנק את חובת הזהירות שלו כלפי התובעת. 58. העדר קשר סיבתי לרשלנות הבנק נוכח אשמו של אחר לנזק- יתרה מכך, הנני סבורה כי - גם לו היתה מוכחת רשלנותו של הבנק בשלב זה - דהיינו שטרם ביטול הפוליסה - הרי שהנני סבורה כי התובעת כשלה מהוכחת קשר סיבתי בין הרשלנות כאמור לבין ביטול הפוליסה וזאת, הואיל ואשמו של אחר הוא זה אשר הוביל לנזק. כך, ככל הנראה נוכח הסכם הפשרה בין התובעת לבין הנתבעת 1 , לא הציגה התובעת כל ראייה הנוגעת לשאלה מדוע בוטלה פוליסת הביטוח בסיכומו של דבר. לענין זה, אין חולק כי באשר לשאלה מדוע בוטלה פוליסת הביטוח תתכנה שתי חלופות - האחת - ביטול שלא כדין על ידי חברת הביטוח בנסיבות בהן שילמה התובעת את הפרמיות השוטפות או בהעדר התראה כדין , דהיינו רשלנות רבתי של חברת הביטוח ואף הפרת חובות חקוקות על ידה, והשניה- ביטול כדין על ידי חברת הביטוח בנסיבות בהן הפסיקו התובעת ובעלה את תשלום פרמיות הביטוח וביטלו- מסיבותיהם הם את הוראת הקבע אשר ניתנה לחברת הביטוח לגביית הפרמיה- דהיינו- רשלנות רבתי של התובעת ו/או בעלה המנוח. התובעת כאמור לא הביאה ראיות באשר לאף לא אחת מהחלופות- כך לא הוצגו בפני בית המשפט כל ראיות הנוגעות לכך שאמנם שילמה את פרמיות הביטוח באופן סדיר ולא הוצגו כל ראיות באשר לנסיבות בהן בוטלה הפוליסה על ידי חברת הביטוח . מבלי שיהיה בכך בכדי לגרוע מהמשמעות הראייתית הנודעת למחדליה האמורים של התובעת בכל הנוגע לחזקות הראיתיות השליליות הנובעות ממחדליה, הרי שכך או כך - אחת היא - או שהתובעת ובעלה התרשלו או שחברת הביטוח התרשלה. סעיף 64 לפקודת הנזיקין קובע כי- לענין קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק כי : "אָשָם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק בַּאֲשָמוֹ, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה: (1) הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי-רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי-אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה; (2) אֲשָמוֹ של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק; (3) הוא ילד שלא מלאו לו שתים-עשרה שנה, והוא שניזוק, לאחר שהאדם שגרם לנזק הזמין אותו, או הרשה לו, לשהות בנכס, שבו או בקשר עמו אירע הנזק או להימצא כה קרוב לאותו נכס שבמהלכם הרגיל של הדברים היה עשוי להיפגע באשמו של אותו אדם." באשר לקיומו של קשר סיבתי בין מעשה הרשלנות לבין הנזק נקבע על ידי בית המשפט העליון בע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' מוסטפא בן אחמד עוואד, פ"ד מד(1) 422 , 437-438 (1990) כי : "כידוע, אין זה מספיק, שמזיק, החב בחובת זהירות, התרשל כלפי הניזוק. תנאי הוא לאחריותו של המזיק, כי התרשלותו היא שגרמה לנזקו של הניזוק. דהיינו, שקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. קשר סיבתי זה אינו רק "עובדתי" אלא אף "משפטי", אשר "נקבע על ידי תהליך" של בחירה מתוך ה- CAUSA SINE QUA" "NON (השופט זוסמן בע"א 1)704/71)). מבחניו של קשר סיבתי זה קבועים בסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), לפיהם לא תוטל אחריות על אדם, אם "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". "הסיבה המכרעת" נקבעת על פי אמות מידה משפטיות, אשר במרכזן עומדים שלושה מבחנים חלופיים: מבחן הצפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר (ע"א 23/61, 2)26)). המבחן הראשון (מבחן הצפיות) עניינו צפיותו של המזיק, והשאלה היא, אם המזיק, כאדם סביר, צריך היה לצפות כי התרשלותו שלו תביא לנזקו של הניזוק. כאשר בהשתלשלות האירועים התערב גורם זר - בין צד שלישי ובין הניזוק עצמו - כי אז השאלה היא, אם התערבותו של אותו גורם מתערב היא בגדר הצפיות הסבירה (ע"פ 3)402/75)). מבחן זה יוצר קשר הדוק בין שאלת הקשר הסיבתי המשפטי לבין שאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית, שכן בשתיהן נשאלת שאלה דומה בדבר הצורך הנורמאטיבי לצפות (ראה: ע"א 2)26 ,23/61) הנזכר, בעמ' 465; ע"פ 4)186/80); ע"א 5)145/80); ע"א 6) 862/80)). המבחן השני (מבחן הסיכון) עניינו הסיכון, שנוצר על ידי מעשהו של המזיק. על פי גישה זו מתקיים הקשר הסיבתי המשפטי, אם התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק, וזאת גם אם התוצאה המזיקה נגרמה בשל התערבותו של גורם זר. המבחן השלישי (מבחן השכל הישר) שואל, אם כל התכונות המציינות את הרשלנות שבהתנהגות המזיק, תרמו בפועל להתהוות התוצאה המזיקה. כאשר הנזק נגרם בשל התערבות גורם זר, השאלה היא, אם התערבותו שוללת, במישור ההגיוני, את קיומו של הקשר". הנני סבורה כי בנסיבות בפני בהן אחת היא או שחברת הביטוח התרשלה בביטול שלא כדין של הפוליסה או שהתובעת התרשלה בכך שלא שילמה את הפרמיות על אף קבלת התראות, הרי שמתקיימים באשר לכל אחת מהן, באחת משתי החלופות לעיל, המבחנים אשר הותוו על ידי בית המשפט העליון ואשמם הוא זה אשר מהווה הסיבה המכרעת לנזק באופן השולל קשר סיבתי בין התרשלות הבנק לבין הנזק. במאמר מוסגר אציין עוד כי, גם לו סברתי שרשלנות הגורם האחר אינה עולה כדי ניתוק הקשר הסיבתי , הרי שעדין, קיימים במקרה בפני שני גורמים מעורבים אשר אין חולק כי היה להם חלק משמעותי בביטול הפוליסה - התובעת - ככל שלא שילמה את הפרמיה וככל שהתעלמה מהתראות אשר נשלחו על ידי חברת הביטוח או חברת הביטוח- אשר ביטלה את הפוליסה שלא כדין . נוכח מעורבותם של גורמים אלו, לו הייתי קובעת רשלנות כלשהי של הבנק , הרי שמחדליה של התובעת מהבאת ראיות כלשהן באשר למעורבות הגורמים האחרים בביטול הפוליסה, היה בהם בכדי לאיין יכולת בית המשפט לחלק את האחריות בין הגורמים המעורבים. אציין כי האמור לעיל הינו למעלה מן הצורך באשר כאמור משלל טעמים אשר פורטו לעיל ממילא לא הרימה התובעת הנטל המוטל עליה להוכחת רשלנותו של הבנק וקשר סיבתי בינה לבין הנזק . חטיבת הזמן השנייה - לאחר ביטול פוליסת הביטוח בשנת 2004 - 59. הצדדים הכבירו מילים וטענות באשר להתנהלות כל אחד מהם לאחר ביטול ביטוח החיים בפועל - בכלל זה הועלו טענות ולפיהן חלה על הבנק החובה לערוך לתובעת ולבעלה ביטוח חיים משהוברר לו כי ביטוח החיים שלהם בוטל, כמו כן, נטען כי הבנק התרשל בכך שלא מסר לתובעת הודעה על ביטול פוליסת הביטוח לאחר ביטולה - הודעה אשר יכול שהיתה מביאה את התובעת לכלל פעילות המסדירה את החסר , כן, טענה התובעת כי הבנק הציג מצג שווא רשלני באשר לקיום ביטוח חיים. כפי שיפורט להלן, הנני סבורה כי דיון מקיף בשאלת קיום רשלנות למועד שלאחר ביטול הפוליסה מתייתר, באשר תנאי בסיסי - אשר התובעת לא הוכיחה - הינו עצם האפשרות לערוך פוליסת ביטוח למנוח במועד שלאחר ביטול פוליסת הביטוח. לענין זה, אין ולא יכול להיות חולק כי באם לא ניתן היה לערוך פוליסת ביטוח למנוח לאחר ביטולה , הרי שממילא לא ניתן לייחס לבנק אחריות לנזקה של התובעת הן הואיל ומשלא ניתן היה לערוך פוליסה בשלב מאוחר יותר ממילא לא הפר הבנק חובה כלשהי הואיל וזו לא היתה ניתנת ליישום והן, לחילופין , הואיל ולא הוכח קיומו של נזק באשר גם לולא רשלנותו של הבנק (ככל שאמנם היתה קיימת) לא ניתן היה לערוך פוליסת ביטוח. מן האמור נובע כי - תנאי לקיום דיון בשאלת הרשלנות הינו הוכחה כי בנקודת הזמן שלאחר ביטול הפוליסה ניתן היה לערוך למנוח פוליסת ביטוח חיים. אלא, שהתובעת לא הציגה כל ראייה הנוגעת לכך . כך, התובעת לא הביאה חתם של חברת ביטוח על מנת שיעיד כי ניתן היה לערוך למנוח ביטוח באותו מועד, לא הציגה ולו מסמך התומך בטענה האמורה ויתרה מכך, התובעת אפילו לא העידה כי למיטב ידיעתה האישית (הגם שאינה נתמכת) ניתן היה לערוך פוליסת ביטוח כאמור. יודגש כי משנשאלה התובעת מפורשות מה היא היתה עושה לו ידעה שהפוליסה בוטלה - בשנת 2006 , היא השיבה שזה לא רלוונטי מה היא היתה יכולה לעשות אז (עמוד 15 שורות 26-27) - דהיינו, התובעת גם לאחר שנשאלה בנושא לא הבהירה את שניתן היה לעשות. אציין כי מנגד למחדלה כאמור של התובעת להציג ראיות כלשהן הנוגעות לכךשניתן היה לערוך פוליסת ביטוח חדשה, העיד נציג הבנק - מר שלמה לוי - ועדותו לענין זה לא נסתרה, כי במועד בו בוטלו פוליסות הביטוח של המנוח והתובעת, ערך הבנק ביטוח נכס - הואיל והדבר היה ניתן ואולם, לא ערך ביטוח חיים הואיל ולא היה ניתן לעשות כן וזאת משום שחלפו 4 שנים מאז בוצעה פוליסת ביטוח חיים באמצעות הבנק ולכן התובעת ובעלה היו צריכים לחתום על הצהרת בריאות והיתרה היתה מעל 200,000 ₪. (ראה עדותו של מר שלמה לוי בעמוד 30 שורות 26-28). עוד יצויין כי אין חולק שהמועד בו בוטלה פוליסת הביטוח היה מאוחר לפציעתו האנושה של המנוח בנסיבות אלו, ככל הנראה לא בכדי לא הביאה התובעת כל ראיות התומכות בטענה ולפיה ניתן היה לערוך לו פוליסת ביטוח חיים באשר ברי לכל כי לא ניתן היה לערוך לו פוליסת ביטוח חיים חדשה. כיוון שכך, הרי שממילא דיון בשאלת רשלנותו של הבנק בכך שלא ערך פוליסת ביטוח חלופית, בכך שלא יידע את התובעת באשר לכך שאין למנוח פוליסת ביטוח ובאשר למצג השווא אשר הציג לה כביכול באשר לקיומה של פוליסת ביטוח - מתייתר. 60. למעלה מן הצורך אתייחס להלן ובקצרה לטענות אשר העלו הצדדים בהקשר לחטיבת הזמן השניה כאמור. ראשית, טענה התובעת כי על הבנק מוטלת החובה - הנובעת מתוך מסמכי ההלוואה לערוך למנוח ולה ביטוח חיים במקומם, חובה הנלמדת מכך שבהתאם לתנאי ההלוואה, תנאי לקיומה של ההלוואה הינו ביטוח חיים בתוקף. הנני סבורה כי התובעת לא הוכיחה טענתה האמורה העומדת בסתירה לקבוע מפורשות במסמכי ההלוואה. כך, במסגרת מסמכי ההלוואה אשר עליהם חתמו התובעת ובעלה נקבע מפורשות: "אין לראות בהסכם זה התחייבות כל שהיא מצד הבנק לבטח את הנכס והבנק לא יהיה אחראי אם הנכס לא יהיה מבוטח ו/או פוליסת הביטוח לא תחודש מסיבה כל שהיא ו/או לגבי סכום הביטוח" במסגרת סעיף 8 להסכם ההלוואה מוחלת ההוראה האמורה גם לענין ביטוח חיים. מן האמור נובע כי מסמכי ההלוואה קובעים מפורשות כי אין כל חובה לערוך ביטוח חיים במקום הלווים. לענין זה, הוסיף והעיד מר שלמה לוי ובמסגרת עדותו טען שרכישת ביטוח חיים אינה תנאי לקבלת משכנתא אלא היא אחד מתנאי הבדיקה לקראת ביצוע ההלוואה אבל הבנק יכול להחליט לפטור מכך. העד הוסיף ואישר שלפי הנוהל סמכות המנהל לפטור כאמור היא בהלוואות עד לסך של 30,000 ₪ ואולם, העיד כי למרות הנוהל ניתן לפטור גם בסכום גבוה יותר (עדותו בעמוד 23 ). תימוכין לאמור ניתן למצוא בכך שהוצג על ידי הבנק מסמך אשר נערך בשנת 2006 עת נגררה המשכנתא הראשונה של התובעת ובעלה וכן, נלקחה משכנתא חדשה - מתוך המסמך נובע כי למרות שלא ניתן היה לערוך לבעלה המנוח ביטוח חיים אלא רק לתובעת - התקבל אישור מנהל שלא לערוך למנוח ביטוח חיים ולמרות זאת, לתת להם הלוואה נוספת. 61. באשר לטענה בדבר הצגת מצג שווא רשלני על ידי הבנק ובהתאם לו קיים ביטוח חיים - ראשית- אין חולק כי פעולתם היזומה של התובעת ושל בעלה משנת 2000 היא זו אשר הובילה לכך שלא היה להם ביטוח חיים במסגרת הבנק. התובעת טוענת לענין זה כי היא לא ידעה על כך ומדובר בפעולה של בעלה המנוח. לענין זה העידה התובעת: "אבל בעלך ידע והראייה המסמכים? ת. כנראה שבעלי ידע אם הוא עשה את ההעברה הזו. אני לא זכרתי שעברנו להכשרת הישוב" (ראה עמוד 12 שורות 22-23). הנני סבורה לענין זה, כי התנתקותה של התובעת מידיעה בנושא והחלטתה לסמוך על בעלה והכל מתוך בחירתה היא, יש בה בכדי למנוע ממנה להעלות כל טענה בדבר העדר ידיעה בפועל ומצג שווא אשר הוצג על ידי הבנק בהקשר זה. בהקשר זה ברי כי לו היתה התובעת מתעניינת בנושא היה לה הידע המפורש והיא לא היתה נדרשת להסתמך על מצגי שווא או מצגי מכללא. לא למותר לציין בהקשר זה כי אין חולק שכאשר שינו התובעת ובעלה המנוח את חברת הביטוח היה גם על התובעת לפעול באופן יזום ולחתום על מסמכים שונים הקשורים בכך - הכל שולל ומונע טענת התובעת באשר לחוסר ידיעה על הפסקת עריכת הביטוח באמצעות הבנק (ראה לענין זה ע"א 1548/96 בנק איגוד נ' לופו, פ"ד נד(2) 559, בעמוד 574) . עוד יצויין בהקשר זה כי התובעת אינה נטולת השכלה אלא שהיא העידה על עצמה כי היא מנהלת חשבונות בהכשרתה (ראה עמוד 5 שורה 18 לפרוטוקול). זאת ועוד, התובעת העידה - כמפורט לעיל- כי ממילא לא עיינה במסמכים אשר נשלחו לה על ידי הבנק. יתרה מכך- באשר למסמך המגלם לדידה את מצג השווא באופן הברור ביותר (מוצג 8 למוצגי התובעת) - הוראת הקבע עליה חתמה התובעת במסגרתה בסופו של דבר נגבו רק דמי הביטוח בגין ביטוח הנכס ואשר ממנה - לטענת התובעת- ניתן כביכול ללמוד על קיומו של ביטוח חיים -הרי שמסמך זה הובא לידיעתה ולידיה של התובעת רק עובר להגשת תביעתה (ראה עדותה בעמוד 11 שורות 22-24 לפרוטוקול). נוכח האמור הרי שברי כי בפועל לא היה באפשרות התובעת להסתמך על מסמך זה. האמור נכון גם באשר לטענת התובעת ולפיה הסתמכה על כך שבמסגרת דפי החשבון שלה היא ראתה גביה אחת למשכנתא ושנייה לביטוח - טענה אשר התובעת תמכה בדף חשבון אחד משנת 2010 - דהיינו, שאינו קשור למועדים הרלוונטיים לתביעה (ראה עמוד 8 שורות 8-12 לפרוטוקול). בהקשר זה, בהתאם לפסיקה (ראה לדוגמא - ע"א 790/81 אמריקן מיקרוסיסטם נ' אלביט, פ"ד לט (2) 795), תנאי לביסוס עילה על יסוד התרשלות המבוססת על היצג רשלני, הנו האם בפועל הסתמך האחר על ההיצג הרשלני וכתוצאה מכך נגרם לו נזק. במקרה בפניננו כלל טענותיה של התובעת הנוגעות להסתמכות על מסמכי הבנק עומדות בסתירה לטענותיה ולפיהן, לא קיבלה המסמכים האמורים, לא קראה כלל את המסמכים אשר קיבלה מהבנק באופן שוטף, לא קראה את המסמכים עליהם הוחתמה ולא טיפלה כלל בנושאים האמורים, אלא בעלה עשה כן . יודגש משכך כי מעבר למסקנות אשר ראוי ללמוד מטענותיה העובדתיות הסותרות של התובעת- דהיינו שמחד הסתמכה על האמור במסמכים שונים ומאידך כי לא קיבלה את המסמכים האמורים וככל שקיבלה לא עיינה בהם - הרי שגם לו הייתי מקבלת גרסתה האמורה - הרי שיש בה בכדי לשלול מניה וביה טענותיה בדבר מצג שווא רשלני באשר ברי כי לא יכלה להסתמך בפועל על מצג אשר כלל לא ראתה ולא קיבלה כמצוות דרישת יסוד העוולה האמורה. לא למותר לציין כי - גם לענין זה, הכחיש הבנק הצגת מצג שווא כאמור באשר לטענתו הובהר לתובעת מפורשות כי אין לבעלה המנוח ביטוח חיים - וזאת, כנתמך במסמכי ההלוואה משנת 2006 אשר במסגרתה נערך רק לתובעת ביטוח חיים והיא חתמה עליו לבדה , בניגוד למסמכים אחרים עליהם חתמה עם בעלה וכן, באישור המנהל מאותה תקופה, ממנו עולה כי אושרה לתובעת ולבעלה המנוח הלוואה רק עם ביטוח חיים של התובעת - כלומר הנושא הועלה מפורשות ונדון. סוף דבר : 62. נוכח האמור והמפורט הנני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת עילת תביעתה כנגד הנתבעות 2-4 ומשכך, כי דין תביעתה כנגדם להדחות. אשר על כן התביעה נדחית, התובעת תישא בהוצאות הנתבעות 2-4 ביחד בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. פוליסהמסמכיםביטול פוליסה